חזקיה מלך בבני עשרים וחמש, ושלט בירושלים עשרים ותשע שנים. אמו הייתה אביה בת זכריה.
יְחִזְקִיָּ֣הוּ מָלַ֗ךְ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִיָּ֖ה בַּת־זְכַרְיָֽהוּ׃דברי הימים ב׳ · פרק כט׳
תחילת מלכות חזקיה, הקדשת בית ה' וזבחי התודה
חזקיה מלך יהודה מכין את העבודה בבית ה', הלוויים מטהרים את המקדש, ודוד מכין את זבחי הכפרה והתודה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תחילת מלכות חזקיה
הוא עשה את מה שצודק בעיני ה׳, בדיוק כמו שדוד אביו עשה.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃בשנה הראשונה למלכותו, בחודש הראשון, הוא פתח את שערי בית ה׳ וחיזק אותם.
ה֣וּא בַשָּׁנָה֩ הָרִאשׁוֹנָ֨ה לְמָלְכ֜וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן פָּתַ֛ח אֶת־דַּלְת֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וַֽיְחַזְּקֵֽם׃הוא הביא את הכהנים ואת הלויים וקיבץ אותם לרחוב המזרח.
וַיָּבֵ֥א אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶת־הַלְוִיִּ֑ם וַיַּֽאַסְפֵ֖ם לִרְח֥וֹב הַמִּזְרָֽח׃קדושת בית ה׳ וסיבות החורבן
הוא אמר להם: "שמעו אותי, הלויים. עכשיו התקדשו והקדישו את בית ה׳ אלוהי אבותיכם, והוציאו את הטמא מתוך הקודש".
וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם שְׁמָע֣וּנִי הַלְוִיִּ֑ם עַתָּ֣ה הִֽתְקַדְּשׁ֗וּ וְקַדְּשׁוּ֙ אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֔ם וְהוֹצִ֥יאוּ אֶת־הַנִּדָּ֖ה מִן־הַקֹּֽדֶשׁ׃כי אבותינו עשו מעשה רע בעיני ה׳ אלוהינו, הם עזבו אותו ופנו פניהם ממשכן ה׳ והפגירו עורף.
כִּֽי־מָעֲל֣וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ וְעָשׂ֥וּ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֵ֖ינוּ וַיַּֽעַזְבֻ֑הוּ וַיַּסֵּ֧בּוּ פְנֵיהֶ֛ם מִמִּשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה וַיִּתְּנוּ־עֹֽרֶף׃הם גם סגרו את דלתות האולם, כיבו את הנרות, לא שרפו קטורת ולא הגישו קרבן עולה בקודש לאלוהי ישראל.
גַּ֣ם סָֽגְר֞וּ דַּלְת֣וֹת הָאוּלָ֗ם וַיְכַבּוּ֙ אֶת־הַנֵּר֔וֹת וּקְטֹ֖רֶת לֹ֣א הִקְטִ֑ירוּ וְעֹלָה֙ לֹא־הֶעֱל֣וּ בַקֹּ֔דֶשׁ לֵאלֹהֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ולכן כעס ה׳ על יהודה וירושלים, והוא הפך אותם להרס, לשממה ולחורבן, כפי שאתם רואים במו עיניכם.
וַיְהִי֙ קֶ֣צֶף יְהוָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתְּנֵ֤ם לזועה [לְזַֽעֲוָה֙] לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר אַתֶּ֥ם רֹאִ֖ים בְּעֵינֵיכֶֽם׃התפילה וההתקדמות לעבודת ה'
והנה, אבותינו נפלו בחרב, וגם בנינו ובנותינו ונשותינו נשבו.
וְהִנֵּ֛ה נָפְל֥וּ אֲבוֹתֵ֖ינוּ בֶּחָ֑רֶב וּבָנֵ֨ינוּ וּבְנוֹתֵ֧ינוּ וְנָשֵׁ֛ינוּ בַּשְּׁבִ֖י עַל־זֹֽאת׃עכשיו, בכל לבי, אני כורת ברית עם ה' אלוהי ישראל, כדי שחמתו תרפס ממנו.
עַתָּה֙ עִם־לְבָבִ֔י לִכְר֣וֹת בְּרִ֔ית לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָשֹׁ֥ב מִמֶּ֖נּוּ חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃בני, עכשיו אל תתייאשו, כי ה' בחר בכם לעמוד לפניו, לשרת אותו ולהקריב לו קטורת.
בָּנַ֕י עַתָּ֖ה אַל־תִּשָּׁל֑וּ כִּֽי־בָכֶ֞ם בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לַעֲמֹ֤ד לְפָנָיו֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וְלִהְי֥וֹת ל֖וֹ מְשָׁרְתִ֥ים וּמַקְטִרִֽים׃ (ס)ואז קמו הלויים: מחת בן עמשאי ויואל בן עזריה מבני קהת, קיש בן עבדי ועזר יהללאל מבני מררי, ויוחנן בן זממה ועEden בן יוחן מבני גרשון.
וַיָּקֻ֣מוּ הַ֠לְוִיִּם מַ֣חַת בֶּן־עֲמָשַׂ֞י וְיוֹאֵ֣ל בֶּן־עֲזַרְיָהוּ֮ מִן־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִי֒ וּמִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י קִ֚ישׁ בֶּן־עַבְדִּ֔י וַעֲזַרְיָ֖הוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵ֑ל וּמִן־הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י יוֹאָח֙ בֶּן־זִמָּ֔ה וְעֵ֖דֶן בֶּן־יוֹאָֽח׃על המילים
במקור מופיע השם עֵדֶן (Eden), נשמר כפי שהוא.
