באותה תקופה ה׳ אמר לי: פסול לך שני לוחות אבן כמו הראשונים, עלה אליי אל ההר ועשה לך ארון עץ.
בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ׃דברים · פרק י׳
הלוחות השניים, שבט לוי ומה ה׳ דורש מישראל
משה מספר כיצד נצטווה להכין לוחות אבן חדשים וארון עץ, כיצד ה׳ כתב שוב את עשרת הדברים וכיצד הלוחות הונחו בארון. לאחר אזכור מסעות ישראל, מות אהרן והבחירה בשבט לוי, משה חוזר אל תפילתו בהר ואל המשך המסע לארץ. בחלקו השני של הפרק הוא מסביר מה ה׳ דורש מישראל: לירא אותו, ללכת בדרכיו, לאהוב אותו, לעבוד אותו, לשמור את מצוותיו, לאהוב את הגר ולדבוק בו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברים י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הלוחות השניים והנחתם בארון
אכתוב על הלוחות את הדברים שהיו על הלוחות הראשונים ששברת, ואת הלוחות תשים בארון.
וְאֶכְתֹּב֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּ֖ם בָּאָרֽוֹן׃עשיתי ארון מעצי שיטים, פסלתי שני לוחות אבן כמו הראשונים ועליתי אל ההר כששני הלוחות בידי.
וָאַ֤עַשׂ אֲרוֹן֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וָאֶפְסֹ֛ל שְׁנֵי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וָאַ֣עַל הָהָ֔רָה וּשְׁנֵ֥י הַלֻּחֹ֖ת בְּיָדִֽי׃הוא כתב על הלוחות, כמו בכתיבה הראשונה, את עשרת הדברים שה׳ דיבר אליכם בהר מתוך האש ביום שבו התאסף העם, וה׳ נתן אותם לי.
וַיִּכְתֹּ֨ב עַֽל־הַלֻּחֹ֜ת כַּמִּכְתָּ֣ב הָרִאשׁ֗וֹן אֵ֚ת עֲשֶׂ֣רֶת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֣וֹם הַקָּהָ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה אֵלָֽי׃פניתי וירדתי מן ההר, שמתי את הלוחות בארון שעשיתי, והם נשארו שם כפי שה׳ ציווה אותי.
וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת בָּאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָֽה׃המסעות, מות אהרן, שבט לוי ותפילת משה
בני ישראל נסעו מבארות בני יעקן למוסרה. שם מת אהרן ושם נקבר, ואלעזר בנו נעשה כהן במקומו.
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי־יַעֲקָ֖ן מוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃משם הם נסעו לגודגודה, ומגודגודה ליטבתה, ארץ של נחלי מים.
מִשָּׁ֥ם נָסְע֖וּ הַגֻּדְגֹּ֑דָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּ֣דָה יָטְבָ֔תָה אֶ֖רֶץ נַ֥חֲלֵי מָֽיִם׃באותה תקופה ה׳ הבדיל את שבט לוי לשאת את ארון ברית ה׳, לעמוד לפני ה׳ כדי לשרת אותו ולברך בשמו, כפי שהם עושים עד היום הזה.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗וא הִבְדִּ֤יל יְהוָה֙ אֶת־שֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה לַעֲמֹד֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֤ה לְשָֽׁרְתוֹ֙ וּלְבָרֵ֣ךְ בִּשְׁמ֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃לכן ללוי אין חלק ונחלה עם אחיו. ה׳ הוא נחלתו, כפי שה׳ אלוהיך אמר לו.
עַל־כֵּ֞ן לֹֽא־הָיָ֧ה לְלֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־אֶחָ֑יו יְהוָה֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לֽוֹ׃אני נשארתי בהר כמו בפעם הראשונה, ארבעים יום וארבעים לילה. ה׳ שמע אליי גם בפעם ההיא ולא רצה להשמיד אותך.
וְאָנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ׃ה׳ אמר לי: קום, צא למסע לפני העם. הם יבואו ויירשו את הארץ שנשבעתי לאבותיהם לתת להם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֙אוּ֙ וְיִֽרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃ (פ)מה ה׳ דורש מישראל
ועכשיו, ישראל, מה ה׳ אלוהיך דורש ממך? לירא את ה׳ אלוהיך, ללכת בכל דרכיו, לאהוב אותו ולעבוד את ה׳ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך.
וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃שמור את מצוות ה׳ ואת חוקיו שאני מצווה אותך היום, לטובתך.
לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃הרי לה׳ אלוהיך שייכים השמים ושמי השמים, הארץ וכל מה שבה.
הֵ֚ן לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃ובכל זאת ה׳ חשק באבותיך ואהב אותם, ובחר בצאצאיהם אחריהם, בכם, מכל העמים, כפי שאתם היום.
רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃הסירו את אטימות לבבכם ואל תקשו עוד את עורפכם.
וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃על המילים
"ומלתם את ערלת לבבכם" הוא דימוי להסרת אטימות ועקשנות מן הלב.
משפט, אהבת הגר, יראת ה׳ וריבוי ישראל
כי ה׳ אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים, האל הגדול, הגיבור והנורא, שאינו נושא פנים ואינו לוקח שוחד.
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃על המילים
"לא יישא פנים" פירושו שאינו מעדיף אדם בגלל מעמדו.
הוא עושה משפט ליתום ולאלמנה ואוהב את הגר, ונותן לו לחם ובגד.
עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃ואהבו את הגר, כי גם אתם הייתם גרים בארץ מצרים.
וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃את ה׳ אלוהיך תירא, אותו תעבוד, בו תדבק ובשמו תישבע.
אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃הוא תהילתך והוא אלוהיך, שעשה איתך את הדברים הגדולים והנוראים האלה שראית בעיניך.
ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃אבותיך ירדו למצרים בשבעים נפש, ועכשיו ה׳ אלוהיך הרבה אותך עד שאתה כמו כוכבי השמים במספר.
בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָהּ וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הלוחות השניים והנחתם בארון
בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ׃
וְאֶכְתֹּב֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּ֖ם בָּאָרֽוֹן׃
וָאַ֤עַשׂ אֲרוֹן֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וָאֶפְסֹ֛ל שְׁנֵי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וָאַ֣עַל הָהָ֔רָה וּשְׁנֵ֥י הַלֻּחֹ֖ת בְּיָדִֽי׃
וַיִּכְתֹּ֨ב עַֽל־הַלֻּחֹ֜ת כַּמִּכְתָּ֣ב הָרִאשׁ֗וֹן אֵ֚ת עֲשֶׂ֣רֶת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֣וֹם הַקָּהָ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה אֵלָֽי׃
וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת בָּאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָֽה׃
המסעות, מות אהרן, שבט לוי ותפילת משה
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי־יַעֲקָ֖ן מוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
מִשָּׁ֥ם נָסְע֖וּ הַגֻּדְגֹּ֑דָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּ֣דָה יָטְבָ֔תָה אֶ֖רֶץ נַ֥חֲלֵי מָֽיִם׃
בָּעֵ֣ת הַהִ֗וא הִבְדִּ֤יל יְהוָה֙ אֶת־שֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה לַעֲמֹד֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֤ה לְשָֽׁרְתוֹ֙ וּלְבָרֵ֣ךְ בִּשְׁמ֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
עַל־כֵּ֞ן לֹֽא־הָיָ֧ה לְלֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־אֶחָ֑יו יְהוָה֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לֽוֹ׃
וְאָנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֙אוּ֙ וְיִֽרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃ (פ)
מה ה׳ דורש מישראל
וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃
לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃
הֵ֚ן לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃
רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃
וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃
משפט, אהבת הגר, יראת ה׳ וריבוי ישראל
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃
עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃
וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃
ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃
בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָהּ וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק ממשיך את סיפור חטא העגל ותוצאותיו, אך עובר מן הלוחות שנשברו אל חידוש הברית באמצעות לוחות חדשים. לאחר מכן משה מזכיר את מות אהרן ואת תפקיד שבט לוי, וחוזר לתפילתו בהר. בחלק האחרון הוא מנסח בקצרה מה ה׳ דורש מישראל ומקשר בין יראת ה׳, שמירת המצוות, אהבת הגר והזיכרון של חסדי ה׳.
לוחות חדשים וארון עץ
ה׳ מצווה את משה לפסול שני לוחות אבן חדשים כמו הראשונים, לעלות אל ההר ולעשות ארון עץ. ה׳ כותב על הלוחות את עשרת הדברים כפי שהיו בראשונים, ומשה מוריד אותם ומניח אותם בארון.
