כל עם יהודה מינה את עזיהו, שהיה בן שש עשרה שנה, והמליכו עליו במקום אביו אמציה.
וַיִּקְח֞וּ כָּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֻזִּיָּ֔הוּ וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣יכוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ׃דברי הימים ב׳ · פרק כו׳
מלוכת עוזיהו: מעוצמה למשבר
עלייתו של עוזיהו למלוכה, הצלחתו הצבאית והבנייה שלו, וסוף ימיו בעקבות התנשאותו וצרעתו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
עליית עזיהו למלוכה
הוא בנה את אילות והחזיר אותה לשליטת יהודה, אחרי שאביו המלך נדם עם אבותיו.
ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵיל֔וֹת וַיְשִׁיבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ (פ)עזיהו מלך שש עשרה שנה, ובסך הכל מלך בירושלים חמישים ושתיים שנה. אמו הייתה יכליה מירושלים.
בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ עֻזִּיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יכיליה [יְכָלְיָ֖ה] מִן־יְרוּשָׁלִָֽם׃הוא עשה את מה שצודק בעיני ה', בדיוק כפי שעשה אביו אמציה.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃ה–ח
הצלחת זכריה וכיבושי עוזיהו
בימים שזכריה חי, הוא היה אדם שמבין מהי הדרך הנכונה לפני אלוהים, וכשהוא ביקש את דעת ה', אלוהים נתן לו הצלחה.
וַיְהִי֙ לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֔ים בִּימֵ֣י זְכַרְיָ֔הוּ הַמֵּבִ֖ין בִּרְאֹ֣ת הָאֱלֹהִ֑ים וּבִימֵי֙ דָּרְשׁ֣וֹ אֶת־יְהוָ֔ה הִצְלִיח֖וֹ הָאֱלֹהִֽים׃ (ס)הוא יצא להילחם בפלשתים, פרץ את חוצֵי גת, יבנה, ואשדוד, ובנה ערים באשדוד ובשטחי הפלשתים.
וַיֵּצֵא֙ וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְרֹ֞ץ אֶת־ח֣וֹמַת גַּ֗ת וְאֵת֙ חוֹמַ֣ת יַבְנֵ֔ה וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת אַשְׁדּ֑וֹד וַיִּבְנֶ֣ה עָרִ֔ים בְּאַשְׁדּ֖וֹד וּבַפְּלִשְׁתִּֽים׃אלוהים עזר לו נגד הפלשתים וגם נגד הערבים שגרו בגור-בעל וגם נגד המעונים.
וַיַּעְזְרֵ֨הוּ הָֽאֱלֹהִ֜ים עַל־פְּלִשְׁתִּ֧ים וְעַל־הערביים [הָֽעַרְבִ֛ים] הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּגוּר־בָּ֖עַל וְהַמְּעוּנִֽים׃העמונים שלחו עזיאל תו tribute (מתנה) לעוזיהו, ושמו התפרסם עד מצרים, כי הוא היה חזק מאוד.
וַיִּתְּנ֧וּ הָֽעַמּוֹנִ֛ים מִנְחָ֖ה לְעֻזִּיָּ֑הוּ וַיֵּ֤לֶךְ שְׁמוֹ֙ עַד־לְב֣וֹא מִצְרַ֔יִם כִּ֥י הֶחֱזִ֖יק עַד־לְמָֽעְלָה׃על המילים
המילה מנחה מלשון מתנה או מס.
ט–יב
התקופה של עוזיה
עוזיה בנה מגדלים בירושלים על שער הפנה, על שער הגיא ועל שער המקצוע, וחיזק אותם.
וַיִּ֨בֶן עֻזִּיָּ֤הוּ מִגְדָּלִים֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־שַׁ֧עַר הַפִּנָּ֛ה וְעַל־שַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וְעַל־הַמִּקְצ֑וֹעַ וַֽיְחַזְּקֵֽם׃הוא בנה מגדלים במדבר וכרת הרבה בורות, כי היה לו הרבה בקר. בשפלה ובמישור היו לו חקלאים וכורמים, ובהרים ובהר הכרמל היו לו גם הוא, כי הוא אהב את האדמה.
