זבובים מתים גורמים לשמן שרקח רוקח להסריח ולבעבע; כך מעט טיפשות שוקלת יותר מחוכמה ומכבוד.
זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃קהלת · פרק י׳
ההבדל בין חכמה לכסלוּת
השפעת החוכמה והטיפשות על המעשים, הדיבור והנהגת המדינה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ההבדל בין חכמה לכסלוּת
הלב של החכם פונה לימין, והלב של הכסיל פונה לשמאל.
לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ׃על המילים
ימין ושמאל משמשים כאן כדימוי לדרכי החשיבה של החכם והכסיל.
גם כשהכסיל הולך בדרך, חסר לו שכל, והוא אומר לכולם שהוא כסיל.
וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ כשהסכל [כְּשֶׁסָּכָ֥ל] הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃על המילים
אפשר גם להבין שהוא אומר על אחרים שהם כסילים.
אם המושל כועס עליך, אל תעזוב את מקומך, כי רוגע יכול להשקיט גם חטאים גדולים.
אִם־ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃חוסר צדק ושינויים בסדר החברתי
ראיתי רעה בעולם, שנראית כמו טעות שיוצאת מלפני השליט.
יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃אדם טיפש מוצב במקומות גבוהים מאוד, ועשירים יושבים במקום נמוך.
נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ׃ראיתי עבדים רוכבים על סוסים, ושרים הולכים על האדמה כמו עבדים.
רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל־סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹלְכִ֥ים כַּעֲבָדִ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃מי שחופר בור ייפול לתוכו, ומי שפורץ גדר יינשך בידי נחש.
חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ׃הַהֶבְדֵּל בֵּין חָכְמָה לְכִסְלוּת בַּמַּעֲשֶׂה וּבַדִּבּוּר
מי שמזיז אבנים ממקומן עלול להיפגע מהן, ומי שמבקע עצים עלול להסתכן בהם.
מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם׃אם הברזל התקהה ולא חידדו את הלהב שלו, צריך להפעיל יותר כוח; והחוכמה נותנת יתרון בהצלחת המלאכה.
אִם־קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא־פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן הכשיר [הַכְשֵׁ֖ר] חָכְמָֽה׃אם הנחש נושך בלי שנאמר לחש, אין יתרון למי שמיומן בלשונו.
אִם־יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃על המילים
״בעל הלשון״ עשוי להיות מי שיודע ללחוש לנחשים, או אדם המיומן בדיבור.
דברי פיו של אדם חכם מעוררים חן, אבל שפתיו של אדם כסיל בולעות אותו.
דִּבְרֵ֥י פִי־חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃חכמה וטיפשות בהנהגת המדינה
תחילת דבריו היא טיפשות, וסוף דבריו הוא טירוף רע.
תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי־פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה׃הכסיל מרבה לדבר, אבל האדם לא יודע מה יהיה, ומי יגיד לו מה יהיה אחריו?
וְהַסָּכָ֖ל יַרְבֶּ֣ה דְבָרִ֑ים לֹא־יֵדַ֤ע הָאָדָם֙ מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וַאֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃העמל של הכסילים מתיש אותו, כי הוא לא יודע איך ללכת אל העיר.
עֲמַ֥ל הַכְּסִילִ֖ים תְּיַגְּעֶ֑נּוּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע לָלֶ֥כֶת אֶל־עִֽיר׃על המילים
המקור עובר מ'הכסילים' ברבים ל'אותו' ו'לא ידע' ביחיד; לא נאמר במפורש מיהו היחיד.
אוי לך, ארץ שמלכך נער ושרייך אוכלים בבוקר!
אִֽי־לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃חכמה, עצלות והנהגת המלך
אשרייך, ארץ שהמלך שלך בן חורין, והשרים שלך אוכלים בזמן הראוי כדי להתחזק ולא כדי להשתכר.
אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי׃על המילים
״בן חורים״ עשוי לציין בן למשפחת בני חורין או בן למשפחת אצולה.
בגלל עצלות התקרה שוקעת, וכשהידיים אינן עושות את מלאכתן הבית דולף.
בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃מכינים ארוחה כדי לשמוח, יין משמח את החיים, והכסף נותן מענה לכל דבר.
לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת־הַכֹּֽל׃אפילו במחשבות שלך אל תקלל מלך, ובחדר השינה שלך אל תקלל אדם עשיר, כי ציפור בשמיים תעביר את הקול, ובעל כנפיים יספר את הדבר.
גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל־תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל־תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל הכנפים [כְּנָפַ֖יִם] יַגֵּ֥יד דָּבָֽר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ההבדל בין חכמה לכסלוּת
זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃
לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ׃
וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ כשהסכל [כְּשֶׁסָּכָ֥ל] הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃
אִם־ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃
חוסר צדק ושינויים בסדר החברתי
יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃
נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ׃
רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל־סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹלְכִ֥ים כַּעֲבָדִ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃
חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ׃
הַהֶבְדֵּל בֵּין חָכְמָה לְכִסְלוּת בַּמַּעֲשֶׂה וּבַדִּבּוּר
מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם׃
אִם־קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא־פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן הכשיר [הַכְשֵׁ֖ר] חָכְמָֽה׃
אִם־יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃
דִּבְרֵ֥י פִי־חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃
חכמה וטיפשות בהנהגת המדינה
תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי־פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה׃
וְהַסָּכָ֖ל יַרְבֶּ֣ה דְבָרִ֑ים לֹא־יֵדַ֤ע הָאָדָם֙ מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וַאֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃
עֲמַ֥ל הַכְּסִילִ֖ים תְּיַגְּעֶ֑נּוּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע לָלֶ֥כֶת אֶל־עִֽיר׃
אִֽי־לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃
חכמה, עצלות והנהגת המלך
אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי׃
בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃
לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת־הַכֹּֽל׃
גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל־תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל־תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל הכנפים [כְּנָפַ֖יִם] יַגֵּ֥יד דָּבָֽר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה דן בהבדלים המעשיים בין חכמה לטיפשות ובהשפעתם על הסדר החברתי והמנהיגות.
ההבדל בין חכמה לכסלוּת
הפסוקים מדגישים כי מעט כסלוּת יכול להרוס חכמה וכיבוי כוחה של תבונה. הלב החכם נוטה לצד הנכון, בעוד הלב הכסלוּת נוטה לצד השגוי. הכסיל חסר שיווי משקל בדרכיו וחושף את עצמו בפני כולם. כמו כן, כאשר שליט כועס עליך, אל תישען על המנוחה, כי סבלנות יתר עשויה להוות מרפא לחטאים גדולים.
חוסר צדק ושינויים בסדר החברתי
הכותב מתאר מצבים של אי-צדק שקורים תחת השמש. הוא רואה שחטאים יוצאים לפני השליטים, ושהחכמה נמצאת במקומות גבוהים בעוד העשירים נמצאים במקרה של שפל. הוא מציין שראיין עבדים שרוכבים על סוסים ושרים שהולכים כמו עבדים על האדמה. כמו כן, הוא מסביר שמי שחופר בבור עלול ליפול בו, ומי שפורץ גדר עלול להפוך למקום מגורי נחשים.
הַהֶבְדֵּל בֵּין חָכְמָה לְכִסְלוּת בַּמַּעֲשֶׂה וּבַדִּבּוּר
הַקֶּטֶע מְסַבֵּל עַל הַשִּׁנּוּי בֵּין חָכְמָה לְכִסְלוּת. הַסּוֹרֵר מַסְבִּיר כִּי מַסִּיעַ אֲבָנִים יִפַּג בָּהֶם וּבּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֵן בָּם. הַחָכָם מְבִין שֶׁהַכְּלִי הַמְחֻדָּד מַשְׁתִּיג יוֹתֵר מֵהַכְּלִי הַמְחֻסָּר, וְכֵן חָכְמָה מַעֲלָה עַל כּוֹחַ גַּבִיּוֹת. הַסּוֹרֵר מַזְהִיר גַּם מִדִּבּוּר לֹא נָכוֹן שֶׁמְּבִיא נֹזֵק, וּמַבְחִין כִּי דִּבְרֵי חָכְמָה מְקַבְּלִים בְּחֵן, אֲבָל דִּבְרֵי כְסִיל נִבְלָעִים בְּזֶה.