מות אהרן והמשך המסעות
ישראל נוסעים מבארות בני יעקן למוסרה, שם מת אהרן ונקבר ואלעזר בנו נעשה כהן במקומו. משם המסע נמשך לגודגודה וליטבתה, המתוארת כארץ של נחלי מים.
תפקיד שבט לוי
ה׳ מבדיל את שבט לוי לשאת את ארון הברית, לעמוד לפניו, לשרת אותו ולברך בשמו. משום כך ללוי אין חלק ונחלה עם שאר השבטים, וה׳ מתואר כנחלתו.
תפילת משה והמשך הדרך
משה מזכיר שנשאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה כמו בפעם הראשונה. ה׳ שמע לתפילתו ולא רצה להשמיד את ישראל, ולאחר מכן ציווה עליו להוביל את העם במסע כדי שייכנס ויירש את הארץ שנשבע לתת לאבות.
מה ה׳ דורש
משה שואל מה ה׳ דורש מישראל ומשיב: לירא אותו, ללכת בכל דרכיו, לאהוב אותו, לעבוד אותו בכל הלב והנפש ולשמור את מצוותיו וחוקיו. הדרישות מוצגות כדבר שנועד לטובת ישראל.
בחירת האבות ושינוי הלב
למרות שהשמים, הארץ וכל אשר בהם שייכים לה׳, הוא חשק באבות ובחר בזרעם אחריהם. משה מצווה את ישראל להסיר את אטימות הלב ולא להמשיך בקשיות עורף.
משפט, אהבת הגר ויראת ה׳
ה׳ מתואר כגדול, גיבור ונורא, שאינו נושא פנים ואינו לוקח שוחד. הוא עושה משפט ליתום ולאלמנה ואוהב את הגר, ולכן ישראל מצווים לאהוב את הגר מתוך זיכרון היותם גרים במצרים. הם מצווים לירא את ה׳, לעבוד אותו, לדבוק בו ולהישבע בשמו.
מן השבעים אל הריבוי
משה מזכיר שה׳ עשה עם ישראל גדולות ונוראות שנראו לעיניהם. האבות ירדו למצרים בשבעים נפש, וכעת ה׳ הרבה את ישראל עד שהם מדומים בריבוים לכוכבי השמים.
הפרק מחבר את חידוש הלוחות והברית עם דרישה מעשית מישראל: יראה, אהבה, שמירת המצוות, הליכה בדרכי ה׳ ויחס של משפט ואהבה כלפי החלשים והגר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
דברים רבה רואה בלוחות השניים תיקון לאחר השבירה
״אַתָּה הָיִיתָ סַרְסוּר בֵּינִי לְבֵין בָּנַי, אַתָּה שִׁבַּרְתָּ אַתָּה מַחֲלִיף״
דברים רבה פותח בפסוק "בעת ההיא אמר ה׳ אלי פסל לך" ומפתח משל על מי שמתווך בין שני צדדים. לפי הדרשה, משה היה מעין מתווך בין ה׳ לישראל, וכיוון שהוא שבר את הלוחות בעקבות חטא העגל, הוא נצטווה להכין את הלוחות החלופיים. המדרש קושר את הלוחות גם למעמד סיני ולזיו פניו של משה. :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוק א׳ נאמר בפשטות שה׳ מצווה את משה לפסול שני לוחות חדשים, לעלות להר ולעשות ארון עץ. המשל על המתווך והשכר שקיבל משה הוא הרחבה של חז״ל ואינו חלק מן הסיפור הישיר של הפסוק.
דברים רבה ג׳:י״ב ↗התנחומא לומד מן הארון על כבוד גם ללוחות השבורים
״לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִין בָּאָרוֹן.״
מדרש תנחומא עוסק בכבוד שיש לנהוג בארון מפני שהתורה נמצאת בו. הוא דורש מן המילים "ושמתם בארון" שגם שברי הלוחות הונחו בארון לצד הלוחות השלמים, ומכאן ממשיך לרעיון רחב יותר של כבוד לבני תורה גם כאשר מצבם החיצוני דל. בפשט פסוק ב׳ ה׳ אומר למשה שהדברים שהיו על הלוחות הראשונים ייכתבו שוב, ואת הלוחות החדשים יש להניח בארון. הפסוק עצמו אינו מזכיר את שברי הלוחות, ולכן הקביעה שגם הם הונחו בארון שייכת למסורת חז״ל.