וַיִּ֨בֶן מִגְדָּלִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וַיַּחְצֹב֙ בֹּר֣וֹת רַבִּ֔ים כִּ֤י מִקְנֶה־רַּב֙ הָ֣יָה ל֔וֹ וּבַשְּׁפֵלָ֖ה וּבַמִּישׁ֑וֹר אִכָּרִ֣ים וְכֹֽרְמִ֗ים בֶּהָרִים֙ וּבַכַּרְמֶ֔ל כִּֽי־אֹהֵ֥ב אֲדָמָ֖ה הָיָֽה׃ (ס)לעוזיה היה צבא של לוחמים שיוצאים למלחמה, לפי המספרים שלהם, תחת פיקודו של יעיאל הסופר, ועבודותיו של השוטר היו תחת פיקודו של חנניה, שניהם היו שרי המלך.
וַיְהִ֣י לְעֻזִּיָּ֡הוּ חַיִל֩ עֹשֵׂ֨ה מִלְחָמָ֜ה יוֹצְאֵ֧י צָבָ֣א לִגְד֗וּד בְּמִסְפַּר֙ פְּקֻדָּתָ֔ם בְּיַד֙ יעואל [יְעִיאֵ֣ל] הַסּוֹפֵ֔ר וּמַעֲשֵׂיָ֖הוּ הַשּׁוֹטֵ֑ר עַ֚ל יַד־חֲנַנְיָ֔הוּ מִשָּׂרֵ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃כל רשימת ראשי המשפחות של הלוחים היו שני אלף ושש מאות איש.
כֹּ֠ל מִסְפַּ֞ר רָאשֵׁ֤י הָאָבוֹת֙ לְגִבּ֣וֹרֵי חָ֔יִל אַלְפַּ֖יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃יג–טז
עוזיהו המלך: עוצמה, הצלחה ומשבר
על הידיהם הייתה כוח צבא של שלוש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות לוחמים חזקים, כדי לעזור למלך נגד האויב.
וְעַל־יָדָם֩ חֵ֨יל צָבָ֜א שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת עוֹשֵׂ֥י מִלְחָמָ֖ה בְּכֹ֣חַ חָ֑יִל לַעְזֹ֥ר לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הָאוֹיֵֽב׃עוזיהו הכין עבור כל הצבא מגנים, חניתות, כובעים, שריונות, קשתות ואבני קלע.
וַיָּכֶן֩ לָהֶ֨ם עֻזִּיָּ֜הוּ לְכָל־הַצָּבָ֗א מָגִנִּ֤ים וּרְמָחִים֙ וְכ֣וֹבָעִ֔ים וְשִׁרְיֹנ֖וֹת וּקְשָׁת֑וֹת וּלְאַבְנֵ֖י קְלָעִֽים׃הוא עשה בירושלים תוכניות מחושבות כדי לשמור על המגדלים ועל הפינות בעזרת חצים ואבנים גדולות, ושמו התפרסם מאוד כי הוא הצליח מאוד בעזרת השם.
וַיַּ֣עַשׂ ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת מַחֲשֶׁ֣בֶת חוֹשֵׁ֗ב לִהְי֤וֹת עַל־הַמִּגְדָּלִים֙ וְעַל־הַפִּנּ֔וֹת לִירוֹא֙ בַּֽחִצִּ֔ים וּבָאֲבָנִ֖ים גְּדֹל֑וֹת וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק׃על המילים
הביטוי "הפליא להעזר" מתייחס להצלחה שהגיעה בעזרת כוח עליון.
ככל שהתחזק, לבו התנשא והוא חטא נגד ה' אלוהיו, וכשבא להיכנס להיכל ה' כדי לשרוף קטורת על המזבח, הוא עבר על מצוות.
וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּיהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה לְהַקְטִ֖יר עַל־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃יז–כ
חטא עזיה והתפרצות הצרעת
עזריהו הכהן בא אחריו, ועמו היו שמונים כהנים של ה' שהיו גיבורי כוח.
