אֲמַצְיָהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. הוּא מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַים עֶשְׂרִים וְתִשְׁעַת שָׁנִים, וְשֵׁם אִמּוֹ הָיָה יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלִַים.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ אֲמַצְיָ֔הוּ וְעֶשְׂרִ֣ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְהוֹעַדָּ֖ן מִירוּשָׁלָֽיִם׃דברי הימים ב׳ · פרק כה׳
מַלְכוּת אֲמַצְיָהוּ: מֵהַצְלָחָה וְעַד מִלְחָמָה וּמוֹת
סדר הַמְּלָכִים בְּיְהוּדָה: הַתְּבוּאָה הַצְּבָאִית, הַנְּבִיאָה וְהַתְּמוּת הַמְּלָכִית
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מַלְכוּת אֲמַצְיָהוּ וְהַצִּדְקוּת בְּהַעֲנָשַׁת הָרוֹצְחִים
הוּא עָשָׂה אֶת הַנָּכוֹן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, אֲבָל לֹא בְּלֵב שָׁלֵם.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה רַ֕ק לֹ֖א בְּלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם׃כְּשֶׁהַמַּמְלָכָה הִתְחזְּקהָה בְּיָדוֹ, הוּא הָרַג אֶת הָעֲבָדִים שֶׁהִכּוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה עָלָ֑יו וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃הוּא לֹא הִמִית אֶת בְּנֵיהֶם, כְּמוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, בְּסֵפֶר מֹשֶׁה שֶׁהַשֵּׁם צִוָּה לֶאֱמֹר: לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת בִּגְלַל בְּנִים וְלֹא בְּנִים בִּגְלַל אָבוֹת, כִּי כָּל אִישׁ יָמוּת בְּחֶטְאוֹ.
וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם לֹ֣א הֵמִ֑ית כִּ֣י כַכָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֡ה בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁה֩ אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יָמ֨וּתוּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יָמ֣וּתוּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יָמֽוּתוּ׃ (פ)גִּבּוּשׁ הַצְּבָא וּנְבִיאַת הָאֱלֹהִים
אֲמַצְיָהּ אִסֵּף אֶת יְהוּדָה וְאֶת בִּנְיָמִן וְהִמְלִיךְ אוֹתָם בְּבָתֵי אֲבוֹתֵיהֶם כְּשָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. הוּא מִפְּקִיד אֶת כֻּלָּם מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַל. בֵּין הַמְּגֻיָּסִים הוּא מָצָא שְׁלוֹשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּרֵי צָבָא אֹחֲזֵי רֹמַח וְחֲצִיצוֹת.
וַיִּקְבֹּ֤ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ אֶת־יְהוּדָ֔ה וַיַּֽעֲמִידֵ֣ם לְבֵית־אָב֗וֹת לְשָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וּלְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת לְכָל־יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן וַֽיִּפְקְדֵ֗ם לְמִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וַיִּמְצָאֵ֗ם שְׁלֹשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף בָּחוּר֙ יוֹצֵ֣א צָבָ֔א אֹחֵ֖ז רֹ֥מַח וְצִנָּֽה׃מִיִּשְׂרָאֵל שָׂכַר מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹרֵי חָיִל בְּמֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף.
וַיִּשְׂכֹּ֣ר מִיִּשְׂרָאֵ֗ל מֵ֥אָה אֶ֛לֶף גִּבּ֥וֹר חָ֖יִל בְּמֵאָ֥ה כִכַּר־כָּֽסֶף׃אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֶלְהוּ וְאָמַר: הַמֶּלֶךְ, אַל תָּבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל, כִּי הַשֵּׁם לֹא עִם כָּל בְּנֵי אֶפְרַיִם.
וְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים בָּ֤א אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הַמֶּ֕לֶךְ אַל־יָבֹ֥א עִמְּךָ֖ צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י אֵ֤ין יְהוָה֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל בְּנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃אֲבָל אִם תָּבֹא, עֲשֵׂה. חֲזַק לַמִּלְחָמָה, כִּי הָאֱלֹהִים יַכְשִׁיל אוֹתְךָ לִפְנֵי הָאוֹיֵב, כִּי לֵאלֹהִים יֵשׁ כֹּחַ לַעֲזֹר וְלְהַכְשִׁיל.
