אז אמר שלמה: הַשֵּׁם אמר לשכון בערפל.
אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכּ֖וֹן בָּעֲרָפֶֽל׃דברי הימים ב׳ · פרק ו׳
שלמה, דוד ובית המקדש
מנהיגותו של שלמה, הבטחת הבית לדוד ותפילות על המקדש
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שלמה מצהיר על בניית בית השרת
ואני בניתי לך בית זבול, ומקום למשבתך לעולמים.
וַֽאֲנִ֛י בָּנִ֥יתִי בֵית־זְבֻ֖ל לָ֑ךְ וּמָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃המלך פנה את פניו וברך את כל קהל ישראל, וכל קהל ישראל עמד.
וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עוֹמֵֽד׃ואמר: ברוך הַשֵּׁם אלוהי ישראל, שדיבר בפינו את דוד אבי, ובידיו מלא לומר.
וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣יד אָבִ֑י וּבְיָדָ֥יו מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃בחירת ירושלים ודוד
מהיום שהוצאתי את עמי מארץ מצרים, לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל כדי לבנות בית ששמי יהיה בו, ולא בחרתי באדם שיהיה שר על עמי ישראל.
מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֣אתִי אֶת־עַמִּי֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ לֹא־בָחַ֣רְתִּֽי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וְלֹא־בָחַ֣רְתִּֽי בְאִ֔ישׁ לִהְי֥וֹת נָגִ֖יד עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ובחרתי בירושלים כדי ששמי יהיה בה, ובחרתי בדוד שיהיה על עמי ישראל.
וָאֶבְחַר֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔יד לִהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃והיה בלב אבי דוד, לבנות בית לשם ה' אלוהי ישראל.
וַיְהִ֕י עִם־לְבַ֖ב דָּוִ֣יד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ואמר ה' לאבי דוד: בגלל שהיה בלבך רצון לבנות בית לשמי, עשית טוב, כי זה היה בלבך.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֣יד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱֽטִיב֔וֹתָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃מימוש הבטחת הבית והארכיון
רק אתה לא תבנה את הבית, כי הבן שלך שיצא מתוכניתך הוא יבנה את הבית לשמי.
רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י בִנְךָ֙ הַיּוֹצֵ֣א מֵֽחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃וה' מימש את דברו שדיבר, וקמתי תחת דוד אבי וישבתי על כיסא ישראל, כפי שה' דיבר, ובניתי את הבית לשם ה' אלוהי ישראל.
וַיָּ֣קֶם יְהוָ֔ה אֶת־דְּבָר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וָאָק֡וּם תַּחַת֩ דָּוִ֨יד אָבִ֜י וָאֵשֵׁ֣ב ׀ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וָאֶבְנֶ֣ה הַבַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ושמתי שם את הארון, שנמצא שם ברית ה', אשר כרת עם בני ישראל.
וָאָשִׂ֥ים שָׁם֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִם־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ועמדתי לפני מזבח ה' מול כל קהל ישראל ופרשתי את כפות ידי.
וַֽיַּעֲמֹ֗ד לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֖שׂ כַּפָּֽיו׃תפילת שלמה והבטחת ה' לדוד
כי שלמה הכין כלי עגול מנחושת, והניח אותו בתוך החצר. האורך שלו היה חמש אמות, הרוחב היה חמש אמות, והגובה היה שלוש אמות. הוא עמד עליו, כרע על ברכיו מול כל עם ישראל ופרש את ידיו כלפי השמיים.
כִּֽי־עָשָׂ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה כִּיּ֣וֹר נְחֹ֗שֶׁת וַֽיִּתְּנֵהוּ֮ בְּת֣וֹךְ הָעֲזָרָה֒ חָמֵ֨שׁ אַמּ֜וֹת אָרְכּ֗וֹ וְחָמֵ֤שׁ אַמּוֹת֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמּ֥וֹת שָׁל֖וֹשׁ קוֹמָת֑וֹ וַיַּעֲמֹ֣ד עָלָ֗יו וַיִּבְרַ֤ךְ עַל־בִּרְכָּיו֙ נֶ֚גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיְמָה׃והוא אמר: ה' אלוהי ישראל, אין כמוך אלוהים בשמיים ובארץ, ששומר את הברית ואת החסד עם עבדיך שהולכים לפניך בכל לבבם.
וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין־כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֖יִם וּבָאָ֑רֶץ שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לַעֲבָדֶ֕יךָ הַהֹלְכִ֥ים לְפָנֶ֖יךָ בְּכָל־לִבָּֽם׃ששמרת עם עבדך אבי דוד את מה שהבטחת לו; מה שאמרת בפיך ומה שעשית בידיך, התממש כיום הזה.
אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ועכשיו, ה' אלוהי ישראל, שמר עם עבדך אבי דוד את מה שהבטחת לו, שאמרת לו שאף אדם שיושב על כסא ישראל לא יתרחק ממני, בתנאי שבניך ישמרו את דרכם ללכת בתורתך, כפי שהלכת לפניי.
וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁ֠מֹר לְעַבְדְּךָ֨ דָוִ֤יד אָבִי֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ לּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יִכָּרֵ֨ת לְךָ֥ אִישׁ֙ מִלְּפָנַ֔י יוֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֙כֶת֙ בְּת֣וֹרָתִ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖כְתָּ לְפָנָֽי׃תפילת דוד על הבית
ועכשיו, יהוה אלוהי ישראל, שדברך אליך לדוד עבדך יתקיים.
וְעַתָּ֕ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵֽאָמֵן֙ דְּבָ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לְעַבְדְּךָ֥ לְדָוִֽיד׃כי האם אלוהים יוכל לשכון על פני האדמה? הנה השמים והשמים העליונים לא יוכלו להכיל אותך, וגם הבית הזה שבניתי.
כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה שָׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃ותפנה אל תפילת עבדך ואל בקשתו, יהוה אלוהיי, כדי לשמוע את קריאת השמחה ואת התפילה שעבדך מתפלל לפניך.
וּפָנִ֜יתָ אֶל־תְּפִלַּ֧ת עַבְדְּךָ֛ וְאֶל־תְּחִנָּת֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לִשְׁמֹ֤עַ אֶל־הָרִנָּה֙ וְאֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עַבְדְּךָ֖ מִתְפַּלֵּ֥ל לְפָנֶֽיךָ׃כדי שעיניך יהיו פתוחות תמיד אל הבית הזה, יומם ולילה, אל המקום שאמרת שתשים שם את שמך, כדי לשמוע את התפילה שעבדך יתפלל אל המקום הזה.
לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨יךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ לָשׂ֥וּם שִׁמְךָ֖ שָׁ֑ם לִשְׁמ֙וֹעַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃תפילות ומשפט בבית המקדש
תקשיב לתחנונות עבדך ועמך ישראל, שיתפללו למקום הזה, ואתה תקשיב ממקום מושבך בשמים, ותקשיב ותסלח.
וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תַּחֲנוּנֵ֤י עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּֽלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע מִמְּק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ׃אם אדם יחטא לחברו וישבע שבועה כדי להוכיח אותו, ויבוא השבועה לפני מזבחתך בבית הזה.
אִם־יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ואתה תקשיב מהשמים, תעשה ותשפוט את עבדיך, כדי להחזיר את הרשע לדרך שלו, ולהצדיק את הצדיק לפי צדקתו.
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֙יתָ֙ וְשָׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהָשִׁ֣יב לְרָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃ (ס)ואם עמך ישראל יובס בפני אויב בגלל שחטאו לך, וישובו ויודו בשמך, יתפללו ויתחנו לפניך בבית הזה.
וְֽאִם־יִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֙בוּ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃הבטחת השמיים לתשובה
ואתָה תשמע מהשמים ותסלח לחטאי עמך ישראל, ותשיב אותם לאדמה שנתת להם ולאבותיהם.
וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵׁיבוֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם וְלַאֲבֹתֵיהֶֽם׃ (פ)כשהשמים יהיו סגורים ולא יירד גשם, זה בגלל שהם יחטאו לך; אז הם יתפללו למקום הזה, יתוודו על חטאתם, ואתָה תענה להם ותשיב אותם.
בְּהֵעָצֵ֧ר הַשָּׁמַ֛יִם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּלְל֞וּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ מֵחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַעֲנֵֽם׃ואתָה תשמע מהשמים ותסלח לחטאי עבדך ועמך ישראל, כשהם ילכו בדרך הטובה, ותיתן גשם על הארץ שנתת לעמך לנחלה.
