אחרי המאורעות הללו, בני מואב ובני עמון באו, וביניהם חלק מהעממונים, כדי להילחם ביהושפט.
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵיכֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם ׀ מֵֽהָעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה׃דברי הימים ב׳ · פרק כ׳
המלחמה של יהושפט נגד בני עמון ומואב
מהתפילה והנבואה ועד הניצחון הגדול והחזרה לירושלים בשלום.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
המתקפה של בני עמון ומואב
הם הגיעו ודיווחו ליהושפט ואמרו: בא עליך המון גדול מעבר לים מארם, והם כבר נמצאים בחצצון תמר, שהיא עין גדי.
וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֤ידוּ לִֽיהוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֜יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַֽצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי׃הוא פחד, ופנה יהושפט לבקש את עזרת ה׳, והוא הכריז על צום לכל יהודה.
וַיִּרָ֕א וַיִּתֵּ֧ן יְהוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַיהוָ֑ה וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כָּל־יְהוּדָֽה׃יהודה התאספה כדי לבקש את עזרת ה׳, וגם מכל ערי יהודה באו לבקש את ה׳.
וַיִּקָּבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵֽיְהוָ֑ה גַּ֚ם מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃תפילת יהושפט
יהושפט עמד בפני קהלת יהודה וירושלים, בבית ה', מול החצר החדשה.
וַיַּעֲמֹ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה לִפְנֵ֖י הֶחָצֵ֥ר הַחֲדָשָֽׁה׃הוא אמר: ה' אלוהי אבותינו, אתה לא האלוהים שבשמיים? אתה שולט בכל ממלכות העמים, ובידך הכוח והעוצמה, ואין אף אחד שיכול לעמוד מולך.
וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּֽה־ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב׃האם אתה לא אלוהינו, שגרשת את יושבי הארץ הזאת מפני עמך ישראל, ונתת אותה לזרע אברהם שאוהב אותך לנצח?
הֲלֹ֣א ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־יֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִלִּפְנֵ֖י עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽתִּתְּנָ֗הּ לְזֶ֛רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהַבְךָ֖ לְעוֹלָֽם׃הם התיישבו בה ובנו לך בה מקדש לשמך, כפי שהם אומרים.
וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧ ׀ בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר׃תחינת יוספטף לפני הבית
אם רע יבוא עלינו, כמו חרב, מגפה או רעב, נעמוד לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך נמצא בתוך הבית הזה, ונזעק אליך מתוך הצרה שלנו, ואתה תשמע ותעזור.
אִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶרֶב֮ שְׁפוֹט֮ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒ נַֽעַמְדָ֞ה לִפְנֵ֨י הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וּלְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י שִׁמְךָ֖ בַּבַּ֣יִת הַזֶּ֑ה וְנִזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ מִצָּרָתֵ֖נוּ וְתִשְׁמַ֥ע וְתוֹשִֽׁיעַ׃ועכשיו, הנה בני עמון, מואב והר שעיר, שכשצאנו ממצרים לא נתת לישראל לעבור דרכם, כי הם סטו מהדרך ולא השמידו אותנו.
וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־נָתַ֤תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם׃והנה, הם מנסים עכשיו להשיב לנו רע, בכך שהם באים לגרש אותנו מהארץ שהורשת לנו.
וְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרַשְׁתָּֽנוּ׃אלוהינו, האם לא תשפט אותם? כי אין לנו כוח מול המולה הגדולה הזאת שבאת עלינו, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, כי העיניים שלנו נשואות אליך.
אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפָּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵי הֶהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃הנבואה של יחציאל
כל יהודה עמדו לפני ה'. גם הלאות שלהם, הנשים והילדים, עמדו שם.
וְכָ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם׃ (פ)ויהציא אל בן זכריה, בן בניה, בן יעיאל, בן מתניה, שהיה לוי מצאצף. רוח ה' עליו בתוך הקהל.
וְיַחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָיְתָ֤ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל׃והוא אמר: תקשיבו כל יהודה, יושבי ירושלים והמלך יהוספט. כך אמר ה': אל תפחדו ואל תתייאשו מפני ההמון הגדול הזה. המלחמה היא לא שלכם, אלא של אלוהים.
וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־תִּֽירְא֤וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵאלֹהִֽים׃מחר רדו עליהם. הם עולים בדרך העולה לצד המדבר, ותמצאו אותם בסוף הנחל מול מדבר ירואל.
מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֤ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל׃הנחאת יהושפט והתפילה לפני הקרב
זה לא מתאים לכם להילחם בזה. תעמדו יציב, תראו את ההצלה של ה' איתכם, יהודה וירושלים. אל תפחדו ואל תיבהלו. מחר צאו לפניהם, וה' יהיה איתכם.
לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִֽירוּשָׁלִַ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה עִמָּכֶֽם׃יהושפט כעס מאוד, וכל יהודה וישבי ירושלים נפלו לפני ה' כדי להשתחוות לה'.
וַיִּקֹּ֧ד יְהוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכָל־יְהוּדָ֞ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם נָֽפְלוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַיהוָֽה׃הלויים מבני קהת ומבני קרח קמו כדי לשבח את ה' אלוהי ישראל בקול רם מאוד.
וַיָּקֻ֧מוּ הַלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקָּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֗ל לַיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה׃הם קמו בבוקר ויצאו למדבר תקוע. כשצאו, יהושפט עמד ואמר: "שמעו לי, יהודה וישבי ירושלים. תאמנו בה' אלוהיכם, ותאמנו בנביאיו, ותצליחו".
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמָע֗וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם הַאֲמִ֜ינוּ בַּיהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ׃ניצחון יהודה על בני עמון ומואב
הוא נתן עצות לעם והעמיד אנשים שהיו אחראים על הַשֵּׁם, וגם זמרים כדי להראות את הוד קדושת הַשֵּׁם, לפני היציאה למלחמה, והם אמרו: הודו לַשֵּׁם כי חסדו לעולם.
וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרֲרִים֙ לַיהוָ֔ה וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַיהוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃ובזמן שהם התחילו לשיר ולשבח, הַשֵּׁם נתן פתרון נגד בני עמון, מואב והר שעיר שבאו ליהודה, והם הובסו.
וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהוָ֣ה ׀ מְ֠אָֽרְבִים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ׃בני עמון ומואב עמדו נגד יושבי הר שעיר כדי להשמיד ולהחריב אותם, וכשהם סיימו להשמיד את יושבי שעיר, כל אחד עזר לחברו להשמיד.
וַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָזְר֥וּ אִישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית׃יהודה הגיע למצפה המדבר, פנו אל קבוצת האויבים, וראו שחלק גדול מהם נופל ארצה, ולא נשארו אף פליטים.
וִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה׃החזרה לירושלים וברכת עמק ברכה
יהושפט ועמו באו לקחת את השלל שלהם, ומצאו בו כמות גדולה מאוד של רכוש, גופות וכלים יפים, ולקחו אותם בשפע רב עד שלא יכלו לשאת יותר. הם נשארו לבזז את השלל במשך שלושה ימים, כי הוא היה רב מאוד.
וַיָּבֹ֨א יְהוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֮ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם לָרֹ֜ב וּרְכ֤וּשׁ וּפְגָרִים֙ וּכְלֵ֣י חֲמֻד֔וֹת וַיְנַצְּל֥וּ לָהֶ֖ם לְאֵ֣ין מַשָּׂ֑א וַיִּֽהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא׃ביום הרביעי התאספו לעמק ברכה, כי שם הם בירכו את יהוה. בגלל זה קראו למקום הזה עמק ברכה עד היום.
