יואש מלך בירשלים ארבעים שנה, כשהתחיל למלוך היה בן שבע שנים. אמו הייתה צבייה מבית שבע.
בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמָלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃דברי הימים ב׳ · פרק כד׳
ממלכת יואש, שיפוץ בית ה' וסוף ימי המלוכה
יואש מלך יהודה, החל בשיפוץ בית ה' בשיתוף עם כהנים ולוויים, ועד לפריחת הממלכה וסיום תקופת המלוכה של יהואש ואמציה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ממלכת יואש ושיפוץ בית ה'
יואש עשה את מה שצדק בעיני ה', כל ימי שהיה יהוידע הכהן בחיים.
וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כָּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃יהוידע הכהן נשא לו שתי נשים, והיו לו בנים ובנות.
וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃אחרי כל זה, יואש החליט בלב כן לשפץ מחדש את בית ה'.
וַיְהִ֖י אַחֲרֵיכֵ֑ן הָיָה֙ עִם־לֵ֣ב יוֹאָ֔שׁ לְחַדֵּ֖שׁ אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הצורך בחיזוק בית הַשֵּׁם
הוא קיבץ את הכהנים והלוויים ואמר להם: צאו לערי יהודה ואספו מכל ישראל כסף כדי לחזק את בית אלוהיכם שנה אחר שנה. אתם תמהרו לעשות את זה, אבל הלוויים לא מיהרו.
וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק ׀ אֶת־בֵּ֣ית אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תְּמַהֲר֣וּ לַדָּבָ֑ר וְלֹ֥א מִֽהֲר֖וּ הַֽלְוִיִּֽם׃המלך קרא ליהוידע, המנהיג, ושאל אותו: למה לא בדקת לגבי הלוויים כדי להביא מיהודה ומירושלים את המשא של משה, עבד הַשֵּׁם, ואת הקהל של ישראל עבור אוהל העדות?
וַיִּקְרָ֣א הַמֶּלֶךְ֮ לִֽיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙ לֹֽא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִֽיהוּדָ֣ה וּמִֽירוּשָׁלִַ֗ם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְהוָ֔ה וְהַקָּהָ֖ל לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְאֹ֖הֶל הָעֵדֽוּת׃הסיבה היא שעתליה הרעה פרצה את בית האלוהים, וכל הקדושים בבית הַשֵּׁם עשו גם הם דברים עבור הבעלים.
כִּ֤י עֲתַלְיָ֙הוּ֙ הַמִּרְשַׁ֔עַת בָּנֶ֥יהָ פָרְצ֖וּ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וְגַם֙ כָּל־קָדְשֵׁ֣י בֵית־יְהוָ֔ה עָשׂ֖וּ לַבְּעָלִֽים׃המלך אמר, והם הכינו ארון אחד ושמו אותו מחוץ לשער בית הַשֵּׁם.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה חֽוּצָה׃הַמַּעֲנֶה שֶׁל מֹשֶׁה וְהַתְקִין בֵּית הַשֵּׁם
בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם הֶעֱלוּ קוֹל, כְּדֵי לְהָבִיא לַהַשֵּׁם אֶת הַמַּעֲנֶה שֶׁל מֹשֶׁה, עֶבֶד הָאֱלֹהִים, שֶׁנָּתַן עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר.
וַיִּתְּנוּ־ק֞וֹל בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֗ם לְהָבִ֤יא לַֽיהוָה֙ מַשְׂאַ֞ת מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־הָאֱלֹהִ֛ים עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּֽר׃כָּל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם שָׂמְחוּ, וְהֵם הֵבִיאוּ וְהִשְׁלִיכוּ אֶת הַכֶּסֶף לָאָרוֹן עַד שֶׁהַכַּמּוּת הִשְׁלִימָה.
וַיִּשְׂמְח֥וּ כָל־הַשָּׂרִ֖ים וְכָל־הָעָ֑ם וַיָּבִ֛יאוּ וַיַּשְׁלִ֥יכוּ לָאָר֖וֹן עַד־לְכַלֵּֽה׃בְּעֵת שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת הָאָרוֹן לַמֶּמְשָׁלָה בְּעֶזְרַת הַלְּוִיִּם, הַשָּׂרִים וְהָעָם רָאוּ כִּי הַכֶּסֶף הָיָה הַרְבֵּה. לָכֵן בָּא הַסּוֹפֵר שֶׁל הַמֶּלֶק וְהַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, וְכֻלָּם הִפְעִיעוּ עַל הָאָרוֹן, הֶעֱלוּ אוֹתוֹ וְהֶחְזִירוּ אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ. כָּךְ עָשׂוּ יוֹם יוֹם, וְהֵם אִסְּפוּ הַרְבֵּה כֶּסֶף.
