כאשר ה׳ אלוהיך יביא אותך אל הארץ שאתה עומד להיכנס אליה כדי לרשת אותה, הוא יסלק מפניך עמים רבים: החיתי, הגרגשי, האמורי, הכנעני, הפריזי, החיווי והיבוסי, שבעה עמים רבים וחזקים ממך.
כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃דברים · פרק ז׳
העמים בארץ, בחירת ישראל והאזהרה מעבודת אלוהים אחרים
משה מצווה את ישראל כיצד לנהוג בשבעת העמים שבארץ: להחרים אותם, לא לכרות איתם ברית, לא להתחתן בהם ולהשמיד את מוקדי עבודת האלילים שלהם. הוא מסביר שישראל נבחרו לעם סגולה מתוך אהבת ה׳ ושמירת השבועה לאבות, ומבטיח ברכה למי שישמרו את המצוות. בהמשך הוא מחזק את העם מול העמים החזקים ומזהיר שלא לקחת כסף וזהב מפסיליהם ולא להכניס דבר מוחרם לבית.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
היחס לשבעת העמים ולעבודת האלילים שלהם
כאשר ה׳ אלוהיך ימסור אותם לפניך ותכה אותם, החרם אותם לגמרי. אל תכרות איתם ברית ואל תחון אותם.
וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃אל תתחתן בהם: אל תיתן את בתך לבנו ואל תיקח את בתו לבנך.
וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃כי הוא יסיר את בנך מללכת אחרי ה׳, והם יעבדו אלוהים אחרים. אז יחרה בכם אף ה׳ והוא ישמיד אותך במהירות.
כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר׃כך תעשו להם: הרסו את מזבחותיהם, שברו את מצבותיהם, כרתו את האשרות שלהם ושרפו באש את פסיליהם.
כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃על המילים
"אשרות" הן עצמים פולחניים הנזכרים במקרא.
כי אתה עם קדוש לה׳ אלוהיך. בך בחר ה׳ אלוהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים שעל פני האדמה.
כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)על המילים
"עם סגולה" הוא ביטוי מקראי לעם שנבחר להיות שייך לה׳ באופן מיוחד.
בחירת ישראל, אהבת ה׳ ושמירת הברית
לא מפני שאתם רבים יותר מכל העמים ה׳ חשק בכם ובחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים.
לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃אלא מתוך אהבת ה׳ אתכם ומתוך שמירת השבועה שנשבע לאבותיכם, ה׳ הוציא אתכם ביד חזקה ופדה אותך מבית עבדים, מיד פרעה מלך מצרים.
כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃דע שה׳ אלוהיך הוא האלוהים, האל הנאמן, ששומר את הברית ואת החסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו עד אלף דור.
וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָ֖יו] לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃על המילים
במקור מופיע כתיב וקרי: "מצותו [מצותיו]".
ולשונאיו הוא משלם על פניהם כדי להאבידם. הוא אינו מתעכב כלפי שונאו, אלא משלם לו על פניו.
וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃על המילים
הביטוי "אל פניו" נשמר קרוב ללשון המקרא, והיקפו המדויק נדון בפרשנות.
שמור את המצווה, את החוקים ואת המשפטים שאני מצווה אותך היום, וקיים אותם.
וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃ (פ)הברכה על שמירת המשפטים
אם תשמעו את המשפטים האלה, תשמרו אותם ותקיימו אותם, ה׳ אלוהיך ישמור לך את הברית ואת החסד שנשבע לאבותיך.
וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃הוא יאהב אותך, יברך אותך וירבה אותך. הוא יברך את פרי בטנך ואת פרי אדמתך, את דגנך, תירושך ויצהרך, את ולדות בקרך ואת צאנך, על האדמה שנשבע לאבותיך לתת לך.
וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃על המילים
המונחים "דגן", "תירוש" ו"יצהר" מציינים את יבולי הדגן, היין והשמן.
תהיה מבורך מכל העמים. לא יהיו בכם גבר או אישה עקרים, וגם לא בבהמותיך.
בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכָּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃ה׳ יסיר ממך כל חולי, ואת כל מדווי מצרים הרעים שהכרת הוא לא ישים בך, אלא ייתן אותם בכל שונאיך.
