שמור את חודש האביב וקיים בו את הפסח לה׳ אלוהיך, כי בחודש האביב ה׳ אלוהיך הוציא אותך ממצרים בלילה.
שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃דברים · פרק טז׳
פסח, שבועות וסוכות, משפט צדק והתרחקות מסמלי פולחן זרים
משה מצווה את ישראל לקיים את פסח וחג המצות, לספור שבעה שבועות ולחוג את חג השבועות, ולחוג את חג הסוכות לאחר איסוף היבול. בשלושת הרגלים הזכרים נדרשים להיראות לפני ה׳ במקום שיבחר ולהביא מתנה לפי הברכה שקיבלו. בסיום הפרק באים ציוויים למנות שופטים ושוטרים, לשפוט בצדק, להימנע מהטיית משפט ומשוחד, ולא להקים אשרה או מצבה ליד מזבח ה׳.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים טז׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
פסח וחג המצות
זבח פסח לה׳ אלוהיך מן הצאן והבקר במקום שה׳ יבחר לשכן שם את שמו.
וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃אל תאכל חמץ עם הפסח. במשך שבעה ימים אכול מצות, לחם עוני, כי יצאת מארץ מצרים בחיפזון, כדי שתזכור את יום יציאתך ממצרים כל ימי חייך.
לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃במשך שבעה ימים אל ייראה אצלך שאור בכל גבולך, ואל תשאיר עד הבוקר מן הבשר שתזבח בערב ביום הראשון.
וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר׃אל תזבח את הפסח באחת הערים שה׳ אלוהיך נותן לך.
לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃זבח את הפסח רק במקום שה׳ אלוהיך יבחר לשכן שם את שמו, בערב, עם בוא השמש, בזמן יציאתך ממצרים.
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃הכן אותו ואכול אותו במקום שה׳ אלוהיך יבחר, ובבוקר פנה משם וחזור לאוהליך.
וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃על המילים
המילה "ובשלת" נידונה בפרשנות חז״ל ביחס לאופן הכנת הפסח.
במשך שישה ימים אכול מצות, וביום השביעי תהיה עצרת לה׳ אלוהיך; אל תעשה בו מלאכה.
שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃ (ס)ספירת שבעה שבועות וחג השבועות
ספור לך שבעה שבועות. מן הזמן שבו מתחילים להניף חרמש על התבואה העומדת בשדה, התחל לספור שבעה שבועות.
שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃חגוג את חג השבועות לה׳ אלוהיך ותן נדבה לפי יכולתך ולפי הברכה שה׳ אלוהיך ייתן לך.
וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃על המילים
"מסת נדבת ידך" מתארת את מידת הנדבה שנותן האדם.
שמח לפני ה׳ אלוהיך במקום שה׳ אלוהיך יבחר לשכן שם את שמו, יחד עם בנך, בתך, עבדך, אמתך, הלוי שבעריך, הגר, היתום והאלמנה שבקרבך.
וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃זכור שהיית עבד במצרים, ושמור וקיים את החוקים האלה.
וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ)חג הסוכות ושלוש העליות לרגל
חגוג את חג הסוכות במשך שבעה ימים, בזמן שאתה אוסף את היבול מן הגורן ומן היקב.
חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃שמח בחגך, אתה, בנך, בתך, עבדך, אמתך, הלוי, הגר, היתום והאלמנה שבעריך.
וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃חגוג שבעה ימים לה׳ אלוהיך במקום שה׳ יבחר, כי ה׳ אלוהיך יברך אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, ותהיה שמח.
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכר לפנֵי ה׳ אלוהיך במקום שהוא יבחר: בחג המצות, בחג השבועות ובחג הסוכות. אל תבוא לפני ה׳ בידיים ריקות.
שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃כל אדם יביא לפי מה שביכולתו לתת, בהתאם לברכה שה׳ אלוהיך נתן לך.
אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (ס)שופטים, שוטרים ומשפט צדק
מנה שופטים ושוטרים בכל הערים שה׳ אלוהיך נותן לשבטיך, והם ישפטו את העם במשפט צדק.
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃אל תטה משפט, אל תעדיף אדם בגלל זהותו ואל תיקח שוחד, כי השוחד מעוור את עיני החכמים ומסלף את דברי הצדיקים.
לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃רדוף צדק, כדי שתחיה ותירש את הארץ שה׳ אלוהיך נותן לך.
צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)איסור אשרה ומצבה ליד מזבח ה׳
אל תיטע לך אשרה, כל עץ, ליד מזבח ה׳ אלוהיך שתעשה לך.
לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ (ס)על המילים
"אשרה" היא עצם פולחני שנזכר במקרא.
