אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך אשור, נכנס ליהודה, השתלט על הערים המבוצרים ופנה אל ביקלאם.
אַחֲרֵ֨י הַדְּבָרִ֤ים וְהָאֱמֶת֙ הָאֵ֔לֶּה בָּ֖א סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיָּבֹ֣א בִֽיהוּדָ֗ה וַיִּ֙חַן֙ עַל־הֶעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וַיֹּ֖אמֶר לְבִקְעָ֥ם אֵלָֽיו׃דברי הימים ב׳ · פרק לב׳
ההכנות של חזקיהו מפני סנחריב
התמודדות יהודה עם איום אשור, חיזוק ירושלים, שליחות סנחריב והתמודדות חזקיהו עם ניסיונות העושר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ לב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ההת prepared של חזקיהו מפני סנחריב
חזקיהו ראה שסנחריב בא ושהפנים שלו מכוונים למלחמה על ירושלים.
וַיַּרְא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ כִּי־בָ֖א סַנְחֵרִ֑יב וּפָנָ֕יו לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃הוא התייעץ עם השרים וגיבורי העם שלו כדי לחסום את המעיינות שנמצאים מחוץ לעיר, והם עזרו לו.
וַיִּוָּעַ֗ץ עִם־שָׂרָיו֙ וְגִבֹּרָ֔יו לִסְתּוֹם֙ אֶת־מֵימֵ֣י הָעֲיָנ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר מִח֣וּץ לָעִ֑יר וַֽיַּעְזְרֽוּהוּ׃הם אספו עם גדול וחסמו את כל המעיינות ואת הנחל שזורם בתוך הארץ, כדי שאמרו: למה יבואו מלכי אשור וימצאו הרבה מים?
וַיִּקָּבְצ֣וּ עַם־רָ֔ב וַֽיִּסְתְּמוּ֙ אֶת־כָּל־הַמַּעְיָנ֔וֹת וְאֶת־הַנַּ֛חַל הַשּׁוֹטֵ֥ף בְּתוֹךְ־הָאָ֖רֶץ לֵאמֹ֑ר לָ֤מָּה יָב֙וֹאוּ֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר וּמָצְא֖וּ מַ֥יִם רַבִּֽים׃חיזוק העיר דוד ותדרוך הצבא
הוא התחזק ובנה את כל החומה שהייתה פרוצה, וגם טיפס על המגדלים ועל החומה השנייה. הוא חיזק את כל העיר דוד, והכין הרבה מגינים ורכים.
וַיִּתְחַזַּ֡ק וַיִּבֶן֩ אֶת־כָּל־הַחוֹמָ֨ה הַפְּרוּצָ֜ה וַיַּ֣עַל עַל־הַמִּגְדָּל֗וֹת וְלַח֙וּצָה֙ הַחוֹמָ֣ה אַחֶ֔רֶת וַיְחַזֵּ֥ק אֶת־הַמִּלּ֖וֹא עִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּ֥עַשׂ שֶׁ֛לַח לָרֹ֖ב וּמָגִנִּֽים׃הוא מינה את מפקדי הצבא שלו על העם, וקיבץ אותם אליו ליד שער רחוב העיר, ודיבר אליהם בלבם ואמר:
וַיִּתֵּ֛ן שָׂרֵ֥י מִלְחָמ֖וֹת עַל־הָעָ֑ם וַיִּקְבְּצֵ֣ם אֵלָ֗יו אֶל־רְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיְדַבֵּ֥ר עַל־לְבָבָ֖ם לֵאמֹֽר׃התחזקו והתחזקו, אל תפחדו ואל תתייאשו מפני מלך אשור ומפני כל ההמון שנמצא איתו, כי איתנו יש הרבה יותר ממה שיש איתו.
חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל־תִּֽירְא֣וּ וְאַל־תֵּחַ֗תּוּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וּמִלִּפְנֵ֖י כָּל־הֶהָמ֣וֹן אֲשֶׁר־עִמּ֑וֹ כִּֽי־עִמָּ֥נוּ רַ֖ב מֵעִמּֽוֹ׃איתו יש רק זרוע בשר, אבל איתנו ה' אלוהינו כדי לעזור לנו ולהילחם במלחמות שלנו. והעם נשען על דבריו של יחזקיהו מלך יהודה.
עִמּוֹ֙ זְר֣וֹעַ בָּשָׂ֔ר וְעִמָּ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לְעָזְרֵ֔נוּ וּלְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמֹתֵ֑נוּ וַיִּסָּמְכ֣וּ הָעָ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י יְחִזְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ (פ)שליחת שליחי סנחריב לירושלים
אחרי זה, מלך אשור, סנחריב, שלח את עובדיו לירושלים, כשהוא יושב שם עם כל ממלכתו, אל חזקיה מלך יהודה ואל כל יהודה שבתוך ירושלים, כדי לומר:
אַ֣חַר זֶ֗ה שָׁ֠לַח סַנְחֵרִ֨יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר עֲבָדָיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה וְהוּא֙ עַל־לָכִ֔ישׁ וְכָל־מֶמְשַׁלְתּ֖וֹ עִמּ֑וֹ עַל־יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְעַל־כָּל־יְהוּדָ֛ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃ככה אומר סנחריב מלך אשור: למה אתם מסתמכים ויושבים במצרים בתוך ירושלים?
