אחז היה בן עשרים שנה כשהתחיל למלוך, והוא מלך בירושלים שש עשרה שנה. הוא לא עשה את מה שצדק בעיני ה׳, כמו אביו דוד.
בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־עָשָׂ֧ה הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּדָוִ֥יד אָבִֽיו׃דברי הימים ב׳ · פרק כח׳
מלכותו ומרדתו של אחז
תקופת שלטונו של אחז: מרידה דתית, כניסה למלחמות וקשיי יהודה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מלכותו ומרדתו של אחז
הוא הלך בדרך המלכים של ישראל, וגם הכין מזבחות עבור הבעלים.
וַיֵּ֕לֶךְ בְּדַרְכֵ֖י מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֧ם מַסֵּכ֛וֹת עָשָׂ֖ה לַבְּעָלִֽים׃הוא שרף קטורת בגיא בן-הנום, והקריב את בניו באש, כפי שנעשו המעשים המגעילים של העמים שה׳ כעס עליהם בגלל בני ישראל.
וְה֥וּא הִקְטִ֖יר בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם וַיַּבְעֵ֤ר אֶת־בָּנָיו֙ בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הוא שחט והקריב קטורת בבמות, על הגבעות ותחת כל עץ רענן.
וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃ה–ח
מְלָאכוֹת מֶלֶךְ יְהוּדָה וּשְׁבוּי יִשְׂרָאֵל
הַשֵּׁם אֱלֹהָיו הִתְּנָה אוֹתוֹ בְּיַד מֶלֶק אֲרָם, וְהוּא הֻכָּה וּלְקחוּ מִמֶּנּוּ שְׁבִים רַבִּים וְהֵבִיאוּם לְדַרְמָשֵׁק, וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה זֶה, וְהוּא הֻכָּה מַכָּה גְדוֹלָה.
וַֽיִּתְּנֵ֜הוּ יְהוָ֣ה אֱלֹהָיו֮ בְּיַ֣ד מֶ֣לֶךְ אֲרָם֒ וַיַּ֨כּוּ־ב֔וֹ וַיִּשְׁבּ֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ שִׁבְיָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּבִ֖יאוּ דַּרְמָ֑שֶׂק וְ֠גַם בְּיַד־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ נִתָּ֔ן וַיַּךְ־בּ֖וֹ מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (ס)פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ הָרַג בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֲנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, כֻּלָּם לוחֲמִים שֶׁעָזְבוּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם.
וַיַּהֲרֹג֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ בִּֽיהוּדָ֗ה מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֣ל בְּנֵי־חָ֑יִל בְּעָזְבָ֕ם אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתָֽם׃זִכְרִי, הַגִּבּוֹר מֵאֶפְרַיִם, הָרַג אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶק, אֶת עַזְרִיקָם שֶׁהָיָה נָגִיד הַבַּיִת, וְאֶת אֶלְקָנָה שֶׁהָיָה הַמֶּשְׁנֶה שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
וַֽיַּהֲרֹ֞ג זִכְרִ֣י ׀ גִּבּ֣וֹר אֶפְרַ֗יִם אֶת־מַעֲשֵׂיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמֶּ֔לֶךְ וְאֶת־עַזְרִיקָ֖ם נְגִ֣יד הַבָּ֑יִת וְאֶת־אֶלְקָנָ֖ה מִשְׁנֵ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁבוּ מֵאֲחֵיהֶם מֵאָתיים אלף נָשִׁים, בָּנִים וּבְנוֹת, וְגַם הָיָה שָׁלָל רַב שֶׁבּזְזוּ מֵהֶם, וְהֵבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן.
וַיִּשְׁבּוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל מֵֽאֲחֵיהֶ֜ם מָאתַ֣יִם אֶ֗לֶף נָשִׁים֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת וְגַם־שָׁלָ֥ל רָ֖ב בָּזְז֣וּ מֵהֶ֑ם וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־הַשָּׁלָ֖ל לְשֹׁמְרֽוֹן׃ (ס)ט–יב
נבואת הנביא וקריאת המצפון
שם היה נביא של ה' שפרש את שמו. הוא יצא לפני הצבא שבדרך לשומרון ואמר להם: הנה, ה' אלוהי אבותיכם נתן את יהודה לידיכם, והרגתם אותם בזעם עד שהגיע לדרגת השמים.