וַיָּבֹ֥א אַחֲרָ֖יו עֲזַרְיָ֣הוּ הַכֹּהֵ֑ן וְעִמּ֞וֹ כֹּהֲנִ֧ים ׀ לַיהוָ֛ה שְׁמוֹנִ֖ים בְּנֵי־חָֽיִל׃הם עמדו מול המלך עזיה וסיגרו לו: עזיה, אין לך רשות להקריב לה', כי המקדישים לה' הם כהני בני אהרן הקדושים. צא מהמקדש, כי עברת על הגבול ולא מגיע לך הכבוד מה' אלוהים.
וַיַּעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵיְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃עזיה התעצב מאוד, והיה בידו קטורת להקרבה. בזמן שהוא התעצב על הכהנים, הצרעת הופיעה במצחו מול הכהנים בבית ה', מעל מזבח הקטורת.
וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַעַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃עזריה הכהן הראשי וכל הכהנים פנו אליו, וראו שהוא צទៅעי במצחו. הם הפחידו אותו וגרשו אותו משם, וגם הוא נדחק לצאת כי ה' נגע בו.
וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָהוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכָל־הַכֹּהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ יְהוָֽה׃כא–כג
סוף מלכות עזיה ותחילת מלכות יותם
המלך עזיה נצור עד יום מותו. הוא גר בבית החפשית כשהוא נצור, כי נגזר עליו להידרוק מבית ה'. בנו יותם שפט את עם הארץ מבית המלך.
וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע ׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית החפשות [הַֽחָפְשִׁית֙] מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְיוֹתָ֤ם בְּנוֹ֙ עַל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ שׁוֹפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃הנביא ישעיהו בן אמץ כתב את שאר דברי עזיה, גם הראשונים וגם האחרונים.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י עֻזִּיָּ֔הוּ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאֲחֲרֹנִ֑ים כָּתַ֛ב יְשַֽׁעְיָ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃עזיה שכב עם אבותיו, וקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה של המלכים. בגלל שאמרו עליו שהוא נצור, בנו יותם מלם במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֨ב עֻזִּיָּ֜הוּ עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֤וֹ עִם־אֲבֹתָיו֙ בִּשְׂדֵ֤ה הַקְּבוּרָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמְּלָכִ֔ים כִּ֥י אָמְר֖וּ מְצוֹרָ֣ע ה֑וּא וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
עליית עזיהו למלוכה
וַיִּקְח֞וּ כָּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֻזִּיָּ֔הוּ וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣יכוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ׃
ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵיל֔וֹת וַיְשִׁיבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ (פ)
בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ עֻזִּיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יכיליה [יְכָלְיָ֖ה] מִן־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃
ה–ח
הצלחת זכריה וכיבושי עוזיהו
וַיְהִי֙ לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֔ים בִּימֵ֣י זְכַרְיָ֔הוּ הַמֵּבִ֖ין בִּרְאֹ֣ת הָאֱלֹהִ֑ים וּבִימֵי֙ דָּרְשׁ֣וֹ אֶת־יְהוָ֔ה הִצְלִיח֖וֹ הָאֱלֹהִֽים׃ (ס)
וַיֵּצֵא֙ וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְרֹ֞ץ אֶת־ח֣וֹמַת גַּ֗ת וְאֵת֙ חוֹמַ֣ת יַבְנֵ֔ה וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת אַשְׁדּ֑וֹד וַיִּבְנֶ֣ה עָרִ֔ים בְּאַשְׁדּ֖וֹד וּבַפְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיַּעְזְרֵ֨הוּ הָֽאֱלֹהִ֜ים עַל־פְּלִשְׁתִּ֧ים וְעַל־הערביים [הָֽעַרְבִ֛ים] הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּגוּר־בָּ֖עַל וְהַמְּעוּנִֽים׃