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶל־הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ־בָ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַֽל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַחֲלָֽה׃ (ס)בזמן רעב בארץ, במגפה, בנזקי צמחים, בירקון, בארבה ובחגבים, או כשיצמחו אויביהם בארצם, בכל מכה ובכל מחלה.
רָעָ֞ב כִּֽי־יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי־יִֽ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן וְיֵרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה וְחָסִיל֙ כִּ֣י יִהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר־ל֛וֹ אוֹיְבָ֖יו בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל־נֶ֖גַע וְכָֽל־מַחֲלָֽה׃תפילת שלמה על בית המקדש
כל תפילה וכל בקשה של כל אדם ושל כל עמך ישראל, כשהאדם מרגיש את המכה או את הכאב שלו ופורש את ידיו לכיוון הבית הזה.
כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם וּלְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּ אִ֤ישׁ נִגְעוֹ֙ וּמַכְאֹב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ואתה תשמע מן השמים ממקום מושבך, תסלח ותתן לכל אדם לפי דרכיו, כי רק אתה יודע לב אדם.
וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע מִן־הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָ֣לַחְתָּ֔ וְנָתַתָּ֤ה לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּ֤י אַתָּה֙ לְבַדְּךָ֣ יָדַ֔עְתָּ אֶת־לְבַ֖ב בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃כדי שיפחדו ללכת בדרכיך בכל ימי חייהם על פני האדמה שנתת לאבותינו.
לְמַ֣עַן יִֽירָא֗וּךָ לָלֶ֙כֶת֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ (ס)וגם עבור הזר, שאינו מעמך ישראל, שמגיע מארץ רחוקה בגלל שמך הגדול, ידך החזקה וזרועך המתוחה, הם יבואו ויתפללו לבית הזה.
וְגַ֣ם אֶל־הַנָּכְרִ֗י אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֮ הוּא֒ וּבָ֣א ׀ מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֗ה לְמַ֨עַן שִׁמְךָ֤ הַגָּדוֹל֙ וְיָדְךָ֣ הַחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֽוֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥אוּ וְהִֽתְפַּלְל֖וּ אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃הבטחת התגובה האלוקית למפגש עם הזרים ותפילות ישראל
ואתה תשמע מהשמים ממקום מגוריך, ותעשה בדיוק את כל מה שהזר יקרא אליך, כדי שכל עמי הארץ ידעו את שמך ויחששו אותך כמו עם ישראל, וכדי לדעת ששמך נקרא על הבית הזה שבניתי.
וְאַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע מִן־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִמְּכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּ֩ כָל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶ֗ךָ וּלְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃כי כשעם שלך יצא למלחמה נגד אויביו בדרך ששלחת אותם, והם יתפללו אליך לכיוון העיר הזאת שבחרת בה ובבית שבניתי לשמך.
כִּֽי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־א֣וֹיְבָ֔יו בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֣רֶךְ הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥יתִי לִשְׁמֶֽךָ׃ושמעת מהשמים את התפילה שלהם ואת בקשתם, ותעשה את המשפט שלהם.
וְשָׁמַעְתָּ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃כי אם יחטאו לך, כי אין אדם שלא יחטא, ותכעס עליהם ותיתן אותם לידי אויב, ושוביהם יחזרו לארץ רחוקה או קרובה.
כִּ֣י יֶחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֧וּם שׁוֹבֵיהֶ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃בקשת רחמים בגלות
והם יחזרו ללבם בארץ שבה שבו בשבי, וישובו ויבקשו רחמים לפניך בארץ השבי שלהם, ויגידו: חטאנו, עשינו עוולה ועשינו רע.
וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לְבָבָ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שִׁבְיָם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ הֶעֱוִ֖ינוּ וְרָשָֽׁעְנוּ׃והם ישובו אליך בכל לבם ובכל נפשם בארץ שבה שבו בשבי, ויתפללו בדרך הארץ שנתת לאבותיהם, ובעיר שבחרת, ובבית שבניתי לשמך.
וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לִבָּם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ שִׁבְיָ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְפַּֽלְל֗וּ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם וְהָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥יתִי לִשְׁמֶֽךָ׃ותשמע מן השמים, מכיסא מלכותך, את תפילתם ואת בקשת הרחמים שלהם, ותעשה משפטם ותסלח לעמך שחטאו בפניך.
וְשָׁמַעְתָּ֨ מִן־הַשָּׁמַ֜יִם מִמְּכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֗ אֶת־תְּפִלָּתָם֙ וְאֶת־תְּחִנֹּ֣תֵיהֶ֔ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָ֑ם וְסָלַחְתָּ֥ לְעַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֥ר חָֽטְאוּ־לָֽךְ׃עכשיו אלוהי, יהיו בבקשה עיניך פתוחות ואוזניך קשובות לתפילת המקום הזה.
עַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י יִֽהְיוּ־נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ פְּתֻח֔וֹת וְאָזְנֶ֖יךָ קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)בקשת השכינה וזכרון חסד דוד
ועכשיו, קום ה', אלוהים, למנוחתך, אתה וארון עוזך. כהנים, ה', אלוהים, ילבשו ישועה, וחסידך ישמחו בטוב.
וְעַתָּ֗ה קוּמָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ לְֽנוּחֶ֔ךָ אַתָּ֖ה וַאֲר֣וֹן עֻזֶּ֑ךָ כֹּהֲנֶ֜יךָ יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ יִלְבְּשׁ֣וּ תְשׁוּעָ֔ה וַחֲסִידֶ֖יךָ יִשְׂמְח֥וּ בַטּֽוֹב׃ה', אלוהים, אל תרחיק את פני משיחיך. זכור את חסדי דוד עבדך.
יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים אַל־תָּשֵׁ֖ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶ֑יךָ זָכְרָ֕ה לְחַֽסְדֵ֖י דָּוִ֥יד עַבְדֶּֽךָ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שלמה מצהיר על בניית בית השרת
אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכּ֖וֹן בָּעֲרָפֶֽל׃
וַֽאֲנִ֛י בָּנִ֥יתִי בֵית־זְבֻ֖ל לָ֑ךְ וּמָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃
וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עוֹמֵֽד׃
וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣יד אָבִ֑י וּבְיָדָ֥יו מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃
בחירת ירושלים ודוד
מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֣אתִי אֶת־עַמִּי֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ לֹא־בָחַ֣רְתִּֽי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וְלֹא־בָחַ֣רְתִּֽי בְאִ֔ישׁ לִהְי֥וֹת נָגִ֖יד עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וָאֶבְחַר֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔יד לִהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְהִ֕י עִם־לְבַ֖ב דָּוִ֣יד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֣יד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱֽטִיב֔וֹתָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃
מימוש הבטחת הבית והארכיון
רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י בִנְךָ֙ הַיּוֹצֵ֣א מֵֽחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃
וַיָּ֣קֶם יְהוָ֔ה אֶת־דְּבָר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וָאָק֡וּם תַּחַת֩ דָּוִ֨יד אָבִ֜י וָאֵשֵׁ֣ב ׀ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וָאֶבְנֶ֣ה הַבַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וָאָשִׂ֥ים שָׁם֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִם־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַֽיַּעֲמֹ֗ד לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֖שׂ כַּפָּֽיו׃
תפילת שלמה והבטחת ה' לדוד
כִּֽי־עָשָׂ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה כִּיּ֣וֹר נְחֹ֗שֶׁת וַֽיִּתְּנֵהוּ֮ בְּת֣וֹךְ הָעֲזָרָה֒ חָמֵ֨שׁ אַמּ֜וֹת אָרְכּ֗וֹ וְחָמֵ֤שׁ אַמּוֹת֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמּ֥וֹת שָׁל֖וֹשׁ קוֹמָת֑וֹ וַיַּעֲמֹ֣ד עָלָ֗יו וַיִּבְרַ֤ךְ עַל־בִּרְכָּיו֙ נֶ֚גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיְמָה׃
וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין־כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֖יִם וּבָאָ֑רֶץ שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לַעֲבָדֶ֕יךָ הַהֹלְכִ֥ים לְפָנֶ֖יךָ בְּכָל־לִבָּֽם׃
אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁ֠מֹר לְעַבְדְּךָ֨ דָוִ֤יד אָבִי֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ לּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יִכָּרֵ֨ת לְךָ֥ אִישׁ֙ מִלְּפָנַ֔י יוֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֙כֶת֙ בְּת֣וֹרָתִ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖כְתָּ לְפָנָֽי׃
תפילת דוד על הבית
וְעַתָּ֕ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵֽאָמֵן֙ דְּבָ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לְעַבְדְּךָ֥ לְדָוִֽיד׃
כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה שָׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃
וּפָנִ֜יתָ אֶל־תְּפִלַּ֧ת עַבְדְּךָ֛ וְאֶל־תְּחִנָּת֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לִשְׁמֹ֤עַ אֶל־הָרִנָּה֙ וְאֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עַבְדְּךָ֖ מִתְפַּלֵּ֥ל לְפָנֶֽיךָ׃
לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨יךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ לָשׂ֥וּם שִׁמְךָ֖ שָׁ֑ם לִשְׁמ֙וֹעַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
