בשנה הראשונה לדריווש בן אחשוורוש, מזרע מדי, שמלך על ממלכת כשדים.
בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְדָרְיָ֛וֶשׁ בֶּן־אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ מִזֶּ֣רַע מָדָ֑י אֲשֶׁ֣ר הָמְלַ֔ךְ עַ֖ל מַלְכ֥וּת כַּשְׂדִּֽים׃דניאל · פרק ט׳
דניאל מתפלל על גלות ירושלים ותפילתו על חטאי עם ישראל
דניאל מבין את הנבואה על שבעים השנים דרך קריאת ספרי הנביאים, ומתפלל על חטאי העם. המלאך גבריאל מגיע להשיב לו על תפילתו ולגלות את עתיד ירושלים ושלום ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
דניאל מתפלל על גלות ירושלים
בשנה הראשונה למלכותו, אני, דניאל, הבנתי מהספרים את מספר השנים שבהן היה דבר ה' אל ירמיה הנביא, כדי שיכונסו ירושלים לחורבן במשך שבעים שנה.
בִּשְׁנַ֤ת אַחַת֙ לְמָלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּפָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יִרְמִיָ֣ה הַנָּבִ֔יא לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ופניתי אל אדני, אלוהים, כדי לבקש תפילה וחנינה בצום, בשק ואפר.
וָאֶתְּנָ֣ה אֶת־פָּנַ֗י אֶל־אֲדֹנָי֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לְבַקֵּ֥שׁ תְּפִלָּ֖ה וְתַחֲנוּנִ֑ים בְּצ֖וֹם וְשַׂ֥ק וָאֵֽפֶר׃ותפלתי אל ה' אלוהיי ואודה ואומר: אנא אדני האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד לאוהביך ולשומרי מצוותיך.
וָֽאֶתְפַּֽלְלָ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י וָאֶתְוַדֶּ֑ה וָאֹֽמְרָ֗ה אָנָּ֤א אֲדֹנָי֙ הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃תפילת דניאל על חטא עם ישראל
חטאנו, עשינו עוונות, הרשענו ומרדנו, וסטנו מהמצוות ומהמשפטים שלך.
חָטָ֥אנוּ וְעָוִ֖ינוּ והרשענו [הִרְשַׁ֣עְנוּ] וּמָרָ֑דְנוּ וְס֥וֹר מִמִּצְוֺתֶ֖ךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ׃ולא שמענו לעבדיך הנביאים, שדיברו בשמך אל המלכים שלנו, לשרינו ולאבותינו, וגם אל כל עם הארץ.
וְלֹ֤א שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֤ר דִּבְּרוּ֙ בְּשִׁמְךָ֔ אֶל־מְלָכֵ֥ינוּ שָׂרֵ֖ינוּ וַאֲבֹתֵ֑ינוּ וְאֶ֖ל כָּל־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃לך, אדוני, הצדק שייך לך, אבל לנו יש בושה, ממש כמו היום, לא לאדם יהודי, ולא לישבי ירושלים, ולא לכל ישראל, הקרובים והרחוקים, בכל הארצות שהרחקת אותם משם בגלל חטאם נגדך.
לְךָ֤ אֲדֹנָי֙ הַצְּדָקָ֔ה וְלָ֛נוּ בֹּ֥שֶׁת הַפָּנִ֖ים כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ וּלְיוֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וּֽלְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל הַקְּרֹבִ֣ים וְהָרְחֹקִ֗ים בְּכָל־הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתָּ֣ם שָׁ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֥ר מָֽעֲלוּ־בָֽךְ׃השם, יש לנו בושה, למלכינו, לשרינו ולאבותינו, שחטאנו לך.
יְהוָ֗ה לָ֚נוּ בֹּ֣שֶׁת הַפָּנִ֔ים לִמְלָכֵ֥ינוּ לְשָׂרֵ֖ינוּ וְלַאֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃תפילת דניאל על חטא ישראל
אדוני, אלוהינו, הרחמים והסליחה שייכים לך, כי מרדנו בך.
לַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַחֲמִ֖ים וְהַסְּלִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ׃ולא הקשבנו לקול יהוה אלוהינו, ללכת בתורותיו שנתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים.
וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֤כֶת בְּתֽוֹרֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣ן לְפָנֵ֔ינוּ בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃כל ישראל עברו את התורה שלך ולא רצו לשמוע לך, ולכן נפלה עלינו הארעבת והשבועה שכתובה בתורת משה עבד האלוהים, כי חטאנו לך.
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עָֽבְרוּ֙ אֶת־תּ֣וֹרָתֶ֔ךָ וְס֕וֹר לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֣וֹעַ בְּקֹלֶ֑ךָ וַתִּתַּ֨ךְ עָלֵ֜ינוּ הָאָלָ֣ה וְהַשְּׁבֻעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר כְּתוּבָה֙ בְּתוֹרַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לֽוֹ׃והוא הקים את דבריו, אלו הדברים שאמר עלינו ועל השופטים שלנו ששפטו אותנו, כדי להביא עלינו רע גמור, שלא קרה מתחת לכל השמים כפי שקרה בירושלים.
וַיָּ֜קֶם אֶת־דבריו [דְּבָר֣וֹ ׀] אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עָלֵ֗ינוּ וְעַ֤ל שֹֽׁפְטֵ֙ינוּ֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁפָט֔וּנוּ לְהָבִ֥יא עָלֵ֖ינוּ רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נֶעֶשְׂתָ֗ה תַּ֚חַת כָּל־הַשָּׁמַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר נֶעֶשְׂתָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל וְהַהַמּוֹסִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ, וְלֹא פָּנִים הֶעֱזֹרְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָשׁוּב מֵעֲונֵנוּ וּלְהָבִין בַּאֲמִתְּךָ.
כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את בָּ֣אָה עָלֵ֑ינוּ וְלֹֽא־חִלִּ֜ינוּ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לָשׁוּב֙ מֵֽעֲוֺנֵ֔נוּ וּלְהַשְׂכִּ֖יל בַּאֲמִתֶּֽךָ׃וְהַשֵּׁם עָמַד עַל הָרָעָה וְהֵבִיא אוֹתָהּ עָלֵינוּ, כִּי צַדִּיק הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ לְקוֹלוֹ.
וַיִּשְׁקֹ֤ד יְהוָה֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־צַדִּ֞יק יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַל־כָּל־מַֽעֲשָׂיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְנוּ בְּקֹלֽוֹ׃וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁהוֹצֵאת אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וְעָשִׂיתָ לְעַצְמְךָ שֵׁם כְּמוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה, חָטָנוּ וְרָשַׁעְנוּ.
וְעַתָּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶֽת־עַמְּךָ֜ מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ׃אֲדֹנָי, תְּשַׁבֵּת בְּצִדְקָתְךָ אֶת כַּעֲסָנְךָ וְחַמְתְּךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם, הָרַשְׁקָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּחַטָּאוֹתֵינוּ וּבַעֲונּוֹת אֲבוֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ הָיוּ לְכֶלֶם לְכָל הַסְּבִיבִים.
אֲדֹנָ֗י כְּכָל־צִדְקֹתֶ֙ךָ֙ יָֽשָׁב־נָ֤א אַפְּךָ֙ וַחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרוּשָׁלִַ֖ם הַר־קָדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֺנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרוּשָׁלִַ֧ם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכָל־סְבִיבֹתֵֽינוּ׃תפילת דניאל ושיבת הריבון
ועכשיו, שמע אלוהינו את תפילת עבדך ואת בקשותיו, והאר פניך על המקדש הריק שלך, למען אדוני.
וְעַתָּ֣ה ׀ שְׁמַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל־תְּפִלַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְאֶל־תַּ֣חֲנוּנָ֔יו וְהָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ֖ הַשָּׁמֵ֑ם לְמַ֖עַן אֲדֹנָֽי׃אלוהיי, הטה אוזנך ושמע, פתח עיניך וראה את השממה שלנו ואת העיר שנקרא עליה שמך, כי לא על צדקתנו אנחנו מגישים את בקשותינו לפניך, אלא על רחמיך הרבים.
הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אָזְנְךָ֮ וּֽשֲׁמָע֒ פקחה [פְּקַ֣ח] עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽים׃אדוני, שמע! אדוני, סלח! אדוני, הקשב ועשה! אל תתמה, אלוהיי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך.
אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקֲשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעֲנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃ועוד אני מדבר, מתפלל ומתוודה על חטאיי ועל חטאת עמי ישראל, ומגיש את תפילתי לפני יהוה אלוהיי, על הר הקודש אלוהיי.
וְע֨וֹד אֲנִ֤י מְדַבֵּר֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל וּמִתְוַדֶּה֙ חַטָּאתִ֔י וְחַטַּ֖את עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַפִּ֣יל תְּחִנָּתִ֗י לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔י עַ֖ל הַר־קֹ֥דֶשׁ אֱלֹהָֽי׃התגלות גבריאל והבטחת שבעים שבעים
ועוד אני מדבר בתפילה, והאיש גבריאל, שראיתי בחזון בהתחלה, נגע בי במהירות כעת אחר הצהריים.
וְע֛וֹד אֲנִ֥י מְדַבֵּ֖ר בַּתְּפִלָּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ רָאִ֨יתִי בֶחָז֤וֹן בַּתְּחִלָּה֙ מֻעָ֣ף בִּיעָ֔ף נֹגֵ֣עַ אֵלַ֔י כְּעֵ֖ת מִנְחַת־עָֽרֶב׃הוא הבין ודיבר איתי ואמר: דניאל, עכשיו יצאתי כדי להעניק לך בינה והבנה.
וַיָּ֖בֶן וַיְדַבֵּ֣ר עִמִּ֑י וַיֹּאמַ֕ר דָּנִיֵּ֕אל עַתָּ֥ה יָצָ֖אתִי לְהַשְׂכִּילְךָ֥ בִינָֽה׃ברגע שהתחלת להתפלל יצא דבר, ואני באתי להגיד שאת יקר מאוד, והבנת בדבר ובהחזון.
בִּתְחִלַּ֨ת תַּחֲנוּנֶ֜יךָ יָצָ֣א דָבָ֗ר וַאֲנִי֙ בָּ֣אתִי לְהַגִּ֔יד כִּ֥י חֲמוּד֖וֹת אָ֑תָּה וּבִין֙ בַּדָּבָ֔ר וְהָבֵ֖ן בַּמַּרְאֶֽה׃שבעים שבעים נקצבו על עמך ועל עיר קדשך, כדי לסיים את הפשע, לחתום על החטאים, לכפר על העוון, להביא צדק עולם, לחתום על החזון והנבואה ולמשח את הקדוש שבקדושים.
שָׁבֻעִ֨ים שִׁבְעִ֜ים נֶחְתַּ֥ךְ עַֽל־עַמְּךָ֣ ׀ וְעַל־עִ֣יר קָדְשֶׁ֗ךָ לְכַלֵּ֨א הַפֶּ֜שַׁע ולחתם [וּלְהָתֵ֤ם] חטאות [חַטָּאת֙] וּלְכַפֵּ֣ר עָוֺ֔ן וּלְהָבִ֖יא צֶ֣דֶק עֹֽלָמִ֑ים וְלַחְתֹּם֙ חָז֣וֹן וְנָבִ֔יא וְלִמְשֹׁ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃סוף שבעים ושבעים שבועות
ותבין ותבין מתוך מציאת דברים, שבשביל לבנות את ירושלים יהיה צורך של שבעים שבועות עד בוא המשיח הנשיא, והרחובות והחומות יבנו מחדש בתקופת צרה.