וַיִּתְּנ֧וּ הָֽעַמּוֹנִ֛ים מִנְחָ֖ה לְעֻזִּיָּ֑הוּ וַיֵּ֤לֶךְ שְׁמוֹ֙ עַד־לְב֣וֹא מִצְרַ֔יִם כִּ֥י הֶחֱזִ֖יק עַד־לְמָֽעְלָה׃
ט–יב
התקופה של עוזיה
וַיִּ֨בֶן עֻזִּיָּ֤הוּ מִגְדָּלִים֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־שַׁ֧עַר הַפִּנָּ֛ה וְעַל־שַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וְעַל־הַמִּקְצ֑וֹעַ וַֽיְחַזְּקֵֽם׃
וַיִּ֨בֶן מִגְדָּלִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וַיַּחְצֹב֙ בֹּר֣וֹת רַבִּ֔ים כִּ֤י מִקְנֶה־רַּב֙ הָ֣יָה ל֔וֹ וּבַשְּׁפֵלָ֖ה וּבַמִּישׁ֑וֹר אִכָּרִ֣ים וְכֹֽרְמִ֗ים בֶּהָרִים֙ וּבַכַּרְמֶ֔ל כִּֽי־אֹהֵ֥ב אֲדָמָ֖ה הָיָֽה׃ (ס)
וַיְהִ֣י לְעֻזִּיָּ֡הוּ חַיִל֩ עֹשֵׂ֨ה מִלְחָמָ֜ה יוֹצְאֵ֧י צָבָ֣א לִגְד֗וּד בְּמִסְפַּר֙ פְּקֻדָּתָ֔ם בְּיַד֙ יעואל [יְעִיאֵ֣ל] הַסּוֹפֵ֔ר וּמַעֲשֵׂיָ֖הוּ הַשּׁוֹטֵ֑ר עַ֚ל יַד־חֲנַנְיָ֔הוּ מִשָּׂרֵ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃
כֹּ֠ל מִסְפַּ֞ר רָאשֵׁ֤י הָאָבוֹת֙ לְגִבּ֣וֹרֵי חָ֔יִל אַלְפַּ֖יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
יג–טז
עוזיהו המלך: עוצמה, הצלחה ומשבר
וְעַל־יָדָם֩ חֵ֨יל צָבָ֜א שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת עוֹשֵׂ֥י מִלְחָמָ֖ה בְּכֹ֣חַ חָ֑יִל לַעְזֹ֥ר לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הָאוֹיֵֽב׃
וַיָּכֶן֩ לָהֶ֨ם עֻזִּיָּ֜הוּ לְכָל־הַצָּבָ֗א מָגִנִּ֤ים וּרְמָחִים֙ וְכ֣וֹבָעִ֔ים וְשִׁרְיֹנ֖וֹת וּקְשָׁת֑וֹת וּלְאַבְנֵ֖י קְלָעִֽים׃
וַיַּ֣עַשׂ ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת מַחֲשֶׁ֣בֶת חוֹשֵׁ֗ב לִהְי֤וֹת עַל־הַמִּגְדָּלִים֙ וְעַל־הַפִּנּ֔וֹת לִירוֹא֙ בַּֽחִצִּ֔ים וּבָאֲבָנִ֖ים גְּדֹל֑וֹת וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק׃
וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּיהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה לְהַקְטִ֖יר עַל־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃
יז–כ
חטא עזיה והתפרצות הצרעת
וַיָּבֹ֥א אַחֲרָ֖יו עֲזַרְיָ֣הוּ הַכֹּהֵ֑ן וְעִמּ֞וֹ כֹּהֲנִ֧ים ׀ לַיהוָ֛ה שְׁמוֹנִ֖ים בְּנֵי־חָֽיִל׃
וַיַּעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵיְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַעַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃
וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָהוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכָל־הַכֹּהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ יְהוָֽה׃
כא–כג
סוף מלכות עזיה ותחילת מלכות יותם
וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע ׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית החפשות [הַֽחָפְשִׁית֙] מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְיוֹתָ֤ם בְּנוֹ֙ עַל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ שׁוֹפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י עֻזִּיָּ֔הוּ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאֲחֲרֹנִ֑ים כָּתַ֛ב יְשַֽׁעְיָ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃
וַיִּשְׁכַּ֨ב עֻזִּיָּ֜הוּ עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֤וֹ עִם־אֲבֹתָיו֙ בִּשְׂדֵ֤ה הַקְּבוּרָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמְּלָכִ֔ים כִּ֥י אָמְר֖וּ מְצוֹרָ֣ע ה֑וּא וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את תקופת שלטונו של עוזיהו, את כוחו הצבאי ואת נפילתו בסוף ימיו.