וּבַיּ֣וֹם הָרְבִעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָֽרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם׃כל איש יהודה חזר לירושלים, כשיהושפט בראשם, כדי לחזור לירושלים בשמחה, כי יהוה שימח אותם מול אויביהם.
וַ֠יָּשֻׁבוּ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֤ה וִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־שִׂמְּחָ֥ם יְהוָ֖ה מֵֽאוֹיְבֵיהֶֽם׃הם הגיעו לירושלים עם נבלים, כינורות וחצוצרות אל בית יהוה.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַחֲצֹצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְהוָֽה׃שלום בממלכת יהושפט וסוף ימי אדם
כל הממלכות שבסביבה פחדו מאלוהים כששמעו שהשם נלחם נגד אויבי ישראל.
וַיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאֲרָצ֑וֹת בְּשָׁמְעָ֕ם כִּ֚י נִלְחַ֣ם יְהוָ֔ה עִ֖ם אוֹיְבֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ממלכת יהושפט נרגעו, ואלוהיו נתנו לו מנוחה מכל עבר.
וַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַֽח ל֦וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ (פ)יהושפט מלך על יהודה בגיל שלושים וחמש שנים. הוא מלך בירושלים עשרים וחמש שנים, ואמו הייתה עצועה בת של שלחי.
וַיִּמְלֹ֥ךְ יְהוֹשָׁפָ֖ט עַל־יְהוּדָ֑ה בֶּן־שְׁלֹשִׁים֩ וְחָמֵ֨שׁ שָׁנָ֜ה בְּמָלְכ֗וֹ וְעֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ בִּֽירוּשָׁלִַ֔ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי׃הוא הלך בדרך אביו אסה ולא סור ממנה כדי לעשות את הטוב בעיני ה'.
וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֛רֶךְ אָבִ֥יו אָסָ֖א וְלֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נָּה לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃סוף מלכות יהושפט וקשריו עם אחזיה
אבל הבמות לא בוטלו, והעם עדיין לא הכינו את לבבם לאל אבותיהם.
אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ וְע֤וֹד הָעָם֙ לֹא־הֵכִ֣ינוּ לְבָבָ֔ם לֵאלֹהֵ֖י אֲבֹתֵיהֶֽם׃ויש עוד דברים על יהושפט, גם מהתקופה הראשונה וגם מהתקופה המאוחרת, שכתובים בדברי יהוא בן חנני, שעלה על ספר מלכי ישראל.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יְהוֹשָׁפָ֔ט הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בְּדִבְרֵי֙ יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי אֲשֶׁ֣ר הֹֽעֲלָ֔ה עַל־סֵ֖פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אחרי זה התחברו יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל, והוא עשה רע.
וְאַחֲרֵיכֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל ה֖וּא הִרְשִׁ֥יעַ לַעֲשֽׂוֹת׃הוא התחבר אליו כדי לבנות ספינות לסחר בטרשיש, ובנו ספינות בים עציון בנהגת מומחים.
וַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּעֲשׂ֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃הנבואה של אליעזר ממרשה
אליעזר בן דודו, ממרשה, נבא לידי יהושפט ואמר: כשמתחברת עם אחזיהו, הַשֵּׁם פירק את מעשיך, והספינות נשברו ולא המשיכו בדרכם אל תרשיש.
וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֤זֶר בֶּן־דֹּדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֤ץ יְהוָה֙ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
המתקפה של בני עמון ומואב
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵיכֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם ׀ מֵֽהָעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה׃
וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֤ידוּ לִֽיהוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֜יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַֽצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי׃
וַיִּרָ֕א וַיִּתֵּ֧ן יְהוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַיהוָ֑ה וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כָּל־יְהוּדָֽה׃
וַיִּקָּבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵֽיְהוָ֑ה גַּ֚ם מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃
תפילת יהושפט
וַיַּעֲמֹ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה לִפְנֵ֖י הֶחָצֵ֥ר הַחֲדָשָֽׁה׃
וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּֽה־ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב׃
הֲלֹ֣א ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־יֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִלִּפְנֵ֖י עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽתִּתְּנָ֗הּ לְזֶ֛רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהַבְךָ֖ לְעוֹלָֽם׃
וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧ ׀ בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר׃
תחינת יוספטף לפני הבית
אִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶרֶב֮ שְׁפוֹט֮ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒ נַֽעַמְדָ֞ה לִפְנֵ֨י הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וּלְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י שִׁמְךָ֖ בַּבַּ֣יִת הַזֶּ֑ה וְנִזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ מִצָּרָתֵ֖נוּ וְתִשְׁמַ֥ע וְתוֹשִֽׁיעַ׃
וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־נָתַ֤תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם׃
וְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרַשְׁתָּֽנוּ׃
אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפָּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵי הֶהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃
הנבואה של יחציאל
וְכָ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם׃ (פ)
וְיַחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָיְתָ֤ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל׃
וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־תִּֽירְא֤וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵאלֹהִֽים׃
מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֤ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל׃
הנחאת יהושפט והתפילה לפני הקרב
לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִֽירוּשָׁלִַ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה עִמָּכֶֽם׃
וַיִּקֹּ֧ד יְהוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכָל־יְהוּדָ֞ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם נָֽפְלוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַיהוָֽה׃
וַיָּקֻ֧מוּ הַלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקָּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֗ל לַיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה׃
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמָע֗וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם הַאֲמִ֜ינוּ בַּיהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ׃
ניצחון יהודה על בני עמון ומואב
וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרֲרִים֙ לַיהוָ֔ה וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַיהוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃
וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהוָ֣ה ׀ מְ֠אָֽרְבִים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ׃
וַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָזְר֥וּ אִישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית׃
וִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה׃
החזרה לירושלים וברכת עמק ברכה
וַיָּבֹ֨א יְהוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֮ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם לָרֹ֜ב וּרְכ֤וּשׁ וּפְגָרִים֙ וּכְלֵ֣י חֲמֻד֔וֹת וַיְנַצְּל֥וּ לָהֶ֖ם לְאֵ֣ין מַשָּׂ֑א וַיִּֽהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא׃
וּבַיּ֣וֹם הָרְבִעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָֽרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם׃
וַ֠יָּשֻׁבוּ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֤ה וִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־שִׂמְּחָ֥ם יְהוָ֖ה מֵֽאוֹיְבֵיהֶֽם׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַחֲצֹצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְהוָֽה׃
שלום בממלכת יהושפט וסוף ימי אדם
וַיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאֲרָצ֑וֹת בְּשָׁמְעָ֕ם כִּ֚י נִלְחַ֣ם יְהוָ֔ה עִ֖ם אוֹיְבֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַֽח ל֦וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ (פ)
וַיִּמְלֹ֥ךְ יְהוֹשָׁפָ֖ט עַל־יְהוּדָ֑ה בֶּן־שְׁלֹשִׁים֩ וְחָמֵ֨שׁ שָׁנָ֜ה בְּמָלְכ֗וֹ וְעֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ בִּֽירוּשָׁלִַ֔ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי׃
וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֛רֶךְ אָבִ֥יו אָסָ֖א וְלֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נָּה לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
סוף מלכות יהושפט וקשריו עם אחזיה
אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ וְע֤וֹד הָעָם֙ לֹא־הֵכִ֣ינוּ לְבָבָ֔ם לֵאלֹהֵ֖י אֲבֹתֵיהֶֽם׃
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יְהוֹשָׁפָ֔ט הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בְּדִבְרֵי֙ יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי אֲשֶׁ֣ר הֹֽעֲלָ֔ה עַל־סֵ֖פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְאַחֲרֵיכֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל ה֖וּא הִרְשִׁ֥יעַ לַעֲשֽׂוֹת׃
וַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּעֲשׂ֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃
הנבואה של אליעזר ממרשה
וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֤זֶר בֶּן־דֹּדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֤ץ יְהוָה֙ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המלחמה של יהושפט נגד בני עמון ומואב, את תפילת החרדה שלו ואת התערבות הַשֵּׁם דרך הנבואה.
