יֹאשִׁיָּהוּ מָלַךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְאַחַת עֶשֶׂר שָׁנִים.
בֶּן־שְׁמוֹנֶ֥ה שָׁנִ֖ים יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃דברי הימים ב׳ · פרק לד׳
מְלָכוּת יֹאשִׁיָּהוּ, הַתּוֹרָה וּחִידוּשׁ הַבְּרִית
מְלָכוּת יְהוּדָה בִּתְקוּפַת יֹאשִׁיָּהוּ: מֵמְצִיאַת הַסֵּפֶר וְעַד הַתִּקּוּן הַדָּתִי וְהַקְּצִיעַ בְּעַמֵּי הַמַּלְכוּת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ לד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מְלָכוּת יֹאשִׁיָּהוּ וּרְפורְמַת הַדָּת
הוּא עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, וְהָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִד אָבִיו, וְלֹא סָר יָמִין וְשְׂמֹאל.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּדַרְכֵי֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃כְּשֶׁהָיָה בִּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמַלְכותֹו, כְּעֶצֶם נַעַר, הוּא הֵחֵל לִדְרֹשׁ אֶת אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיו. וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים לְמַלְכותֹו, הוּא הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִַם מֵהַבָּמוֹת, מֵהָאֲשֵׁרִים, מֵהַפְּסִילִים וּמֵהַמַּסֵּכִים.
וּבִשְׁמוֹנֶ֨ה שָׁנִ֜ים לְמָלְכ֗וֹ וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ נַ֔עַר הֵחֵ֕ל לִדְר֕וֹשׁ לֵאלֹהֵ֖י דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וּבִשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה הֵחֵל֙ לְטַהֵ֔ר אֶת־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מִן־הַבָּמוֹת֙ וְהָ֣אֲשֵׁרִ֔ים וְהַפְּסִלִ֖ים וְהַמַּסֵּכֽוֹת׃הוּא שִׁבַּר אֶת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים שֶׁהָיוּ מְגֻדָּעִים מֵעֲלֵיהֶם, וְגַם אֶת הָאֲשֵׁרִים, הַפְּסִילִים וְהַמַּסֵּכִים, וְהֵטִיל אֶת הָעֲפָר שֶׁלָּהֶם עַל הַקְּבָרִים שֶׁהָיוּ מְזַבְּחִים לָהֶם.
וַיְנַתְּצ֣וּ לְפָנָ֗יו אֵ֚ת מִזְבְּח֣וֹת הַבְּעָלִ֔ים וְהַֽחַמָּנִ֛ים אֲשֶׁר־לְמַ֥עְלָה מֵעֲלֵיהֶ֖ם גִּדֵּ֑עַ וְ֠הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִ֤ים וְהַמַּסֵּכוֹת֙ שִׁבַּ֣ר וְהֵדַ֔ק וַיִּזְרֹק֙ עַל־פְּנֵ֣י הַקְּבָרִ֔ים הַזֹּבְחִ֖ים לָהֶֽם׃ה–ח
ניקוי הארץ וחיזוק בית ה'
הוא שרף את עצמות הכוהנים על המזבחות שלהם, וכך הוא טהר את יהודה ואת ירושלים.
וְעַצְמוֹת֙ כֹּֽהֲנִ֔ים שָׂרַ֖ף עַל־מזבחותים [מִזְבְּחוֹתָ֑ם] וַיְטַהֵ֥ר אֶת־יְהוּדָ֖ה וְאֶת־יְרוּשָׁלִָֽם׃הוא עשה זאת גם בערים של מנשה, אפרים, שמעון ועד נפתלי, כשסביבת בתיהם הייתה מלאה בחרבות.
וּבְעָרֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה וְאֶפְרַ֛יִם וְשִׁמְע֖וֹן וְעַד־נַפְתָּלִ֑י בהר בתיהם [בְּחַרְבֹתֵיהֶ֖ם] סָבִֽיב׃הוא הרס את המזבחות, את האשרות ואת הפסלים, וגרם להם להפוך לאפר; הוא השמיד את כל חרמונים בכל ארץ ישראל וחזר לירושלים.
וַיְנַתֵּ֣ץ אֶת־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִ֤ים וְהַפְּסִלִים֙ כִּתַּ֣ת לְהֵדַ֔ק וְכָל־הַֽחַמָּנִ֥ים גִּדַּ֖ע בְּכָל־אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֖שָׁב לִירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)בשנה השמונה עשרה למלכותו, כדי לטהר את הארץ ואת הבית, הוא שלח את שפן בן אצליהו, את מעשיהו שר העיר, ואת יואח בן יואחז בן המזכיר, כדי לחזק את בית ה' אלוהיו.