פסוקים א–ד
עליית עזיהו למלוכה
פסוקים אלו מתארים את תחילת מלכותו של עזיהו בן אמציה ביהודה. הוא עלה לכס המלוכה בגיל שש עשרה, בנה את אילות וביסס את שלטונו. תקופת מלכותו נמשכה חמישים ושתיים שנים בירושלים, והוא נחשב למלך שעשה את הישר בעיני ה', בדומה למעשיו של אביו.
פסוקים ה–ח
הצלחת זכריה וכיבושי עוזיהו
הפסוקים מתארים את זכריה, אדם שמבין בדרכי אלוהים וזכה להצלחה בחיפוש אחר רצון ה'. לאחר מכן מתוארים כישושי עזיהו מול הפלשתים, הערבים והעמונים, ופרסמו המגיעה עד מצרים בזכות עוצמתו הצבאית.
פסוקים ט–יב
התקופה של עוזיה
פסוקים אלו מתארים את הישגיו של המלך עוזיה: בניית מגדלים בירושלים ובמדבר, פיתוח חקלאות נרחבת בשפלה, במישור ובהרים, וכן את מבנה צבאו המאורגן המונה אלפי לוחמים תחת פיקוד שרי המלך.
פסוקים יג–טז
עוזיהו המלך: עוצמה, הצלחה ומשבר
פסוקים אלו מתארים את כוחו הצבאי של המלך עוזיהו, שערך הכנות ללוחמה ושיפר את ההגנה על ירושלים. תיאור זה מסתיים בסיפור התנשאותו של המלך וחטאו כלפי ה' בתוך בית המקדש.
פסוקים יז–כ
חטא עזיה והתפרצות הצרעת
המלך עזיה מנסה לבצע פעולות כהנים במקדש בניגוד לסמכות הכהנים. בעקבות התנגדותם של עזריה הכהן ושמונים כהנים נוספים, ועקב כעסו של המלך, הופיעה צרעת במצחו של עזיה, מה שהוביל לגירושו מהמקדש לאחר שנגע בו ה'.
פסוקים כא–כג
סוף מלכות עזיה ותחילת מלכות יותם
פסוקים אלו מתארים את סוף ימיו של המלך עזיה, שחלה במחלה ונדחק מהמלוכה ומהבית אל בית החפשית בשל גזר הדין. המלכות עברה לבנו יותם, ומתואר כי הנביא ישעיהו תיעד את דבריו של המלך. עזיה נטמן עם אבותיו בשדה הקבורה המלכותי תחת התואר 'מצורע'.
