בשנה השלישית למלכות יהויקים, מלך יהודה, בא נבוכדנצר, מלך בבל, לירושלים וצה על אותה.
בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בָּ֣א נְבוּכַדְנֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃דניאל · פרק א׳
כיבוש ירושלים וגיוס הנערים
דניאל וחבריו בבבל: מהשבי לבחירת התזונה המיוחדת
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דניאל א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
כיבוש ירושלים וגיוס הנערים
האדון מסר לידיו את יהויקים, מלך יהודה, ואת חלק מכלי בית האלוהים; הוא הביא אותם לארץ שנער, אל בית אלוהיו, והביא את הכלים אל בית אוצר אלוהיו.
וַיִּתֵּן֩ אֲדֹנָ֨י בְּיָד֜וֹ אֶת־יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה וּמִקְצָת֙ כְּלֵ֣י בֵית־הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיְבִיאֵ֥ם אֶֽרֶץ־שִׁנְעָ֖ר בֵּ֣ית אֱלֹהָ֑יו וְאֶת־הַכֵּלִ֣ים הֵבִ֔יא בֵּ֖ית אוֹצַ֥ר אֱלֹהָֽיו׃המלך אמר לאשפנז, ראש סריריו, להביא מבין בני ישראל, מצאצא המלוכה ומבין האצילים.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לְאַשְׁפְּנַ֖ז רַ֣ב סָרִיסָ֑יו לְהָבִ֞יא מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וּמִזֶּ֥רַע הַמְּלוּכָ֖ה וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים׃ילדים ללא שום פגם, בעלי מראה טוב, חכמים בכל חוכמה, בעלי ידע והבנה, ושיש בהם כוח לעמוד בהיכל המלך; כדי ללמד אותם את הספר ואת לשון כשדים.
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כָּל־מאום [מוּם֩] וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּילִ֣ים בְּכָל־חָכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלֲלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃הכשרת הנערים בבבל
המלך קבע עבורם אוכל יומיומי ממאכני המלך ויין משרתיו, כדי לגדל אותם במשך שלוש שנים, ולאחר מכן יעמדו לפני המלך.
וַיְמַן֩ לָהֶ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֗וֹ מִפַּת־בַּ֤ג הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּמִיֵּ֣ין מִשְׁתָּ֔יו וּֽלְגַדְּלָ֖ם שָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ וּמִ֨קְצָתָ֔ם יַֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ביניהם היו בני יהודה: דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.
וַיְהִ֥י בָהֶ֖ם מִבְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה דָּנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָֽה׃שר הסרים נתן להם שמות חדשים; לדניאל קרא בלשטצאר, לחנניה קרא שדרך, למישאל קרא משך, ולעזריה קרא עבד נגו.
וַיָּ֧שֶׂם לָהֶ֛ם שַׂ֥ר הַסָּרִיסִ֖ים שֵׁמ֑וֹת וַיָּ֨שֶׂם לְדָֽנִיֵּ֜אל בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר וְלַֽחֲנַנְיָה֙ שַׁדְרַ֔ךְ וּלְמִֽישָׁאֵ֣ל מֵישַׁ֔ךְ וְלַעֲזַרְיָ֖ה עֲבֵ֥ד נְגֽוֹ׃דניאל החליט בלב שלא לטמם את עצמו באוכל המלך או ביינו, ושר הסרים חיפש מישהו שלא יתמאיס מהאוכל הזה.
וַיָּ֤שֶׂם דָּנִיֵּאל֙ עַל־לִבּ֔וֹ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִתְגָּאַ֛ל בְּפַתְבַּ֥ג הַמֶּ֖לֶךְ וּבְיֵ֣ין מִשְׁתָּ֑יו וַיְבַקֵּשׁ֙ מִשַּׂ֣ר הַסָּרִיסִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִתְגָּאָֽל׃מבחן המזון של דניאל וחבריו
האל נתן לדניאל חסד ורחמים מול שר החצר.
וַיִּתֵּ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־דָּ֣נִיֵּ֔אל לְחֶ֖סֶד וּֽלְרַחֲמִ֑ים לִפְנֵ֖י שַׂ֥ר הַסָּרִיסִֽים׃שר החצר אמר לדניאל: אני מפחד מהאדון המלך. מי נותן לכם את האוכל והשתייה שלכם? אם הוא יראה את פניכם כעצבנים כמו הילדים, תגרמו לי אחריות מול המלך.
