מנשה מלך בירשלים ששים וחמש שנים, כשהתחיל למלוך בגיל שתים עשרה.
בֶּן־שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה שָׁנָ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃דברי הימים ב׳ · פרק לג׳
ממלכת מנשה ואמוס של אמון
ממלכת מנשה, מעשי אשריה, חטאיו ושובו, חזרתו ותיקון יהודה, סוף ימי מנשה, ומלכות אמון
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ לג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ממלכת מנשה
הוא עשה רע בעיני ה', בדומה למה שגויים שחלק ה' מחקה מבני ישראל עשו.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הוא בנה מחדש את הבמות שאביו חזקיהו הרס, והקים מזבחות לבעלים, עשה אשרות ועבד את כל כוכבי השמיים.
וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נִתַּ֖ץ יְחִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּח֤וֹת לַבְּעָלִים֙ וַיַּ֣עַשׂ אֲשֵׁר֔וֹת וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃הוא גם בנה מזבחות בבית ה', במקום שאמר ה' ששמו יהיה שם לנצח בירשלים.
וּבָנָ֥ה מִזְבְּח֖וֹת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֥ם יִֽהְיֶה־שְּׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃מעשי אשריה והבטחת הקיום בארץ
הוא בנה מזבחים לכל צבא השמים בשני החצרות של בית יהוה.
וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָֽה׃הוא העביר את בניו דרך האש בעמק בן-הנום, וגם את עוֹנֵן, וניחש, וכשף, ועשה אוב ויידעוני. הוא עשה הרבה רע בעיני יהוה כדי להכעיס אותו.
וְהוּא֩ הֶעֱבִ֨יר אֶת־בָּנָ֤יו בָּאֵשׁ֙ בְּגֵ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם וְעוֹנֵ֤ן וְנִחֵשׁ֙ וְֽכִשֵּׁ֔ף וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעוֹנִ֑י הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃על המילים
המונחים אוב, יידעוני וכדומה מתארים סוגים שונים של פ praktikות של כשפות ועיבוד רוחות.
הוא הציב את פסל הסם שהוא הכין בבית האלוהים, בבית הזה שבירושלים, שאלוהים אמר לדוד ולשלומו בנו שאשים בו את שמי לעולם, מכל שבטי ישראל.
וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הַסֶּ֖מֶל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶל־דָּוִיד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעֵילֽוֹם׃אני לא אמשיך להסיר את רגל ישראל מהאדמה שהעמדתי לאבותיכם, בתנאי רק שישמרו לעשות את כל מה שציוויתי להם בכל התורה, החוקים והמשפטים ביד משה.
וְלֹ֣א אוֹסִ֗יף לְהָסִיר֙ אֶת־רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מֵעַל֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱמַ֖דְתִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים לְכָל־הַתּוֹרָ֛ה וְהַֽחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃חטאיו ושבו של מנשה
מנשה גר גם בירושלים וגם ביהודה, והם עשו רע כמו העמים שהשם השמיד בגלל בני ישראל.
וַיֶּ֣תַע מְנַשֶּׁ֔ה אֶת־יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת רָ֔ע מִן־הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)השם דיבר אל מנשה ואל העם שלו, אבל הם לא הקשיבו.
וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מְנַשֶּׁ֥ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ וְלֹ֥א הִקְשִֽׁיבוּ׃השם הביא נגדם את מפקדי הצבא של מלך אשור, והם לכדו את מנשה בחושים. הם כבלו אותו בשרשראות נחושת והובילו אותו בבבל.
וַיָּבֵ֨א יְהוָ֜ה עֲלֵיהֶ֗ם אֶת־שָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיִּלְכְּד֥וּ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה בַּחֹחִ֑ים וַיַּֽאַסְרֻ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיּוֹלִיכֻ֖הוּ בָּבֶֽלָה׃כשהיה לו קשה, הוא ענו מאוד לפני השם אלוהיו ורחם לפני אלוהי אבותיו.
וּכְהָצֵ֣ר ל֔וֹ חִלָּ֕ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיִּכָּנַ֣ע מְאֹ֔ד מִלִּפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃חזרתו של מנשה ותיקון יהודה
הוא התפלל אליו, והוא נענה לו, שמע את תחינתו והחזיר אותו לירושלים למלכותו. ומנשה ידע שהשם הוא האלוהים.
וַיִּתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֗יו וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ וַיִּשְׁמַ֣ע תְּחִנָּת֔וֹ וַיְשִׁיבֵ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם לְמַלְכוּת֑וֹ וַיֵּ֣דַע מְנַשֶּׁ֔ה כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֥וּא הָֽאֱלֹהִֽים׃אחרי כן, כֵן בנה חומה חיצונית לעיר דוד, מצד מערב לגיחון בנחל, ועד לשער הדגים, וסביב העופל. הוא הגביה אותה מאוד, והציב מפקדי צבא בכל הערים המבוצרות ביהודה.
וְאַחֲרֵי־כֵ֡ן בָּנָ֣ה חוֹמָ֣ה חִֽיצוֹנָ֣ה ׀ לְעִיר־דָּוִ֡יד מַעְרָבָה֩ לְגִיח֨וֹן בַּנַּ֜חַל וְלָב֨וֹא בְשַׁ֤עַר הַדָּגִים֙ וְסָבַ֣ב לָעֹ֔פֶל וַיַּגְבִּיהֶ֖הָ מְאֹ֑ד וַיָּ֧שֶׂם שָֽׂרֵי־חַ֛יִל בְּכָל־הֶעָרִ֥ים הַבְּצֻר֖וֹת בִּיהוּדָֽה׃הוא הסיר את אלוהי הנכר ואת הסמל מבית ה', ואת כל המזבחות שבנה בהר בית ה' ובירושלים, והשליך אותם מחוץ לעיר.
וַ֠יָּסַר אֶת־אֱלֹהֵ֨י הַנֵּכָ֤ר וְאֶת־הַסֶּ֙מֶל֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְכָל־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֛ה בְּהַ֥ר בֵּית־יְהוָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּשְׁלֵ֖ךְ ח֥וּצָה לָעִֽיר׃הוא בנה את מזבח ה', הקריב עליו זבחי שלמים ותודות, ואמר ליהודה לעבוד את ה' אלוהי ישראל.
ויכן [וַיִּ֙בֶן֙] אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה וַיִּזְבַּ֣ח עָלָ֔יו זִבְחֵ֥י שְׁלָמִ֖ים וְתוֹדָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לִֽיהוּדָ֔ה לַעֲב֕וֹד אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃סוף ימי מנשה
אבל העם עדיין מקריב קורבנות בבמות, רק לה' אלוהיהם.
אֲבָל֙ ע֣וֹד הָעָ֔ם זֹבְחִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת רַ֖ק לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃היו עוד דברי מנשה, התפילה שלו לאלוהיו, ודברי החזונים שדיברו אליו בשם ה' אלוהי ישראל, שכולם רשומים על דברי מלכי ישראל.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֣י מְנַשֶּׁה֮ וּתְפִלָּת֣וֹ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וְדִבְרֵי֙ הַֽחֹזִ֔ים הַֽמְדַבְּרִ֣ים אֵלָ֔יו בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּ֕ם עַל־דִּבְרֵ֖י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃התפילה שלו, כל הדברים שנמצאו עבורו, כל חטאיו וerrheותיו, והמקומות שבהם בנה במוֹת ושהם הניצב בהם אשתורים ופסלים לפני הכנעים, הכל רשום בדברי החזונים.
וּתְפִלָּת֣וֹ וְהֵֽעָתֶר־לוֹ֮ וְכָל־חַטָּאת֣וֹ וּמַעְלוֹ֒ וְהַמְּקֹמ֗וֹת אֲשֶׁר֩ בָּנָ֨ה בָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ וְהֶעֱמִיד֙ הָאֲשֵׁרִ֣ים וְהַפְּסִלִ֔ים לִפְנֵ֖י הִכָּנְע֑וֹ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַ֖ל דִּבְרֵ֥י חוֹזָֽי׃מנשה נרדם עם אבותיו ונקבר בעיר שלו, ובנו עמון מלץ במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בֵּית֑וֹ וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)מַלְכוּת אָמוֹן וּמְתוֹתוֹ
אָמוֹן מָלַךְ שְׁנַיִם עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבִירוּשָׁלִַם הוּא מָלַךְ שְׁתַּיִם שָׁנִים.
בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּֽירוּשָׁלִָֽם׃הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו. אָמוֹן זִבֵּחַ וְעָבַד אֶת כָּל הָאֲלִילִים שֶׁמְּנַשֶּׁה אָבִיו עָשָׂה.
וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו וּֽלְכָל־הַפְּסִילִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֔יו זִבַּ֥ח אָמ֖וֹן וַיַּֽעַבְדֵֽם׃הוּא לֹא הִכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ מְנַשֶּׁה אָבִיו, כִּי אָמוֹן הִרְבָּה בָּעֲוֹנוֹת.
וְלֹ֤א נִכְנַע֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כְּהִכָּנַ֖ע מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו כִּ֛י ה֥וּא אָמ֖וֹן הִרְבָּ֥ה אַשְׁמָֽה׃הָעֲבָדִים שֶׁלּוֹ קִשְּׁרוּ אוֹתוֹ וְהוּא נֶהֱרַג בְּבֵיתוֹ.
וַיִּקְשְׁר֤וּ עָלָיו֙ עֲבָדָ֔יו וַיְמִיתֻ֖הוּ בְּבֵיתֽוֹ׃סוף שלטון אמון
אנשי הארץ שברו את כל הקשרים של המלך אמון. הם הכתירו את יאשיהו, בנו, למלך במקומו.
וַיַּכּוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּֽשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ממלכת מנשה
בֶּן־שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה שָׁנָ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נִתַּ֖ץ יְחִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּח֤וֹת לַבְּעָלִים֙ וַיַּ֣עַשׂ אֲשֵׁר֔וֹת וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃
וּבָנָ֥ה מִזְבְּח֖וֹת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֥ם יִֽהְיֶה־שְּׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃
מעשי אשריה והבטחת הקיום בארץ
וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָֽה׃
וְהוּא֩ הֶעֱבִ֨יר אֶת־בָּנָ֤יו בָּאֵשׁ֙ בְּגֵ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם וְעוֹנֵ֤ן וְנִחֵשׁ֙ וְֽכִשֵּׁ֔ף וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעוֹנִ֑י הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃
וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הַסֶּ֖מֶל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶל־דָּוִיד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעֵילֽוֹם׃
וְלֹ֣א אוֹסִ֗יף לְהָסִיר֙ אֶת־רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מֵעַל֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱמַ֖דְתִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים לְכָל־הַתּוֹרָ֛ה וְהַֽחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
חטאיו ושבו של מנשה
וַיֶּ֣תַע מְנַשֶּׁ֔ה אֶת־יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת רָ֔ע מִן־הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מְנַשֶּׁ֥ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ וְלֹ֥א הִקְשִֽׁיבוּ׃
וַיָּבֵ֨א יְהוָ֜ה עֲלֵיהֶ֗ם אֶת־שָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיִּלְכְּד֥וּ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה בַּחֹחִ֑ים וַיַּֽאַסְרֻ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיּוֹלִיכֻ֖הוּ בָּבֶֽלָה׃
וּכְהָצֵ֣ר ל֔וֹ חִלָּ֕ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיִּכָּנַ֣ע מְאֹ֔ד מִלִּפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃
חזרתו של מנשה ותיקון יהודה
וַיִּתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֗יו וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ וַיִּשְׁמַ֣ע תְּחִנָּת֔וֹ וַיְשִׁיבֵ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם לְמַלְכוּת֑וֹ וַיֵּ֣דַע מְנַשֶּׁ֔ה כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֥וּא הָֽאֱלֹהִֽים׃
