יהוספט מלך יהודה חזר לביתו בירושלים בשלום.
וַ֠יָּשָׁב יְהוֹשָׁפָ֨ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֧ה אֶל־בֵּית֛וֹ בְּשָׁל֖וֹם לִֽירוּשָׁלִָֽם׃דברי הימים ב׳ · פרק יט׳
חזרתו של יהוספט והנבואה של בן חנני
התמודדות עם שדרי של חדוש ושינוי בניהול המשפט
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חזרתו של יהוספט והנבואה של בן חנני
החוזה בן חנני יצא לפגוש אותו ואמר למלך יהוספט: האם אתה אוהב את הרשעים ומחבב את שונאי ה'?
וַיֵּצֵ֣א אֶל־פָּנָ֗יו יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֘נִי֮ הַחֹזֶה֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֔ט הֲלָרָשָׁ֣ע לַעְזֹ֔ר וּלְשֹׂנְאֵ֥י יְהוָ֖ה תֶּאֱהָ֑ב וּבָזֹאת֙ עָלֶ֣יךָ קֶּ֔צֶף מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃אבל נמצאו אצלך דברים טובים, כי גרשת את עבודת הכשירות מהארץ והכנת את לבך לבקש את אלוהים.
אֲבָ֕ל דְּבָרִ֥ים טוֹבִ֖ים נִמְצְא֣וּ עִמָּ֑ךְ כִּֽי־בִעַ֤רְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וַהֲכִינ֥וֹתָ לְבָבְךָ֖ לִדְרֹ֥שׁ הָֽאֱלֹהִֽים׃יהוספט ישב בירושלים, והוא יצא עם העם מBEER-SHEBA ועד הר אפרים והחזיר אותם אל ה' אלוהי אבותיהם.
וַיֵּ֥שֶׁב יְהוֹשָׁפָ֖ט בִּירוּשָׁלִָ֑ם (ס) וַיָּ֜שָׁב וַיֵּצֵ֣א בָעָ֗ם מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֙בַע֙ עַד־הַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וַיְשִׁיבֵ֕ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃על המילים
הטקסט המקורי מציין את המעבר הגיאוגרפי הרחב של המלך.
מינוי שופטים וקביעת כללי המשפט
הוא מינה שופטים בכל ערי יהודה המבוצרות, עיר אחר עיר.
וַיַּעֲמֵ֨ד שֹֽׁפְטִ֜ים בָּאָ֗רֶץ בְּכָל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת לְעִ֥יר וָעִֽיר׃הוא אמר לשופטים: תראו מה אתם עושים, כי אתם לא שופטים אדם, אלא שופטים בשם הַשֵּׁם, והוא איתכם בדין.
וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַשֹּֽׁפְטִ֗ים רְאוּ֙ מָֽה־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַיהוָ֑ה וְעִמָּכֶ֖ם בִּדְבַ֥ר מִשְׁפָּֽט׃עכשיו שיהיה פחד מהַשֵּׁם עליכם. שמרו על החוק ותנהגו נכון, כי אין עם הַשֵּׁם אלוהינו עוול, או משוא פנים, או שוחד.
וְעַתָּ֕ה יְהִ֥י פַֽחַד־יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם שִׁמְר֣וּ וַעֲשׂ֔וּ כִּֽי־אֵ֞ין עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַוְלָ֛ה וּמַשֹּׂ֥א פָנִ֖ים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד׃גם בירושלים מינה יהושפט מתוך הלויים והכהנים וגם מראשי המשפחות בישראל, כדי שינהלו את משפט הַשֵּׁם ואת הדיונים, והם חזרו לירושלים.
וְגַ֣ם בִּ֠ירוּשָׁלִַם הֶעֱמִ֨יד יְהוֹשָׁפָ֜ט מִן־הַלְוִיִּ֣ם וְהַכֹּהֲנִ֗ים וּמֵרָאשֵׁ֤י הָאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפַּ֥ט יְהוָ֖ה וְלָרִ֑יב וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלִָֽם׃הנחיות לניהול מחלוקות וסמכות הכהנים
הוא ציווה אותם לעשות את הדברים מתוך יראת ה', בנאמנות ובלב שלם.
