שמע, ישראל: אתה עומד לעבור היום את הירדן כדי לבוא ולרשת עמים גדולים וחזקים ממך, וערים גדולות ומבוצרות עד השמים.
שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִמֶּ֑ךָּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצֻרֹ֖ת בַּשָּׁמָֽיִם׃דברים · פרק ט׳
לא בזכות צדקת ישראל: הכניסה לארץ וזיכרון חטא העגל
משה מכין את ישראל למעבר הירדן ומבהיר שהניצחון על העמים החזקים והכניסה לארץ אינם נובעים מצדקת העם. הוא מזכיר את מרידות ישראל במדבר, ובראשן חטא העגל בחורב, את שבירת הלוחות ואת תפילותיו למען העם ואהרן. בסיום הוא חוזר לתפילתו שלא להשמיד את ישראל, בזכות האבות ומתוך זיכרון יציאת מצרים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הכניסה לארץ אינה בזכות צדקת ישראל
שם נמצא עם גדול וגבוה, בני ענק, שאתה מכיר ושמעת עליהם את האמירה: מי יכול להתייצב לפני בני ענק?
עַֽם־גָּד֥וֹל וָרָ֖ם בְּנֵ֣י עֲנָקִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ וְאַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתָּ מִ֣י יִתְיַצֵּ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י עֲנָֽק׃דע היום שה׳ אלוהיך הוא שעובר לפניך, אש אוכלת. הוא ישמיד אותם ויכניע אותם לפניך, ואתה תוריש אותם ותאבד אותם במהירות, כפי שה׳ אמר לך.
וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙ אֵ֣שׁ אֹֽכְלָ֔ה ה֧וּא יַשְׁמִידֵ֛ם וְה֥וּא יַכְנִיעֵ֖ם לְפָנֶ֑יךָ וְהֽוֹרַשְׁתָּ֤ם וְהַֽאַבַדְתָּם֙ מַהֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לָֽךְ׃כאשר ה׳ אלוהיך יהדוף אותם מפניך, אל תאמר בלבך: בזכות צדקתי ה׳ הביא אותי לרשת את הארץ הזאת. ה׳ מוריש את העמים האלה מפניך בגלל רשעתם.
אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶיךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃לא בזכות צדקתך ולא בזכות יושר לבך אתה בא לרשת את ארצם. ה׳ אלוהיך מוריש אותם מפניך בגלל רשעת העמים האלה, וגם כדי לקיים את מה שנשבע לאבותיך, לאברהם, ליצחק וליעקב.
לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃דע שלא בזכות צדקתך ה׳ אלוהיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת לרשת אותה, כי אתה עם קשה עורף.
וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה׃על המילים
"קשה עורף" הוא ביטוי מקראי לעקשנות ולסירוב להיכנע.
חטא העגל, שבירת הלוחות ותפילת משה
זכור ואל תשכח כיצד הכעסת את ה׳ אלוהיך במדבר. מן היום שיצאת מארץ מצרים ועד שהגעתם למקום הזה הייתם מורדים בה׳.
זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר לְמִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּֽאֲכֶם֙ עַד־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָֽה׃גם בחורב הכעסתם את ה׳, וה׳ כעס עליכם עד שרצה להשמיד אתכם.
וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃כשעליתי אל ההר כדי לקחת את לוחות האבן, לוחות הברית שה׳ כרת איתכם, נשארתי בהר ארבעים יום וארבעים לילה. לא אכלתי לחם ולא שתיתי מים.
בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃ה׳ נתן לי את שני לוחות האבן, כתובים באצבע אלוהים. עליהם היו כל הדברים שה׳ דיבר איתכם בהר מתוך האש ביום שבו התאסף העם.
וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל׃בסוף ארבעים יום וארבעים לילה ה׳ נתן לי את שני לוחות האבן, לוחות הברית.
וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית׃ה׳ אמר לי: קום ורד מכאן מהר, כי העם שלך, שהוצאת ממצרים, השחית את דרכו. הם סטו במהירות מן הדרך שציוויתי עליהם ועשו לעצמם פסל יצוק.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה׃ה׳ אמר לי: ראיתי את העם הזה, והנה הוא עם קשה עורף.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃עזוב אותי, ואשמיד אותם ואמחה את שמם מתחת השמים. ממך אעשה עם חזק ורב יותר מהם.
הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃פניתי וירדתי מן ההר כשההר בוער באש, ושני לוחות הברית היו על שתי ידיי.
וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃ראיתי שחטאתם לה׳ אלוהיכם ועשיתם לעצמכם עגל יצוק. סטיתם במהירות מן הדרך שה׳ ציווה אתכם.
וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶתְכֶֽם׃תפסתי בשני הלוחות, השלכתי אותם משתי ידיי ושברתי אותם לעיניכם.
וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃נפלתי לפני ה׳ כמו בפעם הראשונה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. לא אכלתי לחם ולא שתיתי מים, בגלל כל חטאתכם, כשעשיתם את הרע בעיני ה׳ והכעסתם אותו.
וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃פחדתי מן הכעס והחמה שבהם כעס ה׳ עליכם עד שרצה להשמיד אתכם, אבל ה׳ שמע אליי גם בפעם ההיא.
כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא׃גם על אהרן ה׳ כעס מאוד עד שרצה להשמיד אותו, ובאותה תקופה התפללתי גם בעד אהרן.
וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽואאת החטא שעשיתם, את העגל, לקחתי ושרפתי באש. כתשתי וטחנתי אותו היטב עד שהיה דק כעפר, ואת העפר שלו השלכתי אל הנחל היורד מן ההר.
וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַחְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃מרידות נוספות במדבר
גם בתבערה, במסה ובקברות התאווה הכעסתם את ה׳.
וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־יְהוָֽה׃וכאשר ה׳ שלח אתכם מקדש ברנע ואמר: עלו ורשו את הארץ שנתתי לכם, מריתם את פי ה׳ אלוהיכם. לא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו.
וּבִשְׁלֹ֨חַ יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת־פִּ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ׃מאז שאני מכיר אתכם הייתם מורדים בה׳.
מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃תפילת משה שלא להשמיד את ישראל
נפלתי לפני ה׳ במשך ארבעים הימים וארבעים הלילות שבהם נשארתי לפניו, כי ה׳ אמר שישמיד אתכם.
וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃התפללתי אל ה׳ ואמרתי: אדוני ה׳, אל תשחית את עמך ואת נחלתך, שפדית בגדולתך והוצאת ממצרים ביד חזקה.
וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהוָה֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃זכור את עבדיך, את אברהם, יצחק ויעקב. אל תפנה אל עקשנות העם הזה, אל רשעתו ואל חטאתו.
זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃כדי שלא יאמרו בארץ שממנה הוצאת אותנו: ה׳ לא היה מסוגל להביא אותם אל הארץ שהבטיח להם, ומתוך שנאתו אותם הוציא אותם כדי להמית אותם במדבר.
פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָרֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהוָ֔ה לַהֲבִיאָ֕ם אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הוֹצִיאָ֖ם לַהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר׃על המילים
הדברים על חוסר יכולת או שנאה מובאים כאן כטענה שמשה מבקש למנוע מאחרים לומר.
והם עמך ונחלתך, שהוצאת בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה.
וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הכניסה לארץ אינה בזכות צדקת ישראל
שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִמֶּ֑ךָּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצֻרֹ֖ת בַּשָּׁמָֽיִם׃
עַֽם־גָּד֥וֹל וָרָ֖ם בְּנֵ֣י עֲנָקִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ וְאַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתָּ מִ֣י יִתְיַצֵּ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י עֲנָֽק׃
וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙ אֵ֣שׁ אֹֽכְלָ֔ה ה֧וּא יַשְׁמִידֵ֛ם וְה֥וּא יַכְנִיעֵ֖ם לְפָנֶ֑יךָ וְהֽוֹרַשְׁתָּ֤ם וְהַֽאַבַדְתָּם֙ מַהֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לָֽךְ׃
אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶיךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃
לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה׃
חטא העגל, שבירת הלוחות ותפילת משה
זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר לְמִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּֽאֲכֶם֙ עַד־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָֽה׃
וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃
בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃
וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל׃
וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה׃
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃
הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃
וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃
וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶתְכֶֽם׃
וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃
וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃
כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא׃
וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא
וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַחְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃
מרידות נוספות במדבר
וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־יְהוָֽה׃
וּבִשְׁלֹ֨חַ יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת־פִּ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ׃
מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃
תפילת משה שלא להשמיד את ישראל
וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃
וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהוָה֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃
פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָרֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהוָ֔ה לַהֲבִיאָ֕ם אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הוֹצִיאָ֖ם לַהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר׃
וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
משה מדגיש לפני מעבר הירדן שהניצחון על העמים החזקים והכניסה לארץ אינם הוכחה לצדקת ישראל. כדי לבסס את דבריו הוא חוזר אל מרידות העם במדבר, ובעיקר אל חטא העגל בחורב, שבירת הלוחות ותפילתו הממושכת למען העם.