וְתֵדַ֨ע וְתַשְׂכֵּ֜ל מִן־מֹצָ֣א דָבָ֗ר לְהָשִׁיב֙ וְלִבְנ֤וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עַד־מָשִׁ֣יחַ נָגִ֔יד שָׁבֻעִ֖ים שִׁבְעָ֑ה וְשָׁבֻעִ֞ים שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֗יִם תָּשׁוּב֙ וְנִבְנְתָה֙ רְח֣וֹב וְחָר֔וּץ וּבְצ֖וֹק הָעִתִּֽים׃ואחרי שבעים ושני שבועות יכרת המשיח ולא יהיה לו, והעיר והמקדש ישחנו, ועם של נשיא שיבוא ישמיד, וקץ הכל יהיה בזרם של מלחמה, וכל המקומות יהיו שוממים.
וְאַחֲרֵ֤י הַשָּׁבֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּרֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְאֵ֣ין ל֑וֹ וְהָעִ֨יר וְהַקֹּ֜דֶשׁ יַ֠שְׁחִית עַ֣ם נָגִ֤יד הַבָּא֙ וְקִצּ֣וֹ בַשֶּׁ֔טֶף וְעַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶחֱרֶ֖צֶת שֹׁמֵמֽוֹת׃והוא יכונן ברית עם רבים לשבוע אחד, ובחצי השבוע ימשיך להפסיק את הזבחים והמנחות, ועל כנף הכחדה יהיה שנות המדבר עד לסיום הכליאה וההרס על השממה.
וְהִגְבִּ֥יר בְּרִ֛ית לָרַבִּ֖ים שָׁב֣וּעַ אֶחָ֑ד וַחֲצִ֨י הַשָּׁב֜וּעַ יַשְׁבִּ֣ית ׀ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֗ה וְעַ֨ל כְּנַ֤ף שִׁקּוּצִים֙ מְשֹׁמֵ֔ם וְעַד־כָּלָה֙ וְנֶ֣חֱרָצָ֔ה תִּתַּ֖ךְ עַל־שֹׁמֵֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
דניאל מתפלל על גלות ירושלים
בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְדָרְיָ֛וֶשׁ בֶּן־אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ מִזֶּ֣רַע מָדָ֑י אֲשֶׁ֣ר הָמְלַ֔ךְ עַ֖ל מַלְכ֥וּת כַּשְׂדִּֽים׃
בִּשְׁנַ֤ת אַחַת֙ לְמָלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּפָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יִרְמִיָ֣ה הַנָּבִ֔יא לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
וָאֶתְּנָ֣ה אֶת־פָּנַ֗י אֶל־אֲדֹנָי֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לְבַקֵּ֥שׁ תְּפִלָּ֖ה וְתַחֲנוּנִ֑ים בְּצ֖וֹם וְשַׂ֥ק וָאֵֽפֶר׃
וָֽאֶתְפַּֽלְלָ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י וָאֶתְוַדֶּ֑ה וָאֹֽמְרָ֗ה אָנָּ֤א אֲדֹנָי֙ הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃
תפילת דניאל על חטא עם ישראל
חָטָ֥אנוּ וְעָוִ֖ינוּ והרשענו [הִרְשַׁ֣עְנוּ] וּמָרָ֑דְנוּ וְס֥וֹר מִמִּצְוֺתֶ֖ךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ׃
וְלֹ֤א שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֤ר דִּבְּרוּ֙ בְּשִׁמְךָ֔ אֶל־מְלָכֵ֥ינוּ שָׂרֵ֖ינוּ וַאֲבֹתֵ֑ינוּ וְאֶ֖ל כָּל־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
לְךָ֤ אֲדֹנָי֙ הַצְּדָקָ֔ה וְלָ֛נוּ בֹּ֥שֶׁת הַפָּנִ֖ים כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ וּלְיוֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וּֽלְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל הַקְּרֹבִ֣ים וְהָרְחֹקִ֗ים בְּכָל־הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתָּ֣ם שָׁ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֥ר מָֽעֲלוּ־בָֽךְ׃
יְהוָ֗ה לָ֚נוּ בֹּ֣שֶׁת הַפָּנִ֔ים לִמְלָכֵ֥ינוּ לְשָׂרֵ֖ינוּ וְלַאֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃
תפילת דניאל על חטא ישראל
לַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַחֲמִ֖ים וְהַסְּלִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ׃
וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֤כֶת בְּתֽוֹרֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣ן לְפָנֵ֔ינוּ בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עָֽבְרוּ֙ אֶת־תּ֣וֹרָתֶ֔ךָ וְס֕וֹר לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֣וֹעַ בְּקֹלֶ֑ךָ וַתִּתַּ֨ךְ עָלֵ֜ינוּ הָאָלָ֣ה וְהַשְּׁבֻעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר כְּתוּבָה֙ בְּתוֹרַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לֽוֹ׃
וַיָּ֜קֶם אֶת־דבריו [דְּבָר֣וֹ ׀] אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עָלֵ֗ינוּ וְעַ֤ל שֹֽׁפְטֵ֙ינוּ֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁפָט֔וּנוּ לְהָבִ֥יא עָלֵ֖ינוּ רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נֶעֶשְׂתָ֗ה תַּ֚חַת כָּל־הַשָּׁמַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר נֶעֶשְׂתָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃
תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל וְהַהַמּוֹסִים
כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את בָּ֣אָה עָלֵ֑ינוּ וְלֹֽא־חִלִּ֜ינוּ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לָשׁוּב֙ מֵֽעֲוֺנֵ֔נוּ וּלְהַשְׂכִּ֖יל בַּאֲמִתֶּֽךָ׃
וַיִּשְׁקֹ֤ד יְהוָה֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־צַדִּ֞יק יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַל־כָּל־מַֽעֲשָׂיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְנוּ בְּקֹלֽוֹ׃
וְעַתָּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶֽת־עַמְּךָ֜ מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ׃
אֲדֹנָ֗י כְּכָל־צִדְקֹתֶ֙ךָ֙ יָֽשָׁב־נָ֤א אַפְּךָ֙ וַחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרוּשָׁלִַ֖ם הַר־קָדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֺנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרוּשָׁלִַ֧ם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכָל־סְבִיבֹתֵֽינוּ׃
תפילת דניאל ושיבת הריבון
וְעַתָּ֣ה ׀ שְׁמַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל־תְּפִלַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְאֶל־תַּ֣חֲנוּנָ֔יו וְהָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ֖ הַשָּׁמֵ֑ם לְמַ֖עַן אֲדֹנָֽי׃
הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אָזְנְךָ֮ וּֽשֲׁמָע֒ פקחה [פְּקַ֣ח] עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽים׃
אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקֲשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעֲנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃
וְע֨וֹד אֲנִ֤י מְדַבֵּר֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל וּמִתְוַדֶּה֙ חַטָּאתִ֔י וְחַטַּ֖את עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַפִּ֣יל תְּחִנָּתִ֗י לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔י עַ֖ל הַר־קֹ֥דֶשׁ אֱלֹהָֽי׃
