יושיהו עשה בירושלים את חג הפסח לה' ושיחטו את הפסח בארבעה עשר בחדש הראשון.
וַיַּ֨עַשׂ יֹאשִׁיָּ֧הוּ בִֽירוּשָׁלִַ֛ם פֶּ֖סַח לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃דברי הימים ב׳ · פרק לה׳
סדר עבודת הפסח והכנות המלך יאשיהו
הוראות הכהנים, חלוקת התפקידים והכנות חגיגות הפסח ומוות המלך יוסיא
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ לה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חג הפסח וסדר עבודת הכהנים
הכהנים הציבו את עצמם בתפקידיהם וחיזקו את העובדים בבית ה'.
וַיַּעֲמֵ֥ד הַכֹּהֲנִ֖ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֑ם וַֽיְחַזְּקֵ֔ם לַעֲבוֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הוא אמר ללויים המבינים את העבודה, לכל ישראל הקדושים לה': הביאו את ארון הקודש אל הבית שבנה שלמה בן דוד מלך ישראל, כי אין לכם כעת כוח להרים על הכתף, ועבדו את ה' אלוהיכם ואת עמו ישראל.
וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִ֨ים] לְכָל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהוָ֗ה תְּנ֤וּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּיִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃והכינו את בתי אבותיכם לפי החלוקה שלכם, לפי מה שכתב דוד מלך ישראל ושכתב בנו שלמה.
וְהָכִ֥ונוּ לְבֵית־אֲבוֹתֵיכֶ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶ֑ם בִּכְתָ֗ב דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְמִכְתַּ֖ב שְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃הכנות לפסח בימי יאשיהו
והם יעמדו בקודש לפי המקצבים של בתי האב, עם אחיכם בני העם, והחלק של בית האב יהיה ללוויים.
וְעִמְד֣וּ בַקֹּ֗דֶשׁ לִפְלֻגּוֹת֙ בֵּ֣ית הָֽאָב֔וֹת לַאֲחֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י הָעָ֑ם וַחֲלֻקַּ֥ת בֵּֽית־אָ֖ב לַלְוִיִּֽם׃ותשחטו את הפסח, ותתקדשו, ותכינו לאחיכם לעשות כדבר ה' ביד משה.
וְשַׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וְהִתְקַדְּשׁוּ֙ וְהָכִ֣ינוּ לַאֲחֵיכֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת כִּדְבַר־יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)ויושא יאשיהו לבני העם צאן, כבשים ובני עזים, הכל עבור הפסחים; כל מה שנמצא למניין שלושים אלף, ובקר שלושת אלפים, אלו מה שקנה המלך.
וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵֽי־עִזִּים֮ הַכֹּ֣ל לַפְּסָחִים֒ לְכָל־הַנִּמְצָ֗א לְמִסְפַּר֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים אֵ֖לֶּה מֵרְכ֥וּשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)ושרים שלו תרומה לעם, לכהנים וללוויים, העלו את חילקיה וזכריה ויחיאל, ראשי בית האלוהים; לכהנים נתנו אלפיים ושש מאות, ובקר שלוש מאות.
וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה וּזְכַרְיָ֜הוּ וִֽיחִיאֵ֗ל נְגִידֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים לַכֹּהֲנִ֞ים נָתְנ֣וּ לַפְּסָחִ֗ים אַלְפַּ֙יִם֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃הכנות לעבודת הפסח
וכנניהו, ושמעיהו ונתנאל אחיו, וחשביהו ויעיאel ויוזבד, ראשי הלוויים, הכינו ללוויים עבור חג הפסח חמישה אלף בקר וחמש מאות בקר.
וכונניהו [וְ֠כָֽנַנְיָהוּ] וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִיעִיאֵ֛ל וְיוֹזָבָ֖ד שָׂרֵ֣י הַלְוִיִּ֑ם הֵרִ֨ימוּ לַלְוִיִּ֤ם לַפְּסָחִים֙ חֲמֵ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וּבָקָ֖ר חֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃והעבודה הוכנה, והכהנים עמדו במקומותיהם והלוויים במחלקותיהם, לפי מצוות המלך.
