המלך בלשצר עשה משתה גדול עבור אלף משרתיו הבכירים, וכל אלף השרים שמונו שתו את היין.
בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה׃דניאל · פרק ה׳
המשתה של בלשצר והכתוב על הקיר
בלשצר המלך משתמש בכלי המקדש, אצבעות יד מופיעות וכותבות על הקיר, ודניאל מפרש את סוף הממלכה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
המשתה המשתולל של בלשצר
בלשצר אמר בערנות: היין הזה ראוי להיות בכלי זהב וכסף שהוציא אביו נבוכדנצר מההיכל בירשלים, כדי שהמלך ואת רב-המשרתים שלו ישתמשו בהם למשתאות ולמסיבות.
בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר ׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃באותו זמן הובאו כלי הזהב שהוצאו מההיכל של בית אלוהים בירשלים, והמלך ואת רב-המשרתים שלו השתמשו בהם למשתאות ולמסיבות.
בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן־הֵֽיכְלָ֛א דִּֽי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃הם שתהו את היין, ואחר כך הללו את האלים של הזהב, הכסף, הנחושת, הברזל, העץ והאבן.
אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א וְ֠שַׁבַּחוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א וְכַסְפָּ֛א נְחָשָׁ֥א פַרְזְלָ֖א אָעָ֥א וְאַבְנָֽא׃הכתוב על הקיר
באותו רגע הופיעו אצבעות יד של אדם וכתבו מול המלך על קיר הארמון, על קיר המבנה, את מה שכתבו.
בַּהּ־שַׁעֲתָ֗ה נפקו [נְפַ֙קָה֙] אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לָקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל־גִּירָ֕א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖ה דִּ֥י כָתְבָֽה׃מיד המלך נבהל מאוד, פניו הפכו חיוורים כמו צבע הירח, וירכיו רעדו וברכיו התנגשו זו לזו.
אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֺ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי וְרַעיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן׃המלך קרא בכוח גדול חכמים, כשדים ומגישי קסמים. המלך אמר לחכמי בבל: כל אדם שיקרא את הכיתוב הזה ויפרש אותו, ילבש בגדי ארגמן ויענוק שרשרת זהב וישלט בשליש מהממלכה.
קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א כשדיא [כַּשְׂדָּאֵ֖י] וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר ׀ לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כָל־אֱ֠נָשׁ דִּֽי־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֤א] דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט׃ (ס)אז עלו כל חכמי המלך, אבל הם לא הצליחו לקרוא את הכיתוב או לפרש אותו כדי להודיע למלך.
אֱדַ֙יִן֙ עללין [עָֽלִּ֔ין] כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א וְלָֽא־כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א ופשרא [וּפִשְׁרֵ֖הּ] לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃הבהלה של בלשצר והמלכה
אז המלך בלשצר נבהל מאוד, פניו הפכו חיוורים ושרתיו השתבשו.
אֱ֠דַיִן מַלְכָּ֤א בֵלְשַׁאצַּר֙ שַׂגִּ֣יא מִתְבָּהַ֔ל וְזִיוֺ֖הִי שָׁנַ֣יִן עֲל֑וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי מִֽשְׁתַּבְּשִֽׁין׃המלכה, כששמעה את דברי המלך ושרתיו, נכנסה אל חדר המשתה; היא התערבה בכה מלכה ואמרה למלך: "חי לעולמים, אל תיבהל מחלומך ואל יתחלש פניך!"
מַלְכְּתָ֕א לָקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א עללת [עַלַּ֑ת] עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ וְזִיוָ֖יךְ אַל־יִשְׁתַּנּֽוֹ׃בממלכתך יש אדם שבנשימת אלוהים קדושים, ובימי אביך הוא האיר והיה חכם, וחכמתו הייתה כמו חכמת האלים. אביך המלך נבוכדנצר העלה הרבה קוסמים, מכשפים, קוסמי קבלה ומתמטיקאים.
אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֮ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא׃הוא מצא בו רוח מיוחדת, בינה וחוכמה, מפרש חלומות ובעל חזיונות ובעל הסברים למסתורין; זה דניאל, שאותו המלך קרא בלשצר. כעת דניאל יפרש את החזונו.