המתקפה של בני עמון ומואב
בני מואב ובני עמון פוגשים ביהושפט במלחמה. הם מדווחים על צבא גדול מארם שהגיע לחצצון תמר. בעקבות הפחד, יהושפט פונה לה׳ ומכריז על צום כללי, וכל יהודה מתאספת בכל עריה כדי לבקש עזרה מהאל.
תפילת יהושפט
יהושפט עומד בפני הקהלה בבית ה' בבית החדש. הוא מתפלל ומודה לה' כאל אחד ויחיד השולט בכל הממלכות בעוצמה. הוא מזכיר כי ה' גרש את יושבי הארץ ונתן אותה לעם ישראל, צאצאי אברהם האוהב אותו, אשר בנה מקדש לשמו.
תחינת יוספטף לפני הבית
תפילה המבקשת סיוע אלוהי מפני אויבים ורעות. הדובר מצהיר כי אם יבואו רעבות או מלחמה, הבית הזה הוא מקום הזעקה. הוא מציין שערב עמון ומואב, שהשיגו את דרכם במצרים, מנסים כעת לגרש את ישראל מארצם, ומבקש מאלוהים לשפוט אותם מתוך חוסר אונים מול הכוח הגדול.
הנבואה של יחציאל
כל יהודה, כולל נשים וילדים, עמדו לפני ה'. רוח ה' על יחציאל בן זכריה, שהודיע למלך יהוספט ולעם שלא עליהם המלחמה אלא על אלוהים, ופקד עליהם לרדת אל האויב מחר במקום המוגדר במדבר.
הנחאת יהושפט והתפילה לפני הקרב
הנחאת המלך יהושפט לעם ישראל לפני הקרב, תגובת העם והתפילה בבוקר. המלך קורא ליהודה וירושלים להאמין בה' ובנביאיו כדי להצליח, בעוד הלויים משבחים את אלוהי ישראל בקול גדול.
ניצחון יהודה על בני עמון ומואב
הצבא היהודי יוצא למלחמה בשירה ובשבח לַשֵּׁם. הַשֵּׁם מעניק להם ניצחון על בני עמון, מואב ויושבי הר שעיר. בני עמון ומואב משתפים פעולה בהשמדת יושבי שעיר, אך בסופו של דבר צבא יהודה מביס את האויבים במצפה המדבר ללא פליטים.
החזרה לירושלים וברכת עמק ברכה
לאחר הניצחון, יהושפט ועמו לקחו שלל רב שנמשך שלושה ימים. ביום הרביעי התאספו לעמק ברכה כדי להודות ליהוה. לאחר מכן, כל יהודה חזר לירושלים בשמחה גדולה עם כלי נגינה, כשהם מודים לה' על ההצלה מהאויבים.
שלום בממלכת יהושפט וסוף ימי אדם
הפרק מתאר את התקופה השקטה של יהושפט, לאחר שהשם נלחם עבור ישראל וגרם פחד בקרב הממלכות השכנות. הכתוב מציין את משך מלכותו בירושלים ואת שמו של אמו. יהושפט שמר על דרכו הישרה של אביו אסה ונעשה צודק בעיני ה'.
סוף מלכות יהושפט וקשריו עם אחזיה
הפסוקים מסכמים את תקופת יהושפט, ומציינים שהעם לא נטש את הבמות. מובאים פרטים נוספים מתוך דברי הנביא יהוא בן חנני. בסוף התקופה, יהושפט התקשר לברית עם אחזיה מלך ישראל, ודרך שיתוף פעולה זה ניסו לבנות ספינות מסחר בים עציון.