וַתִּכּ֖וֹן הָעֲבוֹדָ֑ה וַיַּֽעַמְד֨וּ הַכֹּהֲנִ֧ים עַל־עָמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל־מַחְלְקוֹתָ֖ם כְּמִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ושחטו את הפסח, והכהנים זרקו מידיהם והלוויים קצבו את העור.
וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃והעלו את קרבן העולה לתרומה, לחלקים, לבתי האבות, לבני העם, להקריב לה' כפי שכתוב בספר משה, וכך גם עבור הבקר.
וַיָּסִ֨ירוּ הָעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם לְהַקְרִיב֙ לַיהוָ֔ה כַּכָּת֖וּב בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁ֑ה וְכֵ֖ן לַבָּקָֽר׃הכנות לעבודת המקדש
בישלו את הפסח באש לפי ההלכה, והדברים הקדושים בישלו בסירים, במקדירים, בצלחות ובקערות, וזה היה לשביעות רצון כל בני העם.
וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת וּבַדְּוָדִים֙ וּבַצֵּ֣לָח֔וֹת וַיָּרִ֖יצוּ לְכָל־בְּנֵ֥י הָעָֽם׃אחר כך הכינו את האוכל עבור העם ועבור הכהנים, כי הכהנים בני אהרן העלו את קרבנות העולה והחלבים עד הלילה, והלוויים הכינו את האוכל עבור העם ועבור הכהנים בני אהרן.
וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּהֲנִים֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן בְּהַֽעֲל֛וֹת הָעוֹלָ֥ה וְהַחֲלָבִ֖ים עַד־לָ֑יְלָה וְהַלְוִיִּם֙ הֵכִ֣ינוּ לָהֶ֔ם וְלַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃הזמרים בני אסף עמדו במקומותיהם לפי הציווי של דוד, יחד עם אסף, היתמן וידותון, חזיי המלך, והשומרים בשער אחד שער, כולם עמדו במקומם ולא סטו מעבודתם, כי אחיהם הלוויים הכינו עבורם את האוכל.
וְהַמְשֹֽׁרֲרִ֨ים בְּנֵי־אָסָ֜ף עַל־מַעֲמָדָ֗ם כְּמִצְוַ֤ת דָּוִיד֙ וְאָסָ֞ף וְהֵימָ֤ן וִֽידֻתוּן֙ חוֹזֵ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר אֵ֣ין לָהֶ֗ם לָסוּר֙ מֵעַ֣ל עֲבֹֽדָתָ֔ם כִּֽי־אֲחֵיהֶ֥ם הַלְוִיִּ֖ם הֵכִ֥ינוּ לָהֶֽם׃כל עבודת ה' הוכנה באותו היום, כדי לעשות את הפסח ואת קרבנות העולה על מזבח ה', בדיוק לפי המצווה של המלך יאשיהו.
וַ֠תִּכּוֹן כָּל־עֲבוֹדַ֨ת יְהוָ֜ה בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת עַ֖ל מִזְבַּ֣ח יְהוָ֑ה כְּמִצְוַ֖ת הַמֶּ֥לֶךְ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃חגיגת הפסח של יאשיהו והמפגש עם מלך מצרים
בני ישראל שהיו שם חגגו את חג הפסח בזמן הזה, ואת חג המצות במשך שבעה ימים.
וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃לא נחגג פסח כזה בישראל מימי שמואל הנביא, וגם כל מלכי ישראל לא חגגו פסח כמו זה שחגג יאשיהו, יחד עם הכהנים, הלויים, כל יהודה וישראל שנמצאו וגם תושבי ירושלים.
וְלֹֽא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכָל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה יֹֽ֠אשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכָל־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס)בשנה השמונה עשרה למלכות יאשיהו נחגג הפסח הזה.
בִּשְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לְמַלְכ֖וּת יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֖ה הַפֶּ֥סַח הַזֶּֽה׃אחרי כל מה שיאשיהו הכין בבית המקדש, עלה נכו מלך מצרים כדי להילחם בכרכמיש על נהר הפרת, ויאשיהו יצא לפגוש אותו.