רשימת הלוויים וטיהור בית ה'
ומבני אליצפן היו שמרי, ויעואל, ויעיאל. ומבני אסף היו זכריהו ומתניה.
וּמִן־בְּנֵי֙ אֱלִ֣יצָפָ֔ן שִׁמְרִ֖י ויעואל [וִיעִיאֵ֑ל] וּמִן־בְּנֵ֣י אָסָ֔ף זְכַרְיָ֖הוּ וּמַתַּנְיָֽהוּ׃ (ס)ומבני הימן היו יחואל, יחיאל ושמעי. ומבני ידוטון היו שמעיה ועוזיאל.
וּמִן־בְּנֵ֥י הֵימָ֖ן יחואל [יְחִיאֵ֣ל] וְשִׁמְעִ֑י (ס) וּמִן־בְּנֵ֣י יְדוּת֔וּן שְׁמַֽעְיָ֖ה וְעֻזִּיאֵֽל׃הם אספו את אחיהם, התקדשו ובאו לפי מצוואת המלך ודברי ה' כדי לטהר את בית ה'.
וַיַּֽאַסְפ֤וּ אֶת־אֲחֵיהֶם֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֥אוּ כְמִצְוַת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּדִבְרֵ֣י יְהוָ֑ה לְטַהֵ֖ר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הכהנים נכנסו פנימה אל בית ה' כדי לטהר אותו, והוציאו את כל הטומאה שמצאו בהיכל ה' אל חצר בית ה'. הלוויים לקחו על עצמם להוציא את הטומאה אל מחוץ לנחל קידרון.
וַיָּבֹ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים לִפְנִ֣ימָה בֵית־יְהוָה֮ לְטַהֵר֒ וַיּוֹצִ֗יאוּ אֵ֤ת כָּל־הַטֻּמְאָה֙ אֲשֶׁ֤ר מָֽצְאוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה לַחֲצַ֖ר בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַֽיְקַבְּלוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם לְהוֹצִ֥יא לְנַֽחַל־קִדְר֖וֹן חֽוּצָה׃סיום טהרת בית הַשֵּׁם
הם התחילו בראש החודש הראשון כדי להקדיש, וביום השמיני של החודש הם באו לאולם הַשֵּׁם וקידשו את בית הַשֵּׁם לשמונה ימים, ובשישה עשר לחודש הראשון הם סיימו.
וַ֠יָּחֵלּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֮ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יְהוָ֔ה וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ׃ (ס)הם נכנסו אל המלך חזקיהו ואמרו לו: "טהרנו את כל בית הַשֵּׁם, את מזבח העולה ואת כל כליו, ואת שולחן המנחה ואת כל כליו".
וַיָּב֤וֹאוּ פְנִ֙ימָה֙ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טִהַ֖רְנוּ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הָעוֹלָה֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־שֻׁלְחַ֥ן הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת וְאֶת־כָּל־כֵּלָֽיו׃את כל הכלים שהמלך אחז השאיר מאותה תקופה שבה שלט, הם הכינו, הקדישו והניחו אותם לפני מזבח הַשֵּׁם.
וְאֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים אֲשֶׁ֣ר הִזְנִיחַ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֧ז בְּמַלְכוּת֛וֹ בְּמַעֲל֖וֹ הֵכַ֣נּוּ וְהִקְדָּ֑שְׁנוּ וְהִנָּ֕ם לִפְנֵ֖י מִזְבַּ֥ח יְהוָֽה׃ (ס)המלך חזקיהו קם מוקדם בבוקר, אסף את שרי העיר ועלה לבית הַשֵּׁם.
וַיַּשְׁכֵּם֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֶּאֱסֹ֕ף אֵ֖ת שָׂרֵ֣י הָעִ֑יר וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית יְהוָֽה׃זִבְחֵי הַכַּפָּרָה בְּיְמֵי דָּוִד
הֵם הֵבִיאוּ שְׁבַע פָּרִים, שְׁבַע אֵילִים, שְׁבַע כְּבָשִׂים וְשְׁבַע עֹזִים כְּחַטָּאת עַל הַמַּמְלָכָה, עַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יְהוּדָה, וְהֵם אָמְרוּ לבְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לַעֲלֹת עַל מִזְבַּח הַשֵּׁם.
וַיָּבִ֣יאוּ פָרִים־שִׁבְעָה֩ וְאֵילִ֨ים שִׁבְעָ֜ה וּכְבָשִׂ֣ים שִׁבְעָ֗ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֤ים שִׁבְעָה֙ לְחַטָּ֔את עַל־הַמַּמְלָכָ֥ה וְעַל־הַמִּקְדָּ֖שׁ וְעַל־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לְהַעֲל֖וֹת עַל־מִזְבַּ֥ח יְהוָֽה׃הֵם שִׁחֲטוּ אֶת הַבָּקָר, הַכֹּהֲנִים לָקְחוּ אֶת הַדָּם וְהִזְרִיקוּ אוֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. הֵם שִׁחֲטוּ אֶת הָאֵילִים וְהִזְרִיקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְהֵם שִׁחֲטוּ אֶת הַכְּבָשִׂים וְהִזְרִיקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ.
וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ הַבָּקָ֔ר וַיְקַבְּל֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַֽיִּזְרְק֖וּ הַמִּזְבֵּ֑חָה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הָאֵלִ֗ים וַיִּזְרְק֤וּ הַדָּם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ הַכְּבָשִׂ֔ים וַיִּזְרְק֥וּ הַדָּ֖ם הַמִּזְבֵּֽחָה׃הֵם הֵצִיאוּ אֶת שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לְפָנֵי הַמֶּלֶךְ וְלִפְנֵי הָעֵדָה, וְהֵם הַשִּׂימוּ אֶת יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם.
וַיַּגִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־שְׂעִירֵ֣י הַֽחַטָּ֔את לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַקָּהָ֑ל וַיִּסְמְכ֥וּ יְדֵיהֶ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃הַכֹּהֲנִים שִׁחֲטוּ וְהִקְרִבוּ אֶת דָּמָם עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמֶּלֶךְ אָמַר שֶׁהָעֹלָה וְהַחַטָּאת הֵן עֲבוּדָה לְכָל יִשְׂרָאֵל.
וַיִּשְׁחָטוּם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַֽיְחַטְּא֤וּ אֶת־דָּמָם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְכַפֵּ֖ר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י לְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ הָעוֹלָ֖ה וְהַחַטָּֽאת׃הַסְּדֵר הַתְּרוּעָה בְּיַד הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים
הַלְוִיִּים עָמְדוּ בְּבֵית הַשֵּׁם עִם הַמְּצִלְתַּיִם, הַנְּבָלִים וְהַכִּנּוֹרוֹת, כְּפִי שֶׁצִּוָּה דָוִד. גַּד הַחוֹזֶה וְנָתָן הַנָּבִיא אָמְרוּ שֶׁהַצִּוּוּי הַזֶּה הוּא מִיַּד הַשֵּׁם עַל יְדֵי נְבִיאָיו.
וַיַּֽעֲמֵ֨ד אֶת־הַלְוִיִּ֜ם בֵּ֣ית יְהוָ֗ה בִּמְצִלְתַּ֙יִם֙ בִּנְבָלִ֣ים וּבְכִנֹּר֔וֹת בְּמִצְוַ֥ת דָּוִ֛יד וְגָ֥ד חֹזֵֽה־הַמֶּ֖לֶךְ וְנָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כִּ֧י בְיַד־יְהוָ֛ה הַמִּצְוָ֖ה בְּיַד־נְבִיאָֽיו׃ (ס)הַלְוִיִּים עָמְדוּ עִם כְּלֵי הַנִּגּוּן שֶׁל דָוִד, וְהַכֹּהֲנִים עָמְדוּ עִם הַחֲצֹצְרוֹת.
וַיַּֽעַמְד֤וּ הַלְוִיִּם֙ בִּכְלֵ֣י דָוִ֔יד וְהַכֹּהֲנִ֖ים בַּחֲצֹצְרֽוֹת׃ (ס)חִזְקִיָּהוּ אָמַר שֶׁעָלֶה הָעוֹלָה לַמִּזְבֵּחַ. בָּעֵת שֶׁהָעוֹלָה הַתְּחִלָּה, הַשִּׁיר לַשֵּׁם, הַחֲצֹצְרוֹת וְכָל כְּלֵי דָוִד הַמֶּלֶלֶךְ הַמּוֹלֵךְ בְּיִשְׂרָאֵל הַתְּחִילוּ.
וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ לְהַעֲל֥וֹת הָעֹלָ֖ה לְהַמִּזְבֵּ֑חַ וּבְעֵ֞ת הֵחֵ֣ל הָֽעוֹלָ֗ה הֵחֵ֤ל שִׁיר־יְהוָה֙ וְהַחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְעַ֨ל־יְדֵ֔י כְּלֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃כָּל הָעָם הִשתַּחֲווּ, הַשִּׁיר הָיָה מְעֻצָּם, וְהַחֲצֹצְרִים הוּלְכֲנוּ, כֻּלָּם עַד שֶׁהָעוֹלָה הַסְּתִימָה.
וְכָל־הַקָּהָל֙ מִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים וְהַשִּׁ֣יר מְשׁוֹרֵ֔ר וְהַחֲצֹצְר֖וֹת מחצצרים [מַחְצְרִ֑ים] הַכֹּ֕ל עַ֖ד לִכְל֥וֹת הָעֹלָֽה׃סיום ההקדשה וזבחי התודה
כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְהַעֲלִיץ אֶת הַמִּנְחֹת, הַמֶּלֶךְ וְכָל הַמְּלוֹכִים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ כָּרְעוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.
וּכְכַלּ֖וֹת לְהַעֲל֑וֹת כָּרְע֗וּ הַמֶּ֛לֶךְ וְכָֽל־הַנִּמְצְאִ֥ים אִתּ֖וֹ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃הַמֶּלֶךְ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים צִוּוּ עַל הַלְוִיִּים לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּמִשְׁאָלֵי דָוִד, וְאָסָף הַחֹזֶה הִמְשִׁיךְ בַּהֲלָלָה עַד לְשִׂמְחָה, וְהֵם קִדְּשׁוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.