וַיֹּ֜אמֶר שַׂ֤ר הַסָּרִיסִים֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל יָרֵ֤א אֲנִי֙ אֶת־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֣ר מִנָּ֔ה אֶת־מַאֲכַלְכֶ֖ם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֡ר לָמָּה֩ יִרְאֶ֨ה אֶת־פְּנֵיכֶ֜ם זֹֽעֲפִ֗ים מִן־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר כְּגִֽילְכֶ֔ם וְחִיַּבְתֶּ֥ם אֶת־רֹאשִׁ֖י לַמֶּֽלֶךְ׃דניאל אמר למפקד האחראי על דניאל, חנניה, מישאל ועזריה:
וַיֹּ֥אמֶר דָּנִיֵּ֖אל אֶל־הַמֶּלְצַ֑ר אֲשֶׁ֤ר מִנָּה֙ שַׂ֣ר הַסָּֽרִיסִ֔ים עַל־דָּנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָֽה׃תנסה את המשרתים שלך במשך עשרה ימים, ותן לנו לאכול רק מהדגנים ולשתות רק מים.
נַס־נָ֥א אֶת־עֲבָדֶ֖יךָ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֑ה וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ מִן־הַזֵּרֹעִ֛ים וְנֹאכְלָ֖ה וּמַ֥יִם וְנִשְׁתֶּֽה׃ניסוי התזונה של הצעירים
שיראו לפניך את המראה שלנו ואת המראה של הילדים שאוכלים את המאכל של המלך, וכאשר תראה, תעשה עם עבדיך כרצונך.
וְיֵרָא֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ מַרְאֵ֔ינוּ וּמַרְאֵה֙ הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּתְבַּ֣ג הַמֶּ֑לֶךְ וְכַאֲשֶׁ֣ר תִּרְאֵ֔ה עֲשֵׂ֖ה עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃הוא שמע את הדברים האלו, ובוצע ניסוי של עשרת ימים.
וַיִּשְׁמַ֥ע לָהֶ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְנַסֵּ֖ם יָמִ֥ים עֲשָׂרָֽה׃ובסוף עשרת הימים, המראה שלהם היה טוב וחזק יותר מכל הילדים שאכלו את המאכל של המלך.
וּמִקְצָת֙ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה נִרְאָ֤ה מַרְאֵיהֶם֙ ט֔וֹב וּבְרִיאֵ֖י בָּשָׂ֑ר מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּתְבַּ֥ג הַמֶּֽלֶךְ׃המנהל לקח מהם את המאכל שלהם ואת היין שהיו שותים, ונתן להם במקום זאת קטניות.
וַיְהִ֣י הַמֶּלְצַ֗ר נֹשֵׂא֙ אֶת־פַּתְבָּגָ֔ם וְיֵ֖ין מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְנֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם זֵרְעֹנִֽים׃הַסּוֹף שֶׁל הַבְּחִינָה וְהַהַשְׁלָמָה שֶׁל הַנְּעָרִים
הָאֱלֹהִים נָתַן לָאַרְבַּעַת הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה יְדִיעָה, תְּבוּנָה בְּכָל הַסְּפָרִים וְחָכְמָה. וְדָנִיֵּאל הֵבִין אֶת כָּל הַחֲזוֹנוֹת וְהַחֲלוֹטֹת.
וְהַיְלָדִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אַרְבַּעְתָּ֔ם נָתַ֨ן לָהֶ֧ם הָֽאֱלֹהִ֛ים מַדָּ֥ע וְהַשְׂכֵּ֖ל בְּכָל־סֵ֣פֶר וְחָכְמָ֑ה וְדָנִיֵּ֣אל הֵבִ֔ין בְּכָל־חָז֖וֹן וַחֲלֹמֽוֹת׃וּבְסוֹף הַיָּמִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הִצְוָה לְהַבְאִיא אוֹתָם, הֵבִיא אוֹתָם שַׂר הַסָּרִיסִים לְפָנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר.
וּלְמִקְצָת֙ הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ לַהֲבִיאָ֑ם וַיְבִיאֵם֙ שַׂ֣ר הַסָּרִיסִ֔ים לִפְנֵ֖י נְבֻכַדְנֶצַּֽר׃הַמֶּלֶךְ שִׁבֵּר אִתָּם דְּבָרִים, וְלֹא מָצָא מִכֻּלָּם אַף אֶחָד כְּדָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וְעַזַרְיָה, וְהֵם עָמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלְךָ.