אַחֲרֵ֣י כָל־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹֽאשִׁיָּ֙הוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה נְכ֧וֹ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם לְהִלָּחֵ֥ם בְּכַרְכְּמִ֖ישׁ עַל־פְּרָ֑ת וַיֵּצֵ֥א לִקְרָאת֖וֹ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃מות המלך יוסיא
הוא שלח אליו שליחים ואמר: למה אתה, מלך יהודה, בא אלי? היום אני לא נגדך, כי אני נמצא בבית המלחמה שלי, ואלוהים אמר לי להבהיל אותך. תפסיק מלנסות נגד האלוהים שאיתי, כדי שלא ישמיד אותך.
וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֩ ׀ מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַֽהֲלֵ֑נִי חֲדַל־לְךָ֛ מֵאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר־עִמִּ֖י וְאַל־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃יוסיא לא סטה ממנו, כי הוא חיפש להילחם בו, והוא לא הקשיב לדברי נבוכדנצר מפי אלוהים, והוא בא להילחם בבקעת מגידו.
וְלֹֽא־הֵסֵב֩ יֹאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע אֶל־דִּבְרֵ֥י נְכ֖וֹ מִפִּ֣י אֱלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֕א לְהִלָּחֵ֖ם בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹ׃החצים ירו אל המלך יוסיא, והמלך אמר לעבדיו: העבירו אותי, כי התחיל לי מאוד.
וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַעֲבָדָיו֙ הַעֲבִיר֔וּנִי כִּ֥י הָחֳלֵ֖יתִי מְאֹֽד׃עבדיו העבירו אותו מהמרכבה והעלו אותו על סוס המשנה שלו, והובילו אותו לירושלים. הוא מת ונקבר בקברי אבותיו, וכל יהודה וירושלים התאבלו על יוסיא.
וַיַּֽעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻהוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮ אֲשֶׁר־לוֹ֒ וַיּוֹלִיכֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכָל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל־יֹאשִׁיָּֽהוּ׃ (פ)סיום דברי יאשיהו המלך
ירמיה הקים אנדרטה לזכר יאשיהו. כל השרים והשרות שרו קינות על יאשיהו עד היום הזה, וזה הפך לחוק בישראל, והן רשומות בקינות.
וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָהוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כָֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁרוֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃יש עוד דברים על יאשיהו ועל מעשיו הטובים, כפי שכתוב בתורת יהוה.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃דבריו הראשונים ואחרונים רשומים בספר מלכי ישראל ויהודה.
וּדְבָרָ֕יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חג הפסח וסדר עבודת הכהנים
וַיַּ֨עַשׂ יֹאשִׁיָּ֧הוּ בִֽירוּשָׁלִַ֛ם פֶּ֖סַח לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃
וַיַּעֲמֵ֥ד הַכֹּהֲנִ֖ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֑ם וַֽיְחַזְּקֵ֔ם לַעֲבוֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִ֨ים] לְכָל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהוָ֗ה תְּנ֤וּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּיִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהָכִ֥ונוּ לְבֵית־אֲבוֹתֵיכֶ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶ֑ם בִּכְתָ֗ב דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְמִכְתַּ֖ב שְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃
הכנות לפסח בימי יאשיהו
וְעִמְד֣וּ בַקֹּ֗דֶשׁ לִפְלֻגּוֹת֙ בֵּ֣ית הָֽאָב֔וֹת לַאֲחֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י הָעָ֑ם וַחֲלֻקַּ֥ת בֵּֽית־אָ֖ב לַלְוִיִּֽם׃
וְשַׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וְהִתְקַדְּשׁוּ֙ וְהָכִ֣ינוּ לַאֲחֵיכֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת כִּדְבַר־יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵֽי־עִזִּים֮ הַכֹּ֣ל לַפְּסָחִים֒ לְכָל־הַנִּמְצָ֗א לְמִסְפַּר֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים אֵ֖לֶּה מֵרְכ֥וּשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה וּזְכַרְיָ֜הוּ וִֽיחִיאֵ֗ל נְגִידֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים לַכֹּהֲנִ֞ים נָתְנ֣וּ לַפְּסָחִ֗ים אַלְפַּ֙יִם֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