כִּ֚י אִם־בֹּ֣א אַתָּ֔ה עֲשֵׂ֖ה חֲזַ֣ק לַמִּלְחָמָ֑ה יַכְשִֽׁילְךָ֤ הָֽאֱלֹהִים֙ לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־כֹּ֛חַ בֵּאלֹהִ֖ים לַעְז֥וֹר וּלְהַכְשִֽׁיל׃ניצחון אמציה בגיא המלח
אמציה אמר לאיש האלוהים: מה לעשות עם מאה הכיכר שנתתי לחיל ישראל? איש האלוהים ענה: יש להשם לתת לך הרבה מזה.
וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָ֙הוּ֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וּמַֽה־לַּעֲשׂוֹת֙ לִמְאַ֣ת הַכִּכָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִגְד֣וּד יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֵ֚שׁ לַֽיהוָ֔ה לָ֥תֶת לְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מִזֶּֽה׃אמציה הפריד בין החיל מאפרים שהגיע אליו, כדי שיחזרו למקומם. אבל כעסם על יהודה היה גדול מאוד, והם חזרו למקומם בזעם.
וַיַּבְדִּילֵ֣ם אֲמַצְיָ֗הוּ לְהַגְּדוּד֙ אֲשֶׁר־בָּ֤א אֵלָיו֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם לָלֶ֖כֶת לִמְקוֹמָ֑ם וַיִּ֨חַר אַפָּ֤ם מְאֹד֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיָּשׁ֥וּבוּ לִמְקוֹמָ֖ם בָּחֳרִי־אָֽף׃ (פ)אמציה התחזק והנהיג את עמו, והלך בגיא המלח. הוא הכניע עשרת אלפים בני שעעיר.
וַאֲמַצְיָ֙הוּ֙ הִתְחַזַּ֔ק וַיִּנְהַג֙ אֶת־עַמּ֔וֹ וַיֵּ֖לֶךְ גֵּ֣יא הַמֶּ֑לַח וַיַּ֥ךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִ֖יר עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃עשרת אלפים אנשים מבני יהודה שרדו בחיים, והם הביאו אותם לראש הסלע. הם השליכו אותם מראש הסלע וכולם נבקעו.
וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים חַיִּ֗ים שָׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְבִיא֖וּם לְרֹ֣אשׁ הַסָּ֑לַע וַיַּשְׁלִיכ֛וּם מֵֽרֹאשׁ־הַסֶּ֖לַע וְכֻלָּ֥ם נִבְקָֽעוּ׃ (ס)אמציה והעבודה הזרה
בני הכוח שהאמציהו החזיר לשירותו לצורך המלחמה כבשו ערים ביהודה, משמרון ועד בית חורון, והרגו בהם שלושת אלפים איש, וגזלו מהם רכוש רב.
וּבְנֵ֣י הַגְּד֗וּד אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֤יב אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מִלֶּ֤כֶת עִמּוֹ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיִּפְשְׁטוּ֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִשֹּׁמְר֖וֹן וְעַד־בֵּ֣ית חוֹר֑וֹן וַיַּכּ֤וּ מֵהֶם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ בִּזָּ֥ה רַבָּֽה׃ (ס)אחרי שאמציה ניצח את האדומים, הוא הביא איתו את אלוהי בני שעיר והעמיד אותם בפני עצמו כדי להשתחוות להם ולהקריב להם קטורת.
וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֨י ב֤וֹא אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־אֲדוֹמִ֔ים וַיָּבֵ֗א אֶת־אֱלֹהֵי֙ בְּנֵ֣י שֵׂעִ֔יר וַיַּֽעֲמִידֵ֥ם ל֖וֹ לֵאלֹהִ֑ים וְלִפְנֵיהֶ֥ם יִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְלָהֶ֥ם יְקַטֵּֽר׃אבל ה' כעס על אמציה, ושלח אליו נביא שאמר לו: למה חיפשת את אלוהי העם הזה, שלא הצילו את עמך מידך?
