משה קרא לכל ישראל ואמר להם: תשמעו ישראל את החוקים והמשפטים שאני אומר לכם היום, כדי שתלמדו אותם ותשמרו לעשות אותם.
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃דברים · פרק ה׳
חידוש הברית וחזרת עשרת הדיברות
משה משיג את העם בבקשה לחדש את הברית, חוזר על עשרת הדיברות ומפרט את המצוות, ומתאר את פחד העם ואת רצונם לשמור על התורה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חידוש הברית בדור הנוכחי
השם אלוהינו כרת איתנו ברית בהר חורב.
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃השם לא כרת את הברית הזאת עם אבותינו, אלא איתנו אנחנו, כל אלה שנמצאים כאן היום, כולם חיים.
לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃השם דיבר איתכם פנים אל פנים בהר, מתוך האש.
פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃חזרה על עשרת הדיברות
אני עומד כאן מול הַשֵּׁם ומולכם באותו זמן, כדי להגיד לכם את דברי הַשֵּׁם, כי פחדתם מהאש ולא עליתם להר.
אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ (ס)אני הַשֵּׁם אלוהיכם, שהוצאתי אתכם ממצרים, מבית העבדים.
אָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃לא יהיו לך אלוהים אחרים לפניי.
לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ׃לא תעשה לך פסל, שום דמות של דבר כלשהו שנמצא בשמים למעלה, או בארץ למטה, או במים שמתחת לארץ.
לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כָּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃איסורי עבודה זרה, שבועה ויום השבת
אל תשתחוו להם ולא תעבדו אותם, כי אני הﺭ האל שלכם, אל קנאי, שנושא עונש אבות על הבנים ועל הבנים של הבנים ועל הבנים של הבנים של שונאי.
לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ואני עושה חסד לאלפי אנשים, לאוהבים אותי ולשומרים על המצוות שלי.
וְעֹ֤֥שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָֽי׃] (ס)אל תשתמש בשם הﺭ האל שלכם לשווא, כי הﺭ לא יתיר לאדם שמשתמש בשמו לשווא.
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (ס)שמרו את יום השבת כדי לקדשו, כפי שהצווה אתכם הﺭ האל שלכם.
שָׁמ֣֛וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָחובת השבת וכיבוד הורים
שש ימים תעבוד ותעשה את כל עבודתך.
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃וביום השביעי שבת לה' אלוהיך. אל תעשה שום מלאכה, לא אתה, לא בנך ולא בתך, לא עבדך ולא עבדתך, לא שורך ולא חמורך, ולא כל בהמתך, וגם לא הגר שלך שנמצא בשעריך, כדי שעבדך ועבדתך ינוחו כמוך.
וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃וזכור שהיית עבד בארץ מצרים, וה' אלוהיך הוציא אותך משם ביד חזקה ובעוצמה רבה. לכן ה' אלוהיך ציווה אותך לשמור את יום השבת.
וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ (ס)כבד את אביך ואת אמך, כפי שהצווה לך ה' אלוהיך, כדי שתזכה לחיים ארוכים וטוב על האדמה שה' אלוהיך נותן לך.
כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)חזרת עשרת הדיברות
לא תרצח, לא תבגוד, לא תגנוב ולא תעיד עדות שקר נגד חברך.
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח׃ (ס) וְלֹ֖֣א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ (ס) וְלֹ֖֣א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ (ס) וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ (ס)לא תרצה את אשת חברך, ולא תחשק בבית חברך, בשדה שלו, בעבד שלו או במשרתת שלו, בשור שלו, בחמור שלו ובכל מה ששייך לחברך.
וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ (ס) וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ (ס)את הדברים האלה אמר הַשֵּׁם לכל קהלתכם בהר, מתוך האש, הענן והערפל, בקול גדול, בלי הפסק, וכתב אותם על שני לוחות אבן ונתן אותם לי.
אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃וזה היה כשהשמעתם את הקול מתוך החושך, כשההר בוער באש, ואתם התקרבתם אליי, כל ראשי השבטים שלכם וזקניכם.
וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃תגובת העם לשמיעת קול ה׳
ואמרנו: הנה הרא לנו ה׳ אלוהינו את כבודו, את גדלו ואת קולו, שמענו מתוך האש, ביום הזה ראינו איך אלוהים מדבר עם האדם והוא חי.
וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃ועכשיו, למה אנחנו רועדים? האש הגדולה הזאת תאכל אותנו, אם נמשיך לשמוע את קול ה׳ אלוהינו שוב, אנחנו נמות.
וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃כי איזה בן אדם שמע קול אלוהים חי מדבר מתוך האש כמונו, ושרד בחיים?
כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃תתקרב ותשמע את כל מה שה׳ אלוהינו יגיד, ואתה תדבר אלינו את כל מה שה׳ אלוהינו יגיד לך, ואנחנו נשמע ונפעל.
קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃תְּשׁוּבַת הָעָם וְהַמְּצִיבָה לְמֹשֶׁה
הַשֵּׁם שָׁמַע אֶת קוֹל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֶּרְתֶּם אֵלָי, וְהוּא אָמַר לִי: שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הָעָם הַזֶּה שֶׁדִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, וְכָל מָה שֶׁדִּבְּרוּ הָיָה טוֹב.
וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃מִי יִתֵּן וְהָיָה הַלֵּב הַזֶּה שֶׁלָּהֶם כָּךְ, לִירֹא אוֹתִי וּלְשָׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי בְּכָל הַיָּמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לָהֶם וּלְבָנֵיהֶם לָעַד.
מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃לֵךְ, תֹּאמַר לָהֶם: שִׁבּוּ אֶל אָהלֵיכֶם.
לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃וְאַתָּה תַּעֲמֹד כָּאן עִמָּדִי, וַאֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֶת כָּל הַמִּצְוָה, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁתְּלַמֵּד אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם בָּאָרֶץ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם בַּירָתָה.
וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃הקפדה על המצוות
ותשמרו לעשות בדיוק כפי שצוה ה׳ אלוהיכם אתכם, בלי לסטות ימינה או שמאלה.
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃תלכו בכל הדרך שצוה ה׳ אלוהיכם אתכם, כדי שתחיו ושתהיה לכם טוב, ותאריכו את הימים בארץ שאותה תירשו.
בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חידוש הברית בדור הנוכחי
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃
לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃
פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
חזרה על עשרת הדיברות
אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ (ס)
אָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃
לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ׃
לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כָּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃
איסורי עבודה זרה, שבועה ויום השבת
לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃
וְעֹ֤֥שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָֽי׃] (ס)
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (ס)
שָׁמ֣֛וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ
חובת השבת וכיבוד הורים
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃
וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃
וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ (ס)
כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)
חזרת עשרת הדיברות
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח׃ (ס) וְלֹ֖֣א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ (ס) וְלֹ֖֣א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ (ס) וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ (ס)
וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ (ס) וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ (ס)
אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃
וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃
תגובת העם לשמיעת קול ה׳
וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃
וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃
כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃
קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃
תְּשׁוּבַת הָעָם וְהַמְּצִיבָה לְמֹשֶׁה
וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃
מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃
לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃
וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃
הקפדה על המצוות
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה כולל את חזרת עשרת הדיברות לפני הדור החדש, פירוט האיסורים והמצוות, ותיאור המפגש עם קול הַשֵּׁם.
חידוש הברית בדור הנוכחי
משה מזכיר לעם ישראל את הברית שכרת השם איתם בהר חורב. הוא מדגיש שהברית אינה תקפה רק לאבות העבר, אלא היא רלוונטית וקיימת עבור כל הדור הנוכחי שנמצא שם בחיים, לאחר שהשם דיבר איתם ישירות מתוך האש.