הכנות לעבודת הפסח
וכונניהו [וְ֠כָֽנַנְיָהוּ] וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִיעִיאֵ֛ל וְיוֹזָבָ֖ד שָׂרֵ֣י הַלְוִיִּ֑ם הֵרִ֨ימוּ לַלְוִיִּ֤ם לַפְּסָחִים֙ חֲמֵ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וּבָקָ֖ר חֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
וַתִּכּ֖וֹן הָעֲבוֹדָ֑ה וַיַּֽעַמְד֨וּ הַכֹּהֲנִ֧ים עַל־עָמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל־מַחְלְקוֹתָ֖ם כְּמִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃
וַיָּסִ֨ירוּ הָעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם לְהַקְרִיב֙ לַיהוָ֔ה כַּכָּת֖וּב בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁ֑ה וְכֵ֖ן לַבָּקָֽר׃
הכנות לעבודת המקדש
וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת וּבַדְּוָדִים֙ וּבַצֵּ֣לָח֔וֹת וַיָּרִ֖יצוּ לְכָל־בְּנֵ֥י הָעָֽם׃
וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּהֲנִים֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן בְּהַֽעֲל֛וֹת הָעוֹלָ֥ה וְהַחֲלָבִ֖ים עַד־לָ֑יְלָה וְהַלְוִיִּם֙ הֵכִ֣ינוּ לָהֶ֔ם וְלַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃
וְהַמְשֹֽׁרֲרִ֨ים בְּנֵי־אָסָ֜ף עַל־מַעֲמָדָ֗ם כְּמִצְוַ֤ת דָּוִיד֙ וְאָסָ֞ף וְהֵימָ֤ן וִֽידֻתוּן֙ חוֹזֵ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר אֵ֣ין לָהֶ֗ם לָסוּר֙ מֵעַ֣ל עֲבֹֽדָתָ֔ם כִּֽי־אֲחֵיהֶ֥ם הַלְוִיִּ֖ם הֵכִ֥ינוּ לָהֶֽם׃
וַ֠תִּכּוֹן כָּל־עֲבוֹדַ֨ת יְהוָ֜ה בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת עַ֖ל מִזְבַּ֣ח יְהוָ֑ה כְּמִצְוַ֖ת הַמֶּ֥לֶךְ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃
חגיגת הפסח של יאשיהו והמפגש עם מלך מצרים
וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְלֹֽא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכָל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה יֹֽ֠אשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכָל־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
בִּשְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לְמַלְכ֖וּת יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֖ה הַפֶּ֥סַח הַזֶּֽה׃
אַחֲרֵ֣י כָל־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹֽאשִׁיָּ֙הוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה נְכ֧וֹ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם לְהִלָּחֵ֥ם בְּכַרְכְּמִ֖ישׁ עַל־פְּרָ֑ת וַיֵּצֵ֥א לִקְרָאת֖וֹ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃
מות המלך יוסיא
וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֩ ׀ מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַֽהֲלֵ֑נִי חֲדַל־לְךָ֛ מֵאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר־עִמִּ֖י וְאַל־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃
וְלֹֽא־הֵסֵב֩ יֹאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע אֶל־דִּבְרֵ֥י נְכ֖וֹ מִפִּ֣י אֱלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֕א לְהִלָּחֵ֖ם בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹ׃
וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַעֲבָדָיו֙ הַעֲבִיר֔וּנִי כִּ֥י הָחֳלֵ֖יתִי מְאֹֽד׃
וַיַּֽעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻהוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮ אֲשֶׁר־לוֹ֒ וַיּוֹלִיכֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכָל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל־יֹאשִׁיָּֽהוּ׃ (פ)
סיום דברי יאשיהו המלך
וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָהוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כָֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁרוֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃
וּדְבָרָ֕יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את סדר עבודת הכהנים בחג הפסח, את ההכנות המקיפות של המלך יאשיהו לשירות המקדש ואת מות המלך יוסיא במלחמה.