וַיְצַ֥ו עֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ה תַעֲשׂוּן֙ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֔ה בֶּאֱמוּנָ֖ה וּבְלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם׃בכל מחלוקת שתבוא אליכם מאחיכם שיושבים בעריהם, בין דם לדם, בין תורה למצווה, לחוקים ולמשפטים, אתם צריכים להזהיר אותם. כך לא יהיה להם אשמה בפני ה', ולא תהיה כעס עליכם ועל אחיכם. כך תעשו כדי שלא תהיו אשמים.
וְכָל־רִיב֩ אֲשֶׁר־יָב֨וֹא עֲלֵיכֶ֜ם מֵאֲחֵיכֶ֣ם ׀ הַיֹּשְׁבִ֣ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בֵּֽין־דָּ֣ם ׀ לְדָם֮ בֵּין־תּוֹרָ֣ה לְמִצְוָה֮ לְחֻקִּ֣ים וּלְמִשְׁפָּטִים֒ וְהִזְהַרְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וְלֹ֤א יֶאְשְׁמוּ֙ לַיהוָ֔ה וְהָֽיָה־קֶ֥צֶף עֲלֵיכֶ֖ם וְעַל־אֲחֵיכֶ֑ם כֹּ֥ה תַעֲשׂ֖וּן וְלֹ֥א תֶאְשָֽׁמוּ׃והנה, עמכם הם אמריהו הכהן הראשי לכל דבר ה', וזבדיה בן ישמעאל הנשיא של בית יהודה לכל דבר המלך, וגם שוטרי הלוויים. התחזקו ועשו, והשם יהיה עם הטוב.
וְהִנֵּ֡ה אֲמַרְיָ֣הוּ כֹהֵן֩ הָרֹ֨אשׁ עֲלֵיכֶ֜ם לְכֹ֣ל דְּבַר־יְהוָ֗ה וּזְבַדְיָ֨הוּ בֶן־יִשְׁמָעֵ֜אל הַנָּגִ֤יד לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְכֹ֣ל דְּבַר־הַמֶּ֔לֶךְ וְשֹׁטְרִ֥ים הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵיכֶ֑ם חִזְק֣וּ וַעֲשׂ֔וּ וִיהִ֥י יְהוָ֖ה עִם־הַטּֽוֹב׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חזרתו של יהוספט והנבואה של בן חנני
וַ֠יָּשָׁב יְהוֹשָׁפָ֨ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֧ה אֶל־בֵּית֛וֹ בְּשָׁל֖וֹם לִֽירוּשָׁלִָֽם׃
וַיֵּצֵ֣א אֶל־פָּנָ֗יו יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֘נִי֮ הַחֹזֶה֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֔ט הֲלָרָשָׁ֣ע לַעְזֹ֔ר וּלְשֹׂנְאֵ֥י יְהוָ֖ה תֶּאֱהָ֑ב וּבָזֹאת֙ עָלֶ֣יךָ קֶּ֔צֶף מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃
אֲבָ֕ל דְּבָרִ֥ים טוֹבִ֖ים נִמְצְא֣וּ עִמָּ֑ךְ כִּֽי־בִעַ֤רְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וַהֲכִינ֥וֹתָ לְבָבְךָ֖ לִדְרֹ֥שׁ הָֽאֱלֹהִֽים׃
וַיֵּ֥שֶׁב יְהוֹשָׁפָ֖ט בִּירוּשָׁלִָ֑ם (ס) וַיָּ֜שָׁב וַיֵּצֵ֣א בָעָ֗ם מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֙בַע֙ עַד־הַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וַיְשִׁיבֵ֕ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃
מינוי שופטים וקביעת כללי המשפט