וַ֠יֹּאמֶר יְחִזְקִיָּ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ וְהַשָּׂרִים֙ לַלְוִיִּ֔ם לְהַלֵּל֙ לַֽיהוָ֔ה בְּדִבְרֵ֥י דָוִ֖יד וְאָסָ֣ף הַחֹזֶ֑ה וַֽיְהַלְלוּ֙ עַד־לְשִׂמְחָ֔ה וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ (פ)יְחִזְקִיָּהוּ עָנָה וְאָמַר: "עַתָּה, כִּבְשֶׁטִּמְעוּ אֶת יְדֵיכֶם לַהַשֵּׁם, תְּנוּ זִבְחִים וְהוֹדוֹת לְבֵית הַשֵּׁם". וְהָעָם הֵבִיא זִבְחִים, הוֹדוֹת וְכָל עֹלָה שֶׁהָיְתָה בְּנֶפֶשׁ חָפְצָה.
וַיַּ֨עַן יְחִזְקִיָּ֜הוּ וַיֹּ֗אמֶר עַתָּ֨ה מִלֵּאתֶ֤ם יֶדְכֶם֙ לַיהוָ֔ה גֹּ֧שׁוּ וְהָבִ֛יאוּ זְבָחִ֥ים וְתוֹד֖וֹת לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיָּבִ֤יאוּ הַקָּהָל֙ זְבָחִ֣ים וְתוֹד֔וֹת וְכָל־נְדִ֥יב לֵ֖ב עֹלֽוֹת׃וְהָיָה מִסְפַּר הָעֹלֹת שֶׁהֵבִיא הָעָם: שִׁבְעִים פָּרִים, מֵאָה אַיִלִים וּמָאתַיִם כְּבָשִׂים לַהַשֵּׁם, כָּל אֵלֶּה הָיוּ עֹלֹת.
וַיְהִ֞י מִסְפַּ֣ר הָעֹלָה֮ אֲשֶׁ֣ר הֵבִ֣יאוּ הַקָּהָל֒ בָּקָ֣ר שִׁבְעִ֔ים אֵילִ֥ים מֵאָ֖ה כְּבָשִׂ֣ים מָאתָ֑יִם לְעֹלָ֥ה לַיהוָ֖ה כָּל־אֵֽלֶּה׃סיום הכנת העבודה בבית ה'
והקודשים היו שש מאות בקר ושלושת אלפים צאן.
וְֽהַקֳּדָשִׁ֑ים בָּקָר֙ שֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃רק הכוהנים היו מעטים ולא יכלו לחלק את כל העולים, ואחיהם הלויים עזרו להם עד סיום העבודה ועד שהכוהנים נקדשו, כי הלויים היו בעלי רצון טוב להתקדש יותר מהכוהנים.
רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָֽכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כָּל־הָעֹל֑וֹת וַֽיְּחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵֽהַכֹּהֲנִֽים׃וגם העולות היו רבים מדי בשחיבת השלמים ובנ sacrifice של העולות, והעבודה בבית ה' הוכנה.
וְגַם־עֹלָ֨ה לָרֹ֜ב בְּחֶלְבֵ֧י הַשְּׁלָמִ֛ים וּבַנְּסָכִ֖ים לָעֹלָ֑ה וַתִּכּ֖וֹן עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־יְהוָֽה׃וחזקיה שמח וכל העם שמחו על כך שהאל הכין את העבודה עבור העם, כי הדבר קרה פתאום.
וַיִּשְׂמַ֤ח יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ וְכָל־הָעָ֔ם עַ֛ל הַהֵכִ֥ין הָאֱלֹהִ֖ים לָעָ֑ם כִּ֥י בְּפִתְאֹ֖ם הָיָ֥ה הַדָּבָֽר׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תחילת מלכות חזקיה
יְחִזְקִיָּ֣הוּ מָלַ֗ךְ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִיָּ֖ה בַּת־זְכַרְיָֽהוּ׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃
ה֣וּא בַשָּׁנָה֩ הָרִאשׁוֹנָ֨ה לְמָלְכ֜וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן פָּתַ֛ח אֶת־דַּלְת֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וַֽיְחַזְּקֵֽם׃
וַיָּבֵ֥א אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶת־הַלְוִיִּ֑ם וַיַּֽאַסְפֵ֖ם לִרְח֥וֹב הַמִּזְרָֽח׃
קדושת בית ה׳ וסיבות החורבן
וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם שְׁמָע֣וּנִי הַלְוִיִּ֑ם עַתָּ֣ה הִֽתְקַדְּשׁ֗וּ וְקַדְּשׁוּ֙ אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֔ם וְהוֹצִ֥יאוּ אֶת־הַנִּדָּ֖ה מִן־הַקֹּֽדֶשׁ׃
כִּֽי־מָעֲל֣וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ וְעָשׂ֥וּ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֵ֖ינוּ וַיַּֽעַזְבֻ֑הוּ וַיַּסֵּ֧בּוּ פְנֵיהֶ֛ם מִמִּשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה וַיִּתְּנוּ־עֹֽרֶף׃
גַּ֣ם סָֽגְר֞וּ דַּלְת֣וֹת הָאוּלָ֗ם וַיְכַבּוּ֙ אֶת־הַנֵּר֔וֹת וּקְטֹ֖רֶת לֹ֣א הִקְטִ֑ירוּ וְעֹלָה֙ לֹא־הֶעֱל֣וּ בַקֹּ֔דֶשׁ לֵאלֹהֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְהִי֙ קֶ֣צֶף יְהוָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתְּנֵ֤ם לזועה [לְזַֽעֲוָה֙] לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר אַתֶּ֥ם רֹאִ֖ים בְּעֵינֵיכֶֽם׃
התפילה וההתקדמות לעבודת ה'
