בשנה השביעית התחזק יהוידע, והוא לקח איתו בברית את שרי המאות: עזריה בן ירחם, ישמעאל בן יהוחנן, עזריה בן עובד, מעשיה בן עדיה ואלישפט בן זכרי.
וּבַשָּׁנָ֨ה הַשְּׁבִעִ֜ית הִתְחַזַּ֣ק יְהוֹיָדָ֗ע וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת לַעֲזַרְיָ֣הוּ בֶן־יְרֹחָ֡ם וּלְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־יְ֠הוֹחָנָן וְלַֽעֲזַרְיָ֨הוּ בֶן־עוֹבֵ֜ד וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֧הוּ בֶן־עֲדָיָ֛הוּ וְאֶת־אֱלִישָׁפָ֥ט בֶּן־זִכְרִ֖י עִמּ֥וֹ בַבְּרִֽית׃דברי הימים ב׳ · פרק כג׳
חיזוק שלטון יהוידע וברית העם
הקמת סדר המשמרות, המלכת יהוא בן יהוידע וסיום שלטונה של עתליה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חיזוק שלטון יהוידע וברית העם
הם סבבו ביהודה וקיבצו את הלוויים מכל ערי יהודה ואת ראשי משפחות ישראל, ואז הגיעו לירושלים.
וַיָּסֹ֙בּוּ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְבְּצ֤וּ אֶת־הַלְוִיִּם֙ מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְרָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לְיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְרוּשָׁלִָֽם׃כל העם כרת ברית בבית האלוהים עם המלך, ואמר להם: הנה בן המלך ימלוך כפי שדבר ה' על בני דוד.
וַיִּכְרֹ֨ת כָּל־הַקָּהָ֥ל בְּרִ֛ית בְּבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם הִנֵּ֤ה בֶן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ יִמְלֹ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י דָוִֽיד׃זה הדבר שתעשו: שליש מכם, אלו שבאים בשבת, יהיו עבור הכהנים והלוויים ושומרי שערי הספינות.
זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ הַשְּׁלִשִׁ֨ית מִכֶּ֜ם בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְשֹֽׁעֲרֵ֖י הַסִּפִּֽים׃ה–ח
חלוקת המשמרות והגנת המלך
השליש השלישי נמצא בבית המלך, השליש השלישי נמצא בשער היסוד, וכל העם נמצא בחצרות בית ה' .
וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשְּׁלִשִׁ֖ית בְּשַׁ֣עַר הַיְס֑וֹד וְכָל־הָעָ֔ם בְּחַצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃אסור להיכנס לבית ה', אלא רק הכוהנים והעוזרים של הלויים, כי הם קדושים, וכל העם ישמרו על המשמרת של ה' .
וְאַל־יָב֣וֹא בֵית־יְהוָ֗ה כִּ֤י אִם־הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַמְשָׁרְתִ֣ים לַלְוִיִּ֔ם הֵ֥מָּה יָבֹ֖אוּ כִּי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֑מָּה וְכָל־הָעָ֔ם יִשְׁמְר֖וּ מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָֽה׃הלויים הקיפו את המלך מכל עבר, כל אדם ואת כליו בידו, ומי שיבוא אל הבית יומת, והם יהיו עם המלך בכניסתו וביציאתו .
וְהִקִּיפוּ֩ הַלְוִיִּ֨ם אֶת־הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל־הַבַּ֖יִת יוּמָ֑ת וִֽהְי֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֹא֥וֹ וּבְצֵאתֽוֹ׃הלויים וכל יהודה עשו בדיוק כפי שציווה יהוידע הכהן, וכל אדם לקח את האנשים שלו, אלו שהגיעו בשבת ואלו שעזבו את השבת, כי יהוידע הכהן לא ביטל את המחלקות .
וַיַּעֲשׂ֨וּ הַלְוִיִּ֜ם וְכָל־יְהוּדָ֗ה כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יוֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת כִּ֣י לֹ֥א פָטַ֛ר יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃ט–יב
המלכת בן המלך והתגובה של עתליה
יהוידע הכהן נתן לשרי המאות את החניתים, המגנים והשלטים שהיו שייכים למלך דוד ונמצאים בבית אלוהים.