וַיַּעֲמֵ֨ד שֹֽׁפְטִ֜ים בָּאָ֗רֶץ בְּכָל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת לְעִ֥יר וָעִֽיר׃
וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַשֹּֽׁפְטִ֗ים רְאוּ֙ מָֽה־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַיהוָ֑ה וְעִמָּכֶ֖ם בִּדְבַ֥ר מִשְׁפָּֽט׃
וְעַתָּ֕ה יְהִ֥י פַֽחַד־יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם שִׁמְר֣וּ וַעֲשׂ֔וּ כִּֽי־אֵ֞ין עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַוְלָ֛ה וּמַשֹּׂ֥א פָנִ֖ים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד׃
וְגַ֣ם בִּ֠ירוּשָׁלִַם הֶעֱמִ֨יד יְהוֹשָׁפָ֜ט מִן־הַלְוִיִּ֣ם וְהַכֹּהֲנִ֗ים וּמֵרָאשֵׁ֤י הָאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפַּ֥ט יְהוָ֖ה וְלָרִ֑יב וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלִָֽם׃
הנחיות לניהול מחלוקות וסמכות הכהנים
וַיְצַ֥ו עֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ה תַעֲשׂוּן֙ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֔ה בֶּאֱמוּנָ֖ה וּבְלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם׃
וְכָל־רִיב֩ אֲשֶׁר־יָב֨וֹא עֲלֵיכֶ֜ם מֵאֲחֵיכֶ֣ם ׀ הַיֹּשְׁבִ֣ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בֵּֽין־דָּ֣ם ׀ לְדָם֮ בֵּין־תּוֹרָ֣ה לְמִצְוָה֮ לְחֻקִּ֣ים וּלְמִשְׁפָּטִים֒ וְהִזְהַרְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וְלֹ֤א יֶאְשְׁמוּ֙ לַיהוָ֔ה וְהָֽיָה־קֶ֥צֶף עֲלֵיכֶ֖ם וְעַל־אֲחֵיכֶ֑ם כֹּ֥ה תַעֲשׂ֖וּן וְלֹ֥א תֶאְשָֽׁמוּ׃
וְהִנֵּ֡ה אֲמַרְיָ֣הוּ כֹהֵן֩ הָרֹ֨אשׁ עֲלֵיכֶ֜ם לְכֹ֣ל דְּבַר־יְהוָ֗ה וּזְבַדְיָ֨הוּ בֶן־יִשְׁמָעֵ֜אל הַנָּגִ֤יד לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְכֹ֣ל דְּבַר־הַמֶּ֔לֶךְ וְשֹׁטְרִ֥ים הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵיכֶ֑ם חִזְק֣וּ וַעֲשׂ֔וּ וִיהִ֥י יְהוָ֖ה עִם־הַטּֽוֹב׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את חזרתו של יהוספט אל ארצו ואת המפגש עם הנבואה בנוגע למלחמה.
חזרתו של יהוספט והנבואה של בן חנני
יהוספט מלך יהודה חוזר לירושלים בשלום. החוזה בן חנני פוגש אותו ומזהיר מפני חיבה לרשעים, אך משבח על כך שהסיר את עבודת הכשירות וחיזק את החיבור לאלוהים. המלך מנהיג את העם בתיקון רוחני מרחב בער שבע ועד הר אפרים.
מינוי שופטים וקביעת כללי המשפט
יהושפט מנה שופטים בערים המבוצרות של יהודה ובבירושלים. הוא הזהיר את השופטים שהדין הוא בשם הַשֵּׁם, וקבע שעליהם להימנע מעוול, משוא פנים או שוחד, ועל פחד מהַשֵּׁם להיות מלווה את עבודתם.
