דריווש מדי, מלך מדי, שלט בממלכה כבר עשרים ושתיים שנים.
וְדָרְיָ֙וֶשׁ֙ מָֽדָיָ֔א קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין׃דניאל · פרק ו׳
דניאל בממלכת מדי ופרס
דניאל נבחר למשרת בכירה תחת המלכים דריווש ומדוכי, אך קנאת שרי הממלכה מובילה למזימה נגד אמונתו, למעמידתו בבור האריות ולניצלונו הנסים על ידי הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
על עלייתה של דניאל בממלכת מדי
לפני דריווש, הוא מינה על הממלכה מאה ועשרים שרים.
שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל־מַלְכוּתָ֔א לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֺ֖ן בְּכָל־מַלְכוּתָֽא׃מבין השרים האלו, שלושה היו בדרגת שר בכיר, ודניאל אחד מהם, כך שהשרים הבכירים יתנו עצות למלך, והמלך לא יסבול מהם נזק.
וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔א דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד־מִנְּה֑וֹן דִּֽי־לֶהֱוֺ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא־לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק׃דניאל הזה היה מצליח יותר מכל השרים והשרים הבכירים, כי היה בו רוח מצוינת, והמלך רצה למנות אותו על כל הממלכה.
אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָֽא׃ה–ח
הַמַּחְשָׁבָה נֶגֶד דָּנִיֵּאל
ואז השרים והנשיאים חיפשו כל דרך להפיל את דניאל מהממלכה, אבל לא הצליחו, כי הוא היה נאמן בכל דבר וכל רשלנות או שחיתות לא נמצאו אצלו.
אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכָל־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכָל־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי׃אז האנשים האלה אמרו שאי אפשר להפיל את דניאל הזה בשום דרך, אלא רק אם ימצאו אצלו עבירה בתורto של אלוהיו.
אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כָּל־עִלָּ֑א לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽה עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ׃ (ס)ואז השרים והנשיאים האלו הציבו למלך מול עצמו, ואמרו לו: "המלך יחיה לנצח!"
אֱ֠דַיִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃כל שרי הממלכה, השרים והנשיאים, הפתיעו בדבריהם ובבקשתם: שהמלך יקנה את חוקו ואת פקודתו, שכל מי שיבקש לאל אלוהים או לאדם, יישלך לגור באר האריים, עד תום שלושים יום מלכות המלך.
אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל ׀ סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כָל־דִּֽי־יִבְעֵ֣ה בָ֠עוּ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא׃ט–יב
הצו נגד דניאל
כמו חוק של מלך, הוצא צו והרישם כתב שלא ניתן לשנות, כחוק של מדי ופרס, שאי אפשר לבטל.
כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃לפי כל זה, המלך דריווש כתב את הצו והוציא את הצו.
כָּל־קֳבֵ֖ל דְּנָ֑ה מַלְכָּא֙ דָּֽרְיָ֔וֶשׁ רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶאֱסָרָֽא׃כשדניאל ידע שהכתב נכתב על ביתו, והחלונות שלו היו פתוחים מול ירושלים, הוא כיוון שלוש פעמים ביום, כפי שהיה עושה תמיד, כרע על ברכיו, התפלל, הודיע ושיבח את אלוהיו.
וְ֠דָנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא ׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה׃ (ס)האנשים האלה עדיין הרגישו וראו שדניאל מבקש רחמים לפני אלוהיו.
אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥א וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ׃יג–טז
המלכוד נגד דניאל
ואז הם באו ואמרו לפני המלך: המלך, האם לא חתמת את הצו שאוסר על כל אדם שמתפלל לאל או לאדם אחר מלבד לאל שלך למשך שלושים ימים, ושייזרק לגב האריות?
בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֮ עַל־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִבְעֵה֩ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָותָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃ואז הם חזרו ואמרו לפני המלך: דניאל, מאלו בני הגלות של יהודה, לא שם לב אליך המלך, וגם לא לציווי שחתמת, והוא מחפש בעיה בזה, וזה קורה כבר שלושה ימים.
בֵּ֠אדַיִן עֲנ֣וֹ וְאָמְרִין֮ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן־בְּנֵ֨י גָלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא־שָׂ֨ם עליך [עֲלָ֤ךְ] מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ׃ברגע שהמלך שמע את הדברים, הוא נכנס בחרדה גדולה. הוא ניסה למצות דרך להציל את דניאל, אבל לא הצליח, ועד עלות השמש הוא נשאר עסוק במחשבות על איך להצילו.
אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל לְשֵׁיזָבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֶֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥א מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּלוּתֵֽהּ׃אז האנשים האלה באו אל המלך ואמרו לו: המלך, דע שחוק מדינות מדינה ופרס, שכל צו ופקודה שהמלך מקיים, אי אפשר לשנות אותו.
בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃יז–כ
הכנסתו של דניאל לבור האריים
ואז המלך הורה להביא את דניאל ולהכניס אותו לבור האריים. המלך ענה לדניאל ואמר: האלוהים שלך, שבגללו אתה משרת בקביעות, הוא שיזרוק אותך.
בֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אנתה [אַ֤נְתְּ] פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ׃ואז הביאו אבן גדולה וכסו את פתח הבור. המלך חתם את האבן בחתמו שלו ובחתם השר הגדול שלו, כדי שלא תוכל לשנות שום דבר בדניאל.
וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל׃לאחר מכן הלך המלך להיכל שלו, ובבוקר המוקדם מאוד הוא קם ולא נגע בבגדיו ולא הניח נעליו.
אֱ֠דַיִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא־הַנְעֵ֣ל קָֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי׃ואז המלך קם בבהלה וצעקה אל עבר בור האריים שהלך אליו.
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנָגְהָ֑א וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי־אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל׃כא–כד
דניאל ניצל מהאריות
כשהבור קרוב לדניאל, המלך ענה בקול עצוב וזועק: דניאל, עבד אלוהים חי, אלוהיך שאתה משרת כל הזמן, האם הוא יכול להציל אותך מהאריות?
וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אנתה [אַ֤נְתְּ] פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָבוּתָ֖ךְ מִן־אַרְיָוָתָֽא׃על המילים
הסיומת האחרונה בערבית (היכיל לשיזבותך) מופיעה במקור.
אז דניאל דיבר עם המלך, והמלך אמר: יחי המלך לעולמים!
אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֶּ֔אל עִם־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃אלוהי שלח את מלאכו וסגר את פיות האריות, ולא פגעו בי כלל, כי נמצא שעקדתי לפניו, וגם לפניך המלך, לא עשיתי שום עבירה.
אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסֲגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קָֽדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף קדמיך [קָֽדָמָךְ֙] מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת׃על המילים
הטקסט משתמש במבנה אראמי (כדלי קדמההי זכו השתכחת לי).
אז המלך מאוד התעצב על עצמו, וציווה להוציא את דניאל מהבור, ודניאל הוצא מהבור, ולא נמצאה בו שום פגיעה, כי הוא האמין באלוהיו.
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּנִיֵּ֜אל מִן־גֻּבָּ֗א וְכָל־חֲבָל֙ לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּאלָהֵֽהּ׃כה–כח
צוואת המלך וגבורת אלוהי דניאל
המלך אמר: תביאו את האנשים האלה שאכלו את דניאל, ותזרקו אותם ואת בניהם ואת נשותיהם אל בור האריים. אסור שיוכלים אף אחד מאברי הבית או עצמותיהם עד שהאריים ישתלטו עליהם וימעכו את כל עצמותיהם.
וַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְגֹ֤ב אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ׃ואז המלך דריווש כתב לכל העמים והשפות שחיים בכל הארץ: שתהיה שלום לכם!
בֵּאדַ֜יִן דָּרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַב לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־דארין [דָיְרִ֥ין] בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃אני מצווה מראש, שכל הממלכות תחת שלטוני, ירעדו ויילחצו מפני האלוהים של דניאל, שהוא אלוהים חי וקיים לעולמים, ממלכתו לא תושמד ושלטונה יהיה עדever.
מִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכָל־שָׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֺ֤ן זאעין [זָיְעִין֙] וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סוֹפָֽא׃על המילים
The original uses 'זאעין' (trembling/sweating) and 'דחלין' (dread/fear).
הוא מציל ומחיה, הוא עובד ומעשה פלאים בשמיים ובארץ, הוא זה שהציל את דניאל מיד האריים.
מְשֵׁיזִ֣ב וּמַצִּ֗ל וְעָבֵד֙ אָתִ֣ין וְתִמְהִ֔ין בִּשְׁמַיָּ֖א וּבְאַרְעָ֑א דִּ֚י שֵׁיזִ֣יב לְדָֽנִיֵּ֔אל מִן־יַ֖ד אַרְיָוָתָֽא׃כט–כט
שִׂגְלַת דָּנִיֵּאל בִּמְלָכוֹת פַּרְס
ודניאל שׂגל בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ הַפַּרְסִי.
וְדָנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ פרסיא [פָּרְסָאָֽה׃] (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
על עלייתה של דניאל בממלכת מדי
וְדָרְיָ֙וֶשׁ֙ מָֽדָיָ֔א קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין׃
שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל־מַלְכוּתָ֔א לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֺ֖ן בְּכָל־מַלְכוּתָֽא׃
וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔א דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד־מִנְּה֑וֹן דִּֽי־לֶהֱוֺ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא־לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק׃
אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָֽא׃
ה–ח
הַמַּחְשָׁבָה נֶגֶד דָּנִיֵּאל
אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכָל־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכָל־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי׃
אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כָּל־עִלָּ֑א לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽה עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ׃ (ס)
אֱ֠דַיִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל ׀ סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כָל־דִּֽי־יִבְעֵ֣ה בָ֠עוּ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא׃
ט–יב
הצו נגד דניאל
כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
כָּל־קֳבֵ֖ל דְּנָ֑ה מַלְכָּא֙ דָּֽרְיָ֔וֶשׁ רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶאֱסָרָֽא׃
וְ֠דָנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא ׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה׃ (ס)
אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥א וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ׃
יג–טז
המלכוד נגד דניאל
בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֮ עַל־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִבְעֵה֩ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָותָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
בֵּ֠אדַיִן עֲנ֣וֹ וְאָמְרִין֮ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן־בְּנֵ֨י גָלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא־שָׂ֨ם עליך [עֲלָ֤ךְ] מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ׃
אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל לְשֵׁיזָבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֶֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥א מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּלוּתֵֽהּ׃
בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃
יז–כ
הכנסתו של דניאל לבור האריים
בֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אנתה [אַ֤נְתְּ] פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ׃
וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל׃
אֱ֠דַיִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא־הַנְעֵ֣ל קָֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי׃
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנָגְהָ֑א וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי־אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל׃
כא–כד
דניאל ניצל מהאריות
וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אנתה [אַ֤נְתְּ] פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָבוּתָ֖ךְ מִן־אַרְיָוָתָֽא׃
אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֶּ֔אל עִם־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסֲגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קָֽדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף קדמיך [קָֽדָמָךְ֙] מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת׃
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּנִיֵּ֜אל מִן־גֻּבָּ֗א וְכָל־חֲבָל֙ לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּאלָהֵֽהּ׃
כה–כח
צוואת המלך וגבורת אלוהי דניאל
וַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְגֹ֤ב אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ׃
בֵּאדַ֜יִן דָּרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַב לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־דארין [דָיְרִ֥ין] בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃
מִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכָל־שָׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֺ֤ן זאעין [זָיְעִין֙] וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סוֹפָֽא׃
מְשֵׁיזִ֣ב וּמַצִּ֗ל וְעָבֵד֙ אָתִ֣ין וְתִמְהִ֔ין בִּשְׁמַיָּ֖א וּבְאַרְעָ֑א דִּ֚י שֵׁיזִ֣יב לְדָֽנִיֵּ֔אל מִן־יַ֖ד אַרְיָוָתָֽא׃
כט–כט
שִׂגְלַת דָּנִיֵּאל בִּמְלָכוֹת פַּרְס
וְדָנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ פרסיא [פָּרְסָאָֽה׃] (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את עלייתו של דניאל לתפקיד בכיר ואת המאבק בין נאמנותו לאלוהים לבין חוקי הממלכה.
פסוקים א–ד
על עלייתה של דניאל בממלכת מדי
דריווש מלך מדי שלט בממלכה עשרים ושתיים שנים. הוא מינה מאה ועשרים שרים, ומתוכם שלושה שרים בכירים שדניאל היה אחד מהם. דניאל הצליח מאוד בזכות רוחו הטובה, עד שהמלך ביקש למנות אותו על כל הממלכה.
פסוקים ה–ח
הַמַּחְשָׁבָה נֶגֶד דָּנִיֵּאל
הַשָּׁרִים וְהַנֶּשִׂיאִים מְנַסִּים לְהַפִּיל אֶת דָּנִיֵּאל בִּגְלַל נֶאֱמָנוּתוֹ. הֵם מְקַבְּצִים עַל עַצְמָם וּמְחַלְּטִים לְהוֹצִיא חֹק מַלְכוּתִי מְחַמֵּר, הַמַּטִּיל עֲמוּס וּקְלָלוֹת עַל כָּל מִי שֶׁיִּתְפַּשׁ בְּעֶבְדַת אֵל אַחֵר, כְּדֵי לְכַלְכֵּל אֶת הַמַּטָּרָה לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל הָאַרְיָוֹת.