התגלות גבריאל והבטחת שבעים שבעים
וְע֛וֹד אֲנִ֥י מְדַבֵּ֖ר בַּתְּפִלָּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ רָאִ֨יתִי בֶחָז֤וֹן בַּתְּחִלָּה֙ מֻעָ֣ף בִּיעָ֔ף נֹגֵ֣עַ אֵלַ֔י כְּעֵ֖ת מִנְחַת־עָֽרֶב׃
וַיָּ֖בֶן וַיְדַבֵּ֣ר עִמִּ֑י וַיֹּאמַ֕ר דָּנִיֵּ֕אל עַתָּ֥ה יָצָ֖אתִי לְהַשְׂכִּילְךָ֥ בִינָֽה׃
בִּתְחִלַּ֨ת תַּחֲנוּנֶ֜יךָ יָצָ֣א דָבָ֗ר וַאֲנִי֙ בָּ֣אתִי לְהַגִּ֔יד כִּ֥י חֲמוּד֖וֹת אָ֑תָּה וּבִין֙ בַּדָּבָ֔ר וְהָבֵ֖ן בַּמַּרְאֶֽה׃
שָׁבֻעִ֨ים שִׁבְעִ֜ים נֶחְתַּ֥ךְ עַֽל־עַמְּךָ֣ ׀ וְעַל־עִ֣יר קָדְשֶׁ֗ךָ לְכַלֵּ֨א הַפֶּ֜שַׁע ולחתם [וּלְהָתֵ֤ם] חטאות [חַטָּאת֙] וּלְכַפֵּ֣ר עָוֺ֔ן וּלְהָבִ֖יא צֶ֣דֶק עֹֽלָמִ֑ים וְלַחְתֹּם֙ חָז֣וֹן וְנָבִ֔יא וְלִמְשֹׁ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃
סוף שבעים ושבעים שבועות
וְתֵדַ֨ע וְתַשְׂכֵּ֜ל מִן־מֹצָ֣א דָבָ֗ר לְהָשִׁיב֙ וְלִבְנ֤וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עַד־מָשִׁ֣יחַ נָגִ֔יד שָׁבֻעִ֖ים שִׁבְעָ֑ה וְשָׁבֻעִ֞ים שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֗יִם תָּשׁוּב֙ וְנִבְנְתָה֙ רְח֣וֹב וְחָר֔וּץ וּבְצ֖וֹק הָעִתִּֽים׃
וְאַחֲרֵ֤י הַשָּׁבֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּרֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְאֵ֣ין ל֑וֹ וְהָעִ֨יר וְהַקֹּ֜דֶשׁ יַ֠שְׁחִית עַ֣ם נָגִ֤יד הַבָּא֙ וְקִצּ֣וֹ בַשֶּׁ֔טֶף וְעַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶחֱרֶ֖צֶת שֹׁמֵמֽוֹת׃
וְהִגְבִּ֥יר בְּרִ֛ית לָרַבִּ֖ים שָׁב֣וּעַ אֶחָ֑ד וַחֲצִ֨י הַשָּׁב֜וּעַ יַשְׁבִּ֣ית ׀ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֗ה וְעַ֨ל כְּנַ֤ף שִׁקּוּצִים֙ מְשֹׁמֵ֔ם וְעַד־כָּלָה֙ וְנֶ֣חֱרָצָ֔ה תִּתַּ֖ךְ עַל־שֹׁמֵֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את תפילת דניאל הכנה ואת התגלות המלאך גבריאל המפרט את תקופת שבעים השנים.
דניאל מתפלל על גלות ירושלים
דניאל מבין מהכתובים כי תקופת שבעים שנות החורבן של ירושלים עומדת להסתיים. הוא פונה אל אלוהים בתפילה ובתחנונים, תוך וידוי והודאה בכיבוד הברית והחסד של ה' כלפי שומרי מצוותיו.
תפילת דניאל על חטא עם ישראל
דניאל מודה בחטאי העם, בסירוב לשמוע לנביאים ובתוצאות המרד נגד אלוהים. הוא מצהיר כי הצדק שייך לאלוהים, בעוד שהבושה והגלות שייכים לעם ישראל בגלל עברם.
תפילת דניאל על חטא ישראל
דניאל מודה לה' על רחמיו ומת confess על מרד ישראל והחטא בתורה. הוא מסביר שהעוולה והחטא גרמו להגשמת הארעבת והשבועה שנכתבה בתורת משה, דבר שהביא אסון בירושלים ואין לו תקדים תחת השמיים.
תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל וְהַהַמּוֹסִים
דָּנִיֵּל מִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם בְּהַכְרָה בְּחַטֵּי יִשְׂרָאֵל. הוּא מְזַכֵּר אֶת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם וּמִתְחַנֵּן שֶׁהַשֵּׁם יַשְׁשִׁיב אֶת כַּעֲסָנוֹ, כִּי יְרוּשָׁלִַם וְעַמָּה הָיוּ לְכֶלֶם בְּשֶׁל עֲונוֹתֵיהֶם וּבְשֶׁל עֲונוֹת אֲבוֹתֵיהֶם.