וַיְדַבֵּ֣ר אִתָּם֮ הַמֶּלֶךְ֒ וְלֹ֤א נִמְצָא֙ מִכֻּלָּ֔ם כְּדָנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָ֑ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וְכָל דְּבַר הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ מֵהֶם, מָצָא אוֹתוֹ בְּעֶשֶׂר יָדוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַקְּסָמִים וְהַמְּנַחְשִׁים בְּכָל מַמְלַכְתּוֹ.
וְכֹ֗ל דְּבַר֙ חָכְמַ֣ת בִּינָ֔ה אֲשֶׁר־בִּקֵּ֥שׁ מֵהֶ֖ם הַמֶּ֑לֶךְ וַֽיִּמְצָאֵ֞ם עֶ֣שֶׂר יָד֗וֹת עַ֤ל כָּל־הַֽחַרְטֻמִּים֙ הָֽאַשָּׁפִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מַלְכוּתֽוֹ׃סוף פרק ראשון
דניאל נשאר בתפקידו עד לשנתו הראשונה של כורש המלך.
וַֽיְהִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל עַד־שְׁנַ֥ת אַחַ֖ת לְכ֥וֹרֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
כיבוש ירושלים וגיוס הנערים
בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בָּ֣א נְבוּכַדְנֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃
וַיִּתֵּן֩ אֲדֹנָ֨י בְּיָד֜וֹ אֶת־יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה וּמִקְצָת֙ כְּלֵ֣י בֵית־הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיְבִיאֵ֥ם אֶֽרֶץ־שִׁנְעָ֖ר בֵּ֣ית אֱלֹהָ֑יו וְאֶת־הַכֵּלִ֣ים הֵבִ֔יא בֵּ֖ית אוֹצַ֥ר אֱלֹהָֽיו׃
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לְאַשְׁפְּנַ֖ז רַ֣ב סָרִיסָ֑יו לְהָבִ֞יא מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וּמִזֶּ֥רַע הַמְּלוּכָ֖ה וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים׃
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כָּל־מאום [מוּם֩] וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּילִ֣ים בְּכָל־חָכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלֲלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃
הכשרת הנערים בבבל
וַיְמַן֩ לָהֶ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֗וֹ מִפַּת־בַּ֤ג הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּמִיֵּ֣ין מִשְׁתָּ֔יו וּֽלְגַדְּלָ֖ם שָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ וּמִ֨קְצָתָ֔ם יַֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֥י בָהֶ֖ם מִבְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה דָּנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָֽה׃
וַיָּ֧שֶׂם לָהֶ֛ם שַׂ֥ר הַסָּרִיסִ֖ים שֵׁמ֑וֹת וַיָּ֨שֶׂם לְדָֽנִיֵּ֜אל בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר וְלַֽחֲנַנְיָה֙ שַׁדְרַ֔ךְ וּלְמִֽישָׁאֵ֣ל מֵישַׁ֔ךְ וְלַעֲזַרְיָ֖ה עֲבֵ֥ד נְגֽוֹ׃
וַיָּ֤שֶׂם דָּנִיֵּאל֙ עַל־לִבּ֔וֹ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִתְגָּאַ֛ל בְּפַתְבַּ֥ג הַמֶּ֖לֶךְ וּבְיֵ֣ין מִשְׁתָּ֑יו וַיְבַקֵּשׁ֙ מִשַּׂ֣ר הַסָּרִיסִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִתְגָּאָֽל׃
מבחן המזון של דניאל וחבריו
וַיִּתֵּ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־דָּ֣נִיֵּ֔אל לְחֶ֖סֶד וּֽלְרַחֲמִ֑ים לִפְנֵ֖י שַׂ֥ר הַסָּרִיסִֽים׃
