כְּשֶׁשְׁלֹמֹה סִיים אֶת הַתְּפִלּוֹת, אֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וְאָכְלָה אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַזְּבָחִים, וּכְבוֹד הַשֵּׁם מָלֵא אֶת הַבַּיִת.
וּכְכַלּ֤וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל הָעֹלָ֖ה וְהַזְּבָחִ֑ים וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה מָלֵ֥א אֶת־הַבָּֽיִת׃דברי הימים ב׳ · פרק ז׳
כבוד הַשֵּׁם בַּבַּיִת הַקֹּדֶשׁ וְחֲגיגַת הַהַקְדָּשָׁה שֶׁל שְׁלֹמֹה
מִתְכּוֹןֵן הַמִּקְדָּשׁ בְּכָבוֹד הַשֵּׁם, הַחֲגיגוֹת הַמְּחַיּוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְהַבְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַמְּלוּכָה וְהַאַשְׁרָה וְעַל הַסַּכָּנָה הַמְּבִיאָה אֶל הַחֻרְבָּן.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
כְּבוֹד הַשֵּׁם בְּהַבַּיִת הַקֹּדֶשׁ
הַכֹּהֲנִים לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס לְבֵית הַשֵּׁם, כִּי כְּבוֹד הַשֵּׁם מָלֵא אֶת בֵּית הַשֵּׁם.
וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת יָרְדַת הָאֵשׁ וְאֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם עַל הַבַּיִת, וְהֵם הִקְרִיבוּ דַּבְקָן אֶל הָאָרֶץ וְהִשתַּחֲווּ וְהוֹדוּ לַשֵּׁם, כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
וְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֔וּ וְהוֹד֤וֹת לַיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי הַשֵּׁם.
וְהַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָ֑ם זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)חגיגת ההקדשה של שלמה
המלך שלמה הקריב זבחי בקר עשרים ושניים אלף וצאן מאה עשרים אלף, והמלך וכל העם הקדישו את בית האלוהים.
וַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֮ אֶת־זֶ֣בַח הַבָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָֽם׃הכהנים עמדו במקומות השמירה שלהם, והלוויים החזיקו בכלי הנגינה של ה' שעשה המלך דוד כדי להודות לה' כי חסדו לעולם, כשהם משבחים את ה'. הכהנים עמדו לפניהם, וכל ישראל עמדו שם.
וְהַכֹּהֲנִ֞ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֣ם עֹמְדִ֗ים וְהַלְוִיִּ֞ם בִּכְלֵי־שִׁ֤יר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה דָּוִ֣יד הַמֶּ֗לֶךְ לְהֹד֤וֹת לַיהוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ בְּהַלֵּ֥ל דָּוִ֖יד בְּיָדָ֑ם וְהַכֹּהֲנִים֙ מחצצרים [מַחְצְרִ֣ים] נֶגְדָּ֔ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמְדִֽים׃ (ס)שלמה קידש את מרכז החצר שלפני בית ה', כי שם עשה עולות ושומן של שלמים, כי מזבח הנחושת שעשה שלמה לא יכול היה להכיל את העולה ואת המנחה ואת השומנים.
וַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־תּ֤וֹךְ הֶֽחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהוָ֔ה כִּֽי־עָ֤שָׂה שָׁם֙ הָֽעֹל֔וֹת וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה לֹ֣א יָכ֗וֹל לְהָכִ֛יל אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִֽים׃שלמה חג באותה עת במשך שבעה ימים, וכל עם ישראל היה איתו, קהל גדול מאוד, מחמת חמת ועד נחל מצרים.
וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־הֶ֠חָג בָּעֵ֨ת הַהִ֜יא שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ קָהָ֖ל גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל מִצְרָֽיִם׃סיום החגיגות ובניית המקדש
ביום השמיני הם עשו חגיגה, כי הקדישו את המזבח במשך שבעה ימים, וגם החג נמשך שבעה ימים.
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃וביום עשרים ושלושה לחודש השביעי, הוא שלח את העם לאהלים שלהם, כשהם שמחים וטוב לב על הטוב שעשה ה' לדוד, לשלמה ולעם ישראל.
וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם לְאָהֳלֵיהֶ֑ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣יד וְלִשְׁלֹמֹ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃שלמה סיים את בניית בית ה' ואת בניית בית המלך, ואת כל מה שהיה בכוונתו לעשות בבית ה' ובביתו שלו, הוא הצליח.
וַיְכַ֧ל שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־הַבָּ֜א עַל־לֵ֣ב שְׁלֹמֹ֗ה לַעֲשׂ֧וֹת בְּבֵית־יְהוָ֛ה וּבְבֵית֖וֹ הִצְלִֽיחַ׃ (פ)וה' נראה לשלמה בלילה ואמר לו: שמעתי את תפילתך, ובחרתי במקום הזה עבורי לבית זבח.
וַיֵּרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ וּבָחַ֜רְתִּי בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לִ֖י לְבֵ֥ית זָֽבַח׃הבטחת השם למענה לתפילה
הנה, אני אעצור את השמיים ולא ירד גשם, ואצווה על ארבה לאכול את הארץ, או שאשלח מגפה בעמי.
הֵ֣ן אֶֽעֱצֹ֤ר הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהֵן־אֲצַוֶּ֥ה עַל־חָגָ֖ב לֶאֱכ֣וֹל הָאָ֑רֶץ וְאִם־אֲשַׁלַּ֥ח דֶּ֖בֶר בְּעַמִּֽי׃ועמי, שקראתי בשמו, יכנעו, יתפללו, יחפשו את פניי וישובו מדרכיהם הרעות, ואני אשמע מהשמיים, אסלח לחטאתם וארפא את ארצם.
וְיִכָּנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙ וִֽיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י וְיָשֻׁ֖בוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָרָעִ֑ים וַאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּ֖א אֶת־אַרְצָֽם׃עכשיו עיני יהיו פקוחות ואוזני תהיינה קשובות לתפילה במקום הזה.
עַתָּ֗ה עֵינַי֙ יִהְי֣וּ פְתֻח֔וֹת וְאָזְנַ֖י קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ועכשיו בחרתי וקידשתי את הבית הזה כדי ששמי יהיה שם לנצח, ועיני ולבבי יהיו שם כל הימים.
וְעַתָּ֗ה בָּחַ֤רְתִּי וְהִקְדַּ֙שְׁתִּי֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה לִהְיוֹת־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃התנאי לשמירה על המלוכה
ואתה, אם תלך לפניי כמו שהלך אביך דוד, ותעשה את כל מה שציוויתי אותך, ותשמור את חוקי וחוקותי.
וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ וְלַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ וְחֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֽוֹר׃אקים את כסא מלכותך בדיוק כמו שהבטחתי לאביך דוד, ואמרתי שאיש לא ייהרס ממך את השלטון בישראל.
וַהֲקִ֣ימוֹתִ֔י אֵ֖ת כִּסֵּ֣א מַלְכוּתֶ֑ךָ כַּאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֗תִּי לְדָוִ֤יד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃אבל אם תפנו אתכם ועזבתם את החוקים ואת המצוות שנתתי לכם, ותלכו תעבדו אלים אחרים ותשתחוו להם,
וְאִם־תְּשׁוּב֣וּן אַתֶּ֔ם וַעֲזַבְתֶּם֙ חֻקּוֹתַ֣י וּמִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ותסירו מעל אדמתי את מה שנתתי להם, ואת הבית הזה שהקדשתי לשמי, אשליך מעל פניי, ואתן אותו לחורבן ולמוסר לכל העמים.
וּנְתַשְׁתִּ֗ים מֵעַ֤ל אַדְמָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אַשְׁלִ֖יךְ מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְאֶתְּנֶ֛נּוּ לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכָל־הָעַמִּֽים׃סיבת חורבן הבית
וְהַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁהָיָה בְּמַעֲלֶה, יְהַלְלוּ אוֹתוֹ כָּל עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ. הֵם יְהַלְלוּ וְיֹאמְרוּ: "לָמָּה עָשָׂה הַשֵּׁם כָּךְ לָאָרֶץ הַזֹּאת וּלְבַיִת הַזֶּה?"
וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עֶלְי֔וֹן לְכָל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֑ם וְאָמַ֗ר בַּמֶּ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃וְהֵם יַעַנּוּ שֶׁזֶּה קָרָה בִּגְלַל שֶׁהֵם עָזְבוּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. הֵם הִדְבִּיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים, הִשתַּחֲווּ לָהֶם וְעָבְדוּ לָהֶם, וּבִגְלַל זֹאת הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת.
וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָֽזְב֜וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר הוֹצִיאָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙יקוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ לָהֶ֖ם וַיַּֽעַבְד֑וּם עַל־כֵּן֙ הֵבִ֣יא עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
כְּבוֹד הַשֵּׁם בְּהַבַּיִת הַקֹּדֶשׁ
וּכְכַלּ֤וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל הָעֹלָ֖ה וְהַזְּבָחִ֑ים וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה מָלֵ֥א אֶת־הַבָּֽיִת׃
וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֔וּ וְהוֹד֤וֹת לַיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃
וְהַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָ֑ם זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
חגיגת ההקדשה של שלמה
וַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֮ אֶת־זֶ֣בַח הַבָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָֽם׃
וְהַכֹּהֲנִ֞ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֣ם עֹמְדִ֗ים וְהַלְוִיִּ֞ם בִּכְלֵי־שִׁ֤יר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה דָּוִ֣יד הַמֶּ֗לֶךְ לְהֹד֤וֹת לַיהוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ בְּהַלֵּ֥ל דָּוִ֖יד בְּיָדָ֑ם וְהַכֹּהֲנִים֙ מחצצרים [מַחְצְרִ֣ים] נֶגְדָּ֔ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמְדִֽים׃ (ס)
וַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־תּ֤וֹךְ הֶֽחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהוָ֔ה כִּֽי־עָ֤שָׂה שָׁם֙ הָֽעֹל֔וֹת וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה לֹ֣א יָכ֗וֹל לְהָכִ֛יל אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִֽים׃
וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־הֶ֠חָג בָּעֵ֨ת הַהִ֜יא שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ קָהָ֖ל גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל מִצְרָֽיִם׃
סיום החגיגות ובניית המקדש
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם לְאָהֳלֵיהֶ֑ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣יד וְלִשְׁלֹמֹ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
וַיְכַ֧ל שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־הַבָּ֜א עַל־לֵ֣ב שְׁלֹמֹ֗ה לַעֲשׂ֧וֹת בְּבֵית־יְהוָ֛ה וּבְבֵית֖וֹ הִצְלִֽיחַ׃ (פ)
וַיֵּרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ וּבָחַ֜רְתִּי בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לִ֖י לְבֵ֥ית זָֽבַח׃
הבטחת השם למענה לתפילה
הֵ֣ן אֶֽעֱצֹ֤ר הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהֵן־אֲצַוֶּ֥ה עַל־חָגָ֖ב לֶאֱכ֣וֹל הָאָ֑רֶץ וְאִם־אֲשַׁלַּ֥ח דֶּ֖בֶר בְּעַמִּֽי׃
וְיִכָּנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙ וִֽיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י וְיָשֻׁ֖בוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָרָעִ֑ים וַאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּ֖א אֶת־אַרְצָֽם׃
עַתָּ֗ה עֵינַי֙ יִהְי֣וּ פְתֻח֔וֹת וְאָזְנַ֖י קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְעַתָּ֗ה בָּחַ֤רְתִּי וְהִקְדַּ֙שְׁתִּי֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה לִהְיוֹת־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃
התנאי לשמירה על המלוכה
וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ וְלַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ וְחֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֽוֹר׃
וַהֲקִ֣ימוֹתִ֔י אֵ֖ת כִּסֵּ֣א מַלְכוּתֶ֑ךָ כַּאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֗תִּי לְדָוִ֤יד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וְאִם־תְּשׁוּב֣וּן אַתֶּ֔ם וַעֲזַבְתֶּם֙ חֻקּוֹתַ֣י וּמִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃
וּנְתַשְׁתִּ֗ים מֵעַ֤ל אַדְמָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אַשְׁלִ֖יךְ מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְאֶתְּנֶ֛נּוּ לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכָל־הָעַמִּֽים׃
סיבת חורבן הבית
וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עֶלְי֔וֹן לְכָל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֑ם וְאָמַ֗ר בַּמֶּ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָֽזְב֜וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר הוֹצִיאָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙יקוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ לָהֶ֖ם וַיַּֽעַבְד֑וּם עַל־כֵּן֙ הֵבִ֣יא עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסָקִים מְתָאֲרִים אֶת סִיּוּם הַבְּנִיָּה וְהַהַקְדָּשָׁה שֶׁל הַבַּיִת, אֶת הַחֲגיגוֹת הָעֲנָקִיּוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה וְאֶת הַהַבְטָחוֹת וְהַאַשְׁעָה לְמַלְכוּתוֹ.