תפילת דניאל ושיבת הריבון
דניאל מתפלל בדחיפות למען ירושלים והמקדש השומם. הוא מודה בחטאי עם ישראל ומבקש מאלוהים להאיר את פניו ולשוב לעםו, לא בזכות צדקתם, אלא בזכות רחמיו הרבים, תוך בקשה דחופה לפעולה למען כבוד שמו בעיר ובעם.
התגלות גבריאל והבטחת שבעים שבעים
האיש גבריאל מופיע אל דניאל בזמן התפילה ונותן לו הסבר על חשיבות תפילתו. הוא מבשר על תקופה של שבעים שבעים שנים שבה תוכרע שאלת החטא והעוון, ותבוא תקופה של צדק עולם וקדושה גמורה.
סוף שבעים ושבעים שבועות
הפסוקים מתארים את לוח הזמנים לשיקום ירושלים וסיומו של עידן המשיח. התחזית מציינת בנייה מחדש של העיר עד בוא הנשיא, ולאחר מכן חורבן המקדש והעיר על ידי עם הבא, וסיום תקופת הזבחים והמנחות בגלל חורבן וכיליון.
הטקסט מסיים בפירוט המועדים והסוף של תקופת שבעים השבעים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הנביאים והכתובים כחלק מהתורה
״רְאֵה אָנֹכִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְלָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת (ירמיה כא, ח). וּכְתִיב: מַשְׂכִּיל״
במדרש תנחומא מוסבר הקשר העמוק שבין דברי הנביאים לבין התורה שנתן הַשֵּׁם בהר סיני. המדרש מדגיש כי כל מי שמתעלם מלימוד התורה, מתנהג כאילו הוא מכחיש את הבורא, שכן המטרה של מתן התורה היא העיסוק בה תמידית. המפרש מביא את דברי דניאל כהוכחה לכך שהחטא הגיע מתוך חוסר קשיבות לקול ה' שבא דרך הנביאים. לפי גישה זו, הנביאים והכתובים אינם ספרים נפרדים, אלא חלק בלתי נפרד מהתורה עצמה. השאלה של עם ישראל בסיפור המדרש מראה שהם כבר קיבלו את התורה, ולכן הקשבה לנביאים היא למעשה חזרה והיצמדות למצווה המקורית.
מדרש תנחומא, ראה א׳:א׳ ↗התורה כקול הנביאים
״ראה אנכי וגו' (דברים יא כו). זש"ה (ולעם) [ואל העם] הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה״
בפרשת הַקְּרָבִים, מביא הַתַּנְחוּמָא בּוֹבֶר מִקְרָאת דָּנִיֵּאל עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים. הַמִדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַקְּשֶׁר בֵּין הַתּוֹרָה שֶׁל מֹשֶׁה לְבֵין הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים, וְטועֵן שֶׁהַנְּבִיאִים הֵם הַמַּמְשִׁיכִים אֶת הַתּוֹרָה הַיְּסוֹדִית. הַמִדְרָשׁ מַצְיֵא אֶת הַטָּעָנָה שֶׁכְּאִם אָדָם מַבְטֵל אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הוּא מַכְשִׁיל אֶת הָאֱמוּנָה בַּנְּבִיאִים, כִּי הַכְּתוּבִים הֵם הַתּוֹרָה. הַמִדְרָשׁ מְסַבֵּל תַּעֲנוּת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּשַׁלִּים שֶׁאֵין צֹּרֶךְ לְהַאֲמִין בַּנְּבִיאִים כִּי הַתּוֹרָה כְּבָר נֶתְנָה לָנוּ בְּיַד עַבְדֵי הַשֵּׁם. הַמִדְרָשׁ מַדְגִּישׁ שֶׁהַנְּבִיאִים הֵם הַמַּמְשִׁיכִים שֶׁל הַתּוֹרָה, וְכָל הָעוֹסֵק בָּהּ בֶּאֱמֶת, מְקַיֵּם אֶת כָּל הַכְּתוּבִים וְהַנְּבִיאִים.