וּבִשְׁנַ֨ת שְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ לְמָלְכ֔וֹ לְטַהֵ֥ר הָאָ֖רֶץ וְהַבָּ֑יִת שָׁ֠לַח אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֜הוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֣הוּ שַׂר־הָעִ֗יר וְ֠אֵת יוֹאָ֤ח בֶּן־יֽוֹאָחָז֙ הַמַּזְכִּ֔יר לְחַזֵּ֕ק אֶת־בֵּ֖ית יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ט–יב
תיקון בית יהוה
הכהן הדיגדול חילקיהו והם הגיעו, ונתנו את הכסף שהובא לבית אלוהים, שאותו אספו הלוויים ששומרים על האוצר מידי מנשה ואפרים, ומשארית ישראל כולה, ומתפרע יהודה ובנימין, והם חזרו לירושלים.
וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־חִלְקִיָּ֣הוּ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל וַֽיִּתְּנוּ֮ אֶת־הַכֶּסֶף֮ הַמּוּבָ֣א בֵית־אֱלֹהִים֒ אֲשֶׁ֣ר אָסְפֽוּ־הַלְוִיִּם֩ שֹׁמְרֵ֨י הַסַּ֜ף מִיַּ֧ד מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרַ֗יִם וּמִכֹּל֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִכָּל־יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן וישבי [וַיָּשֻׁ֖בוּ] יְרֽוּשָׁלִָֽם׃הם נתנו את הכסף לידי העובדים שהופקדו בבית יהוה, והעובדים שעושים מלאכה בבית יהוה נתנו אותו כדי לבדוק ולחזק את הבית.
וַֽיִּתְּנ֗וּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתְּנ֨וּ אֹת֜וֹ עוֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה לִבְדּ֥וֹק וּלְחַזֵּ֖ק הַבָּֽיִת׃הם נתנו את הכסף לחרשים ולבונים כדי לקנות אבני מחצבה ועצים לחיבורים ולבניית הבתים שהחרבו מלכי יהודה.
וַֽיִּתְּנ֗וּ לֶחָֽרָשִׁים֙ וְלַבֹּנִ֔ים לִקְנוֹת֙ אַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב וְעֵצִ֖ים לַֽמְחַבְּר֑וֹת וּלְקָרוֹת֙ אֶת־הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִשְׁחִ֖יתוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃האנשים שעושים את המלאכה בנאמנות היו תחת פיקוח משותף, ועל הלוויים עמדו עובדיה מבני מררי, וזכריה ומשולם מבני קהת, כדי להנהיג, וכל הלוויים שהיו מבינים בכלי מוזיקה.
וְהָאֲנָשִׁים֩ עֹשִׂ֨ים בֶּאֱמוּנָ֜ה בַּמְּלָאכָ֗ה וַעֲלֵיהֶ֣ם ׀ מֻ֠פְקָדִים יַ֣חַת וְעֹבַדְיָ֤הוּ הַלְוִיִּם֙ מִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י וּזְכַרְיָ֧ה וּמְשֻׁלָּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים לְנַצֵּ֑חַ וְהַ֨לְוִיִּ֔ם כָּל־מֵבִ֖ין בִּכְלֵי־שִֽׁיר׃יג–טז
מציאת ספר התורה
על הסבלים, על המפקחים על כל העובדים במלאכה, על העובדים, ומהלוויים: הסופרים, השוטרים והשומרים.
וְעַ֣ל הַסַּבָּלִ֗ים וּֽמְנַצְּחִים֙ לְכֹל֙ עֹשֵׂ֣ה מְלָאכָ֔ה לַעֲבוֹדָ֖ה וַעֲבוֹדָ֑ה וּמֵֽהַלְוִיִּ֔ם סוֹפְרִ֥ים וְשֹׁטְרִ֖ים וְשׁוֹעֲרִֽים׃ובזמן שהוציאו את הכסף שהובא לבית ה' , חילקיהו הכהן מצא את ספר תורת ה' ביד משה.
וּבְהוֹצִיאָ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מָצָא֙ חִלְקִיָּ֣הוּ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־סֵ֥פֶר תּֽוֹרַת־יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃חילקיהו ענה ואמר לשפן הסופר: מצאתי את ספר התורה בבית ה'. ואז חילקיהו נתן את הספר לשפן.
וַיַּ֣עַן חִלְקִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׁפָ֣ן הַסּוֹפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֧ן חִלְקִיָּ֛הוּ אֶת־הַסֵּ֖פֶר אֶל־שָׁפָֽן׃שפן הביא את הספר למלך, ושוב ישב למלך לדבר ואמר: כל מה שנתנו לעבדיך, הם עושים.
וַיָּבֵ֨א שָׁפָ֤ן אֶת־הַסֵּ֙פֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֨שֶׁב ע֧וֹד אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־נִתַּ֥ן בְּיַד־עֲבָדֶ֖יךָ הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃יז–כ
העברת הכסף והקראת התורה
הם הפרישו את הכסף שמצאו בבית יהוה ונתנו אותו לידי האחראים על האוצר ולידי העובדים.