חזרה על עשרת הדיברות
משה חוזר ומזכיר לעם ישראל את הברית שנכרתה עם הַשֵּׁם. הוא מזכיר את יציאת מצרים ואת החובה להכיר רק בבורא יחיד. האיסור כולל עבודת אלוהים אחרים וכל סוג של עבודה עם פסלים או דמויות המיוצגות על ידי הטבע, בשמיים, בארץ או במים.
איסורי עבודה זרה, שבועה ויום השבת
פסוקים אלו מפרטים את המחויבות של עם ישראל לאל אחד. האיסור כולל עבודה זרה, שימוש לשווא בשם הﺭ ושמירה על קדושת יום השבת. הכתיבה מדגישה את טבעו של האל כקנאי המעניש עונש דורי, אך גם כמי שמעניק חסד לאלפי דורות לאוהביו ושומרי מצוותיו.
חובת השבת וכיבוד הורים
פסוקים אלו מפרטים את המצווה לשמור את יום השבת כיום מנוחה לכל היצורים, כולל עבדים ובהמה, וזאת כזיכרון ליציאה ממצרים. בנוסף, מופיעה המצווה לכבד את ההורים כדי לזכות בברכה ובאריכות ימים בארץ שניתנה לעם.
חזרת עשרת הדיברות
פסוקים אלו מפרטים את האיסורים האחרונים בעשרת הדיברות, הכוללים איסורי רצח, בגידה, גניבה, עדות שקר ורצון ברכוש הזולת. הכתוב מתאר את הרגע שבו הַשֵּׁם אמר את המצוות הללו לכל העם מתוך אש וענן, וכתב אותן על לוחות אבן.
תגובת העם לשמיעת קול ה׳
העם מספר על חוויית ראיית כבוד ה׳ ושמיעת קולו מתוך האש. מתוך פחד ממות ומאכילת האש, הם מבקשים משה להתקרב ולהיות המתווך, כדי שישמעו את דברי ה׳ ויקימו את מצוותיו.
תְּשׁוּבַת הָעָם וְהַמְּצִיבָה לְמֹשֶׁה
הַשֵּׁם מְבַקֵּשׁ מִמּוֹשֶׁה לְהַשְׁבִּיחַ אֶת הָעָם עַל דִּבְרֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁדִּבְּרוּ, וּמְבַטֵּא אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַמִּצְוֹת לְטוֹבָתָם. הַשֵּׁם מְצַוֶּה עַל שִׁבְתָם בְּאָהלֹתֵיהֶם, וּמְבַקֵּשׁ מִמּוֹשֶׁה לַעֲמֹד לְפָנָיו כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁיְּמַשִׁיכוּ לְבַצֵּעַ בָּאָרֶץ.
הקפדה על המצוות
הפסוקים מדגישים את החשיבות של ציות מלא למצוות ה׳ אלוהיכם. על העם ללכת בדרך שנקבעה ללא סטייה מהצדדים, וזאת כדי להבטיח את חיותם, את טובתם ואת המשכיותם בארץ ישראל שנשתהיה בה.
הפרק מסתיים בהזהרה מפני חזרה לעבודת אלילים וקריאה לדבקות בדרך הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מה שצריך לעשות, צריך גם ללמוד
״הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ תּוֹרָה אֵין לוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב פָּפָּא, אָמַר קְרָא: ״וְלִמַּדְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם״ — כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּעֲשִׂיָּה יֶשְׁנוֹ בִּלְמִידָה, כֹּל שֶׁאֵינוֹ״
הַקְרָאָה מֵתַלְמוּד יֶבָמוֹת מַסְבֶּרֶת עִקְרוֹן כְּלָלִי בַּלִּמּוּד. רַב פָּפָּא מְסַבֵּר שֶׁמָּה שֶׁנִּכְלָל בַּמִּצְוָה הַמַּעֲשִׂיתִית, נִכְלָל גַּם בַּמִּלִּים שֶׁעָלֵינוּ לְלַמֵּד. הַכֹּחַ שֶׁל הַמִּצְוָה הוּא לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ בַּמְּעַשִׂים. הַמַּקְשָׁה בַּטֶּקסט מְבִיאָה כְּבָר מִלִּים שֶׁמַּצְדִּיקוֹת אֶת הַדָּבָר. כְּשֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת "וְלִמַּדְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם", הִיא מְקַשֶּׁרֶת בֵּין הַלְּמִידָה לְעֲשִׂיָּה. כָּל מַה שֶּׁנֶּדר לַעֲשׂוֹת, פָּשׁוּט גַּם צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת הַדְּרָכִים וְהַכְּלָלִים שֶׁלָּזֶה.
