אל תזבח לה׳ אלוהיך שור או שה שיש בו מום, כל מום רע, כי הדבר הזה הוא תועבה לה׳ אלוהיך.
לֹא־תִזְבַּח֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ס)דברים · פרק יז׳
עבודה זרה, סמכות המשפט והחובות המוטלות על המלך
משה אוסר להקריב לה׳ בעל חיים שיש בו מום, וקובע הליך חקירה ועדות במקרה של עבודת אלוהים אחרים. כשמתעוררת שאלה משפטית קשה יש לפנות אל הכוהנים הלוויים ואל השופט במקום שה׳ יבחר ולפעול לפי הוראתם. בחלקו האחרון של הפרק נקבעים כללים למינוי מלך מישראל, מגבלות על סוסים, נשים וכסף וזהב, וחובה שהמלך יחזיק את התורה עמו ויקרא בה כל ימיו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
איסור להקריב בעל חיים שיש בו מום
עבודה זרה, חקירה, עדות ועונש
אם יימצא בקרבך, באחת הערים שה׳ אלוהיך נותן לך, איש או אישה שיעשו את הרע בעיני ה׳ אלוהיך ויפרו את בריתו,
כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃וילכו ויעבדו אלוהים אחרים וישתחוו להם, או לשמש, לירח או לכל צבא השמים, דבר שלא ציוויתי,
וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃אם הדבר ידווח לך ותשמע עליו, בדוק אותו היטב. אם יתברר שהדבר אמת ונכון ושהתועבה הזאת אכן נעשתה בישראל,
וְהֻֽגַּד־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃הוצא אל שעריך את האיש ההוא או את האישה ההיא שעשו את הדבר הרע הזה, וסקול אותם באבנים עד שימותו.
וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃אדם יומת רק על פי שני עדים או שלושה עדים. אין להמית אדם על פי עד אחד.
עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃ידי העדים יהיו הראשונות להמית אותו, ואחריהן יד כל העם. כך תבער את הרע מקרבך.
יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (פ)הכרעה בשאלות משפטיות קשות
אם תהיה לך שאלה משפטית שקשה להכריע בה, בין דם לדם, בין דין לדין ובין נגע לנגע, בענייני מחלוקת בעריך, קום ועלה אל המקום שה׳ אלוהיך יבחר בו.
כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃על המילים
הביטויים "בין דם לדם", "בין דין לדין" ו"בין נגע לנגע" מציינים סוגים שונים של שאלות משפטיות שההכרעה בהן קשה.
בוא אל הכוהנים הלוויים ואל השופט שיהיה באותה תקופה, שאל אותם, והם יגידו לך מהו הדין.
וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃פעל לפי מה שיגידו לך מן המקום שה׳ יבחר, והקפד לעשות ככל שיורו לך.
וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃עשה לפי התורה שיורו לך ולפי המשפט שיאמרו לך. אל תסטה מן הדבר שיגידו לך, לא ימינה ולא שמאלה.
עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃אדם שיפעל בזדון ויסרב לשמוע אל הכוהן שעומד שם לשרת את ה׳ אלוהיך או אל השופט, יומת. כך תבער את הרע מישראל.
וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃כל העם ישמעו וייראו, ולא יפעלו עוד בזדון.
וְכָל־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (ס)מינוי מלך והגבלות על המלוכה
כאשר תבוא אל הארץ שה׳ אלוהיך נותן לך, תירש אותה ותשב בה, ותאמר: אשים עליי מלך כמו כל העמים שסביבי,
כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃מנה עליך מלך שה׳ אלוהיך יבחר בו. מקרב אחיך מנה עליך מלך; אל תמנה עליך איש נוכרי שאינו אחיך.
שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃המלך לא ירבה לעצמו סוסים, ולא ישיב את העם למצרים כדי להרבות סוסים, כי ה׳ אמר לכם: אל תשובו עוד בדרך הזאת.
רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃המלך לא ירבה לעצמו נשים, ולבו לא יסור. גם כסף וזהב לא ירבה לעצמו מאוד.
וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃כאשר ישב על כיסא מלכותו, יכתוב לעצמו בספר את משנה התורה הזאת, מלפני הכוהנים הלוויים.
וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃על המילים
"משנה התורה הזאת" הוא ביטוי שנידון בפרשנות; כאן הוא נשמר קרוב ללשון המקור.
התורה הזאת תהיה עמו, והוא יקרא בה כל ימי חייו, כדי שילמד לירא את ה׳ אלוהיו, לשמור ולקיים את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה.
וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃כך לבו לא יתרומם מעל אחיו והוא לא יסטה מן המצווה ימינה או שמאלה, כדי שהוא ובניו יאריכו ימים במלכותו בקרב ישראל.
לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
איסור להקריב בעל חיים שיש בו מום
לֹא־תִזְבַּח֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ס)
עבודה זרה, חקירה, עדות ועונש
כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃
וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃
וְהֻֽגַּד־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃
עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃
יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (פ)
הכרעה בשאלות משפטיות קשות
כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃
וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃
עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
וְכָל־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (ס)
מינוי מלך והגבלות על המלוכה
כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃
שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃
רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃
וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃
וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃
וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃
לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בשלושה מוקדים של סמכות ואחריות ציבורית: טיפול בעבודה זרה באמצעות חקירה ועדות, הכרעה בשאלות משפטיות קשות באמצעות הכוהנים והשופט במקום שה׳ יבחר, והקמת מלוכה שמוגבלת בחוקים ברורים ונדרשת להישאר כפופה לתורה.
קרבן שיש בו מום
אסור לזבוח לה׳ שור או שה שיש בהם מום רע, מפני שהקרבה כזאת מוגדרת כתועבה לה׳.
עבודה זרה מחייבת בדיקה
אם מתברר שאיש או אישה עבדו אלוהים אחרים, את השמש, הירח או צבא השמים והפרו את הברית, אין לפעול על סמך שמועה בלבד. יש לבדוק היטב אם הדבר אמת ונכון.
עדות ועונש
לאחר שהמעשה הוכח, האיש או האישה מוצאים אל השערים ונידונים בסקילה. עונש מוות אינו מתבצע על פי עד אחד אלא על פי שניים או שלושה עדים, וידי העדים פועלות ראשונות.
שאלה משפטית קשה
כאשר מתעוררת בערים שאלה משפטית שקשה להכריע בה, יש לעלות אל המקום שה׳ יבחר ולפנות אל הכוהנים הלוויים ואל השופט שבאותה תקופה. הם מוסרים את ההכרעה, ויש לפעול לפי הוראתם.
סירוב בזדון להכרעה
מי שמסרב בזדון לשמוע אל הכוהן המשרת שם את ה׳ או אל השופט נידון למוות. העונש מוצג כאמצעי לביעור הרע וכדבר ששאר העם ישמע עליו ויירא.
מינוי מלך מישראל
לאחר הכניסה לארץ והישיבה בה, אם העם מבקש מלך כמו העמים שסביבו, עליו למנות מלך שה׳ יבחר בו. המלך צריך להיות מקרב ישראל, ולא איש נוכרי.
הגבלות על המלך
המלך אינו מרבה לעצמו סוסים ואינו משיב את העם למצרים כדי להרבות סוסים. הוא אינו מרבה נשים ואינו מרבה מאוד כסף וזהב.
התורה לצד המלך
עם ישיבתו על כיסא המלכות המלך כותב את משנה התורה הזאת בספר. היא נשארת עמו והוא קורא בה כל ימיו, כדי ללמוד לירא את ה׳, לשמור את התורה ולא להגביה את לבו מעל אחיו או לסטות מן המצווה.
הפרק מחייב בירור ועדות לפני ענישה, קובע מסלול הכרעה לשאלות משפטיות קשות, ומעמיד גם את המלך תחת מגבלות התורה ולא מעליה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
דברים רבה מחבר את איסור הקרבן הפגום לסדרת איסורים של שלטון ומשפט
״שִׁשִּׁית (דברים יז, א): לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ.״
דברים רבה מונה שישה איסורים רצופים מן הפרשה הסמוכה ומפתיחת פרקנו, ומקביל אותם לשש המעלות של כיסא שלמה. לפי המדרש, בכל עלייה במעלה הוכרז איסור אחר, והאיסור השישי הוא "לא תזבח לה׳ אלוהיך". :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוק א׳ האיסור ממוקד: אסור להקריב לה׳ שור או שה שיש בהם מום רע. הקישור לכיסא שלמה ולסדרה של שישה איסורים הוא דרשת חז״ל, והוא אינו משנה את משמעותו הישירה של הציווי.