הנחיות לניהול מחלוקות וסמכות הכהנים
הפסוקים מתארים הוראות לפתרון סכסוכים בתוך הקהילה בדרכי ה'. ההנחיה היא לבדוק את המקרה לפי התורה והחוקים כדי למנוע אשמה וכעס. רשימת המנהיגים המוסמכים בראשותם של עמי הכהן והנשיא מוצגת, עם קריאה להתחזק ולהידבק בטוב.
הקטע מסתיים בהנחיות לניהול מחלוקות וסמכות הכהנים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מנהג השוטרים והשינוי בתפקיד
״וּמְנָא לַן דְּלָא סְלִיקוּ בִּימֵי עֶזְרָא? דִּכְתִיב: ״וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא עַל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם״.״
הַגְּמָרָה בִּמסְכתֵי יֶבָמוֹת מְסַבֶּת לָנוּ לָמָּה הָעָם לֹא הִתְכַּבְּצוּ בִּימֵי עֶזְרָא הַכֹּהֵן. הַכֹּהֵן עַצְמוֹ מְזַכֵּר שֶׁהוּא הִקְבִּיץ אֶת הָעָם אֶל הַנָּהָר הַבָּא עַל אַהֲוָה, וְנָח בָּמָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, אַךְ בָּעָם וּבַכֹּהֲנִים וּבִבְנֵי לֵוִי לֹא מָצָא אֶת כֻּלָּם בַּמָּקוֹם. הַשְּׁאֵל רוֹצֶה לְהָבִין מָה הָיָה הַקֹּוֹשׁ? רַב חִסְדָּא מַסְבֵּר כִּי בַּתְּחִלָּה הַמְּטַלִּים הַשֹּׁוטְרִים שֶׁהָיוּ מְפַקְחִים עַל הָעָם הָיוּ מִן הַלְוִיִם בִּלְבַד. הַמְקוֹר בָּזֶה הוּא הַכְּתוּב שֶׁל "וְשׁוֹטְרִים הַלְוִיִם לִפְנֵכֶם". הַמַּעֲמָד הַמְהֻלָּךְ הִשְׁתַּנָּה לְאַחַת. כְּשֶׁהַמַּעֲמָד הָיָה שֶׁהַלְוִיִם הָיוּ הַשֹּׁוטְרִים, הָיָה קָשֶׁה יוֹתֵר לְמצוא אֶת כָּל הָעָם בְּמָקוֹם אֶחָד. כַּיום, הַשֹּׁוטְרִים הָיוּ מִיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, כְּפִי שֶׁמְּצֻיָּן בַּכָּתוּב: "וְשׁוֹטְרִים הָרַבִּים בְּרָאשֵׁיכֶם". הַגְּמָרָה מְסַבֶּת שֶׁהַשִּׁנּוּי בַּמְּטַלִּים הִשְְׁפִּיעַ עַל הַיְכֹלֶת לְלֶכֶד אֶת הָעָם בְּמָקוֹם אֶחָד.
יבמות פ״ו ב:ז׳ ↗המשמעות של שוטרים
״ושוטרים, אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנאמר (דהי"ב יט יא) ושוטרים הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח יא) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו סליק פיסקא״
הספרי מסביר מי הם ה"שוטרים" שהוזכרו בתורה. לפי הפירוש הזה, מדובר בלוויים שתפקידם היה להשתמש ברצועה לצורך משמעת. המקור מחבר בין המושג הזה לבין פסוקים אחרים שמתארים את תפקיד הלוויים כמי שעומדים לפני העם ודואגים לסדר. הפרשן מראה כי הלוויים לא רק מבצעים פעולה פיזית, אלא גם דואגים לכלל הציבור. הם אלו שמוודאים שהכל מתנהל כראוי, כמו שמופיע בדברי נחמיה על הלוויים שדואגים לכל העם. הגישה כאן היא חיבור בין הדין לבין הדאגה לכלל הציבור.
