שלמה מנה שבעים אלף אנשים שעושים עבודת נשיאה, ושמונים אלף אנשים שעושים עבודת חציבה בהרים, ושלושת אלפים ושש מאות אנשים המפקחים עליהם.
וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ)דברי הימים ב׳ · פרק ב׳
עבודת שלמה ובניית בית המקדש
מנהיגותו של שלמה המלך, הכנות לבניית המקדש, קבלת מתנות מפרעון צור וארגון העבודה והשירות במקדש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עבודת שלמה ובניית בית המקדש
שלמה שלח הודעה לחורם, מלך צור, ואמר לו: כפי שעשית עם דוד אבי ושליחת לו עצי ארז כדי לבנות לו בית למגורים.
וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃הנה, אני בונה בית לשם ה', אלוהיי, כדי להקדיש לו, כדי להקצין לפניו קטורת בשמים, ומעמד קבוע של קצבות, ועולים בבוקר ובערב, בשבתות, בחודשים ובמועדי ה', אלוהינו, לעולם על ישראל.
הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בֽוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּֽלְמוֹעֲדֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֖ם זֹ֥את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃והבית שאני בונה הוא גדול, כי גדול אלוהינו מכל האלים.
וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכָּל־הָאֱלֹהִֽים׃הַכְּתִיבָה לִבְנִיאַת הַבַּיִת
וּמִי יִגְרֹשׁ אֶת הַכֹּחַ כְּדֵי לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יוּכְלוּ לְכַלְכֵּל אוֹתוֹ? וּמִי אֲנִי כְּדֵי לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת, מִלְמַדֵּשׁ אֶלְכִּין לוֹ אֶת הַקְּטֹרֶת לְפָנָיו?
וּמִ֤י יַעֲצָר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו׃וְעַתָּה, שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם שֶׁיַּדַּע לַעֲשׂוֹת בְּזָהָב, בְּכֶסֶף, בַּנְּחֹשֶׁת, בַּבַּרְזֶל, בָּאַרְגְּמָן, בְּתֹכֶלֶת וּבְכַרְמִיל, וְשֶׁיַּבְחִין בְּעִשּׂוּיִים עִם הַחֲכָמִים שֶׁכְּבָר עִמִּי בְּיְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַיִם, אֵלֶּה שֶׁדָּוִד אֲבִי הֵכִין.
וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַֽחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃וְשַׁלַּח לִי גַּם עֵצֵי אֲרָזִים, בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵהַלְּבָהנוֹן, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרֹת עֵצִים מֵהַלְּבָנוֹן, וְהִנֵּה עֲבָדַי גַּם כְּבָר עִם עֲבָדֶיךָ.
וּֽשְׁלַֽח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃וְשַׁלַּח לִי גַּם עֵצִים הַרְבֵּה, כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בּוֹנֶה הוּא גָּדוֹל וּמַפְלִיא.
וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃מתנות חורם מלך צור לשלמה
והנה, עבור אלו שחותכים ועושים עצים, נתתי חיטה בשיעור עשרים אלף מכות לעבדיך, ושעורה בשיעור עשרים אלף, ויין בשיעור עשרים אלף קנקנים, ושמן בשיעור עשרים אלף קנקנים.
וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים ׀ לְֽכֹרְתֵ֣י ׀ הָעֵצִ֡ים נָתַתִּי֩ חִטִּ֨ים ׀ מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃ (פ)ומלך צור, חורם, כתב ושלח לשלמה: בגלל שהשם אהב את עמו, מינה אותך עליהם למלך.
וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶֽלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃וחורם אמר: ברוך השם אלוהי ישראל, שעשה את השמים ואת הארץ, אשר נתן למלך דוד, הבן החכם והבעל תבונה ושכל, שיבנה בית להשם ובית לממלכה שלו.
וַיֹּאמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַיהוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃ועכשיו שלחתי אדם חכם ובעל בינה לחורם אבי.
וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃עבודת חורון והשלמת המפקד
הוא בן לאישה מבין בנות דן, ואביו איש צורי שיודע לעבוד בזהב, בכסף, בנחושת, בברזל, באבנים ובעץ, בארגמן, בתכלת, בתכלת ובתמר (סוג של ציא), בכתום, וכל מי שצריך לפתוח או לתכנן כל דבר שניתן לו יחד עם החכמים שלך, חכמי אדונך דוד אביך.
בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּסֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כָּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כָּל־מַחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃ועכשיו, החיטה, השעורה, השמן והיין שאמר אדונך, הוא ישלח לעבדיו.