וַיִּתֵּן֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֗וֹת אֶת־הַֽחֲנִיתִים֙ וְאֶת־הַמָּגִנּוֹת֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד אֲשֶׁ֖ר בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃הוא הציב את כל העם, כשכל אדם שנשלח אליו עומד במקומו, מהכתף הימנית של הבית ועד הכתף השמאלית של הבית, סביב המזבח וסביב הבית, סביב המלך.
וַיַּעֲמֵ֨ד אֶת־כָּל־הָעָ֜ם וְאִ֣ישׁ ׀ שִׁלְח֣וֹ בְיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃הוציאו את בן המלך, שמו עליו את הנהר ואת העדות, הכתימו אותו למלך ויהוידע ובניו שירחו אותו, ואמרו: יחי המלך.
וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֖יכוּ אֹת֑וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֙הוּ֙ יְהוֹיָדָ֣ע וּבָנָ֔יו וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)עתליה שמעה את קול העם שרצו ושיבחו את המלך, והיא באה אל העם בבית יהוה.
וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֗הוּ אֶת־ק֤וֹל הָעָם֙ הָֽרָצִ֔ים וְהַֽמְהַֽלְלִ֖ים אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַתָּב֥וֹא אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהוָֽה׃יג–טז
סוף שלטון אתליה וחידוש הברית
היא ראתה והנה המלך עומד על המקום שלו בכניסה, והשרים והחצוצרויות עומדים מאחורי המלך, וכל עם הארץ שמחים ותוקעים בחצוצרוֹת, והזמרים עם כלי הנגינה מודיעים על השבח. ואתליה קרעה את בגדיה ואמרה: קשר, קשר.
וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּלֶךְ֩ עוֹמֵ֨ד עַֽל־עַמּוּד֜וֹ בַּמָּב֗וֹא וְהַשָּׂרִ֣ים וְהַחֲצֹצְרוֹת֮ עַל־הַמֶּלֶךְ֒ וְכָל־עַ֨ם הָאָ֜רֶץ שָׂמֵ֗חַ וְתוֹקֵ֙עַ֙ בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙ בִּכְלֵ֣י הַשִּׁ֔יר וּמוֹדִיעִ֖ים לְהַלֵּ֑ל וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָ֙הוּ֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יהָ וַתֹּ֖אמֶר קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃ (ס)יהוידע הכהן הוציא את שרי המאות, מפקדי הצבא, ואמר להם: הוציאו אותה אל שדה המטעים, וכל מי שיבוא אחריה ימות בחרב, כי הכהן אמר: אל תמיתו אותה בבית יהוה.
וַיּוֹצֵא֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י הַמֵּא֣וֹת ׀ פְּקוּדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ הֽוֹצִיא֙וּהָ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית הַשְּׂדֵר֔וֹת וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ יוּמַ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן לֹ֥א תְמִית֖וּהָ בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הם לקחו אותה בידיהם, והיא הגיעה לכניסה לשער הסוסים בבית המלך, ושם הם הרגו אותה.
וַיָּשִׂ֤ימוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא אֶל־מְב֥וֹא שַֽׁעַר־הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְמִית֖וּהָ שָֽׁם׃ (פ)יהוידע כרת ברית בין עצמו, לבין כל העם, ובין המלך, כדי שיהיו עם של יהוה.
וַיִּכְרֹ֤ת יְהוֹיָדָע֙ בְּרִ֔ית בֵּינ֕וֹ וּבֵ֥ין כָּל־הָעָ֖ם וּבֵ֣ין הַמֶּ֑לֶךְ לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַיהוָֽה׃יז–כ
סדר הכהנים והשבת המלוכה
כל העם הגיע לבית הבעל, שברו את המזבחות שלו ואת הפסלים שלו, והרגו את מתן, הכהן של הבעל, לפני המזבחות.