חג הפסח וסדר עבודת הכהנים
פרק זה מתאר את חג הפסח שערך יושיהו בירושלים. הכהנים ולווי המבינים את העבודה מנהלים את עבודת הבית, תוך הבאת ארון הקודש למקומו והנחיית העם לעבוד את ה' ולשמור על חלוקת התפקידים המסורתית שקבע דוד ושלמה.
הכנות לפסח בימי יאשיהו
הפסוקים מתארים את סדר השירות בבית המקדש, את מצוות הפסח וקדושת הכהנים. המלך יאשיהו קנה כמות גדולה של בעלי חיים עבור הפסח, ושרים מלווים נתנו תרומות נוספות לכהנים וללוויים.
הכנות לעבודת הפסח
ראשי הלוויים הכינו את הקרבנות לחג הפסח, כולל חמישה אלף בקר וחמש מאות בקר. הכהנים והלוויים עמדו בתפקידיהם לפי הוראת המלך, שחטו את הפסח וקצבו את העור. הקרבנות הועלו כפי שנצטווה בספר משה, בחלוקה למשפחות ולעמים.
הכנות לעבודת המקדש
תיאור סיום ההכנות לחג הפסח וקרבנות העולה במקדש. הפסח בושל לפי ההלכה, הכהנים והלוויים הכינו את המזון עבור העם, והזמרים והשומרים עמדו בתפקידם כפי שציווה דוד. כל העבודה בוצעה בדיוק לפי הוראת המלך יאשיהו.
חגיגת הפסח של יאשיהו והמפגש עם מלך מצרים
הפסח שנחגג בימי המלך יאשיהו היה חגיגה חסרת תקדים, כזו שלא נראתה בישראל מימי שמואל הנביא. החג נערך בשנה השמונה עשרה למלכותו, ולאחר הכנות המקדש, יצא יאשיהו למלחמה מול נכו מלך מצרים שנערך קרב על כרכמיש.
מות המלך יוסיא
פרק זה מתאר את המפגש האחרון בין מלך יהודה יוסיא למלך מצרים נכו. למרות אזהרת השליחים המציינים שאלוקים מבהיל את המלך, יוסיא מתעקש להילחם. המלך נפגע מחץ, נסוג לירושלים ומת, וכל העם מתאבל עליו.
סיום דברי יאשיהו המלך
פסוקים אלו מסכמים את תקופת מלכותו של יאשיהו. הם מציינים את הקינות ששרים השרים לזכרו, את מעשיו הטובים המתועדים בתורה, ואת העובדה שדבריו ופעולותיו רשומים בספר מלכי ישראל ויהודה.
הפרק מסכם את דברי יאשיהו המלך ואת תקופת שלטונו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין הלכה למקרא
״וְהָא רַב שֵׁשֶׁת הוּא דְּאוֹתְבַהּ, דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְאָמוֹרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא: הוֹלָכָה בְּזָר מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁירָה, וּמִקְרָא מְסַיְּיעֵנִי: ״וַיִּשְׁחֲטוּ״
בָּעֲבוֹרָה הַזֹּאת, הַגְּמָרָא בְּיוֹמָא מַעֲרִיכָה מִפְגָּשׁ בֵּין רַב שֵׁשֶׁת לְאַמּוֹרֵי רַב חִסְדָּא. רַב שֵׁשֶׁת שׁוֹאֵל אֶת הַמַּעֲרָכִים אִם יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין הַהֲלָכָה שֶׁל רַב חִסְדָּא לְבֵין הַהֲלָכָה הַמְּשֻׁנָּה שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת עַצְמוֹ. הוּא מְסַבֵּר שֶׁמֶּצֶא הַבֵּדִיל הוּא כְּמוֹ הַהֶבְדֵּל שֶׁל מִקְרָא לְהַלָּכָה. הַמִּקְרָא יָכוֹל לְהַירָא כְּמַעֲשֶׂה הַטְּעוּיָה, אֲבָל הַהֲלָעָה הִיא הַמְּסֻדֶּרֶת וְהַמְּדֻיֶּקֶת יוֹתֵר. לְמַעֲנָה הַהַסְבֵּר, רַב שֵׁשֶׁת מְבִיא דֻּגְמָה מִבְּרִית הַפָּסַח. בַּמִּקְרָא כָּתוּב שֶׁהַכֹּהֲנִים זִרְקוּ אֶת הַדָּם מִיָּדָם וְהַלְּוִיִּם הָיוּ מַפְשִׁיטִים אֶת הָעֲרָפִים. הַמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְהַבְחָנָה הַזֹּאת כִּי הוּא מַצִּיג אֶת הַפְּעֻלּוֹת כְּפִי שֶׁהֵן קָרוֹת, אַךְ הַהֲלָכָה מַגְדִּירָה אֶת הַדַּרְכָּה הַנְּכוֹנָה וְהַמְּדֻיֶּקֶת לְבִלְעַד טָעְיוֹן.