וַיְהִ֡י בְּעֵת֩ יָבִ֨יא אֶת־הָֽאָר֜וֹן אֶל־פְּקֻדַּ֣ת הַמֶּלֶךְ֮ בְּיַ֣ד הַלְוִיִּם֒ וְכִרְאוֹתָ֞ם כִּי־רַ֣ב הַכֶּ֗סֶף וּבָ֨א סוֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּפְקִיד֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וִיעָ֙רוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וְיִשָּׂאֻ֖הוּ וִֽישִׁיבֻ֣הוּ אֶל־מְקֹמ֑וֹ כֹּ֤ה עָשׂוּ֙ לְי֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם וַיַּֽאַסְפוּ־כֶ֖סֶף לָרֹֽב׃הַמֶּלֶךְ וִיחוֹיָדָע נָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף לַעוֹשֵׂי הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַשֵּׁם. הַחַצְבִים, הָחָרָשִׁים וְגַם חָרָשֵׁי הַבַּרְזֶל וְהַנְּחֹשֶׁת הָיוּ שְׂכָרִים, כְּדֵי לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית הַשֵּׁם וּלְחַזֵּק אוֹתוֹ.
וַיִּתְּנֵ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ וִֽיהוֹיָדָ֗ע אֶל־עוֹשֵׂה֙ מְלֶ֙אכֶת֙ עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהוָ֔ה וַיִּֽהְי֤וּ שֹׂכְרִים֙ חֹצְבִ֣ים וְחָרָשִׁ֔ים לְחַדֵּ֖שׁ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְ֠גַם לְחָרָשֵׁ֤י בַרְזֶל֙ וּנְחֹ֔שֶׁת לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃סיום עבודת בית האלוהים ומותו של יהוידע
העובדים שעסקו במלאכה עשו את העבודה, והם העלו את הכל בידיהם לפי התוכנית המדויקת, והקימו את בית האלוהים כפי שנקבע.
וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה וַתַּ֧עַל אֲרוּכָ֛ה לַמְּלָאכָ֖ה בְּיָדָ֑ם וַֽיַּעֲמִ֜ידוּ אֶת־בֵּ֧ית הָֽאֱלֹהִ֛ים עַל־מַתְכֻּנְתּ֖וֹ וַֽיְאַמְּצֻֽהוּ׃כשסיימו את העבודה, הם הביאו את שאר הכסף לפני המלך, ויהוידע הכין ממנו כלים לעבודת בית יהוה, כמו כלים לשירות, ומגישים, כפות, וכלי זהב וכסף. כל ימי יהוידע, המגישים הציעו קורבנות בבית יהוה באופן קבוע.
וּֽכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִֽיהוֹיָדָ֜ע אֶת־שְׁאָ֣ר הַכֶּ֗סֶף וַיַּעֲשֵׂ֨הוּ כֵלִ֤ים לְבֵית־יְהוָה֙ כְּלֵ֣י שָׁרֵ֔ת וְהַעֲל֣וֹת וְכַפּ֔וֹת וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וָכָ֑סֶף וַ֠יִּֽהְיוּ מַעֲלִ֨ים עֹל֤וֹת בְּבֵית־יְהוָה֙ תָּמִ֔יד כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹיָדָֽע׃ (פ)יהוידע הזדקן, חי שנים רבות, ומת בגיל מאה ושלושים.
וַיִּזְקַ֧ן יְהוֹיָדָ֛ע וַיִּשְׂבַּ֥ע יָמִ֖ים וַיָּמֹ֑ת בֶּן־מֵאָ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמוֹתֽוֹ׃קברו אותו בעיר דוד יחד עם המלכים, כי הוא עשה טוב בישראל, עם האלוהים ועם משפחתו.
וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְעִיר־דָּוִ֖יד עִם־הַמְּלָכִ֑ים כִּֽי־עָשָׂ֤ה טוֹבָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְעִ֥ם הָאֱלֹהִ֖ים וּבֵיתֽוֹ׃ (ס)עזיבת ה׳ והתראה נבואית
אחרי מות יהוידע, הגיעו שרי יהודה והשתחוו למלך. באותו זמן המלך שמע את דבריהם.
