אֵלֶּה דְּבָרָיו שֶׁל קֹהֶלֶת, בֶּן דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם.
דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃קהלת · פרק א׳
הַחֶבֶל הָרֵיק וְחַדְשׁוּת הַמַּחְזוֹרִיּוּת
מַהְלֶכֶת הָעוֹלָם, הַטֶּבַע וְהַחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי חָכְמָה בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ כְּלָל דָּבָר חָדָשׁ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַחֶבֶל הָרֵיק
הֶבֶל גָּדוֹל מְאוֹד, אָמַר קֹהֶלֶת, הֶבֶל גָּדוֹל מְאוֹד; הַכֹּל הֶבֶל.
הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃על המילים
הֶבֶל הוּא דִּמּוּי לְמַשֶּׁהוּ חוֹלֵף וְחַמְקַמַּק, וְגַם לְמַשֶּׁהוּ חֲסַר מַמָּשׁוּת. הַבִּטּוּי ״הֶבֶל הֲבָלִים״ מְחַזֵּק אֶת הָאֲמִירָה.
אֵיזֶה יִתְרוֹן יֵשׁ לָאָדָם מִכָּל הַמַּאֲמָץ שֶׁהוּא מַשְׁקִיעַ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ?
מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃דּוֹר אֶחָד חוֹלֵף וְדוֹר אַחֵר בָּא, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֶרֶת לְעוֹלָם.
דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ה–ח
מחזוריות הטבע
הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת וְשׁוֹקַעַת, וּמְמַהֶרֶת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא זוֹרַחַת שׁוּב.
וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃הָרוּחַ הוֹלֶכֶת דָּרוֹמָה וּפוֹנָה צָפוֹנָה. הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת וּמִסְתּוֹבֶבֶת, וְחוֹזֶרֶת בַּמַּסְלוּלִים שֶׁלָּהּ.
הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃כָּל הַנְּחָלִים זוֹרְמִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם לֹא מִתְמַלֵּא. אֶל הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הַנְּחָלִים זוֹרְמִים, לְשָׁם הֵם חוֹזְרִים לִזְרֹם.
כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃כָּל הַדְּבָרִים מְעַיְּפִים; אָדָם לֹא יָכוֹל לְתָאֵר אוֹתָם. הָעַיִן לֹא שְׂבֵעָה מִלִּרְאוֹת, וְהָאֹזֶן לֹא מִתְמַלֵּאת מִלִּשְׁמֹעַ.
כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃על המילים
״דְּבָרִים״ יָכוֹל לְצַיֵּן דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מִלִּים; ״יְגֵעִים״ יָכוֹל לְצַיֵּן שֶׁהֵם עֲיֵפִים אוֹ שֶׁהֵם מְעַיְּפִים.
ט–יב
המחזוריות של העולם והעובדה שאין חדש
מה שהיה הוא מה שיהיה, ומה שנעשה הוא מה שייעשה, ואין שום דבר חדש תחת השמש.
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃יש דבר שאומרים עליו: "תראו, זה חדש!" אבל הוא כבר היה בעבר הרחוק, בתקופות שקדמו לנו.
יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃אין זיכרון של הראשונים, וגם האחרונים שעוד יהיו לא ייזכרו אצל אלה שיבואו אחריהם.
אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃ (פ)על המילים
לא ברור אם ״הראשונים״ ו״האחרונים״ הם אנשים או דברים שהיו ושיהיו.
אני, קהלת, הייתי מלך על ישראל בירושלים.
אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃יג–טז
החיפוש אחר משמעות בעולם
הקדשתי את ליבי לחקור ולבדוק בחוכמה את כל מה שנעשה תחת השמיים. זה עיסוק קשה שאלוהים נתן לבני האדם להתייגע בו.
וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש, והנה הכול הבל ורדיפה אחרי הרוח.
רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃מה שעקום אי אפשר ליישר, ומה שחסר אי אפשר לספור.
מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃אמרתי לעצמי: הנה הגדלתי והוספתי חוכמה יותר מכל מי שהיו לפניי בירושלים, והכרתי הרבה חוכמה וידע.
דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃יז–יח
הקושי שבחיפוש אחר חכמה
הקדשתי את מחשבותיי להכרת החוכמה, וגם להכרת שיגעון וטיפשות. הבנתי שגם זה מרדף אחרי הרוח.
וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃כי במקום שיש הרבה חוכמה יש הרבה כעס, ומי שמוסיף ידע מוסיף מכאוב.
כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַחֶבֶל הָרֵיק
דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃
מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃
ה–ח
מחזוריות הטבע
וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃
הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃
כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃
כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃
ט–יב
המחזוריות של העולם והעובדה שאין חדש
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃
אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃ (פ)
אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃
יג–טז
החיפוש אחר משמעות בעולם
וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃
רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃
דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃
יז–יח
הקושי שבחיפוש אחר חכמה
וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃
כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַדִּבְרִים שֶׁל קוֹהֶלֶת הַמְבַשְּׂרִים עַל הַסּוֹסָר הַמַּחְזוֹרִי שֶׁל הַקִּיּוּם וְעַל הַקּוֹשִׁי שֶׁל מְצִיאַת מַשְׁמָעוּת בַּחָכְמָה הַאָדְמָתִית.
פסוקים א–ד
הַחֶבֶל הָרֵיק
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת, בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם. הַמְּחַפֵּשׂ בַּעוֹלָם מִגְלֶה כִּי הַכֹּל חֶבֶל, כְּמִשְׁאָה שֶׁל אֲבָחִים. מָה הַתְּמוּצִית בְּעָמָל הָאָדָם תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ? הַדּוֹרוֹת עוֹבְרִים וּבָאִים, אֲבָל הָאָרֶץ נִשְׁאָרֶת כְּמוֹ כְּבָר.
פסוקים ה–ח
מחזוריות הטבע
הפסוקים מתארים את המחזוריות הבלתי פוסקת של הטבע. השמש עולה ושוב שוקעת, הרוחות מסתובבות ממקום למקום, והנחלים זורמים אל הים בלי למלא אותו. בסוף, הטענה היא שכל הדברים מעייפים את האדם, כי העין לא תמיד רואה מספיק והאוזן לא תמיד שומעת מספיק כדי להגיע לסיפוק.
פסוקים ט–יב
המחזוריות של העולם והעובדה שאין חדש
הפסוקים מתארים את מחזוריות הטבע שבה דברים חוזרים על עצמם ללא שינוי מהותי. כל מה שקרה בעבר יקרה שוב, ואין שום דבר באמת חדש תחת השמש. גם אם נחשוב שמצאנו דבר חדש, הוא כבר היה קיים בעבר ארוך מאוד. בסוף, הדורות הבאים לא יזכרו את אלו שקדמו להם.
פסוקים יג–טז
החיפוש אחר משמעות בעולם
הכותב מתאר את ניסיונו לחקור ולהבין באמצעות חוכמה את כל המתרחש תחת השמיים. הוא מודה שהשם נתן לבני האדם קושי וסבל בתוך המאבק הזה. הוא מסיק שכל המעשים בעולם הם חסרי תועלת וזמניים כמו רוח. גם חוכמה רבה לא יכולה לתקן עיוותים או להשלים חסרונות בעולם.
פסוקים יז–יח
הקושי שבחיפוש אחר חכמה
הכותב מתאר את ניסיונו להבין לעומק את החכמה, את ההבנה של דברים טועים ואת התבונה. הוא מסיק שמדובר ברעיון שנובע מהרוח. הוא מציין כי ככל שהחכמה גדלה, כך גם הכאב גדל, וכי תוספת של ידע מובילה להגברת הכאב.
הַטֶּקסט מְסַיֵּם בְּדִבְרֵי קוֹהֶלֶת הַמּוֹכִים עַל הָעֶצֶב הַמִּתְמַסֵּק בְּמַעֲשֵׂה הַחָכְמָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּעֲמָד הַהֲלָכִי שֶׁל הַכְּתֵבִים הַקֹּדְשִׁים
״סֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמָּא״
הַמִשְׁנָה בַּמַּקּוֹם הַזֶּה דּוֹרֶשֶׁת אֶת הַמַּעֲמָד הַהֲלָכִי שֶׁל הַכְּתֵבִים הַקֹּדְשִׁים. הִיא מְצַיֶּנֶת שֶׁגַּם הַמְּגִלּוֹת הַמְּסֻמָּכוֹת לַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ פָּרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. הַמִשְׁנָה מְצִיעָה דּעות שׁוֹנוֹת בְּרֶגֶשׁ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי מְחַלְקוּ בִּשְׁאֵלַת הַטֻּמְאָה שֶׁל הַסֵּפֶרִים הָאֵלֶּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי מְצַיֵּן שֶׁהוּא מְקַבֵּל מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא מִתְנַגֵּד וְאוֹמֵר שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְנַגֵּד לַקֹּדֶשׁ שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים, כִּי הוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. הַמְחִלּוֹקֶת הַמַּצֶּדֶת הִיא רַק עַל קֹהֶלֶת. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ מְאַשֵּׁר אֶת דִּבְרֵי בֶּן עַזַּאי וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ.