וַיַּתִּ֕יכוּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בְּבֵית־יְהוָ֑ה וַֽיִּתְּנ֗וּהוּ עַל־יַד֙ הַמֻּפְקָדִ֔ים וְעַל־יַ֖ד עוֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃שפן הסופר סיפר למלך ואמר: חִלְקִיָּהוּ הכהן נתן לי את הספר הזה, ואז שפן קרא בו לפני המלך.
וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסּוֹפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖הוּ הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָא־ב֥וֹ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃כשהמלך שמע את דברי התורה, הוא קרע את בגדיו.
וַיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃המלך ציווה על חִלְקִיָּהוּ, ואת אחיקם בן שפן, ואת עבדון בן מיכה, ואת שפן הסופר, ואת עסיה עבד המלך.
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֡הוּ וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָן וְאֶת־עַבְדּ֨וֹן בֶּן־מִיכָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שָׁפָ֣ן הַסּוֹפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃כא–כד
חיפוש ה׳ והנבואה על העונש
לכו לחפש את ה׳ בשבילי ובשביל השארית שנשארה בישראל וביהודה, בגלל הדברים שכתובים בספר שנמצא, כי גדולה הכעס של ה׳ שנשפך עלינו בגלל שאבותינו לא שמרו את דבר ה׳ כדי לעשות ככל שכתוב בספר הזה.
לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יְהוָ֜ה בַּעֲדִ֗י וּבְעַד֙ הַנִּשְׁאָר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִֽיהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֥י הַסֵּ֖פֶר אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֑א כִּֽי־גְדוֹלָ֤ה חֲמַת־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר נִתְּכָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְר֤וּ אֲבוֹתֵ֙ינוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֕וֹת כְּכָל־הַכָּת֖וּב עַל־הַסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃ (פ)וחילקיה הלך, וגם המלך הלכה אל חולדה הנביאה, אשת שלום בן תוקחת בן חסרה, שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים בבית המנחה, והם אמרו לה את הדברים האלה.
וַיֵּ֨לֶךְ חִלְקִיָּ֜הוּ וַאֲשֶׁ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תוקהת [תָּקְהַ֗ת] בֶּן־חַסְרָה֙ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יוֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַיְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יהָ כָּזֹֽאת׃ (ס)והיא אמרה להם: ככה אמר ה׳ אלוהי ישראל: תגידו לאדם ששלח אתכם אליי.
וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (ס)ככה אמר ה׳: הנה אני מביא רע על המקום הזה ועל יושביו, עם כל האסונות שכתובים בספר שקראו לפני מלך יהודה.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יוֹשְׁבָ֑יו אֵ֤ת כָּל־הָאָלוֹת֙ הַכְּתוּב֣וֹת עַל־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֣ר קָֽרְא֔וּ לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃כה–כח
הַתְּשׁוּבָה שֶׁל מֶלֶךְ יְהוּדָה
בִּגְלַל שֶׁהֵם עָזְבוּ אוֹתִי וְהִקְרִיבוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְהַכְעִיס אוֹתִי בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם, הַכַּעַס שֶׁלִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יִכְבֶּה.
תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי ויקטירו [וַֽיְקַטְּרוּ֙] לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣י יְדֵיהֶ֑ם וְתִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃וְלַמֶּלֶךְ יְהוּדָה שֶׁשָּׁלַח אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת הַשֵּׁם, כָּךְ תֹּאמְרוּ לוֹ: כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתָּ.
וְאֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְר֣וֹשׁ בַּֽיהוָ֔ה כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו (ס) כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃בְּאֲשֶׁר לִבְּךָ הָיָה רַךְ וְנָחַשְׁתָּ לְפָנֵי אֱלֹהִים כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו, וְנָחַשְׁתָּ לְפָנַי וְקָרַעְתָּ אֶת בְּגָדֶיךָ וְבָכִיתָ לְפָנַי, גַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם.
יַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע ׀ מִלִּפְנֵ֣י אֱלֹהִ֗ים בְּשָׁמְעֲךָ֤ אֶת־דְּבָרָיו֙ עַל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבָ֔יו וַתִּכָּנַ֣ע לְפָנַ֔י וַתִּקְרַ֥ע אֶת־בְּגָדֶ֖יךָ וַתֵּ֣בְךְּ לְפָנָ֑י וְגַם־אֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃הִנֵּה אֲנִי אֹסֵף אוֹתְךָ אֶל אֲבוֹתֶיךָ וְתֵעָל אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, וְעֵינֶיךָ לֹא יִרְאוּ אֶת כָּל הָרָעָה שֶׁאֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו. וְהַמֶּלֶךְ הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה.
הִנְנִ֨י אֹֽסִפְךָ֜ אֶל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י מֵבִ֛יא עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹשְׁבָ֑יו וַיָּשִׁ֥יבוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃ (פ)כט–לב
חידוש הברית עם העם
המלך שלח אנשים ואיסף את כל זקני יהודה וירושלים.
וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיֶּאֱסֹ֕ף אֶת־כָּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃המלך עלה לבית יהוה, וכל אנשי יהודה, יושבי ירושלים, הכהנים, הלוויים וכל העם, מהגדול ועד הקטן, ושמעו את כל דברי ספר הברית שנמצא בבית יהוה.
וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־יְ֠הוָה וְכָל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם וְכָל־הָעָ֖ם מִגָּד֣וֹל וְעַד־קָטָ֑ן וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃המלך עמד במקומו וכרת את הברית לפני יהוה, כדי ללכת אחרי יהוה ולשמור את מצוותיו, עדויותיו וחוקיו בכל ליבו ובכל נפשו, ולקיים את דברי הברית הכתובים בספר הזה.
וַיַּעֲמֹ֨ד הַמֶּ֜לֶךְ עַל־עָמְד֗וֹ וַיִּכְרֹ֣ת אֶֽת־הַבְּרִית֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ לָלֶ֜כֶת אַחֲרֵ֣י יְהוָ֗ה וְלִשְׁמ֤וֹר אֶת־מִצְוֺתָיו֙ וְעֵֽדְוֺתָ֣יו וְחֻקָּ֔יו בְּכָל־לְבָב֖וֹ וּבְכָל־נַפְשׁ֑וֹ לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבִ֖ים עַל־הַסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃הוא הציב את כל מי שנמצא בירושלים ובבנימין, ויושבי ירושלים עשו זאת כברית אלוהים, אלוהי אבותיהם.
וַיַּעֲמֵ֕ד אֵ֛ת כָּל־הַנִּמְצָ֥א בִירוּשָׁלִַ֖ם וּבִנְיָמִ֑ן וַֽיַּעֲשׂוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם כִּבְרִ֥ית אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃לג–לג
הִתְחַדְּשׁוּת הָעֲבוֹדָה בִּתְקוּפַת יֹאשִׁיָּהוּ
יֹאשִׁיָּהוּ הֶסִיר אֶת כָּל הַכְּבִירוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הִקְדִּישׁ אֶת כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם. בְּכָל יָמָיו הוּא לֹא סָר מֵאַחֲרֵי הַשֵּׁם אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו.
וַיָּ֨סַר יֹֽאשִׁיָּ֜הוּ אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵב֗וֹת מִֽכָּל־הָאֲרָצוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַֽיַּעֲבֵ֗ד אֵ֤ת כָּל־הַנִּמְצָא֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲב֖וֹד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם כָּל־יָמָ֕יו לֹ֣א סָ֔רוּ מֵֽאַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מְלָכוּת יֹאשִׁיָּהוּ וּרְפורְמַת הַדָּת
בֶּן־שְׁמוֹנֶ֥ה שָׁנִ֖ים יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּדַרְכֵי֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃
וּבִשְׁמוֹנֶ֨ה שָׁנִ֜ים לְמָלְכ֗וֹ וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ נַ֔עַר הֵחֵ֕ל לִדְר֕וֹשׁ לֵאלֹהֵ֖י דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וּבִשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה הֵחֵל֙ לְטַהֵ֔ר אֶת־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מִן־הַבָּמוֹת֙ וְהָ֣אֲשֵׁרִ֔ים וְהַפְּסִלִ֖ים וְהַמַּסֵּכֽוֹת׃
וַיְנַתְּצ֣וּ לְפָנָ֗יו אֵ֚ת מִזְבְּח֣וֹת הַבְּעָלִ֔ים וְהַֽחַמָּנִ֛ים אֲשֶׁר־לְמַ֥עְלָה מֵעֲלֵיהֶ֖ם גִּדֵּ֑עַ וְ֠הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִ֤ים וְהַמַּסֵּכוֹת֙ שִׁבַּ֣ר וְהֵדַ֔ק וַיִּזְרֹק֙ עַל־פְּנֵ֣י הַקְּבָרִ֔ים הַזֹּבְחִ֖ים לָהֶֽם׃
ה–ח
ניקוי הארץ וחיזוק בית ה'
וְעַצְמוֹת֙ כֹּֽהֲנִ֔ים שָׂרַ֖ף עַל־מזבחותים [מִזְבְּחוֹתָ֑ם] וַיְטַהֵ֥ר אֶת־יְהוּדָ֖ה וְאֶת־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וּבְעָרֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה וְאֶפְרַ֛יִם וְשִׁמְע֖וֹן וְעַד־נַפְתָּלִ֑י בהר בתיהם [בְּחַרְבֹתֵיהֶ֖ם] סָבִֽיב׃
וַיְנַתֵּ֣ץ אֶת־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִ֤ים וְהַפְּסִלִים֙ כִּתַּ֣ת לְהֵדַ֔ק וְכָל־הַֽחַמָּנִ֥ים גִּדַּ֖ע בְּכָל־אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֖שָׁב לִירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
וּבִשְׁנַ֨ת שְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ לְמָלְכ֔וֹ לְטַהֵ֥ר הָאָ֖רֶץ וְהַבָּ֑יִת שָׁ֠לַח אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֜הוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֣הוּ שַׂר־הָעִ֗יר וְ֠אֵת יוֹאָ֤ח בֶּן־יֽוֹאָחָז֙ הַמַּזְכִּ֔יר לְחַזֵּ֕ק אֶת־בֵּ֖ית יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