וְאַחֲרֵי־כֵ֡ן בָּנָ֣ה חוֹמָ֣ה חִֽיצוֹנָ֣ה ׀ לְעִיר־דָּוִ֡יד מַעְרָבָה֩ לְגִיח֨וֹן בַּנַּ֜חַל וְלָב֨וֹא בְשַׁ֤עַר הַדָּגִים֙ וְסָבַ֣ב לָעֹ֔פֶל וַיַּגְבִּיהֶ֖הָ מְאֹ֑ד וַיָּ֧שֶׂם שָֽׂרֵי־חַ֛יִל בְּכָל־הֶעָרִ֥ים הַבְּצֻר֖וֹת בִּיהוּדָֽה׃
וַ֠יָּסַר אֶת־אֱלֹהֵ֨י הַנֵּכָ֤ר וְאֶת־הַסֶּ֙מֶל֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְכָל־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֛ה בְּהַ֥ר בֵּית־יְהוָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּשְׁלֵ֖ךְ ח֥וּצָה לָעִֽיר׃
ויכן [וַיִּ֙בֶן֙] אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה וַיִּזְבַּ֣ח עָלָ֔יו זִבְחֵ֥י שְׁלָמִ֖ים וְתוֹדָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לִֽיהוּדָ֔ה לַעֲב֕וֹד אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
סוף ימי מנשה
אֲבָל֙ ע֣וֹד הָעָ֔ם זֹבְחִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת רַ֖ק לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֣י מְנַשֶּׁה֮ וּתְפִלָּת֣וֹ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וְדִבְרֵי֙ הַֽחֹזִ֔ים הַֽמְדַבְּרִ֣ים אֵלָ֔יו בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּ֕ם עַל־דִּבְרֵ֖י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וּתְפִלָּת֣וֹ וְהֵֽעָתֶר־לוֹ֮ וְכָל־חַטָּאת֣וֹ וּמַעְלוֹ֒ וְהַמְּקֹמ֗וֹת אֲשֶׁר֩ בָּנָ֨ה בָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ וְהֶעֱמִיד֙ הָאֲשֵׁרִ֣ים וְהַפְּסִלִ֔ים לִפְנֵ֖י הִכָּנְע֑וֹ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַ֖ל דִּבְרֵ֥י חוֹזָֽי׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בֵּית֑וֹ וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
מַלְכוּת אָמוֹן וּמְתוֹתוֹ
בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּֽירוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו וּֽלְכָל־הַפְּסִילִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֔יו זִבַּ֥ח אָמ֖וֹן וַיַּֽעַבְדֵֽם׃
וְלֹ֤א נִכְנַע֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כְּהִכָּנַ֖ע מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו כִּ֛י ה֥וּא אָמ֖וֹן הִרְבָּ֥ה אַשְׁמָֽה׃
וַיִּקְשְׁר֤וּ עָלָיו֙ עֲבָדָ֔יו וַיְמִיתֻ֖הוּ בְּבֵיתֽוֹ׃
סוף שלטון אמון
וַיַּכּוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּֽשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את שלטון מנשה בן חזקיהו, את מעשיו הרעים ואת התשובה שהוא עשה בסוף ימיו, וכן את תקופת שלטונו של בנו אמון.
ממלכת מנשה
פסוקים אלו מתארים את תקופת מלכותו של מנשה בירשלים, שנמשכה ששים וחמש שנים. המלך פעל רע בעיני ה' ושיקם את הבמות והמזבחות של עבודת אלילים שהרס אביו חזקיהו, כולל עבודה לכוכבים. בנוסף, הוא בנה מזבחות בבית ה' בירשלים.
מעשי אשריה והבטחת הקיום בארץ
תיאור מעשיו הרעים של מלך אשריה, הכוללים בניית מזבחים לכוכבים, עריכת טקסים פוגעניים בעמק בן-הנום והצבת פסל בבית יהוה, לצד הבטחת השם להשאיר את ישראל באדמה אם ישמרו את התורה.
חטאיו ושבו של מנשה
מנשה ויהודה עשו רע וחיקו את מנהגי העמים שהשם השמיד. למרות אזהרות השם, הם לא הקשיבו. כתוצאה מכך, מלך אשור לכד את מנשה, כבל אותו בנחושת ולקח אותו בגלוי בבבל. במצוקתו, מנשה חזר בתשובה וענו בפני השם.
חזרתו של מנשה ותיקון יהודה
תיקון מלכותו של מנשה. לאחר תפילתו שהשיבה לו את מלכותו בירושלים, מנשה פועל לתיקון הרוחני והביטחוני של יהודה. הוא בונה חומה מבוצרת, מסיר את עבודה הזרה מבית המקדש, מחזיר את המזבחות ומורה לעם לעבוד את ה' באמונה.
סוף ימי מנשה
פסוקים אלו מסכמים את תקופת מלכותו של מנשה. מצוין כי העם המשיך לעבוד בבמות למרות הניסיונות לתקן. מתוארים דברי החזונים המתעדים את תפילותיו, חטאיו, והבמות שבנה מנשה, ובסוף מתוארת מותו ומלכות בנו עמון.