ספרי דברים ט״ו:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הסרת הבמות ושינוי המנהגים
״כי בערת האשרות. כדלעיל ועוד הסיר את הבמות וגו':״
בפרק זה אנו קוראים על המלחמה בין דוד לבין חנש השליח של חזיאל מאדור. המלחמה הזו התפתחה בעקבות המשא ומתן שנשלח לדוד. בתוך התיאור של המתרכשים, מופיעה הערה של רש"י על הפסוק השלישי. רש"י מסביר שהמלך דוד הסיר את הבמות והחריף את המנהגים הדתיים, כפי שמוזכר במקרום הקודמים. לפי פירושו, הפעולה הזו של הסרת הבמות קשורה להקשר של הפסוק, אך חשוב לזכור שזהו פרשנות רבנית ולא חלק מהטקסט המקורי של דברי הימים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 19:3:1 ↗ההתמקמות בירושלים
״וגם בירושלים העמיד. אע"פ שהוא בעצמו בירושלים:״
הפסוק מתאר כיצד המלך העמיד את יואש בירושלים, למרות שהוא עצמו כבר שהה בעיר. המפרש רש"י מסביר כי למרות שהמלך היה נמצא בירושלים באופן אישי, הוא בחר להקים באופן רשמי את יואש בתוך העיר. ההסבר של רש"י מתמקד בהבדל בין נוכחות פיזית לבין מינוי רשמי של תפקיד. לפי גישת רש"י, הפעולה של העמדת יואש בעיר הייתה צעד של ביסוס השלטון והסמכות בתוך ירושלים עצמה.
רש״י על דברי הימים ב׳ 19:8:1 ↗הַשֵּׁם בְּמִשְׁפָּט
״ועמכם בדבר משפט. פי': ועמכם יהי השם בדבר משפט, כלומ' שתיראו ממנו כאלו הוא עמכם בדבר משפט. או פרושו: יהיה עמכם ויעזר אתכם בדבר משפט״
בַּקְטַע הַזֶּה הַרַּדַּק מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט. הוּא מַצִּיעַ שְׁתֵּי הֲבָנוֹת עַל הַמַּשְׁמָע הוּא: הָאַחְתָּה הראשונה הִיא שֶׁהַשֵּׁם הוּא כְּאִלּוּ עִמְּכֶם בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁתִּירְאוּ מִמֶּנּוּ וְתִשְׁמְרוּ בַּצֶּדֶק. הַהֲבָנָה הַשְּׁנִיָּה הִיא שֶׁהַשֵּׁם יִהְיֶה עִמְּכֶם וְיַעֲזֹר לָכֶם בְּהַבְּהָלָה הַמִּשְׁפָּטִית, בִּתְנַאי שֶׁתִּירְאוּ מִמֶּנּוּ. הַמפרש מַצִּיעַ אֶת הַפּרוֹשִׁים הַלְּא הלֵּא כְּאֶפְשָׁרוּת לְפִירוּשׁ הַפְּסָק. הוּא לֹא מַכְרִיעַ בֵּין הַשְּׁתֵּי הַדֶּרֶכִּים, אֶלָּא מַצִּיג אוֹתָן כְּמַשְׁמָעוֹת שֶׁיְּכָלוֹת לְהִתְכַּוֵּן בַּטֶּקסט.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 19:6:1 ↗השליטה בערים ומינוי השופטים
״וישבו ירושלם. אותם שמנו השופטים בכל עיר במצותו:״
הפסוק מתאר את המצב לאחר הכיבוש, כאשר השליטה בערים השונות התבססה בירושלים. בערים עצמן הוקמו מערכות משפט מקומיות. השליטה המרכזית של ירושלים בערים אלו באה לידי ביטוי בכך שהשופטים בכל עיר הועמדו תחת ניהול וסמכות המרכז. הרד"ק מפרש את הפסוק ומסביר שמינוי השופטים בכל עיר נעשה על פי הוראה וסמכות המרכז בירושלים. לפי גישת הרד"ק, המשמעות היא שהשופטים המקומיים היו כפופים למערכת המרכזית שהתבססה בעיר המלוכה.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 19:8:1 ↗