וְאַֽחֲרֵ֥י מוֹת֙ יְה֣וֹיָדָ֔ע בָּ֚אוּ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לַמֶּ֑לֶךְ אָ֛ז שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֲלֵיהֶֽם׃הם עזבו את בית ה׳ אלוהי אבותיהם ועבדו את האשרות והעצים. בגלל האשמה הזאת, כעס ה׳ על יהודה ועל ירושלים.
וַיַּֽעַזְב֗וּ אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְד֥וּ אֶת־הָאֲשֵׁרִ֖ים וְאֶת־הָֽעֲצַבִּ֑ים וַֽיְהִי־קֶ֗צֶף עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּאַשְׁמָתָ֖ם זֹֽאת׃הוא שלח אליהם נביאים כדי להחזיר אותם אל ה׳, והם התריעו מפניהם, אבל הם לא הקשיבו.
וַיִּשְׁלַ֤ח בָּהֶם֙ נְבִאִ֔ים לַהֲשִׁיבָ֖ם אֶל־יְהוָ֑ה וַיָּעִ֥ידוּ בָ֖ם וְלֹ֥א הֶאֱזִֽינוּ׃ (ס)רוח אלוהים עליה זכריה בן יהוידע הכהן. הוא עמד לפני העם ואמר להם: כך אמר ה׳: למה אתם עוברים את מצוות ה׳ ולא מצליחים? כי עזבתם את ה׳ והוא עזב אתכם.
וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר הָאֱלֹהִ֗ים לָמָה֩ אַתֶּ֨ם עֹבְרִ֜ים אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהוָה֙ וְלֹ֣א תַצְלִ֔יחוּ כִּֽי־עֲזַבְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה וַיַּֽעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃סוף ימי יהואש ופלישת ארם
הם קשרו אותו והרגו אותו באבנים, לפי פקודת המלך, בחצר בית יהוה.
וַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּחֲצַ֖ר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃המלך יהואש לא זכר את החסד שעשה איתו אביו יהוידע, והוא הרג את בנו, ואמר: "יהי יהוה שידרוש".
וְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא יְהוָ֖ה וְיִדְרֹֽשׁ׃ (פ)בסוף השנה עלה על יהודה צבא ארם, ובאו לירושלים והשמידו את כל שרי העם, ושלחו את כל השלל למלך דמשק.
וַיְהִ֣י ׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒ וַיָּבֹ֗אוּ אֶל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּשְׁחִ֛יתוּ אֶת־כָּל־שָׂרֵ֥י הָעָ֖ם מֵעָ֑ם וְכָל־שְׁלָלָ֥ם שִׁלְּח֖וּ לְמֶ֥לֶךְ דַּרְמָֽשֶׂק׃כי צבא ארם בא עם מעטים מאוד, אבל יהוה נתן בידיהם כוח רב מאוד, כי הם עזבו את יהוה אלוהי אבותיהם ופעלנו נגד יהואש כשיפוט.
כִּי֩ בְמִצְעַ֨ר אֲנָשִׁ֜ים בָּ֣אוּ ׀ חֵ֣יל אֲרָ֗ם וַֽיהוָה֙ נָתַ֨ן בְּיָדָ֥ם חַ֙יִל֙ לָרֹ֣ב מְאֹ֔ד כִּ֣י עָֽזְב֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם וְאֶת־יוֹאָ֖שׁ עָשׂ֥וּ שְׁפָטִֽים׃סוף ימי אמציה
והוא הלך לו מהם, כי עזבו אותו אנשים רבים בעלי כוונות רעות, והעבדים שלו קשרו קשר נגד לו בדם בני יהוידע הכהן, והרגו אותו על מיטתו ומת, וקברו אותו בעיר דוד, אבל לא קברו אותו בקברי המלכים.
וּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּֽי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ במחליים [בְּמַחֲלוּיִ֣ם] רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ עָלָ֜יו עֲבָדָ֗יו בִּדְמֵי֙ בְּנֵי֙ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַיַּֽהַרְגֻ֥הוּ עַל־מִטָּת֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וַֽיִּקְבְּרֻ֙הוּ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וְלֹ֥א קְבָרֻ֖הוּ בְּקִבְר֥וֹת הַמְּלָכִֽים׃ (ס)אלו הם שקשרו קשר נגד לו: זבדי בן שמעת העמוני, ויהוזבד בן שמרית המואבי.
