אֲנִי, נְבוּכַדְנֶצַר, שָׁלַחְתִּי אֶת הַהוֹדָעָה מִבֵּיתִי וּמֵאַרְמוֹנִי.
אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵיכְלִֽי׃דניאל · פרק ד׳
הוד נבוכדנצר, חלום העץ והתחזית
הוד המלך נבוכדנצר, חלום העץ הגדול ופרשנותו, הירידה של המלך למצב של חיה, והצהרת התשובה שלו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הוד נבוכדנצר
רָאִיתִי חֲלוֹם שֶׁהִמְעִיט מִכְּבֹדִי, וּמַחְשָׁבוֹת וּחֲזוֹנוֹת עַל מִטְתִי הִפְחִידוּ אוֹתִי.
חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל־מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי׃רָצִיתִי לְהַעֲמִיד אֶת הַחֲלוֹם לִפְנֵי כָּל חַכְמֵי בָּבֶל, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם יוּכְלוּ לְפַרֵּשׁ אוֹתוֹ.
וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל דִּֽי־פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי׃אָז עָלוּ לְפָנַי הַמְּכַשְׁפִים, הָאַשְׁפִים, הַכַּשְׂדַּאִים וְהַגֹּזְרִים, וְסִפַּרְתִּי אֶת הַחֲלוֹם לִפְנֵיהֶם, אַךְ הֵם לֹא יָכְלוּ לְהַסְבִּיר לִי אֶת הַפֵּרוּשׁ.
בֵּאדַ֣יִן עללין [עָלִּ֗ין] חַרְטֻמַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א כשדיא [כַּשְׂדָּאֵ֖י] וְגָזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לָא־מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי׃על המילים
הַמִּטְעָם שֶׁהַמִּלִּים הָיוּ בִּארָמִית: חַרְטֻמַיָּא, אָשְׁפַיָּא, כַּשְׂדַּאֵי וְגָזְרַיָּא.
הכרזת בלטשצר וחלום העץ
ואחרי מכן, לפניי, דניאל, ששמו בבבל הוא בלטשצר, היה רוח אלוהים קדושים בידו, וחלום בא לפניי.
וְעַ֣ד אָחֳרֵ֡ין עַל֩ קָֽדָמַ֨י דָּנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֤הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קָֽדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת׃בלטשצר, חכמת גדול, אמר לי: אני יודע שיש בך רוח אלוהים קדושים, ושום סוד לא מוסתר ממך, ואגיד לך את הפירוש לחזונו שראית.
בֵּלְטְשַׁאצַּר֮ רַ֣ב חַרְטֻמַיָּא֒ דִּ֣י ׀ אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֤ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל־רָ֖ז לָא־אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי־חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמַֽר׃ראיתי חזון על מיטת שכיבתי: עץ גבוה מאוד בתוך האדמה, שמתנשא לגובה רב.
וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹא אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא׃העץ היה גדול וחזק, וענפיו הגיעו עד השמים, כך שניתן היה לראות אותו בכל העולם.
רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל־אַרְעָֽא׃חזון העץ הגדול
העלה שלה היה יפה והפרי שלה היה הרב, והיא סיפקה אוכל לכולם. מתחתיה היו חיות הבר, ועל ענפיה היו ציפורי השמיים, וכל הבשר קיבל ממנה מזון.
עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל ׀ חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ ידרון [יְדוּרָן֙] צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל־בִּשְׂרָֽא׃ראיתי בחזונות הראש שלי בזמן שישנתי, כאילו עיר קדושה ירדה מהשמיים.
חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י וַאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן־שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת׃הקול קרא בעוצמה ואמר: תגדלו את העץ ותכרתו את ענפיו. יפו $| ext{ה}$ עליו את העלה, ופריו יופחת. חיות הבר יגרשו מתחתיו, וציפורי השנים יגרשו מענפיו.
קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֤דּוּ אִֽילָנָא֙ וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עָפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֤ד חֵֽיוְתָא֙ מִן־תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפְּרַיָּ֖א מִן־עַנְפֽוֹהִי׃אבל את השורש שלו, את בסיסו, תשימו באדמה, ותקשרו אותו בברזל ובנחושת בתוך האדמה. הגשם מהשמיים יירד עליו, ויהיה חלק מחיות השדה.
בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֤ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם־חֵיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא׃פרשת חלום המלך נבוכדנצר
לב אדם יוחלף ללב חיה, ושבעה זמנים יעברו עליו.
לִבְבֵהּ֙ מִן־אנושא [אֲנָשָׁ֣א] יְשַׁנּ֔וֹן וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃בגלל גזירת עירגין ובגלל בקשת קדושים, עד שיישללו מהחיה החיים של השליט הגבוה בממלכת בני אדם, ויתנו את המלוכה למי שמתחשפס, ויתקימו עליה בני אדם נמוכים.
בִּגְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָ֑א עַד־דִּבְרַ֡ת דִּ֣י יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי־שַׁלִּ֨יט עליא [עִלָּאָ֜ה] בְּמַלְכ֣וּת אנושא [אֲנָשָׁ֗א] וּלְמַן־דִּ֤י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים עליה [עֲלַֽהּ׃]את החלום הזה ראיתי, אני המלך נבוכדנצר, ואתה בלשטצר, ופרש את המשמעות, כי אף כל חכמי ממלכתי לא הצליחו להסביר לי, ואתה יודע, כי בך נמצאת רוח אלוהים קדושה.
דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבוּכַדְנֶצַּ֑ר ואנתה [וְאַ֨נְתְּ] בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א ׀ אֱמַ֗ר כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י ׀ כָּל־חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָֽא־יָכְלִ֤ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי ואנתה [וְאַ֣נְתְּ] כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ׃אז דניאל, ששמו בלשטצר, נדהם לרגע והחזיון שלו הפחיד אותו. המלך ענה ואמר: בלשטצר, אל תפחד מהחלום ומהמשמעות. בלשטצר ענה ואמר: אדוני, החלום הוא לאוינך והמשמעות היא להעביר את המלוכה.
אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל־יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר מראי [מָרִ֕י] חֶלְמָ֥א לשנאיך [לְשָֽׂנְאָ֖ךְ] וּפִשְׁרֵ֥הּ לעריך [לְעָרָֽךְ׃]חזיון העץ הגדול
העץ שראית, שהוא גדול וחזק, וגובהו מגיע עד השמיים, וכל הארץ רואה אותו.
אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל־אַרְעָֽא׃עליו היו עלים יפים וענפים רבים, תחתיו היו חיות השדה, ובענפיו שכן ציפורי השמיים, ויש בו מזון לכולם.
וְעָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙ חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא׃אתה, מלך, הוא זה שהיית גדול וחזק, גדול מאודו הגיע עד השמיים ושלטונך הגיע עד קצה הארץ.
אנתה־[אַנְתְּ־] ה֣וּא מַלְכָּ֔א דִּ֥י רְבַ֖ית וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֤ךְ רְבָת֙ וּמְטָ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא׃ומה שהמלך ראה: עיר וקדוש שיורד מהשמיים ואומר: תגדילו את העץ ותקשרו את שורשו באדמה, ואת בסיסו יקשרו ברזל ונחושת, ויקשרו אותו בתוך הרצפה שבראה האדמה, וימטרו עליו את טל השמיים, ועם חיות השדה יהיה חלקו, עד ששבע שנים יעברו עליו.
וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת ׀ מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃גזרת המלך והתנאי לגאתו
זהו המשפט של המלך וההחלטה העליונה, שמי שראה את המראה של המלך.
דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א וּגְזֵרַ֤ת עליא [עִלָּאָה֙] הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל־מראי [מָרִ֥י] מַלְכָּֽא׃ותהיה לך חרדה מבין בני האדם, ותחיה עם חיות הבר, תאכל עשב כמו שור, טל השמים ירטיב אותך, ושבע שנים יעברו עליך, עד שתדע שמי ששולט בממלכת בני האדם הוא מי שירצה לתת לך אותה.
וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑יךְ עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּיָא֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃ומה שאמרו: ששורש העץ יושאר, הממלכה שלך תישאר קיימת, עד שתדע שמי ששולט בשמיים.
וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא׃למלך נאמר: שיהיה לך מלך שישפוט אותך, ושתגאל מחטאייך בצדקה, ותשחרר את עוונותיך על ידי חסד עם העניים, כדי שתזכה לשלווה ארוכה.
לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר עליך [עֲלָ֔ךְ] וחטיך [וַחֲטָאָךְ֙] בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ׃נְבוּכַדְנֶצַר וְהַצְּוָאָה הַמְּבַשֶּׁרֶת עַל מְשִׁימַת הַמַּמְלָכָה
הַכֹּל יִפֹּל עַל הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַר.
כֹּ֣לָּא מְּטָ֔א עַל־נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא׃ (פ)בְּסוֹף שְׁנֵים עָשָׂר חדָשִׁים, הַמַּמְלָכָה שֶׁבְּבָבֶל תִּהְיֶה בְּתַהֲלָכָה.
לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי־עֲשַׂ֑ר עַל־הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה׃הַמֶּלֶךְ עָנָה וְאָמַר: הַאַיִן זֶה בָבֶל הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּנִיתִי כְּעִיר הַמַּלְכוּת בְּעֹצְמָהּ וּבְתִפְאַרְתָּהּ?
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקַ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי׃עוֹד מִלְּמַטָּה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפִי הַמֶּלֶךְ, מִן הַשָּׁמַיִם נָפַל אֵלֶיךָ דָּבָר: הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַר, הַמַּמְלָכָה תַּעֲבֹר מִמְּךָ.
ע֗וֹד מִלְּתָא֙ בְּפֻ֣ם מַלְכָּ֔א קָ֖ל מִן־שְׁמַיָּ֣א נְפַ֑ל לָ֤ךְ אָֽמְרִין֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א מַלְכוּתָ֖ה עֲדָ֥ת מִנָּֽךְ׃נְבוּכַדְנֶצַּר יֵרָדֵד כְּאִישׁ
מֵעֵינֵי אִישׁ, תִּרְדְּדוּ, וְתֹאכְלוּ עִם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה עֵשֶׂב, כְּשֶׁאֲדַמּוֹת יְנַטְעוּ לָכֶם, וְשֶׁבְעָה זְמַנִּים יַחַלְּפוּ עֲלֵיכֶם, עַד שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהַשְּׁלִיטָה בְּמַלְכוּת הַבְּנֵי אָדָמוֹ שֶׁל אֶלּוֹהַּ תִּתֵּן לְמִי שֶׁיִּרְצֶה.
וּמִן־אֲנָשָׁא֩ לָ֨ךְ טָֽרְדִ֜ין וְֽעִם־חֵיוַ֧ת בָּרָ֣א מְדֹרָ֗ךְ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ לָ֣ךְ יְטַעֲמ֔וּן וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עליך [עֲלָ֑ךְ] עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּיָא֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃בָּעֵת הַזֹּאת הַדָּבָר נִסְגַּר עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמֵעֵינֵי אִישׁ תִּרְדְּדוּ, וְעֵשֶׂב אֲדַמּוֹת יֵאָכַל, וְטַל הַשָּׁמַיִם יַחֲדֹּשׁ אֶת כָּבוֹדוֹ, עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׂעָרָיו כְּנֶשֶׁרִים וּתְפָאַרְתוֹ כְּצִפּוֹרִים.
בַּהּ־שַׁעֲתָ֗א מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן־אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין׃וּבְסוֹף יָמַי, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, עֵינַי הָרָמוּ לַשָּׁמַיִם, וְאָשׁוּב לְהַבִּיט לְמַעְלָה, וְאֶשְׁבַּח וְאֶהֱלַל אֶת הַחַי הַנֶּצְחִי, שֶׁשְּׁלִיטָתוֹ הִיא שְׁלִיטַת עוֹלָם וּמַלְכוּתֶיהָ מִדּוֹר וָדֹר.
וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩ אֲנָ֨ה נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר עַיְנַ֣י ׀ לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב ולעליא [וּלְעִלָּאָה֙] בָּרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃וְכָל תּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, הַנִּחשָּבִים וְהַמְשׁוּלִּים בְּצֶבֶא הַשָּׁמַיִם, וְכָל תּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, לֹא יִהְיֶה אִישׁ שֶׁיִּמְחֶה מִיָּדוֹ וְיֹאמַר לוֹ: מָה עָשִׂיתָ.