וַיָּבֹ֨אוּ כָל־הָעָ֤ם בֵּית־הַבַּ֙עַל֙ וַֽיִּתְּצֻ֔הוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֥יו וְאֶת־צְלָמָ֖יו שִׁבֵּ֑רוּ וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֥י הַֽמִּזְבְּחֽוֹת׃יהוידע מינה את התפקידים בבית ה', בידי הכהנים הלוויים שדוד חילק על בית ה', כדי שיעלו קרבנות של ה' כפי שכתוב בתורת משה, בשמחה ובשירה על ידי דוד.
וַיָּשֶׂם֩ יְהוֹיָדָ֨ע פְּקֻדֹּ֜ת בֵּ֣ית יְהוָ֗ה בְּיַ֨ד הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ אֲשֶׁ֣ר חָלַ֣ק דָּוִיד֮ עַל־בֵּ֣ית יְהוָה֒ לְֽהַעֲל֞וֹת עֹל֣וֹת יְהוָ֗ה כַּכָּת֛וּב בְּתוֹרַ֥ת מֹשֶׁ֖ה בְּשִׂמְחָ֣ה וּבְשִׁ֑יר עַ֖ל יְדֵ֥י דָוִֽיד׃השומרים עמדו על שערי בית ה', כדי שאף דבר טמא לא ייכנס.
וַֽיַּעֲמֵד֙ הַשּׁ֣וֹעֲרִ֔ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֖י בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְלֹֽא־יָבֹ֥א טָמֵ֖א לְכָל־דָּבָֽר׃הוא לקח את ראשי האבות, את השרים, את הדרגים השולטים בעם ואת כל עם הארץ, והוריד את המלך מבית ה'. הם הביאו אותו דרך שער העליון של בית המלך והשיבו את המלך על כס המלוכה.
וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת וְאֶת־הָֽאַדִּירִים֩ וְאֶת־הַמּֽוֹשְׁלִ֨ים בָּעָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ כָּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיּ֤וֹרֶד אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיָּבֹ֛אוּ בְּתֽוֹךְ־שַׁ֥עַר הָֽעֶלְי֖וֹן בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיּוֹשִׁ֙יבוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ עַ֖ל כִּסֵּ֥א הַמַּמְלָכָֽה׃כא–כא
סוף שלטון עתליה
כל אנשי הארץ שמחו, והעיר הייתה שקטה, ואת עתליה הרגו בחרב.
וַיִּשְׂמְח֥וּ כָל־עַם־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־עֲתַלְיָ֖הוּ הֵמִ֥יתוּ בֶחָֽרֶב׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חיזוק שלטון יהוידע וברית העם
וּבַשָּׁנָ֨ה הַשְּׁבִעִ֜ית הִתְחַזַּ֣ק יְהוֹיָדָ֗ע וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת לַעֲזַרְיָ֣הוּ בֶן־יְרֹחָ֡ם וּלְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־יְ֠הוֹחָנָן וְלַֽעֲזַרְיָ֨הוּ בֶן־עוֹבֵ֜ד וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֧הוּ בֶן־עֲדָיָ֛הוּ וְאֶת־אֱלִישָׁפָ֥ט בֶּן־זִכְרִ֖י עִמּ֥וֹ בַבְּרִֽית׃
וַיָּסֹ֙בּוּ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְבְּצ֤וּ אֶת־הַלְוִיִּם֙ מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְרָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לְיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּכְרֹ֨ת כָּל־הַקָּהָ֥ל בְּרִ֛ית בְּבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם הִנֵּ֤ה בֶן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ יִמְלֹ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י דָוִֽיד׃
זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ הַשְּׁלִשִׁ֨ית מִכֶּ֜ם בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְשֹֽׁעֲרֵ֖י הַסִּפִּֽים׃
ה–ח
חלוקת המשמרות והגנת המלך
וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשְּׁלִשִׁ֖ית בְּשַׁ֣עַר הַיְס֑וֹד וְכָל־הָעָ֔ם בְּחַצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וְאַל־יָב֣וֹא בֵית־יְהוָ֗ה כִּ֤י אִם־הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַמְשָׁרְתִ֣ים לַלְוִיִּ֔ם הֵ֥מָּה יָבֹ֖אוּ כִּי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֑מָּה וְכָל־הָעָ֔ם יִשְׁמְר֖וּ מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָֽה׃
וְהִקִּיפוּ֩ הַלְוִיִּ֨ם אֶת־הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל־הַבַּ֖יִת יוּמָ֑ת וִֽהְי֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֹא֥וֹ וּבְצֵאתֽוֹ׃
וַיַּעֲשׂ֨וּ הַלְוִיִּ֜ם וְכָל־יְהוּדָ֗ה כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יוֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת כִּ֣י לֹ֥א פָטַ֛ר יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃
ט–יב
המלכת בן המלך והתגובה של עתליה
וַיִּתֵּן֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֗וֹת אֶת־הַֽחֲנִיתִים֙ וְאֶת־הַמָּגִנּוֹת֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד אֲשֶׁ֖ר בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃
וַיַּעֲמֵ֨ד אֶת־כָּל־הָעָ֜ם וְאִ֣ישׁ ׀ שִׁלְח֣וֹ בְיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃
וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֖יכוּ אֹת֑וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֙הוּ֙ יְהוֹיָדָ֣ע וּבָנָ֔יו וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֗הוּ אֶת־ק֤וֹל הָעָם֙ הָֽרָצִ֔ים וְהַֽמְהַֽלְלִ֖ים אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַתָּב֥וֹא אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
יג–טז
סוף שלטון אתליה וחידוש הברית
וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּלֶךְ֩ עוֹמֵ֨ד עַֽל־עַמּוּד֜וֹ בַּמָּב֗וֹא וְהַשָּׂרִ֣ים וְהַחֲצֹצְרוֹת֮ עַל־הַמֶּלֶךְ֒ וְכָל־עַ֨ם הָאָ֜רֶץ שָׂמֵ֗חַ וְתוֹקֵ֙עַ֙ בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙ בִּכְלֵ֣י הַשִּׁ֔יר וּמוֹדִיעִ֖ים לְהַלֵּ֑ל וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָ֙הוּ֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יהָ וַתֹּ֖אמֶר קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃ (ס)
וַיּוֹצֵא֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י הַמֵּא֣וֹת ׀ פְּקוּדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ הֽוֹצִיא֙וּהָ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית הַשְּׂדֵר֔וֹת וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ יוּמַ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן לֹ֥א תְמִית֖וּהָ בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַיָּשִׂ֤ימוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא אֶל־מְב֥וֹא שַֽׁעַר־הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְמִית֖וּהָ שָֽׁם׃ (פ)
וַיִּכְרֹ֤ת יְהוֹיָדָע֙ בְּרִ֔ית בֵּינ֕וֹ וּבֵ֥ין כָּל־הָעָ֖ם וּבֵ֣ין הַמֶּ֑לֶךְ לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַיהוָֽה׃
יז–כ