וְהֵסִ֧יר יְהוָ֛ה מִמְּךָ֖ כָּל־חֹ֑לִי וְכָל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכָל־שֹׂנְאֶֽיךָ׃כלה את כל העמים שה׳ אלוהיך נותן לך. אל תחוס עליהם ואל תעבוד את אלוהיהם, כי הדבר יהיה לך למוקש.
וְאָכַלְתָּ֣ אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹא־תָחֹ֥ס עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃ (ס)לא לפחד מן העמים והורשתם בהדרגה
אם תאמר בלבך: העמים האלה רבים ממני, איך אוכל להוריש אותם?
כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם׃אל תפחד מהם. זכור היטב את מה שה׳ אלוהיך עשה לפרעה ולכל מצרים.
לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכָל־מִצְרָֽיִם׃זכור את הניסיונות הגדולים שראית בעיניך, את האותות והמופתים, את היד החזקה ואת הזרוע הנטויה שבהן ה׳ אלוהיך הוציא אותך. כך יעשה ה׳ אלוהיך לכל העמים שאתה מפחד מהם.
הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃ה׳ אלוהיך ישלח בהם גם את הצרעה, עד שיאבדו הנשארים והנסתרים מפניך.
וְגַם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃אל תיבהל מפניהם, כי ה׳ אלוהיך בקרבך, אל גדול ונורא.
לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃ה׳ אלוהיך יסלק את העמים האלה מפניך מעט מעט. לא תכלה אותם במהירות, כדי שחיות השדה לא יתרבו עליך.
וְנָשַׁל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ה׳ אלוהיך ימסור אותם לפניך ויכה אותם במהומה גדולה עד שיושמדו.
וּנְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם׃הוא ימסור את מלכיהם בידך, ואתה תאבד את שמם מתחת השמים. איש לא יוכל להתייצב בפניך עד שתשמיד אותם.
וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃שרפת הפסילים והתרחקות מן החרם
שרפו באש את פסילי אלוהיהם. אל תחמוד את הכסף והזהב שעליהם ואל תיקח אותם לעצמך, כדי שלא תילכד בהם, כי הם תועבה לה׳ אלוהיך.
פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃אל תביא דבר מתועב אל ביתך, כדי שלא תהיה חרם כמוהו. שקץ אותו ותעב אותו לגמרי, כי הוא חרם.
וְלֹא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי־חֵ֥רֶם הֽוּא׃ (פ)על המילים
"חרם" כאן הוא דבר שנאסר ונועד להשמדה לפי הציווי שבפרק.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
היחס לשבעת העמים ולעבודת האלילים שלהם
כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃
וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃
וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃
כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר׃
כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃
כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)
בחירת ישראל, אהבת ה׳ ושמירת הברית
לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃
כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃
וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָ֖יו] לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃
וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃
וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃ (פ)
הברכה על שמירת המשפטים
וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃
בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכָּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃
וְהֵסִ֧יר יְהוָ֛ה מִמְּךָ֖ כָּל־חֹ֑לִי וְכָל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכָל־שֹׂנְאֶֽיךָ׃
וְאָכַלְתָּ֣ אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹא־תָחֹ֥ס עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃ (ס)
לא לפחד מן העמים והורשתם בהדרגה
כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם׃
לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכָל־מִצְרָֽיִם׃
הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃
וְגַם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃
לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃
וְנָשַׁל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
וּנְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם׃
וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃
שרפת הפסילים והתרחקות מן החרם
פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃
וְלֹא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי־חֵ֥רֶם הֽוּא׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
משה מכין את ישראל למפגש עם שבעת העמים בארץ ומצווה על יחס חד וברור כלפי העמים ועבודת האלילים שלהם. לצד הציוויים על החרמה, איסור ברית ונישואין והשמדת מוקדי הפולחן, הוא מסביר את בחירת ישראל, את נאמנות ה׳ לברית ואת הברכה הקשורה לשמירת המצוות.