כָּל־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי־מַלְכָּ֥א שָׂם־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה׃ (פ)המלך בבל פונה לדניאל
אז הובא דניאל לפני המלך. המלך ענה לדניאל ואמר: אתה הוא דניאל, מבין בני הגלות של יהודה, שהיה המלך אבי מיהודה.
בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל אנתה־[אַנְתְּ־] ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי־מִן־בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן־יְהֽוּד׃ושמעתי עליך שרוח האלוהים בך, ושאתה מאיר, חכם ובעל חכמה רבה.
וְשִׁמְעֵ֣ת עליך [עֲלָ֔ךְ] דִּ֛י ר֥וּחַ אֱלָהִ֖ין בָּ֑ךְ וְנַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה יַתִּירָ֖ה הִשְׁתְּכַ֥חַת בָּֽךְ׃ועכשיו הובאו לפניי החכמים והקוסמים שיכולים לקרוא את הכיתוב הזה ולפרש אותו כדי להודיע לי, אבל הם לא הצליחו להבין את פירוש הדברים בחזון.
וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה׃על המילים
הטקסט משתמש בארמית בביטויים כמו 'דנא' (זאת) ו-'דנה' (זאת).
ואני שמעתי עליך שאתה יכול לפרש חידות ולפתור פתתים. עכשיו אתה יכול לקרוא את הכיתוב ולפרש אותו כדי להודיע לי; תלבש ארגמן, וכתר הזהב יהיה על צוואריך, ותשלט בשלישית הממלכה.
וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת עליך [עֲלָ֔ךְ] דִּֽי־תוכל [תִיכּ֥וּל] פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ תוכל [תִּכ֨וּל] כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֤א] דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט׃ (פ)דניאל משיב למלך בלשון אמת
בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ׃
בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ׃אַנְתְּ מַלְכָּא, אֱלָהָא עִלָּאָה; מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבּוּכַדְנֶצַּר אֲבּוּךְ.
אנתה [אַ֖נְתְּ] מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ עליא [עִלָּאָ֔ה] מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔ה יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ׃וּמִן־רְבוּתָא דִּי יְהַב־לֵהּ כֹּל עַמְמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן־קדָמוֹהִי, דִּי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה קָטֵל, וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא, וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים, וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל.
וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זאעין [זָיְעִ֥ין] וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨ה צָבֵ֜א הֲוָ֣א קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥ה צָבֵ֖א הֲוָ֥ה מַשְׁפִּֽיל׃וְלִבּוֹ הִרְעִישׁ וְרוּחוֹ נִסְעָה, וַיַּרְדּוּ מִכִּסְאֵא מַלְכוּתוֹ וְכָבוֹדוֹ הִתְפּוֹגֵג מִמֶּנָּה.
וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יוּ מִנֵּֽהּ׃הַהֲלָצָה שֶׁל בֶּלְשַׁצַּר
מִבְּנֵי הָאָדָם, הַלֵּב שֶׁלּוֹ הָיָה עִם הַחַיּוֹת, הַשַּׁוִּים, הַצְּבִים וְהַתֶּרֶן; הַדֶּשֶׁא הִצְמִיחַ לוֹ וְהַגֶּשֶׁם מֵהַשָּׁמַיִם הִשְּׁקָה אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁהָאֱלֹהִים הָעֶלְיוֹן שׁוֹלֵט בַּמַלְכוּת בְּנֵי הָאָדָם, וּלְמִי שֶׁהוּא יַרְשִׁית עָלֶיהָ.
וּמִן־בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד וְלִבְבֵ֣הּ ׀ עִם־חֵיוְתָ֣א שוי [שַׁוִּ֗יְו] וְעִם־עֲרָֽדַיָּא֙ מְדוֹרֵ֔הּ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי־יְדַ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א עליא [עִלָּאָה֙] בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖ה יְהָקֵ֥ים עליה [עֲלַֽהּ׃]וְאַתָּה, בֶּלְשַׁצַּר, לֹא הִשְׁפַּלְתָּ אֶת לִבְּךָ, כִּי יָדַעְתָּ אֶת כָּל זֶה.