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בַּאֲמַצְיָ֑הוּ וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ נָבִ֔יא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לָ֤מָּה דָרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֛ר לֹא־הִצִּ֥ילוּ אֶת־עַמָּ֖ם מִיָּדֶֽךָ׃בזמן שהנביא דיבר אליו, הוא אמר למלך: היועץ למלך נתן לך עצה, ועכשיו תפסיק לעשות זאת כדי שלא יכה אותך. ואז הנביא המשיך ואמר: אני יודע שאלוהים התכוון להשמיד אותך, כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי.
וַיְהִ֣י ׀ בְּדַבְּר֣וֹ אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַלְיוֹעֵ֤ץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ נְתַנּ֔וּךָ חֲדַל־לְךָ֖ לָ֣מָּה יַכּ֑וּךָ וַיֶּחְדַּ֣ל הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יָעַ֤ץ אֱלֹהִים֙ לְהַשְׁחִיתֶ֔ךָ כִּֽי־עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְתָּ לַעֲצָתִֽי׃ (פ)התנשאות אמציה ומענה מלך ישראל
אמציה מלך יהודה פנה ליוואש בן יהוא, מלך ישראל, ושלח לו הודעה שאומרת: בוא, נפגוש פנים אל פנים.
וַיִּוָּעַ֗ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וַ֠יִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לך [לְכָ֖ה] נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃מלך ישראל שלח תשובה לאמציה מלך יהודה ואמר: כמו שהחוח שבלבנון שלח אל הארז שבלבנון ואמר: תן את בתך לבני לאישה, כך חיית השדה שבלבנון עברה ורמסה את החוח.
וַיִּשְׁלַ֞ח יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃אמר: אמרת שהכית את אדום, והלב שלך התנשא כדי להתגאות. עכשיו תישאר בביתך, למה תתעצבן בבטלה ותפול, אתה ויהודה יחד.
אָמַ֗רְתָּ הִנֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּנְשָׂאֲךָ֥ לִבְּךָ֖ לְהַכְבִּ֑יד עַתָּה֙ שְׁבָ֣ה בְּבֵיתֶ֔ךָ לָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃אמציה לא שמע, כי זה הגיע מאלוהים כדי שהוא יישאר בכיבויו, כי הם חיפשו את אלוהי אדום.
וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ כִּ֤י מֵהָֽאֱלֹהִים֙ הִ֔יא לְמַ֖עַן תִּתָּ֣ם בְּיָ֑ד כִּ֣י דָֽרְשׁ֔וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֥י אֱדֽוֹם׃מלחמת יהואש ואמציה
יהואש מלך ישראל עלה, והוא ואמציה מלך יהודה פגשו זה את זה בבית שמש שביהודה.
וַיַּ֨עַל יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃יהודה הובסה בפני ישראל, וכל אחד ברח למסלתו.
וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃יהואש מלך ישראל שבה את אמציה מלך יהודה בן יהואש בן יהואחז בבית שמש, והביא אותו לירושלים. הוא פרץ את חומת ירושלים משער אפרים ועד שער הפונה, באורך ארבע מאות אמה.
וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֗ז תָּפַ֛שׂ יוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹ֞ץ בְּחוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֗ם מִשַּׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפּוֹנֶ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃שמרון השתלט על כל הזהב והכסף ועל כל הכלים שנמצאו בבית האל יחד עם עבדי אדום, וגם על אוצרות בית המלך ועל בני המעורבים.