וְאֵ֖לֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִ֣ים עָלָ֑יו זָבָ֗ד בֶּן־שִׁמְעָת֙ הָֽעַמּוֹנִ֔ית וִיה֣וֹזָבָ֔ד בֶּן־שִׁמְרִ֖ית הַמּוֹאָבִֽית׃ובניו היו לו, והמשא עליו היה כבד מאוד, ויסוד בית האלוהים היה להם, כפי שכתוב במדרש ספר המלכים, ואמציה בן שלו תפס את המלוכה אחריו.
וּבָנָ֞יו ורב [יִ֧רֶ֞ב] הַמַּשָּׂ֣א עָלָ֗יו וִיסוֹד֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־מִדְרַ֖שׁ סֵ֣פֶר הַמְּלָכִ֑ים וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ממלכת יואש ושיפוץ בית ה'
בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמָלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כָּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃
וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃
וַיְהִ֖י אַחֲרֵיכֵ֑ן הָיָה֙ עִם־לֵ֣ב יוֹאָ֔שׁ לְחַדֵּ֖שׁ אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
הצורך בחיזוק בית הַשֵּׁם
וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק ׀ אֶת־בֵּ֣ית אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תְּמַהֲר֣וּ לַדָּבָ֑ר וְלֹ֥א מִֽהֲר֖וּ הַֽלְוִיִּֽם׃
וַיִּקְרָ֣א הַמֶּלֶךְ֮ לִֽיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙ לֹֽא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִֽיהוּדָ֣ה וּמִֽירוּשָׁלִַ֗ם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְהוָ֔ה וְהַקָּהָ֖ל לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְאֹ֖הֶל הָעֵדֽוּת׃
כִּ֤י עֲתַלְיָ֙הוּ֙ הַמִּרְשַׁ֔עַת בָּנֶ֥יהָ פָרְצ֖וּ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וְגַם֙ כָּל־קָדְשֵׁ֣י בֵית־יְהוָ֔ה עָשׂ֖וּ לַבְּעָלִֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה חֽוּצָה׃
הַמַּעֲנֶה שֶׁל מֹשֶׁה וְהַתְקִין בֵּית הַשֵּׁם
וַיִּתְּנוּ־ק֞וֹל בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֗ם לְהָבִ֤יא לַֽיהוָה֙ מַשְׂאַ֞ת מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־הָאֱלֹהִ֛ים עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּֽר׃
וַיִּשְׂמְח֥וּ כָל־הַשָּׂרִ֖ים וְכָל־הָעָ֑ם וַיָּבִ֛יאוּ וַיַּשְׁלִ֥יכוּ לָאָר֖וֹן עַד־לְכַלֵּֽה׃
וַיְהִ֡י בְּעֵת֩ יָבִ֨יא אֶת־הָֽאָר֜וֹן אֶל־פְּקֻדַּ֣ת הַמֶּלֶךְ֮ בְּיַ֣ד הַלְוִיִּם֒ וְכִרְאוֹתָ֞ם כִּי־רַ֣ב הַכֶּ֗סֶף וּבָ֨א סוֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּפְקִיד֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וִיעָ֙רוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וְיִשָּׂאֻ֖הוּ וִֽישִׁיבֻ֣הוּ אֶל־מְקֹמ֑וֹ כֹּ֤ה עָשׂוּ֙ לְי֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם וַיַּֽאַסְפוּ־כֶ֖סֶף לָרֹֽב׃
וַיִּתְּנֵ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ וִֽיהוֹיָדָ֗ע אֶל־עוֹשֵׂה֙ מְלֶ֙אכֶת֙ עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהוָ֔ה וַיִּֽהְי֤וּ שֹׂכְרִים֙ חֹצְבִ֣ים וְחָרָשִׁ֔ים לְחַדֵּ֖שׁ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְ֠גַם לְחָרָשֵׁ֤י בַרְזֶל֙ וּנְחֹ֔שֶׁת לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
סיום עבודת בית האלוהים ומותו של יהוידע
וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה וַתַּ֧עַל אֲרוּכָ֛ה לַמְּלָאכָ֖ה בְּיָדָ֑ם וַֽיַּעֲמִ֜ידוּ אֶת־בֵּ֧ית הָֽאֱלֹהִ֛ים עַל־מַתְכֻּנְתּ֖וֹ וַֽיְאַמְּצֻֽהוּ׃
וּֽכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִֽיהוֹיָדָ֜ע אֶת־שְׁאָ֣ר הַכֶּ֗סֶף וַיַּעֲשֵׂ֨הוּ כֵלִ֤ים לְבֵית־יְהוָה֙ כְּלֵ֣י שָׁרֵ֔ת וְהַעֲל֣וֹת וְכַפּ֔וֹת וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וָכָ֑סֶף וַ֠יִּֽהְיוּ מַעֲלִ֨ים עֹל֤וֹת בְּבֵית־יְהוָה֙ תָּמִ֔יד כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹיָדָֽע׃ (פ)
וַיִּזְקַ֧ן יְהוֹיָדָ֛ע וַיִּשְׂבַּ֥ע יָמִ֖ים וַיָּמֹ֑ת בֶּן־מֵאָ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמוֹתֽוֹ׃
וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְעִיר־דָּוִ֖יד עִם־הַמְּלָכִ֑ים כִּֽי־עָשָׂ֤ה טוֹבָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְעִ֥ם הָאֱלֹהִ֖ים וּבֵיתֽוֹ׃ (ס)
עזיבת ה׳ והתראה נבואית
וְאַֽחֲרֵ֥י מוֹת֙ יְה֣וֹיָדָ֔ע בָּ֚אוּ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לַמֶּ֑לֶךְ אָ֛ז שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֲלֵיהֶֽם׃
וַיַּֽעַזְב֗וּ אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְד֥וּ אֶת־הָאֲשֵׁרִ֖ים וְאֶת־הָֽעֲצַבִּ֑ים וַֽיְהִי־קֶ֗צֶף עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּאַשְׁמָתָ֖ם זֹֽאת׃
וַיִּשְׁלַ֤ח בָּהֶם֙ נְבִאִ֔ים לַהֲשִׁיבָ֖ם אֶל־יְהוָ֑ה וַיָּעִ֥ידוּ בָ֖ם וְלֹ֥א הֶאֱזִֽינוּ׃ (ס)
וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר הָאֱלֹהִ֗ים לָמָה֩ אַתֶּ֨ם עֹבְרִ֜ים אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהוָה֙ וְלֹ֣א תַצְלִ֔יחוּ כִּֽי־עֲזַבְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה וַיַּֽעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃
סוף ימי יהואש ופלישת ארם
וַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּחֲצַ֖ר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא יְהוָ֖ה וְיִדְרֹֽשׁ׃ (פ)
וַיְהִ֣י ׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒ וַיָּבֹ֗אוּ אֶל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּשְׁחִ֛יתוּ אֶת־כָּל־שָׂרֵ֥י הָעָ֖ם מֵעָ֑ם וְכָל־שְׁלָלָ֥ם שִׁלְּח֖וּ לְמֶ֥לֶךְ דַּרְמָֽשֶׂק׃
כִּי֩ בְמִצְעַ֨ר אֲנָשִׁ֜ים בָּ֣אוּ ׀ חֵ֣יל אֲרָ֗ם וַֽיהוָה֙ נָתַ֨ן בְּיָדָ֥ם חַ֙יִל֙ לָרֹ֣ב מְאֹ֔ד כִּ֣י עָֽזְב֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם וְאֶת־יוֹאָ֖שׁ עָשׂ֥וּ שְׁפָטִֽים׃
סוף ימי אמציה
וּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּֽי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ במחליים [בְּמַחֲלוּיִ֣ם] רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ עָלָ֜יו עֲבָדָ֗יו בִּדְמֵי֙ בְּנֵי֙ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַיַּֽהַרְגֻ֥הוּ עַל־מִטָּת֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וַֽיִּקְבְּרֻ֙הוּ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וְלֹ֥א קְבָרֻ֖הוּ בְּקִבְר֥וֹת הַמְּלָכִֽים׃ (ס)
וְאֵ֖לֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִ֣ים עָלָ֑יו זָבָ֗ד בֶּן־שִׁמְעָת֙ הָֽעַמּוֹנִ֔ית וִיה֣וֹזָבָ֔ד בֶּן־שִׁמְרִ֖ית הַמּוֹאָבִֽית׃
וּבָנָ֞יו ורב [יִ֧רֶ֞ב] הַמַּשָּׂ֣א עָלָ֗יו וִיסוֹד֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־מִדְרַ֖שׁ סֵ֣פֶר הַמְּלָכִ֑ים וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של יואש, את עבודת התיקון בבית המקדש ואת ההתדרדרות הרוחנית והמדינית שהובילה לחורבן.