וְ֠שָׁם הָיָ֨ה נָבִ֥יא לַֽיהוָה֮ עֹדֵ֣ד שְׁמוֹ֒ וַיֵּצֵ֗א לִפְנֵ֤י הַצָּבָא֙ הַבָּ֣א לְשֹׁמְר֔וֹן וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם הִ֠נֵּה בַּחֲמַ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֵֽי־אֲבוֹתֵיכֶ֛ם עַל־יְהוּדָ֖ה נְתָנָ֣ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַתַּֽהַרְגוּ־בָ֣ם בְזַ֔עַף עַ֥ד לַשָּׁמַ֖יִם הִגִּֽיעַ׃עכשיו בני יהודה וירושלים, אתם אומרים לכבוש עבדים ושפחות לעצמכם. האם לא אשמתכם לבד מול ה' אלוהיכם?
וְ֠עַתָּה בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֔ים לִכְבֹּ֛שׁ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת לָכֶ֑ם הֲלֹ֤א רַק־אַתֶּם֙ עִמָּכֶ֣ם אֲשָׁמ֔וֹת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ועכשיו, תקשיבו לי ותחזירו את השבויים שאספתם מאחיכם, כי חרון אפס של ה' עליכם.
וְעַתָּ֣ה שְׁמָע֔וּנִי וְהָשִׁ֙יבוּ֙ הַשִּׁבְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שְׁבִיתֶ֖ם מֵאֲחֵיכֶ֑ם כִּ֛י חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃ (ס)ואנשים מהדרגים הגבוהים של בני אפרים קמו, ובהנהגת הצבא שהגיע: עזריהו בן יהויחנן בן ברכיהו בן משלמות, וחזקיהו בן שלום, ועמשׂא בן חדלאי.
וַיָּקֻ֨מוּ אֲנָשִׁ֜ים מֵרָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־אֶפְרַ֗יִם עֲזַרְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹחָנָן֙ בֶּרֶכְיָ֣הוּ בֶן־מְשִׁלֵּמ֔וֹת וִֽיחִזְקִיָּ֙הוּ֙ בֶּן־שַׁלֻּ֔ם וַעֲמָשָׂ֖א בֶּן־חַדְלָ֑י עַל־הַבָּאִ֖ים מִן־הַצָּבָֽא׃יג–טז
השבויים והבקשה לעזרה מאשור
הם אמרו להם: אל תביאו את השבויים לכאן, כי אתם אומרים לנו שאתם מוסיפים על החטאים והאשמות שלנו, וזה הופך אותנו לאשמים בפני ה'. כי הרבה היא האשמה שלנו, והכעס על ישראל גדול.
וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֗ם לֹא־תָבִ֤יאוּ אֶת־הַשִּׁבְיָה֙ הֵ֔נָּה כִּי֩ לְאַשְׁמַ֨ת יְהוָ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֔ים לְהֹסִ֥יף עַל־חַטֹּאתֵ֖ינוּ וְעַל־אַשְׁמָתֵ֑ינוּ כִּֽי־רַבָּ֤ה אַשְׁמָה֙ לָ֔נוּ וַחֲר֥וֹן אָ֖ף עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)ואז הלוחץ הניח את השבויים ואת הרכוש שכבש בפני השרים ובכל הקהל.
וַיַּעֲזֹ֣ב הֶֽחָל֗וּץ אֶת־הַשִּׁבְיָה֙ וְאֶת־הַבִּזָּ֔ה לִפְנֵ֥י הַשָּׂרִ֖ים וְכָל־הַקָּהָֽל׃האנשים שרשמו את השמות קמו, לקחו את השבויים, והלבישו את כל העירומים בבגדים מהשלל. הם הלבישו אותם, נעלו להם נעליים, האכילו אותם, השקו אותם, חבשו את ראשם, וטיילו אותם עם חמורים, כשהם מלווים כל מי שלא יכול ללכת לבד. הם הביאו אותם ליריחו, עיר התמרים, אל אחיהם, והשבויים שבו לשומרון.