וְכָֽל־הַזָּהָ֣ב וְהַכֶּ֡סֶף וְאֵ֣ת כָּל־הַ֠כֵּלִים הַנִּמְצְאִ֨ים בְּבֵית־הָאֱלֹהִ֜ים עִם־עֹבֵ֣ד אֱד֗וֹם וְאֶת־אֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)מְלִיכוּת אֲמַצְיָהוּ וּמְותוֹ
אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶק יְהוּדָה מָלַךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶן יְהוֹאָחָז, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת יוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃עוֹד יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים עַל הַשְּׁתֵּי הַתְּקֻפּוֹת הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אֲמַצְיָהוּ, וְהֵם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וִישְׂרָאֵל.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֔הוּ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא֙ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃מֵהָעֵת שֶׁאָסַר אֲמַצְיָהוּ מִלֶּצֶר אֶת הַשֵּׁם, קָשְׁרוּ עָלָיו בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא בָּרַח לְלָכִישׁ, שָׁלְחוּ אַחֲרָיו לְלָכִישׁ וְהֵמֵתּוּ אוֹתוֹ שָׁם.
וּמֵעֵ֗ת אֲשֶׁר־סָ֤ר אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִיתֻ֖הוּ שָֽׁם׃הוּסָעַ מְעַל הַסּוּסִים וְקִבְּרוּ אוֹתוֹ עִם אֲבוֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה.
וַיִּשָּׂאֻ֖הוּ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַֽיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר יְהוּדָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מַלְכוּת אֲמַצְיָהוּ וְהַצִּדְקוּת בְּהַעֲנָשַׁת הָרוֹצְחִים
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ אֲמַצְיָ֔הוּ וְעֶשְׂרִ֣ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְהוֹעַדָּ֖ן מִירוּשָׁלָֽיִם׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה רַ֕ק לֹ֖א בְּלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם׃
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה עָלָ֑יו וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃
וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם לֹ֣א הֵמִ֑ית כִּ֣י כַכָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֡ה בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁה֩ אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יָמ֨וּתוּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יָמ֣וּתוּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יָמֽוּתוּ׃ (פ)
גִּבּוּשׁ הַצְּבָא וּנְבִיאַת הָאֱלֹהִים
וַיִּקְבֹּ֤ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ אֶת־יְהוּדָ֔ה וַיַּֽעֲמִידֵ֣ם לְבֵית־אָב֗וֹת לְשָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וּלְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת לְכָל־יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן וַֽיִּפְקְדֵ֗ם לְמִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וַיִּמְצָאֵ֗ם שְׁלֹשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף בָּחוּר֙ יוֹצֵ֣א צָבָ֔א אֹחֵ֖ז רֹ֥מַח וְצִנָּֽה׃
וַיִּשְׂכֹּ֣ר מִיִּשְׂרָאֵ֗ל מֵ֥אָה אֶ֛לֶף גִּבּ֥וֹר חָ֖יִל בְּמֵאָ֥ה כִכַּר־כָּֽסֶף׃
וְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים בָּ֤א אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הַמֶּ֕לֶךְ אַל־יָבֹ֥א עִמְּךָ֖ צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י אֵ֤ין יְהוָה֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל בְּנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃
כִּ֚י אִם־בֹּ֣א אַתָּ֔ה עֲשֵׂ֖ה חֲזַ֣ק לַמִּלְחָמָ֑ה יַכְשִֽׁילְךָ֤ הָֽאֱלֹהִים֙ לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־כֹּ֛חַ בֵּאלֹהִ֖ים לַעְז֥וֹר וּלְהַכְשִֽׁיל׃
ניצחון אמציה בגיא המלח
וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָ֙הוּ֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וּמַֽה־לַּעֲשׂוֹת֙ לִמְאַ֣ת הַכִּכָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִגְד֣וּד יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֵ֚שׁ לַֽיהוָ֔ה לָ֥תֶת לְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מִזֶּֽה׃