וְהִנֵּ֛ה נָפְל֥וּ אֲבוֹתֵ֖ינוּ בֶּחָ֑רֶב וּבָנֵ֨ינוּ וּבְנוֹתֵ֧ינוּ וְנָשֵׁ֛ינוּ בַּשְּׁבִ֖י עַל־זֹֽאת׃
עַתָּה֙ עִם־לְבָבִ֔י לִכְר֣וֹת בְּרִ֔ית לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָשֹׁ֥ב מִמֶּ֖נּוּ חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
בָּנַ֕י עַתָּ֖ה אַל־תִּשָּׁל֑וּ כִּֽי־בָכֶ֞ם בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לַעֲמֹ֤ד לְפָנָיו֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וְלִהְי֥וֹת ל֖וֹ מְשָׁרְתִ֥ים וּמַקְטִרִֽים׃ (ס)
וַיָּקֻ֣מוּ הַ֠לְוִיִּם מַ֣חַת בֶּן־עֲמָשַׂ֞י וְיוֹאֵ֣ל בֶּן־עֲזַרְיָהוּ֮ מִן־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִי֒ וּמִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י קִ֚ישׁ בֶּן־עַבְדִּ֔י וַעֲזַרְיָ֖הוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵ֑ל וּמִן־הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י יוֹאָח֙ בֶּן־זִמָּ֔ה וְעֵ֖דֶן בֶּן־יוֹאָֽח׃
רשימת הלוויים וטיהור בית ה'
וּמִן־בְּנֵי֙ אֱלִ֣יצָפָ֔ן שִׁמְרִ֖י ויעואל [וִיעִיאֵ֑ל] וּמִן־בְּנֵ֣י אָסָ֔ף זְכַרְיָ֖הוּ וּמַתַּנְיָֽהוּ׃ (ס)
וּמִן־בְּנֵ֥י הֵימָ֖ן יחואל [יְחִיאֵ֣ל] וְשִׁמְעִ֑י (ס) וּמִן־בְּנֵ֣י יְדוּת֔וּן שְׁמַֽעְיָ֖ה וְעֻזִּיאֵֽל׃
וַיַּֽאַסְפ֤וּ אֶת־אֲחֵיהֶם֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֥אוּ כְמִצְוַת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּדִבְרֵ֣י יְהוָ֑ה לְטַהֵ֖ר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַיָּבֹ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים לִפְנִ֣ימָה בֵית־יְהוָה֮ לְטַהֵר֒ וַיּוֹצִ֗יאוּ אֵ֤ת כָּל־הַטֻּמְאָה֙ אֲשֶׁ֤ר מָֽצְאוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה לַחֲצַ֖ר בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַֽיְקַבְּלוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם לְהוֹצִ֥יא לְנַֽחַל־קִדְר֖וֹן חֽוּצָה׃
סיום טהרת בית הַשֵּׁם
וַ֠יָּחֵלּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֮ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יְהוָ֔ה וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ׃ (ס)
וַיָּב֤וֹאוּ פְנִ֙ימָה֙ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טִהַ֖רְנוּ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הָעוֹלָה֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־שֻׁלְחַ֥ן הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת וְאֶת־כָּל־כֵּלָֽיו׃
וְאֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים אֲשֶׁ֣ר הִזְנִיחַ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֧ז בְּמַלְכוּת֛וֹ בְּמַעֲל֖וֹ הֵכַ֣נּוּ וְהִקְדָּ֑שְׁנוּ וְהִנָּ֕ם לִפְנֵ֖י מִזְבַּ֥ח יְהוָֽה׃ (ס)
וַיַּשְׁכֵּם֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֶּאֱסֹ֕ף אֵ֖ת שָׂרֵ֣י הָעִ֑יר וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
זִבְחֵי הַכַּפָּרָה בְּיְמֵי דָּוִד
וַיָּבִ֣יאוּ פָרִים־שִׁבְעָה֩ וְאֵילִ֨ים שִׁבְעָ֜ה וּכְבָשִׂ֣ים שִׁבְעָ֗ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֤ים שִׁבְעָה֙ לְחַטָּ֔את עַל־הַמַּמְלָכָ֥ה וְעַל־הַמִּקְדָּ֖שׁ וְעַל־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לְהַעֲל֖וֹת עַל־מִזְבַּ֥ח יְהוָֽה׃
וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ הַבָּקָ֔ר וַיְקַבְּל֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַֽיִּזְרְק֖וּ הַמִּזְבֵּ֑חָה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הָאֵלִ֗ים וַיִּזְרְק֤וּ הַדָּם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ הַכְּבָשִׂ֔ים וַיִּזְרְק֥וּ הַדָּ֖ם הַמִּזְבֵּֽחָה׃
וַיַּגִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־שְׂעִירֵ֣י הַֽחַטָּ֔את לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַקָּהָ֑ל וַיִּסְמְכ֥וּ יְדֵיהֶ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃
וַיִּשְׁחָטוּם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַֽיְחַטְּא֤וּ אֶת־דָּמָם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְכַפֵּ֖ר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י לְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ הָעוֹלָ֖ה וְהַחַטָּֽאת׃
הַסְּדֵר הַתְּרוּעָה בְּיַד הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים
וַיַּֽעֲמֵ֨ד אֶת־הַלְוִיִּ֜ם בֵּ֣ית יְהוָ֗ה בִּמְצִלְתַּ֙יִם֙ בִּנְבָלִ֣ים וּבְכִנֹּר֔וֹת בְּמִצְוַ֥ת דָּוִ֛יד וְגָ֥ד חֹזֵֽה־הַמֶּ֖לֶךְ וְנָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כִּ֧י בְיַד־יְהוָ֛ה הַמִּצְוָ֖ה בְּיַד־נְבִיאָֽיו׃ (ס)
וַיַּֽעַמְד֤וּ הַלְוִיִּם֙ בִּכְלֵ֣י דָוִ֔יד וְהַכֹּהֲנִ֖ים בַּחֲצֹצְרֽוֹת׃ (ס)
וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ לְהַעֲל֥וֹת הָעֹלָ֖ה לְהַמִּזְבֵּ֑חַ וּבְעֵ֞ת הֵחֵ֣ל הָֽעוֹלָ֗ה הֵחֵ֤ל שִׁיר־יְהוָה֙ וְהַחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְעַ֨ל־יְדֵ֔י כְּלֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְכָל־הַקָּהָל֙ מִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים וְהַשִּׁ֣יר מְשׁוֹרֵ֔ר וְהַחֲצֹצְר֖וֹת מחצצרים [מַחְצְרִ֑ים] הַכֹּ֕ל עַ֖ד לִכְל֥וֹת הָעֹלָֽה׃
סיום ההקדשה וזבחי התודה
וּכְכַלּ֖וֹת לְהַעֲל֑וֹת כָּרְע֗וּ הַמֶּ֛לֶךְ וְכָֽל־הַנִּמְצְאִ֥ים אִתּ֖וֹ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
וַ֠יֹּאמֶר יְחִזְקִיָּ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ וְהַשָּׂרִים֙ לַלְוִיִּ֔ם לְהַלֵּל֙ לַֽיהוָ֔ה בְּדִבְרֵ֥י דָוִ֖יד וְאָסָ֣ף הַחֹזֶ֑ה וַֽיְהַלְלוּ֙ עַד־לְשִׂמְחָ֔ה וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ (פ)
וַיַּ֨עַן יְחִזְקִיָּ֜הוּ וַיֹּ֗אמֶר עַתָּ֨ה מִלֵּאתֶ֤ם יֶדְכֶם֙ לַיהוָ֔ה גֹּ֧שׁוּ וְהָבִ֛יאוּ זְבָחִ֥ים וְתוֹד֖וֹת לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיָּבִ֤יאוּ הַקָּהָל֙ זְבָחִ֣ים וְתוֹד֔וֹת וְכָל־נְדִ֥יב לֵ֖ב עֹלֽוֹת׃
וַיְהִ֞י מִסְפַּ֣ר הָעֹלָה֮ אֲשֶׁ֣ר הֵבִ֣יאוּ הַקָּהָל֒ בָּקָ֣ר שִׁבְעִ֔ים אֵילִ֥ים מֵאָ֖ה כְּבָשִׂ֣ים מָאתָ֑יִם לְעֹלָ֥ה לַיהוָ֖ה כָּל־אֵֽלֶּה׃
סיום הכנת העבודה בבית ה'
וְֽהַקֳּדָשִׁ֑ים בָּקָר֙ שֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃
רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָֽכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כָּל־הָעֹל֑וֹת וַֽיְּחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵֽהַכֹּהֲנִֽים׃
וְגַם־עֹלָ֨ה לָרֹ֜ב בְּחֶלְבֵ֧י הַשְּׁלָמִ֛ים וּבַנְּסָכִ֖ים לָעֹלָ֑ה וַתִּכּ֖וֹן עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־יְהוָֽה׃
וַיִּשְׂמַ֤ח יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ וְכָל־הָעָ֔ם עַ֛ל הַהֵכִ֥ין הָאֱלֹהִ֖ים לָעָ֑ם כִּ֥י בְּפִתְאֹ֖ם הָיָ֥ה הַדָּבָֽר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את התקופה שבה חזקיה מלך, את ההכנות להקדשת בית ה', את עבודת הלוויים ואת זבחי התודה והכפרה.
תחילת מלכות חזקיה
פסוקים אלו מתארים את ראשית שלטונו של המלך חזקיה בירושלים. נמצויים פרטים על גילו, שנת מלכותו וזהות אמו. חזקיה נחשב למלך ישר שפעל לפי דרכו של דוד אביו. הוא החל את מלכותו בשיקום וחיזוק שערי בית ה׳ וקיבץ את הכהנים והלויים לעבודתו.
קדושת בית ה׳ וסיבות החורבן
הלויים קוראים לטהר את בית ה׳ ולהוציא ממנו את הטומאה. הם מזכירים כי אבותיהם חטאו, הפסיקו את העבודה בבית המקדש וסגרו את דלתותיו. כתוצאה מכך, כעס ה׳ על יהודה וירושלים והפך אותן לחורבן המוכח לעיני כולם.
התפילה וההתקדמות לעבודת ה'
דוד מתאר את האובדן של אבותיו ובניו בשבויים ובמלחמה. הוא מצהיר על כוונתו לכרות ברית עם ה' כדי להרגיע את חמתו. הוא מדרבן את בניו לעמוד בשירות ה', ורשימת הלויים הקמים לעבודת הקרבנות מפורטת.