הנבואה של אליעזר ממרשה
אליעזר בן דודו ממרשה נבא למלך יהושפט. הוא הזהיר אותו שהברית שכרת עם אחזיהו הובילה לכישלון משמעותי. כתוצאה מכך, הַשֵּׁם פירק את פעולות המלך, והספינות של יהושפט נשברו ולא הצליחו להגיע ליעדם בטרשיש.
הפרק מסתיים בתיאור סוף ימיו של יהושפט ובנבואה על הצרות שעתידות לבוא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סוד הקטורת וזכות אברהם אבינו
״רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָיָה בִּקְטֹרֶת בֵּית אַבְטִינַס, צְרוֹר הַמֹּר, זֶה אֶחָד מֵאַחַד עָשָׂר סַמְמָנִין שֶׁנּוֹתְנִין בָּהּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר לָהּ (שמות ל, לד): וַיֹּאמֶר ה'״
הַמִּקְרָא וְהַמִּדְרָשׁ בְּחִיפּוּשׂ אַחֲרֵי הַסּוֹד הַנִּסְתָּר בַּקְּטֹרֶת. רַבִּי יוֹחָנָן מְסַבֵּל אֶת הַמִּרְכָּבֶת הַמְּדִינָתִית שֶׁל הַקְּטֹרֶת, וּמְסַבֵּל אֶת כָּל חָמֵשׁ-עֶשְׂרֵה הַסְּמַמִּים שֶׁבָּהּ, מֵחֶלֶבְנָה וְעַד הַמֹּר. רַבִּי הוּנָא מְקַבֵּל אֶת הַפֵּרוּשׁ מִסֵּפֶר שְׁמוֹט, וְעוֹזֵר לְהַבְחִין בֵּין הַכַּמּוּת שֶׁבַּפְּסוּק לְעֵינֵי הַמִּקְרָא לְעֵינֵי הַמְּצִיאוּת. הַקְּטֹרֶת, הַמְּכַפֶּרֶת אֶת עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, מְשַׁלֶּבֶת בְּתוֹךְ הָאָרוֹן עַצְמָהּ כְּאֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל גַּם אֶת הַקֶּשֶׁר לְבְרִית אַבְרָהָם, כְּשֶׁמְּסַבֵּר בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הָעֲמוּקָה שֶׁל אַבְרָהָם. אַבְרָהָם הִרְהִיק בְּמַחְשָׁבָתוֹ עַל בְּרִית נֹחַ, וּמִשֶּׁרָאָה שֶׁיָּכוֹל לְהַגְשִׁים מַעֲשִׂים טוֹבִים כָּל כָּךְ, הִשִּׁיג שֶׁיִּהְיֶה מְתַחַבֵּל לִבְרִיתוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָנָה לוֹ בְּבֶטַח: "אַל תִּירָא, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ". הַפֵּרוּשׁ הַמּוּצָג הוּא מֵמְקוֹר הַמִּדְרָשׁ (שִּׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה), הַמְּנַסֶּה לְחַבֵּר בֵּין הַדְּבָרִים הַמֻּקְדָּמִים בַּתּוֹרָה לְעוֹמֶק הַתְּהוּמּוֹת הַנֶּפֶשִׁיּוֹת שֶׁל הָאָבוֹת.