חכמה וטיפשות בהנהגת המדינה
הפסוקים מדברים על הנזק של מילים רעות ועל אי-ודאות העתיד. הכסיל מדבר הרבה אך אינו יודע מה יקרה. העמל של הכסיל מעייף אותו כי הוא אינו יודע את הדרך. בנוסף, מתוארת מצב קשה במדינה שבה המלך הוא נער והשרים אוכלים בבוקר, כלומר מנהלים את המדינה באופן לא אחראי.
חכמה, עצלות והנהגת המלך
הפרק דן בהשפעת המנהיגים על המדינה, ומתאר כיצד עצלות גורמת להרס. הוא מציין את השמחה שבאוכל ויין ואת היכולת של הכסף לספק צרכים. לבסוף, הוא מזהיר את המלך שלא יבטל את חכמתו או יפקיר את כעסו בפרטיות, כי שמועות יכולות להתפשט בקלות.
הפרק מציג סדרה של משלים על ההבדל בין חוכמה לכסלוּת בהנהגת העם והמלך.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקְּשֶׁר בֵּין הַשֵּׁם לַמּוֹצָאִים אֶת הָאוֹר
״דבר אחר: ראו קרא ה' בשם, הה"ד (ישעיה מ): ואל מי תדמיוני ואשוה. בשר ודם, אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר, אינו״
בְּפִרְשָׁנוּת שְׁמוֹת רַבָּה, הַמְּבָרֵר אֶת הַמַּקוֹר לַמְּדִינוּת הַמִּקְרָאִית, מִתְנַתֵּחַ הַקְּשֵׁר בֵּין הַקְּרִיאָה לַהַשֵּׁם לְבֵין הַמַּמְשִׁים אֶת הַדָּבָר. הַמַּפרִישׁ מְשַׁוֶּה בֵּין אָדָם שֶׁמַּדְלִיק נֵר בַּחֹשֶׁךְ, וּבֵין הַבְּרִיּוֹת שֶׁהַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה לָהֶם אֶת הָאוֹר בִּזְכוּת הַשֵּׁם. הַמַּבְטִיחַ כִּי הַקְּשֵׁר הַזֶּה מַעֲלֶה אֶת הַמַּעֲלָה הַמַּקְדִּישָׁה שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ בַּמַּעֲלֶה, כְּשֶׁהוּא מְבִיא אֶת הָאוֹר לָעוֹלָה. הַמַּקְשִׁים בַּסּוֹף עַל הַקְּשֵׁר בֵּין הַשֵּׁם לַשֵּׁם לְבֵין הַשֵּׁם לַבְּרִיּוֹת, וּמְבִיאִים דֻּגְמָה עַל הַמִּקְרָא שֶׁבַּשֵּׁם הַקּוֹרֵא לְכֻלָּם שֵׁם אֶחָד אוֹ שֶׁכֹּל אֶחָד נִקְרָא בִּשְׁמוֹ. הַמְּבָרֵר מַסְבִּיר כִּי הַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לִקְרוֹא לַכֹּל שֵׁם אֶחָד, אַךְ לְכָל אֶחָד יֵשׁ שֵׁם מְצֻיָּת מַעֲלֶה. כְּמוֹ שֶׁבְּמַעְלָה הַכֹּל נִקְרָא בְּשֵׁם אֶחָד, גַּם לְמַטָּה יֵשׁ שֵׁם סְפִיקִי שֶׁמַּדְלִיק אֶת הָאוֹר בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, שֶׁמַּזְכִּיר הַמַּעֲלֶה אֶת הַמַּשְׁלִיחַ בַּמַּטָּה.
