וזאת המצווה, החוקים והמשפטים שה׳ אלוהיכם ציווה ללמד אתכם, כדי שתקיימו אותם בארץ שאתם עוברים אליה כדי לרשת אותה.
וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃דברים · פרק ו׳
שמע ישראל, אהבת ה׳ וזכירת יציאת מצרים
משה מצווה את ישראל לשמור את חוקי ה׳ בארץ, לאהוב אותו בכל הלב, הנפש והמאוד, ללמד את הדברים לדורות ולזכור אותם בכל תחומי החיים. הוא מזהיר שלא לשכוח את ה׳ מתוך שפע, שלא ללכת אחרי אלוהים אחרים ושלא לנסות את ה׳. בסיום הוא מורה כיצד להסביר לבנים שהמצוות קשורות ליציאת מצרים, ליראת ה׳ ולטובת ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שמירת המצוות בארץ
כך תירא את ה׳ אלוהיך ותשמור את כל חוקיו ומצוותיו שאני מצווה אותך, אתה, בנך ובן בנך, כל ימי חייך, וכך יאריכו ימיך.
לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹר אֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃שמע, ישראל, והקפד לקיים אותם, כדי שיהיה לך טוב וכדי שתתרבו מאוד, כפי שה׳, אלוהי אבותיך, אמר לך על ארץ זבת חלב ודבש.
וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (פ)שמע ישראל, אהבת ה׳ והעברת הדברים לדורות
שמע, ישראל: ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד.
שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ואהב את ה׳ אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך.
וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃על המילים
"בכל מאודך" הוא הביטוי המקראי, והיקפו המדויק נדון בפרשנות.
הדברים האלה שאני מצווה אותך היום יהיו על לבבך.
וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃למד אותם היטב את בניך ודבר בהם כשאתה יושב בביתך, כשאתה הולך בדרך, כשאתה שוכב וכשאתה קם.
וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃קשור אותם לאות על ידך, והם יהיו לטוטפות בין עיניך.
וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃על המילים
"טוטפות" הוא מונח מקראי שנשמר כאן כלשונו.
וכתוב אותם על מזוזות ביתך ובשעריך.
וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ (ס)אזהרה שלא לשכוח את ה׳ מתוך שפע
כאשר ה׳ אלוהיך יביא אותך אל הארץ שנשבע לאבותיך, לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת לך, תקבל ערים גדולות וטובות שלא אתה בנית.
וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣ ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ׃יהיו שם בתים מלאים בכל טוב שלא אתה מילאת, בורות חצובים שלא אתה חצבת, וכרמים וזיתים שלא אתה נטעת. תאכל ותשבע.
וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃היזהר שלא תשכח את ה׳, שהוציא אותך מארץ מצרים, מבית עבדים.
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃את ה׳ אלוהיך תירא, אותו תעבוד ובשמו תישבע.
אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃אל תלכו אחרי אלוהים אחרים, מאלוהי העמים שסביבכם.
לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם׃כי ה׳ אלוהיך שבקרבך הוא אל קנא. היזהר שלא יחרה בך אף ה׳ אלוהיך והוא ישמיד אותך מעל פני האדמה.
כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)על המילים
"אל קנא" הוא תיאור מקראי של דרישת נאמנות בלעדית.
שמירת המצוות ועשיית הישר והטוב
אל תנסו את ה׳ אלוהיכם כפי שניסיתם אותו במסה.
לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃הקפידו לשמור את מצוות ה׳ אלוהיכם, את עדויותיו ואת חוקיו שציווה אתכם.
שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃עשה את הישר ואת הטוב בעיני ה׳, כדי שיהיה לך טוב וכדי שתבוא ותירש את הארץ הטובה שה׳ נשבע לתת לאבותיך.
וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃כך ייהדפו כל אויביך מפניך, כפי שה׳ אמר.
לַהֲדֹ֥ף אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)תשובה לבן על משמעות החוקים והמצוות
אם בעתיד בנך ישאל אותך: מה הן העדויות, החוקים והמשפטים שה׳ אלוהינו ציווה אתכם?
כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃אמור לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים, וה׳ הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה.
וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ה׳ עשה לעינינו אותות ומופתים גדולים וקשים במצרים, בפרעה ובכל ביתו.
וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃אותנו הוא הוציא משם כדי להביא אותנו ולתת לנו את הארץ שנשבע לתת לאבותינו.
וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ה׳ ציווה אותנו לקיים את כל החוקים האלה ולירא את ה׳ אלוהינו, לטובתנו כל הימים וכדי להחיות אותנו כפי שאנחנו חיים היום.
וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וזאת תהיה לנו צדקה: שנשמור לקיים את כל המצווה הזאת לפני ה׳ אלוהינו, כפי שציווה אותנו.
וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שמירת המצוות בארץ
וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹר אֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃
וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (פ)
שמע ישראל, אהבת ה׳ והעברת הדברים לדורות
שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃
וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃
וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃
וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃
וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃
וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ (ס)
אזהרה שלא לשכוח את ה׳ מתוך שפע
וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣ ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ׃
וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃
לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם׃
כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)
שמירת המצוות ועשיית הישר והטוב
לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃
שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃
וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
לַהֲדֹ֥ף אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
תשובה לבן על משמעות החוקים והמצוות
כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃
וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃
וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃
וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
משה מלמד את ישראל כיצד לחיות לפי מצוות ה׳ בארץ שהם עומדים לרשת. הפרק מחבר בין יראת ה׳, אהבתו, זכירת דבריו והעברתם לדורות, ומזהיר במיוחד מפני שכחת ה׳ כאשר החיים נעשים נוחים ושופעים.
שמירת המצוות מדור לדור
החוקים והמשפטים נועדו לקיום בארץ. משה מצווה על ישראל לשמור אותם כל ימי חייהם, יחד עם בניהם ובני בניהם, כדי שיראו את ה׳, יאריכו ימים, ייטב להם והעם ירבה בארץ זבת חלב ודבש.
שמע ישראל ואהבת ה׳
ישראל נקראים לשמוע שה׳ אלוהיהם הוא אחד ולאהוב אותו בכל לבבם, נפשם ומאודם. הדברים צריכים להיות על הלב, להילמד היטב לבנים, להיאמר בבית ובדרך, בשכיבה ובקימה, ולהיקשר ולהיכתב כאותות קבועים בחיי היום־יום.
לא לשכוח בתוך השפע
כאשר ישראל ייכנסו לארץ וייהנו מערים, בתים, בורות, כרמים וזיתים שלא יצרו בעצמם, הם מוזהרים שלא לשכוח את ה׳ שהוציא אותם ממצרים. עליהם לירא אותו, לעבוד אותו ולא ללכת אחרי אלוהים אחרים.
לא לנסות את ה׳ ולשמור את מצוותיו
ישראל מצווים שלא לנסות את ה׳ כפי שעשו במסה. עליהם לשמור היטב את המצוות, העדויות והחוקים, ולעשות את הישר והטוב בעיני ה׳ כדי שייטב להם וכדי שיירשו את הארץ.
מה עונים לבן
כאשר בן ישאל על משמעות העדויות, החוקים והמשפטים, התשובה מתחילה בסיפור יציאת מצרים: ישראל היו עבדים לפרעה, ה׳ הוציא אותם ביד חזקה, עשה אותות ומופתים והביא אותם אל הארץ שנשבע לאבותיהם. מתוך הסיפור מוסבר גם הציווי לקיים את החוקים ולירא את ה׳.
הפרק מציב את זכירת יציאת מצרים, אהבת ה׳, לימוד הדורות ושמירת המצוות כחלקים קשורים של חיי ישראל בארץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המכילתא קושרת יראת ה׳ ושמירת המצוות להמשכיות הדורות
״לְמַעַן תִּירָא אֶת יי אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו״
המכילתא עוסקת בדיון רחב על משפט, אחריות ותוצאותיהם של מעשים, ובסופו מביאה את פסוק ב׳ מפרקנו כחלק מסדרת פסוקים העוסקים באריכות ימים ובהמשכיות בין הורים, בנים ובני בנים. היא מדגישה את הצירוף שבין יראת ה׳, שמירת החוקים והמצוות והדורות הבאים. :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט הפסוק עצמו משה מצווה על האדם, בנו ובן בנו לשמור את חוקי ה׳ כל ימי חייהם, ומקשר זאת לאריכות ימים. ההקשר הרחב של משפט וצדקה שייך לדיון של חז״ל במכילתא.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין י״ח:כ״ב ↗המכילתא משתמשת באהבת ה׳ כדוגמה לעבודת הלב
״וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ״
מכילתא דרבי ישמעאל דורשת שימושים מקראיים במילה "לב". בתוך הדרשה היא מתארת את ישראל כמי שעבדו את הקודש בכל לבבם ובכל נפשם, ומביאה לשם כך את פסוק ה׳ מפרקנו על אהבת ה׳ בכל הלב, הנפש והמאוד. המקור הוקצה לפסוק ג׳, אך הקשר הישיר שלו לפרקנו הוא דווקא לפסוק ה׳. פסוק ג׳ עוסק בשמיעה, שמירה, הטובה והריבוי בארץ זבת חלב ודבש. אין לערבב את דרשת חז״ל על עבודת הלב בתוך הפשט של פסוק ג׳.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה ו׳:כ״א ↗במדבר רבה דורש את המילה אחד
״ה' אֶחָד, אֵין בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ״
במדבר רבה עוסק במילה "אחד" במקומות שונים במקרא. במסגרת הדרשה הוא אומר שכאשר "אחד" נאמר על דמות מסוימת הוא מציין ייחוד, ומביא את "ה׳ אחד" כדוגמה העליונה: אין בעולם כמותו. אחר כך הוא משווה שימושים נוספים במילה לגבי אברהם וישראל. המקור קשור ישירות לפסוק ד׳, "שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד". עם זאת, הניסוח "אין בעולם כיוצא בו" הוא הסבר מדרשי של חז״ל. בפשט נשמרת הצהרת הפסוק עצמה בלי להוסיף לה ניסוחים שאינם כתובים בו.