תפילות ומשפט בבית המקדש
וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תַּחֲנוּנֵ֤י עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּֽלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע מִמְּק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ׃
אִם־יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֙יתָ֙ וְשָׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהָשִׁ֣יב לְרָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃ (ס)
וְֽאִם־יִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֙בוּ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
הבטחת השמיים לתשובה
וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵׁיבוֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם וְלַאֲבֹתֵיהֶֽם׃ (פ)
בְּהֵעָצֵ֧ר הַשָּׁמַ֛יִם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּלְל֞וּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ מֵחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַעֲנֵֽם׃
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶל־הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ־בָ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַֽל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַחֲלָֽה׃ (ס)
רָעָ֞ב כִּֽי־יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי־יִֽ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן וְיֵרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה וְחָסִיל֙ כִּ֣י יִהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר־ל֛וֹ אוֹיְבָ֖יו בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל־נֶ֖גַע וְכָֽל־מַחֲלָֽה׃
תפילת שלמה על בית המקדש
כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם וּלְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּ אִ֤ישׁ נִגְעוֹ֙ וּמַכְאֹב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע מִן־הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָ֣לַחְתָּ֔ וְנָתַתָּ֤ה לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּ֤י אַתָּה֙ לְבַדְּךָ֣ יָדַ֔עְתָּ אֶת־לְבַ֖ב בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃
לְמַ֣עַן יִֽירָא֗וּךָ לָלֶ֙כֶת֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ (ס)
וְגַ֣ם אֶל־הַנָּכְרִ֗י אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֮ הוּא֒ וּבָ֣א ׀ מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֗ה לְמַ֨עַן שִׁמְךָ֤ הַגָּדוֹל֙ וְיָדְךָ֣ הַחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֽוֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥אוּ וְהִֽתְפַּלְל֖וּ אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
הבטחת התגובה האלוקית למפגש עם הזרים ותפילות ישראל
וְאַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע מִן־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִמְּכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּ֩ כָל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶ֗ךָ וּלְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃
כִּֽי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־א֣וֹיְבָ֔יו בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֣רֶךְ הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥יתִי לִשְׁמֶֽךָ׃
וְשָׁמַעְתָּ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃
כִּ֣י יֶחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֧וּם שׁוֹבֵיהֶ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃
בקשת רחמים בגלות
וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לְבָבָ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שִׁבְיָם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ הֶעֱוִ֖ינוּ וְרָשָֽׁעְנוּ׃
וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לִבָּם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ שִׁבְיָ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְפַּֽלְל֗וּ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם וְהָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥יתִי לִשְׁמֶֽךָ׃
וְשָׁמַעְתָּ֨ מִן־הַשָּׁמַ֜יִם מִמְּכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֗ אֶת־תְּפִלָּתָם֙ וְאֶת־תְּחִנֹּ֣תֵיהֶ֔ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָ֑ם וְסָלַחְתָּ֥ לְעַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֥ר חָֽטְאוּ־לָֽךְ׃
עַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י יִֽהְיוּ־נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ פְּתֻח֔וֹת וְאָזְנֶ֖יךָ קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
בקשת השכינה וזכרון חסד דוד
וְעַתָּ֗ה קוּמָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ לְֽנוּחֶ֔ךָ אַתָּ֖ה וַאֲר֣וֹן עֻזֶּ֑ךָ כֹּהֲנֶ֜יךָ יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ יִלְבְּשׁ֣וּ תְשׁוּעָ֔ה וַחֲסִידֶ֖יךָ יִשְׂמְח֥וּ בַטּֽוֹב׃
יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים אַל־תָּשֵׁ֖ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶ֑יךָ זָכְרָ֕ה לְחַֽסְדֵ֖י דָּוִ֥יד עַבְדֶּֽךָ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המשכיות השושלת, את בחירת ירושלים כמרכז הקודש, ואת הבטחות ה' לדוד ולשלמה לגבי בית המקדש ותפילות העם.