שבעת העמים והאיסור להתחבר לעבודתם
ה׳ עתיד לסלק מפני ישראל שבעה עמים חזקים מהם. כאשר הם יימסרו ביד ישראל, הציווי הוא להחרים אותם, לא לכרות איתם ברית, לא לחון אותם ולא להתחתן בהם. הסיבה הניתנת היא החשש שהקשר יוביל את הדור הבא לעבוד אלוהים אחרים.
השמדת מוקדי עבודת האלילים
ישראל מצווים להרוס את המזבחות, לשבור את המצבות, לכרות את האשרות ולשרוף את הפסילים. הציווי נקשר לכך שישראל מתוארים כעם קדוש וכעם סגולה שנבחר מכל העמים.
הבחירה אינה בגלל גודל העם
משה מדגיש שה׳ לא בחר בישראל מפני שהם רבים מן העמים, אלא מתוך אהבתו ומתוך שמירת השבועה שנשבע לאבות. הוא מתואר כאל נאמן ששומר ברית וחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, ומשלם לשונאיו.
הברכה על שמירת המשפטים
אם ישראל ישמעו למשפטים, ישמרו אותם ויעשו אותם, ה׳ ישמור להם את הברית והחסד. מתוארות ברכות של ריבוי, פרי בטן, יבול, מקנה והסרת חולי, לצד הציווי שלא לעבוד את אלוהי העמים.
לא לפחד מן העמים
אם ישראל יחששו מן העמים הרבים, עליהם לזכור את מה שה׳ עשה לפרעה ולמצרים. משה אומר שה׳ יעשה כך גם לעמים שבארץ, ישלח בהם את הצרעה ויהיה בקרב ישראל, ולכן אין להיבהל מפניהם.
הורשה הדרגתית
העמים לא יסולקו בבת אחת אלא מעט מעט, כדי שחיות השדה לא יתרבו על ישראל. ה׳ ימסור את העמים ואת מלכיהם ביד ישראל עד להשמדתם.
להתרחק גם מן החומר של הפסילים
פסילי האלוהים האחרים צריכים להישרף. ישראל מוזהרים שלא לחמוד את הכסף והזהב שעליהם ולא להביא דבר כזה אל הבית, כדי שלא להילכד בו ולהיעשות חרם כמוהו.
הפרק מחבר בין הכניסה לארץ והמאבק בעבודת אלילים לבין בחירת ישראל, נאמנות ה׳ לברית והחובה לשמור את מצוותיו בלי להימשך אחרי אלוהי העמים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
במדבר רבה מזהיר מפני גאווה שנולדת מתוך שפע
״בַּטּוֹבָה שֶׁהֵטַבְתִּי לָכֶם בָּהּ אַתֶּם מִתְגָּאִים לְפָנַי״
במדבר רבה עוסק בעיקרון של מידה כנגד מידה ומביא דוגמאות רבות לכך שטובה ושפע עלולים להפוך אצל בני אדם למקור של גאווה ומרד. בין השאר הוא מתאר את דור המבול ואת אנשי סדום כמי שהשפע שקיבלו הוביל אותם להתגאות. :contentReference[oaicite:0]{index=0} הקשר לפסוק א׳ בפרקנו עקיף בלבד. פסוק א׳ מתאר את כניסת ישראל לארץ ואת סילוק שבעת העמים מפניהם, ואינו מדבר על גאווה מתוך שפע. הרעיון שמפתח המדרש אינו חלק מן הפשט של הפסוק הזה.
במדבר רבה ט׳:כ״ד ↗במדבר רבה עוסק בשלמה ובסכנת השכחה
״פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק״
במדבר רבה מספר מדרש ארוך על שלמה, בת פרעה ודברי התוכחה של בת שבע. בתוך הדברים חז״ל מתארים כיצד שתייה ושכרות עלולות להביא לשכחת דברי תורה ולשינוי דין, ומציגים זאת כחלק מאחריותו של מלך ושל דיין. המקור הוקצה לפסוק ג׳, אבל הוא אינו מפרש ישירות את איסור הנישואין עם עמי הארץ. יש בו סיפור על בת פרעה ונושאים הקשורים בנישואי שלמה, אך הקישור אל פסוק ג׳ הוא עקיף ואסור להציג את פרטי המדרש כאילו הם נאמרים בפרק.