תנחומא בובר, ראה א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התפילה וגילוי סוד השנים
״כיום הזה. כאשר אנחנו רואים היום:״
בפרק זה אנו רואים את דניאל, המבין את דברי הספר, מתפלל בחרטה עמוקה על העם שלו. הוא מודה בחטאים ומבקש רחמים על ירושלים ועל בית המקדש. דניאל מבין שהגלות היא תוצאה של מרד בבורא, ומבקש שהשם יחזור לארצו. במהלך התפילה, מלאך מגיע כדי להסביר לדניאל את תוכנית העתיד. החלק המרכזי עוסק בחישוב שבעים שנות שביתת ירושלים וסיום הגלות. רש"י מציין כי הביטוי "כיום הזה" מתייחס לזמן שבו אנו עדים למציאות הנוכחית, אך הפרשה מתמקדת בעיקר בחשיבות ההבנה ההיסטורית של גזירות השם.
רש״י על דניאל 9:7:3 ↗התפילה של דניאל והבטחת העתיד
״על הר קדש אלהי. בעד הר בית אלהים שיבנה:״
בפרק זה אנו רואים את דניאל מתפלל בחרטה עמוקה על העם שלו. הוא מבין מתוך כתבי הנביאים שהגלות תסתיים בעוד שבעים שנה. דניאל מודה על חטאי העם ומבקש רחמים מהאל, תוך שהוא מתמקד בשיבת העם לירושלים. רש"י מפרש בביאורו על הפסוק עשרים, כי הביטוי "על הר קדש אלהי" מתייחס להר בית אלהים שייבנה בעתיד. הפרק מציג שילוב בין תפילה אישית לבין חזון על תקופות עתידיות ושינויים גורליים בהיסטוריה של עם ישראל.
רש״י על דניאל 9:20:1 ↗התפילה וההבנה של דניאל
״שרינו ואבותינו - שהיו זקנים וכאשר הזכיר שחטאו השרים והאבות, הזכיר כי גם להם בשת פנים.״
בפרק זה אנו רואים את דניאל מבין דרך הספרים שהזמן שנקבע לגלות והחורבן הולך ומתקרב. הוא מבין שהחטאים של השריים והאבות גרמו לכך שגם הדור שלו יסבול מבושה ומהיסודות של השעבוד. דניאל לא רק מזהה את המצב אלא פונה בתפילה כנה להשם, תוך שהוא מודה בחטא ומבקש רחמים. אבן עזרא מפרש על הפסוק השישי שדניאל מתייחס גם לזקנים שקדמו לו, ומסביר שהחטאים של השרים והאבות גרמו לכך שגם דורו יחווה בושה. הפרק מציג את המתח שבין הבנת הנבואה לבין התקווה לתשובה וגאולה.
אבן עזרא על דניאל 9:6:1 ↗תפילת דניאל והבטחת הגאולה
״וטעם מועף - כאילו אמר העיפו שהיה מוכרח לעוף,״
בפרק זה אנו רואים את דניאל המבין מתוך הכתובים כי שבעים שנות החורבן של ירושלים עומדות להסתיים. הוא פונה אל הַשֵּׁם בתפילה חרישית ומרגשת, תוך שהוא מודה על צדקת האל ומתפלל על גלות עם ישראל. דניאל לא רק מבקש סליחה על עוונות העם, אלא גם מבקש את חסד הַשֵּׁם כדי להשיב את מצבנו לטובה. בתגובה לתפילה, נשלח אל דניאל הגבriel כדי לגלות לו את העתיד. החזון מפרט את תקופת שבעים השנים ומדבר על תקופות של חורבן ושינויים עתידיים. המפרש אבן עזרא, בהתייחס למילה המעידה על תנועה או עליה, מציין כי המילה משמעותה כאילו היה צורך חובה לעוף או לעלות.
אבן עזרא על דניאל 9:20:2 ↗