העמים חזקים, אך ה׳ עובר לפני ישראל
ישראל עומדים לעבור את הירדן ולפגוש עמים גדולים וחזקים וערים מבוצרות. משה אומר שה׳ יעבור לפניהם, ישמיד ויכניע את העמים, וישראל יורישו אותם כפי שהובטח.
לא בזכות צדקת ישראל
משה מזהיר שלא לפרש את הכניסה לארץ כתוצאה של צדקת ישראל. לדבריו, העמים מורשים בגלל רשעתם וגם כדי לקיים את השבועה לאברהם, ליצחק וליעקב. הוא חוזר ומדגיש שישראל עצמם הם עם קשה עורף.
המרד בחורב
משה מזכיר שמאז יציאת מצרים ישראל מרדו בה׳. בחורב הוא עלה לקבל את לוחות הברית ונשאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ולשתות. בסוף התקופה ה׳ הודיע לו שהעם סטה מן הדרך ועשה פסל יצוק.
שבירת הלוחות והתפילה
משה ירד מן ההר עם שני הלוחות, ראה את עגל המסכה ושבר את הלוחות לעיני העם. לאחר מכן נפל לפני ה׳ עוד ארבעים יום וארבעים לילה בגלל חטא ישראל. הוא מספר שגם אהרן היה נתון לכעס ה׳ ושמשה התפלל בעדו.
השמדת העגל ומרידות נוספות
משה שרף את העגל, כתש וטחן אותו עד שנעשה דק כעפר והשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר. הוא מזכיר גם את תבערה, מסה וקברות התאווה, ואת הסירוב לעלות מן קדש ברנע ולרשת את הארץ.
תפילת משה למען ישראל
משה חוזר לתפילתו לאחר שה׳ אמר להשמיד את ישראל. הוא מבקש שלא להשחית את העם שנפדה ממצרים, לזכור את אברהם, יצחק ויעקב ולא להתמקד בקושי העם ובחטאו. הוא מזכיר גם את האופן שבו השמדת ישראל עלולה להתפרש בארץ שממנה יצאו.
הפרק מציב את זיכרון חטאי המדבר מול הכניסה הקרובה לארץ: הארץ אינה ניתנת לישראל בזכות צדקתם, ומשה מזכיר כיצד שוב ושוב נדרשה תפילה כדי למנוע את השמדת העם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
דברים רבה קושר את שמע ישראל לחטא העגל
״אִבַּדְתֶּם נַעֲשֶׂה, שִׁמְרוּ נִשְׁמַע, הֱוֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.״
דברים רבה שואל מדוע משה פותח כאן שוב במילים "שמע ישראל". חז״ל ממשילים את ישראל לאישה שקיבלה שתי מרגליות ואיבדה אחת. לפי הדרשה, ישראל קיבלו את "נעשה ונשמע", אך בחטא העגל פגעו ב"נעשה", ולכן משה קורא להם לשמור לפחות את "נשמע". :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוק א׳, "שמע ישראל" פותח הודעה על מעבר הירדן והמפגש עם עמים חזקים. הקישור בין הביטוי לבין "נעשה ונשמע" וחטא העגל הוא דרשת חז״ל, שמתאימה לנושא החטא המופיע בהמשך הפרק אך אינה נאמרת בפסוק עצמו.
דברים רבה ג׳:י׳ ↗במדבר רבה מדגיש את עוצמת בני הענק
״אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק.״
במדבר רבה עוסק במסע המרגלים ומביא את פסוק ב׳ מפרקנו בתוך תיאור בני הענק שנראו בחברון. המדרש מדגיש את גבורתם ומשלב את הידיעה עליהם בתוך דיון רחב יותר בדברי המרגלים ובשבחה של ארץ ישראל. בפשט פסוק ב׳ משה מזכיר לישראל שהם מכירים את המוניטין של בני הענק ואת האמירה שאיש אינו מתייצב לפניהם. הפרטים שמוסיף המדרש על המרגלים, המגפה בערים וחברון שייכים לפרשנות חז״ל ואינם חלק מן התיאור הישיר בפרק.
