ובאות הזמן ההוא יעמוד מיכאל, השר הגדול שעומד על בני עמך, ותהיה תקופת צרה שמעולם לא נראתה מעולם עמים אחרים עד לאותו הזמן. ובאות הזמן ההוא ייוצלו כל בני עמך שנמצאים כתובים בספר.
וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃דניאל · פרק יב׳
התחייה והסוף
חזון על תקופת צרה גדולה, התחייה של המתים וסוד הזמנים עד לסוף הימים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התחייה והסוף
ורבים מאלו שישנים באדמת העפר יתעוררו: אלה לחיי עולם, ואלה לחרפה ולבושה לנצח.
וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם׃ (ס)והחכמים יזרחו כמו אור השמיים, והצדיקים הרבים יהיו כמו הכוכבים לעולם ולעולמים.
וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (פ)ואתה, דניאל, עצור את הדברים וחתום את הספר עד זמן קץ, כי רבים יסתובבו ותגדל הדעת.
וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת׃חזון סוף התקופה
ראיתי את דניאל, והנה שני אנשים אחרים עומדים, אחד שם, על שפת הנהר.
וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃והאיש, שלבש בגדי פשתן ומעבר לנהר, שאל: מתי יסתיים הפלא?
וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת׃שמעתי את האיש שלבש בגדי פשתן, שעמד מעבר לנהר, כשהוא מרים את ידו וידו השמאלית אל השמיים. הוא נשבע בחיי העולם, שזמן וזמנים וחצי וסוף התקופות יגרמו לכך שכל כלי העם הקדוש יתפרקו.
וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃אני שמעתי ולא הבנתי, ואמרתי: אדוני, מה יהיה סוף הדברים האלה?
וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה׃ (פ)סיומו של הנבואה וסוד הזמנים
והוא אמר: לך דניאל, כי הדברים יהיו סתומים וחתומים עד עת קץ.
וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ׃רבים יתבררו ויתלבנו ויתצרו, ורשעים יתפרעו ולא יבינו כל הרשעים, אבל החכמים יבינו.
יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ׃ומעת הסרת התמיד ומתן שקץ שומם, יהיו אלף מאתיים ותשעים ימים.
וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים׃אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמש.
אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃הבטחה לסוף הימים
ואתה לך אל הקצה, ותנוח, ותעמוד לחלקך בסוף הימים.
וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התחייה והסוף
וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃
וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם׃ (ס)
וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (פ)
וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת׃
חזון סוף התקופה
וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃
וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת׃
וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃
וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה׃ (פ)
סיומו של הנבואה וסוד הזמנים
וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ׃
יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ׃
וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים׃
אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
הבטחה לסוף הימים
וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את המצוקה הגדולה שתגיע, את עמידת מיכאל ועמוד התחייה, ואת סיומו של החזון.
התחייה והסוף
הפסוקים מתארים את תקופת הצרה הגדולה ופעולתו של מיכאל השר. הם מפרטים את התחייה של המתים – חלקם לחיי עולם וחלקם לבושה, ואת תהילת החכמים והצדיקים. בסוף, מופקד על דניאל לחתום את הנבואה עד יום קץ, כשרואים שרבים יחפשו דעת ותגדל הידיעה.
חזון סוף התקופה
דניאל רואה שני אנשים עומדים על שפת הנהר. האיש שלבש בגדי פשתן נשבע שזמנים מסוימים יביאו לפירוק כלי העם הקדוש. דניאל מביע חוסר הבנה ומתבקש לדעת מה יהיה סוף התהליכים הללו.
סיומו של הנבואה וסוד הזמנים
הפסוקים מתארים את סגירת הדברים עד עת קץ, ותהליך של טיהור וניסיון עבור הרבים. הנבואה מציינת תקופות זמן מדויקות של שואה וקדושה, ומבטיחה ברכה למי שיחכה לסוף התקופה המוגדרת.
הבטחה לסוף הימים
הפסוק מסכם את הנבואה בצוואה לדניאל. הוא מורה לו ללכת עד סוף הזמן, שם הוא ימצא מנוחה ויעמוד לקבל את חלקו וגורלו בסוף הימים.