שלמה מצהיר על בניית בית השרת
שלמה מביא את דברי הַשֵּׁם, שקבע לשכון בערפל. הוא מצהיר שבנה בית עבור הַשֵּׁם, מקום למשכנו לעולם. לאחר מכן, המלך פונה אל העם וברך את כל קהל ישראל שעמד לפניו, תוך שבח להַשֵּׁם על הבטחותיו לדוד אביו.
בחירת ירושלים ודוד
הפסוקים מתארים את בחירת ה' בירושלים כמקום למשכנו ואת בחירת דוד למנהיג ישראל. ה' מאשר את כוונת דוד לבנות בית לה', ומציין שדבקותו במטרה זו היא הסיבה לשכר ולקבלה.
מימוש הבטחת הבית והארכיון
פסוקים אלו מתארים את מימוש הבטחת ה' לשלום, לפיו דוד לא יבנה את הבית אלא בנו. דוד מספר כי על פי דברי ה', הוא עלה לכסא המלוכה ובנה את הבית לשם ה'. הוא מציין את הנחת הארון עם הברית במקום המיועד, ומתאר את עמידתו בפני כל העם במזבח ה' בטקס חגיגי.
תפילת שלמה והבטחת ה' לדוד
פסוקים אלו מתארים את כלי הנחושת ששלמה הניח בחצר המקדש ואת תפילתו המופתית. שלמה משבח את ה' על נאמנותו לברית ועל מימוש הבטחותיו לדוד אביו. הוא מבקש שההבטחה להמשכיות השושלת תישמר, בתנאי שהממשיכים בדרך התורה והצדק.
תפילת דוד על הבית
דוד מבקש שהבטחת השם לדוד יתקיים. הוא מודה שלא ניתן להכיל את אלוהים בבית או בשמים, אך מבקש שהשם יקשיב לתפילותיו ותפילות עמו בבית שנבנה, ושעיניו יהיו פקוחות תמיד אל המקום שבו שכן שמו.
תפילות ומשפט בבית המקדש
פסוקים אלו מפרטים את התגובה האלוקית לתפילות, שבועות וחרטות. הַשֵּׁם מבטיח להקשיב לתחנוני ישראל בבית המקדש, לשפוט בענייני שבועות ולהחזיר את הרשע לדרך הישר, ולסלוח לעם שיתשוב אליו לאחר חטא וכיבוש על ידי אויב.
הבטחת השמיים לתשובה
פסוקים אלו מבטיחים כי אם עם ישראל יחטא, הַשֵּׁם ישמע לתפילתם במקום המקודש, יסלח לחטאתם וישיב אותם לאדמתם. התנאי לסליחה וגשם הוא תשובה והליכה בדרך הטובה, בעוד שהחטא יוביל למחסור במים, למגפות, לרעב ולמלחמות.
תפילת שלמה על בית המקדש
פסוקים אלו מציגים את בקשת שלמה המלך מפני ה'. הוא מבקש שהשם ישמע את התפילות והבקשות של ישראל, גם בתוך המצוקה והכאב. הוא מבקש סליחה וצדק לפי לב האדם, כדי שהעם יירא את ה' וילך בדרכיו. התפילה כוללת גם את הזרים שיבואו להתפלל בבית המקדש בגלל כבוד השם.
הבטחת התגובה האלוקית למפגש עם הזרים ותפילות ישראל
פסוקים אלו מתארים כיצד הַשֵּׁם יגיב לבקשות זרים ולישראל. אם זרים יכובדו לשם שמך הם יחששו אותך, ואם ישראל יצאו למלחמה ויתפללו לכיוון המקדש, הַשֵּׁם ישמע לתפילותיהם. עם זאת, אם עם ישראל יחטא, הַשֵּׁם יכעס וימסור אותם לאויב, עד ששבויים יחזרו לארצם.
