המלך נבוכדנצר עשה פסל זהב ענק, בגובה שישים אמה, וקיים אותו במישור דורה שבמדינת בבל.
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ צְלֵ֣ם דִּֽי־דְהַ֔ב רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֣ין שִׁ֑ת אֲקִימֵהּ֙ בְּבִקְעַ֣ת דּוּרָ֔א בִּמְדִינַ֖ת בָּבֶֽל׃דניאל · פרק ג׳
פסל הזהב והתנור הלוהט
נבוכדנצר מקים פסל זהב ענק ומורה לכל השפכים להשתחוות לפניו. שלושת חברי דניאל מסרבים להשתחוות, נזרקים לתנור אש בוער, ונעשה להם נס של הצלה מתוך האש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
פסל הזהב של נבוכדנצר
המלך נבוכדנצר שלח את השרים הגדולים, השרים והפקידים הבכירים, הנשיאים, השליטים והכל שלטונות המדינה, כדי שיבואו לחנוכת הפסל שהקים המלך נבוכדנצר.
וּנְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֡א שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ תִּפְתָּיֵ֔א וְכֹ֖ל שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֑א לְמֵתֵא֙ לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃השרים הגדולים, השרים, הפקידים הבכירים, הנשיאים, השליטים וכל שלטונות המדינה התכנסו כדי לחנוך את הפסל שהקים המלך נבוכדנצר, ועמדו לפני הפסל שהקים המלך נבוכדנצר.
בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּ֣א גְדָבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א וְכֹל֙ שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֔א לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֑א וקאמין [וְקָֽיְמִין֙] לָקֳבֵ֣ל צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּֽר׃וחובר קריאה לכל העמים, העמים והלשונות.
וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא׃ה–ח
הפקודה להשתחוות לפסל
בזמן שכן ישמעו את קול קרן חצוצרה, כיטרים, חלילים, כלי נגינה שונים וכל כלי זמרה, כולם יפלו וישתחוו לפסל הזהב שהקים המלך נבוכדנצר.
בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְר֨וֹס] סַבְּכָ֤א פְּסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃וכל מי שלא יפול ויישתחווה, באותו רגע ישרפו אותו באש בוערת.
וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד בַּהּ־שַׁעֲתָ֣א יִתְרְמֵ֔א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃בכל פעם שכל העמים שמעו את קול קרן החצוצרה, הכיטרים, החלילים, כלי הנגינה השונים וכל כלי הזמרה נופלים, כל העמים, העמים והשפות שׁתחו לפסל הזהב שהקים המלך נבוכדנצר.
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֡ה בֵּהּ־זִמְנָ֡א כְּדִ֣י שָֽׁמְעִ֣ין כָּֽל־עַמְמַיָּ֡א קָ֣ל קַרְנָא֩ מַשְׁר֨וֹקִיתָ֜א קיתרס [קַתְר֤וֹס] שַׂבְּכָא֙ פְּסַנְטֵרִ֔ין וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א נָֽפְלִ֨ין כָּֽל־עַֽמְמַיָּ֜א אֻמַיָּ֣א וְלִשָּׁנַיָּ֗א סָֽגְדִין֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃בכל פעם כזו, באותו זמן, התקרבו אנשי כשדים ואכלו את היהודים.
כָּל־קֳבֵ֤ל דְּנָה֙ בֵּהּ־זִמְנָ֔א קְרִ֖בוּ גֻּבְרִ֣ין כַּשְׂדָּאִ֑ין וַאֲכַ֥לוּ קַרְצֵיה֖וֹן דִּ֥י יְהוּדָיֵֽא׃ט–יב
הפקודה להשתחוות לפסל
הם ענו ואמרו למלך נבוכדנצר: מלך לכל העולמים, חי!
עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃אתה מלך, שמת פקודה שכל אדם שיישמע לקול קרן, חצוצרה, נבל, צמרת, וכל כלי הנגינה, יפול ויישתחווה לפסל הזהב שהקמת.
אנתה [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא קיתרס [קַתְר֨וֹס] שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ וסיפניה [וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה] וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא׃וכל מי שלא יפול ויישתחווה, יזרק לאש בוערת.
וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד יִתְרְמֵ֕א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃הגיעו אנשים יהודים, שהפקדת על עבודת מדינת בבל, שדרך משך ועבד נגו. האנשים האלה לא שרתו אותך מלך, הם לא משרתים את אלוהיך ולא משתחווים לפסל הזהב שהקמת.
אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי־מַנִּ֤יתָ יָתְהוֹן֙ עַל־עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא־שָׂ֨מֽוּ עליך [עֲלָ֤ךְ] מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם לאלהיך [לֵֽאלָהָךְ֙] לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין׃ (ס)על המילים
הטקסט המקורי מכיל ביטויים בארמית המתארים את תפקידם של היהודים.
יג–טז
האיום על שלושת חברי דניאל
ואז נבכידנצר כעס מאוד ואמר למשרתיו: שלח רך, משך ועבב נגו. ואז האנשים האלה עמדו לפני המלך.
בֵּאדַ֤יִן נְבוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַחֲמָ֔ה אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא׃נבכידנצר ענה ואמר להם: אין לכם משרתים שמתפללים לאלוהיכם, ואת הפסל הזה ששמתם לא נעבוד.
עָנֵ֤ה נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין׃עכשיו, הנה אתם כאן, וברגע שתישמע קול קרן חצוצרה, קיתרה, נבל, חליל, כלי נשיפה וכל כלי הנגינה, תיפלו ותשתחוו לפסל שאני עבדתי, אבל לא תשתחוו לו. באותו רגע תירד עליכם אש בוערת, ומי הוא האלוה שיוכל להציל אתכם מידיו?
כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א קיתרס [קַתְר֣וֹס] שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי־עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ־שַׁעֲתָ֣ה תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן־ה֣וּא אֱלָ֔הּ דֵּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן־יְדָֽי׃רך, משך ועבב נגו ענו למלך ואמרו: נבכידנצר, אנחנו לא מפחדים מהעניין הזה, ואנחנו מוכנים לענות לך.
עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָה עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ׃יז–כ
עמידת שלושת הכורים בפני נבוכדנצר
האלים שלנו שאנחנו משרתים יכולים להציל אותנו מידך, מתוך אש בוערת, וממך המלך יכול להשמיד אותנו.
הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֙נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב׃וגם אם לא, דע לך המלך, שאנחנו לא משרתים את אלוהיך ולא נשתחווה לפסל הזהב שהקמת.
וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י לאלהיך [לֵֽאלָהָךְ֙] לָא־איתינא [אִיתַ֣נָא] פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד׃ (ס)אז נבוכדנצר התכעס מאוד, והורה שפסלו יהיה להערכה גבוהה יותר, ואמר למנהליו: תנו שבעה ימים נוספים למי שירצה לבדוק את זה.
בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ אשתנו [אֶשְׁתַּנִּ֔י] עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ׃הוא אמר גם לחיילים החזקים בצבאו, שהם יהיו אחראים על השלכתם לתנור האש הלוהט.
וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֙יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃כא–כד
התנור הבוער והאנשים החיים
אז האנשים האלה פשטו את שריונם, את המכות שלהם, את הרתמות שלהם, את הבגדים שלהם ואת המעילים, וזרקו אותם לתוך הלהבות הבוערות.
בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֙תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ פטישיהון [פַּטְּשֵׁיה֔וֹן] וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃בגלל דברי המלך, האנשים האלה שהשליכו את שדרך משיך ואת עבד נגו הפכו לחיים, והלהבות היו חזקות מאוד עד שהרגו את האנשים שזרקו אותם לתנור.
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֙קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא׃ושלושת האנשים האלה, שדרך משיך ועבד נגו, נפלו לתוך הלהבות הבוערות כשהם עטופים בבגדים.
וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין׃ (פ)אז המלך נבוכדנצר נבהל וקם בתדהמה, שאל את המלווים שלו: "האם לא זרנו שלושה אנשים לתוך האש כשהם עטופים בבגדים?" והם ענו לו: "המלך צודק."
אֱדַ֙יִן֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜א רְמֵ֤ינָא לְגוֹא־נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין עָנַ֤יִן וְאָמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא׃כה–כח
הצלה מתוך האש
הוא ענה ואמר: "הנה, אני רואה ארבעה אנשים הולכים בתוך האש, ואין עליהם חבלים, והדמות של הרביעי נראית כמו בן אלים."
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י רביעיא [רְֽבִיעָאָ֔ה] דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃ (ס)אז נבוכדנצר התקרב לשער האש הבוערת. הוא ענה ואמר: "שדראך, מישך ועבד נגו, עבדי האלוהים העליון, צאו והוציאו אותם". ואז שדראך, מישך ועבד נגו יצאו מתוך האש.
בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַעֲבֵד־נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי־אֱלָהָ֥א עליא [עִלָּאָ֖ה] פֻּ֣קוּ וֶאֱת֑וֹ בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן־גּ֥וֹא נוּרָֽא׃על המילים
שמות השלושה נשארים בארמית כפי שהם במקור.
השרים, הנגישים והפקידים של המלך ראו את האנשים האלה, ושום אש לא פגעה בגופם, ושערם לא נשרף, ושיעריהם לא נמסו, ואין עליהם ריח של שריפה.
וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃נבוכדנצר ענה ואמר: "אמית אלוהיהם, ששדראך, מישך ועבד נגו שלחו את מלאכיהם ונתנו את עבדיהם, אשר התקחו עליהם, ודברי המלך שינו, והם לא יתנו גופם ולא ישתחוו לאף אל אחר מלבד לאלוהיהם".
עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ גשמיהון [גֶשְׁמְה֗וֹן] דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכָל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן׃כט–לב
צו המלך לשבח את שלטונותו
ומהסיבה הזו, כל עם, אומה או שפה, שאם יגידו דברים רעים על אלוהיהם, ששדראך, משך ועבד נגו הם גאים, יתענו בדם, וביתם יהיה הרס, כי אין אלוהים אחר שיכול להציל בדרך הזאת.
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר שלה [שָׁלוּ֙] עַ֣ל אֱלָהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אָחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃ואז המלך הורה לשדראך, משך ועבד נגו במדינת בבל.
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל׃ (פ)נבוכדנצר המלך הורה לכל העמים, האומות והשפות שגרים בכל הארץ, לשבח את שלטונותו.
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־דארין [דָיְרִ֥ין] בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃כדי שיבואו ויראו את הדברים שעשה איתי האלוהים הנעלה, ויתקרבו לפניי לצפות בזה.
אָֽתַיָּא֙ וְתִמְהַיָּ֔א דִּ֚י עֲבַ֣ד עִמִּ֔י אֱלָהָ֖א עליא [עִלָּאָ֑ה] שְׁפַ֥ר קָֽדָמַ֖י לְהַחֲוָיָֽה׃לג–לג
חזון הממלכה הנצחית
אתה תהיה רב מאוד, והממלכה שלך תהיה מדהימה וחזקה מאוד. הממלכה שלך תהיה ממלכה עולם, והשלטון שלה יימשך מדור לדור.
אָת֙וֹהִי֙ כְּמָ֣ה רַבְרְבִ֔ין וְתִמְה֖וֹהִי כְּמָ֣ה תַקִּיפִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
פסל הזהב של נבוכדנצר
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ צְלֵ֣ם דִּֽי־דְהַ֔ב רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֣ין שִׁ֑ת אֲקִימֵהּ֙ בְּבִקְעַ֣ת דּוּרָ֔א בִּמְדִינַ֖ת בָּבֶֽל׃
וּנְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֡א שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ תִּפְתָּיֵ֔א וְכֹ֖ל שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֑א לְמֵתֵא֙ לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּ֣א גְדָבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א וְכֹל֙ שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֔א לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֑א וקאמין [וְקָֽיְמִין֙] לָקֳבֵ֣ל צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּֽר׃
וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא׃
ה–ח
הפקודה להשתחוות לפסל
בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְר֨וֹס] סַבְּכָ֤א פְּסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד בַּהּ־שַׁעֲתָ֣א יִתְרְמֵ֔א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֡ה בֵּהּ־זִמְנָ֡א כְּדִ֣י שָֽׁמְעִ֣ין כָּֽל־עַמְמַיָּ֡א קָ֣ל קַרְנָא֩ מַשְׁר֨וֹקִיתָ֜א קיתרס [קַתְר֤וֹס] שַׂבְּכָא֙ פְּסַנְטֵרִ֔ין וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א נָֽפְלִ֨ין כָּֽל־עַֽמְמַיָּ֜א אֻמַיָּ֣א וְלִשָּׁנַיָּ֗א סָֽגְדִין֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
כָּל־קֳבֵ֤ל דְּנָה֙ בֵּהּ־זִמְנָ֔א קְרִ֖בוּ גֻּבְרִ֣ין כַּשְׂדָּאִ֑ין וַאֲכַ֥לוּ קַרְצֵיה֖וֹן דִּ֥י יְהוּדָיֵֽא׃
ט–יב
הפקודה להשתחוות לפסל
עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
אנתה [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא קיתרס [קַתְר֨וֹס] שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ וסיפניה [וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה] וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא׃
וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד יִתְרְמֵ֕א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי־מַנִּ֤יתָ יָתְהוֹן֙ עַל־עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא־שָׂ֨מֽוּ עליך [עֲלָ֤ךְ] מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם לאלהיך [לֵֽאלָהָךְ֙] לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין׃ (ס)