ממלכת יואש ושיפוץ בית ה'
פרק זה מתאר את תקופת שלטונו של יואש בירשלים, שנמשכה ארבעים שנה. הוא החל למלוך בגיל שבע ותנהג ביושר כל עוד היה יהוידע הכהן כמדריך שלו. הפרק מציין גם את משפחתו של יהוידע ואת יוזמתו של המלך לשקם את בית ה'.
הצורך בחיזוק בית הַשֵּׁם
הקטע מתאר את ניסיון הקיבוץ מחדש של הכהנים והלוויים לצורך איסוף כספים לבית הַשֵּׁם. המלך תובע דין וחשבון מיהוידע על כך שלא הובאו המשאות המקובלים, בגלל הנזק שגרמה עתליה הרעה וההשחתה של הקדשים למען עבודה זרה. בסוף נוצר ארון אחד שהוצב מחוץ לשער.
הַמַּעֲנֶה שֶׁל מֹשֶׁה וְהַתְקִין בֵּית הַשֵּׁם
הָעָם בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם מְבִיאִים אֶת הַמַּעֲנֶה שֶׁל מֹשֶׁה הַנִּתָּן בַּמִּדְבָּר. הַכֶּסֶף הַנֶּאסָף מְשַׁתָּה בְּתַחְבִּיתָה וּבְצָרָה לְחִדּוּשׁ הַבַּיִת. הַמֶּלֶךְ וִיחוֹיָדָע מְפַרְנְסִים אֶת הַחַצְבִים וְהָחָרָשִׁים כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת בֵּית הַשֵּׁם.
סיום עבודת בית האלוהים ומותו של יהוידע
העובדים משלימים את בניית בית האלוהים לפי התוכנית. יהוידע משתמש בשארית הכסף להכנת כלי עבודה וקטורים לבית יהוה. לאחר שנים רבות של שירות, יהוידע מת בגיל מאה ושלושים ונקבר עם המלכים על מעשיו הטובים.
עזיבת ה׳ והתראה נבואית
לאחר מות יהוידע, שרי יהודה פנו למלך אך עזבו את עבודת ה׳ לטובת עבודה זרה. למרות אזהרות הנביאים, העם לא שמע להם. זכריה בן יהוידע, תחת השפעת רוח אלוהים, תקף את העם על חוסר ההצלחה הנובע מעזיבת הברית עם ה׳.
סוף ימי יהואש ופלישת ארם
הקטע מתאר את מותו של יהואש בהרג על ידי אנשיו לפי פקודת המלך, ואת חוסר הכרת הטוב שלו כלפי יהוידע. לאחר מכן מתוארת הפלישה של צבא ארם לירושלים, אשר למרות מצבתם הקטנה, ניצחו את יהודה בגלל עזיבת העם את יהוה.
סוף ימי אמציה
פסוקים אלו מתארים את סופו של שלטון אמציה. עבדיו קשרו קשר נגד לו ורצחו אותו, והוא נקבר בעיר דוד אך לא בקברי המלכים. נמנות כאן שמות הקשרים נגדו, וכן מוזכר כי אחרי מותו עלה למלוכה בנו אמציה.