שיר השירים רבה א׳:י״ד:ג׳ ↗סַכָּנַת הַגָּאוֹן וְהַמְּלָאָה שֶׁל הַתּוֹכֵחָה
״אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. כִּי בָּאתָה לְךָ מֶמְשָׁלָה אַל תַּנַּח מִדַּת עִנְוְתָנוּתְךָ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ עִנְוְתָנוּתוֹ גּוֹרֵם מִיתָה לְעוֹלָמוֹ וְחַטָּאת לְדוֹרוֹ,״
כְּשֶׁהַשְּׁלֵטָה עוֹלָה עָלֶיךָ, אַל תִּנּוּחַ מִצִּדְקָתְךָ. כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ שִׁלְטוֹן, אַל תִּהְיֶה עָנָו כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל מִדִּינְךָ, כִּי זֶה מֵבִיא מִיתָה לָעוֹלָם. הַמְּבוֹרָר בַּמַּקֹור הוּא זִכְרְיָה הַנָּבִיא, שֶׁלְּמַעַן לָלַמֵּד עַל הַסַּכָּנָה שֶׁבַּגָּאוֹן. זִכְרְיָה הָיָה כֹּהֵן וְנָבִיא וְדַיָּן, וּמִכְיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ גָּדוֹל מֵהָעָם, הוּא הִתְחִיל לְבַקֵּר אֶת הָעָם בְּצִיּוּת וּבְחֶרֶם. הַמְּבִיאִים לְמַעֲשֵׂהוּ הַתַּלְמוּדִי מַצְדִּיקִים שֶׁהוּא הָיָה מְצֻיָּן, כִּי הָרָגוּ אוֹתוֹ בְּעֶזְרַת כֹּהֲנִים וְלֹא בְּעֶזְרַת אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. הַמְּבִיאִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה עַל נְבוּזַרְאֲדָן מְסַבֵּלִים אֶת הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּירוּשָׁלַיִם. הַתַּלְמוּד מְסַבֵּר שֶׁנְבוּזַרְאֲדָן, כְּשֶׁרָאָה אֶת הַדָּם, הִתְחִיל לְהִתְעַצְּבֵן. הוּא שָׁאַל מַה הַטּוֹב בַּדָּם הַזֶּה, וּכְשֶׁנֶּתְנוּ לוֹ אֶת דָּם הַקְּרָבִים, הוּא הִמְשִׁיךְ לְשַׁחוֹט עוֹד וְעוֹד כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַכְּאֵב. הוּא אִים לְהַשְׁחִית אֶת הַשֵּׁם בְּדִבְרֵי חֵמָה, אֲבָל הַמּוֹבִיא הַתַּלְמוּד טוֹעֵן שֶׁהַמּוֹבִיא הִפְסִיק כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים הִתְחִילוּ לְמַלְמֵל שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אֶת תּוֹכָחָתָם כְּדִינָה, אַךְ לֹא כְּהַרְשָׁאָה לְהַמְשִׁיךְ בַּתּוֹכֵחָה.
קוהלת רבה י׳:ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הקריאה להשם מתוך הצרה
״ונזעק אליך מצרתינו. בבית המקדש:״
בְּקֶצֶת הַדֶּרֶךְ, הַסּוֹף הַמּוּבָן בְּסֵפֶר דִּוְכְרִין הַשֵּׁנִי, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַמּוֹצָא שֶׁל הַמּוֹסַר הַמְּסוֹרֶתִי. הַמֶּלֶךְ יּוֹסָפְיָה מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה בְּעֵת הַמִּלְחָמָה. הַמַּעֲמָד הַתַּהֲתִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ הוּא הַתְּפִלָּה הַפְּשׁוּטָה וְהַמְּחֻיֶּבֶת אֶל הַשֵּׁם בְּעֵת רָע. הַמַּסּוֹרֶת מַדְגִּישָׁה אֶת הַקֶּצֶע שֶׁל הַצָּרָה שֶׁמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לִזְעֹק מִכָּל הַלֵּב. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפּסוּק הַזֶּה, מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּקוֹרִית שֶׁל הַזִּעוּק. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַזִּעוּק הַזֶּה מִתְבַּצֵּעַ בְּעֶצֶם בְּעֵת הַקְּרָב, וְהַמַּכְנִיעַ אֶת הַקְּרִיאָה לָאֶל כְּמַעֲשֵׂה הַמִּקְדָּשׁ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְחַבֵּר אֶת הַתְּפִלָּה הַמְּיֻחֶדֶת לְמַצָּב שֶׁל צָרָה גְּדוֹלָה וּמְחֵקָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְעַמּוֹ.