כֹּ֣ה אָמַ֔ר סַנְחֵרִ֖יב מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר עַל־מָה֙ אַתֶּ֣ם בֹּטְחִ֔ים וְיֹשְׁבִ֥ים בְּמָצ֖וֹר בִּירוּשָׁלִָֽם׃האם חזקיה לא גורם לכם להירדף, כדי שתמותו ברעב ובצמא, כשהוא אומר שיהוה אלוהינו יצילנו מיד מלך אשור?
הֲלֹ֤א יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מַסִּ֣ית אֶתְכֶ֔ם לָתֵ֣ת אֶתְכֶ֔ם לָמ֛וּת בְּרָעָ֥ב וּבְצָמָ֖א לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ יַצִּילֵ֕נוּ מִכַּ֖ף מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃הרי חזקיה הסיר את הבמות ואת המזבחות שלו, ואמר ליהודה ולירושלים: לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקריבו קורבנות.
הֲלֹא־הוּא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ הֵסִ֥יר אֶת־בָּמֹתָ֖יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֑יו וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֤ה וְלִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ לֵאמֹ֔ר לִפְנֵ֨י מִזְבֵּ֧חַ אֶחָ֛ד תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְעָלָ֥יו תַּקְטִֽירוּ׃אזהרת עבדי חזקיהו
האם לא תדעו מה אני ואבותיי עשינו לכל עמי הארצות? האם אלוהי עמי הארצות יכולים להציל את ארצם מידי?
הֲלֹ֣א תֵדְע֗וּ מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ אֲנִ֣י וַאֲבוֹתַ֔י לְכֹ֖ל עַמֵּ֣י הָאֲרָצ֑וֹת הֲיָכ֣וֹל יָֽכְל֗וּ אֱלֹהֵי֙ גּוֹיֵ֣ הָאֲרָצ֔וֹת לְהַצִּ֥יל אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִֽי׃מי מכל אלוהי העמים האלה שאבותיי השמידו, יכול להציל את עמו מידי? כי האם אלוהיכם יכולים להציל אתכם מידי?
מִ֠י בְּֽכָל־אֱלֹהֵ֞י הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֣ימוּ אֲבוֹתַ֔י אֲשֶׁ֣ר יָכ֔וֹל לְהַצִּ֥יל אֶת־עַמּ֖וֹ מִיָּדִ֑י כִּ֤י יוּכַל֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃ועכשיו, חזקיהו לא יטעה אתכם ולא יפתה אתכם כך, ואל תבטחו בו, כי לא יוכל כל אלוה וכל ממלכה להציל את עמו מידי ומידי אבותיי, וגם אלוהיכם לא יצילו אתכם מידי.
וְעַתָּ֡ה אַל־יַשִּׁיא֩ אֶתְכֶ֨ם חִזְקִיָּ֜הוּ וְאַל־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֣ם כָּזֹאת֮ וְאַל־תַּאֲמִ֣ינוּ לוֹ֒ כִּי־לֹ֣א יוּכַ֗ל כָּל־אֱל֙וֹהַ֙ כָּל־גּ֣וֹי וּמַמְלָכָ֔ה לְהַצִּ֥יל עַמּ֛וֹ מִיָּדִ֖י וּמִיַּ֣ד אֲבוֹתָ֑י אַ֚ף כִּ֣י אֱֽלֹהֵיכֶ֔ם לֹא־יַצִּ֥ילוּ אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃ועוד, עבדיו דיברו על ה' האלוהים ועל יחזקיהו עבדו.
וְעוֹד֙ דִּבְּר֣וּ עֲבָדָ֔יו עַל־יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל יְחִזְקִיָּ֥הוּ עַבְדּֽוֹ׃התמודדות יהודה עם השפעת אלוהי העמים
הוא כתב מסמכים עבור חרסף, לאלוהי ישראל, כדי לומר עליו כך: בדיוק כפי שאלוהי העמים שבארצות אחרות, שלא הצילו את עמם מידו, כך גם אלוהי חזקיהו לא יצילו את עמו מידו.
וּסְפָרִ֣ים כָּתַ֔ב לְחָרֵ֕ף לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֵֽאמֹ֨ר עָלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֵּֽאלֹהֵ֞י גּוֹיֵ֤ הָאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֨ר לֹא־הִצִּ֤ילוּ עַמָּם֙ מִיָּדִ֔י כֵּ֣ן לֹֽא־יַצִּ֞יל אֱלֹהֵ֧י יְחִזְקִיָּ֛הוּ עַמּ֖וֹ מִיָּדִֽי׃היהודים שעל החומה קראו בקול רם כדי להפחיד ולבהול את אנשי יהודה, כדי שלא יתפשטו לתוך העיר.
וַיִּקְרְא֨וּ בְקוֹל־גָּד֜וֹל יְהוּדִ֗ית עַל־עַ֤ם יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַֽחוֹמָ֔ה לְיָֽרְאָ֖ם וּֽלְבַהֲלָ֑ם לְמַ֖עַן יִלְכְּד֥וּ אֶת־הָעִֽיר׃הם דיברו על אלוהי ירושלים כשהם נחשבים כמו אלוהי העמים האחרים, שהם רק מעשה ידי האדם.
וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־אֱלֹהֵ֖י יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּעַ֗ל אֱלֹהֵי֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י הָאָדָֽם׃ (ס)המלך חזקיהו וישעיהו בן אמץ הנביא התפללו על כך, והשמים זעקו.
וַיִּתְפַּלֵּ֞ל יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וִֽישַֽׁעְיָ֧הוּ בֶן־אָמ֛וֹץ הַנָּבִ֖יא עַל־זֹ֑את וַֽיִּזְעֲק֖וּ הַשָּׁמָֽיִם׃ (פ)הצלת ירושלים ותקופת חזקיהו
השם שלח מלאך, והוא השמיד את כל הגיבורים, המנהיגים והשרים במחנה מלך אשור. המלך חזר לארצו בבושת פנים, ונכנס לבית אלוהיו, ושם הוציאו אותו ממעייתו בחרב.
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ מַלְאָ֔ךְ וַיַּכְחֵ֞ד כָּל־גִּבּ֥וֹר חַ֙יִל֙ וְנָגִ֣יד וְשָׂ֔ר בְּמַחֲנֵ֖ה מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיָּשָׁב֩ בְּבֹ֨שֶׁת פָּנִ֜ים לְאַרְצ֗וֹ וַיָּבֹא֙ בֵּ֣ית אֱלֹהָ֔יו ומיציאו [וּמִֽיצִיאֵ֣י] מֵעָ֔יו שָׁ֖ם הִפִּילֻ֥הוּ בֶחָֽרֶב׃השם הציל את חזקיהו ואת יושבי ירושלים מיד סנחריב מלך אשור ומכל מי שסבב אותם.
וַיּוֹשַׁע֩ יְהוָ֨ה אֶת־יְחִזְקִיָּ֜הוּ וְאֵ֣ת ׀ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם מִיַּ֛ד סַנְחֵרִ֥יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר וּמִיַּד־כֹּ֑ל וַֽיְנַהֲלֵ֖ם מִסָּבִֽיב׃אנשים רבים הביאו מתנות להשם לירושלים ולחזקיהו מלך יהודה, ומאז הוא הפך למפורסם בעיני כל העמים.
וְ֠רַבִּים מְבִיאִ֨ים מִנְחָ֤ה לַיהוָה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וּמִ֨גְדָּנ֔וֹת לִֽיחִזְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּנַּשֵּׂ֛א לְעֵינֵ֥י כָל־הַגּוֹיִ֖ם מֵאַֽחֲרֵי־כֵֽן׃ (ס)בימים ההם חלה חזקיהו עד מוות, הוא התפלל להשם, והשם נתן לו מופת.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה יְחִזְקִיָּ֖הוּ עַד־לָמ֑וּת וַיִּתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ וּמוֹפֵ֖ת נָ֥תַן לֽוֹ׃התגברותו של יחזקיהו והעושר שצבר
יחזקיהו לא החזיר לו טוב, כי לבו התגבה, ולכן כעס עליו ועל יהודה וירושלים.
וְלֹא־כִגְמֻ֤ל עָלָיו֙ הֵשִׁ֣יב יְחִזְקִיָּ֔הוּ כִּ֥י גָבַ֖הּ לִבּ֑וֹ וַיְהִ֤י עָלָיו֙ קֶ֔צֶף וְעַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃יחזקיהו, הוא וכל יושבי ירושלים, נכנעו בגאוות לבם, וכעס ה' לא בא עליהם בימי יחזקיהו.
וַיִּכָּנַ֤ע יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ בְּגֹ֣בַהּ לִבּ֔וֹ ה֖וּא וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־בָ֤א עֲלֵיהֶם֙ קֶ֣צֶף יְהוָ֔ה בִּימֵ֖י יְחִזְקִיָּֽהוּ׃ליחזקיהו היה עושר וכבוד רב מאוד, והוא צבר לעצמו אוצרות של כסף, זהב, אבן יקרה, בגדים, מגינים וכל כלי יקר.
וַיְהִ֧י לִֽיחִזְקִיָּ֛הוּ עֹ֥שֶׁר וְכָב֖וֹד הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְאֹֽצָר֣וֹת עָֽשָׂה־ל֠וֹ לְכֶ֨סֶף וּלְזָהָ֜ב וּלְאֶ֣בֶן יְקָרָ֗ה וְלִבְשָׂמִים֙ וּלְמָ֣גִנִּ֔ים וּלְכֹ֖ל כְּלֵ֥י חֶמְדָּֽה׃היו לו גם מחסנים לתנובת הדגן, היין והשמן, ומרעה לכל בעל חיים ובעל חיים, ועדרים לאוירות.
וּמִ֨סְכְּנ֔וֹת לִתְבוּאַ֥ת דָּגָ֖ן וְתִיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֑ר וְאֻֽרָוֺת֙ לְכָל־בְּהֵמָ֣ה וּבְהֵמָ֔ה וַעֲדָרִ֖ים לָאֲוֵרֽוֹת׃עושרו, מעשיו וניסיונו של חזקיהו
הוא הקים לו ערים, וגם צאן ובקר בכמות גדולה, כי אלוהים נתן לו רכוש רב מאוד.