יומא מ״ט א:ב׳ ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין הַזֶּבַח לְהַכְּהֵן וְלַלְוִי
״אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁרָה, וּמִקְרָא מְסַיְּיעֵנִי – ״וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפֶּסַח, וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם מִיָּדָם, וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים״.״
בַּמְקוֹר הַמְּצֻיָּן מִזְבָּחִים, מִסְּעַר הַתַּלְמוּד מְבַסֵּס הַכְרָעָה לְגַבֵּי כַּשֵּׁרוּת הַפְּעֻלָּה. הַמְּסַרֵּק מַצְיִיג דִּיּוּק בַּמִּקְרָא כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת הַדְּרָכִים הַנְּלוֹטִים מֵהַטֶּקסט הַתַּנַּכְתִּי. הַכְּתִיב בַּמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְמַעֲנֶה הַכְּרָעָה הַזֹּאת. הַכֹּהֲנִים הִקְרִיבוּ אֶת הַפֶּסַח וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם מִיַּדָם, וּבְתוֹךְ הַתְּהוּכָה הַזֹּאת הַלְוִיִּם הָיוּ מְפַשְׁטִים אֶת הַזֶּבַח. הַמַּסּוּר הַזֶּה מַצִּיג תְּהוּלָה שֶׁל שִׁיתּוּף פְּעֻלָּה מְסֻיֶּמֶת בֵּין הַכֹּהֲנִים לְבֵין הַלְוִיִּים בְּעֵת הַזִּבּוּחַ.
זבחים י״ד א:כ׳ ↗בעקבות המפרשים
הקרבת הבקר בחגיגה
״ובקר שלשת אלפים. לשלמי חגיגה:״
בְּפֶרֶק הַזֶּה מֻתְאָר הַתַּכְנִית לַהַקְרָבָה בְּיַמים שֶׁל חַג הַחַגִּיגָה. הַקְרָבָה זוֹ הִיא בֶּחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה בְּאָב, וּבָהּ הֻקְרְבוּ שְׁלֹשָׁת אֶלְף בָּקִים לְשַׁלְמֵי הַחַּגִּיגָה. הַקְרָבָה זוֹ הִיא חֵלֶק מֵהַסֵּדֶר הַמְּדֻיָּק שֶׁקִּנֵּה הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִם בְּעֵת הַמִּקְדָּשׁ. רַשִׁי מַסְבִּיר כְּבַעֲלַת הַפֵּשְׁט בְּמָקוֹם שֶׁנֶּעֱכַר הַסְּבָרָה מִתּוֹךְ הַטֶּקְסְט. הוּא מַגְדִּיר בְּדַיּוּק כְּמִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ לְהַשְׁלֵם אֶת הַמִּקְרָא. רַשִׁי מַסְבִּיר שֶׁהַבָּקִים הַלֶּאֱלוּ הָיוּ מְיוּעָדִים סְפִיצִיקִית לְשַׁלְמֵי הַחַגִּיגָה, כְּדֵי לְהַבְהִיר אֶת מַטְרַת הַקְרָבָה זוֹ.