וַיֹּ֜אמֶר שַׂ֤ר הַסָּרִיסִים֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל יָרֵ֤א אֲנִי֙ אֶת־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֣ר מִנָּ֔ה אֶת־מַאֲכַלְכֶ֖ם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֡ר לָמָּה֩ יִרְאֶ֨ה אֶת־פְּנֵיכֶ֜ם זֹֽעֲפִ֗ים מִן־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר כְּגִֽילְכֶ֔ם וְחִיַּבְתֶּ֥ם אֶת־רֹאשִׁ֖י לַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֥אמֶר דָּנִיֵּ֖אל אֶל־הַמֶּלְצַ֑ר אֲשֶׁ֤ר מִנָּה֙ שַׂ֣ר הַסָּֽרִיסִ֔ים עַל־דָּנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָֽה׃
נַס־נָ֥א אֶת־עֲבָדֶ֖יךָ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֑ה וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ מִן־הַזֵּרֹעִ֛ים וְנֹאכְלָ֖ה וּמַ֥יִם וְנִשְׁתֶּֽה׃
ניסוי התזונה של הצעירים
וְיֵרָא֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ מַרְאֵ֔ינוּ וּמַרְאֵה֙ הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּתְבַּ֣ג הַמֶּ֑לֶךְ וְכַאֲשֶׁ֣ר תִּרְאֵ֔ה עֲשֵׂ֖ה עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃
וַיִּשְׁמַ֥ע לָהֶ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְנַסֵּ֖ם יָמִ֥ים עֲשָׂרָֽה׃
וּמִקְצָת֙ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה נִרְאָ֤ה מַרְאֵיהֶם֙ ט֔וֹב וּבְרִיאֵ֖י בָּשָׂ֑ר מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּתְבַּ֥ג הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֣י הַמֶּלְצַ֗ר נֹשֵׂא֙ אֶת־פַּתְבָּגָ֔ם וְיֵ֖ין מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְנֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם זֵרְעֹנִֽים׃
הַסּוֹף שֶׁל הַבְּחִינָה וְהַהַשְׁלָמָה שֶׁל הַנְּעָרִים
וְהַיְלָדִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אַרְבַּעְתָּ֔ם נָתַ֨ן לָהֶ֧ם הָֽאֱלֹהִ֛ים מַדָּ֥ע וְהַשְׂכֵּ֖ל בְּכָל־סֵ֣פֶר וְחָכְמָ֑ה וְדָנִיֵּ֣אל הֵבִ֔ין בְּכָל־חָז֖וֹן וַחֲלֹמֽוֹת׃
וּלְמִקְצָת֙ הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ לַהֲבִיאָ֑ם וַיְבִיאֵם֙ שַׂ֣ר הַסָּרִיסִ֔ים לִפְנֵ֖י נְבֻכַדְנֶצַּֽר׃
וַיְדַבֵּ֣ר אִתָּם֮ הַמֶּלֶךְ֒ וְלֹ֤א נִמְצָא֙ מִכֻּלָּ֔ם כְּדָנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָ֑ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וְכֹ֗ל דְּבַר֙ חָכְמַ֣ת בִּינָ֔ה אֲשֶׁר־בִּקֵּ֥שׁ מֵהֶ֖ם הַמֶּ֑לֶךְ וַֽיִּמְצָאֵ֞ם עֶ֣שֶׂר יָד֗וֹת עַ֤ל כָּל־הַֽחַרְטֻמִּים֙ הָֽאַשָּׁפִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מַלְכוּתֽוֹ׃
סוף פרק ראשון
וַֽיְהִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל עַד־שְׁנַ֥ת אַחַ֖ת לְכ֥וֹרֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
סיפור על תקופת שלטונו של נבוכדנצר בבבל, על גיוס נערים יהודים ועל נאמנותם למנהגים שלהם.
כיבוש ירושלים וגיוס הנערים
נבוכדנצר מלך בבל כובש את ירוּשלים בשנות שלטון יהויקים. בתוצאה זו נלקחו כלי בית יהוה לארץ שנער. המלך בבבל פקד לאסוף בני ישראל נבחרים, צעירים חכמים ונטולי פגמים, כדי ללמד אותם את תרבות בבל ולהכינם לשירותו.
הכשרת הנערים בבבל
המלך קובע תקופת הכשרה של שלוש שנים עבור בני יהודה, כולל תזונה ממאכלי המלך. שמותיהם משתנים על ידי שר הסרים. דניאל מחליט לשמור על עצמו ולא לאכול מהמאכל המלכותי.
מבחן המזון של דניאל וחבריו
האל מעניק לדניאל חסד מול שר החצר המפחד מהמלך. דניאל מציע מבחן של עשרה ימים שבו הוא וחבריו יאכלו רק דגנים וישתו מים, כדי להוכיח שהם אינם זקוקים למזון המלכותי ולמנוע מהשר אחריות מול המלך.