פסוקים ט–יב
הצו נגד דניאל
המלך דריווש הוציא צו בלתי ניתן לשינוי לפי חוקי מדי ופרס. דניאל, שגילה על הצו, המשיך להתפלל לאלוהיו מול ירושלים שלוש פעמים ביום כבמסורתו, דבר שנעשה לעיני המבקרים.
פסוקים יג–טז
המלכוד נגד דניאל
האנשים המלווים את המלך מציגים לו את הציווי שמוביל לדניאל לגב האריות. המלך מודאג מאוד ומנסה נואשות למצוא דרך להציל את דניאל, אך הוא נאלץ להשלים עם חוקי מדינות מדינה ופרס שאינם ניתנים לשינוי.
פסוקים יז–כ
הכנסתו של דניאל לבור האריים
המלך מממן את הוראת זריקת דניאל לבור האריים, חותם את פתח הבור כדי למנוע פריצה, ומתעורר בבהלה בבוקר כדי לבדוק את מצבו של דני com.
פסוקים כא–כד
דניאל ניצל מהאריות
לאחר שהמלך הבין את כוחו של אלוהי דניאל, הוא שמע את עדותו של דניאל על הצלתו מהאריות בזכות אמונתו. המלך, שהתחרט על מעשיו, הוציא את דניאל מהבור ללא פגע.
פסוקים כה–כח
צוואת המלך וגבורת אלוהי דניאל
המלך דריווש מצווה להשליך את האשמים אל בור האריים עם משפחותיהם. לאחר מכן, הוא מפרסם צו רחב לכל העמים, המצהיר על כוחו של אלוהי דניאל, האלוהים החי והקיים, המציל את דניאל ומעורר יראה בכל הממלכות.
פסוקים כט–כט
שִׂגְלַת דָּנִיֵּאל בִּמְלָכוֹת פַּרְס
הַפֶּסֶק מְציין אֶת שִׂגְלָתוֹ הַמַּתְמִשֶׁת שֶׁל דָּנִיֵּאל. הוּא שָׂגַל תַּחַת שְׁלִיטוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ וְגַם תַּחַת שְׁלִיטוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הַפַּרְסִי, מְשׁוֹרֵט אֶת עָמְקוֹ שֶׁל הַהַצְלָחָה הַתַּפְקִידִית שֶׁלּוֹ בְּמַעֲמָד הַמַּלְכוּת.
הטקסט מסתיים בהודאה של המלך בדריווש בכוחו של אלוהי דניאל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין דניאל למלך דריווש
״הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ דָּנִיאֵל: ״וְעַל מָרֵי שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְיתֵיהּ הַיְתִיו קׇדָמָךְ״, וּכְתִיב: ״בֵּיהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא [כַּשְׂדָּאָה]״. וּכְתִיב: ״וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא״
הקטע מבוסס על דברי חז"ל במסכת מגילה, המבחינים בין מעמדו של דניאל לבין מעמדו של המלך דריווש. חז"ל מציינים שדניאל זכה להערצה עצומה, עד שדבריו נחשבו כדברי בני שמים, בעוד שמעמדו של המלך היה זמני וקשור רק לרעיונות ובעלי בית ששרתו תחתיו. הפרשנות כאן מדגישה את הפער בין הניצחון הרוחני הנצחי לבין השלטון הפוליטי המתפרק. לפי המקור, המלך עצמו היה נרדף על ידי רעיונות ששלטו בביתו בלילה, בעוד שדניאל נשאר מעלה מעל המצב האנושי המשתנה.
מגילה י״א ב:י״א ↗קשר בין ירידות היסטוריות
״ד"א כי לא מחשבותי, יוסף מכרו אותו אחיו למדנים והמדנים מכרו אותו אל מצרים, עד שלא ירד יוסף, ירד יהודה להתקין גואל אחרון זה מלך״
בפרשתנו, המדרש מפרש את המילה "ירד" בספר דניאל כחלק מרצף של אירועים קשים. רב יוחנן מסביר כי הירידה של יוסף למצרים, שנמכר על ידי אחיዎቹ, מקדימה את הירידה של יהודה. לפי גישה זו, ההיסטוריה בנויה מרצף של משברים שמובילים זה לזה, כאשר כל נפילה של מנהיג או עם מכינה את הקרקע למשבר הבא. המדרש מדגיש כי כפי שיוסף ירד למצרים, כך גם יהודה ירד למשעבוד. רב יוחיתן מראה כי כפי שהמלכות הופרדה במקרה אחד, כך היא הופרדה גם במקרה אחר. הגישה המדרשית רואה בשינויים הפוליטיים והמנהיגותיים בעולם קשר ישיר ובלתי ניתן להפרדה בין גורלות של דמויות שונות לאורך הדורות.