בקשת רחמים בגלות
פסוקים אלו מתארים את התקווה שהעם, גם אם יהיה בשבי בארץ רחוקה, יחזור אל ה' בלב שלם. העם יתוודה על חטאיו ויבקש רחמים, ובתגובה ה' ישמע את תפילתם מכיסא מלכותו, ינהל משפט צודק ויסלח להם.
בקשת השכינה וזכרון חסד דוד
פסוקים אלו הם תפילה לבקשת השכינה שתנוח עם ארון הברית. הדובר מבקש שהכהנים יזכו לישועה ושהחסידים ישמחו בטוב. התפילה מסתיימת בבקשה מהאל לא לעזוב את משיחו ולזכור את חסד דוד עבדו.
הפרק מפרט את תפילות המלך על העם, את הבטחת השמיים לתשובה ואת הקשר ההיסטורי בין דוד לשלמה דרך המקדש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מבנה השבח: בין אלוהות למלכות ישראל
״ואף דוד המלך פתח בשבחו של מקום תחילה שנאמר (תהלים קמט א) הללויה שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בשבחם של ישראל (שם קמט״
הספרי מסביר כי דוד שלמה המלכים פעלו לפי תבנית קבועה בשירת השבח שלהם. דוד פתח בשבח הַשֵּׁם, לאחר מכן עבר לשבח עם ישראל, וסיים בשבח הַשֵּׁם. הוא התחיל במצווה לשיר שיר חדש, המשיך בתיאור כבוד בני ישראל, וחזר וחתם בהללויה לקדושת הַשֵּׁם. גם שלמה המלך פעל במבנה דומה. הוא פתח בשבח הַשֵּׁם כאל שומר הברית והחסד בשמיים ובארץ. לאחר מכן הוא פנה לצורך של עם ישראל, כשהזכיר את הרעב בארץ, ובסוף חזר ושבח את הַשֵּׁם כעוז ומשענת. לפי הספרי, מבנה זה מדגיש את הקשר הבלתי נפרד בין אלוהות לבין קיום עם ישראל.
ספרי דברים שמ״ג:ב׳ ↗הסיבה לכך שהשם נקרא איש מלחמה
״"יי אִישׁ מִלְחָמָה". אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם יי". וְכָתוּב: (ישעיה ו,ג) "וְקָרָא זֶה״
בַּמְקוֹר הַמְסֻרָּה מִמְּכִילְתָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נִלְמַד לָמָּה נִקְרָא הַשֵּׁם "אִישׁ מִלְחָמָה". הַתְּמִיתָה הִיא כִּי הַשֵּׁם מָלֵא כָּל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִרְמְיָהוּ, וְכָל הָאָרֶץ מְלֵאָה בִּכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׁעִיָּהוּ וּבְיֶחֶזְקֵאל. אִם כֵּן, מָה הַצֹּרֶךְ לִקְרוֹא לוֹ אִישׁ מִלְחָמָה? הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁהַשֵּׁם בּוֹחֵר לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּהוֹשֵׁעַ, הַשֵּׁם אומר: "כִּי אֵל אָנוֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ", הוּא מְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ בַּעֲבוּר הַחִבּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּכֶם. הַמַּסָּרָה מַסְבִּירָה אֶת הַכְּנִיעָה לַשֵּׁם כְּאִישׁ מִלְחָמָה כְּתוֹצָאָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הַמְּצֻפָּה מֵהָעָם.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה ד׳:י״ב ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של הפעולה המקוטעת
״ויפרש כפיו. היה לו לומר כך ויפרוש כפיו השמימה ויאמר וגו' אלא שמפסיק בינתיים להודיע על מה עמד וכן במלכים (א' ח') ויפרש כפיו השמימה״
בְּקֶצֶת הַפָּסוּק, הַמִּקְרָא מְתָאֵר אֶת הַמּוֹעֶד שֶׁבּוֹ דָּוִד פָּרַשׂ כְּפָיו הַשָּׁמַיְמָה וְדִבֵּר אֶל הַשֵּׁם. הַטֶּקְסְט מַצִּיעַ עֲצָה וְהַפְסָקָה בְּתוֹךְ הַפְּעֻלָּה, שֶׁכְּבָר הַכְּתִיב שֶׁהוּא פָּרַשׂ אֶת כְּפָיו וְאָז הַמְּשֵׁךְ לְדַבֵּר. רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה וּמַסְבִּיר כְּלָיו. לְפִי רַשִׁי, הַמִּקְרָא לֹא מִתְכַּוֵּן לְפָעֻלָּה שֶׁמִּתְקַטֶּעַ בְּגַלְלֵי הַמִּלִּים, אֶלָּא הַמִּקְרָא מַפְסִיק בְּקֶצֶת הַמִּלִּים כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לָנוּ בְּדִיּוּק עַל מָה דָּוִד עָמַד בְּרֶגַע הַפְּעֻלָּה. הַקְּרָאָה הַזֹּאת מְדַקֶּקֶת אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַמִּתְחָלָה הַתְּפִלָּה חָלְתָה.