וַיַּבְדִּילֵ֣ם אֲמַצְיָ֗הוּ לְהַגְּדוּד֙ אֲשֶׁר־בָּ֤א אֵלָיו֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם לָלֶ֖כֶת לִמְקוֹמָ֑ם וַיִּ֨חַר אַפָּ֤ם מְאֹד֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיָּשׁ֥וּבוּ לִמְקוֹמָ֖ם בָּחֳרִי־אָֽף׃ (פ)
וַאֲמַצְיָ֙הוּ֙ הִתְחַזַּ֔ק וַיִּנְהַג֙ אֶת־עַמּ֔וֹ וַיֵּ֖לֶךְ גֵּ֣יא הַמֶּ֑לַח וַיַּ֥ךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִ֖יר עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃
וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים חַיִּ֗ים שָׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְבִיא֖וּם לְרֹ֣אשׁ הַסָּ֑לַע וַיַּשְׁלִיכ֛וּם מֵֽרֹאשׁ־הַסֶּ֖לַע וְכֻלָּ֥ם נִבְקָֽעוּ׃ (ס)
אמציה והעבודה הזרה
וּבְנֵ֣י הַגְּד֗וּד אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֤יב אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מִלֶּ֤כֶת עִמּוֹ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיִּפְשְׁטוּ֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִשֹּׁמְר֖וֹן וְעַד־בֵּ֣ית חוֹר֑וֹן וַיַּכּ֤וּ מֵהֶם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ בִּזָּ֥ה רַבָּֽה׃ (ס)
וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֨י ב֤וֹא אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־אֲדוֹמִ֔ים וַיָּבֵ֗א אֶת־אֱלֹהֵי֙ בְּנֵ֣י שֵׂעִ֔יר וַיַּֽעֲמִידֵ֥ם ל֖וֹ לֵאלֹהִ֑ים וְלִפְנֵיהֶ֥ם יִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְלָהֶ֥ם יְקַטֵּֽר׃
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בַּאֲמַצְיָ֑הוּ וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ נָבִ֔יא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לָ֤מָּה דָרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֛ר לֹא־הִצִּ֥ילוּ אֶת־עַמָּ֖ם מִיָּדֶֽךָ׃
וַיְהִ֣י ׀ בְּדַבְּר֣וֹ אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַלְיוֹעֵ֤ץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ נְתַנּ֔וּךָ חֲדַל־לְךָ֖ לָ֣מָּה יַכּ֑וּךָ וַיֶּחְדַּ֣ל הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יָעַ֤ץ אֱלֹהִים֙ לְהַשְׁחִיתֶ֔ךָ כִּֽי־עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְתָּ לַעֲצָתִֽי׃ (פ)
התנשאות אמציה ומענה מלך ישראל
וַיִּוָּעַ֗ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וַ֠יִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לך [לְכָ֖ה] נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃
וַיִּשְׁלַ֞ח יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃
אָמַ֗רְתָּ הִנֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּנְשָׂאֲךָ֥ לִבְּךָ֖ לְהַכְבִּ֑יד עַתָּה֙ שְׁבָ֣ה בְּבֵיתֶ֔ךָ לָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃
וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ כִּ֤י מֵהָֽאֱלֹהִים֙ הִ֔יא לְמַ֖עַן תִּתָּ֣ם בְּיָ֑ד כִּ֣י דָֽרְשׁ֔וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֥י אֱדֽוֹם׃
מלחמת יהואש ואמציה
וַיַּ֨עַל יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃
וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃
וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֗ז תָּפַ֛שׂ יוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹ֞ץ בְּחוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֗ם מִשַּׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפּוֹנֶ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃
וְכָֽל־הַזָּהָ֣ב וְהַכֶּ֡סֶף וְאֵ֣ת כָּל־הַ֠כֵּלִים הַנִּמְצְאִ֨ים בְּבֵית־הָאֱלֹהִ֜ים עִם־עֹבֵ֣ד אֱד֗וֹם וְאֶת־אֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)
מְלִיכוּת אֲמַצְיָהוּ וּמְותוֹ
וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת יוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֔הוּ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא֙ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃
וּמֵעֵ֗ת אֲשֶׁר־סָ֤ר אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִיתֻ֖הוּ שָֽׁם׃
וַיִּשָּׂאֻ֖הוּ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַֽיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר יְהוּדָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַתּוֹדָעָה עַל שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל אֲמַצְיָהוּ בְּיְהוּדָה, הַמִּלְחָמוֹת שֶׁקִּיקַם וְהַמַּצָּב הַדָּתִי בְּיָמָיו.