וַיָּקֻ֣מוּ הָאֲנָשִׁים֩ אֲשֶׁר־נִקְּב֨וּ בְשֵׁמ֜וֹת וַיַּחֲזִ֣יקוּ בַשִּׁבְיָ֗ה וְכָֽל־מַעֲרֻמֵּיהֶם֮ הִלְבִּ֣ישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל֒ וַיַּלְבִּשׁ֣וּם וַ֠יַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִל֨וּם וַיַּשְׁק֜וּם וַיְסֻכ֗וּם וַיְנַהֲל֤וּם בַּחֲמֹרִים֙ לְכָל־כּוֹשֵׁ֔ל וַיְבִיא֛וּם יְרֵח֥וֹ עִיר־הַתְּמָרִ֖ים אֵ֣צֶל אֲחֵיהֶ֑ם וַיָּשׁ֖וּבוּ שֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)באותו הזמן שלח המלך אחז שליחים למלכי אשור כדי שיעזרו לו.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא שָׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ אָחָ֛ז עַל־מַלְכֵ֥י אַשּׁ֖וּר לַעְזֹ֥ר לֽוֹ׃יז–כ
המשבר של יהודה בתקופת אחז
ועוד באו אדומים, הוכו את יהודה ושבו שבויים.
וְע֥וֹד אֲדוֹמִ֖ים בָּ֑אוּ וַיַּכּ֥וּ בִיהוּדָ֖ה וַיִּשְׁבּוּ־שֶֽׁבִי׃הפלשתים השתטו בערים בשפלה ובנגב של יהודה. הם לכדו את בית שמש, את איילון, ואת הגדרות עם בנותיה, ואת שכו ובנותיה, ואת גמזו ובנותיה, וישבו שם.
וּפְלִשְׁתִּ֣ים פָּשְׁט֗וּ בְּעָרֵ֨י הַשְּׁפֵלָ֣ה וְהַנֶּגֶב֮ לִֽיהוּדָה֒ וַֽ֠יִּלְכְּדוּ אֶת־בֵּֽית־שֶׁ֨מֶשׁ וְאֶת־אַיָּל֜וֹן וְאֶת־הַגְּדֵר֗וֹת וְאֶת־שׂוֹכ֤וֹ וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ וְאֶת־תִּמְנָ֣ה וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיֵּשְׁב֖וּ שָֽׁם׃הסיבה היא שה' הכניע את יהודה בגלל אחז מלך ישראל, כי הוא עשה ביהודה רע ומעשה בגידה ביהוה.
כִּֽי־הִכְנִ֤יעַ יְהוָה֙ אֶת־יְהוּדָ֔ה בַּעֲב֖וּר אָחָ֣ז מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הִפְרִ֙יעַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וּמָע֥וֹל מַ֖עַל בַּיהוָֽה׃מלך אשור, תלגת פילנסר, בא עליו והנהיג אותו בלחץ, אך הוא לא התחזק.
וַיָּבֹ֣א עָלָ֔יו תִּלְּגַ֥ת פִּלְנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיָּ֥צַר ל֖וֹ וְלֹ֥א חֲזָקֽוֹ׃כא–כד
חטאיו של המלך אחז
כי אחז חילק את בית יהוה, את בית המלך ואת השרים, ונתן למלך אשור, אבל לא עזר לו.
כִּֽי־חָלַ֤ק אָחָז֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיִּתֵּן֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹ֥א לְעֶזְרָ֖ה לֽוֹ׃ובזמן שהצרו לו, הוא המלך אחז, המשיך לחטוא בפני יהוה.
וּבְעֵת֙ הָצֵ֣ר ל֔וֹ וַיּ֖וֹסֶף לִמְע֣וֹל בַּיהוָ֑ה ה֖וּא הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃והוא זבח לאלוהי דמשק שהכו אותו, ואמר: כי אלוהי מלכי ארם הם שעוזרים להם, אז אזבח להם והם יעזרו לי. אבל הם גרמו לו למפולת ולכל ישראל.
וַיִּזְבַּ֗ח לֵֽאלֹהֵ֣י דַרְמֶשֶׂק֮ הַמַּכִּ֣ים בּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר כִּ֠י אֱלֹהֵ֤י מַלְכֵֽי־אֲרָם֙ הֵ֚ם מַעְזְרִ֣ים אוֹתָ֔ם לָהֶ֥ם אֲזַבֵּ֖חַ וְיַעְזְר֑וּנִי וְהֵ֛ם הָֽיוּ־ל֥וֹ לְהַכְשִׁיל֖וֹ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃ואחז אסף את כלי בית האלוהים, ושיברר את כלי בית האלוהים, וסגר את דלתות בית יהוה, ועשה לעצמו מזבחות בכל פינה בירושלים.
וַיֶּאֱסֹ֨ף אָחָ֜ז אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיְקַצֵּץ֙ אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּסְגֹּ֖ר אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ ל֧וֹ מִזְבְּח֛וֹת בְּכָל־פִּנָּ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃כה–כז
סוף מלכות אחז
בכל עיר ועיר ביהודה הוא הקים בתי קטור לאלים אחרים, וזה הכעיס את הַשֵּׁם, אלוהי אבותיו.