יג–טז
האיום על שלושת חברי דניאל
בֵּאדַ֤יִן נְבוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַחֲמָ֔ה אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא׃
עָנֵ֤ה נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין׃
כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א קיתרס [קַתְר֣וֹס] שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי־עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ־שַׁעֲתָ֣ה תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן־ה֣וּא אֱלָ֔הּ דֵּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן־יְדָֽי׃
עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָה עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ׃
יז–כ
עמידת שלושת הכורים בפני נבוכדנצר
הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֙נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב׃
וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י לאלהיך [לֵֽאלָהָךְ֙] לָא־איתינא [אִיתַ֣נָא] פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד׃ (ס)
בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ אשתנו [אֶשְׁתַּנִּ֔י] עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ׃
וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֙יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
כא–כד
התנור הבוער והאנשים החיים
בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֙תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ פטישיהון [פַּטְּשֵׁיה֔וֹן] וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֙קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא׃
וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין׃ (פ)
אֱדַ֙יִן֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜א רְמֵ֤ינָא לְגוֹא־נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין עָנַ֤יִן וְאָמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא׃
כה–כח
הצלה מתוך האש
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י רביעיא [רְֽבִיעָאָ֔ה] דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃ (ס)
בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַעֲבֵד־נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי־אֱלָהָ֥א עליא [עִלָּאָ֖ה] פֻּ֣קוּ וֶאֱת֑וֹ בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן־גּ֥וֹא נוּרָֽא׃
וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃
עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ גשמיהון [גֶשְׁמְה֗וֹן] דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכָל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן׃
כט–לב
צו המלך לשבח את שלטונותו
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר שלה [שָׁלוּ֙] עַ֣ל אֱלָהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אָחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל׃ (פ)
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־דארין [דָיְרִ֥ין] בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃
אָֽתַיָּא֙ וְתִמְהַיָּ֔א דִּ֚י עֲבַ֣ד עִמִּ֔י אֱלָהָ֖א עליא [עִלָּאָ֑ה] שְׁפַ֥ר קָֽדָמַ֖י לְהַחֲוָיָֽה׃
לג–לג
חזון הממלכה הנצחית
אָת֙וֹהִי֙ כְּמָ֣ה רַבְרְבִ֔ין וְתִמְה֖וֹהִי כְּמָ֣ה תַקִּיפִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את העמידה האיתנה של שלושת חברים ביהודים מול צווים מלכותיים וסכנת מוות.
פסוקים א–ד
פסל הזהב של נבוכדנצר
המלך נבוכדנצר בונה פסל זהב עצום במישור דורה שבבבל. הוא מזמן את כל השלוט וכל הגורמים הבכירים במדינה להשתתף בטקס חנוכת הפסל. לצד כולם, מופצת קריאה רשמית לכל העמים והלשונות השונות להשתתף באירוע זה.
פסוקים ה–ח
הפקודה להשתחוות לפסל
המלך נבוכדנצר מקיים טקס המורה לכל העמים להשתחוות לפסל זהב באמצעות קולות כלי נגינה. מי שיסרב להשתחוות יוצא להורג באש. כתוצאה מהטקס, כל העמים משתחוו, ואנשי כשדים תוקפים ואוכלים את היהודים.
פסוקים ט–יב
הפקודה להשתחוות לפסל
היהודים עונים למלך נבוכדנצר ומצהירים על מלכותו, אך מדווחים על פקודה גורפת להשתחוות לפסל זהב תחת איום שריפה. נציגים יהודים המנהלים את עבודת בבל מצהירים כי הם אינם מקבלים על עצמם לעבוד את אלוהי המלך או להשתחוות לפסלו.