וְעָרִים֙ עָ֣שָׂה ל֔וֹ וּמִקְנֵה־צֹ֥אן וּבָקָ֖ר לָרֹ֑ב כִּ֤י נָֽתַן־לוֹ֙ אֱלֹהִ֔ים רְכ֖וּשׁ רַ֥ב מְאֹֽד׃הוא חזקיהו סגר את המקור של מי מעיין גיחון העליון, ושינה את כיונם למטה, לכיוון מערב, לעיר דוד, והצליח חזקיהו בכל מעשיו.
וְה֣וּא יְחִזְקִיָּ֗הוּ סָתַם֙ אֶת־מוֹצָ֞א מֵימֵ֤י גִיחוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וַֽיַּישְּׁרֵ֥ם לְמַֽטָּה־מַּעְרָ֖בָה לְעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּצְלַ֥ח יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכָֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ׃וגם לגבי השליחים של שרי בבל שבאו אליו כדי לבקש את הנס שהיה בארץ, אלוהים עזב אותו כדי לנסות אותו, כדי לדעת את כל מה שבליבו.
וְכֵ֞ן בִּמְלִיצֵ֣י ׀ שָׂרֵ֣י בָּבֶ֗ל הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים עָלָיו֙ לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה בָאָ֔רֶץ עֲזָב֖וֹ הָֽאֱלֹהִ֑ים לְנַ֨סּוֹת֔וֹ לָדַ֖עַת כָּל־בִּלְבָבֽוֹ׃ועוד דברים על דברי חזקיהו ועל מעשיו הטובים כתובים בחיזונו של ישעיהו בן אמוץ הנביא, בספר מלכי יהודה וישראל.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְחִזְקִיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בַּחֲז֞וֹן יְשַֽׁעְיָ֤הוּ בֶן־אָמוֹץ֙ הַנָּבִ֔יא עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃סיומו של יחזקיהו ומלכות מנשה
יֶחִזְקִיָּהּ נָח עִם אֲבֹתָיו, וְקִבְרוּ אוֹתוֹ בַמַּעֲלֶה שֶׁל קִבְרוֹת בְּנֵי דָוִד. כָּל יְהוּדָה וְתוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם נָתְנוּ לוֹ כָבוֹד בְּמוֹתוֹ. בְּנוֹ מְנַשֶּׁה מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וַיִּשְׁכַּ֨ב יְחִזְקִיָּ֜הוּ עִם־אֲבֹתָ֗יו וַֽיִּקְבְּרֻהוּ֮ בְּֽמַעֲלֵה֮ קִבְרֵ֣י בְנֵי־דָוִיד֒ וְכָבוֹד֙ עָֽשׂוּ־ל֣וֹ בְמוֹת֔וֹ כָּל־יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ מְנַשֶּׁ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ההת prepared של חזקיהו מפני סנחריב
אַחֲרֵ֨י הַדְּבָרִ֤ים וְהָאֱמֶת֙ הָאֵ֔לֶּה בָּ֖א סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיָּבֹ֣א בִֽיהוּדָ֗ה וַיִּ֙חַן֙ עַל־הֶעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וַיֹּ֖אמֶר לְבִקְעָ֥ם אֵלָֽיו׃
וַיַּרְא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ כִּי־בָ֖א סַנְחֵרִ֑יב וּפָנָ֕יו לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּוָּעַ֗ץ עִם־שָׂרָיו֙ וְגִבֹּרָ֔יו לִסְתּוֹם֙ אֶת־מֵימֵ֣י הָעֲיָנ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר מִח֣וּץ לָעִ֑יר וַֽיַּעְזְרֽוּהוּ׃
וַיִּקָּבְצ֣וּ עַם־רָ֔ב וַֽיִּסְתְּמוּ֙ אֶת־כָּל־הַמַּעְיָנ֔וֹת וְאֶת־הַנַּ֛חַל הַשּׁוֹטֵ֥ף בְּתוֹךְ־הָאָ֖רֶץ לֵאמֹ֑ר לָ֤מָּה יָב֙וֹאוּ֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר וּמָצְא֖וּ מַ֥יִם רַבִּֽים׃
חיזוק העיר דוד ותדרוך הצבא
וַיִּתְחַזַּ֡ק וַיִּבֶן֩ אֶת־כָּל־הַחוֹמָ֨ה הַפְּרוּצָ֜ה וַיַּ֣עַל עַל־הַמִּגְדָּל֗וֹת וְלַח֙וּצָה֙ הַחוֹמָ֣ה אַחֶ֔רֶת וַיְחַזֵּ֥ק אֶת־הַמִּלּ֖וֹא עִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּ֥עַשׂ שֶׁ֛לַח לָרֹ֖ב וּמָגִנִּֽים׃
וַיִּתֵּ֛ן שָׂרֵ֥י מִלְחָמ֖וֹת עַל־הָעָ֑ם וַיִּקְבְּצֵ֣ם אֵלָ֗יו אֶל־רְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיְדַבֵּ֥ר עַל־לְבָבָ֖ם לֵאמֹֽר׃
חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל־תִּֽירְא֣וּ וְאַל־תֵּחַ֗תּוּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וּמִלִּפְנֵ֖י כָּל־הֶהָמ֣וֹן אֲשֶׁר־עִמּ֑וֹ כִּֽי־עִמָּ֥נוּ רַ֖ב מֵעִמּֽוֹ׃