וּבְכָל־עִ֨יר וָעִ֤יר לִֽיהוּדָה֙ עָשָׂ֣ה בָמ֔וֹת לְקַטֵּ֖ר לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וַיַּכְעֵ֕ס אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃כל דבריו, גם מה שהיה בתחילת מלכותו וגם מה שהיה בסופה, כתובים בספר מלכי יהודה וישראל.
וְיֶ֤תֶר דְּבָרָיו֙ וְכָל־דְּרָכָ֔יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרוֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃אחז נרדם עם אבותיו וקברו אותו בעיר ירושלים, כי לא הניחו אותו בקברי מלכי ישראל, ובנו חזקיה מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֨ב אָחָ֜ז עִם־אֲבֹתָ֗יו וַֽיִּקְבְּרֻ֤הוּ בָעִיר֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כִּ֚י לֹ֣א הֱבִיאֻ֔הוּ לְקִבְרֵ֖י מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יְחִזְקִיָּ֥הֽוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מלכותו ומרדתו של אחז
בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־עָשָׂ֧ה הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּדָוִ֥יד אָבִֽיו׃
וַיֵּ֕לֶךְ בְּדַרְכֵ֖י מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֧ם מַסֵּכ֛וֹת עָשָׂ֖ה לַבְּעָלִֽים׃
וְה֥וּא הִקְטִ֖יר בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם וַיַּבְעֵ֤ר אֶת־בָּנָיו֙ בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
ה–ח
מְלָאכוֹת מֶלֶךְ יְהוּדָה וּשְׁבוּי יִשְׂרָאֵל
וַֽיִּתְּנֵ֜הוּ יְהוָ֣ה אֱלֹהָיו֮ בְּיַ֣ד מֶ֣לֶךְ אֲרָם֒ וַיַּ֨כּוּ־ב֔וֹ וַיִּשְׁבּ֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ שִׁבְיָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּבִ֖יאוּ דַּרְמָ֑שֶׂק וְ֠גַם בְּיַד־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ נִתָּ֔ן וַיַּךְ־בּ֖וֹ מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (ס)
וַיַּהֲרֹג֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ בִּֽיהוּדָ֗ה מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֣ל בְּנֵי־חָ֑יִל בְּעָזְבָ֕ם אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתָֽם׃
וַֽיַּהֲרֹ֞ג זִכְרִ֣י ׀ גִּבּ֣וֹר אֶפְרַ֗יִם אֶת־מַעֲשֵׂיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמֶּ֔לֶךְ וְאֶת־עַזְרִיקָ֖ם נְגִ֣יד הַבָּ֑יִת וְאֶת־אֶלְקָנָ֖ה מִשְׁנֵ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
וַיִּשְׁבּוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל מֵֽאֲחֵיהֶ֜ם מָאתַ֣יִם אֶ֗לֶף נָשִׁים֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת וְגַם־שָׁלָ֥ל רָ֖ב בָּזְז֣וּ מֵהֶ֑ם וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־הַשָּׁלָ֖ל לְשֹׁמְרֽוֹן׃ (ס)
ט–יב
נבואת הנביא וקריאת המצפון
וְ֠שָׁם הָיָ֨ה נָבִ֥יא לַֽיהוָה֮ עֹדֵ֣ד שְׁמוֹ֒ וַיֵּצֵ֗א לִפְנֵ֤י הַצָּבָא֙ הַבָּ֣א לְשֹׁמְר֔וֹן וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם הִ֠נֵּה בַּחֲמַ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֵֽי־אֲבוֹתֵיכֶ֛ם עַל־יְהוּדָ֖ה נְתָנָ֣ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַתַּֽהַרְגוּ־בָ֣ם בְזַ֔עַף עַ֥ד לַשָּׁמַ֖יִם הִגִּֽיעַ׃