הנבואה מסתיימת בהבטחה לדניאל על שמו ישכב עד זמן הקצה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהַגָּנָה הַמַּלְאָכִית בְּלֵיל סַנְחֵרִיב
״דבר אחר: ויהי בחצי הלילה אמר דוד (תהלים עז, ז): אזכרה נגינתי בלילה. אמרה כנסת ישראל: נזכרת אני את השברים, שהיית שובר את האויבים בעבורי״
הַפֶּסֶק מֵשַׁמּוֹת רַבָּה מְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁקָּרוּ בַּלַּיְלָה בִּזְמַן פְּשִׁיעַתוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב. הַמְּסִפֶּה מְסַבֵּר כִּי הַשֵּׁם שָׁלַח מַלְאָכִים כְּדֵי לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל, וְזֶה עוֹשֶׂה אֶת הַהַבְדָּל הַמְּדַויָּק שֶׁל הַמְּסִפֶּה בֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁקָּרוּ בַּלַּיְלָה לְכָבוֹד הַשֵּׁם לְבַדּוֹ. הַמְּסִפֶּה מְצַיֵּן אֶת הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל שֶׁהִכָּה אֶת מַחֲנֵה אֲשׁוּר, וְאֶת הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל שֶׁהִצִּיל אֶת חַנַנְיָה וַחֲבֵרָיו מֵהָאֵשׁ. הַמְּסִפֶּה מְבִיא רַעיוֹן מִתּוֹךְ הַמְּסִפָּה עַל מַעֲשֵׂי הָאָבוֹת, וְסוֹבֵר כִּי הַמַּלְאָכִים הָיוּ רוֹצִים לָרֶדֶת לְהַצִּיל אֶת אַבְרָהָם מִכּבְשַׁן הָאֵשׁ, אֲבָל הַשֵּׁם הִצְטַוָּה עֲלֵיהֶם לְחַכּוֹת כְּדֵי שֶׁהַמַּעֲשֶׁה יִהְיֶה לִכְבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ. הַמְּסִפֶּה מְקַבֵּל אֶת הַתַּעֲלוּמָה הַזּוֹ כְּחֵלֶק מֵהַמַּעֲשִׂים שֶׁקָּרוּ בַּלַּיְלָה.
שמות רבה י״ח:ה׳ ↗הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּשְׁפָּט הַמְּשׁוֹפֵט
״וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים (רות א, א), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח וְאָמַר (תהלים נ, ז): שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין מְעִידִין אֶלָּא בְּשׁוֹמֵעַ. רַבִּי״
בְּפֶתַחַת רּוּת רַבָּה, רַבִּי יוֹחָנָן מְסַבֵּר אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת הַשּׁם. הוּא מַסְבִּיר שֶׁמִּבְּרִית סִינַי, הַשּׁם בָּחַר לִקְרֹא לְיִשְׂרָאֵל "עַמִּי", בְּעוֹד שֶׁשְּׁאָר הָאֻמּוֹת נִקְרְאוּ כְּכָל הַשְּׁבָטִים הָעוֹלָמִיִּים. הַמַּטְעָם בַּדְּבָרִים "שִׁמְעָה עַלַּי עַמִּי וְאֶדַּבֵּרָה" הוּא כְּדֵי שֶׁהַשּׁם יוּכַל לְהַעֲמִיד תְּשׁוּבוֹת וּמִשְׁפָּט מִדַּיָּק. הַמַּטְעָם בְּ"אֶדַּבֵּרָה" הוּא כְּדֵי לְהַצְהִיר בְּצִדְקָה עַל הָעוֹלָם הַבָּא, כְּשֶׁהַשּׁם מַעֲמִיד מִשְׁפָּט עַל הָעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְהַמְּחַלְלִים. רַבִּי יוֹחָנָן מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּלָּה "יַעֲמֹד" מֵעִנְיַן דָּנִיֵּאל: הַמִּשְׁפָּט שֶׁיַּעֲמֹד מִיכָאֵל בָּעֵת הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, שֶׁמַּשְׁמָעְתּוֹ הַמִּשְׁפָּט יַעֲמֹד וְיָעֲמֹד, כְּאִילוּ הַשּׁוֹפְטִים יַעַמְדוּ בְּלִי לְדַבֵּר. הַקּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּצִדְקָה וּמַוְשִׁיעַ אֶת בָּנָיו, מַסִּיק מִכָּךְ שֶׁהַמִּשְׁפָּט הַתּוֹקֵף הוּא בְּצִדְקָה גְּבוֹהָה.