וְכָל־דארי [דָּיְרֵ֤י] אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א ודארי [וְדָיְרֵ֖י] אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ׃הצהרת נבוכדנצר
בזמן הזה יתרחש לי, מלכותי תחזור להיות מפוארת ומרשימה, וכבודי יחזור אלי, ודעתי ותבוניתי יחזרו אלי, ומלכותי תתבסס ותגדל מאוד.
בֵּהּ־זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל־מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי׃עכשיו אני, נבוכדנצר, משבח, מהלל ומפאר את מלך השמיים, שכל מעשיו נכונים ודרכיו צודקות, וכל מי שהולך בדרכיו יכול להשתפל.
כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֤ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֤י כָל־מַעֲבָד֙וֹהִי֙ קְשֹׁ֔ט וְאֹרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הוד נבוכדנצר
אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵיכְלִֽי׃
חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל־מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי׃
וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל דִּֽי־פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי׃
בֵּאדַ֣יִן עללין [עָלִּ֗ין] חַרְטֻמַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א כשדיא [כַּשְׂדָּאֵ֖י] וְגָזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לָא־מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי׃
הכרזת בלטשצר וחלום העץ
וְעַ֣ד אָחֳרֵ֡ין עַל֩ קָֽדָמַ֨י דָּנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֤הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קָֽדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת׃
בֵּלְטְשַׁאצַּר֮ רַ֣ב חַרְטֻמַיָּא֒ דִּ֣י ׀ אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֤ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל־רָ֖ז לָא־אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי־חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמַֽר׃
וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹא אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא׃
רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל־אַרְעָֽא׃
חזון העץ הגדול
עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל ׀ חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ ידרון [יְדוּרָן֙] צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל־בִּשְׂרָֽא׃
חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י וַאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן־שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת׃
קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֤דּוּ אִֽילָנָא֙ וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עָפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֤ד חֵֽיוְתָא֙ מִן־תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפְּרַיָּ֖א מִן־עַנְפֽוֹהִי׃
בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֤ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם־חֵיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא׃
פרשת חלום המלך נבוכדנצר
לִבְבֵהּ֙ מִן־אנושא [אֲנָשָׁ֣א] יְשַׁנּ֔וֹן וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃
בִּגְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָ֑א עַד־דִּבְרַ֡ת דִּ֣י יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי־שַׁלִּ֨יט עליא [עִלָּאָ֜ה] בְּמַלְכ֣וּת אנושא [אֲנָשָׁ֗א] וּלְמַן־דִּ֤י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים עליה [עֲלַֽהּ׃]
דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבוּכַדְנֶצַּ֑ר ואנתה [וְאַ֨נְתְּ] בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א ׀ אֱמַ֗ר כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י ׀ כָּל־חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָֽא־יָכְלִ֤ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי ואנתה [וְאַ֣נְתְּ] כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ׃
אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל־יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר מראי [מָרִ֕י] חֶלְמָ֥א לשנאיך [לְשָֽׂנְאָ֖ךְ] וּפִשְׁרֵ֥הּ לעריך [לְעָרָֽךְ׃]
חזיון העץ הגדול
אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל־אַרְעָֽא׃
וְעָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙ חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא׃
אנתה־[אַנְתְּ־] ה֣וּא מַלְכָּ֔א דִּ֥י רְבַ֖ית וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֤ךְ רְבָת֙ וּמְטָ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא׃
וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת ׀ מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃
גזרת המלך והתנאי לגאתו
דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א וּגְזֵרַ֤ת עליא [עִלָּאָה֙] הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל־מראי [מָרִ֥י] מַלְכָּֽא׃
וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑יךְ עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּיָא֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃
וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא׃
לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר עליך [עֲלָ֔ךְ] וחטיך [וַחֲטָאָךְ֙] בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ׃
נְבוּכַדְנֶצַר וְהַצְּוָאָה הַמְּבַשֶּׁרֶת עַל מְשִׁימַת הַמַּמְלָכָה
כֹּ֣לָּא מְּטָ֔א עַל־נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא׃ (פ)
לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי־עֲשַׂ֑ר עַל־הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה׃
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקַ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי׃
ע֗וֹד מִלְּתָא֙ בְּפֻ֣ם מַלְכָּ֔א קָ֖ל מִן־שְׁמַיָּ֣א נְפַ֑ל לָ֤ךְ אָֽמְרִין֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א מַלְכוּתָ֖ה עֲדָ֥ת מִנָּֽךְ׃
נְבוּכַדְנֶצַּר יֵרָדֵד כְּאִישׁ
וּמִן־אֲנָשָׁא֩ לָ֨ךְ טָֽרְדִ֜ין וְֽעִם־חֵיוַ֧ת בָּרָ֣א מְדֹרָ֗ךְ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ לָ֣ךְ יְטַעֲמ֔וּן וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עליך [עֲלָ֑ךְ] עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּיָא֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃
בַּהּ־שַׁעֲתָ֗א מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן־אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין׃
וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩ אֲנָ֨ה נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר עַיְנַ֣י ׀ לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב ולעליא [וּלְעִלָּאָה֙] בָּרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
וְכָל־דארי [דָּיְרֵ֤י] אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א ודארי [וְדָיְרֵ֖י] אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ׃
הצהרת נבוכדנצר
בֵּהּ־זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל־מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי׃
כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֤ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֤י כָל־מַעֲבָד֙וֹהִי֙ קְשֹׁ֔ט וְאֹרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את הוד המלך נבוכדנצר, את החלום המדאיב שראה על עץ שנכרת, ואת התחזית על נפילתו ושיבתו.
הוד נבוכדנצר
נבוכדנצר מצהיר בפני כל העמים על תהיית החלום שגרם לו אימה. הוא מתאר כיצד ניסה לברר את משמעות החלום מול כל המומחים למגיים בבבל, אך אף אחד מהם לא הצליח לתת לו פירוש.
הכרזת בלטשצר וחלום העץ
בלטשצר מודה לדניאל בחוכמתו ובקדושת רוחו ומבטיח לפרש לו את חזונו. החזון מתאר עץ עצום ומרשים שגובהו מגיע עד השמים וניתן להשגת מבט מכל רחבי העולם.
חזון העץ הגדול
תיאור עץ עצום שפרע וסיפק מזון לכל היצורים. החזון כולל פקודה להכריתת העץ וצמצום כוחו, תוך השארת שורשו בקרקע תחת כבלי ברזל ונחושת, עד שהוא יהפוך לחלק מחיות השדה תחת גשם השמיים.
פרשת חלום המלך נבוכדנצר
המלך נבוכדנצר מספר את חלומו על אדם שמתהפך ל intuitively חיה לשבעה זמנים. הוא מודה שרק דניאל, שבו שוכנת רוח אלוהים, הצליח לפרש את החלום, וכי המשמעות היא אובדן המלוכה והחלפת השליט.
חזיון העץ הגדול
תיאור עץ אדיר המכסה את הארץ ועליו חיות וציפורים. החזיון מפרש את המלך כבעל עוצמה עצומה, אך קדוש מורה לקשור את שורש העץ ברזל ונחושת ולהכפיף אותו לחוקי האדמה, למשך שבע שנים.
גזרת המלך והתנאי לגאתו
הפסוקים מתארים את גזרת המלך שנראתה בחזונו של דניאל: ירידה למצב של חיה בטבע וניתוק מממלכת האדם למשך שבע שנים. עם זאת, שורש העץ יישאר כדי להבטיח את המשכיות הממלכה, ובתנאי שהמלך יתקן את עוונותיו בצדקה ורחמים על הענווים.
נְבוּכַדְנֶצַר וְהַצְּוָאָה הַמְּבַשֶּׁרֶת עַל מְשִׁימַת הַמַּמְלָכָה
הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁחַיְּר הַמֶּלֶךְ: הַמַּמְלָכָה בְּבָבֶל תִּהְיֶה בְּתַהֲלָכָה בְּעַד שְׁנֵים עָשָׂר חדָשִׁים. הַמֶּלֶךְ מַעֲלֶה בְּטִיחוֹנוֹ בְּבִנְיַן בָּבֶל הַמַּפְלֵאת, אַךְ הַפְּתִיעָה הַמַּמְשִׁיכָה מַבְטִיחָה שֶׁהַמַּמְלָכָה תַּעֲבֹר מִמֶּנּוּ.