וְ֠עַתָּה בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֔ים לִכְבֹּ֛שׁ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת לָכֶ֑ם הֲלֹ֤א רַק־אַתֶּם֙ עִמָּכֶ֣ם אֲשָׁמ֔וֹת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וְעַתָּ֣ה שְׁמָע֔וּנִי וְהָשִׁ֙יבוּ֙ הַשִּׁבְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שְׁבִיתֶ֖ם מֵאֲחֵיכֶ֑ם כִּ֛י חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃ (ס)
וַיָּקֻ֨מוּ אֲנָשִׁ֜ים מֵרָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־אֶפְרַ֗יִם עֲזַרְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹחָנָן֙ בֶּרֶכְיָ֣הוּ בֶן־מְשִׁלֵּמ֔וֹת וִֽיחִזְקִיָּ֙הוּ֙ בֶּן־שַׁלֻּ֔ם וַעֲמָשָׂ֖א בֶּן־חַדְלָ֑י עַל־הַבָּאִ֖ים מִן־הַצָּבָֽא׃
יג–טז
השבויים והבקשה לעזרה מאשור
וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֗ם לֹא־תָבִ֤יאוּ אֶת־הַשִּׁבְיָה֙ הֵ֔נָּה כִּי֩ לְאַשְׁמַ֨ת יְהוָ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֔ים לְהֹסִ֥יף עַל־חַטֹּאתֵ֖ינוּ וְעַל־אַשְׁמָתֵ֑ינוּ כִּֽי־רַבָּ֤ה אַשְׁמָה֙ לָ֔נוּ וַחֲר֥וֹן אָ֖ף עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיַּעֲזֹ֣ב הֶֽחָל֗וּץ אֶת־הַשִּׁבְיָה֙ וְאֶת־הַבִּזָּ֔ה לִפְנֵ֥י הַשָּׂרִ֖ים וְכָל־הַקָּהָֽל׃
וַיָּקֻ֣מוּ הָאֲנָשִׁים֩ אֲשֶׁר־נִקְּב֨וּ בְשֵׁמ֜וֹת וַיַּחֲזִ֣יקוּ בַשִּׁבְיָ֗ה וְכָֽל־מַעֲרֻמֵּיהֶם֮ הִלְבִּ֣ישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל֒ וַיַּלְבִּשׁ֣וּם וַ֠יַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִל֨וּם וַיַּשְׁק֜וּם וַיְסֻכ֗וּם וַיְנַהֲל֤וּם בַּחֲמֹרִים֙ לְכָל־כּוֹשֵׁ֔ל וַיְבִיא֛וּם יְרֵח֥וֹ עִיר־הַתְּמָרִ֖ים אֵ֣צֶל אֲחֵיהֶ֑ם וַיָּשׁ֖וּבוּ שֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא שָׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ אָחָ֛ז עַל־מַלְכֵ֥י אַשּׁ֖וּר לַעְזֹ֥ר לֽוֹ׃
יז–כ
המשבר של יהודה בתקופת אחז
וְע֥וֹד אֲדוֹמִ֖ים בָּ֑אוּ וַיַּכּ֥וּ בִיהוּדָ֖ה וַיִּשְׁבּוּ־שֶֽׁבִי׃
וּפְלִשְׁתִּ֣ים פָּשְׁט֗וּ בְּעָרֵ֨י הַשְּׁפֵלָ֣ה וְהַנֶּגֶב֮ לִֽיהוּדָה֒ וַֽ֠יִּלְכְּדוּ אֶת־בֵּֽית־שֶׁ֨מֶשׁ וְאֶת־אַיָּל֜וֹן וְאֶת־הַגְּדֵר֗וֹת וְאֶת־שׂוֹכ֤וֹ וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ וְאֶת־תִּמְנָ֣ה וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיֵּשְׁב֖וּ שָֽׁם׃
כִּֽי־הִכְנִ֤יעַ יְהוָה֙ אֶת־יְהוּדָ֔ה בַּעֲב֖וּר אָחָ֣ז מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הִפְרִ֙יעַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וּמָע֥וֹל מַ֖עַל בַּיהוָֽה׃
וַיָּבֹ֣א עָלָ֔יו תִּלְּגַ֥ת פִּלְנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיָּ֥צַר ל֖וֹ וְלֹ֥א חֲזָקֽוֹ׃
כא–כד
חטאיו של המלך אחז
כִּֽי־חָלַ֤ק אָחָז֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיִּתֵּן֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹ֥א לְעֶזְרָ֖ה לֽוֹ׃
וּבְעֵת֙ הָצֵ֣ר ל֔וֹ וַיּ֖וֹסֶף לִמְע֣וֹל בַּיהוָ֑ה ה֖וּא הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃
