תושבי הארץ לקחו את יהואחז בן יאשיהו והמליכו אותו בירושלים במקום אביו.
וַיִּקְחוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֶת־יְהוֹאָחָ֖ז בֶּן־יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת־אָבִ֖יו בִּירוּשָׁלִָֽם׃דברי הימים ב׳ · פרק לו׳
סיום מלכות יהודה והגלות לבבל
תקופת המלכים האחרונים של יהודה, המלחמות בבבל, חורבן בית המקדש והתחלת תקופת השממה וההמתנה לשחרור
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ לו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
סוף מלכות יהואחז
הוא מלך בירושלים במשך שלושים ושלוש שנים ושלושה חודשים.
בֶּן־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃מלך מצרים הדיר אותו מירושלים, וגרם לארץ לשלם לו כספי כבד בשיעור מאה כר של כסף וכר של זהב.
וַיְסִירֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲנֹשׁ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃מלך מצרים מינה את אליקים, אחיו של יהואחז, למלך על יהודה ועל ירושלים, ושינה את שמו ליהויקים. את אחיו, יואחז, לקח נכו והביא אותו למצרים.
וַיַּמְלֵ֨ךְ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם אֶת־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יוֹאָחָ֤ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה׃ (פ)ה–ח
סוף מלכות יהויקים
יהויקים היה בן עשרים וחמש שנה כשהתחיל למלוך, הוא מלך בירושלים אחת עשרה שנים, ועשה רע בעיני ה׳ אלוהיו.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃נבוכדנצר, מלך בבל, עלה עליו ואסר אותו בנחושת כדי להוביל אותו לבבל.
עָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּֽאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה׃נבוכדנצר לקח איתו לבבל גם את כלי בית ה׳ והניח אותם בהיכל שלו בבבל.
וּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הֵבִ֥יא נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל׃כל מה שנותר ממעשיו של יהויקים, מעשי הרע והתועבות שעשה, וכל מה שנמצא אצלו, כתוב בספר מלכי ישראל ויהודה, ובנו יהויכין מלך במקומו.
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֜ים וְתֹֽעֲבֹתָ֤יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)ט–יב
סוף מלכות יהויכין ותחילת מלכות צדקיהו
יהויכין מלך שמונה שנים, שלושה חודשים ועשרה ימים בירושלים, ועשה רע בעיני ה'.
בֶּן־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃לפני שהשנה הסתיימה, המלך שלח את נבוכדנצר והביא אותו לבבל עם כלי בית יהוה היקרים. הוא מינה את אחיו, צדקיהו, למלך על יהודה ועל ירושלים.
וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל־יְהוּדָ֖ה וִֽירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)צדקיהו מלך עשרים ואחת שנים, ושל מלך בירושלים עשר שנים.
בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃הוא עשה רע בעיני ה' אלוהיו, ולא נכנע לדברי ירמיהו הנביא שנאמרו לו מפני ה'.
וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהוָֽה׃יג–טז
מרד ישראל וכיעוס ה׳
גם המלך נבוכדנצר מרד, למרות שהשביע באלוהים. הוא עקם את צווארו והקשח את ליבו מלחזור אל ה׳ אלוהי ישראל.
וְ֠גַם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כל שרי הכהנים והעם הגבירו את מעשי הרע, בדיוק כמו כל הרעויות של העמים, וטמאו את בית ה׳ שהוקדש בירושלים.
גַּ֠ם כָּל־שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֤ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ לִמְעָול־מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַֽיְטַמְּאוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ה׳ אלוהי אבותיהם שלכם שלח עליהם את מלאכיו, פעם אחת אחרי השנייה, כי הוא רחם על עמו ועל מקום מגוריו.
וַיִּשְׁלַ֡ח יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי־חָמַ֥ל עַל־עַמּ֖וֹ וְעַל־מְעוֹנֽוֹ׃הם לעגו למלאכי אלוהים, ביזו את דבריו והציקו לנביאיו, עד שעלה חמת ה׳ על עמו, עד שלא נותר עוד מרפא.
וַיִּֽהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־יְהוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃יז–כ
חורבן ירושלים וגלות לבבל
מלך כשדים עלה עליהם והרג בחרבות את הבחורים בבית המקדש שלהם. הוא לא חס על אף אחד, לא על בחור וגם לא על בתולה, לא על זקן וגם לא על ישיש, הוא הרג את כולם.
וַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֶ֣לֶךְ כשדיים [כַּשְׂדִּ֗ים] וַיַּהֲרֹ֨ג בַּחוּרֵיהֶ֤ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃הוא הביא לבבל את כל כלי בית האלוהים, הגדולים והקטנים, את אוצרות בית יהוה ואת אוצרות המלך ושרתיו.