במדבר רבה י׳:ד׳ ↗המכילתא משתמשת בחרון אף כדוגמה לתוצאה של אי־שמיעה
״וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, חֵמָה לְפָנָיו״
מכילתא דרבי ישמעאל מציבה ניגוד בין מצב שבו ישראל עושים את רצון המקום לבין מצב שבו אינם עושים אותו. כדי לתאר את הצד השני היא מצטטת את פסוק ד׳ מפרקנו, "וחרה אף ה׳ בכם", כדוגמה לחרון אף שבא בעקבות אי־עשיית רצון ה׳. בפשט פסוק ד׳ הסיבה מפורטת יותר: נישואין עם העמים עלולים להסיר את הבן מאחרי ה׳ ולהביא לעבודת אלוהים אחרים. המכילתא מרחיבה מכאן לעיקרון כללי יותר על עשיית רצון המקום.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה ה׳:י״ד ↗בעקבות המפרשים
רש״י מוסיף הסבר מדרשי לבחירה בעם המעט
״לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה״
רש״י מתחיל מן הפשט: הבחירה בישראל אינה נובעת מכך שהם רבים יותר מכל העמים. אחר כך הוא מביא מדרש שלפיו יש כאן גם שבח לענווה: ישראל אינם מגדילים את עצמם כאשר ניתנת להם טובה, ולכן ה׳ חשק בהם. בפשט פסוק ז׳ ההשוואה היא מספרית בלבד: ישראל אינם העם הגדול ביותר, אלא מתוארים כ"המעט מכל העמים". ההסבר על ענווה מול שפע הוא הרובד המדרשי שרש״י מוסיף ואינו נאמר במפורש בפסוק.
רש״י על דברים 7:7:1 ↗רש״י נותן דוגמאות לאותות שנזכרו ביציאת מצרים
״והאותות. כגון (שמות ד, ג) ויהי לנחש״
רש״י מפרש את המילה "והאותות" שבפסוק י״ט באמצעות דוגמאות מספר שמות. הוא מזכיר את הפיכת המטה לנחש ואת הפיכת המים לדם כאותות שניתנו במסגרת שליחותו של משה. בפשט פסוק י״ט משה מזכיר באופן כולל את הניסיונות הגדולים, האותות, המופתים, היד החזקה והזרוע הנטויה שבהם ה׳ הוציא את ישראל. הפסוק אינו מפרט אילו אותות נכללים במילה הזאת, ורש״י מביא דוגמאות כדי להמחיש אותה.
רש״י על דברים 7:19:2 ↗הרמב״ן קושר בין שמירת המשפטים לבין אהבת ה׳ וברכתו
״כאשר תעשה המשפטים לאהבת השם גם הוא יאהב אותך״
הרמב״ן מפרש את "ואהבך" שבפסוק י״ג כהמשך ישיר לתנאי שבפסוק הקודם: כאשר ישראל שומעים למשפטים, שומרים אותם ועושים אותם מתוך אהבת ה׳, גם ה׳ אוהב אותם ומברך אותם. הוא מציע גם אפשרות נוספת שלפיה "ואהבך" מתאר שה׳ יגרום לאחרים לחבב את ישראל. בפשט הרצף פשוט: שמירת המשפטים באה לפני ההבטחה שה׳ ישמור את הברית, יאהב, יברך וירבה. ההסבר המדויק של הקשר בין האהבה לבין עשיית המשפטים הוא פרשנותו של הרמב״ן.
רמב״ן על דברים 7:13:1 ↗אבן עזרא מעמיד את יראת ה׳ מול הפחד מן העמים
״לא תערוץ מפניהם. רק תערוץ מהשם שהוא אל גדול ונורא:״
אבן עזרא מפרש את האזהרה "לא תערוץ מפניהם" כניגוד מכוון: ישראל אינם צריכים להיבהל מן העמים, אלא להפנות את היראה כלפי ה׳, המתואר באותו פסוק כאל גדול ונורא. כך הוא קורא את שני חלקי הפסוק כמסר אחד. בפשט פסוק כ״א נאמר שלא להיבהל מן העמים מפני שה׳ אלוהיך נמצא בקרבך והוא אל גדול ונורא. אבן עזרא מחדד את הניגוד בין פחד מאויבים לבין יראת ה׳, אך אינו מוסיף אירוע חדש.
אבן עזרא על דברים 7:21:1 ↗