ניסוי התזונה של הצעירים
הצעירים מבקשים לעבור ניסוי של עשרת ימים באכילת קטניות במקום מאכל המלך. בסוף התקופה הם נראים בריאים וחזקים יותר מכל שאר הצעירים, ועל כן המנהל מחליט להושיבם על תזונה של קטניות בלבד.
הַסּוֹף שֶׁל הַבְּחִינָה וְהַהַשְׁלָמָה שֶׁל הַנְּעָרִים
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַהַצְלָחָה הַמַּדְהִימָה שֶׁל אַרְבַּעַת הַנְּעָרִים: דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וְעַזַרְיָה. הָאֱלֹהִים הִעֲנִיק לָהֶם חָכְמָה וְתֵבֵל, וּבְעֵת הַבְּחִינָה לְפָנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, הֵם הָיוּ עֶשֶׂר יָדוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַחֲכָמִים שֶׁבַּמַּמְלָכָה.
סוף פרק ראשון
הפסוק מסכם את תקופת שירותו של דניאל בבבל. הוא נשאר בתפקידו לאורך תקופה ארוכה, עד לעלייתה של ממלכת פרס תחת שלטון כורש המלך.
הנערים עמדו בבדיקה והפגינו חוכמה וכושר גבוהים יותר מכל השאר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
משך מלכות נבוכדנצר וזמן חורבן בית המקדש
״רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים מָלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁמָּלַךְ וְעָלָה לִירוּשָׁלַיִם וְכָבַשׁ אֶת יְהוֹיָקִים, וְאַחַד עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ עַל מַלְכוּת״
בְּפֶרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְסֻבֶּאת הַתַּאֲרִיכִים שֶׁל מַלְכוּת בָּבֶל וְהַקְקָרַת יְהוּדָה. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר מָלַךְ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. הַחֶשְׁבּוֹן מְחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַתְּקָפִים שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר: הַתְּקִיפָה הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁכָּבַשׁ אֶת יְהוֹיָקִים, וְהַתְּקִיפָה הַשֵּׁנִית כְּשֶׁמָּלַךְ עַל צִדְקִיָּהוּ. מִשְּׁנֵי הַתְּקָפִים אֵלֶּה מִתְקַצֵּר הַזְּמַן עַד חֵרֶב הַבַּיִת, וּמִן הַחֻרְבָּן עַד הַגָּלוּת הַבָּא בִּבְנֹו מְרֹדַךְ עָבְרוּ שִׁשִּׁים וְשְׁתַּים שָׁנִים. הַמְּקוֹר מַבִּיט בְּחִישּׁוּב הַזְּמַנִּים בְּעַיִן הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַמַּלְכוּת וְהַגָּלוּת. הוּא מְצַיֵּן שֶׁלְּגָלוּת יְהוֹיָכִין עָבְרוּ שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים עַד שֶׁמְּרֹדַךְ נָשָׂא אֶת רֹאשׁ יְהוּדָה. הַמְּקוֹר מְסַתְמֵךְ עַל פְּסוּקִים מִתּוֹךְ הַמַּקְצָרִים שֶׁל הַגָּלוּת, וּמַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּצֶב הַמּוּדָג שֶׁל הָאֵרוּעִים בְּמַלְכוּת בָּבֶל.
פרקי דרבי אליעזר מ״ט:ז׳ ↗המשמעות של המינוי והקצבה
״וכן בירוש' פסח' פ"ב כח סע"ג: הא אם לא נתמנה לו אור, ובשביעית פ"ח לח ע"א: טבח כהן שנתמנה לו בכור. מנה zuteilen, bestimmen: ישעיה״
הקטע מביא מובאות מהגמרא (פסחים) המסבירות את המושג "מנה" בהקשר המקראי. המילה משמשת לתיאור קצבה, קביעה או הקצבה של משהו מסוות, כמו מאכל או שירות כהני. הפרשן מראה כיצד המילה מופיעה בנבואות ובסיפורים שונים כדי לתאר את ההחלטה האלוהית או המלכותית על חלוקת משאבים, כמו במקרה של דניאל שקיבל את המזון שלו באופן קבוע.