עִמּוֹ֙ זְר֣וֹעַ בָּשָׂ֔ר וְעִמָּ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לְעָזְרֵ֔נוּ וּלְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמֹתֵ֑נוּ וַיִּסָּמְכ֣וּ הָעָ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י יְחִזְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ (פ)
שליחת שליחי סנחריב לירושלים
אַ֣חַר זֶ֗ה שָׁ֠לַח סַנְחֵרִ֨יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר עֲבָדָיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה וְהוּא֙ עַל־לָכִ֔ישׁ וְכָל־מֶמְשַׁלְתּ֖וֹ עִמּ֑וֹ עַל־יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְעַל־כָּל־יְהוּדָ֛ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה אָמַ֔ר סַנְחֵרִ֖יב מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר עַל־מָה֙ אַתֶּ֣ם בֹּטְחִ֔ים וְיֹשְׁבִ֥ים בְּמָצ֖וֹר בִּירוּשָׁלִָֽם׃
הֲלֹ֤א יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מַסִּ֣ית אֶתְכֶ֔ם לָתֵ֣ת אֶתְכֶ֔ם לָמ֛וּת בְּרָעָ֥ב וּבְצָמָ֖א לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ יַצִּילֵ֕נוּ מִכַּ֖ף מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
הֲלֹא־הוּא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ הֵסִ֥יר אֶת־בָּמֹתָ֖יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֑יו וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֤ה וְלִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ לֵאמֹ֔ר לִפְנֵ֨י מִזְבֵּ֧חַ אֶחָ֛ד תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְעָלָ֥יו תַּקְטִֽירוּ׃
אזהרת עבדי חזקיהו
הֲלֹ֣א תֵדְע֗וּ מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ אֲנִ֣י וַאֲבוֹתַ֔י לְכֹ֖ל עַמֵּ֣י הָאֲרָצ֑וֹת הֲיָכ֣וֹל יָֽכְל֗וּ אֱלֹהֵי֙ גּוֹיֵ֣ הָאֲרָצ֔וֹת לְהַצִּ֥יל אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִֽי׃
מִ֠י בְּֽכָל־אֱלֹהֵ֞י הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֣ימוּ אֲבוֹתַ֔י אֲשֶׁ֣ר יָכ֔וֹל לְהַצִּ֥יל אֶת־עַמּ֖וֹ מִיָּדִ֑י כִּ֤י יוּכַל֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃
וְעַתָּ֡ה אַל־יַשִּׁיא֩ אֶתְכֶ֨ם חִזְקִיָּ֜הוּ וְאַל־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֣ם כָּזֹאת֮ וְאַל־תַּאֲמִ֣ינוּ לוֹ֒ כִּי־לֹ֣א יוּכַ֗ל כָּל־אֱל֙וֹהַ֙ כָּל־גּ֣וֹי וּמַמְלָכָ֔ה לְהַצִּ֥יל עַמּ֛וֹ מִיָּדִ֖י וּמִיַּ֣ד אֲבוֹתָ֑י אַ֚ף כִּ֣י אֱֽלֹהֵיכֶ֔ם לֹא־יַצִּ֥ילוּ אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃
וְעוֹד֙ דִּבְּר֣וּ עֲבָדָ֔יו עַל־יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל יְחִזְקִיָּ֥הוּ עַבְדּֽוֹ׃
התמודדות יהודה עם השפעת אלוהי העמים
וּסְפָרִ֣ים כָּתַ֔ב לְחָרֵ֕ף לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֵֽאמֹ֨ר עָלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֵּֽאלֹהֵ֞י גּוֹיֵ֤ הָאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֨ר לֹא־הִצִּ֤ילוּ עַמָּם֙ מִיָּדִ֔י כֵּ֣ן לֹֽא־יַצִּ֞יל אֱלֹהֵ֧י יְחִזְקִיָּ֛הוּ עַמּ֖וֹ מִיָּדִֽי׃
וַיִּקְרְא֨וּ בְקוֹל־גָּד֜וֹל יְהוּדִ֗ית עַל־עַ֤ם יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַֽחוֹמָ֔ה לְיָֽרְאָ֖ם וּֽלְבַהֲלָ֑ם לְמַ֖עַן יִלְכְּד֥וּ אֶת־הָעִֽיר׃
וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־אֱלֹהֵ֖י יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּעַ֗ל אֱלֹהֵי֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י הָאָדָֽם׃ (ס)
וַיִּתְפַּלֵּ֞ל יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וִֽישַֽׁעְיָ֧הוּ בֶן־אָמ֛וֹץ הַנָּבִ֖יא עַל־זֹ֑את וַֽיִּזְעֲק֖וּ הַשָּׁמָֽיִם׃ (פ)
הצלת ירושלים ותקופת חזקיהו