וְ֠עַתָּה הַחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַעֲבָדָֽיו׃ואנחנו נכרת עצים מלבנון לפי כל צרכך, ונביא אותם לך על ספינות בים ליפו, ואתה תעלה אותם לירושלים.
וַ֠אֲנַחְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכָל־צָרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)ושלמה מנה את כל האנשים הגרים בארץ ישראל לפי הרישום שרשם אביו דוד, ונמצאו מאה וחמישים אלף ושלושת אלפים ושש מאות איש.
וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּצְא֗וּ מֵאָ֤ה וַחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃חלוקת תפקידי העבודה
מתוכם, הוא מינה שבעים אלף סבלים, שמונים אלף חצבי הר, ושלושה אלפים ושש מאות מפקחים לעבודת העם.
וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עבודת שלמה ובניית בית המקדש
וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ)
וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃
הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בֽוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּֽלְמוֹעֲדֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֖ם זֹ֥את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכָּל־הָאֱלֹהִֽים׃
הַכְּתִיבָה לִבְנִיאַת הַבַּיִת
וּמִ֤י יַעֲצָר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו׃
וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַֽחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃
וּֽשְׁלַֽח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃
וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃
מתנות חורם מלך צור לשלמה
וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים ׀ לְֽכֹרְתֵ֣י ׀ הָעֵצִ֡ים נָתַתִּי֩ חִטִּ֨ים ׀ מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶֽלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
וַיֹּאמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַיהוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃
וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃
עבודת חורון והשלמת המפקד
בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּסֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כָּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כָּל־מַחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃
וְ֠עַתָּה הַחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַעֲבָדָֽיו׃
וַ֠אֲנַחְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכָל־צָרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּצְא֗וּ מֵאָ֤ה וַחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
חלוקת תפקידי העבודה
וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת שלמה המלך, את הכנותיו לבניית בית ה', את קבלת התמיכה מממלכת צור ואת חלוקת התפקידים והעבודה במקדש.
עבודת שלמה ובניית בית המקדש
פסוקים אלו מתארים את כוח האדם העומד לרשות שלמה לבניית המבנה, את פנייתו למלך צור ותיאור המטרות הרוחניות של המקדש: הקטרת, קורבנות ומועדים, המדגישים את גדלותו של אלוהים.
הַכְּתִיבָה לִבְנִיאַת הַבַּיִת
חֶלְקִיוֹ שֶׁל שְׁלֹמוֹ הַמֶּלֶךְ הַמְּבַקֵּשׁ אָדָמִים מְיוּמָנִים. הוּא מַצִיעַ לְבַנוֹת בַּיִת לַשֵּׁם, אַךְ מִתְנַצֵּל כִּי הַשָּׁמַיִם לֹא יוּכְלוּ לְכַלְכֵּל אוֹתוֹ. הוּא מְבַקֵּשׁ אומֶן לְעִשּׂוּי יְקָרִים וְעֵצִים מֵהַלְּבָנוֹן, כִּי הַבַּיִת הַמְּתוּכָן הוּא גָּדוֹל וּמַפְלִיא.
מתנות חורם מלך צור לשלמה
חורם מלך צור שולח לשלמה אספקה גדולה של חיטה, שעורה, יין ושמן עבור העובדים שמכינים עצים. בחורם כותב לשלמה שהשם מינה אותו למלך כי הוא אוהב את עמו, ומברך את השם על מתן דוד החכם לבנות את הבית. הוא גם שולח שליח חכם לאביו חורם.
עבודת חורון והשלמת המפקד
הקטע מתאר את כישוריו של אמן צורי מבית דן בעבודת חומר ועיצוב, ואת התחייבותו לספק חומרי גלם, כולל עצים מלבנון. כמו כן, מתועד המפקד של כל האנשים הגרים בארץ ישראל לפי רישום דוד המלך, שהגיע למניין של מאה חמישים ושלושת אלפים ושש מאות איש.
חלוקת תפקידי העבודה
פסוק זה מפרט את כמות העובדים והמנהיגים שמונו למשימות העבודה. הרשימה כוללת שבעים אלף סבלים, שמונים אלף חצבי הר, ושלושה אלפים ושש מאות מפקחים שאחראים על ניהול עבודת העם.