אל תקים לך מצבה שה׳ אלוהיך שונא.
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)על המילים
"מצבה" כאן היא אבן פולחנית עומדת.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
פסח וחג המצות
שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃
וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃
וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר׃
לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃
וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃
שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃ (ס)
ספירת שבעה שבועות וחג השבועות
שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃
וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ)
חג הסוכות ושלוש העליות לרגל
חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃
וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃
שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃
אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (ס)
שופטים, שוטרים ומשפט צדק
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃
לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃
צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)
איסור אשרה ומצבה ליד מזבח ה׳
לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ (ס)
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מרכז הוראות על שלושת הרגלים ועל המקום שבו יש לקיים את עבודת החגים, ולאחר מכן עובר לסדרי משפט ולהתרחקות מסמלי פולחן אסורים. החגים קשורים לזיכרון יציאת מצרים, למחזור החקלאי, לשמחה משותפת ולהבאת מתנות לפי הברכה שניתנה.
פסח בחודש האביב
ישראל מצווים לשמור את חודש האביב ולעשות את הפסח לה׳, לזכר היציאה ממצרים בלילה. את הפסח יש לזבוח במקום שה׳ יבחר לשכן שם את שמו ולא באחת הערים האחרות.
מצות, איסור שאור וזיכרון היציאה
אסור לאכול חמץ עם הפסח, ובמשך שבעה ימים אוכלים מצות הנקראות לחם עוני. השאור אינו נראה בגבול ישראל שבעה ימים, ובשר הזבח מן הערב אינו נשאר עד הבוקר. המצווה נקשרת לזיכרון יציאת מצרים בחיפזון.
המקום והזמן של הפסח
הפסח אינו נזבח בכל עיר אלא במקום שה׳ יבחר. הוא נזבח בערב בזמן המתואר כבוא השמש ומועד היציאה ממצרים, נאכל במקום הנבחר, ובבוקר אפשר לפנות וללכת לאוהלים. היום השביעי הוא עצרת לה׳ ואסור במלאכה.
ספירת שבעה שבועות וחג השבועות
מתחילת הקציר סופרים שבעה שבועות, ואז חוגגים את חג השבועות. החג כולל נדבה לפי הברכה שקיבל האדם ושמחה לפני ה׳ עם בני הבית, העבדים, הלוי, הגר, היתום והאלמנה במקום שה׳ יבחר.
חג הסוכות ושמחה משותפת
חג הסוכות נחוג שבעה ימים בזמן איסוף היבול מן הגורן ומן היקב. השמחה כוללת את בני המשפחה, העבדים, הלוי, הגר, היתום והאלמנה, והיא מתקיימת במקום שה׳ יבחר.
שלוש פעמים בשנה
שלוש פעמים בשנה כל הזכרים נדרשים להיראות לפני ה׳ במקום שיבחר: בחג המצות, בחג השבועות ובחג הסוכות. אין לבוא בידיים ריקות, וכל אדם מביא בהתאם לברכה שקיבל.
שופטים ושוטרים
בכל הערים יש למנות שופטים ושוטרים שישפטו את העם בצדק. אסור להטות משפט, להכיר פנים או לקחת שוחד, מפני שהשוחד מעוור ומסלף את המשפט.
לרדוף צדק ולהתרחק מסמלי פולחן אסורים
ישראל מצווים לרדוף צדק כדי לחיות ולרשת את הארץ. ליד מזבח ה׳ אסור לנטוע אשרה, ואסור להקים מצבה שה׳ שונא.