כְּבוֹד הַשֵּׁם בְּהַבַּיִת הַקֹּדֶשׁ
מַעֲמָד הַכֹּהֲנִים וְהָעָם לִפְנֵי כְּבוֹד הַשֵּׁם: בְּסִיּוּם הַתְּפִלּוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה, אֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וְאָכְלָה אֶת הַזְּבָחִים. כְּבוֹד הַשֵּׁם מָלֵא אֶת הַבַּיִת בְּכָךְ שֶׁהַכֹּהֲנִים לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו. כָּל הָעָם רָאוּ אֶת הָאוֹתִים, הִשתַּחֲווּ וְהוֹדוּ לַשֵּׁם עַל חַסְדּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ וְהָעָם הִמְשִׁיכוּ בִּזְבִיחָה לִפְנֵי הַשֵּׁם.
חגיגת ההקדשה של שלמה
המלך שלמה מביא זבחים רבים מאוד בבית האלוהים. הכהנים והלוויים משרתים בטקס עם כלי נגינה של דוד המלך כדי להודות לחסד ה'. בשל מגבלת גודל מזבח הנחושת, שלמה מקדש חלק אחר בחצר. כל עם ישראל מתאסף לחג של שבעה ימים בקהל עצום.
סיום החגיגות ובניית המקדש
הפסוקים מתארים את סיום חגיגות המזבח והחג, את שחרור העם בשמחה לאחר הטוב שעשה ה' למלוכה, ואת השלמת בניית המקדש והארמון על ידי שלמה. בסיום, ה' מבטיח לשלמה ששמע את תפילתו ואישר את המקום כבית זבח.
הבטחת השם למענה לתפילה
הפסוקים מתארים את התנאים להשבת הארץ והעם. אם העם יחזור מדרכיו הרעות ויתפלל, הַשֵּׁם יתפוס על רעב, חסרון בגשם ומגפה. הַשֵּׁם מבטיח שעיניו ואוזניו יהיו פקוחות לתפילה בבית הזה, שקידש לשמו לעד.
התנאי לשמירה על המלוכה
הטקסט מציג הבטחה להמשכיות השלטון בדומה לתקופת דוד המלך, בתנאי שישמרו על החוקים והמצוות. אם העם יפנה אל אלים אחרים ויעזוב את האדמה והבית שהוקדשו לה', המלוכה תופק ותהפוך למוסר לכל העמים.
סיבת חורבן הבית
הפסוקים מתארים את תגובת העוברים בדרך למראה הבית בערים העליונות. הם תוהים מדוע הגיע מצב זה, והתשובה היא בגלל עזיבת ה' ואמונתם באלים אחרים. בגלל חטא זה, הובאה על העם כל הרע המדובר.