וְ֠כֹל כְּלֵ֞י בֵּ֤ית הָאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֹצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל׃הם שרפו את בית האלוהים, הרסו את חומת ירושלים, שרפו באש את כל ארמונותיה והשמידו את כל כליה היקרים.
וַֽיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־כְּלֵ֥י מַחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית׃ (ס)השארית ששרדה מהחרב נלקחה לבבל, והם הפכו לעבדים לו ולבניו, עד עליית מלכות פרס.
וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃כא–כג
סיום שנות השממה והצהרת כור
כדי שהדבר של הַשֵּׁם יתמלא בפי ירמיהו, הארץ נחה בערב שבת שלה כל ימי השממה, עד שהושלמו שבעים שנה.
לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ)בשנה הראשונה למלכות כור מלך פרס, כדי שהדבר של הַשֵּׁם יתמלא בפי ירמיהו, הַשֵּׁם עורר את רוחו של כור מלך פרס, והוא הכריז בכל ממלכתו ובכתב שאמר:
וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ (ס)כך אמר כור מלך פרס: הַשֵּׁם אלוהי השמים נתן לי את כל ממלכות הארץ, והוא ציווה עליי לבנות לו בית בירושלים שביהודה. מי מכל עמו של הַשֵּׁם אלוהיו, שיהיה עמו וייתן את עצמו לעלות?
כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
סוף מלכות יהואחז
וַיִּקְחוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֶת־יְהוֹאָחָ֖ז בֶּן־יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת־אָבִ֖יו בִּירוּשָׁלִָֽם׃
בֶּן־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיְסִירֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲנֹשׁ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃
וַיַּמְלֵ֨ךְ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם אֶת־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יוֹאָחָ֤ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה׃ (פ)
ה–ח
סוף מלכות יהויקים
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
עָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּֽאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה׃
וּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הֵבִ֥יא נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל׃
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֜ים וְתֹֽעֲבֹתָ֤יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
ט–יב
סוף מלכות יהויכין ותחילת מלכות צדקיהו
בֶּן־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל־יְהוּדָ֖ה וִֽירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהוָֽה׃
יג–טז
מרד ישראל וכיעוס ה׳
וְ֠גַם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
גַּ֠ם כָּל־שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֤ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ לִמְעָול־מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַֽיְטַמְּאוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּשְׁלַ֡ח יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי־חָמַ֥ל עַל־עַמּ֖וֹ וְעַל־מְעוֹנֽוֹ׃
וַיִּֽהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־יְהוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃
יז–כ
חורבן ירושלים וגלות לבבל
וַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֶ֣לֶךְ כשדיים [כַּשְׂדִּ֗ים] וַיַּהֲרֹ֨ג בַּחוּרֵיהֶ֤ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃
וְ֠כֹל כְּלֵ֞י בֵּ֤ית הָאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֹצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל׃
וַֽיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־כְּלֵ֥י מַחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית׃ (ס)
וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃
כא–כג
סיום שנות השממה והצהרת כור
לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ)
וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ (ס)
כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את השתלשלות האירועים האחרונים ביהודה, החל מעליית יהואחז ועד לחורבן ירושלים והגלות לבבל.
פסוקים א–ד
סוף מלכות יהואחז
פסוקים אלו מתארים את תקופת שלטונו הקצרה של יהואחז בן יאשיהו בירושלים. המלכת יהואחז הוסרה על ידי מלך מצרים, שגבה מהארץ חוב כספי כבד. מלך מצרים מינה את אליקים במקומו, שינה את שמו ליהויקים, וגירש את יהואחז למצרים.
פסוקים ה–ח
סוף מלכות יהויקים
פסוקים אלו מתארים את סוף שלטונו של יהויקים מלך יהודה. נבוכדנצר מלך בבל כובש אותו, לוקח בשבי, וגונב את כלי בית ה׳ לבבל. בסיום התקופה, רשימת מעשיו הרעים של יהויקים נרשמה בספר המלכים, ובנו יהויכין עלה למלוך אחריו.
פסוקים ט–יב
סוף מלכות יהויכין ותחילת מלכות צדקיהו
פסוקים אלו מתארים את סוף שלטונו של יהויכין בירושלים, שנמשך שמונה שנים ושלושה חודשים ועשרה ימים, ואת העינוי של בבל שלקחה את כלי בית יהוה. לאחר מכן מונה אחיו צדקיהו למלך, אשר מלך עשר שנים ועשה רע בעיני ה' ולא שמע לאזהרות ירמיהו הנביא.