רשימת הלוויים וטיהור בית ה'
הקטע מפרט את שמות הלוויים מצאצאים שונים, כגון בני אליצפן, אסף, הימן וידוטון. אלו התאספו ופעלו לפי ציווי המלך ודברי ה' כדי לטהר את בית ה'. הכהנים הוציאו את הטומאה מההיכל אל החצר, והלוויים פינו אותה אל מחוץ לנחל קידרון.
סיום טהרת בית הַשֵּׁם
הקטע מתאר את סיום תהליך הקדשת בית הַשֵּׁם בתקופת חזקיהו. הכוהנים סיפרו למלך כי טהרו את המזבח ואת כל הכלים, כולל אלו שהמלך אחז השאיר מאחוריו. בסיום המעמד, המלך חזקיהו אסף את שרי העיר ועלה לבית הַשֵּׁם.
זִבְחֵי הַכַּפָּרָה בְּיְמֵי דָּוִד
הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת בְּיְמֵי דָּוִד: הַמֶּלֶךְ מֵבִיא שְׁבַע פָּרִים, אֵילִים, כְּבָשִׂים וְעֹזִים כְּחַתָּת עַל הַמַּמְלָכָה וְעַל הַמִּקְדָּשׁ. הַכֹּהֲנִים שׁוֹחֲטִים אֶת הַחַיּוֹת וּמַזְרִיקִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ. הַמֶּלֶךְ מַצִּיג אֶת שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לְפָנֵי הָעֵדָה וּמְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל.
הַסְּדֵר הַתְּרוּעָה בְּיַד הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַסְּדֵר הַקְּדִישׁ בְּבֵית הַשֵּׁם תַּחַת שְׁלִיטוּתוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ. הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים מְשַׁלְּמִים אֶת הַמִּצְוָה שֶׁל דָוִד בְּעֶזְרַת הַנְּבִיאִים. הַתְּרוּעָה בְּכָל הַכְּלִים וְהַשִּׁיר הַמְּעֻצָּם מִתְקַיְּמִים יַחַד עִם הַקְּרִבָּה בְּעֵת הַעֲלַת הָעוֹלָה.
סיום ההקדשה וזבחי התודה
הפסוקים מתארים את סיום הבאת המנחות למשכן על ידי דוד וכל העם. המלך יחזקיהו ושרים מנהלים שירת הלל עם הלוויים ואסף החוזה. לאחר מכן, המלך מדרבן את העם להמשיך ולהקריב זבחים והודאות בלב רחב, תוך פירוט כמות הבקר והצאים שהובאו כעולות להשם.
סיום הכנת העבודה בבית ה'
תיאור הקרבנות שהוקרבו, עזרת הלויים לכהנים בחלוקת העולות בשל מחסור בכהנים, וההכנה המלאה של עבודת בית ה' שגרמה לשמחה גדולה אצל חזקיה וכל העם.
הפרק מסתיים בתיאור שגרירותו של חזקיה וסיום עבודת בית ה'.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
תלמידים כבנים ורבים כאבות
״וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר (דהי"ב כט יא) בני עתה אל תשלו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך״
הספרי מסביר כיצד המנהיגות הרוחנית יוצרת קשר משפחתי עמוק בין המלמד לתלמידיו. הוא מביא דוגמה למלך חזקיהו, שלמד את כל התורה עבור עם ישראל וקרא לעם בנים, כפי שכתוב בספר דברים. לפי גישה זו, הקשר בין הרב לתלמידיו אינו רק לימודי, אלא קשר של אב ובנים. הספרי משתמש גם בדמות אלישע הנביא כדי להדגיש את עוצמת הקשר הזה. הוא מתאר כיצד אלישע קרא למלך ישראל "אבי", וכיצד המלך בכה עליו במוטבו. הדימוי הזה ממחיש כיצד תורה ורוחניות הופכות את הקהילה למשפחה אחת מלוכדת וקרובה.
ספרי דברים ל״ד:ה׳ ↗כללי הכתיבה והקריאה בכתבי הקודש
״אלו כותבין וי"ו וקוראין יו"ד (אסורים) [אסורי] אבוגיל אנועך אולי אושר ארוצם בעוני (ביד) [בור] בהליכתם החפשות (דרכי) התעיף (המכעיסנו) [הכעסוני] הישר הנתינים המבינים ברזות״
הקטע מתוך מסכת סופרים מפרט את הכללים המקצועיים של הכתב והקריאה בכתבי הקודש. הסופרים עוסקים בשינויי האותיות, כמו למשל כתיבת האות ו' וקריאתה כית' י'. הטקסט כולל רשימה ארוכה ומורכבת של מילים, אותיות ותנועות שבהן יש לשים לב בעת הכתיבה או הקריאה. חלק מהמילים מתארות מצבים פיזיים או תיאורים של חפצים וצורות. המשנה מתמקדת בדיוק טכני של מלאכת הכתיבה. היא מפרטת מונחים שונים שקשורים לאותיות, לשינויי צורה ולמבנה המילים. חלק מהמילים מופיעות בגרסאות שונות או עם הסברים סוגריים המבהירים את הכוונה המקורית. הגישה כאן היא טכנית ותעשייתית, ואין כאן פרשנות רבנית על משמעות רוחנית, אלא רק הוראות עבודה עבור הסופרים כדי לשמור על דיוק התורה.