נְבוּכַדְנֶצַּר יֵרָדֵד כְּאִישׁ
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַגּוֹזְרָן שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר: הַמֶּלֶךְ יִרְדַּד כְּאִישׁ וְיִהְיֶה כְּחַיַּת שָּׂדֶה עַד שֶׁיַּכִּיר בְּשִׁלְטוֹן הָאֱלֹהִים. הַתְּהוּת הַזֹּאת תְּכַלֶּה בְּהַשְׁבָּחָה לַחַי הַנֶּצְחִי וּבְהַכְרָה שֶׁשְּׁלִיטָתוֹ הַקּוֹדֶשׁ אֵינָהּ נֶעֱלֶמֶת מֵעַל כָּל הַבְּנִים.
הצהרת נבוכדנצר
נבוכדנצר מתאר את רצונו שמלכותו ותבונתו יחזרו למצבם הקודם המפואר. לאחר מכן הוא מצהיר על שבחו ושיבחו של מלך השמים, תוך הכרה בצדקת מעשיו ובעוצמתו.
הפרק מסתיים בתיאור המלך שזוכה להכרה בכוחו של ה’ לאחר שחזר לעצמו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
גָּאוֹן הַמֶּלֶךְ וְכֹחַ הַצַּדִּיקִים
״כתיב והחטה והכסמת לא הכו כי אפילות הנה (שם שם לב), ר' פנחס הכהן בר חמא ור' יהודה בר שלום, ר' פנחס אומר מהו כי״
הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַר, הַמֶּלֶךְ, מַלְאָךְ הַמְּלָכִים, הַמְּחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ בְּגָדוֹלְתּוֹ, מִתְחַלֵּל לְהִתְגַּאֶה כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ בְּתִפְאַרְתּוֹ. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּוִד נִקְלַע בְּמַעֲשָׂיו, הָיָה נִקְלַע בְּפֶסַק אֶחָד כְּשֶׁהַקֹּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹנֶה אֶת הַלְּבָבוֹת וְאֶת הַמַּחְשָׁבוֹת. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּכָבוֹד, הַתְּחִלָּה הַגָּאוֹן הַמֶּלֶךְ. הַמִּדְרָשׁ מַפְרִיד בֵּין הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָרְשָׁעִים מְכַנְעִים אֶת עַצְמָם כְּשֶׁהַצָּרָה בָּאָה עֲלֵיהֶם, לְבֵין הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הֵם חוֹזְרִים לָרְשָׁעוּת כְּשֶׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת. מִקָּדוּם זֶה, כְּשֶׁנְבוּכַדְנֶצַל רוֹאֶה אֶת הַצָּרָה, הוּא מַחֲלִיט לְשַׁבֵּחַ וּלְרוֹמֵם אֶת מֶלֶךְ הַשֵּׁם. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁוֶה בֵּין הַתְּגוּעָה שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַר לַמַּעֲשִׂים שֶׁל פַּרְעוֹ, וּמְסַיֵּם בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַגְּזֵרוֹת.
תנחומא בובר, וארא כ״ב:ב׳ ↗גְּבוּל הָרִפּוּי וְהַמִּצְוָה
״משכו וקחו לכם צאן - הדא הוא דכתיב (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון. תנינן, בכל מתרפאין חוץ, מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים. כיצד?״
הַפֶּרֶק בּוֹחֵן אֶת הַקּוֹשִׁי בַּהֲרָאָה שֶׁאֶנוּ מְכַרְסְמִים בַּמַּצָּב שֶׁל אָדָם חוֹלֶה הַמִּתְרַפֵּא בְּעָצָה. הַמָּקוֹר, שְׁמוֹת רַבָּה, מְסַבֵּר שֶׁאֵין קַיָּם רִפּוּי שֶׁהוּא חָזָק מִהַמִּצְוָה. כָּל מַרְפֵּא נִכְשָׁל כְּשֶׁהוּא כְּלוּם עֲבִירָה כְּמוֹ שִׁפְכוּת דָּמִים, גִּלּוּי עֲרִיּוֹת אוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הַתּוֹרָה מַדְרִיכָה אֶת הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מֵהָעֲבִירָה בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ בְּהִלְכוֹת נְזִיר וְסוֹטָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר חֵטְא בְּטַעֲמָה שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ רִפּוּי. הַמַּעֲמָד הַדִּתִי מַדְגִּישׁ אֲסוּרָה מֻחְלֶטֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ שֶׁל עֲבִירָה כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִמָּצָא, כִּי הַקֹּדֶשׁ לֹא יַעֲמֹד לְטֶבַח בַּחֵטְא.