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ מַלְאָ֔ךְ וַיַּכְחֵ֞ד כָּל־גִּבּ֥וֹר חַ֙יִל֙ וְנָגִ֣יד וְשָׂ֔ר בְּמַחֲנֵ֖ה מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיָּשָׁב֩ בְּבֹ֨שֶׁת פָּנִ֜ים לְאַרְצ֗וֹ וַיָּבֹא֙ בֵּ֣ית אֱלֹהָ֔יו ומיציאו [וּמִֽיצִיאֵ֣י] מֵעָ֔יו שָׁ֖ם הִפִּילֻ֥הוּ בֶחָֽרֶב׃
וַיּוֹשַׁע֩ יְהוָ֨ה אֶת־יְחִזְקִיָּ֜הוּ וְאֵ֣ת ׀ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם מִיַּ֛ד סַנְחֵרִ֥יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר וּמִיַּד־כֹּ֑ל וַֽיְנַהֲלֵ֖ם מִסָּבִֽיב׃
וְ֠רַבִּים מְבִיאִ֨ים מִנְחָ֤ה לַיהוָה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וּמִ֨גְדָּנ֔וֹת לִֽיחִזְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּנַּשֵּׂ֛א לְעֵינֵ֥י כָל־הַגּוֹיִ֖ם מֵאַֽחֲרֵי־כֵֽן׃ (ס)
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה יְחִזְקִיָּ֖הוּ עַד־לָמ֑וּת וַיִּתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ וּמוֹפֵ֖ת נָ֥תַן לֽוֹ׃
התגברותו של יחזקיהו והעושר שצבר
וְלֹא־כִגְמֻ֤ל עָלָיו֙ הֵשִׁ֣יב יְחִזְקִיָּ֔הוּ כִּ֥י גָבַ֖הּ לִבּ֑וֹ וַיְהִ֤י עָלָיו֙ קֶ֔צֶף וְעַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּכָּנַ֤ע יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ בְּגֹ֣בַהּ לִבּ֔וֹ ה֖וּא וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־בָ֤א עֲלֵיהֶם֙ קֶ֣צֶף יְהוָ֔ה בִּימֵ֖י יְחִזְקִיָּֽהוּ׃
וַיְהִ֧י לִֽיחִזְקִיָּ֛הוּ עֹ֥שֶׁר וְכָב֖וֹד הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְאֹֽצָר֣וֹת עָֽשָׂה־ל֠וֹ לְכֶ֨סֶף וּלְזָהָ֜ב וּלְאֶ֣בֶן יְקָרָ֗ה וְלִבְשָׂמִים֙ וּלְמָ֣גִנִּ֔ים וּלְכֹ֖ל כְּלֵ֥י חֶמְדָּֽה׃
וּמִ֨סְכְּנ֔וֹת לִתְבוּאַ֥ת דָּגָ֖ן וְתִיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֑ר וְאֻֽרָוֺת֙ לְכָל־בְּהֵמָ֣ה וּבְהֵמָ֔ה וַעֲדָרִ֖ים לָאֲוֵרֽוֹת׃
עושרו, מעשיו וניסיונו של חזקיהו
וְעָרִים֙ עָ֣שָׂה ל֔וֹ וּמִקְנֵה־צֹ֥אן וּבָקָ֖ר לָרֹ֑ב כִּ֤י נָֽתַן־לוֹ֙ אֱלֹהִ֔ים רְכ֖וּשׁ רַ֥ב מְאֹֽד׃
וְה֣וּא יְחִזְקִיָּ֗הוּ סָתַם֙ אֶת־מוֹצָ֞א מֵימֵ֤י גִיחוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וַֽיַּישְּׁרֵ֥ם לְמַֽטָּה־מַּעְרָ֖בָה לְעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּצְלַ֥ח יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכָֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ׃
וְכֵ֞ן בִּמְלִיצֵ֣י ׀ שָׂרֵ֣י בָּבֶ֗ל הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים עָלָיו֙ לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה בָאָ֔רֶץ עֲזָב֖וֹ הָֽאֱלֹהִ֑ים לְנַ֨סּוֹת֔וֹ לָדַ֖עַת כָּל־בִּלְבָבֽוֹ׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְחִזְקִיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בַּחֲז֞וֹן יְשַֽׁעְיָ֤הוּ בֶן־אָמוֹץ֙ הַנָּבִ֔יא עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃
סיומו של יחזקיהו ומלכות מנשה
וַיִּשְׁכַּ֨ב יְחִזְקִיָּ֜הוּ עִם־אֲבֹתָ֗יו וַֽיִּקְבְּרֻהוּ֮ בְּֽמַעֲלֵה֮ קִבְרֵ֣י בְנֵי־דָוִיד֒ וְכָבוֹד֙ עָֽשׂוּ־ל֣וֹ בְמוֹת֔וֹ כָּל־יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ מְנַשֶּׁ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את ימי המלחמה של חזקיהו מול סנחריב מלך אשור, את ההיערכות הצבאית והדיפלומטית, ואת סיום ימי מלכותו.
ההת prepared של חזקיהו מפני סנחריב
לאחר דברים מסוימים, סנחריב מלך אשור פולש ליהודה ותוקף את הערים המבוצרים. חזקיהו מזהה את הכוונה למלחמה על ירושלים ופועל יחד עם השרים לחסום את המעיינות והנחלים מחוץ לעיר, כדי למנוע ממלכי אשור למצוא מקורות מים בתוך הארץ.
חיזוק העיר דוד ותדרוך הצבא
חזקיהו מלך יהודה משקם את החומות הפרוצות בעיר דוד, בונה מגדלים ומצטייד בכלי נשק. הוא אוסף את מפקדי הצבא שלו כדי לעודד את העם מול איום מלך אשור, ומזכיר להם שהאל נמצא איתם למלחמה.