משנה ידים ג׳:ה׳ ↗הַכֹּהֶלֶת וּמְהִירוּת הַמַּעֲשֶׂה
״דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (משלי כב, כט): חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים״
הַפֶּסֶק מַקְדִּים בְּזִכְרוֹן כְּבוֹד הַמְּקוֹר, וּמְקַרְבֵּן אֶת דִּבְרֵי קֹהֶלֶת אֶל הַמְּסֹרֶת הַיְּתֵרָה. הַמָּקוֹר מְצַיֵּן כִּי הַכְּתִיב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. הַמַּעֲשֶׂה הַמּוּצָג כְּמִשְׁלָה לַמְּהִירִים בְּמַלְאָכָיוּת מְבַסֵּס עַל סִפּוּר חֲזַרְלִים עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. בַּסִּפּוּר נִרְאֶה אֵיךְ רַבִּי חֲנִינָא, בְּרָצוֹ לְקַיֵּם נֶדֶר, מַעֲלֶה אֶבֶן שֶׁסִּתֵּת בַּמִּדְבָּר לִירוּשָׁלַיִם. הַמְּסִפֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַהֶבְלֵד שֶׁל הַמַּעֲשֶׁה: רִאשׁוֹן בְּנֵי אָדָם שֶׁבִּקְשׁוּ שְׂכָר וְלֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף, וְאַחַר כָּךְ מַלְאָכִים שֶׁעָשׂוּ אֶת הַמְּלָאכָה בְּלִי שְׂכָר. הַמְּקָרֵן בַּסּוֹף מְקַשֵּׁר אֶת הַמְּהִירוּת לַמִּקְרָא עַל יְדֵי פֵּרוּשׁ הַמַּלְאָכִים כְּמַעֲשֶׂה הַמְּלָכִים.
קוהלת רבה א׳:א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
המעגליות של הטבע והחיים
״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'. דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח שַׁחֲרִית וְתִשְׁקַע עַרְבִית וְתֵלֵךְ כָּל־הַלַּיְלָה, שׁוֹאֶפֶת לָשׁוּב אֶל־מְקוֹם אֲשֶׁר זָרְחָה אֶתְמוֹל מִשָּׁם, שֶׁתִּזְרַח שָׁם גַּם״
הַסּוֹפֵר בְּקֹהֶלֶת מְתִיבֶּה עַל הַחֶלְחֲלָה הַנִּצְחִית שֶׁל הַטֶּבַע. הוּא מַצִּיעַ שֶׁלַּמְרוֹת כָּל הַפּעֻלּוֹת בָּעוֹלָם, הַכֹּל נִכְרֵעַ וְחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ בְּמַעְגָּל שֶׁל הֶבֶל. הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת וְשׁוֹקֶעֶת, הַרוּחַ עוֹבֶרֶת וְשׁוֹבֶת, וְהַנְּהָרוֹת רָצִים אֶל הַיָּם בְּלִי לְמַלֵּא אוֹתּוֹ. רַשִׁ"י מַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲגָּל הַזֶּה כְּחֶלֶק מֵהַתְּנוּעָה הַקְּבוּעָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹאֶפֶת תָּמִיד לַחֲזֹר לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ זָרְחָה בְּיוֹםֶם הַקּוֹדֵם. בְּכָךְ, הַתְּנוּעָה הַנִּראִית כְּמוֹ הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, הִיא בְּמַעֲמִד הַדֶּרֶךְ מְסֻכָּן וְחָזוּר אֶל הַמָּקוֹעַ הַזֶּה הַקַּיָּם כְּבָר.