שמות רבה ט״ז:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
עץ האילן הגדול והחזק
״רבה אילנא ותקיף. גדל האילן והוחזק ועצם:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את התיאור של העץ בחלומו של נבוכדנצר. הוא מתמקד בשלושה תארים מרכזיים המופיעים בטקסט: העץ היה אילנא (עץ חזק), ותקיף (עצמתי), וגדל האילן והוחזק ועצם. לפי פירושו, המילים הללו מדגישות את עוצמתו המוחלטת של העץ ואת היציבות שהייתה לו. הפרשנות של רש"י מתמקדת במשמעות המילולית של המילים כדי להדגיש את גודלו של העץ בראייה המקראית. הוא אינו מציע פרשנות סמלית חדשה, אלא מסביר את עוצמת התיאור הקיים בטקסט המקורי.
רש״י על דניאל 4:8:1 ↗ההתמודדות של נבוכדנצר עם גאווה והסרת השלטון
״כלא מטא. כל הפתרון הגיע על נבוכדנצר:״
פרק זה מתאר את החוויה האישית של המלך נבוכדנצר, שחווה חלום מטריד ששינה את חייו. בתוך החלום הוא רואה עץ ענק שנקטע, מה שמסמל את נפילתו של המלך מהעוצמה שלו למצב של אובדן שפיות. החלום מפרש את הצורך של הַשֵּׁם להפגין את ריבונותו על ממלכות הארץ. רש"י מפרש כי כל הפירוש של החלום והאירועים המופיעים בו מתייחסים ישירות למלך נבוכדנצר עצמו. לפי גישה זו, המסר מופנה למלך כדי להזהיר אותו מפני הגאווה שהובילה למצבו החדש, ומדגיש כי השלטון האנושי כפוף לרצון האל.
רש״י על דניאל 4:25:1 ↗החזון המורכב של נבוכדנצר
״וחזותיה - שעיפיו וכמוהו: קרן חזות, שיש לו כדמות שעיפים.״
בפרק זה של ספר דניאל, המלך נבוכדנצר מתאר חזון שהופיע לו בחלום. החזון כולל עץ גדול ומפואר שירד מהשמים, אך בסופו של דבר נכרת ענפיו. המלך מתאר תחושת פחד ובלבול ממה שראה, כאשר חלק מהעץ נחתך והשורשים נותרו באדמה. הפרשן אבן עזרא מתייחס לתיאור החזון בפרק זה, ומסביר שהמונח "חזות" מתייחס למראה או לדמות של הדבר שנראה בתוך החזון. הוא מפרש כי לראות את החזון פירושו לראות את המראה המדמה את המציאות שהוצגה במתאר המיוחד של החלום.
אבן עזרא על דניאל 4:8:3 ↗ההודעה על גורלו של נבוכדנצר
״כולא - הכל בא והגיע כן כתב בספר ואל תתמה שלא כתב עלי רק על נבוכדנצר, כמו: וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח״
הקטע מציג את המלכת נבוכדנצר ואת ההודעה המבשרת על משנה גורלו. המלכה מתאר את החרטה שלו ואת חזון העץ שנכרת, המבטא את הירידה ממעמדו של המלך. החזון מראה כיצד הכוח האנושי נשלל ומנומס, ורק ציווי אלוהי יכול להשיב את השלטון. אבן עזרא מסביר בפירושו כי הכתוב מתמקד אך ורק בנבוכדנצאר, כפי שמופיע בספרים נוספים שבהם ה' פועל עם דמויות ספציפיות. הוא מציין כי הדיבור של המלך משקף מעין תשובה אישית על מה שקרה לו.
אבן עזרא על דניאל 4:25:1 ↗