סדר הכהנים והשבת המלוכה
וַיָּבֹ֨אוּ כָל־הָעָ֤ם בֵּית־הַבַּ֙עַל֙ וַֽיִּתְּצֻ֔הוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֥יו וְאֶת־צְלָמָ֖יו שִׁבֵּ֑רוּ וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֥י הַֽמִּזְבְּחֽוֹת׃
וַיָּשֶׂם֩ יְהוֹיָדָ֨ע פְּקֻדֹּ֜ת בֵּ֣ית יְהוָ֗ה בְּיַ֨ד הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ אֲשֶׁ֣ר חָלַ֣ק דָּוִיד֮ עַל־בֵּ֣ית יְהוָה֒ לְֽהַעֲל֞וֹת עֹל֣וֹת יְהוָ֗ה כַּכָּת֛וּב בְּתוֹרַ֥ת מֹשֶׁ֖ה בְּשִׂמְחָ֣ה וּבְשִׁ֑יר עַ֖ל יְדֵ֥י דָוִֽיד׃
וַֽיַּעֲמֵד֙ הַשּׁ֣וֹעֲרִ֔ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֖י בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְלֹֽא־יָבֹ֥א טָמֵ֖א לְכָל־דָּבָֽר׃
וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת וְאֶת־הָֽאַדִּירִים֩ וְאֶת־הַמּֽוֹשְׁלִ֨ים בָּעָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ כָּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיּ֤וֹרֶד אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיָּבֹ֛אוּ בְּתֽוֹךְ־שַׁ֥עַר הָֽעֶלְי֖וֹן בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיּוֹשִׁ֙יבוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ עַ֖ל כִּסֵּ֥א הַמַּמְלָכָֽה׃
כא–כא
סוף שלטון עתליה
וַיִּשְׂמְח֥וּ כָל־עַם־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־עֲתַלְיָ֖הוּ הֵמִ֥יתוּ בֶחָֽרֶב׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תהליך השבת המלוכה לשושלת דוד דרך מינוי כהנים ולוויים, חלוקת המשמרות ושמירה על המלך, ועד לסיום שלטונה של עתליה.
פסוקים א–ד
חיזוק שלטון יהוידע וברית העם
בשנה השביעית התחזק יהוידע וגייס שרי מאות ליצירת ברית. הוא קיבץ את הלוויים וראשי המשפחות בירושלים, שם כרת כל הקהל ברית עם המלך, בהתאם להבטחת ה' לבני דוד. הוחלט כי שליש מהבאים בשבת יתפקידו ככהנים, לווים ושומרי שערי הספינות.
פסוקים ה–ח
חלוקת המשמרות והגנת המלך
תיאור חלוקת העם והלויים למקומות שונים: חלק בבית המלך, חלק בשער היסוד וחלק בחצרות הבית. הכללים קבעו את קדושת בית ה', את חובת הלויים להקיף את המלך ולהגן עליו, ואת קיום המשמרות כפי שציווה יהוידע הכהן ללא שינוי.
פסוקים ט–יב
המלכת בן המלך והתגובה של עתליה
יהוידע הכהן מכין את הכוחות הצבאיים ואת העם סביב המזבח והבית. בן המלך מוכתר רשמית עם סמלי המלוכה וברכות העם. עתליה שומעת את קול השמחה והתעוררות העם בבית יהוה.
פסוקים יג–טז
סוף שלטון אתליה וחידוש הברית
הפסוקים מתארים את רגע חזרת המלוכה ואת מותה של אתליה. בעת חגיגת המלך, אתליה רואה את המעמד וקורעת את בגדיה. יהוידע הכהן מורה להוציא אותה אל שדה המטעים ולהרג אותה שם, מבלי להרוג אותה בבית יהוה. בסיום המעשה, יהוידע כורת ברית בין המלך, העם ובין עצמו, כדי להפוך את העם לעם של יהוה.
פסוקים יז–כ
סדר הכהנים והשבת המלוכה
הפסוקים מתארים את השמדת עבודת הבעל והרג כהנו, את ארגון הכהנים הלוויים לשירות ה' לפי מנהג דוד ומשה, את מינוי השומרים בבית ה', ואת השבת המלך לכס המלוכה לאחר הורדתו מבית ה'.
פסוקים כא–כא
סוף שלטון עתליה
הפסוק מתאר את סיום תקופת שלטונה של עתליה. לאחר מותה, חשת שמחה בכל הארץ והעיר הייתה שקטה. עתליה נהרגת בחרב.