רות רבה, פתיחתא א׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה והזכרון בתוך המשבר
״והמשכילים. שעסקו בתורה ובמצות יזהירו כזוהר הרקיע:״
הפסוק מתאר את מעמדם של המשכילים, אלו שהעמיקו ועיסקו בתורה ובמצוות. לפי פירושו של רש"י על דניאל, התפקיד שלהם הוא להאיר ולזהור כזיו השמים. הפסוק מדגיש שהחכמה והדבקות במעשים טובים יוצרות אור פנימי וגלוי. ההסבר של רש"י מתמקד בתוצאה הרוחנית של הלימוד והעבודה, ואינו עוסק בפרשנות נבואית על סוף הימים. הוא מראה כיצד התורה הופכת למקור של זוהר ובהירות בתוך תקופות קשות.
רש״י על דניאל 12:3:1 ↗התקווה בתוך המצוקה והסוף של התגלות דניאל
״ולא יבינו. אותם כל רשעים:״
הפסוק האחרון בפרק זה עוסק בקושי להבין את התחזית. רש"י מסביר שחלק מהרשעים לא יבינו את הדברים. לפי פירושו, המילה "ולא יבינו" מתייחסת לרשעים עצמם, שאין להם את התבונה להבין את המשמעות של מה שקורה. הפרק מתאר תקופה קשה מאוד, אך מבטיח הצלה למי ששייך לעמו. ישנו הבטחה לתחיית המתים, שבה חלק יקומו לחיים נצחיים וחלק לעירה. התהליך כולל הבנה ובינה רק בסוף הזמן, כשהסיום של כל התהוות יגיע.
רש״י על דניאל 12:10:4 ↗הזוהר של המשכילים
״והמשכילים, כזוהר הרקיע - שיקבל האור והמצדיקים לרבים מעלתם גדולה על כן אמר: ככוכבים לעולם ועד, כי מעלת הכוכבים גדולה ממעלת הגלגלים, אף כי הרקיע״
בפסוק זה מופיע הבטחה לגורלם של המשכילים והצדיקים בסוף הימים. לפי אבן עזרא, המשכילים יזכו לאור מיוחד, בדומה לזוהר השמיים. המעלה הגדולה של הצדיקים היא שהם ייראו ככוכבים לעולם ועד, כיוון שמעלת הכוכבים גבוהה אף יותר ממעלת הגלגלים השמיים. הפרשן מתמקד בשינוי המעלה של בני האדם בעת הזאת. הוא מסביר שההארה הזו היא חריגה וגבוהה מכל מה שקיים בבריאה הרגילה, כשהוא משווה את אורם של הצדיקים לאור הכוכבים המאירים בשמי הרקיע.
אבן עזרא על דניאל 12:3:1 ↗סוד המילים החתומות
״ויאמר - טעם לך - כאומר לך לדרכך ואל תשאל יותר כי סתומים וחתומים הדברים וזה לאות כי בגעת הקץ יבינו המשכילים רמיזות המלאך, על״
בסוף ספר דניאל, המלאך מבהיר כי ישנם דברים שנותרו חתומים וסגורים. הוא מורה לדניאל ללכת בדרכו ולא לחפש תשובות נוספות למאורעות הקצה. המטרה היא להשאיר את הדברים כרמזים בלבד, שיתבררו רק בזמן הנכון. אבן עזרא מסביר שהדברים נותרו מסתוריים כדי שהחכמים, כשיגיע זמן הקץ, יבינו את הרמזים של המלאך. התהליך הזה מדמה ניקוי של כעס ובלבול, כדי שהנשמות החכמות יוכלו לקבל את האמת בצורה צלולה וטהורה.
אבן עזרא על דניאל 12:9:1 ↗