הסיפור מסתיים בתיאור תקופתם של אמציה וירבעם, הממשיכים את מסורת המלוכה ביהודה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין מנהל המקדש בירושלים למקדשים בבבל
״ההצעה לקווי דמיון בין מקדש ירושלים והמקדש באורוך ובערים סמוכות אינה רחוקה. בשתי הערים, כמו גם בבבל גופא, העיר כולה הייתה עיר־המקדש, והנהלת המקדש שימשה״
הַמַּאֲמָר "מִשְׁנַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" בּוֹחֵן אֶת הַקֶּשֶׁר הַמִּבְנִי שֶׁל הַמִּבְנֶה הַהִלְכָּתִי וְהַמִּשְׁמֶרֶת בַּמִּקְדָּשׁ. הַמּוֹרֶה מַצִּיעַ כּוֹשְׁרוּת בֵּין הַמִּקְצָה בִּירוּשָׁלַיִם לְמִקְדָּשִׁים בְּעָרִים בָּבֶלִיּוֹת כְּמוֹ אוּרוּכְ. הוּא מַפְרִיט שְׁמוֹת תַּפְקִידִים דַּוָּיִים, כְּמוֹ הַגַּנְזֵרָה וְהַסְּכֵנוֹ, שֶׁנּוֹדְעוֹת בְּאַרָם-בָּבֶל. הַמַּעֲרָךְ מְסַבֵּר שֶׁהַתַּפְקִידִים בַּמִּקְדָּשׁ בְּיָמֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי נִשְׁמְרוּ מִמּוֹסָדוֹת הַמִּקְדָּשִׁים הַקְּדִימִים תַּחַת הַשְּׁלִיטָה הַהֵלֶנִיסְטִית אוֹ הַפַּרְסִית. הַמַּבְטַח בַּמַּאֲרָר מְסַבֵּל אֶת הַקְּשָׁר הַמִּשְׁטָרִי שֶׁבִּשְׁתֵּי הָעֶרִים. בַּבָּבֶל וּבִירוּשָׁלַיִם, הָעִיר כֻּלָּה הָיְתָה עִיר-מִקְדָּשׁ וְהַהִנְהָלָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא הִנְהָלָה עִירוֹנִית. הַמַּחֲקָר מְצַיֵּן שֶׁהַמִּשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשִׁית הָיְתָה מַדִּיקָה בְּמַעֲרָכֶיהָ, עַד כְּכִכְסֵף הַפֶּקְדָּה הַנִּקְבָּט בַּמִּקְדָּשׁ הַבָּבֶלִי, שֶׁנּוֹרָא הָיָה לְמַעֲשֶׂה בַּמִּקְדָּשׁ הָעֶבְרִי. הַמַּגִּיעַ לְמַשְׁאָה כִּי הַמִּקְדָּשׁ בְּתַקְתֵּק הַבַּיִת הַשֵּׁנִי הָיָה מְדֻיָּק וּמְסֻדָּר בְּסִדְרִים דּוֹמִים לַמִּקְצָה בְּבָבֶל.
משנת ארץ ישראל, מבוא, התהליך הכרונולוגי – כיצד נוצרה ההלכה שבתורה שבעל פה? כ״ה ↗פירושי חז"ל למספר שש בנדבות השקלים
״שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה בָתֵּי אָבוֹת. בַּר פְּדָיָה אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ בְּהֵמוֹת. פָּר וְעֶגֶל וְשָׂעִיר אֵיִל וּגְדִי וּטְלֵה. שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ קָרְבָּנוֹת.״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְסַבֵּל כַּמָּה פֵּרוּשִׁים לַמִּסְפָּר שֵׁשׁ שֶׁנִּמְצָא בַּנֶּדָבָה. חִזְקִיָּה רוֹאֶה בְּשֵׁשָׁה בָּתֵּי אָבוֹת. בַּר פְּדָיָה רוֹאֶה בְּשֵׁש בְּהֵמוֹת: פָּר, עֶגֶל, שָׂעִיר, אֵיל, גְּדִי וּטְלֵה. שְׁמוּאֵל מְפֵרֵשׁ שֵׁש קָרְבָּנוֹת שׁוֹנִים, מִבְּנֵי קִינֵּי זָבִים וְעַד הַמְּנָחוֹת. רַבִּי יוֹחָנָן מַסְבֵּר שֶׁהַשֹּׁפָרוֹת הָיוּ רַבִּים כִּי הַנֶּדָבָה הָיְתָה רְבוֹתָה. רַבִּי יוֹחָנָן עוֹד מְצַיֵּן כְּבָר שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי נְדָבוֹת, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שֶׁהָיְתָה נֶדָבָה אַחַת, כְּפִי שֶׁנִּכְתָּב עַל הָאָרוֹן הַיָּחִיד. רַב חונָה מְסַבֵּר שֶׁהָאָרוֹן הֻנִּחַ בְּשַׁעַר הַבַּיִת כְּדֵי לְהַרְחִיק מֵטֻמְאָה. רַבִּי חוּנָה מוֹסִיף שֶׁהַבַּיִת לֹא יוּכַל לְהִבָּנוֹ מִכָּל כָּל סִפּוֹת כֶּסֶף.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:ד׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