הפרק מסכם את תקופת המהומות ומראה את השבת הסדר והמשפט בממלכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכוח שבשותפות ובחיבור
״טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, טוֹבִים הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵם יְגֵיעִין בַּתּוֹרָה, מִן הָאֶחָד, שֶׁעוֹסֵק זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁאִם שָׁכַח״
בְּפֶרֶק זֶה מִקּוֹהֶלֶת רַבָּה, הַמְפֵרֵשׁ אֶת הַמַּשָּׂא עַל הַשִּׁנַּיִם, אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל עֲבוֹדָה בְּחֶבֶרֶת. הַמְפֵרֵשׁ מַצִּיעַ רַעיוֹנוֹת שׁוֹנִים לְהַסְבִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַשְּׁנַיִם. הַמַּבָּט הָרִאשׁוֹן מַתְכַּוֵּן לְעִנְיַן הַלְמּוּד, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים עוֹזְרִים זֶה לְזֶה בַּתּוֹרָה, וְכָךְ הַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ הוּא הָרַב שֶׁמְּתַקֵּן אֶת הַטָּעוּיוֹת. קַיָּם גַּם הַסְּבָרָה הַמְקַשֶּׁרֶת אֶת הַזּוּגִיּוּת לְכֹחַ עַצְמִי, כְּמוֹ בְּמִקְרֵה עַמְרָם וְיוֹכֶבֶד, שֶׁהַשָּׂכָר הַמְּיוּחָד שֶׁלָּהֶם הָיָה הַיֶּלֶד מֹשֶׁה. הַמְפֵרֵשׁ מְצַיֵּן גַּם מִקְצָעִים שׁוֹנִים בַּסְּבָרָה, כְּמוֹ הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין דָּוִד לְבַת שֶׁבַע לְנָתָן הַנָּבִיא, אוֹ הַחִיּוּב הַמְּאַחֵד אֶת יְהוֹיָדָע וְיֵהוֹשֶׁבַע עִם הַסַּנְהֶדְרִין. בְּכָל הַמַּבָּטוֹת הַשּׁוֹנִים, הַמְּכַוֵּן אֶל הַיְחִידוּת שֶׁבַּקֶּשֶׁר, נִרְאֶה כִּי הַכּוֹחוֹת הַמְּאַחֲדִים אֶת הַבְּרִית אוֹתָן הֵם עִם הַשְּׁלֵמוּת שֶׁבַּמְּלֵאוּת וּבַמַּחְיִים.
קוהלת רבה ד׳:ט׳:א׳ ↗שֶׁבַת הַשְּׁעָרִים בְּבֵית הָעוֹלָמִים
״נִיחָא בְשִׁילוֹ וּבְבֵית עוֹלָמִים. דָּמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר רַב יצְחָק. כַּמָּה יָגְעוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים לַעֲשׂוֹת שַׁעַר הַמִּזְרָחִי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְצַמְצֶמֶת בּוֹ בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּסֵפֶר עֵרוּבִין מְסַפֵּר עַל הַמִּשְּתַנִּים בְּבֵית עוֹלָמִים וּבְשִׁילוֹ. רַבִּי אָחָא, בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר רַב יצְחָק, מְסַבֵּר כַּמָּה הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים הִתְאַמְּצוּ כְּדֵי לִבְנוֹת אֶת שַׁעַר הַמִּזְרָח. הַשְּׁעָרִים הָיוּ מְתֻיְּמִים לְפִי עֹז הַשֶּׁמֶשׁ בְּחַרְקֵי הַשָּׁנָה, בְּתְקוּפַת טֵבֵת וּבְתְקוּפַת תַּמּוּז. הַטֶּקסט מְפַרְטֶן שִׁבְעָה שְׁמוֹת לַשַּׁעָרִים וְאֶת הַתַּפְקִיד הַיִּחוּדִי שֶׁל כָּל אֶחָד. שַׁעַר סוּר הָיָה מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ טְמֵאִים שֶׁפּוֹרְשִׁין. שַׁעַר הַיְּסוֹד מְקוֹם הַהֲלָכָה. שַׁעַר חֲרְיסִית קָשׁוּר לִזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ. שַׁעַר הָאֵיתוֹן מְשַׁמֵּשׁ לִכְנִיסָה וּלְיָצִיאָה. שַׁעַר הַתָּוֶוךְ שׁוֹכֵן בֵּין שְׁנֵי שְׁעָרִים. שַׁעַר חָדָשׁ הָיָה מָקוֹם הֶחִדּוּשִׁים שֶׁל הַסּוֹפְרִים. וְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן מְקוּם הַמַּעֲלָה מֵעֶזְרַת הַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים. בְּבֵית הָעוֹלָמִים הָיְתָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.