וַיִּזְבַּ֗ח לֵֽאלֹהֵ֣י דַרְמֶשֶׂק֮ הַמַּכִּ֣ים בּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר כִּ֠י אֱלֹהֵ֤י מַלְכֵֽי־אֲרָם֙ הֵ֚ם מַעְזְרִ֣ים אוֹתָ֔ם לָהֶ֥ם אֲזַבֵּ֖חַ וְיַעְזְר֑וּנִי וְהֵ֛ם הָֽיוּ־ל֥וֹ לְהַכְשִׁיל֖וֹ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֶּאֱסֹ֨ף אָחָ֜ז אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיְקַצֵּץ֙ אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּסְגֹּ֖ר אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ ל֧וֹ מִזְבְּח֛וֹת בְּכָל־פִּנָּ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃
כה–כז
סוף מלכות אחז
וּבְכָל־עִ֨יר וָעִ֤יר לִֽיהוּדָה֙ עָשָׂ֣ה בָמ֔וֹת לְקַטֵּ֖ר לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וַיַּכְעֵ֕ס אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃
וְיֶ֤תֶר דְּבָרָיו֙ וְכָל־דְּרָכָ֔יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרוֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֨ב אָחָ֜ז עִם־אֲבֹתָ֗יו וַֽיִּקְבְּרֻ֤הוּ בָעִיר֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כִּ֚י לֹ֣א הֱבִיאֻ֔הוּ לְקִבְרֵ֖י מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יְחִזְקִיָּ֥הֽוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תיאור תקופת מלכותו של אחז, מלך יהודה, הכולל את מעשיו הדתיים, קשיי המלחמה והתנהלותו מול השכנים.
פסוקים א–ד
מלכותו ומרדתו של אחז
פסוקים אלו מתארים את תקופת שלטונו של אחז בירושלים, שנמשכה שש עשרה שנה. אחז לא פעל ביושר בעיני ה׳ כדוד אביו, אלא הלך בדרכי מלכי ישראל וקיים פולחנים עובדי אלילים. הוא בנה מזבחות לבעלים, שרף קטורת בגיא בן-הנום, ואף הקריב את בניו באש, כפעולה המזכירה את מעשי העמים המגעילים.
פסוקים ה–ח
מְלָאכוֹת מֶלֶךְ יְהוּדָה וּשְׁבוּי יִשְׂרָאֵל
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת מַכּוֹת הַמֶּלֶךְ בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶת מַשְׂטַח הַהֲרָגָה שֶׁבִּיהוּדָה עַל יְדֵי פֶּקַח, אֶת הַהֲרָגָה שֶׁבִּישְׂרָאֵל עַל יְדֵי זִכְרִי, וְאֶת הַשְּׁבוּיִם הָרַבִּים וְהַשָּׁלָל שֶׁהוּבִיא לְשֹׁמְרוֹן.
פסוקים ט–יב
נבואת הנביא וקריאת המצפון
נביא של ה' מזהיר את הצבא השב מן המלחמה מפני מעשיהם ביהודה. הוא קורא להם להשיב את השבויים ולהפסיק את העבדות, מזהירם מכעס ה'. במקביל, מוצגים שמות המנהיגים מאפרים שהצטרפו למסע זה.
פסוקים יג–טז
השבויים והבקשה לעזרה מאשור
החלטה שלא להביא שבויים לירושלים בשל החשש מעונש אלוהי, הטיפול ההומניטרי בשבויים והעברתם לשומרון, וכן פניית המלך אחז לעזרה מאשור.
פסוקים יז–כ
המשבר של יהודה בתקופת אחז
פסוקים אלו מתארים את הקשיים הצבאיים והפוליטיים של יהודה בתקופת המלך אחז. האדומים והפלשתים פולשים לארץ ומשתטים בערים שונות, בעוד שהסיבה הרוחנית לכך היא חטא המלך אחז. בסוף מתואר הלחץ הפוליטי מצד מלך אשור, שלא הצליח להפוך את אחז למלך חזק ועצמאי.
פסוקים כא–כד
חטאיו של המלך אחז
הפסוקים מתארים את מעשיו הרעים של המלך אחז, שחילק רכוש קדוש למלך אשור במקום לבקש עזרה מיהוה. הוא זבח לאלוהי דמשק בתקווה לעזרה, אך בסופו של דבר אלו גרמו למפולתו. בנוסף, הוא השמיד את כלי בית המקדש והקים מזבחות זרים בכל מקום בירושלים.
פסוקים כה–כז
סוף מלכות אחז
פסוקים אלו מתארים את סוף ימי המלך אחז, שהקים מקומות לעבודת אלילים וגרם לכעס הַשֵּׁם. דבריו מתועדים בספר מלכי יהודה וישראל. בסוף ימיו נטמן ירושלים ולא בקברי מלכי ישראל, ואחריו מלך בנו חזקיה.