הפרק מסתיים בתיאור מחלישתו של עוזיהו וסיום תקופת שלטונו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בְּנֵי קְנִי וּמִשְׁפְּחוֹת הַכְּנֵיּים: אֲנָשִׁים שֶׁמְּחַבְּבִים אֶת הַתּוֹרָה
״וישלח משה את חתנו ר' יהושע אומר שילחו בכבודו של עולם: ר' אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות: אמר לו הריני הוליך ומגייר את״
הַטֶּקְסְט מֵהַמִּכְלִיתָ מְסַפֵּר עַל מַעֲשֵׂי בְּנֵי קְנִי, חָתָן מֹשֶׁה, שֶׁעָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים וְהִתְנַחֲלוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. הַמְּקוֹר מֵסֵבֵר אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנֵיּים, הַבָּאִים מִבֵּית רֶכֶב. הַמַּעֲשֶׂה מְתָאָר כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל אֲנָשִׁים הַמְּחַבְּבִים אֶת הַתּוֹרָה כְּמוֹ אָבִם, וּמְפַרְטֵט אֶת הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁקָּבְעָה עַל עַצְמָהֶם בֵּית רֶכֶב, כְּדֵי לְמַנְעוּת הַחַרְבּוֹן. הַמַּסּוּרָה מְבִיאָה תַּלְמוּדִים הַמְּבִיאַים תַּפְקִיד מְיֻחָד לַשְּׁמַעְתִּים, הַתַּרְעָתִים וְהַסֻּכוֹת, כְּמוֹ הַגָּנִים עַל יִשְׂרָאֵל וְהַמְּדַבְּרִים אֶת דְּבַר הַתּוֹרָה. הַמַּעֲשֶׂה מַקְדִּישׁ אֶת הַנֶּאֱמָנוּת לַמִּצְוֹת וְאֶת הַקִּידּוּשׁ שֶׁל הַמַּסֹּרֶת הַמִּשְׁפַּחְתִּית. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן כְּבָר אֶת הַקֶּבֶל שֶׁל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַלְּאָה, הַמְּקַיְּמִים אֶת הַמָּסוֹרֶת שֶׁל אֲבוֹתָם, וּמְסַיֵּג אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּסוֹד הַקֶּבֶל שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁלָּהֶם. הַתַּעֲלוּמָה בַּמַּעֲשֶׁה הִיא כְּבָר הַמַּצָּב שֶׁל בֵּית רֶכֶב, שֶׁהִקְרִיבוּ בְּעַצְמָם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַחֶסֶד שֶׁהָיָה לַאֲבוֹתָם.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ח:כ״ו ↗עֻזִּיָּה: הַמְּעַלֶּה בַּמִּזְבַּח וְהַמְּחִיר שֶׁל הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַתּוֹרָה
״בְּעֻזִּיָּה כְּתִיב: כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה (דה״ב כו, י). שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָאֲדָמָה וְלֹא נִזְקַק לַתּוֹרָה. יוֹם אֶחָד נִזְקַק לְבֵית הַוַּעַד. אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה״
הַמִּדְרָשׁ בְּעִנייְן עֻזִּיָּה מְסַפֵּר עַל הַמַּהְפֵּכָה שֶׁלְּמֶלֶךְ שֶׁשָּׁכַח אֶת הַתּוֹרָה. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁהַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּה הָיָה אֹהֵב אֶת הָאֲדָמָה וְהִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לָהּ, כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲשִׂים הַקְּרִיטִיִּים שֶׁלּוֹ. בְּרֶגַע אֶחָד הוּא הִרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ וְחָשַׁב שֶׁכְּיוֹֹם שֶׁהוּא מֶלֶךְ, הַכֹּהֲנִים הַקְּדוֹשִׁים אֲסוּרִים לְשַׁמֵּשׁ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הָאֱלֹהִי. לְפִי הַמִּדְרָשׁ, הַמֶּלֶךְ הִתְעַצֵּב וְכָעַס עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁמָּנְעוּ מִמֶּנוּ לְהַקְטִיר בַּמִּזְבַּח, וְעַל הַכֹּהֵן עֲזַרְיָהוּ וּשְׁמוֹנִים כֹּהֲנִים אַחֵרִים שֶׁעָמְדוּ בְּפָנָיו. הַתּוֹצָאָה הָיְתָה עַצְמוֹת שֶׁל צָרַעַת שֶׁהִתְפַּרְצָה בְּמִצְחוֹ וְעַל הַהֵיכָל שֶׁנִּבְקַע. הַמִּדְרָשׁ מַטְעִים כִּי הַמִּגְבָּע הָרוּחָנִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַהִתְרַחֲקוּת מֵהַתּוֹרָה הֵם הַגּורָם הַיְּתֵר לַמּוֹעֲרָה.