תלמוד ירושלמי עירובין ה׳:א׳:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
תפקיד המשמר בבית המלך
״והשלשית בבית המלך. לשמור שלא יקבצו עליו להרוג אותו:״
הפסוק מתאר את חלוקת הלוויים לתפקידים שונים במקדש, ומתמקד בקבוצה שלישית שעמדה על המשמר בבית המלך. המשימה המרכזית של אנשים אלו הייתה לשמור על ביטחון המלך ולהבטיח שלא יתקובצו אנשים כדי להרוג אותו. רש"י מסביר את מטרת השירות הזה: המטרה הייתה למנוע קנוניות או ניסיונות רצח נגד המלך. על פי פירושו, המשמר הזה שימש ככוח הגנה אישי כדי לשמור על חייו של השליט בתוך ארמון המלך.
רש״י על דברי הימים ב׳ 23:5:1 ↗הברית בין המלך לעם
״ברית בינו ובין כל העם ובין המלך. שיהו כולם המלך והעם אחרי ה':״
הפסוק מתאר את הברית שנכרתה בין הַשֵּׁם, בין המלך לבין כל העם. מטרת הברית היא שכולם, גם המלך וגם העם, יעמדו בקו אחד ויהיו נאמנים לה' באופן מלא. רש"י מסביר שמהות הברית היא אחדות רוחנית. הוא מפרש שהברית נועדה להבטיח שכל קבוצות החברה יפעלו יחד כדי שכולם יהיו מאחורי ה', כלומר יקיימו את רצונו.
רש״י על דברי הימים ב׳ 23:16:1 ↗השער המזרחי ושינוי שמותיו
״בשער היסוד. ובמלכים: "בשער סור" (מ"ב יא,ו); ופרשו רבותי' ז"ל (ירוש' ערוב' לג,א) שהוא שער המזרחי, ושבעה שמות היו לו:״
הַפֶּרֶק הַזֶּה מְסַפֵּר עַל הַקְּצִיעִים הַשֵּׁם הַמְּסֻדָּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל דָּוִד. הַמְּקָור הַמּוּצָג הוּא הָרַדָ"ק עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים בְּ-23:5. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי, שֶׁנִּקְרָא גַּם "שַׁעַל סוֹר". הָרַדָ"ק מְבִיא מָקוֹר מִמִּדְרַשׁ (ירושלמי ערוך) הַטּוֹעֵן שֶׁלַּשַּׁעַר הַזֶּה הָיוּ שֶׁבַע שְׁמוֹת שׁוֹנִים. הַפֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ מִתְמַקֵּד בִּזְיהוּי הַמָּקוֹם הַגְּאוֹגְרָפִי וּבְחִפּוּשׁ הַכְּבוֹד הַמְּסוּתָּר שֶׁל הַמִּבְנֶה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 23:5:1 ↗הכנת המקום למלכה אתליה
״וישימו לה ידים. כלומ': נתנו לה מקום לנוס ולהכנס אל מבוא שער הסוסים:״
הפסוק מתאר את הרגע שבו הלוחמים העניקו לאתליה מקום בתוך המבנה. הם הניחו לה ידיים, כלומר, הם נתנו לה אפשרות להיכנס ולהתמקם בתוך שער הסוסים. המעשה הזה אפשר לה להשתלט על המקום ולהתחיל את שלטונה. הרד"ק מסביר שהביטוי "וישימו לה ידים" פירושו שהם נתנו לה מקום פיזי כדי שתוכל להיכנס ולהתיישב בתוך מבוא שער הסוסים. ההסבר מתמקד בהבנת הפעולה הפיזית שנעשתה כדי לאפשר לה את הכניסה למבנה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 23:15:1 ↗