ואנתה [וְאַ֤נְתְּ] בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃וְעַל אֲדֹנֵי הַשָּׁמַיִם הִתְגַּדַּלְתָּ, וְאֶת אֵלֶּה שֶׁבְּבֵיתְךָ הֶעֱלֵיתָ לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה וּשַׂרְתֶּךָ, מְשׁוֹלְלֶיךָ וּמְנַצְּחֶיךָ, שֶׁשָּׁתִיתֶם בָּהֶם אֶת הַיַּיִן שֶׁל אֱלֹהֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, הַנְּחוֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל, הַאֶבֶן, שֶׁאֵין רוֹאִים, אֵין שׁוֹמְעִים וְאֵין יוֹדְעִים, הִלְלַסְתָּ, וְאֶת הָאֱלֹהִים שֶׁנִּשְׁמָתְךָ בְּיָדוֹ וְכָל דְּרָכֶיךָ שֶׁלּוֹ – לֹא כִבַּדְתָּ.
וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קדמיך [קָֽדָמָ֗ךְ] ואנתה [וְאַ֨נְתְּ] ורברבניך [וְרַבְרְבָנָ֜ךְ] שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ׃בְּרֶגַע זֶה, לִפְנָיו, נִשְׁלַח שָׁלוּחַ מְצַוֶּה וּכְתֵבָה זוֹ הַיא הַתּוֹכֶן.
בֵּאדַ֙יִן֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יַחַ פַּסָּ֣א דִֽי־יְדָ֑א וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים׃פירוש הכיתוב על הקיר
וזהו הפירוש של הכיתוב: מנה, מנה, תקל, פרסין.
וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין׃וזהו הפירוש של הדבר: מנה, אלוהים בדק את מלכותך וקבע שהיא תסתיים.
דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ׃תקל: נשקלת במאזניים ונמצאת חסרה.
תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּה בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר׃פרסין: הממלכה שלך תתחלק ותינתן למדי ופרס.
פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס׃מינויו של דניאל ומות בלשצר
אז אמר בלשצר, ונתנו לדניאל בגדי ארגמן, ונתנו לו שרשרת זהב על צווארו, כדי שיהיה שליט בשלישי הממלכה.
בֵּאדַ֣יִן ׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤ישׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֥א] דִֽי־דַהֲבָ֖א עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא׃על המילים
הטקסט המקורי כולל מילה בארמית (והמונכא) שפירושה המלך.
באותו לילה נהרג המלך בלשצר, הכשדי.
בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א כשדיא [כַשְׂדָּאָֽה׃] (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
המשתה המשתולל של בלשצר
בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה׃
בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר ׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃
בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן־הֵֽיכְלָ֛א דִּֽי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃
אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א וְ֠שַׁבַּחוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א וְכַסְפָּ֛א נְחָשָׁ֥א פַרְזְלָ֖א אָעָ֥א וְאַבְנָֽא׃
הכתוב על הקיר
בַּהּ־שַׁעֲתָ֗ה נפקו [נְפַ֙קָה֙] אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לָקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל־גִּירָ֕א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖ה דִּ֥י כָתְבָֽה׃
אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֺ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי וְרַעיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן׃
קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א כשדיא [כַּשְׂדָּאֵ֖י] וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר ׀ לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כָל־אֱ֠נָשׁ דִּֽי־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֤א] דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט׃ (ס)
אֱדַ֙יִן֙ עללין [עָֽלִּ֔ין] כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א וְלָֽא־כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א ופשרא [וּפִשְׁרֵ֖הּ] לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃
הבהלה של בלשצר והמלכה
אֱ֠דַיִן מַלְכָּ֤א בֵלְשַׁאצַּר֙ שַׂגִּ֣יא מִתְבָּהַ֔ל וְזִיוֺ֖הִי שָׁנַ֣יִן עֲל֑וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי מִֽשְׁתַּבְּשִֽׁין׃
מַלְכְּתָ֕א לָקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א עללת [עַלַּ֑ת] עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ וְזִיוָ֖יךְ אַל־יִשְׁתַּנּֽוֹ׃
אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֮ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא׃
כָּל־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי־מַלְכָּ֥א שָׂם־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה׃ (פ)
המלך בבל פונה לדניאל
בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל אנתה־[אַנְתְּ־] ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי־מִן־בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן־יְהֽוּד׃
וְשִׁמְעֵ֣ת עליך [עֲלָ֔ךְ] דִּ֛י ר֥וּחַ אֱלָהִ֖ין בָּ֑ךְ וְנַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה יַתִּירָ֖ה הִשְׁתְּכַ֥חַת בָּֽךְ׃
וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה׃
וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת עליך [עֲלָ֔ךְ] דִּֽי־תוכל [תִיכּ֥וּל] פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ תוכל [תִּכ֨וּל] כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֤א] דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט׃ (פ)
דניאל משיב למלך בלשון אמת
בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ׃
אנתה [אַ֖נְתְּ] מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ עליא [עִלָּאָ֔ה] מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔ה יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ׃
וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זאעין [זָיְעִ֥ין] וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨ה צָבֵ֜א הֲוָ֣א קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥ה צָבֵ֖א הֲוָ֥ה מַשְׁפִּֽיל׃
וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יוּ מִנֵּֽהּ׃
הַהֲלָצָה שֶׁל בֶּלְשַׁצַּר
וּמִן־בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד וְלִבְבֵ֣הּ ׀ עִם־חֵיוְתָ֣א שוי [שַׁוִּ֗יְו] וְעִם־עֲרָֽדַיָּא֙ מְדוֹרֵ֔הּ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי־יְדַ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א עליא [עִלָּאָה֙] בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖ה יְהָקֵ֥ים עליה [עֲלַֽהּ׃]
ואנתה [וְאַ֤נְתְּ] בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃
וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קדמיך [קָֽדָמָ֗ךְ] ואנתה [וְאַ֨נְתְּ] ורברבניך [וְרַבְרְבָנָ֜ךְ] שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ׃
בֵּאדַ֙יִן֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יַחַ פַּסָּ֣א דִֽי־יְדָ֑א וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים׃
פירוש הכיתוב על הקיר
וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין׃
דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ׃
תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּה בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר׃
פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס׃
מינויו של דניאל ומות בלשצר
בֵּאדַ֣יִן ׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤ישׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֥א] דִֽי־דַהֲבָ֖א עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא׃
בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א כשדיא [כַשְׂדָּאָֽה׃] (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את המשתה המפואר של בלשצר, את הופעת הכיתוב המסתורי ואת חרטתו של המלך על מעשיו.
המשתה המשתולל של בלשצר
המלך בלשצר עורך משתה מפואר עבור אלף משרתיו. במהלך המשתה, המלך משתמש בכלי קודש שגזלו מבית המקדש בירושלים על ידי נבוכדנצר. המשתתפים שותים יין ומהללים אלים שונים העשויים מחומרים שונים.
הכתוב על הקיר
במהלך סעודה בבבל, הופיעו אצבעות יד זרות וכתבו על קיר הארמון מילים מסתוריות. המלך בבל נחרד מאוד מראה זה. הוא הבטיח פרס עצום, כולל בגדי ארגמן ושרשרת זהב ושלטון, לכל חכם שיוכל לקרוא ולפרש את הכיתוב, אך כל חכמי המלך נכשלו במשימה.
הבהלה של בלשצר והמלכה
המלך בלשצר נבהל בגלל חזיון, ושרתיו נתונים בחרדה. המלכה מנסה להרגיע אותו ומזכירה לו שקיים אדם בממלכתו, דניאל, בעל חכמה אלוהית ויכולת לפרש חלומות, כפי שהיה מקובל בחצר אביו נבוכדנצר.