במדבר רבה י׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י קושר את האהבה לכך שהדברים נמצאים על הלב
״שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו״
רש״י שואל כיצד מתבטאת האהבה שנזכרה בפסוק הקודם, ומקשר אותה מיד לפסוק ו׳: "והיו הדברים האלה". לפי פירושו, כאשר דברי התורה נמצאים על לבו של האדם, הדבר מביא אותו להכיר בקדוש ברוך הוא ולהידבק בדרכיו. בפשט פסוק ו׳ מצווה שהדברים שמשה מצווה היום יהיו על הלב. הוא אינו מפרט כיצד מצב זה יוצר אהבה או הכרה. הקישור הסיבתי בין הפנמת הדברים לבין אהבת ה׳ הוא פירושו של רש״י.
רש״י על דברים 6:6:1 ↗רש״י מזהה את ההבטחה על הדיפת האויבים
״והיכן דבר (שמות כג, כז) והמתי את כל העם וגו'״
רש״י מתעכב על המילים "כאשר דבר" בפסוק י״ט ושואל היכן נאמרה קודם לכן ההבטחה להדוף את אויבי ישראל. הוא מפנה לפסוק בספר שמות שבו נאמר על הטלת אימה ומהומה על העמים שישראל יפגשו. בפשט פסוק י״ט נאמר שה׳ יהדוף את כל אויבי ישראל מפניהם כפי שכבר הבטיח. המקום המדויק של ההבטחה אינו מצוין כאן. רש״י משלים את ההפניה באמצעות פסוק אחר בתורה.
רש״י על דברים 6:19:1 ↗הרמב״ן מציב את היראה לצד האהבה
״כי אחר שצוה באהבה יזכיר ליראה אותו שלא יחטא ויענש״
הרמב״ן קורא את פסוק י״ג כהמשך מכוון לפסוקי האהבה שבתחילת הפרק. לאחר הציווי לאהוב את ה׳, לדבריו, התורה מזכירה גם את היראה, כדי שהאדם לא יחטא ולא ייענש. כך הוא רואה באהבה וביראה שני מרכיבים סמוכים ביחס לה׳. בפשט פסוק י״ג עצמו מצווה לירא את ה׳, לעבוד אותו ולהישבע בשמו. הקישור המבני בין הציווי הזה לבין "ואהבת" שבפסוק ה׳ הוא פירושו של הרמב״ן ואינו נאמר במפורש בפסוק.
רמב״ן על דברים 6:13:1 ↗אבן עזרא מסביר את שאלת הבן דרך יציאת מצרים
״ואמרת כי השם פדנו מבית עבדים והנה עשה לנו זאת הטובה״
אבן עזרא מבין את שאלת הבן בפסוק כ׳ כשאלה על הטעם והמשמעות של העדויות, החוקים והמשפטים המוטלים על ישראל. לדבריו, התשובה מתחילה בכך שה׳ פדה את ישראל מבית עבדים ועשה להם טובה, ולכן הם מחויבים לירא אותו ולקיים את מצוותיו. בפשט הפסוקים התשובה אכן פותחת בעבדות במצרים, ביציאה ביד חזקה, באותות ובמופתים ובהבאה אל הארץ. אחר כך נאמר שה׳ ציווה על החוקים לטובת ישראל ולחייהם. אבן עזרא מנסח את הקשר הרעיוני שבין החסד שקיבלו לבין החובה לקיים את המצוות.
אבן עזרא על דברים 6:20:1 ↗