הפרק מפרט את המבנה הארגוני והלוגיסטי של עבודת המקדש תחת שלמה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חכמת שלמה והחיפוש אחר ארבעת המינים
״דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אַחַר כָּל אוֹתָהּ הַחָכְמָה שֶׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה (דברי הימים ב א, יב): הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, (מלכים א ה, י״
בְּקֶרֶן הַמַּקְורִים מִמִּשְׁנֵי דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּוַיִקְרָא רַבָּה, נִמְצָא שֶׁהַחָכְמָה הַמְּיֻחֶדֶת לְשְׁלֹמֹה הָיְתָה כָּל כָּךְ עֲמוּקָה, עַד שֶׁהוּא הִתְמַדִּים לְחַפֵּשׂ וּלְבַחֵן אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְיֻחָדִים. הַמַּקְדִּים לַתְּוָעָה הַזֹּאת הֵם הַמִּשְׁלֵי שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁבָּעוֹ שָׁאַתָּה מִצְעַר אֶת הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים הַנֶּעְלָמִים. הַחֲכָמִים מְפַרְשִׁים שֶׁהַמִּשְׁלִים הַזֶּה מְדַבֵּר עַל אַרְבַּעַת הַמִּינִים שֶׁל לוּלָב. הַחִיפּוּשׁ הַזֶּה מִתְאַתֵּר בְּקוֹשִׁי, כִּי הַמִּינִים הָאֵלֶּה נִרְאִים כְּמוֹ דְּבָרִים פְּשׁוּטִים וְקְטַנִּים בְּעֵינֵי הָאָדָם, אַךְ הֵם גְּדוֹלִים מְאֹד לְפָנֵי הַשֵּׁם. הַתּוֹרָה וְהַחֲכָמִים מְסַבִּים אֶת הַמְּעַלָּה שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהֶם: הָאֶתְרוֹג הוּא פְּרִי הָדָר, הַלּוּלָב הוּא כַּפּוֹת תְּמָרִים, הַהֲדַס הוּא עֵץ עָבֹת, וְהָעֲרָבָה הוּא עֵץ מִנַּחַל. כָּל יִשְׂרָאֵל רָצִים וְלוֹקְחִים אֶת הַמִּינִים הָאֵלֶּה כְּדֵי לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וְכָךְ הַחָכְמָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל הַמִּינִים הָאֵלֶּה הִיא כְּמוֹ הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּים שֶׁנִּמְצָאִים בְּתוֹךְ הַפְּשׁוּט.
ויקרא רבה ל׳:ט״ו ↗השווה בין השבטים בבניית המשכן והמקדש
״וְרַבִּי אַדָּא בַּר חִיָּא אָמַר: לָהַד, שֶׁהַדַּל שֶׁבַּשְּׁבָטִים מִדַּבֵּק לוֹ בַּמִּשְׁכָּן. וְאֵיזֶה? וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן (שמות לח, כג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, רַבִּי אַדָּא בַּר חִיָּא מְסַבֵּר שֶׁהַדְּלִים מִשֶּׁבֶט דָּן הָיוּ מְקֻשָּׁרִים לַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ אָהלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי מְצַיֵּן שֶׁיֵּשׁ הַבדָל בֵּין הַשְּׁבָטִים: שֵׁבֶט יְהוּדָה הִוא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וּשְׁבֶט דָּן נֶחְשָׁב לַפָּחוֹת כִּי בְּנֵיו הָיוּ מִן הַשְּׁמָחוֹת. אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁהַשְּׁבָטִים יִתְאַחֲדּוּ, וְלָכֵן הִתְאַחֲדּוּ בִּבְנִיַת הַמִּשְׁכָּן וְגַם בְּבִנְיַת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשְּׁלֹמֹה מִיְהוּדָה וְחִירָם מִדָּן בָּנוּ אוֹתוֹ. הַמַּטָּרָה הִיא לְמַנְעוֹת גַּאֲוָה, כִּי הַשֵּׁינוּת הַחַיָּוִית שֶׁל הַשְּׁבָטִים אֵינָהּ מְשַׁנָּה אֶת מְעִדָּם לִפְנֵי הַשֵּׁם. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא דֻּגְמָה עַל בְּנֵי דָּן שֶׁהָיוּ מִן הַשְּׁפָחוֹת, וְעַל בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה מִנַּפְתָּלִי. הַבְּרִית הָעָתִידִית תִּהְיֶה מֻקְפֶּהת בְּחוֹמַת אֵשׁ, שֶׁתְּכַפֶּה עַל כָּל הַשְּׁבָטִים בְּמַעֲלֶה אֶחָד.