הטקסט מסכם את סוף ימיו של אחז ואת מורשת שלטונו ביהודה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האחריות ההדדית ושיבת השבויים
״דבר אחר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם, ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה שאם תפלו״
בפרשנות זו מהספרי, מוסבר שהמלחמה של שבטי ישראל היא נגד אויביהם ולא נגד אחיהם. אם שבטי יהודה ושמעון ינצחו בקרב, הם יוכלו לרחם על אחיהם ולשנות את גורלם, כפי שקרה בעבר כשבטים חזרו למקומם לאחר שאלהו מדוע אלו קרו בישראל. המטרה היא לא רק ניצחון צבאי, אלא תיקון ושחרור השבויים. הטקסט מתאר פעולה אנושית ורחבת היקף: אנשים שציינו שמות מחזיקים בשבויים, מלבישים אותם בשלל, מאכילים אותם ומטפלים בצרכיהם בנשיאות וברחמים. לאחר מכן, הם מביאים את כולם ליריחו ומחזירים את השבטים למקומם. המדריך מדגיש שחובת הרחמים על אחים היא קריטית, שכן אם ינצחו בקרב ללא רחמים, גורלם של כולם עלול להפוך ליד קשה וחסרת רחמים.
ספרי דברים קצ״ב:ב׳ ↗ההבדל בין זריקת הדם לשפיכתו
״הלכה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קוֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר״
הַהֲלָכָה בַּתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי מְדַבֶּת עַל הַהֶבְדֵּל שֶׁלִּשְׁפִיכַת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ. מִתְחַלִּים בְּסוֹרְיָה שֶׁהַתּוֹרָה מְצַוָּה לְזַרֵּק דָּם שֶׁל בְּכֹרִים קְדֹשִׁים, אַךְ כְּשֶׁהַמִּצְוָה מְדַבֶּת עַל זֶבַח רָגיל, מִתְקַיֶּמֶת מִצְוָה שֶׁל שְׁפִיכָה. הַקֹּבָלָה מְסַבֶּרֶת שֶׁהַכֹּהֲנִים זֹרְקִין אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְּוִיִּים, וְהַכֹּל מַדְרִיכִים אֶת הַפְּעֻלָּה כְּשֶׁפְּעֻלַּת הַשְׁפָּכָה קוֹרָה בְּזַכָּאוּת. הַתַּלְמוּד מַעֲמִיד דְּבָרִים שְׁנַיִם: רַבִּי מָנָא רוֹאֶה בִּזְרִיקָה כְּמוֹ שֶׁהִיא שְׁפִיכָה, אֲבָל רַבִּי חֲנַיָה רוֹאֶה בִּזְרִיקָה כְּמוֹ שֶׁהִיא רַק הַזָּאָה. רַבִּי יֹוחָנָן בַּר מַדְיָא תּוֹמֵךְ בְּדֵעַת רַבִּי חֲנַיָה, כִּי הוּא מְצַיֵּן שֶׁבְּמַקְרֵה שֶׁל מֵי נִדָּה, הַדָּם לֹא זֹרְקִים עָלָיו, וְזֶה מַרְאָה שֶׁהַזָּאָה בְּדִיקָה כְּמוֹ שְׁפִיכָה. הַכַּוָּנָה בַּפִּירוּשׁ הַזֶּה הוּא לְהַבְחִין בֵּין רָזִיּוּת הַמִּצְוָה לְבֵין הַמַּעֲשֶׂה הַמַּמָּשִׁי.
תלמוד ירושלמי פסחים ה׳:ו׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
מותו של אחז ותקופת שלטונו
״את מעשיהו בן המלך. אחז, הרג זכרי גבור אפרים:״
הפסוק מתאר את סוף ימיו של המלך אחז. הוא מת ומשתלט על המלוכה בנו, חזקיהו. המלוכה עוברת בקו המשברון מהאב לבן. בתקופתו של אחז, המלך הרג את זכרי הגבורה שבשבט אפרים. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהמלך אחז הרג את כל הגיבורים שבשבט אפרים. לפי פירושו, מעשיו של המלך היו קשים מאוד וגרמו לאובדן כוחם של קבוצות שלמות בתוך ישראל.