פסוקים יג–טז
מרד ישראל וכיעוס ה׳
פסוקים אלו מתארים את תקופת הסיום של הממלכה היהודית. המלך נבוכדנצר, שנתן את סמכותו לאלוהים, מרד ביהוה. יחד איתו, גם הכהנים והעם טמאו את בית המקדש וסטו מן התורה. למרות שליחת נביאים ומלאכים משיבת ה׳, העם המשיך ללעוג ולבזו, דבר שהוביל לכעס אלוהי וסוף מנוחה ומציל.
פסוקים יז–כ
חורבן ירושלים וגלות לבבל
תיאור כיבוש ירושלים על ידי מלך כשדים. הכוחות השמידו את העם, שרפו את בית המקדש ואת ארמונות העיר, ולקחו את כל האוצרות לבבל. השורדים נלקחו בשבי כעבדים עד לתקופת האימפריה הפרסית.
פסוקים כא–כג
סיום שנות השממה והצהרת כור
הפסוקים מתארים את סיום שבעים שנות הגלות והשממה בארץ, כפי שנחזה בנבואות ירמיהו. הַשֵּׁם מעורר את רוחו של כור מלך פרס, אשר מפרסם בכתב רשמי שקיבל ממלכות שלמות מכוח הַשֵּׁם, ומזמין את בני ישראל לעלות ולבנות מחדש את בית הַשֵּׁם בירושלים.
הפרק מסתיים עם הצהרת כור המלך וסיום תקופת השממה בארץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הארון בגלות בבבל והופעתו החלקית
״תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. הָאָרוֹן גָּלָה עִמָּהֶן לְבָבֶל. מָה טַעַם. לֹא יִוָותֵר דָּבָר אָמַר יְי. אֵין דָּבָר אֶלָּא שֶׁהַדִּיבְּרוֹת לְתוֹכוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה״
בְּשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מֻסְבָּר שֶׁהָאָרוֹן גָּלָה עִם כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בְּזִמְנַת הַגָּלוּת בְּבָבֶל. הַסְּבָרָה לְכָךְ הוּא כִּי כָּל מַה שֶׁהַשֵּׁם אָמַר בַּתּוֹרָה, הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ מְתֻכָּנִים בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר שָׁלַח אֶת הַמִּסְעָה לְתִשְׁוּתַת הַשָּׁנָה, הוּא הֵבִיא אֶת הָאָרוֹן וְאֶת כְּלֵי הַחֵמֶדֶת בְּבָבֶל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַסְבֵּר שֶׁהָאָרוֹן הָיָה גָּנוּז וְלֹא הָיָה נִגָּלֶה לְכֻלָּם. הוּא מְצַטֵּט פּסוּק מֵהַתּוֹרָה עַל הַבַּדִּים שֶׁרֵאשׁוֹתֵיהֶם נִרְאוּ בַּקֹּדֶשׁ וְאַךְ הַשְּׁאָר לֹא. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הָאָרוֹם הָיָה נִרְאָה בְּאֹפֶן חֶלְקִי, כְּמוֹ שֶׁהַדַּדִּים שֶׁל הָאִשָּׁה בּוֹלְטִים וְיוֹצְאִים מִחוּץ לַבֶּגֶד, אַךְ לֹא כֻּלָּם.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:א׳:ג׳ ↗הגלות של אהרן בבבל
״גְּמָ׳ ״מִשֶּׁנִּגְנַז״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״מִשֶּׁנִּיטַּל״. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר״
הגמרא ביומא דלוח מציאה מעניינית לגבי המילה שבה משתמשים בתיאור גניזת הכלים. הגמרא מסבירה שהמילה המדויקת היא "ניטלא" ולא "נגנז". הגמרא משתמשת בשיטת חז"ל המקשרת בין המילה לבין גלותו של אהרן בבבל. לפי רבּי אליעזר, אהרן גלה לבבל, ומוכח זאת מכך שהמלך נבוכדנצר שלח שליח בתשובת השנה והביא את אהרן יחד עם כלי בית המקדש היקרים אל בבל.
יומא נ״ג ב:י״ד ↗בעקבות המפרשים
סופו של מלך וסופו של מפעל
״להוליכו בבלה. ולא הוליכו לאשור אלא בדרך מת והשליך נבלתו וכן ניבא (ירמיהו כ״ב:י״ט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים והיכן קבורת חמור״
הפסוק מתאר את סופו של המלך יהויקים, שבסוף ימיו הובא בשבי לבבל. לפי רש"י, המלך לא הובל בדרך מכובדת או בטקס מסודר, אלא בדרך של חתירה וביזון, בדומה למי שמת ומשליך את גופתו. המפרש מסתמך על פסוק בירמיהו ועל התיאור במלכים כדי להוכיח שהמלך לא נקבר בתוך ירושלים באופן מכובד, אלא שהגופתו הושלכה מחוץ לשערי העיר, בדומה לקבורת חמור. ההסבר של רש"י מתמקד בפרטים הטכניים של מות המלך וקבורתו. הוא מנסה להבהיר שהטקסט לא מציין קבורה רגילה בתוך העיר, אלא מצביע על מצב של חוסר כבוד. רש"י משתמש בראיות מקראיות אחרות כדי להראות שהמלך נקבק ונגרר, ושהוא לא נטמן בתוך קבר המלוכה הרגיל כפי שקרה לאבותיו.