ט–יב
תיקון בית יהוה
וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־חִלְקִיָּ֣הוּ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל וַֽיִּתְּנוּ֮ אֶת־הַכֶּסֶף֮ הַמּוּבָ֣א בֵית־אֱלֹהִים֒ אֲשֶׁ֣ר אָסְפֽוּ־הַלְוִיִּם֩ שֹׁמְרֵ֨י הַסַּ֜ף מִיַּ֧ד מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרַ֗יִם וּמִכֹּל֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִכָּל־יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן וישבי [וַיָּשֻׁ֖בוּ] יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
וַֽיִּתְּנ֗וּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתְּנ֨וּ אֹת֜וֹ עוֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה לִבְדּ֥וֹק וּלְחַזֵּ֖ק הַבָּֽיִת׃
וַֽיִּתְּנ֗וּ לֶחָֽרָשִׁים֙ וְלַבֹּנִ֔ים לִקְנוֹת֙ אַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב וְעֵצִ֖ים לַֽמְחַבְּר֑וֹת וּלְקָרוֹת֙ אֶת־הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִשְׁחִ֖יתוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וְהָאֲנָשִׁים֩ עֹשִׂ֨ים בֶּאֱמוּנָ֜ה בַּמְּלָאכָ֗ה וַעֲלֵיהֶ֣ם ׀ מֻ֠פְקָדִים יַ֣חַת וְעֹבַדְיָ֤הוּ הַלְוִיִּם֙ מִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י וּזְכַרְיָ֧ה וּמְשֻׁלָּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים לְנַצֵּ֑חַ וְהַ֨לְוִיִּ֔ם כָּל־מֵבִ֖ין בִּכְלֵי־שִֽׁיר׃
יג–טז
מציאת ספר התורה
וְעַ֣ל הַסַּבָּלִ֗ים וּֽמְנַצְּחִים֙ לְכֹל֙ עֹשֵׂ֣ה מְלָאכָ֔ה לַעֲבוֹדָ֖ה וַעֲבוֹדָ֑ה וּמֵֽהַלְוִיִּ֔ם סוֹפְרִ֥ים וְשֹׁטְרִ֖ים וְשׁוֹעֲרִֽים׃
וּבְהוֹצִיאָ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מָצָא֙ חִלְקִיָּ֣הוּ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־סֵ֥פֶר תּֽוֹרַת־יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
וַיַּ֣עַן חִלְקִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׁפָ֣ן הַסּוֹפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֧ן חִלְקִיָּ֛הוּ אֶת־הַסֵּ֖פֶר אֶל־שָׁפָֽן׃
וַיָּבֵ֨א שָׁפָ֤ן אֶת־הַסֵּ֙פֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֨שֶׁב ע֧וֹד אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־נִתַּ֥ן בְּיַד־עֲבָדֶ֖יךָ הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
יז–כ
העברת הכסף והקראת התורה
וַיַּתִּ֕יכוּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בְּבֵית־יְהוָ֑ה וַֽיִּתְּנ֗וּהוּ עַל־יַד֙ הַמֻּפְקָדִ֔ים וְעַל־יַ֖ד עוֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃
וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסּוֹפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖הוּ הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָא־ב֥וֹ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֡הוּ וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָן וְאֶת־עַבְדּ֨וֹן בֶּן־מִיכָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שָׁפָ֣ן הַסּוֹפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃
כא–כד
חיפוש ה׳ והנבואה על העונש
לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יְהוָ֜ה בַּעֲדִ֗י וּבְעַד֙ הַנִּשְׁאָר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִֽיהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֥י הַסֵּ֖פֶר אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֑א כִּֽי־גְדוֹלָ֤ה חֲמַת־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר נִתְּכָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְר֤וּ אֲבוֹתֵ֙ינוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֕וֹת כְּכָל־הַכָּת֖וּב עַל־הַסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃ (פ)
וַיֵּ֨לֶךְ חִלְקִיָּ֜הוּ וַאֲשֶׁ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תוקהת [תָּקְהַ֗ת] בֶּן־חַסְרָה֙ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יוֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַיְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יהָ כָּזֹֽאת׃ (ס)
וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (ס)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יוֹשְׁבָ֑יו אֵ֤ת כָּל־הָאָלוֹת֙ הַכְּתוּב֣וֹת עַל־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֣ר קָֽרְא֔וּ לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
כה–כח
הַתְּשׁוּבָה שֶׁל מֶלֶךְ יְהוּדָה
תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי ויקטירו [וַֽיְקַטְּרוּ֙] לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣י יְדֵיהֶ֑ם וְתִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃
וְאֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְר֣וֹשׁ בַּֽיהוָ֔ה כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו (ס) כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃
יַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע ׀ מִלִּפְנֵ֣י אֱלֹהִ֗ים בְּשָׁמְעֲךָ֤ אֶת־דְּבָרָיו֙ עַל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבָ֔יו וַתִּכָּנַ֣ע לְפָנַ֔י וַתִּקְרַ֥ע אֶת־בְּגָדֶ֖יךָ וַתֵּ֣בְךְּ לְפָנָ֑י וְגַם־אֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃
הִנְנִ֨י אֹֽסִפְךָ֜ אֶל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י מֵבִ֛יא עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹשְׁבָ֑יו וַיָּשִׁ֥יבוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃ (פ)
כט–לב
חידוש הברית עם העם
וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיֶּאֱסֹ֕ף אֶת־כָּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־יְ֠הוָה וְכָל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם וְכָל־הָעָ֖ם מִגָּד֣וֹל וְעַד־קָטָ֑ן וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַיַּעֲמֹ֨ד הַמֶּ֜לֶךְ עַל־עָמְד֗וֹ וַיִּכְרֹ֣ת אֶֽת־הַבְּרִית֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ לָלֶ֜כֶת אַחֲרֵ֣י יְהוָ֗ה וְלִשְׁמ֤וֹר אֶת־מִצְוֺתָיו֙ וְעֵֽדְוֺתָ֣יו וְחֻקָּ֔יו בְּכָל־לְבָב֖וֹ וּבְכָל־נַפְשׁ֑וֹ לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבִ֖ים עַל־הַסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃
וַיַּעֲמֵ֕ד אֵ֛ת כָּל־הַנִּמְצָ֥א בִירוּשָׁלִַ֖ם וּבִנְיָמִ֑ן וַֽיַּעֲשׂוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם כִּבְרִ֥ית אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃
לג–לג
הִתְחַדְּשׁוּת הָעֲבוֹדָה בִּתְקוּפַת יֹאשִׁיָּהוּ
וַיָּ֨סַר יֹֽאשִׁיָּ֜הוּ אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵב֗וֹת מִֽכָּל־הָאֲרָצוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַֽיַּעֲבֵ֗ד אֵ֤ת כָּל־הַנִּמְצָא֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲב֖וֹד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם כָּל־יָמָ֕יו לֹ֣א סָ֔רוּ מֵֽאַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסְּפָרִים מְתֵאֶרִים אֶת שְׁנוֹת שִׁכְבוֹ הַמַּלְכּוּת שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ, הַמֶּלֶךְ שֶׁל יְהוּדָה, וְאֶת הַפְּעֻלּוֹת הַדָּתִיּוֹת שֶׁבְּעִתּוֹ.
פסוקים א–ד
מְלָכוּת יֹאשִׁיָּהוּ וּרְפורְמַת הַדָּת
תיאור תקופת מלכותו של יֹאשִׁיָּהוּ, שהחל למלוד בגיל שמונה. המלך פעל ביושר לפני ה' וחידש את דבקות אבותיו. במהלך שנות שלטונו התחיל בטיהור הארץ מפולחן זר, כולל השמדת הבמות, האששרים והפסילים, וסילוק המזבחות הזרים.
פסוקים ה–ח
ניקוי הארץ וחיזוק בית ה'
הפסוקים מתארים את המהלך של המלך לטהר את יהודה וירושלים על ידי שריפת עצמות כוהנים על מזבחותם. המלך הרס מזבחות ואסלאם בכל ארץ ישראל, ובשנה השמונה עשרה למלכותו שלח שליחים כדי לחזק את בית ה'.
פסוקים ט–יב
תיקון בית יהוה
הכהן הגדול חילקיהו מביא כספים שאספו הלוויים מכל שבטי ישראל, יהודה ובנימין, לבית אלוהים. הכסף הופקד בידי העובדים בבית יהוה לשיקום והבנה של הבית. הכסף שימש לקניית אבנים ועצים לתיקון המבנים שהחרבו מלכי יהודה, תחת פיקוח לווים מורשים ואנשי מלאכה נאמנים.
פסוקים יג–טז
מציאת ספר התורה
תיאור מבנה העובדים בבית ה', ביניהם הלוויים שתפקידם רישום ושמירה. במהלך ניהול הכספים בבית ה', חילקיהו הכהן מוצא את ספר תורת משה. הוא מוסר את הספר לשפן הסופר, אשר מביא אותו למלך ומדווח לו שהעובדים מבצעים את כל המשימות שהוטלו עליהם.