מַלְכוּת אָמוֹן וּמְתוֹתוֹ
פסוקים אלו מתארים את תקופת שלטונו הקצרה של אָמוֹן בִּירוּשָׁלִַם. אָמוֹן פעל ברע וחיק তা את מעשיו הרעים של אביו מְנַשֶּׁה, כולל עבודת אלילים. בסופו של דבר, עֲבָדָיו קִשְּׁרוֹ ורצחו אותו בתוך ביתו.
סוף שלטון אמון
הפסוק מתאר את סיום שלטונו של אמון המלך. אנשי הארץ שברו את הקשרים הפוליטיים שהחזיקו אותו בשלטון, והמשיכו את השושלת על ידי הכתרת בנו, יאשיהו, במקומו.
הפרק מסתיים בתיאור סוף שלטונו של אמון ובמותו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של שם מנשה
״מְנַשֶּׁה – שֶׁנָּשָׁה יָהּ. דָּבָר אַחֵר: מְנַשֶּׁה – שֶׁהִנְשִׁי אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּמְנָלַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי? דִּכְתִיב: ״בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמׇלְכוֹ״
בְּמַקֶר הַטֶקסט הַמְּסֻרָּה, הַגְּמָרָא בִּסְנֶדְרִין מְפֵרֶת אֶת הַשֵּׁם מְנַשֶּׁה בְּשְׁתֵּי הֶתְכַּנוֹת. הָאַחַת הִיא שֶׁהַשֵּׁם הִנְשִׁיא אֶת הַבֵּן, וְהַשֵּׁנָה הִיא שֶׁהוּא הִנְשִׁיא אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. הַמַּקְבִּיל מַקְצִיעַ לְמַעֲשֵׂי מְנַשֶּׁה הַמְּתֻעָבִים בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִנְשִׁיא אֶת עָבְדֵי הָאֱלֹהִים הַזָּרִים. מִפֵּרַשׁ הַגְּמָרָא, בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, מְנַשֶּׁה הֶחֱזִיק בְּעָבְדוּת הַכְּתָפִים וְלֹא זָכָה לְחֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ אַחְאָב. הַמַּקְשָׁה הָאַרַמִיתת "וּמְנָלַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי?" בָּאָה לְהַבְהִיל אֶת הַקּוֹשְׁיָה: מַה הַסָּבָה שֶׁהוּא לֹא יָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא? הַתְּשׁוּבָה הִיא הַקֶּשֶׁר לְמַעֲשָׂיו הַמְּשֻׁנִּים בַּמִּקְרָא.
סנהדרין ק״ב ב:י״ט ↗הַיְּסוּרִים כְּכוחְ לְתִקּוּן
״נֶעֱנָה רַבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר: רַבִּי! חֲבִיבִין יִסּוּרִין! אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְתַלְמִידָיו: סַמְּכוּנִי! יָשַׁב לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ: אֱמֹר, עֲקִיבָה! אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא״
בַּמַּקְצָע הַזֶּה מִמֵּכִילְתָא דְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָה מְבַטֵּט בַּיְּסוּרִים כְּדָבָר שֶׁחָבִיב. רַבִּי אֱלִיעֶשֶׁר מַסְבֵּר אֶת הַקּוֹשַׁל בַּדַּבִּים עַל מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה. הַמֶּלֶךְ מָלַךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבִירשָׁלִַם וְחָמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּסָמוֹת בְּכָלל, בְּסֶכֶם חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. לַמְרוֹם, הַמֶּלֶךְ עָשָׂה רָע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טוֹעֵן שֶׁהַיְּסוּרִים שֶׁקָּרוּ לַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶֶּלְכְּדוּ בַּחֹחִים וְהוּלְכ֖וּ בְּבָבֶל, הָיוּ כְּדֵי לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ לַתְּשׁוּבָה. הַמֶּלֶךְ הִכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְהִתְפַּלֵּל, וְהַשֵּׁם שָׁמַע אֶת תְּחִנָּתוֹ וְהֵשִׁיב אוֹתוֹ לְמַלְכּוּתוֹ. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַיְּסוּרִים הָיוּ קְרִיטִיִּים כִּי הָיוּ אֶמְתִּי יְשִׁירִים שֶׁלֹּא הָיָה תּוֹרָה כְּפוֹסֶתֶת שֶׁתַּעֲבּוּר אֶת הַקּוֹשִׁים.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ י׳:י״ג ↗בעקבות המפרשים