פסוקים יג–טז
האיום על שלושת חברי דניאל
המלך נבכידנצר כועס על שלושת העבדים היהודים ומורה להם לא לעבוד את אלוהיהם. הוא מאיים שאם לא ישתחוו לפסל הזה, יומתו באש בוערת, ומביא כהוכחה את כוחו של האלוהים שיוכל להציל אותם. שלושת העבדים משיבים לו בביטחון שהם אינם מפחדים מהמלך ומוכנים לעמוד בתוצאות.
פסוקים יז–כ
עמידת שלושת הכורים בפני נבוכדנצר
הכורים עומדים מול המלך ומצהירים כי אלוהיהם יכול להצילם, וכי גם אם לא, לא ישתחוו לפסל הזהב. נבוכדנצר כועס, מגדיל את הפסל ונותן ארכה של שבעה ימים, וצווה על חייליו להכין את ההשלכה לתנור האש.
פסוקים כא–כד
התנור הבוער והאנשים החיים
האנשים שהושלכו לתנור פשטו את בגדיהם ונגרפו אל הלהבות. הלהבות היו כה חזקות שהרגו את המפקדים שזרקו את שדרך משיך, עבד נגו ושלושת החברים. נבוכדנצר נדהם מכך ששלושת האנשים שזרקו לאש נותרו חיים בתוך הלהבות.
פסוקים כה–כח
הצלה מתוך האש
נבוכדנצר רואה בתוך האש ארבעה אנשים, ביניהם דמות אלוהית. הוא מצווה להוציא את שלושת העבדים מן הלהבות, אך כשהם יוצאים, השריפים מבינים שהאש לא פגעה בהם כלל. המלך מכיר בכוח אלוהיהם, שהם נאמנים להם עד המוות ולא משתחוו לאלים אחרים.
פסוקים כט–לב
צו המלך לשבח את שלטונותו
לאחר מעשה האש, נבוכדנצר מפרסם צו מחמיר לכל העמים והשפות. הצו קובע שמי שיעז לבטא זלזול באלוהי המלך, י遭 ענישה קשה בדם והרס ביתו, מתוך ניסיון להכריח את כולם להכיר בכוחו ולראות את מעשי האלוהים הנעלה.
פסוקים לג–לג
חזון הממלכה הנצחית
החלק הזה מציג חזון על גדלותו של שלטון עתידי. הממלכה המתוארת תהיה רחבת ימים, עוצמתית ומרשימה מאוד. השליטה שלה תהיה יציבה ובלתי פוסקת, ותימשך לאורך תקופות זמן רבות, מדור לדור, כשלטון עולם.
לאחר המעשה, המלך נבוכדנצר מכריז על גדלות האלוהים שהצילה את שלושת חברי דניאל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
עמידה איתנה מול הטענות לעבודת כוכבים
״דָּבָר אַחֵר, וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר, רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַדָּא דְּיָפוֹ אָמַר וְכִי תִמְכְּרוּ, עֲתִידִין אַתֶּם לִמָּכֵר לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא תְּהוּ שֻׁתָּפִין לְבָרְיֵכוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ״
הטקסט מביא פרשנות חז"ל על דברי חנניה, מישאל ועזריה מתוך ספר דניאל, העוסקים בעמידתם האיתנה מול נבוכדנצר. רבּי חייה בריה דרבּי אדא מלמד שכאשר אדם מוכר את ממונו, הוא עלול להפוך לשותף של עמי העולם, אלא אם כן הוא נותר נאמן לאלוהים כדרך של שותפות בברכה. הפרשנות בויקרא רבה דנה במילה "צדה" המופיעה בשיחה בין המלך לעבדי אלוהים. יש המפרשים אותה כסכנה או כתוהו ובוהו, ויש המקשרים אותה לעבודת כוכבים. רבּי יוחנן מציע הסבר מורכב יותר, לפיו המלך האשים אותם בעבודת כוכבים שהם נהגו לעשות בארצם באמצעות שינוי פיזי, כפי שמתואר בנבואות יחזקאל.