מַלְכוּת אֲמַצְיָהוּ וְהַצִּדְקוּת בְּהַעֲנָשַׁת הָרוֹצְחִים
תּוֹצְרַת שִׁוְי הַמַּלְכוּת שֶׁל אֲמַצְיָהוּ. הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת תְּקופַת מַלְכוּתוֹ, אֶת הַמַּצָּב הַמּוּסְרִי שֶׁלּוֹ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ הָרַג אֶת רוֹצְחֵי אָבִיו מִתְמַדֵּם בְּצַדִּיקוּת הַתּוֹרָה.
גִּבּוּשׁ הַצְּבָא וּנְבִיאַת הָאֱלֹהִים
הַמֶּלֶךְ אֲמַצְיָהּ מַאַסֵּף וּמְאַרגֵן אֶת צְבָא יְהוּדָה וּבִנְיָמִן מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַל, כְּאֵישׁ שֶׁמָּצָא שְׁלוֹשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף לוחֲמִים, וְעוֹד שָׂכַר מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹרִים מִיִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִישׁ הָאֱלֹהִים מַתְרִיעַ שֶׁהַשֵּׁם לֹא עִם בְּנֵי אֶפְרַיִם, וְנִתָּן לַמֶּלֶךְ לָבֹא לַמִּלְחָמָה בְּתַנְאי שֶׁהָאֱלֹהִים יַכְשִׁיל אֶת אוֹיְבוֹ.
ניצחון אמציה בגיא המלח
אמציה פוגש איש האלוהים ושואל מה לעשות עם הקרב שנתן לחיל ישראל. לאחר פרידת חיל אפרים בכעס, אמציה מוביל את יהודה לניצחון על בני שעעיר בגיא המלח, ומעניש את השבויים על ידי השלכתם מראש הסלע.
אמציה והעבודה הזרה
הפסוקים מתארים את כיבוש הערים ביהודה על ידי כוחות המלחמה של אמציה, ואת טעותו של המלך שאימץ את אלוהי בני שעיר. בעקבות כך, נשלח נביא כדי להזהיר את המלך מפני חרון אפס, לאחר שלא שמע לעצות המגיעים אליו.
התנשאות אמציה ומענה מלך ישראל
אמציה מלך יהודה שלח פנייה ליוואש מלך ישראל להסדר מדיני. מלך ישראל השיב במימשל של משל על חוח וארז, תוך שהוא מבקר את גאוותו של אמציה לאחר ניצחונו באדום ומזהיר אותו מפני נפילה מוחלטת של יהודה.
מלחמת יהואש ואמציה
הקטע מתאר את המפגש בין יהואש מלך ישראל לאמציה מלך יהודה בבית שמש. יהואש מנצח את יהודה, שובל את אמציה לירושלים ופורץ את חומת העיר. בסוף המלחמה, שמרון משתלט על אוצרות בית האל ובית המלך ועל אוכלוסיות מעורבות.
מְלִיכוּת אֲמַצְיָהוּ וּמְותוֹ
הַקְּטעַת מְסַפֶּרֶת אֶת סוֹף שְׁתֵּה הַתְּקֻפּוֹת: מְלִיכוּת אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ בְּיְהוּדָה, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. הַטֶּקסט מְצִיין אֶת הַמַּעֲשִׂים הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַמְּלָכִים וּמְסַפֵּר כְּבָר אֶת מְתוֹ: אַחֲרֵי שֶׁסָּר מֵהַשֵּׁם, אֲמַצְיָהוּ בָּרַח לְלָכִישׁ, שָׁם הֻמְתְּתוֹ וְקִבְּרוּ אוֹתוֹ בְּעִיר יְהוּדָה עִם אֲבוֹתָיו.