במדבר רבה ט״ז:י״ג ↗במדבר רבה דורש את האש העוברת לפני ישראל
״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ״
במדבר רבה עוסק בבני קהת ובנשיאת כלי המשכן. בתוך הדיון מובאת מסורת על ניצוצות אש שיצאו לפני ישראל, והפסוק שלנו משמש בסיס לדרשה על כך שה׳ עובר לפניהם ומשמיד את אויביהם. המדרש ממשיך לקשור את האש גם לסכנה שנשקפה לנושאי הארון. בפשט פסוק ג׳ מתואר ה׳ כ"אש אוכלת" העוברת לפני ישראל, משמידה ומכניעה את העמים. הניצוצות היוצאים מן הארון והפרטים על בני קהת הם הרחבה מדרשית ואינם נאמרים בפסוק.
במדבר רבה ה׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מבהיר את הניגוד בין צדקת ישראל לרשעת הגויים
״לא בצדקתך וגו' אתה בא לרשת וגו' כי ברשעת הגוים.״
רש״י מתמקד במבנה המשפט בפסוק ה׳ ומסביר שהמילה "כי" משמשת כאן במשמעות של ניגוד: לא בגלל צדקת ישראל הם באים לרשת את הארץ, אלא בגלל רשעת הגויים. כך הוא מחדד את אחת הטענות המרכזיות של הפרק. בפשט הפסוק יש גם סיבה נוספת: קיום הדבר שה׳ נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב. לכן ההורשה מוסברת בשני מרכיבים המופיעים בפסוק עצמו — רשעת העמים וקיום השבועה לאבות — ולא בזכות יושר לבם של ישראל.
רש״י על דברים 9:5:1 ↗רש״י מסביר את צורת המילה טחון
״טחון. לשון הוה כמו (בראשית כו, יג) הלוך וגדל:״
רש״י מפרש את המילה "טחון" בפסוק כ״א כהמשך פעולה, בדומה לצירוף "הלוך וגדל". ההערה שלו היא לשונית: היא מסבירה את צורת הביטוי בתוך תיאור השמדת העגל. בפשט הסיפור משה לוקח את העגל, שורף אותו, מכה וטוחן אותו היטב עד שהוא נעשה דק כעפר, ואז משליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר. רש״י אינו מוסיף כאן אירוע חדש אלא מסביר כיצד לקרוא את לשון הפעולה המקראית.
רש״י על דברים 9:21:1 ↗הרמב״ן מסביר את סדר סיפור התפילות
״כי קודם שירד מן ההר התפלל עליהם״
הרמב״ן מעיר שהסיפור בפרק אינו מציג את כל התפילות בדיוק במקום הכרונולוגי שבו התרחשו. לדבריו, עוד לפני הירידה מן ההר משה כבר התפלל על ישראל, אך בשלב הזה הוא מבקש להדגיש את הטרחה שנגרמה לו בעקבות החטא: שבירת הלוחות, ארבעים ימי תפילה נוספים והתפילה על אהרן. לפי הרמב״ן, התפילה המתוארת בפסוקים כ״ה–כ״ט חוזרת לתפילה הראשונה שלפני הירידה. זהו ניסיון פרשני לסדר את רצף האירועים. בפשט הפרק עצמו משה מספר את הדברים בסדר שבו בחר להציגם כאן.
רמב״ן על דברים 9:15:1 ↗אבן עזרא דן בזיהוי תבערה ובקשר שלה למסה
״ובתבערה. יתכן להיותו שם מקום ולא חנו שם כי אם יום א'״
אבן עזרא דן בשם "תבערה" שבפסוק כ״ב ומציע שמדובר בשם מקום שבו שהו זמן קצר, ולכן הוא אינו נזכר ברשימת המסעות. הוא גם מסביר מדוע תבערה נזכרת לצד מסה ומציע כמה אפשרויות לקשר בין המקומות והאירועים. בפשט הפסוק משה רק מזכיר שלושה מקומות שבהם ישראל הכעיסו את ה׳: תבערה, מסה וקברות התאווה. פרטי משך החנייה, סדר המסעות והאפשרות לזהות מקומות זה עם זה שייכים לדיונו הפרשני של אבן עזרא.
אבן עזרא על דברים 9:22:1 ↗