יבמות ק״ט ב:ה׳ ↗הקשר בין שמיעה ללמידה
״(יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, למה נאמר, לפי שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו״
בפרשת דברים, משה מציג את עשרת הדיברות ומדגיש את החשיבות של ציות למצוות הַשֵּׁם. המשפט "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי" מציב תנאי של הקשבה מעמיקה. מפרשי ספרי דברים שואלים מדוע נכתבו המילים הללו. הוא מסביר שיש הבדל בין ידיעת המצוות לבין החובה המעשית שלהן. לפי הפירוש בספרי, המילים "וְלָמַדְתֶם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶם לַעֲשֹׂתָם" מראות שחובה על האדם ללמוד את התורה. אך לפי המילה "שָׁמֹעַ" בראש הדיברות, החובה על האדם להתחייב במצווה מתחילה כבר מרגע השמיעה וההבנה, עוד לפני שהוא עבר תהליך לימודי ממושך ומעמיק. הפירוש מדגיש שההתחייבות למעשה נובעת מיד מההקשבה למצוות.
ספרי דברים מ״א:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הנוכחות של הַשֵּׁם בכל מקום ובכל זמן
״על פני. בכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם דבר אחר כל זמן שאני קים. עשרת הדברות כבר פרשתים:״
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם מַצִּיב אֶת עַצְמוֹ הוּא כָּל הָעוֹלָם. הַכַּכָּרִים וְהַהַרִּים שֶׁנּוֹכְחוֹת בָּעוֹלָם הֵן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם נִגְלֶה. הַמַּשְׁמָעוּת הִיא שֶׁהַשֵּׁם מְכַסֶּה אֶת כָּל הַמִּקּוֹם שֶׁהוּא בּוֹרֵא. רַשִׁי מְסַבֵּל אֶת הַפֵּרוּשׁ לְפָרָשֶׁת הַקַּבָּלָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהַשֵּׁם מַצִּיב אֶת עַצְמוֹ, וְזֶהוּ כָּל הָעוֹלָם. הַקִיּוּם שֶׁל הַשֵּׁם הוּא נֶצַח, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא קַיָּם, הַמִּקּוֹם נֶחְשָׁב כְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נִגְלֶה.
רש״י על דברים 5:7:1 ↗הקושי של הַשֵּׁם בלהתקרב אליכם
״ואת תדבר אלינו. התשתם את כחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה לכם ללמוד״
בפסוק הזה, רש"י מסביר מדוע הַשֵּׁם אמר לעם ישראל: "הַאֵל קרוב אֵלֵינוּ לְדַבֵּר עִמָּנוּ, וְהָאֵל הַשּׁוֹרֵף אֲשֶׁר רָאָה אֹתָנוּ". לפי הפירוש, הַשֵּׁם הרגיש שהכוח שלו נחלש מול העם, בדומה לכוחה של נקבה שמתעייפת. זה קרה כי העם לא הראה יראה או רצון אמיתי להתקרב אליו מתוך אהבה. רש"י מציין שהעובדה שהעם לא התקרב, גרמה לכך שלא היה להם טוב ללמוד מהבורא עצמו. לפי גישה זו, הקושי לא היה בבורא, אלא ביכולת של בני האדם לקבל את התורה מפי הגבורה. רש"י מראה שהקשר התלוי בהכנה הנפשית של האדם וברצונו להתקרב לַשֵּׁם.
רש״י על דברים 5:24:1 ↗