מדרש תנחומא, נח י״ג:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
הבנה ויראת אלוהים
״המבין בראות האלהים. שהבין ביראת אלהים שטובה היא ונתירא מה':״
הפסוק מתאר את עזריה, בנו של יואש, שהצליח בזכות הבנתו ביראת אלוהים. לפי רש"י, הכוונה היא שהוא הבין שיראת אלוהים היא רגש שמשלב גם טוב וגם יראה, כלומר י respect ויראה מתוך כבוד, ולא רק פחד מרומז. ההסבר של רש"י מתמקד בכך שהבנה אמיתית של האמונה דורשת הכרה בשני צדדי הקשר עם הַשֵּׁם. הוא מסביר שהיראה אינה רק פחד מפני עונש, אלא הכרה מעמיקה וטובה במלכותו של הבורא.
רש״י על דברי הימים ב׳ 26:5:2 ↗הכבוד שבשירות המלך
״ויבא אל היכל ה'. שאמר נאה למלך לשרת למלך הכבוד:״
הַפֶּסַק הַזֶּה מֵהַמָּקוֹר שֶׁל רַשִׁ"י מְסַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הַשֵּׁנִים, אֲשֶׁר מְסַבֵּל אֶת הַכְּתֹוב הַמְּתָאֵר אֶת הַהִגָּעָה אֶל הֵיכַל הַשֵּׁם. הַמְּפָרֵשׁ מִקְשֵׁר אֶת הַמְּעִשֶׂה לְעִקָּרוֹן רָחָב יוֹתֵר שֶׁל כָּבוֹד. רַשִׁ"י מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁאָה שֶׁנָּאֲהָה לְמֶלֶךְ לַעֲבֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. הַמְּפָרֵשׁ מַבִּיעַ תּוֹדָעָה שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמֶּלֶךְ הָאַמִּינִי וְהַכָּבוֹד, וְהַשֵּׁרוּת בְּהֵיכָלוֹ הִיא כְּבוֹד גָּדוֹל לְכָל אָדָם.
רש״י על דברי הימים ב׳ 26:16:2 ↗זכריה: נביא ושר באוצרות הַשֵּׁם
״בימי זכריה המבין בראת האלהים. פי': שהיה נביא:״
הַפֶּרֶק מְתָאֵר אֶת הַסֵּדֶר הַמִּשְׁמָתִי שֶׁל הַמַּשְׁמָרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בְּנֵי הַלֵּוִי הָיוּ מוּפְקָדִים עַל הָאוֹצָרִים, הַשְּׁעָרִים וְהַמַּשְׁמָרִים בְּסֵדֶר מְדֻיָּק. הַתַּתְחִילָה מְתַקְשֶׁרֶת אֶת הַמִּשְׁמָרִים הַסְּפֵצִיִּים שֶׁל הַשְּׁעָרִים וְהַמִּשְׁמָרִים הַקְּבוּעִים בְּעִיר דָּוִד. רַדַּ"ק בְּפִרְשָׁתוֹ לְמַקְרֵא זָכַר שֶׁזְּכַרְיָה, שֶׁהָיָה מוּפְקָד עַל הָאוֹצָרִים, הָיָה בְּעֶצֶם נָבִיא. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַבִּינוּת הַשִּׁנִּיִּת שֶׁלּוֹ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים הִיא שֶׁמְּסַבֶּת אֶת הַבִּינוּת הַמִּקְצָעִית בַּמְּשִׁימוּת שֶׁל הַתַּפְקִיד הַמְּקֻדָּשׁ.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 26:5:1 ↗המחלקה האחרונה של הכהנים
״ובידו מקטרת להקטיר. "מקטרת" שם המחתה:״
הפסוק מתאר את האחרונים מבין הכהנים שהוצבו על פי הפקודה של דוד המלך. המשימה שלהם הייתה להקטין את הקטורת במקום המיועד לכך. בראש המנהיגים עמד אליעזר, שהיה אחראי על עבודת הכהונה הזאת. הרדק מפרש שהמילה "מקטרת" בטקסט אינה מתייחסת רק לחומר עצמו, אלא למתקן שבו מקטינים את הקטורת, שהוא המחתה. הוא מסביר שהפסוק מתמקד בכלי העבודה שבידו של אליעזר לצורך ביצוע המשימה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 26:19:1 ↗