רש״י על דברי הימים ב׳ 20:9:1 ↗התפילה והשבח בסיום המלחמה
״ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות. הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט:״
הַקְטָע הַזֶּה מַתְכֵּל אֶת סִיוּם הַמִּלְחָמָה שֶׁהִתְקַיְּמָה תַּחַת מַשְׂעָנָתוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט. הַמּוֹלְכִים וְהָעָם שָׁבוּ אֶל יְרוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הֵם הִבִּיא אוֹתָם כְּלֵי שִׁיר מְיֻחָדִים: נְבָלִים, כִּנְרוֹת וְחֲצַצּוֹת. הַסּוֹף שֶׁל הַמַּסָּע מְתָאֵר רֶגַע שֶׁל הוֹדָה לַהַשֵּׁם בְּסִירְעוּת וּבְקֹדֶשׁ. רַשִּׁי מַוִּיל אֶת הַכְּלִים הַמְּזוּכָרִים בַּפֶּסַח. הוּא מַסְבִּיר כִּי הַכְּלִים הָאֵלֶּה הָיוּ שָׁלוּשׁ, וְכָל אֶחָד מֵשְׁלֵחַ אוֹתָם כְּנֶגֶד כְּלִי שִׁיר אֶחָד. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁכָּל אִישׁ מִיְהוּדָה, מִירוּשָׁלַיִם וּמִיהוֹשָׁפָט הָיוּ כְּדוֹבְרִים וּמְזַמְּרִים בְּעוֹצְמָה שֶׁלָּהֶם.
רש״י על דברי הימים ב׳ 20:28:1 ↗משמעות שמות המידות
״שפוט. שֵם, בשקל "שאור" (שמ' יב,טו), "יקוד" (יש' י,טז):״
בְּפֶרֶק הַזֶּה, הַסּוֹפֵר מְצַיֵּן אֶת שְׁמוֹת הַמִּדּוֹת שֶׁנֶּתְנוּ לַשֵּׁם אֶת הַשֶּׁקֶל. הָרַדַּק מְסַבֵּר שֶׁלְּמִלִּים אֵלוֹת יֵשׁ קֶשֶׁר לְשְׁמוֹת מִדּוֹת שׁוֹעוֹת הַמַּטֶּה. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּילָה "שָׁעַר" לַמִּילָה "שָׁעַר" שֶׁל שׁוּעַר. כְּךָ הוּא מַסְבִּיר אֶת הַמִּדּוֹת הַמִּתְקַשְּׁרוֹת לַשֵּׁם שֶׁל הַמִּדּוֹת הַשְּׁמוֹת בַּתֵּקֶל. הַסּוֹפֵר שׁוֹתֵת אֶת הַקֶּשֶׁר הַלּשּׁוֹנִי בֵּין הַמִּדּוֹת בַּתֵּקֶל לְבֵין הַמִּלּוֹת הַמִּתְאָרוֹת בַּמִּקְצָע הַזֶּה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 20:9:1 ↗מקורות ההיסטוריה של יהוא בן חנני
״אשר העלה על ספר מלכי ישראל. ספר יהוא בן חנני נכתב עם ספר מלכי ישראל:״
הפסוק הזה מציין שהדברים שנכתבו בארכיון הזה הם חלק מהדברים שהועלו אל ספר מלכי ישראל. הטקסט מציג רשימה של מלכים, תפקידים ואירועים היסטוריים שנרשמו בתקופה ההיא. הרד"ק מסביר שהספר של יהוא בן חנני נכתב יחד עם ספר מלכי ישראל. לפי פירושו, הכוונה היא שהם חלק מאותו מקור היסטורי או מאותה כתיבה תיעודית המופיעה בכתובים.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 20:34:1 ↗