הַשְׁלָמַת הַשְּׁמִירָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ
״כי עתליהו וגו'. לכן אין תימה אם צריך מהרה כל כך חיזוק וגם אל תתמה שלא היה כסף וזהב של הקדשות באוצרות בית ה' עד״
הַפֶּסַק מְתָאֵר אֶת הַמְּבִילִים וְהַשְּׁמִירִים שֶׁהִמְלִיט אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים בְּעִנְיָן הַמְּטִלִּים וְהַמַּטְעָנוֹת בְּבֵית הַשֶּׁם. הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים הָיוּ מוּתָרִים בְּמַשְׁמֶרֶת הַחַיָּים בְּעִנְיַן הַנֶּדֶר וְהַכָּלָה, וְהֵם הָיוּ אֲחֻרַיִם לְכָל מַשְׂא וּמִשְׂעָה שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהָבִיא אֶל הַמִּקְדָּשׁ. רַשִּׁי מַסְבֵּר לָנוּ מַדּוּעַ הָיְתָה הַצּוּרֶת הַזֹּאת כָּה מְדֻיֶּקֶת. הוּא מְסַבֵּר שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מַסְפִּיק כֶּסֶף וְזָהָב בְּאוֹצָרוֹת בֵּית הַשֵּׁם, וְלָכֵן הָיְכָה לָצֶרֶךְ לְהַגְבִּיל עַצְמוֹת בְּמַשְׂא וּמִשְׂעָה. הַרַשִׁ"י מְסַבֵּר שֶׁכְּלָל הַקְּדָשִׁים בְּבֵית הַשֵּׁם בְּעֵת הַשְּׁמִירָה הָיוּ שֶׁל בְּעָלִים, וְזֶה הֶסְפֵּר אֶת הַצֹּרֶת שֶׁבָּאָה בַּמִּקְדָּשׁ.
רש״י על דברי הימים ב׳ 24:7:2 ↗סמכות הכהן והנביא
״מעל לעם. גבוה מכל העם כדי להשמיע קולו, ובאיכה רבתי דורש סמך על עצמו שהיה שר גבוה מכל העם נביא וכהן וביום הכפורים וחתן המלך״
הפסוק מתאר כהן ונביא שקיבלו מעמד גבוה ומשמעותי. לפי פירושו של רש"י על המקרא, הכוונה היא שהם היו בעלי מעמד שגבוה מכל שאר העם, כדי שקולם יישמע ויקבלו את תשומת הלב. רש"י מסתמך על דברי רב רבנא (באיכה רבתי), המדגים את הגובה של מעמדם באמצעות דוגמאות של תפקידים מכובדים כמו שר, כהן, נביא וחתן המלך. הפרשן מדגיש שמעמד זה נתן להם ביטחון וגאווה, כך שלא פחדו להישמע כדברי נבואה. רש"י משתמש בציטוט מתוך ספר איכה כדי לחזק את הרעיון שכהן ונביא יכולים לעמוד בביקורת או במצבים קשים בתוך המקדש, כיוון שסמכותם הרוחנית והחברתית הייתה מובטחת וברורה לכל.
רש״י על דברי הימים ב׳ 24:20:1 ↗הסדר של יהוידע ושירות הכהנים
״כי עתליהו המרשעת. "המרשעת" תאר, וכן "הערים המבדלות" (יה' טז,ט) תאר – המ"ם בחר"ק:״
הפסוקים מתארים את הסדר המדויק של הכהנים והלוויים בשירות בית המקדש. יהוידע בנה את המערכת מחדש וקבע תפקידים לכל קבוצה. רשימת השמות והמשפחות מראה כמה הניסיון לשקם את עבודת הַשֵּׁם היה מפורט ומאורגן מאוד. הרד״ק מסביר על המילה המופיעה בפרק קודם, "המבדלות", שהמשמעות שלה היא הפרדה או הבחנה, בדיוק כפי שמתואר גם בפרשת יתרו. הוא משתמש בדוגמה זו כדי להבהיר מושגים של הפרדה ותפקידים ייחודיים בתוך הקהילה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 24:7:1 ↗החורבן של שרי יהודה
״וישחיתו את כל שרי העם מעם. יצאו אליהם למלחמה המלך ושרי יהודה וחיל רב; וחיל ארם השחיתו כל שרי העם, ומן העם גם כן השחיתו:״
הפסוק מתאר את תוצאות המלחמה מול צבא ארם. המלך, שרי יהודה וצבא גדול יצאו להילחם בתושבי ארם. עם זאת, צבא ארם הצליח להשמיד את שרי העם וגם חלקים מהעם עצמו. הרד"ק מסביר שצבא ארם לא רק פגע בדרגים הגבוהים, אלא גם גרם לנזק רב לעם עצמו. הוא מדגיש שההרס התפשט מהמנהיגים ועד לכלל הציבור.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 24:23:1 ↗