שליחת שליחי סנחריב לירושלים
מלך אשור, סנחריב, שולח שליחים לירושלים כדי לערער את ביטחון חזקיה מלך יהודה. השליחים מאשימים את חזקיה בכך שהוא גורם לעם לסבול מרעב וצמא וגם משנה את עבודת המקדש על ידי הסרת המזבחות.
אזהרת עבדי חזקיהו
עבדיו של חזקיהו מזהירים את העם מלהסס או לבטוח במי שאינו ה'. הם מזכירים את כוחו של השם ואת מה שעשו אבותיהם לעמי הארצות, ומדגישים שאף אלוהים אחר לא יוכל להציל את עמו מידי השם או מידי חזקיהו.
התמודדות יהודה עם השפעת אלוהי העמים
הפסוקים מתארים את הניסיון של חרסף להמעיט בערכו של אלוהי ישראל על ידי השוואה לאלוהי עמים אחרים שאינם מגינים על עמם. אנשי יהודה על החומה ניסו להפחיד את התושבים, בעוד שהם מחשיבים את אלוהי ירושלים כפסלים אנושיים. בתגובה, המלך חזקיהו וישעיהו הנביא התפללו, והשמיים נענו בתגובה קולית.
הצלת ירושלים ותקופת חזקיהו
הקטע מתאר את התערבות ה' בחילוץ ירושלים מיד סנחריב מלך אשור, תוך השמדת מנהיגי אשור. הוא מתאר את המעמד המפואר של חזקיהו מול העמים בזכות המתנות שהובאו לה', וכן את מחלתו של חזקיהו ואת המופת שקיבל לאחר תפילתו.
התגברותו של יחזקיהו והעושר שצבר
פסוקים אלו מתארים את התגברות לבו של המלך יחזקיהו וזעמו של ה' עליו ועל יהודה. עם זאת, יחזקיהו ויושבי ירושלים נכנעו בגאוותם, וכעס ה' לא בא עליהם בימיו. הפרק מתאר גם את עושר המלך הרב, הכולל אוצרות יקרי ערך ומחסנים מלאים בתנובות הארץ ובחיות.
עושרו, מעשיו וניסיונו של חזקיהו
פסוקים אלו מתארים את עושר המלוכה של חזקיהו והצלחת פרויקט הנדסת המים בערים של ירושלים. הם מציינים כי אלוהים הניח אותו למבחן מול שליחי בבל כדי לגלות את פנימיותו, ומתקיימים רשימות נוספות על מעשיו ודבריו בספר הנביא ישעיהו.
סיומו של יחזקיהו ומלכות מנשה
הפסוק מתאר את מותו של המלך יחזקיהו, את קבורתו במעלה קברי בני דוד ואת הכבוד שקיבל מצד כל יהודה וירושלים. לאחר מותו, מלך בנו מנשה במקומו.
הפרק מסכם את תקופת חזקיהו, כולל עוצמתו, עושרו והניסיון שעבר בסוף ימיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הפתיחה של סנהדרין
״״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו״. הַאי רִישָׁנָא לְהַאי פַּרְדָּשְׁנָא?״
הקטע מביא את רגע הכניסה של סנהדרין, המסכם את הכתובים הקודמים. לאחר המאורעות והאמת שנכתבו, מלך אשור, סנהדריב, פתח במלחמה ביהודה. הוא התבסס בערים המבוצרות ושלח מסר לנשיא בִּקְעָם. הגמרא שואלת כאן שאלה חשובה על מבנה הפסוקים. המפרשים מוסרים שהתלמידים מנסים להבין מדוע הפסוק הזה נפתח דווקא במילים שמתייחסות למה שקרה לפני כן. השאלה היא האם הפסוק הזה הוא ההתחלה של הקטע החדש או שהוא קשור למה שנאמר קודם.