הַטֶּקסט מְתָם בְּסִימָן הַסּוֹף שֶׁל מְלָכוּת אֲמַצְיָהוּ וּמְתוֹתָיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההצלחה הצבאית של אמציה והבחנה בין טוב לרע
״שָׂחַקְתִּי עִם אֲמַצְיָה וְנָתַתִּי מַלְכֵי אֱדוֹם בְּיָדוֹ. הֵבִיא אֱלֹהֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם״
הקטע מתוך מסכת סנהדרין עוסק בכיבוש אדום על ידי המלך אמציה. לפי המקור, הַשֵּׁם נתן לו את מלכי אדום בידו, אך לאחר הניצחון הביא אמציה את אלוהיהם של בני שעיר והשליך אותם בפניו, וגם השתחווה להם וקיטט בפניהם. הפסוק המצוטט מתאר את המעשה הזה בפירוט רב על התהליך של הבאת האלוהים והשתחייה לפניהם. רב פפא מפרש את המעשה באופן מעמיק יותר. הוא מסביר שהדברים מלמדים על חוסר היכולת להבחין בין טוב לרע. הוא משתמש בביטוי בארמית שמתאר מצב שבו אדם מקבל דברים ממאור פנים אך אינו מבין את משמעותם האמיתית. התובנה המרכזית היא הצרות והחמרה על מי שאינו יודע להבחין בין הטוב לרע.
סנהדרין ק״ג א:ח׳ ↗התחנונים של משה: בקשת כניסה לארץ מתוך אמונה
״דברים ג ואתחנן אל ה' – במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר – שאין ת"ל, אלא א"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני –״
בְּפֶרֶק זֶה הַסְּפְרִי מְסַבֵּל אֶת מִלִּים מִדִּבְרֵי מֹשֶׁה, כְּשֶׁהוּא מִתְפַלֵּל אֶל הַשֵּׁם בְּבַקשָׁה לְהִכָּנֵס אֶל הָאָרֶץ. הַסְּפְרִי מְסַבֵּר שֶׁמֹּשֶׁה הִתְפַּלֵּל בְּסוֹג מְיֻחָד שֶׁל תַּחֲנוּנִים. הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם, הַמּוֹשֵׁל בְּכָל הָעוֹלָם, לְהוֹדִיעַ לוֹ אִם יוּכַל לְהִכָּנֵס לַאָרֶץ. מֹשֶׁה מְזַכֵּר לַשֵּׁם אֶת הַשְׁבוּעָה וְאֶת הַנִּסִּים וְגִבּוֹר וְאֶת הַטּוֹב שֶׁבְּמִדַּת הַדִּין שֶׁמְּכַבֶּשֶׁת אֶת הָעֲוֹנוֹת. הַסְּפְרִי מְפֵרֵשׁ שֶׁמֹּשֶׁה מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַנִּסִּים וְאֶת הַטּוֹב שֶׁל הַשֵּׁם. הוּא מְזַכֵּר אֶת הַנִּסִים שֶׁקָּרוּ בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם. מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ לַעֲבֹר וְלִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. הַסְּפְרִי מְצַיֵּן תּוֹרִים שׁוֹנִים עַל מִישׁוּר הַמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁמּוֹשֶׁה בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּפַרֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁאָר כְּמַלְכוּת יְרוּשָׁלַם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
ספרי במדבר קל״ד:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הסיבה לכך שהשם לא היה עם אפרים
״כי אין ה' עם ישראל כל בני אפרים. לפי שירבעם משבט אפרים והוא היה הראשון שהחטיא את ישראל ובכל דור ודור אחריו היה להם למוקש״