מבואות לספרות האמוראים, חלק ב' (הערות ופירושים לפרקים מן התלמוד), פסחים, פרק ב נ״ח ↗בעקבות המפרשים
התחלה של משבר וניסיון אמונה
״מפת בג. הוא שם מאכל המלך בל' כשדים ויש פותרים פת בג לחם ואין נראה כן שהרי כתיב ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן״
פרק זה בספר דניאל מתאר את תחילת השבי של יהודה לבבל. המלך נבוכדנצר מורה להביא נערים יהודים מן האצולה, ביניהם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, כדי ללמד אותם את תרבות בבל. המלך קובע להם תפריט יומי של מאכלים ויין מהשולחן שלו, במטרה לעצב את זהותם. הקטע מציג את המאבק של הנערים לשמור על זהותם ועל ההלכה. רש"י מציין בדיון על המאכלים, כי המנהלים הביאו גם לחם וזרעונים, וטוען שזרעונים אינם תחליף מלא ללחם. הטקסט מדגיש את ההתעמקות של הנערים בלימוד ובמסורת בתוך סביבה זרה ומאתגרת.
רש״י על דניאל 1:5:2 ↗הניסיון של דניאל וחבריו
״נושא את פת בגם. נוטלו לעצמו:״
הפרק הראשון בספר דניאל מתאר את תחילת גלות יהודה לבבל בשנות שלמה יהויקים. המלך נבוכדנצר מורה על איסוף צעירים מהאצולה היהודית, חסונים ובעלי ידע, כדי ללמד אותם את תרבות ובבל. דניאל וחבריו נדרשים לשנות את שמם ואת אורח חייהם, אך דניאל מחליט לא לטמם את עצמו מהמאכלים והיין של המלך. הטקסט מציג את ההחלטה של דניאל כניסיון לשמור על זהותו היהודית תחת תנאים קשים. רש"י מפרש על הפסוק הקשור למזון, ומציין כי המלך ואנשיו נטלו לעצמם את המאכלים שהוצעו, אך דניאל החזיק בנחישות בבחירתו. הפרק מסתיים בתוצאה של הנאמנות הזאת, כאשר השם מעניק להם חוכמה ודעת מעל כולם.
רש״י על דניאל 1:16:1 ↗הכנה לממלכה
״וטעם לגדלם – להרגילם לעמוד ולדעת משפטי המלוכה, וזה הוא: אשר כח בהם.״
הקטע מתאר את תחילת תקופת גלות בבל, כאשר המלך נבוכדנצר מורה להביא מתוך בני ישראל בחורים מובחרים, יפים וחכמים. המטרה הייתה לאמן אותם במשפט המלוכה ובשפה ובספרות של בבל, כדי שיהיו ראויים לשירות המלך. הפירוש של אבן עזרא מסביר כי המטרה של האימון הזה הייתה "לגדלם", כלומר להרגילם להכיר את חוקי ונהגי המלוכה, וזאת בזכות הכישורים והכוח שהיו כבר קיימים בהם מלכתחילה.
אבן עזרא על דניאל 1:5:3 ↗התחלה של תקופה חדשה: דניאל בבבל
״ויהי, נושא - בנפשו ואשר קצר להזכיר היין זכרו עתה, ונו"ן זרעונים נוסף, כמו: לגאיונים ורבים כמוהם.״
הפרק הראשון בספר דניאל מתאר את תחילת תקופת שלטון בבל תחת יהויקיםם, מלך יהודה. המלך נבוכדנצר מביא חלק מיהודי ירושלים לשבי בבבל. הוא מחפש צעירים יפים ומוכשרים כדי ללמד אותם את תרבות ובבל. דניאל, חנניה, מישאל ועזריה נבחרים לקבוצה זו. הם נדרשים לשנות את שמותיהם ולאכול מהאוכל של המלך, אך דניאל מחליט לשמור על זהותו היהודית על ידי הימנעות מאוכל אסור. הטקסט מציג את המפגש בין המסורת היהודית לבין השפעת האימפריה הבבלית. אבן עזרא, במפרשו על פסוק טז, מציין כי האות נון במילה "נושא" יכולה להיות תוספת לשונית המדגישה את התוכן. הוא מסביר שהכותב בחר להוסיף מילים מסוימות כדי להרחיב את המשמעות של הזיכרון או התהליך המתואר. הפרק מדגיש את נאמנות הצעירים לאלוהים למרות הלחץ התרבותי הכבד.
אבן עזרא על דניאל 1:16:1 ↗