המלך בבל פונה לדניאל
המלך בבל מביא את דניאל לפניו לאחר שחכמי בבל נכשלו בפירשנות הכיתוב על הקיר. המלך מודה בדניאל כמי שרוח אלוהים בו ובעל חכמה יוצאת דופן. הוא מציע לדניאל לפרש את הכיתוב ומבטיח לו כבוד מלכותי ושלטון בשלישית הממלכה אם יצליח.
דניאל משיב למלך בלשון אמת
דניאל מסרב לקבל מתנות מהמלך בלתת, אך מתחייב לקרוא את הכתוב. הוא מזכיר למלך את מעשי אביו נבוכדנצר, שקיבל מהאל העליון מלכות עצומה ומרגשת את כל העמים, ומזהיר כי גאוותו של המלך תוביל לנפילת מלכותו.
הַהֲלָצָה שֶׁל בֶּלְשַׁצַּר
דָּנִיֵּאל מַבְקִיעַ אֶת הַהַשְׁלָחָה שֶׁל אֱלֹהֵי בֶּלְשַׁצַּר. הוּא מַזְכִּיר לוֹ שֶׁהוּא יָדַע אֶת הָאֲמִתָּה, אַךְ לֹא כִּבֵּד אֶת הַבּוֹרֵא. דָּנִיֵּאל מְתָאֵר אֶת הַחַיָּה שֶׁהָיְתָה לְמַלְכוּת בְּנֵי הָאָדָם וּמַצְהִיר שֶׁהַכֹּל בְּיַד הָאֱלֹהִים, וְכָל הַמַּלְכוּת הַמִּתְפָּרֶקֶת בְּבִלְתִּי יָדַע.
פירוש הכיתוב על הקיר
דניאל מפרש את המילים שנכתבו על הקיר במהלך המשתה של בלשצאר. הפירוש קובע שהאל בדק את המלכות וקבע את סופה. הממלכה נשקלה במאזניים ונמצאה חסרה, ולכן היא תתחלק ותעבור לידי מדי ופרס.
מינויו של דניאל ומות בלשצר
לאחר פירוש החלום, המלך בלשצר ממנה את דניאל לתפקיד שליט בשלישי הממלכה, תוך שהוא מעניק לו בגדי ארגמן ושרשרת זהב. באותו לילה נהרג המלך בלשצר, המלך הכשדי, וחלף שלטון.
הפרק מסתיים עם נפילת בבל ומינוי דניאל למנהיג בממלכה החדשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשתה המשתולל וכתב היד
״*(דניאל ה,א-ו) "בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף, וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה. בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי״
הקטע מבוסס על המכילתא דרבי ישמעאל, המפרש את האירועים בבבל בתקופת בולשצר. לפי הפירוש, המלך ערך משתה מפואר לאלף מנהלים, שכל אחד מהם קיבל אלף מידות יין. במהלך המשתה, השתמשו בכלי הזהב שגנזו מההיכל בירושלים, והמלך והמנהלים הללו הללו את האלים של הזהב, הכסף, הנחושת והברזל. בתוך המשתה המפואר, הופיעו אצבעות יד אדם וכתבו על קיר הארמון מילים שכל המלך הבין. האירוע גרם למלך לחוסר מנוחת עמוקה, רעד וקשיים פיזיים, ובסופו של דבר, באותה הלילה, נרצח בולשצר בפתע. הפרשנות במיכליתא מקשרת את המעשה בבבל לפסוקי חבקוק הנחותים על הנזק שנגרם מעוות המעשים. המפרש מראה כיצד השתוקקות למעשה המלך והמשתה הובילו אותו לחורבן.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה ו׳:ט׳ ↗הכעס של המלך בגלל השפעת היין
״״וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד״. אַמַּאי דְּלַקָה בֵּיהּ כּוּלֵּי הַאי? אָמַר רָבָא, שְׁלַחָה לֵיהּ: בַּר אַהוּרְיָירֵיהּ דְּאַבָּא, אַבָּא לָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵי וְלָא רָוֵי, וְהָהוּא גַּבְרָא אִשְׁתַּטִּי״
הקטע מביא מקור מהתלמוד במסכת מגילה, המסביר מדוע המלך כעס כל כך הרבה. רבא מפרש שהמלך הרגיש עצמון, כאילו הוא בנו של אדם ששתה אלף כוסות יין ולא הצליח להשבע. השפעת היין הגברה את רגשותיו וגרמה לו לאבד שליטה. הפרשנות הזו מתמקדת בקשר שבין שתיית יין מופרזת לבין חוסר היכולת לשלוט בכעס. רבא משתמש בדוגמה של אדם שאינו יכול להשבע כדי להמחיש את תחושת הקיצון והתסכול של המלך ברגע השיא.