רש״י על דברי הימים ב׳ 6:12:1 ↗מטרה של יראת שמים
״למען ייראוך. וישוב הרשע מדרכו ולכך אני מתפלל לתת לו לאיש כדרכיו:״
בְּפֶסַק הַתְּפִלָּה שֶׁל שְׁלֹמֹה, הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁהַבְּרִית וְהַקְּדֻשָּׁה יִשְׁמוּ בְּעֵינֵי הָעָם. הַמַּטָּרָה הָעֶלְיוֹנִית שֶׁל הַבַּיִת הִיא שֶׁהַכֹּל יִרְאוּ אֶת הַשֵּׁם וְיִתְבַּסְּרוּ בְּיִרְאָתוֹ. רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַמַּשְׁמָע כְּבִתְנוּת הַמַּטָּרָה הַמִּקְדָּמִית: הַיִּרְאָה הַזֹּאת נוֹעֲדָה כְּדֵי שֶׁהָרָשָׁע יִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּרֶךְ הָרָעָה שֶׁבּוֹ בָּחַר וְיָשׁוּב אֶל הַטּוֹב. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַתְּפִלָּה הִיא כְּלוֹשׁ לְמַעַן הַתְּתִיקָה שֶׁל הָאָדָם.
רש״י על דברי הימים ב׳ 6:31:1 ↗הכיור והקהל
״כי עשה שלמה כיור נחשת. מלת "כי" הוא טעם למה שאמ' "נגד כל קהל ישראל" (פס' יב): היאך היה נגד כלם והיו רואים אותו כלם?״
הפסוק מתאר את הכיור שעשה שלמה מנחושת. הרד"ק מסביר שהמילה "כי" מתקשרת לכך שהכיור היה נמצא מול כל קהל ישראל. הוא תוהה כיצד כל העם יכול היה לראות את הכיור כשהוא עומד עליו. הפרשן מנסה להבין את אופן התצוגה של הכיור הגדול מול הקהל הרחב. הוא בוחן את הקשר בין מיקום הכיור לבין נוכחות הכלל בבית המקדש.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 6:13:1 ↗התפילה כדרך לשוב ולהיזהר
״למען ייראוך. כשיראו שתסלח להם בשובם אליך והתפללם אליך בבית הזה, ידעו כי בעונש עון בא להם הנגע והמחלה, ולא שהוא מקרה; ובעבור זה ייראוך.״
הרד״ק מסביר את המטרה שמאחורי התפילה בבית המקדש. הוא טוען שהתפילה והבקשה לסליחה נועדו לגרום לאנשים להבין שהנגע או המחלה שבאו עליהם אינם מקרה. כשהם יראו שהעונש הגיע בעקבות מעשיהם, הם יבינו שהכל מגיע מרצון הַשֵּׁם. ההסבר מתבסס על כך שהסליחה היא חלק מהדרך של העם לשוב אל הקדוש ברוך הוא. המטרה של הכאב היא לעורר יראת שמיים אמיתית. הרד״ק משתמש בפסוק מתהילים כדי לחזק את הרעיון שמי שרוצה להתקרב לה', צריך להכיר בטעותו ולהתפלל בלב שלם.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 6:31:1 ↗