השם והפעולות הרבות של מנשיה
״ועשה אוב וידעוני. מלא בוי"ו לפי שהרבה לעשות והוא הוסיף על פסל הסמל אשר עשה:״
הפסוק מתאר את מנשיה, בן חזיה, שהיה מלך יהודה. הטקסט מציין שהוא עשה דברים רעים מאוד בעיני הַשֵּׁם. הוא עשה חטאים רבים, כולל עבודה זרה ופגיעה בערכי האמונה. רש"י מסביר שהשימוש באות ו"ו המכפילה במילה "וְעָשָׂה" מעיד על כך שהוא לא רק עשה חטאים, אלא עשה אותם בכמות גדולה ובהתמדה. לפי פירושו, המילה מלמדת על ריבוי המעשים הרעים ועל כך שהוא הוסיף על הפסלים והעבודה הזרה דברים חדשים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 33:6:1 ↗השיבה למלכותו
״והעתר לו. והשיבו על מלכותו:״
הַפָּסוּק מְתָאֵר אֶת מַהֲפַכּוֹת שֶׁל מֶלֶךְ הַמְצִיא, שֶׁחָזַר אֶל הַכִּסֵּא אַחֲרֵי הַמִּצָּעִים שֶׁלּוֹ. הַטֶּקְסְט הַמּקָרִי מְצַיין אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁלּוֹ בַּתְּקִיפָה. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק, מַסְבֵּר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמִּלִּים "וְהֶעְתֵּר לוֹ". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמֶּלֶךְ הֻשְׁבַּר וְהֻשְׁבַּר שׁוּב עַל שִׁלְטוֹנוֹ.
רש״י על דברי הימים ב׳ 33:19:2 ↗מקום גבוה בחומה
״וסבב לעפל. מקום גבוה שהיה בחומה:״
הַרַּדָּק בְּפֵרוּשׁוֹ עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים, מַסְבִּיר אֶת הַמָּקוֹם הַמְּצֻיָּן בַּפֶּסַח. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַמִּלָּה "וְסָבַב" כְּמָקוֹם הַמִּתְאַפְּיֵן בְּמַבְנֶה גָּבוֹהַּ שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַחוֹמָה. הַפֵּרוּשׁ מַתְרִים לָנוּ אֶת הַמִּבְנֶה הַהִיסטוֹרִי שֶׁל הַמָּקוֹם, וּמְסַבֵּל אֶת הַהֶבֶט הַטֶכְנִי שֶׁל הַמִּלָּה בַּמָּקוֹם הַסְּפִיקִי.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 33:14:2 ↗הפירוש של המילה חוזי
״על דברי חוזי. כמו "חוזים"; וכן "וחשופי שת" (יש' כ,ד), "וקרע לו חלוני" (יר' כב,יד):״
הַטֶּקְסְט הַמְּסוּר מְסַבֵּל בְּבִדּוּק שׁוֹנוֹת בַּמִּלִּים שֶׁל הַמִּקְרָא. הַרַּדַּ"ק מַסְבִּיר כְּבָר שֶׁהַמִּלָּה חזִי, שֶׁנִּתְכָּנְתָה בַּפֶּסַק, הִיא כְּבָר בִּלְשׁוֹן הַמּוּרִים וְהַמְּבַקְּשִׁים. הוּא מְפַרְטֵר שֶׁמִּלָּה זוֹ בְּדֶרֶךְ הַקְשָׁרָה, כְּמוֹ בַּמִּקְרָא כְּשֶׁמִּתְכַּוְנִים לְעַיִן בּוֹחֶנֶת אוֹ לְמַבִּיט בְּדָבָר מְסֻיָּם. הַרַּדַּק מְצַיֵּן דֻּגְמָה אַחֶרֶת שֶׁבָּא בַּמִּקְרָא, בְּעִנְיַן הַמַּבִּיט בַּחַלּוֹן, כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַמִּבְנֶה הַלְשׁוֹנִי הַדּוֹמֶה. הַפֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ הוּא פֵּרוּשׁ לֶשׁוֹנִי הַמְּבַקֵּשׁ לְהסְבִּיר אֶת הַמִּלִּים הַקְּשׁוֹת עַל בְּסִיס מִקְרָאִים דּוֹמִים.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 33:19:1 ↗