הפרשן רש"י מסביר מדוע נכתב שאין ה" עם כל בני אפרים. הוא מציין שירבעם בן ירובואם, שהיה משבט אפרים, היה הראשון שחטא נגד ישראל. בגלל המעשה הזה, כל הדורות הבאים אחריו נפלו למלכודת של עבודת עריקי זהב שירבעם הקים. רש"י מפרש את המקרא דרך ההיסטוריה של שבט אפרים. לפי גישה זו, החטא הראשוני של מנהיג השבט גרם להמשכיות של טעות רוחנית. הטעות הזאת הפכה למוקש שגרם לשבט להתרחק מהקשר עם ה" בשל עבודת העוורים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 25:7:1 ↗הסבר על המיקום של בית שמש
״בבית שמש. היתה המלחמה והוצרך לומר שלא תאמר כשתפשו אמציה למה הביאו לירושלים ולא לשומרון לפי שהיה בית שמש סמוך לירושלים:״
בפסוק זה מתוארת מלחמה שהתרחשה בבית שמש. לפי רש"י, יש צורך לציין שהלחימה התקיימה דווק' בבית שמש, כדי למנוע טעות בהבנת הסיפור. ללא הפירוט הזה, עלולה הייתה להתעורר שאלה מדוע הביאו את אמציה לירושלים במקום לשומרון. התשובה לכך היא שבית שמש נמצא בקרבת ירושלים. רש"י מסביר את המיקום הגיאוגרפי כדי להבהיר את ההיגיון שמאחורי הפעולה המדוברת. ההסבר מתמקד בקירוב המקומות ובקשר שבין אזור המלחמה לבין העיר ירושלים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 25:21:1 ↗אמוץ אבי ישעיהו הנביא
״ואיש האלהים בא אליו. אמרו (אדר"נ לז נוסחא ב) כי זה היה אמוץ אבי ישעיהו הנביא:״
הַפֶּסֶק מְסַפֵּר עַל הַמִּשְׁמָעַת הַתַּפְקִידִית שֶׁל הַמְּזַמְּרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בַּסּוֹף הַפֶּסֶק מִזְכִּיר אֶת הַמְּזַמְּרִים הַמְּיוּצָדִים, וּבֵין הַשְּׁמוֹת מִצְעַנְדֵן אֶת הַקֶּשֶׁר לַמְּזַמְּרִים הָאֵלֶּה. רַדַּק מְסַבֵּר עַל הַמִּשְׁאָר בַּפּסוק שֶׁמַּזְכִּיר "אִישׁ הָאֱלֹהִים". הוּא מַצִיעַ שֶׁמִּשְׁאָר זֶה מְתַכְנֵס אֶל אֱמוֹץ, אֲבִי הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ. הַתַּרְגּוּם הַזֶּה מְבַסֵּס עַל מְקוֹרִים אַחֵרִים וְאֵינוֹ מְהַוֶּה עִקָּרִים שֶׁל כָּל הַפָּרָשִׁים.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 25:7:1 ↗המשמעות של המילה "להכביד"
״ונשאך לבך להכביד. להרבות עוד מלחמה, כמו "והכבדתים ולא יצערו" (יר' ל,יט) שפרושו: והרביתים:״
בְּפֶרֶט עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, הַרַּדַּ"ק מְסַבֵּר אֶת הַמִּלָּה "לְהַכְבִּיד" שֶׁמוֹפֵעַ בַּטֶּקסט. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְהַגְבִּיר אֶת הַמִּלְחָמָה וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ קָשָׁה יוֹתֵר. הַרַּדַּ"ק מְצַיֵּן כְּדַיִקְטוּמָה כְּלוּמֶה שֶׁמּוֹפֵעַ בְּסֵפֶר יוֹסֵף, בְּמַטָּרָה לְהַבְהִיל אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַכְבָּדַת הַמִּלְחָמָה. הַהֶסְבֵּר שֶׁל הַרַּדַּ"ק הוּא הֶסְבֵּר ל easily הֲבָנָה שֶׁל הַמִּלָּה כְּעַצְמוֹ, וְהוּא מְבִיא דּוּגְמָה מֵהַמִּקְרָא כְּדֵי לְהַוִּיעַ אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַמּוּשְׁגַּחַת. הַמַּטָּרָה שֶׁלּוֹ הִיא לְהַבְהִיר אֶת הַמִּלָּה הַקְּשָׁה בְּעֶצְמָהּ בְּעַיִן הַקּוֹרֵא הַמּוֹדֶרְנִי.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 25:19:1 ↗