שמות רבה מ״ח:ב׳ ↗הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַטָּעָה אֶחֶת
״זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, בֶּן עַזַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, בֶּן עַזַּאי אָמַר זְבוּב אֶחָד שֶׁמֵּת אֵינוֹ מַבְאִישׁ וּמַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, אֶלָּא בְּחֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא״
בְּקוֹהֶלֶת רַבָּה מְסֻבֶּת הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַטָּעָה קְטַנָּה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ זְבוּב אֶחָד שֶׁמֵּת יָכוֹל לְהַרְעִיעַ אֶת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב. זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁחֵטְא אֶחָד גּוֹרֵם לְאָדָם לְאַבְּדַר כְּדֵי טוֹבָה רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא מְדַרֵשׁ עַל הַפָּסוּק מֵישַׁעְיָה כְּשֶׁהַשְּׁאוֹל פּוֹרֶת אֶת פִּיהָ לְבִלְי חֹק. הוּא מַסְבִּיר שֶׁזֶּה לְמַעַן אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מִצְווֹת שֶׁיַּכְרִיעוּ לִזְכוּתָם. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת לוֹמְדִים שֶׁהָאָדָם נִדּוֹן אַחַר הָרַבּוּת שֶׁל מַעֲשָׂיו. אֲדָם כְּדֵי לִהְיוֹת בֶּטַח כְּדֵי לִמְדֹד אֶת עַצְמוֹ כְּחֵצִי זַכַּאי וְחֵצִי חַיָּב. מִצְוָה אַחַת עָשָׂה וְהוּא נִכְלָל בַּזְּכוּת. עֲבֵרָה אַחַת עָשָׂה וְהוּא נִכְלָל בַּחֹבָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מוֹסִיף שֶׁבַּגְּדִילוּת הַחֵטְא הַיְחִידִי הַמְּאַבֵּד טוֹבָה רַבָּה, הַנִּדּוֹן הוּא כְּמוֹ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁנִּדּוֹן אַחַר הָרַבּוּת שֶׁלּוֹ.
קוהלת רבה י׳:א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַהֶפְרֵעַ הַקָּטָן וְהַשֶּׁגְיָה הַמְּסֻכֶּנֶת
״כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. דּוֹמֶה הוּא לְשַׁלִּיט שֶׁהוֹצִיא דְבַר שְׁגָגָה מִפִּיו שׁוֹגֵג, וְאִי אֶפְשָׁר לַחֲזוֹר, כַּךְ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין לְהָשִׁיב:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מַקְהֶלֶת מַצִּיג אֶת הַסַּכָּנוֹת שֶׁל חֲכָמָה שֶׁלֹּא מְשׁוּלֶת בְּמִדּוֹת נְכוֹן אוֹ שֶׁנִּגְרֶמֶת מִטָּעוּת קְטַנָּה. הוּא מַשְׁוִית אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁמּוֹצִיא דָּבָר שֶׁגֵא בְּמַעֲמָד שֶׁלּוֹ, מִשֶּׁמֵּצֵא לִמְצֹא טָעוּת אֶחָת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁבִּיל אוֹ לְתַקֵּן. הַטָּעוּת הַזּוֹ הִיא כְּמוֹ חֹץ שֶׁנִּשְׁלַח וְאֵין לְהַחֲזִיר לְמָקוֹן. רַשִׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַדָּבָר בְּהַשְׁלָחָה לַמֶּלֶךְ. לְפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַשֶּׁגְיָה שֶׁיּוֹצֵאת מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט הִיא כְּמוֹ דָּבָר שֶׁנֶּחְתַּךְ וְאֵין לְהַשְׁבִּיל. הַמְּלֵאֵךְ מַצְוֶה עַל דָּבָר שֶׁגַּם הוּא שׁוֹגֵג, וְזֶהוּ מַצָּב שֶׁל חֹק שֶׁאֵין לוֹ מַחֲזָר.