תנחומא בובר, וישב י״א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
המלכוד נגד דניאל
״להן מנך מלכא. זולתי ממך המלך:״
פרק זה בסיפור דניאל מתאר את המזימה של שאר שריי המלכות נגד דניאל. הם מנסים להשתמש בחוק המלוכה כדי להפיל אותו, כשהם מכתיבים למלך להוציא פקודה שאסור להתפלל לאף אל או אדם מלבד המלך למשך שלושים יום. המעשה נועד להוכיח שדניאל אינו נאמן למלך, אלא לאלוהיו. רש"י, במפרשו על הפסוק השמיני, מתמקד במילים של השרים המנסים להפליל את דניאל. הוא מסביר שהם משתמשים בטקסט של החוק כדי להציג את עצמם כמי שמוסרים מידע למלך, אך מטרתם האמיתית היא להדגיש את הניגוד בין נאמנותם למלך לבין נאמנותו של דניאל להשם.
רש״י על דניאל 6:8:4 ↗ההגנה האלוהית בתוך הבור
״חבולה לא עבדת. שום דבר כיעור ושקר לא עשיתי:״
הקטע עוסק בדניאל, ששרת בדרג הבכיר בממלכת פרס ומדריא. בעקבות קנאת שאר השרים, הוטלה גזירה שאסור להגיש בקשה לאל או לאדם מלבד המלך. דניאל בחר להמשיך ולהתפלל להשם כרגלו, ועל כן נזרק לבור האריים. הפרשה מדגימה את נאמנותו המוחלט/ת של דניאל ואת השמירה האלוהית על חייו. רש"י מפרש את דברי דניאל בבור, ומדגיש כי דניאל לא עבר על שום איסור, לא עסק בעיוות ולא בכזב. לפי פירושו, דניאל נותר טהור מכל רע ומהטענות שהופצו נגדו. הגישה של רש"י מתמקדת בטהרת כוונותיו של דניאל ובחוסר הזיקה שלו לכל מעשה פסול, מה שמסביר את היכולת של השם להצילו מן האריים.
רש״י על דניאל 6:23:1 ↗המלכוד והנאמנות של דניאל
״הרגישו - התחברו, כמו: נהלך ברגש, למה רגשו גוים.״
הפרק מתאר את המזימה של שרי הממלכה נגד דניאל. הם חיפשו בהוא פגם בתפקידו, אך לא מצאו דבר מלבד נאמנותו להאלים. כתוצאה מכך, הם כפו חוק שכל פנייה לאל או לאדם מלבד למלך תיענש במאורת אריות. דניאל המשיך להתפלל להשם כרגלו, מה שהוביל למעצרו. הפרק מציג את ההתמודדות של דניאל עם גזירה בלתי נמנעת. הפרשן אבן עזרא מסביר על המילה "הרגשו" בפרשנותו, ומתאר כיצד השריים התחברו יחד כדי ליצור מזימה מוסבת. הטקסט מתמקד בעובדות ההיסטוריות ובסיפור המעשה, ללא הוספת פרשנות חז"ל או הסברים על המניעים הפנימיים של המשתתפים.
אבן עזרא על דניאל 6:7:1 ↗הצום של דניאל
״טות - צם, וכן בלשון ישמעאל.״
בפרק זה מספר ספר דניאל על דניאל שנמצא בסכנה גדולה בשל נאמנותו להשם. לאחר שהמלך דריווש נאלץ להשליך את דניאל לגור בבור האריים, הוא לא יכול לישון כל הלילה. המלך חווה חלום שמטריד אותו מאוד. אבן עזרא מפרש את המילה "צם" המופיעה בתיאור המצב של המלך, ומסביר שהיא יכולה להתפרש כצום, בדומה לאופן שבו המילה משתמשת גם בלשון ישמעאל. הפירוש מתמקד במשמעות הלשונית של המילה בתקופה ההיא.
אבן עזרא על דניאל 6:19:2 ↗