הַפֶּסָקִים מְסַיְּמים בְּאַשְׁעָה עַל הַמְּלַכּוּת בְּכָל תְּנָאי, וּמְצִיֵּן אֶת הַסִּבָּה הַמְּדֻיֶּקֶת לַחֻרְבָּן הַבַּיִת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השערים שצריכים להיפתח בלב
״כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּיקֵּשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה. אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רְנָנוֹת, וְלֹא נַעֲנָה. פָּתַח וְאָמַר: ״שְׂאוּ״
כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רָצָה לְהַכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְבֵית קֹדֶשׁ הַקּדָשִׁים, אֲבָל הַשְּׁעָרִים דָּבְקוּ וְלֹא נִפְתְּחוּ. שְׁלֹמֹה הִתְחִיל לְשַׁיר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שִׁירֵי שֶׁבַח, וְגַם לֹא נַעֲנָה. הוּא קָרָא לַשְּׁעָרִים לְהִפָּתֵחַ וְשָׁאֲלוּ מִי הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְהוּא עָנָה: הַשֵּׁם עִזּוּז וְגִבּוֹר, אַךְ הַשְּׁעָרִים לֹא נִפְתְּחוּ. רַק כְּשֶׁבָּקַשׁ מֵהַשֵּׁם לֹא לְהַסְתֵּר פָּנָיו מֵהַמָּשִׁיחַ וְלִזְכֹּר אֶת חַסְדֵי דָּוִד, הַשְּׁעָרִים נִפְתְּחוּ וְהַשְּׁעָרִים שֶׁל שׂוֹנְאֵי דָּוִד הִתְבַּלְבְּלוּ. הַמְּקוֹר הוּא בִּלְשׁוֹן הַתַּלְמוּד (שַׁבָּת לֹ״א ע"א). הַמֵּבִיא אֶת הַסִּפּוּר מַסְבִּיר שֶׁהַשְּׁבָח הַמֻּצְלָח הוּא זֶה שֶׁמַּשְׂכִּיל לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְרַחֲמִים, וְלֹא רַק לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּמִלִּים יְפָפוֹת. הַסּוֹפֵּר מְבַקֵּשׁ לְהַעֲקִיב בְּמִלִּים עַל הַמַּעֲמָד שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁהִתְחִיל בְּשִׁירֵי שֶׁבַח לְבַדָּם וְלֹא הִצְלִיחַ, כְּשֶׁהַתְּפִלָּה הָעוֹמֶדֶת עַל הַחֶסֶד הִשְׁתַּנְּתָה לְתוֹךְ בְּקִישָׁה לְסִבְלוּת וּלְסַלְחָן.
שבת ל׳ א:ז׳ ↗כוח הזכות של אבות וצדיקים בתפילה
״דבר אחר: זכור לאברהם, הה"ד (קהלת ד): ושבח אני את המתים שכבר מתו. כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? ר' יהושע בן לוי ור' שמואל״
בְּפֶרֶט הַמַּקְצִיר, מִמַּקְצֵה שֶׁמוֹת רַבָּה, מֻסְבָּר הַכּוֹחַ הַמְּיֻחָד שֶׁל זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ בַּתְּפִלָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֵסְכִּים שֶׁהַמִּקְרָא "וְשֶׁבַח אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ" מְתַיֵּן בְּדָוִד אָבִיו שֶׁל שְׁלֹמֹה. כְּשֶׁשְּׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְפַּלֵּל שֶׁהָאֵשׁ תֵּרֵד, אַךְ הָאֵל לֹא עָנָה לוֹ. רַק כְּשֶׁזָּכַר אֶת דָּוִד, הָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, כְּפִי שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁלּוֹ עַל חַסְדֵּי דָּוִד. מִקְצוֹת דִּבְרֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, הַמִּקְרָא מִתְיַחֵס גַּם לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הוּא מַסְבִּיר שֶׁמֹּשֶׁה הִתְפַּלֵּל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִתְרַצָּה לָהֶם בִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם. רַק כְּשֶׁזָּכַר אֶת הַמֵּתִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְרַצָּה וְנֶחַם. הַמַּקְצִיר מְצַיֵּן שֶׁשְׁנֵי הַתַּנָּאִים מְפַרְשִׁים אֶת הַפֶּסוּק בְּאֶפְשָׁרוּת שׁוֹנָה: אֶחָד כְּנֶגֶד דָּוִד וְהַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד מֹשֶׁה.
שמות רבה מ״ד:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הודיה על החסד הנצחי
״להודות. בכלי שיר שהיו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:״
הפסוק עוסק בשבח ובמהלל של הַשֵּׁם. לפי רשִׁי, המילים הללו נאמרות בתוך שיר או מזמור הלל. השיר מוקדש להודאה לה' על טובו ועל חסדו שתמיד נמשך לעולמים. הפירוש מתמקד בשימוש בבניית השיר כדי להביע הכרה בטוב המבורך. רשִׁי מציין שהביטוי הזה נאמר כחלק מסדר של שירים המהללים את הטוב והחסד של הבורא.