הפרק מחבר בין עבודת החגים במקום שה׳ יבחר, שמחה הכוללת גם את חסרי הנחלה והחלשים, מערכת משפט המבוססת על צדק, ואיסור להכניס אל עבודת ה׳ סמלי פולחן שנאסרו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המכילתא דורשת כיצד שומרים את חודש האביב
״שמור את חדש האביב האיך אתה משמרו הוסיף לו ימים״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי קושרת את הציווי "שמור את חודש האביב" לסידור לוח השנה כך שחודש ניסן יישאר קשור לעונת האביב. הדרשה דנה באפשרות להוסיף ימים או לעבר את השנה ומגבילה את הדרך שבה עושים זאת. :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוק א׳ משה מצווה לשמור את חודש האביב ולעשות בו את הפסח, מפני שבחודש הזה ה׳ הוציא את ישראל ממצרים. פרטי עיבור השנה והחודש שאותו מעברים הם הסבר הלכתי של חז״ל ואינם מפורטים בפסוק עצמו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ב:ב׳ ↗המכילתא דנה בבעלי החיים שמהם בא הפסח
״אף פסח דורות אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מתמודדת עם לשון פסוק ב׳, שבה נזכרים "צאן ובקר". חז״ל משווים את פסח הדורות לפסח מצרים ומסיקים שקרבן הפסח עצמו בא מן הכבשים ומן העזים. המקור ממשיך לדון גם בשאלה אם קרבן חובה בא מן המעשר או מן החולין. בפשט הפסוק נאמר לזבוח פסח לה׳ מן הצאן והבקר במקום שה׳ יבחר. ההבחנה בין קרבן הפסח עצמו לבין קרבנות נלווים וההגבלה למינים מסוימים היא פרשנות הלכתית של חז״ל.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ג:ד׳ ↗המכילתא מבחינה בין חובת המצה לליל הפסח ולשאר הימים
״עליו אתה חייב מצה ואי אתה חייב מצה כל שבעה״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי דורשת את המילה "עליו" בפסוק ג׳ כדי להבחין בין חובת אכילת מצה הקשורה לפסח לבין שאר ימי החג. היא גם דנה בזמן ביעור החמץ ובהיקף החובה לאכול מצה כאשר המקדש אינו קיים ובמקומות שונים. בפשט פסוק ג׳ נאמר שלא לאכול חמץ עם הפסח ולאכול מצות במשך שבעה ימים, כדי לזכור את היציאה ממצרים בחיפזון. ההבחנה ההלכתית המדויקת בין ליל החג לשאר הימים היא מדרש חז״ל.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ב:י״ח ↗בעקבות המפרשים
רש״י מחלק את לשון הפסוק לשלושה זמנים
״הרי שלשה זמנים חלוקים, בערב, משש שעות ולמעלה זבחהו וכבוא השמש, תאכלהו״
רש״י מפרש את פסוק ו׳ כמתאר כמה נקודות זמן שונות. לדבריו, "בערב" מתייחס לזמן השחיטה, "כבוא השמש" לזמן האכילה, ו"מועד צאתך ממצרים" לשלב נוסף הקשור למה שנשאר מן הקרבן. כך הוא מיישב את רצף ביטויי הזמן בפסוק. בפשט הפסוק נאמר לזבוח את הפסח בערב, עם בוא השמש, בזמן יציאת ישראל ממצרים. החלוקה המדויקת לשלושה זמנים היא פירושו של רש״י ואינה מפורטת בלשון הפסוק.
רש״י על דברים 16:6:1 ↗רש״י מפרש מה פירוש לא להיראות ריקם
״אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה״
רש״י מסביר את הציווי "ולא יראה את פני ה׳ ריקם" שבפסוק ט״ז כחובה לבוא עם קרבנות המתאימים לעלייה לרגל. הוא מציין עולת ראייה ושלמי חגיגה, ובכך נותן משמעות מעשית לאיסור להגיע ללא דבר ביד. בפשט הפסוק נאמר שכל הזכרים ייראו לפני ה׳ בשלושת הרגלים במקום שיבחר, ולא ייראו ריקם. סוגי הקרבנות המדויקים שרש״י מזכיר הם פירוט הלכתי מעבר לניסוח הישיר של הפסוק.
רש״י על דברים 16:16:1 ↗הרמב״ן דן בזמן שבו העלייה לרגל נקשרת למקום הנבחר
״ולא ידעתי אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש״
הרמב״ן מתעכב על החזרה על הביטוי "במקום אשר יבחר ה׳" בחג השבועות ובמצוות העלייה לרגל. הוא מציע שתי אפשרויות: שהחובה להקריב את קרבנות הרגלים במקום אחד קשורה לבניית המקדש, או שעצם חובת העלייה לרגל מתחילה רק לאחר בחירת המקום. בפשט פסוק י״א השמחה בחג מתרחשת במקום שה׳ יבחר לשכן שם את שמו. ההבחנה הכרונולוגית המדויקת שמציע הרמב״ן נשארת אצלו כשאלה פרשנית ולא כהכרעה מפורשת של הפסוק.
רמב״ן על דברים 16:11:1 ↗אבן עזרא מבחין בין תפקיד השופט לתפקיד השוטר
״כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות״
אבן עזרא מסביר את ההבדל בין שני בעלי התפקידים שבפסוק י״ח. השופט הוא שמכריע את הדין, ואילו השוטר אחראי לכפות את ביצועו כאשר מי שנידון אינו מקיים את ההכרעה. הוא קושר את המילה "שוטר" למשמעות של שלטון ואכיפה. בפשט הפסוק ישראל מצווים למנות שופטים ושוטרים בכל הערים, והם נדרשים לשפוט את העם משפט צדק. חלוקת התפקידים המדויקת בין הכרעת הדין לבין אכיפתו היא פירושו של אבן עזרא.
אבן עזרא על דברים 16:18:2 ↗