פסוקים יז–כ
העברת הכסף והקראת התורה
הכסף שנמצא בבית יהוה הועבר לאחראים על העבודה. שפן הסופר הציג למלך ספר שקיבל מחִלְקִיָּהוּ הכהן. המלך, לאחר שקרא את דברי התורה, קרע את בגדיו וכינס פגישה עם חִלְקִיָּהוּ, אחיקם, עבדון, שפן ועסיה.
פסוקים כא–כד
חיפוש ה׳ והנבואה על העונש
חילקיה קורא לעם לחפש את ה׳ בעקבות מציאת ספר התורה, בשל הכעס על אי-שמירת מצוות האבות. המלך וחילקיה פונים לחולדה הנביאה בירושלים, והיא מביאה נבואה על אסונות קשים שיבואו על המקום ועל יושביו, כפי שכתוב בספר שנמצא.
פסוקים כה–כח
הַתְּשׁוּבָה שֶׁל מֶלֶךְ יְהוּדָה
הַקֶּצֶת הַמָּקוֹם וְהַכַּעַס שֶׁל הַשֵּׁם בִּגְלַל הָעֲבוּדָה הַזָּרָה, וְהַמַּסָּר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ. הַשֵּׁם מְאַשֵּׁר אֶת עֲבוֹדַת הַלֵּב שֶׁל הַמֶּלֶךְ, מְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם וּבְהַגְנָה מֵהַמּוֹרָאוֹת הַבָּאוֹת עַל הָאָרֶץ, וּמְסִיים בְּצִיּוּם הָעִנְיָן עַל יְדֵי תְּשׁוּבַת הַמֶּלֶךְ.
פסוקים כט–לב
חידוש הברית עם העם
המלך אוסף את זקני יהודה וירושלים לבית יהוה. שם הוא קורא בפני הכהנים, הלוויים וכל העם את דברי ספר הברית. המלך כורת ברית לפני יהוה לשמור את מצוותיו ומחייב גם את כל יושבי ירושלים ובנימין לנהוג בברית אלוהי אבותיהם.
פסוקים לג–לג
הִתְחַדְּשׁוּת הָעֲבוֹדָה בִּתְקוּפַת יֹאשִׁיָּהוּ
הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ טִהַר אֶת הָאָרֶץ מִן הַעֲבוֹדָה הַזָּרָה וְהִסִיר אֶת הַכְּבִירוֹת מִכָּל מְקוֹמוֹת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל. הוּא הִקְדִּישׁ אֶת כָּל הָעָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם, וּבְכָל יְמֵי מְלָכותְךָ לֹא הִתְרַחַק מֵעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים שֶׁל אֲבוֹתָיו.
הַתְּהוּלָה הַזֹּאת מְסַיֶּמֶת בְּדִּיּוּק בְּסִיּוּם שְׁנוֹת שְׁכַבְתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של בדיקה וחקירה
״בודקין] רגיל במשנה (ופי': חוקרין ודורשין מחפשין ומפשפשין) וארמית הוא, "בָדַק" אבל לבדוק שבדהי"ב לד י מן השם הוא, מן "בדק הבית", שהוא "בקע".״
בקטע זה, מתוך מבואות לספרות האמוראים, נדון המושג של בדיקה וחקירה כפי שהוא מופיע במשנה. הכותב מציין שהשימוש במילים כמו לחקור, לדרוש, לחפש ולמפווח הוא הרגל נפוץ במשנה. הוא מסביר כי המקור למילה בבדיקה הוא שפה ארמית, מה שמתבטא במילה "בָדַק". הפרשנות מנסה לקשור את פעולת הבדיקה למקור אלוקי מתוך המילה "בדק הבית". המילה "בקע" משמשת כאן כדי להסביר את עומק החקירה. המחבר מציע שפעולת הבדיקה אינה רק תהליך טכני, אלא פעולה בעלת משמעות עמוקה יותר המקושרת לדיוק וליסודיות.
מבואות לספרות האמוראים, חלק ב' (הערות ופירושים לפרקים מן התלמוד), פסחים, פרק א ז׳ ↗קריאת המגילה בעמידה או בישיבה
״הלכה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב כול. מָה. לְשֶׁעָבַר. הָא כַתְּחִילָּה לֹא. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי מֵאִיר שֶׁקְּרָיָיהּ מְיוּשָׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֵת שְׁלְטִיבְעִין וּנְתָנָהּ לְאַחֵר וּבֵירַךְ״
ההלכה עוסקת בשאלה האם מי שקורא את המגילה חייב לעמוד. בתלמוד הירושלמי מובא שניתן לקרוא גם בישיבה וגם בעמידה. המקרה שהוזכר הוא על רבי מאיר, שנתן את המגילה לאחר אחר וברך עליה. במצב כזה, האדם שנתן המגילה הוא זה שקורא, והאדם שקיבל אותה הוא זה שמברך. הסיבה לכך שניתן לקרוא בישיבה מוסברת על ידי רבי חונה בשם רב ירמיה. הוא מסביר שהשומע את הקריאה נחשב כאילו הוא קורא בעצמו. הוא מצטט פסוק המתאר קריאה בפני מלך יהודה, ומדגים שגם אם הקריאה לא נעשתה בעמידה, היא עדיין תקפה, כי השומע נחשב כקורא.
תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
תפקיד המזכיר והסופר במלכות
״המזכיר. בכל מקום שכתוב סופר כתוב בסמוך מזכיר שהיה לכל מלך סופר לכתוב כל המאורע לו במלכות בין טוב בין רע ויהי לו מזכיר יושב״
בפסוקים אלו מופיע תפקיד המזכיר בשירות המלך. רש"י מסביר שכל מלך שהיה לו סופר, שמנהג לכתוב את כל המאורעות בממלכה, בדרך כלל היה לו גם מזכיר. תפקידו של המזכיר היה לשבת ליד הסופר ולומר לו כל פרט ופרט שצריך להירשם. הסופר היה כותב את הדברים בדיוק לפי מה שהמזכיר אמר לו. ההסבר של רש"י מראה לנו איך התנהלה עבודת הרישום ההיסטורי במלכות. המזכיר לא היה רק עוזר, אלא המקור למידע עצמו. הוא דאג ששום דבר לא יתפספס, גם אם מדובר באירועים קשים או בחדשות טובות. כך נשמרו הנתונים המדויקים של המלכות לאורך הזמן.
רש״י על דברי הימים ב׳ 34:8:1 ↗מַחֲשַׁבַּת הַקּוֹל הַנִּבְעָת
״אמרו לאיש. לפי שרצה להפסיק חזון העם על המקום הזה ועל יושביו וכששילם אותו חזון אז מבאר הטיב ואל מלך יהודה השולח אתכם ומקצר נבואת״
הַקְּטִיעָה שֶׁבַּפֶּסַח הַנִּבְעָה בְּמַלְכוּת יֹשִׁיָּהוּ בְּעִנְיַן הַקּוֹל הַבָּא מֵהַמִּקְדָּשׁ מְצַיֶּר רֶגֶשׁ שֶׁל פַּחַד וְתַהֲתּוֹת. הַמַּלֵךְ וְהָעָם שָׁמְעוּ קוֹל שֶׁמְּבַשֵּׂר עַל הָאֹסֶר שֶׁיָּבֹא עַל הַמָּקוֹם וְעַל יֹשְׁבָיו. הַדָּבָר מְבִיאֵת אֶת הַשֵּׁם לְמַעֲמַד קָשֶׁה שֶׁל הִתְעַרְּרוּת וְהִתְפַּלְּלוּת.
רש״י על דברי הימים ב׳ 34:23:1 ↗תכנון התיקון של יאשיהו המלך
״ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר הארץ והבית. פי': חשב לכלות טהרת הארץ והבית, ושלח את שפן לחזק את בדק הבית:״
בַּשָּׁנָה הַשְּׁמִינָה עֶשְׂרֵה לְמַלְכוֹ, יָאשִׁיָּהו הַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לְטַהֵר אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַבַּיִת. הוּא שָׁלַח אֶת שַׂפָּן לְבַצֵּעַ אֶת הָעֲבוֹדָה וְלַחֲזֵק אֶת הַבַּדֶּק הַקַּיָּם. הַמַּטָרָה הָיְתָה לְהַשְׁלֵים אֶת הַטֹּהַר הַנִּCHROCְהֵר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הַנִּחוֹצִים. רַדַּק מַסְבִּיר שֶׁהַמֶּלֶק חָשַׁב עַל כָּל הַצְּרִיכִיּוּת לְטַהֲרַת הָאָרֶץ וְהַבַּיִת. לְפִי הַפּירוּשׁ שׁוּלֶם, הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת שַׂפָּן כְּדֵי לְבַסֵּס וְלַחֲזֵק אֶת הַתְּחֻזָּק הַקַּיָּם בַּבַּיִת, כְּדֵי שֶׁהַתִּיקּוּן יִהְיֶה מְשֻׁלָּם.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 34:8:1 ↗הצוואה המלכותית למחקר האמונה
״ואשר המלך. פי': ואשר צוה המלך ללכת עם חלקיהו לדרש את יי':״
הפסוק מתאר הוראה רשמית שהוציא המלך בתוך תהליך החיפוש אחר אובדני התורה. המלך ציווה על חלקיהו לצאת למסע במטרה לדרוש ולחקור את רצון ה'. המטרה הייתה למצוא את הכתובים שנעלמו ולהחזיר את הקשר עם התורה. הרד״ק מסביר בפירושו שהמלך לא רק ביקש לחפש את הדברים, אלא ציווה באופן פעיל ללכת אחרי התוכן של הדברים עצמם, כלומר לדרוש את דעת ה'. הפרשן מראה כי המלך השתמש בכוח השלטון כדי לקדם את ידי החיפוש הרוחני.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 34:22:1 ↗