רש״י על דברי הימים ב׳ 7:6:2 ↗השכינה בתוך הלב
״והיו עיני ולבי. תרגם יונתן ותהי שכינתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא, והיו עיני שם אם לבי וחפצי שם:״
הפסוק מתאר את התפילה והתקווה של המלך, שביקש שהשכינה תהיה תמיד נוכחת בעיניו ובליבו. הוא מבקש שהנוכחות האלוהית תהיה גלויה וברורה עבורו בכל יום ויום. תרגום יונתן, שהוא תרגום ארמי עתיק לכתבי הקודש, מרחיב את המשמעות של עיניים ולב. הוא מסביר שהמלך מבקש שהשכינה תהיה גלויה וניכרת לו, ושהוא ירגיש את נוכחותה תמיד. המפרש מתמקד בחיבור העמוק שבין ראיית השכינה לבין רצון הלב.
רש״י על דברי הימים ב׳ 7:16:1 ↗הַשִּׁיר שֶׁל הַכְּלֵים בְּיַד דָּוִד
״בהלל דויד בידם. כלי שיר שעשה דוד להלל. או פי' "בהלל דוד" שהיו אומרים המזמורים שעשה דוד, ופי' "בידם" כי על פי נגון הכלים היו״
הַפֶּסוּק מְתָאֵר אֶת הַכְּלֵים שֶׁהָיוּ בְּיָדָם שֶׁל הַלְוִיִּים, שֶׁהָיוּ מְחַלְלִים בְּהַלְלֵל דָּוִד. הַכַּכְּלִים הָיוּ כְּלֵי שִׁיר מְיֻחָדִים שֶׁהִכְשִׁיר דָּוִד לַשִּׁיר וְלַהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. הָרַדָּק מְסַבֵּל שְׁתֵּי הֲבָעוֹת עַל הַכְּלִים הַלְּלוּ. הוּא מַסְבִּיר שֶׁיֵּשׁ לְהַבִּיט לְכַלִּים כְּכְלֵי מוּזִיקָה שֶׁדָּוִד בְּרָא, אוֹ שֶׁהַכַּכְּלִים הָיוּ הַמְּזַמּוּרִים עַצְמָם. בְּנוֹסַף, הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלִּים הָיוּ נֶאֱמָרוּ בְּעַצְמָם עַל פִּי הַנִּגּוּן שֶׁל הַכְּלִים.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 7:6:1 ↗הפרשנות של הרד"ק על הפנייה בפרק ז'
״ואם תשובון אתם. פי': אתה וישראל:״
בַּקְרָאת הַפֶּסֶק, נִמְצֵאת פְּנִיָּה הַמַּשְׁתִּיָּה אֶת הַקְּרוֹא: "וְאִם תְּשׁוּבוּנָה אַתֶּם". הַדְּבָרִים נִשְׁמְעִים כְּאִלּוּ הַדִּבּוּר מַפְרִיד בֵּין הַמְּדַבֵּר לְבֵין הַקְּהָל. הַרַדָּ"ק, בְּפִרְשׁוּתוֹ עַל הַפֶּסֶק, מַסְבֵּר כִּי הַמִּלָּה "אַתֶּם" בַּמָּקוֹם הַזֶּה מִתְכַּוֶּנֶת לְיָחִיד, לְכָךְ הַמְּדַבֵּר, וּבְנוֹסָף לְכָל יִשְׂרָאֵל. הַסְּבָרָה זוֹ מַדְגִּישָׁה אֶת הַקֶּשֶׁר הַמֻּקְדָּשׁ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה. הַרַדָּ"ק מַצִּיג תּוֹרָה אַחַת שֶׁל הֶבְלֵל הַמִּלִּים, וְזֶהוּ הַפֶּרֶשׁ, אַךְ כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַקֶּשֶׁר הַדִּבּוּרִי בְּמִבְטָא שׁוֹנֶה. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַפְּנִיָּה הַמְּיוּכֶדֶת לַמֶּמְשָׁלָה לְבֵין הַקְּהִלָּה הַכְּלָלִית.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 7:19:1 ↗