דברים רבה ה׳:ו׳ ↗הספרי קושר עבודה זרה להפרת הברית
״ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית.״
ספרי במדבר דן בעבודה זרה כעבירה שיש לה מעמד מיוחד בתוך מכלול המצוות. בתוך הדיון הוא משתמש בלשון מפרקנו, "לעבור בריתו", ומפרש שהברית קשורה לתורה. לפי הדרשה, עבודה זרה מבטאת פריקת עול והפרת הברית באופן רחב. הקשר לפסוקים ב׳–ג׳ ישיר במונח "לעבור בריתו": אדם או אישה עובדים אלוהים אחרים, את השמש, הירח או צבא השמים. ההרחבה על משמעות עבודה זרה ביחס לכל התורה היא דרשת חז״ל ואינה מפורטת בפסוקים עצמם.
ספרי במדבר קי״א:א׳ ↗הספרי מדגיש חקירה מסודרת לפני הכרעה
״מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות״
ספרי דברים משווה את הלשון "ודרשת היטב" שבפסוק ד׳ ללשון דומה בפרשה אחרת. מן ההשוואה הוא לומד שהבדיקה המשפטית כוללת שבע חקירות, ומוסיף שגם בדיקות נוספות נלמדות מן המילים "והנה אמת נכון הדבר". בפשט הפסוק הדרישה היא לבדוק היטב את הידיעה לפני שמקבלים אותה כאמת ופועלים בעקבותיה. המספר המדויק של החקירות וההבחנה בין חקירות לבדיקות שייכים למסורת ההלכתית של חז״ל.
ספרי דברים קמ״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מפרש לאיזה שער מוציאים את הנידון
״מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו״
רש״י דוחה פירוש שלפיו "אל שעריך" פירושו שער בית הדין. הוא משווה בין המילה "שעריך" בפסוק ה׳ לבין הופעתה בפסוק ב׳ ומסיק שמדובר בשער העיר שבה נעשתה העבודה הזרה. בפשט פסוק ה׳ נצטוו להוציא את האיש או האישה שעשו את המעשה הרע אל "שעריך" ולסקול אותם. הזיהוי המדויק של השער כמקום שבו נעברה העבירה הוא פירושו של רש״י המבוסס על השוואת לשון הפסוקים.
רש״י על דברים 17:5:1 ↗רש״י מגביל את ריבוי הסוסים לצרכי המלך
״לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו״
רש״י מפרש שהאיסור בפסוק ט״ז אינו אוסר על המלך להחזיק סוסים בכלל. לדבריו, מותר לו להחזיק את הכמות הדרושה למרכבתו, והאיסור הוא על ריבוי מעבר לכך. הוא מקשר את החשש למצרים, שממנה הגיעו סוסים לפי המקור שהוא מצטט על שלמה. בפשט הפסוק נאמר שהמלך לא ירבה לעצמו סוסים ולא ישיב את העם למצרים כדי להרבות סוסים. ההגדרה "כדי מרכבתו" היא הגבול המעשי שרש״י מוסיף בפרשנותו.
רש״י על דברים 17:16:1 ↗הרמב״ן מסביר מדוע אין לסטות מהכרעת בית הדין
״אפילו תחשוב בלבך שהם טועים״
הרמב״ן מפרש את הציווי שלא לסור מן ההוראה ימין ושמאל כחובה לקבל את הכרעת בית הדין הגדול גם כאשר אדם משוכנע שהכרעתו מוטעית. הוא מסביר שהצורך במנגנון כזה גדול, מפני שבלעדיו ריבוי דעות עלול ליצור הכרעות סותרות ותורות שונות בפועל. בפשט פסוק י״א הציווי הוא לעשות לפי התורה והמשפט שיורו המוסמכים במקום הנבחר ולא לסטות מדבריהם. הנימוק המערכתי על מניעת מחלוקת רחבה הוא הסברו של הרמב״ן.
רמב״ן על דברים 17:11:1 ↗אבן עזרא דן בציווי שלא לשוב בדרך למצרים
״לא תוסיפון. מצוה היתה ולא נכתבה״
אבן עזרא מתעכב על דברי ה׳ בפסוק ט״ז, "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". הוא מציע אפשרות שזו הייתה מצווה שניתנה קודם לכן אך לא נכתבה במקום אחר. הוא מוסיף שיש מי שמקשרים אותה לאמירה אחרת על כך שישראל לא יוסיפו לראות את מצרים. בפשט הפסוק המלך נאסר מלהרבות סוסים ולהשיב את העם למצרים לצורך ריבוי הסוסים. שתי האפשרויות שמביא אבן עזרא עוסקות במקורו של הציווי על החזרה למצרים, ולא משנות את האיסור עצמו.
אבן עזרא על דברים 17:16:1 ↗