סנהדרין צ״ד ב:י׳ ↗הזהות המורכבת של אחשורוש
״[אסתר א, א] הוא אחשורוש. חמשה שכתוב בהן הוא, והן צדיקים, אברם הוא אברהם (דה"א א כז), הוא משה ואהרן (שמות ו כז), הוא אהרן״
בְּמִדְרָשׁ פָּנִים אֲחֵרִים מְסֻרֶים הַקְשָׁרָה לַדְּמוּיוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ אַחְשׁוּרוֹשׁ. הַמְּפרֵשׁ מְצַיֵּן כִּי הַמֶּלֶךְ מְשֻׁלָּב בְּחַמְשָׁה אֲנָשִׁים צַדִּיקִים, כְּמוֹ אַבְרָהָם, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, יְהוֹזְקִיָּהוּ וְעֶזְרָא, וּבְחַמְשָׁה אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, כְּמוֹ הַיָּה, עֵסָיו, דָּתָן וְאֲבִירָם, אָחָז וְאַחְשׁוּרוֹשׁ עַצְמוֹ. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל בְּעַצְמוֹ הַמְּלָאוּת הַמְעֹרֶבֶת שֶׁלּוֹ, הַמְשַׁלֶּבֶת בֵּין מַעֲלָה לְחֶדְלָה. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁוֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו לְיוֹנָה הַתּוּעָה, שֶׁלֹּא יָכְלָה לִכְנֹס אוֹ לָצֵאת בִּגְלַל הַסְּכָנוֹת בַּפְּנִים וּבַחוּץ. הַמְפרֵשׁ מְסַבֵּל שֶׁבְּיָמָיו הָיָה הָאֹפֶק הַפְּרִיעִי לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּט בְּאוּמִים רַבִּים וְהַגָּזְלָן הַמָּן מְנַשֵּׂה אֶת עַם יִשְׁרָאֵל. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן גַּם אֶת הַחֹסֶר בְּחָכְמַת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִתְעַצֵּב עַל אִשָּׁה אַחַת אַךְ לֹא עַל אֻמּוֹת שְׁלֵמָהּ, וְכָל הַמְּצָאוּת הַמְּעֹרֶבֶת שֶׁלּוֹ מְסֻיֶּגֶת בְּמַעֲשָׂיו הַכְּבֵדִים בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח ב א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמְּצֹר בִּירוּשָׁלַיִם וְהָרָעָב
״ויושבים במצור בירושלים. כדכתיב (כאן) למות ברעב ובצמא:״
הַמֶּלֶךְ חִזקִיָּהוּ הִתְכּוֹנֵן לַמִּלְחָמָה וְהוּא הִגִּיעַ לְמַצּוֹר בִּירוּשָׁלַיִם. הַמַּצּוֹר הָיָה כֹּה קָשֶׁה שֶׁהַכֹּל הִמְתִּין לָמוּת מֵרָעָב וּמִצָּמָא. רַשִׁי מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלּוּץ הַמְּצֹרִי הִגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ הַכֹּל הָיָה בְּסַכָּנָה. הַסְּבָרָתוֹ הִיא שֶׁהַמִּלּוּץ הִגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל רָעָב וְצָמָא כְּמוֹ שֶׁמִּתֹּאָר בַּמָּקוֹם.
רש״י על דברי הימים ב׳ 32:10:2 ↗ההתנשאות של חזקיהו ופירוש רש"י
״כי גבה לבו. שהראה את כל בית נכותו וגו' עד ובכל ממשלתו:״
הפסוק מתאר תקופה שבה חזקיהו המלך התגאווה בכישרונותיו ובעוצמתו. הוא הראה לכל בני ביתו את כוחו ואת רובו של הממלכה, וכל הממשל תחתיו היה חלק מעוצמתו הזאת. המלכות שלו הוחסה על כל המחוזות והשטחים שניהל. רש"י מפרש את המילים "כי גבה לבו" ומסביר שהתנשאות זו התבטאה בכך שהמלך הראה את עוצמתו ואת השליטה שלו בכל בית הממלכה. לפי רש"י, ההתגאות הייתה בשיקוף הכוח והעושר של הממשל בתוך כל שטח שלטונתו.
רש״י על דברי הימים ב׳ 32:25:2 ↗המשמעות של המילה חרב
״שלח לרב. חרב, והוא כלל לכל כלי זיין. וכן "ואיש שלחו בידו" (דה"ב כג,י):״
הַרַּדַּ"ק מְסַבֵּר אֶת הַמִּלָּה "חָרֵב" שֶׁנִּתְּנָה לְרַב. הוּא מַסְבִּיר שֶׁכְּלָל הַמִּלָּה הַזֹּאת יֵשׁוּל בְּכָל כְּלִי נֶשֶׁק. הַמִּבְטָא מְצַייֵר מַצָּב שֶׁבּוֹ כְּלִי הַלַּחַם הָיוּ חֲסֵרִים אוֹ שֶׁהַמִּלְחָמָה הִשְׁתָּרְעָה עַל הַכְּלִים. הַרַּדַּ"ק מְצַיֵּן כְּדֵי לְהַוְחִיד אֶת הַמִּשְׁמע הַכְּלָלִי שֶׁל הַדָּבָר. הוּא מְצַיֵּן כְּדֵי לְהַוְחִיד אֶת הַמִּשְׁמע הַכְּלָלִי שֶׁל הַדָּבָר, וּמְפָרֵט שֶׁגַּם בְּמָקוֹם אַחֵר בַּתּוֹרָה מִשְׁתַּמֶּשׁתים בְּמִבְטָא הַדּוֹמֶה: "וְאִישׁ שָׁלַח בְּיָדוֹ".
רד״ק על דברי הימים ב׳ 32:5:1 ↗ההתגאות של חזקיהו המלך
״וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. משפטו "ויתנשא", ופי' כמו "מתנשא לאמר" (מ"א א,ה): מתגאה מפני הגדולה והכבוד שהיה לו. וזהו שאמ' "כי גבה לבו"״
הפסוק מתאר כיצד חזקיהו המלך התגאה וזכה לכבוד רב בעיני כל העמים סביבו. הפשט מראה שהוא עלה במעמדו והפך לדמות בולטת ומוערכת במזרח התיכון. הרד"ק מסביר שהמילה "ויתנשא" אינה רק עדות למעמדו המדיני, אלא ביטוי להתגאות שלו עצמו. לפי פירושו, הכבוד והעוצמה שזכה להם גרמו ללבו להתגאות, דבר שהוביל בהמשך לשינוי בגישתו.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 32:23:1 ↗