רש״י על קהלת 10:5:1 ↗הַהֶבְדֵּל בֵּין חָכְמָה לְכָשלָן
״אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת. אֶל נְתִיב אֱמֶת לִפְרוֹשׁ מִן הָעֲבֵרָה, לְפִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶיךָ":״
הַפֶּסֶק מֵהַמַּקְחֵר שֶׁל קֹהֶלֶת מְבִיא לִפְנֵי קְורְאָיו תְּמוּנוֹת שֶׁל חָכְמָה וְכִשָּׁלוֹן. הַכֹּתֵב מַשְׁוֶה בֵּין הַחָכָם לְבֵין הְכַשלָן, וּמַדְגִּישׁ כַּמָּה שְׁגָיוֹן וְסִכּוּי יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂי הַכְּסִילִים. הַכְּסִיל הַמְּסֻבֵּךְ בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁרָה וְהַעֲבוֹדָה, מְבַזְבֵּז אֶת כֹּחַ הַלַּדְלָדִים שֶׁלּוֹ בִּלְתֹּה תְּכֵלֶת, כְּמוֹ שֶׁחָכָם בּוֹנֶה מִבְצָר בְּלִי כְּלִי עֲבוֹדָה מִתְכוֹנֵן. רַשִׁ"י בְּפֶרֶק עֶשֶׂר, בְּעֵת הַסְּבֵרַת הַפֶּסֶק, מַסְבִּיר אֶת הַכֶּשֶׁל שֶׁל הַכְּסִיל כְּחֻסְרוֹן בַּלְּמִידָה. לְפִי הַפֵּרוּשׁ, הַחֹסֶר בַּנְּתִיב הָאֱמֶת נוֹבֵעַ מֵעֶצֶם הָעִם הַמְּחַסֵּר תּוֹרָה, הַמְּחַפֵּר אֶת הַדְּרָכִים בְּלִי מַדְרִיךַ. הַמַּדְרִיךְ הַנֶּחְסָר הוּא הַדָּבָר הַמְּאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל דְּבָרֵי הַתּוֹרָה כְּנֵר לָרֶגֶל, שֶׁמְּפַרְשִׁים הַמְּסַבֵּרִים כְּכּוֹחַ הַלְּמִידָה לְהַרְחָקַת הַעֲבֵרָה.
רש״י על קהלת 10:15:2 ↗טעות שנראית מקרית
״יש רעה. באה מלת יוצא שהלמ״ד שלה אל״ף כמו והפעלים בעלי ה״א כמו ואת מאמר מרדכי אסתר עושה והיא לשון נקבה כי הזכר יוצא וכמוהו״
בקהלת מתוארת רעה שנראית כשגגה היוצאת מלפני השליט. מן הניסוח הזה אפשר להבין שמדובר בטעות לא מכוונת. אבן עזרא מפרש את הפסוק בהקשר של הדברים שלפניו: לדבריו, השלטון עלול להביא את המושל לעשות דברים המנוגדים לאמת, ובכל זאת להציג אותם כאילו נעשו בטעות ומתוך חוסר ידיעה. כך פירושו משאיר פתוחה את האפשרות שהשגגה הנראית לעין אינה תמימה. אבן עזרא דן גם בלשון המילה ״יוצא״ ובצורתה הדקדוקית; הדיון הזה נפרד מן ההסבר שלו על התנהגות המושל.
אבן עזרא על קהלת 10:5:1 ↗הָעָמָל שֶׁל מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ
״עמל. דמה הכסיל שיעמוד לבקש גדולות ונפלאות ממנו והוא לא ידע הנראות והידועות כאדם רוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך וייגע ולא יראה חפצו״
אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַכְּסִיל מְבַקֵּשׁ דְּבָרִים גְּדוֹלִים וּמֻפְלָאִים, אֲבָל אֵינוֹ מַכִּיר אֲפִלּוּ אֶת הַדְּבָרִים הַגְּלוּיִים וְהַיְּדוּעִים. הוּא מְדַמֶּה אוֹתוֹ לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת לְעִיר, אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ. הָאָדָם הַזֶּה מִתְיַגֵּעַ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ לְמַה שֶׁרָצָה. כָּךְ אֶבֶן עֶזְרָא מֵבִין אֶת הָעָמָל שֶׁל הַכְּסִיל. אֶבֶן עֶזְרָא מוֹסִיף הֶעָרָה עַל לְשׁוֹן הַפָּסוּק: בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַמִּלָּה ״עָמָל״ מוֹפִיעָה בַּמִּקְרָא כְּמִלָּה בִּלְשׁוֹן זָכָר, וְכָאן לְבַדּוֹ הִיא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. כְּדֻגְמָה לְתוֹפָעָה דּוֹמָה הוּא מַזְכִּיר אֶת ״כָּבוֹד״, שֶׁמּוֹפִיעָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל בִּלְשׁוֹן זָכָר, חוּץ מֵהַבִּטּוּי ״אַל תֵּחַד כְּבֹדִי״.
אבן עזרא על קהלת 10:15:1 ↗