מדרש תנחומא, ויקהל ז׳:ד׳ ↗במדבר רבה קושר את הלוחות לעשרת הדברים
״עֲשָׂרָה זָהָב, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בַּלּוּחוֹת״
במדבר רבה דורש את קרבנות הנשיאים כרמזים לתורה. בתוך מערכת רחבה של סמלים הוא קושר את המספר עשר לעשרת הדברים שהיו כתובים על הלוחות, ומביא את פסוק ד׳ מפרקנו, שבו נאמר שהכתיבה על הלוחות השניים הייתה כמו הכתיבה הראשונה. בפשט פסוק ד׳ ה׳ כותב שוב את עשרת הדברים שנאמרו בהר מתוך האש ביום הקהל ונותן את הלוחות למשה. כל הקשרים בין כלי הקרבן, זהב, מספרים וחלקי התורה הם מדרש ואינם חלק מן האירוע המתואר בפרק.
במדבר רבה י״ג:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
רש״י רואה במסעות האלה חלק מן התוכחה
״אלא, אף זו מן התוכחה״
רש״י שואל מדוע הפסוקים על המסע מבארות בני יעקן למוסרה ועל מות אהרן מופיעים דווקא כאן, וגם מצביע על קושי מול רשימת המסעות שבספר במדבר. הוא מסביר את הקטע כחלק מתוכחת משה ומתאר מסורת על נסיגה של ישראל לאחר מות אהרן ועל מאבק שהחזיר אותם לדרך. בפשט פסוק ו׳ נמסרים רק המסע למוסרה, מות אהרן, קבורתו והחלפתו בידי אלעזר. הפרטים על נסיגה של שמונה מסעות והמלחמה עם בני לוי הם פירושו של רש״י ואינם כתובים בפסוק.
רש״י על דברים 10:6:1 ↗רש״י מסביר את הביטוי אדוני האדונים
״לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו:״
רש״י מפרש את התואר "ואדוני האדונים" שבפסוק י״ז כהדגשה של עליונות מוחלטת: שום בעל כוח או שלטון אחר אינו מסוגל להציל אדם מיד ה׳. בכך הוא הופך את הכינוי המקראי להסבר מעשי של משמעותו. בפשט הפסוק ה׳ מתואר כאלוהי האלוהים, אדוני האדונים, האל הגדול, הגיבור והנורא. מיד אחר כך נאמר שאינו נושא פנים ואינו לוקח שוחד. רש״י מתמקד רק בחלק מן הכינויים ומסביר את כוחם.
רש״י על דברים 10:17:1 ↗הרמב״ן מסביר את לא אבה ה׳ השחיתך
״שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ״
הרמב״ן מפרש את הביטוי "לא אבה ה׳ השחיתך" בפסוק י׳ כקביעה שה׳ לא רצה להביא למצב שבו ישראל לא ייכנסו לארץ ולא יירשו אותה. הוא מציע גם רובד נוסף לפי דרכו, הקשור להמשך השראת שם ה׳ בקרב ישראל. בפשט הפסוק משה אומר שה׳ שמע אליו גם בפעם ההיא ולא רצה להשמיד את ישראל. מיד לאחר מכן ה׳ מצווה להמשיך במסע כדי שהעם ייכנס ויירש את הארץ. החיבור המפורש בין שני הפסוקים מתאים להסבר הראשון של הרמב״ן.
רמב״ן על דברים 10:10:2 ↗אבן עזרא קושר את אהבת הגר למשפט ה׳
״ואחר שהשם אוהב הגר אתם חייבים שתאהבוהו:״
אבן עזרא מדגיש את המעבר מפסוק י״ח לפסוק י״ט. ה׳ עושה משפט ליתום ולאלמנה ואוהב את הגר, ולכן גם ישראל מחויבים לאהוב את הגר. הוא מסביר שהגר נשען על ה׳ מפני שאין לו בהכרח כוח או עוזר אחר. בפשט הפסוקים הקשר מפורש: ה׳ אוהב את הגר ונותן לו לחם ושמלה, ומיד אחר כך ישראל מצווים לאהוב את הגר מפני שגם הם היו גרים במצרים. אבן עזרא מחדד את ההיגיון המוסרי שכבר נמצא ברצף עצמו.
אבן עזרא על דברים 10:18:1 ↗