ויקרא רבה ל״ג:ו׳ ↗הקשר שבין טהרת הנשמה לטהרת העולם
״וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, אֵימָתַי וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, לִכְשֶׁיָּשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ, וְאִם לָאו״
במדרש קוהלת רבה מובא משל על כהן שנתן לחברו ככר של תרומה טהורה, והדגיש את טהרת הכר והבית שלו. הוא ביקש שהחבר יחזיר את התרומה בטהרה, אחרת יצטרך לשרוף אותה. המדרש משווה זאת ליחסו של הַשֵּׁם עם האדם. הַשֵּׁם נותן לאדם נשמה טהורה, ומצפה שהאדם יחזיר לו אותה בטהרה דרך שמירת המצוות. חכמי המדרש, כמו רבי פנחס ורבי חילקיה, מסבירים שהעפר יחזור למקומו וכי הרוח תחזור לאלוהים כשהעפר יחזור לאדמה. המשך המדרש מפרט כיצিব השגחת הַשֵּׁם נמשכת כל עוד הבריתות השונות קיימות: ברית הכהונה, ברית הלויים, ברית ירושלים, מלכות בית דוד ובית המקדש. אך כאשר יבואו ימי הרע, כלומר ימי הגלות, הקשר הזה עשוי להשתנות.
קוהלת רבה י״ב:ז׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
המלכוד של המלשינים
״כל קבל דנה. כל עומת זו שראו שונאי היהודי' שיש שעה להלשין עליהם:״
בפרק זה מספר ספר דניאל על המלכוד שנפרש עבור יהודים בבבל. המלווים של הפסל הולכים לחפש סיבה להגיב נגד היהודים ולהלשין עליהם למלך נבוכדנצר. הם מחפשים רגע של חולשה שבו יהודים יחטאו לחוקי הממלכה. רש"י מסביר על פסוק שמונה כי המלווים הללו חיפשו כל הזדמנות כדי למצוא פגם במעשיהם של היהודים. לפי גישת רש"י, המטרה שלהם הייתה למצוא רגע שבו יהודים עשויים להסכים להלשין או להסכים לפגוע בדתם, ובכך להפוך אותם לאויבי המלכות.
רש״י על דניאל 3:8:1 ↗הדמות הרביעית בתוך האש
״ורוה די. רביעאה ותוארו של רביעי:״
בפסוק זה, מתוך התיאור של אירועי כבשנות נבוכדנצר, מופיעה דמות מפתיעה בתוך התנור הלוהט. המפרש רש"י מסביר כי הדמות הרביעית שהרגו בתוך האש אינה רק ישות שמימית, אלא הוא מתאר את תיאורו של רביע, כשהוא מציין שזהו תיאור של דמות נוספת שנראתה בתוך הלהבות. ההבנה של רש"י מתמקדים בפרשנות הפירוש של הדמות המסתורית. הוא מנסה להגדיר את טבעה של הדמות שהתגלתה בתוך האש יחד עם שלושת חברי דניאל, תוך שהוא משתמש בתיאור המופיע בטקסט כדי להבין מי זה שהופיע שם.
רש״י על דניאל 3:25:3 ↗הלשון החריפה של הרכיל
״ואכלו קרציהון - תרגום: לא תלך רכיל - המדבר בסתר רעה על אחד, כאילו אוכל בשרו.״
בפסוק זה, אבן עזרא מסביר את המשמעות של הביטוי "ואכלו קרציה". לפי פירושו, הכוונה היא לאדם שמפיץ רכילות ודיבור רע על אחרים בסתר. הוא מדמה את פעולת הרכיל לאדם שאוכל את בשר חברו, מה שמדגיש את הנזק העצום שנגרם לקורבן. הפירוש מתמקד בעוצמת הפגיעה במוניטין של האדם. אבן עזרא מפרש את המושג באופן המדגיש את הפגיעה בפרטיות ובהרס הדמות של האדם בקהילה, באמצעות דיבור שאינו ישיר אלא נעשה בדרכים עקיפות ומזיקות.
אבן עזרא על דניאל 3:8:1 ↗הדמות הרביעית בתנור
״ורויה די רביעאה - ותואר הרביעי.״
בפירושו על ספר דניאל, מסביר אבן עזרא כי במעשה הפלאי בתנור הלוהט, מופיעה דמות נוספת מעבר לשלושת העברים. הוא מפרש את המילים המצביעות על דמות רביעית כתיאור של ישות אלוקית או מלאכית המופיעה בתוך האש. הפרשן מתמקד בטקסט עצמו כדי להבהיר כי לא מדובר רק בשלושת החברים שחמתו האש, אלא בתוספת של דמות רביעית ששומרת עליהם. גישה זו שואפת להצמד למשמעות המילולית של המקרא ללא הוספת פרשנות מדרשית מורכבת.
אבן עזרא על דניאל 3:25:2 ↗