מדרש תנחומא, כי תשא י״ג:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
החשיבות של המבנה הגדול
״והבית אשר אני בונה גדול. לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל״
בקטע זה, חֲדֹר מִמְּלֵכֶת עָדוֹם מְבַקֵּשׁ מֵחִירָם, מֶלֶךְ צְדוֹר, עֶזְרָה בִּבְנִיַּת הַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מְתַכְנֵן לִבְנוֹת. חֲדֹר מַצִּיעַ לְהַקְצִין אֶת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהִתְבַּסֵּס עַל עֶזְרָה מֵאַנְשֵׁים אֲחֵרִים. רַשִׁ"י מַסְבִּיר אֶת הַדְּרוּשׁ הַנִּמְצָא בַּטֶּקסט: הַבַּיִת הַגָּדוֹל מַחְיֵב עֶזְרָה רַבָּה. לָכֵן, חֲדֹר מַצִּיעַ לְהַקְצִין אֶת הַמִּבְנֶה. אֲבָל הַמּוֹצָא הַמְּקֹרִי מַדְגִּישׁ אֶת הַגְּדִילוּת שֶׁל הָאֱלֹהִים. בִּגְלַעַת גְּדוֹלַת הָאֱלֹהִים, לֹא אֶפְשָׁר לְהַקְצִין אֶת הַבַּיִת אוֹ לְהַקְלִיל אוֹתוֹ, כִּי הוּא גָּדוֹל מִכָּל הָאֱלֹהִים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 2:4:1 ↗תפקיד האב והאחריות למשפחה
״ואביו איש צרי. ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו״
בפסוק זה מוזכר אביו של אדם בשם צרי. רש"י מסביר את הקישור בין השמות ומלמד אותנו מסר חשוב על פרנסה ואחריות. לפי הפירוש, העובדה שאמו הייתה אלמנה מלמדת שאדם צריך ללמוד ולרכוש את אותה המקצוע או המלאכה של אביו. המטרה היא לא רק לשמור על המסורת, אלא גם כדי שיוכל לכלכל ולפרנס את אמו. ההסבר הזה מובא על ידי רבי שלמה בר לוי ממנטויל"א, שהיה אחיינה של רבי משה הדרשן. רש"י מציע כאן פרשנות המדגישה את החובה המוסרית של אדם לדאוג למשפחתו וללמוד מהדור הקודם, תוך התמקדות בפרטים היסטוריים של תולדות המשפחה.
רש״י על דברי הימים ב׳ 2:13:4 ↗מצוות הקרבנות ובית המקדש
״לעולם זאת על ישראל. פי': המצוה הזאת – מצות הקרבנות – לעולם על ישראל, ואיננה לזמן; לפיכך צריך אני לבנות בית טוב וחזק. ורבותי' ז"ל״
הַפֶּסַח מְסַפֵּר עַל הַהֲכָנָה לִבְנִיַת הַבַּיִת, כְּשֶׁדָּוִד מְתכַנֵּן לִבְנוֹת בַּיִת טוֹב וְחָזָק. הַרַדַ"ק מְסַבֵּר עַל הַפְּסוּק שֶׁל הַהֲכָנָה לַקְּרָבָנוֹת, כִּי מִצְוַת הַקְּרָבָנוֹת הִיא תָּמִיד וּלְעוֹלָם עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הִיא תְּלוּיָּה לְזְמַן מְסֻיָּם. לְפִיכָךְ, הַבִּנְיָן חַיָּב לִהְיוֹת עָנִיק וּמְשֻׁבָּח. חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ מִשְּׁבָר הַפְּסוּק הַזֶּה דָּבָר אַחֶרֶת. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַכּוֹתָב מְתַכְנֵן אֶת הַבַּיִת בִּזְמַן שֶׁבּוֹ הַבַּיִת יִבָּנֶה. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁתַּלְמִידֵי חָכָמִים הָעוֹסְקִים בְּהִלְכוֹת הָעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה, נֶחְשָׁבִים כְּאִלּוּ הַבַּיִת נִבְנָה בִּזְמַנָּם.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 2:3:1 ↗מקורות המשפחה של צרי
״בן אשה מן בנות דן. צרי ובמלכים: "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי" (מ"א ז,יד)! אביו היה ממטה נפתלי, וקראו צרי לפי שגר בצר, כמו״
הפסוק מתאר את צרי, הבן שנולד למשפחה. מצד אמו, הוא שייך לשבט דן. מצד אביו, הוא שייך לשבט נפתלי. הרד"ק מסביר את שמות בני המשפחה ומציין כי השם "צרי" ניתן לו בגלל מקום מגוריו, בדומה לכינויים אחרים במקרא. הוא מדגיש כי המקור לשם זה הוא המקום בו אביו התגורר, בצר.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 2:13:1 ↗