מגילה י״ב ב:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
המשפט על בבל
״ארגונא ילבש. כמשפט הפרתמים:״
הפרק מתאר את סופו של שלטון בבל דרך חזון המופיע על הקיר במהלך משתה בבלשקסצר. הכתוב מציג את המעשה כעובדה היסטורית, כאשר כיתה של קוסמים ומתפרשים מנסים לפרש את המילים המסתוריות, אך נכשלים. הכתוב שומר על אי-הוותקות של המילים המופיעות על הקיר, ומשאיר את פירושן פתוח. רש"י, בפירושו על הפסוק השביעי, מפרש את המילה "ארגונא" כבגד או לבוש, ומקשר את המשפט לדין וביטול שלטון, בדומה לדין של הפרתמים. הפירוש מתמקד במשמעות המילולית של המילה ומציע רעיונות על מהות המשפט שנקבע על המלוכה.
רש״י על דניאל 5:7:4 ↗האחריות האישית של בלתשצר
״כל קבל די כל דנה ידעת. כל עומת אשר כל זה ידעת שאירע לאביך והיה לך להיות ירא מלפני הקב"ה:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את דבריו של דניאל למלך בלתשצר. לפי רש"י, דניאל טוען שהמלך היה מודע לכל מה שקרה לאביו נבוכדנצר, ובכל זאת הוא בחר שלא לכבד את אלוהים. רש"י מדגיש שהידיעה הזו הייתה אמורה להוביל את המלך ליראת שמיים, אך בלתשצר לא השתמש בלמידה מהעבר כדי לשנות את דרכו. הפרשנות של רש"י מתמקדת בכך שהידע ההיסטורי אינו מספיק אם אין לו השפעה על המעשים. דניאל מזכיר למלך שהעובדה שהוא יודע מה קרה בעבר, הופכת את חטאו הנוכחי לחמור יותר, כי הוא פעל מתוך מודעות מלאה.
רש״י על דניאל 5:22:1 ↗הסוף של הממלכה
״ותלתי - ובשלישית המלכות ישלט.״
הפרק מתאר את סופו של שלטון בבל דרך חזיון המופיע על קיר הארמון. המלך בלטשער מבצע מעשה של חילול קדושת כלי המקדש, מה שמוביל להופעת יד שכותבת על הקיר. הכתיבה מביעה את גזר הדין שהגיע על הממלכה, שבו שלטון בבל יסתיים ויימסר ליד ממלכה אחרת. אבן עזרא מפרש את הפסוק השביעי ומסביר את המשמעות של הממלכה השלישית שתשתלט. לפי פירושו, הכתיבה על הקיר מתייחסת לרצף של ממלכות שייעצרו. הפרק מציג את המפגש בין המציאות ההיסטורית לבין ההתגלות האלוהית שקובעת את גורל הממלכות.
אבן עזרא על דניאל 5:7:2 ↗המשמעות של הכתב על הקיר
״רשים - רשם וכמוהו רשום בכתב.״
הפסוק עוסק במילה שכתבה יד על הקיר במהלך המשתה של בלשצאר. לפי אבן עזרא, המילה "רשים" משמעותה דבר שרשום או כתוב בכתב ברור. הוא מתמקד בפירוש המילולי של המילה ומראה שהיא מצביעה על כתיבה שניתנה לזכור. ההסבר של אבן עזרא הוא לשוני ומתמקד בתוכן המילה עצמה. הוא אינו מנסה להוסיף פרשנות תיאולוגית או סיפורית למקרה, אלא מסביר את המקור של המילה המופיעה בטקסט המקראי.
אבן עזרא על דניאל 5:25:1 ↗