רש״י על דברי הימים ב׳ 28:7:1 ↗הכנות לממלכה החדשה
״ויצר לו. ממה שחלק לו את בית ה' ואת בית המלך וגו':״
הַפסוק מַתְכַּוֵּן לַתְּקִיפָה שֶׁבְּעִנְיַן הַכְּתָב וְהַחֲלִיפָה בַּמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ דָּוִד מַבְטִיחַ לִשְׁלֹחַ אֶת שְׁלֹמֹה, הַבֶּן, וְהוּא מַעֲנֶה לוֹ בְּעוֹצְמָה וּבְבִטָּחוֹן. דָּוִד מְצַוֶּה עַל הַבַּיִת וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְדָּוִד מַדְגִּישׁ שֶׁהַמַּטְרָה הִיא שֶׁשְּׁלֹמֹה יַצְלִיחַ וְיַשְׁלִים אֶת הַבְּנִיָּה. רַשִּׁי, בְּפִרְשֵׁתוֹ עַל הַפָּסוּק, מְסַבֵּר אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל דָּוִד. הוּא מַסְבִּיר שֶׁדָּוִד לֹא רַק נָתַן הַרְכָאָה, אֶלָּא הָיוּ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת וּמַטְרָאוֹת עַל הַחֲלֻקָּה שֶׁל הַמְּלָכוּת, שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ וְשֶׁל בֵּית הַשֵּׁם. רַשִּׁי מַתְחִיל אֶת הַהֶסְפֵּר בְּמִשְׁאָה שֶׁל דָּוִד שֶׁלּוֹ לַחְלֹק אֶת הַנַּחֲלָה וְהַתַּפְקִידִים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 28:20:2 ↗פירוט כלי המקדש וההבדלים בבגדי הכהנים
״וכל מערמיהם הלבישו. תאר או שם; והאחד ממנו "מַעֲרֹם", בשקל "מִגְדוֹל" (ש"ב כב,נא):״
הַפֶּרֶט הַבָּא מְתַאַר אֶת הַכֵּלִים שֶׁהִתְכַּנְּסוּ לְשֵׁם הַמִּקְדָּשׁ. הַטֶּקְסְט מְצַיין כִּי כָּל הַכֵּלִים הַמְּתֻאֲרִים כָּאן הָיוּ כְּלוּשִׁים וּמְכֻסִּים בְּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. רַדַּ"ק בְּפֵּרוּשׁוֹ עַל הַפֶּרֶט הַזֶּה מַסְבִּיר אֶת הַמּוֹטוֹת הַתַּחְתִּיתִיִּים שֶׁל הַכֵּלִים. הוּא מְצַיֵּן שֶׁלְּכָל כֵּלִי הָיָה תִּיאור אוֹ שֵׁם מְדֻגָּשׁ. הַרַדַּ"ק מְצִיעַ שֶׁהַמִּלָּה "מַעֲרֹם" מִתְרַגֶּמֶת לַמַּצָּב שֶׁל כֵּלִי שֶׁהוּא "מְגֻדָּל" בְּמִדַּת הַשֶּׁקֶל, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מִסֵּפֶר שְׁמוּאֵל בַּתּוֹכַחַת.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 28:15:1 ↗הקשיים של אחז ופרשנות המילים "ולא חזקו"
״ויצר לו ולא חזקו. יש מפרשי' אותו יוצא; וכן "לשום חתול לחבשה לְחָזְקָהּ" (יח' ל,כא). ואם הוא יוצא נפרשנו כן: ולא חזקו מלך אשור; ולפי״
בפסוק זה מתוארת תקופתו של המלך אחז, שעבר קשיים כבדים. הפסוק מציין שהמלך אשור לא התחזק מול אחז, אלא דווקא הצר לו. יש מפרשים, ביניהם הרד"ק, שמסבירים את הביטוי "ולא חזקו" כך: המלך אשור לא רק שלא עזר לאחז, אלא הוא אף הזיק לו והחליש אותו. לפי גישה זו, המצב היה גרוע מכפי שנראה במבט ראשון, כי הכוח שהיה אמור לסייע הפך למקור של צרה. פרשנות זו מציעה שגם אם אירעו ניסיונות של שוחד או הסדרים, הם לא מנעו את הנזק שהגיע מאשור. הרד"ק מסביר שאפשר גם לפרש שהמלך אשור פשוט לא היה חזק יותר מאחז, אך מצד שני, גם לאחר חורבן דמשק ושמרון, הכוח של אשור נשאר ככוח שמעיק על יהודה. הפרשן מתמקד במשמעות המילים כדי להדגיש את עוצמת הקושי שחווה אחז.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 28:20:1 ↗