רש״י על קהלת 1:5:1 ↗החיפוש אחר משמעות וניסיון הבנת העולם
״עִנְיָן רָע. מִנְהָג רַע לָהֶם:״
הַסּוֹפֵר בְּקֹהֶלֶת מַצִּיג אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה הָאָדָמִית בְּנִסָּיוֹן לְהָבִין אֶת הַמְּצִיאוּת. הוּא מְתָאֵר מַאֲמָצִים כְּבָרִים וּמְעִיקִים לְחַקֵּר אֶת הַכֹּל בְּחָכְמָה, אַךְ הַתּוֹצָאָה נֶחְשֶׁבֶת לְהֶבֶל. הַדָּבָרִים בָּעוֹלָם חוֹזְרִים עַל עַצְמָם לְלֹא שׁוּם שׁוּם פְּסִיגָה, וְהַמַּעֲשִׂים בַּשֶּׁמֶשׁ הֵם אֲדָמָה וְשָׁמַיִם הַמְחַזְּרִים אֶת הַמַּעֲגָל הַדֶּרֶךְ הַקַּיָּם. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק, מַצִּיעַ קוֹרָא שֶׁמַּבִּיט בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַמְּחַקֵּר. הוּא רוֹאֶה בַּמַּאֲמָץ הַזֶּה מִנְהָג רָע, כִּי הַחִיפּוּשׁ הַמֻּתְאַתֶּר בְּחָכְמָה לְבַד, לְבַד מֵהַשֵּׁם, הוּא עִנְיָן רָע. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ שֶׁהַקֹּשִׁי בַּטֶּקסט הוּא לֹא רַק בַּדָּבָר הַחֲסַר תַּכְלִית, אֶלָּא בַּבְּרִית הַטּוֹעָה לְנַצְלוֹת אֶת הַשֵּׂכֶל הָאָדָמִי בְּאֹפֶן שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהַמַּטָּרָה הַנְּכוֹנָה.
רש״י על קהלת 1:13:2 ↗המשמעות של שאיפת הרוח
״וענין שואף. כמו באות נפשה שאפה רוח כאילו הוא שואף הרוח מרוב תאותו לשוב אל מקומו:״
הפירוש של אבן עזרא על הפסוק החמישי בקהלת עוסק במילה שואף. הוא מפרש את המילה הזו בהקשר של רצון עז ודחיקה פנימית. לפי דבריו, הכוונה היא לאדם שרוח נפשו שואפת ומשתוקקת לעלות חזרה למקומו המקורי. הסבר זה מתמקד בתאווה שבאה עם השאיפה. אבן עזרא מראה כיצד המילה מתארת מצב שבו הרוח נמשכת למקום מסוים מרוב רצון וכמיהה. הגישה שלו מנסה להעניק משמעות פנימית ורגשית לפועל המתואר בטקסט המקראי.
אבן עזרא על קהלת 1:5:2 ↗הַהֶבֶל הַנִּצְבֵּר וְהָרֶוַח הַחַלְפִי
״ראיתי. פי׳ ורעות רוח כמו אפרים רועה רוח ורודף קדים שלא יועיל ולא ישביע וענין רוח כמו הבל בעבור רובי תהלוכותיו שלא יוכל אדם לתפסו״
בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת, הַדֶּרֶךְ הַמְּשֻׁלֶת בַּמִּדִּים הַמְּסֻבָּכִים שֶׁל הַחַיִּים מֻצֶּגֶת כְּהֶבֶל. הַכּוֹתֵב מְתָאֵר אֶת הַמַּרְאָה הַמְּהַתֶּרֶת שֶׁל הַמַּעֲשִׂים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ רֶוַח שֶׁל רוּחַ הַמְּרַדֶּדֶת אֶת הָאָדָם לִפְנֵי הָעָבָר, בְּלִי לָתֵת לוֹ שִׂבְעוֹן אֲמיתִי. הַמַּעֲשִׂים הָלוּ אֵינָם יְכֹלִים לְהִשָּׁרֵת כְּמַטָּרָה סוֹפִית בִּגְלַל הַמְּשִׁימָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת וְהַחֶלְפָה שֶׁל הַמַּצָּב. הָרַב אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַרֶוַח וְהָרוּחַ כְּמַצָּב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּס לְיָד הָאָדָם, בְּדוֹת לְהֶבֶל הַמִּתְכַּלֶה בַּמַּסָּע. הוּא מַצִּיעַ שֶׁיְּכָלוֹן הַמַּעֲשִׂים נוֹבֵעַ מֵעוֹצֶם הַדִּמְיוֹן וְהַמַּחְשָׁבָה שֶׁהֵם מְנַסִּים לְבַצֵּעַ, שֶׁהֵם אֵינָם מְשֻׁלָּמִים כְּמוֹ הַפּוֹעֲלִים הַמְּיוּמָנִים. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַקּוֹשִׁים בַּמִּדִּים הַנֶּעֱלִים הַמְּנַסִּים לְהַגִּיעַ לְעֶלְיוֹן הֵם הַסְּבָרָה לְחִבְרִים שֶׁהַמַּעֲשִׂים הַמְּשֻׁנִּים הֵם הֶבֶל חַלְפִי.
אבן עזרא על קהלת 1:14:1 ↗