רש״י על דברי הימים ב׳ 36:6:2 ↗עֲלוֹנוּת הַמֶּלֶךְ וְהַחֲרָבָה הַשּׁוֹאֶפֶת
״ויעל עליהם את מלך כשדים. שהם אומה שפלה שנאמר (ישעיה כג) הן כשדים עם לא היה וכאן נתקיים (דברים ל"ב) הם קנאוני בלא אל וגומר״
בְּקֶצֶת הַכְּתָבִים בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל יְהוּדָה, הַמֶּלֶךְ כְּשַׁדִּים עָלָה עַל הָעָם וְהֵרֵס אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים, וְכָל הַמַּסָּרוֹת הַטּוֹבוֹת נֶעֶלְמוּ. הַמֶּלֶךְ הָיָה מְסַמֵּל אֶת הָעוֹלָם הַנִּבְלָן שֶׁיָּצָא מִן הַקֹּדֶשׁ וְהָפַךְ לַמַּעֲשֶׂה שֶׁל גּוֹיִם אֲכֻסִּים. רַשִׁי מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלּוּד שֶׁל הַמֶּלֶךְ כְּשַׁדִּים מְצַיֵּר אֻמָּה שְׁפֵלָה וְחַסְרָה. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלּוּד הַזֶּה לְפִיוּת הַפְּסָקִים בְּיִשְׁעִיָּהוּ וּבְדְבָרִים, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמַּצָּב שֶׁל אֻמָּה שֶׁלּוֹ מְשֻׁדֶּלֶת וְלֹא מְסוּרֶת לַהַשֵּׁם כְּפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַגּוֹיִם הַנֶּבֶל.
רש״י על דברי הימים ב׳ 36:17:1 ↗גורלו של יהויקים בדרכו לבבל
״להליכו בבלה. ולא הוליכו, כי בדרך מת; ועליו נאמר "קבורת חמור יקבר סחוב והשלך" וגו' (יר' כב,יט). והנה כת' בדניאל "ויתן יי' בידו את יהויקים״
בפסוק זה מתואר סופו של שלטון יהויקים מלך יהודה. הרד"ק מפרש את הביטוי "להליכו בבלה" ומסביר כי יהויקים לא הגיע ליעדו בבבל, אלא מת בדרך. הוא מבסס זאת על פסוק מספר ירמיהו, המדמה את מותו של המלך למותו של חמור שמושלך לבור. הרד"ק מציין קושי בטקסט ספר דניאל, שבו כתוב שהשם נתן את יהויקים ביד מלך שנער יחד עם כלי בית האלוהים. לפי הפירוש, הכלים הובאו לבבל, אך המלך עצמו מת בדרכו. הוא מסיים בכך שהמלך חזר ומרד בסוף ימיו, עד שנלכד על ידי הצבאות.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 36:6:1 ↗החורבן והגלות על ידי כוח חיצוני
״זקן וישש. בצר"י, כמו "ישיש" בחר"ק:״
הַרַּדַּ"ק בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק בִּדְבָרֵי הַיָּמִים, מַסְבֵּר אֶת הַמִּלָּה "יִשֵּׁשׁ". הוּא מְסַבֵּל שֶׁהַמִּלָּה מְצַיֶּתת אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַמַּמְלָכָה שֶׁכְּבָר הָיְתָה בִּמְצִיאוּת יְשֵׁנָה, כְּבָר דַּלָּה וַחֲלָשָׁה בְּפֶלֶט הַמַּמְלָכָה. הַסְּבָרָתוֹ מַדְגִּישָׁה אֶת הַמַּצָּב הַקְּדִימִי שֶׁל יְהוּדָה לִפְנֵי הַכִּיבוּשׁ הַבַּבֶּלִי. הַתַּעֲלוּמָה בַּטֶּקְסְט הַמִּקְצַע מִתְמַקֶּדֶת בַּמִּלָּה הַמְּשַׁנֶּהת וּבַמִּבְנֶה הַלְּשׁוֹנִי שֶׁל הַמִּלָּה. הַרַּדַּ"ק מְקַשֵּׁר אוֹתָהּ לְמַצָּב שֶׁל חֻלְשָׁה וּמְצִיאוּת יְשֵׁנָה, כְּבָר לִפְנֵי הַחֲרֶב שֶׁבָּאָה לְהַשְׁמִיד אֶת הַמַּמְלָכָה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 36:17:1 ↗