רש״י על דברי הימים ב׳ 35:7:4 ↗התמודדות עם המלחמה בדרכי השלום
״ויצא לקראתו. שדרש וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אתרי הדלת קמו״
פסוק זה מתאר את המעשה של חזקיהו המלך, שיצא למלחמה נגד רמסס השלישי. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר את ההבטחה של הַשֵּׁם שלא תעבור חרב בארץ ישראל. לפי פירושו, הכוונה היא שגם חרב שנועדה לשלום לא תעבור בארצכם. הוא מציין כי חטא זה לא נודע בגלל חוסר זהירות של אנשים בדור ההוא, שסידרו את סדרי הדלתות שלהם בצורה לא נכונה. הפרשן מסתמך על הסבר המופיע במסכת תענית כדי להבהיר את המצב הרוחני והמעשי של הדור. הגישה כאן היא ששמירה על הגבולות והסדר הבית הפיזי קשורים ליכולת למנוע פגיעה של חרב השלום.
רש״י על דברי הימים ב׳ 35:20:3 ↗מקום ארון הקודש וגניזתו
״תנו את ארון הקדש. אולי הוציאו מנשה משם כאשר שם הפסל בבית האלהים (דה"ב לג,ז). אבל יש תמה: היאך לא החזירו שם אחר הכנעו ושב״
בְּפֶרֶט עַל הַמִּצְוָה לְהוֹצִיא אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ מֵהַמָּקוֹם בַּאֲשֶׁר הוּא, הָרַדָּק מְבִיא רַעיוֹן עַל הַסִּבָּה שֶׁל הַסְּתָרַת הָאָרוֹן. הוּא מְצַיֵּן שֶׁאוּלַי מְנַשֶּׁה הִוִּיל אֶת הַבַּיִת וְלָכֶן הָאָרוֹן הוּצַע מִשָּׁם. הָרַדָּק מְבִלה בְּסוֹרַת הַמַּעֲמָד שֶׁל הָאָרוֹן בְּעֵת הַחֲזָרַת הָעֲבוֹדָה, וּמְצִיעַ הֶסְבֵּר שֶׁהָאָרוֹן גֻּנֵז בְּמַטְמוֹנוֹת עֲמֻקּוֹת שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. לְפִי הַפֵּרָשׁ, הָאָרוֹן הֻנִּחָה עַל אֶבֶן מְשׂוֹמֶת בַּמִּקְדָּשׁ, וּבְעֵת בְּנִיאַת הַבַּיִת שָׂם שְׁלֹמֹה מָקוֹם נִסְתָּר לְגִנּוּז הָאָרוֹן, עִם הַמַּטֶּה וְהַצִּנְצֶנֶת. הַמֶּלֶךְ יָאשִׁיָהוּ צִוָּה לְהַשְׁלִים אֶת הַגְּנִיזָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. הַרַדָּק מְבַסֵּס אֶת הַסִּפּוּר עַל מַסוֹרֶת הַמַּקִּימִים אֶת הַמָּקוֹם, וְלֹא כְּמוֹדָעָה מֻבְטַחַת בַּתּוֹרָה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 35:3:1 ↗המשמעות של השם נכו
״עלה נכו. "נכו" הוא שם כנוי, כמו שאומ' במלכים "פרעה נכה" (מ"ב כג,כט). ונקרא כן לפי שהיה נכה רגלים; וכן תרגם יונתן (שם): "פרעה חגירא":״
בפסוק זה מופיע השם נכו. הרד״ק מסביר שזהו אינו שם פרטי רגיל, אלא כינוי המבוסס על מצבו הפיזי. המילה נכו קשורה למצב של נכה רגליים. הפירוש מתבסס על דוגמה דומה מספר מלכים, שם פרעה מכונה נכה. גם תרגום יונתן משתמש במילה שמשמעותה חגיר או פגוע, כדי להסביר שהכינוי מתאר אדם עם מוגבלות ברגליו.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 35:20:1 ↗