מסכת סופרים ז׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין עבודת הַשֵּׁם לעבודה זרה
״ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל. אבל לאלהים אחרים עשו במות לכל עיר ועיר לקטר להם:״
בְּפֶרֶק הַזֶּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַהֶכְלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁדָּוִד הֵכִין לַמִּקְדָּשׁ. רָשִׁי מַסְבִּיר כָּאן אֶת הַהֶבְדֵל הַמֻּדְגָּשׁ בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְעָבוֹדָה זָרָה. הַקְּדָשִׁים שֶׁדָּוִד הִקְדִּישׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲבוֹדָה מְשֻׁלֶמֶת שֶׁל נֵרִים, קְטֹרֶת וְעֹלֹת. מִצְדַּע הַתּוֹרָה, הַסְּבָרָה הַמְּקוֹרִית מַדְגִּישָׁה שֶׁבְּעֶבוֹדַת הַשֵּׁם הַכֹּל הָיָה מְחֻיָּב וּמְשֻׁלָּם. לְעוֹד, בָּעָרִים הַשּׁוֹתִים עֲבוֹדָה זָרָה, הֵם הֵנוּ בָנוּ מִזְבְּחוֹת לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אַךְ הַקְּטֹרֶת שֶׁלָּהֶם הָיְתָה שׁוּב מְקֻדֶּשֶׁת לַמִּזְבְּחוֹת הָאֵלִים הָזֶה. רָשִׁי מַצִּיעַ כָּאן מַבָּט הַמְּתָאֵר הַשְּׁנִיּוּת שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ בְּמִקְרֶה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
רש״י על דברי הימים ב׳ 29:7:1 ↗הַקְּרִיאָה בַּחֲצוֹצְרוֹת
״והכהנים בחצצרות. ככתוב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות (במדבר י'):״
בַּקְּרִיאַת הַמַּלְכּוּת, הַכֹּהֲנִים הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת הַמַּעֲמָד בְּעֶזְרָה שֶׁל קוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת. הַתַּקְסִים הַזֶּה מְדַגֵּשׁ אֶת הַהַשְׁמָעָה הַמְּשֻׁמַּעַת בְּכָל הַקְהָל הָעָם, כְּדֵי לְהַכְרִיז עַל הַשִּׁינוּי הַמַּלְכִי. רַשִּׁי מְצַיֵּן שֶׁהַכֹּהֲנִים הָיוּ מְתַקְּעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת, כְּפִי שֶׁמּוּתָר בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר בְּמִדְבָּר, שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים. הַמְּפרֵשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַמּעֲשֶׂה בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה לַמּוּסָד הַכֹּהֲנִי הַמְּקֻדָּשׁ וְלַמּסוּרָה הַמַּדְיֵקָה שֶׁל הַתּוֹרָה.
רש״י על דברי הימים ב׳ 29:26:1 ↗התפילה על הזיכרון והטהרה
״אל תשלו. מתרגום "שגגה" (וי' ד,ב) – "שלו", כלומ': לא יהיה לכם שגגה ושכחה בדבר לטהר בית האלהים:״
הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְהַקְדִישׁ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הִיא לְהַקְדִּישׁ אֶת הַמַּחְשָׁבָה וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה. הַרַּדַּ"ק בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הַשֵּׁנִי, מַסְבֵּר אֶת הַבְּרָכָה שֶׁל דָּוִד כְּכַוָּנָה לְהַבְטָחָה וְתַחֲנוּן. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁמָע הַמְּדַויֵק שֶׁל הַמִּלִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָעָם שְׁגָגָה אוֹ שִׁכְחָה בְּעֵת הַהַכְנָסָה שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ לַמַּעֲמָד הַקָּדוֹשׁ. הַמַּטַרְת הַתַּפִּילָה הִיא לְשַׁמֵּר עַל הַטֶּהרָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַבַּיִת. הַרַּדַּ"ק מַסְבִּיר שֶׁהַמַּטָּרָה הָעֶצֶם הִיא לִמְנֹעַ טָעוּת בְּעִשִׂיַּת הַמְּלָאכָה, כְּדֵי שֶׁהַבַּיִת יִהְיֶה טָהוּר וּמְקֻדָּשׁ לְפָנֶיךָ.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 29:11:1 ↗השמחה של השירה והכלי המנגנים
״והשיר משורר והחצצרות מחצצרים. הצד"י השניה ב"מחצצרים" איננה נקראת. ופי' "השיר": בעל השיר משורר; או: לשון "משורר" על השיר – והוא פעל עומד – כאלו״
הפסוק מתאר את סיום ימיו של דוד המלך ואת הפעילות המוזיקלית המפוארת בבית המקדש. השירה והנגינה בכלי הנשיפה והחצוצרות היו חלק בלתי נפרד מעבודת הכהנים והלוויים. התיאור מדגיש את הפעילות המתמשכת של הנגינה והשירה בבית ה'. הרדק מפרש את המילה "משורר" כך שניתן להבין שהשיר עצמו הוא המופץ, או שהשיר הוא כזה שמתבצע באופן פעיל. בנוסף, הוא מציין כי לגבי המילה "מחצצרים", האות י' השנייה אינה נהגית. הפירוש מתמקד בהבנת המבנה הלשוני של הפעלים והשימוש בכלי הנגינה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 29:28:1 ↗