בשנה השמונה עשר למלך ירבעם, אבייה מלך על יהודה.
בִּשְׁנַ֛ת שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יָרָבְעָ֑ם וַיִּמְלֹ֥ךְ אֲבִיָּ֖ה עַל־יְהוּדָֽה׃דברי הימים ב׳ · פרק יג׳
המלחמה בין אביה לירבעם וסיום שלטונו של אביה
הקשר בין ירבעם בן ירובבעם לבין אביה בן מעון, המלחמה ביניהם והתעצמות כוחו של ירבעם בממלכה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מלחמת אבייה וירבעם
הוא מלך בירושלים שלוש שנים. שם אמו הייתה מיכיה בת אוריאל מגבעה, והייתה מלחמה בין אבייה לבין ירבעם.
שָׁל֣וֹשׁ שָׁנִ֗ים מָלַךְ֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מִיכָיָ֥הוּ בַת־אוּרִיאֵ֖ל מִן־גִּבְעָ֑ה וּמִלְחָמָ֥ה הָיְתָ֛ה בֵּ֥ין אֲבִיָּ֖ה וּבֵ֥ין יָרָבְעָֽם׃אבייה הוביל למלחמה ארבע מאות אלף לוחמים גיבורים, וירבעם הכין מלחמה נגדו עם שמונה מאות אלף לוחמים גיבורים.
וַיֶּאְסֹ֨ר אֲבִיָּ֜ה אֶת־הַמִּלְחָמָ֗ה בְּחַ֙יִל֙ גִּבּוֹרֵ֣י מִלְחָמָ֔ה אַרְבַּע־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ בָּח֑וּר (ס) וְיָרָבְעָ֗ם עָרַ֤ךְ עִמּוֹ֙ מִלְחָמָ֔ה בִּשְׁמוֹנֶ֨ה מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ בָּח֖וּר גִּבּ֥וֹר חָֽיִל׃ (ס)אבייה עלה מעל הר צמריים שנמצא בהר אפרים ואמר: שמעו לי, ירבעם וכל ישראל.
וַיָּ֣קָם אֲבִיָּ֗ה מֵעַל֙ לְהַ֣ר צְמָרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֹּ֕אמֶר שְׁמָע֖וּנִי יָרָבְעָ֥ם וְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃מרד ירבעם וקריסת שלטון רחבעם
האם אתם לא יודעים שהשם, אלוהי ישראל, נתן את הממלכה לדוד על ישראל, לו ולבניו, בברית מלח לנצח?
הֲלֹ֤א לָכֶם֙ לָדַ֔עַת כִּ֞י יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָתַ֨ן מַמְלָכָ֧ה לְדָוִ֛יד עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם ל֥וֹ וּלְבָנָ֖יו בְּרִ֥ית מֶֽלַח׃ (ס)ירבעם בן נבט, ששימש כעבדו של שלמה בן דוד, קם ומרד בשלטוניו.
וַיָּ֙קָם֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט עֶ֖בֶד שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑יד וַיִּמְרֹ֖ד עַל־אֲדֹנָֽיו׃אנשים רשעים, בני בליעל, התאספו נגדו והתחזקו מול רחבעם בן שלמה, שהיה נער רך לב ופרץ לא הצליח להתחזק בפניהם.
וַיִּקָּבְצ֣וּ עָלָ֗יו אֲנָשִׁ֤ים רֵקִים֙ בְּנֵ֣י בְלִיַּ֔עַל וַיִּֽתְאַמְּצ֖וּ עַל־רְחַבְעָ֣ם בֶּן־שְׁלֹמֹ֑ה וּרְחַבְעָ֗ם הָ֤יָה נַ֙עַר֙ וְרַךְ־לֵבָ֔ב וְלֹ֥א הִתְחַזַּ֖ק לִפְנֵיהֶֽם׃ועכשיו אתם אומרים שנתחזק בפני ממלכת ה' ביד בני דוד, אבל אתם המון גדול, ועמכם עגלי הזהב שירבעם בן דוד עשה לכם לאלוהים.
וְעַתָּ֣ה ׀ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֗ים לְהִתְחַזֵּק֙ לִפְנֵי֙ מַמְלֶ֣כֶת יְהוָ֔ה בְּיַ֖ד בְּנֵ֣י דָוִ֑יד וְאַתֶּם֙ הָמ֣וֹן רָ֔ב וְעִמָּכֶם֙ עֶגְלֵ֣י זָהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה לָכֶ֛ם יָרָבְעָ֖ם לֵאלֹהִֽים׃העמידה על נאמנות השירות
האם לא דחקתם את כהנות הַשֵּׁם, את בני אהרון והלוויים, ועשיתם לעצמכם כהנים כמו עמי הארצות, שכל מי שבא להביא שבע פרות ועגל ושהים יהיה לו כהן בלי אלוהים?
הֲלֹ֤א הִדַּחְתֶּם֙ אֶת־כֹּהֲנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְהַלְוִיִּ֑ם וַתַּעֲשׂ֨וּ לָכֶ֤ם כֹּהֲנִים֙ כְּעַמֵּ֣י הָאֲרָצ֔וֹת כָּל־הַבָּ֗א לְמַלֵּ֨א יָד֜וֹ בְּפַ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ וְאֵילִ֣ם שִׁבְעָ֔ה וְהָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְלֹ֥א אֱלֹהִֽים׃ (ס)אבל אנחנו, הַשֵּׁם אלוהינו, לא עזבנו אותו, ואנחנו כהנים המשרתים את הַשֵּׁם, בני אהרון והלוויים, בעבודתם.
וַאֲנַ֛חְנוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ וְלֹ֣א עֲזַבְנֻ֑הוּ וְכֹ֨הֲנִ֜ים מְשָׁרְתִ֤ים לַֽיהוָה֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן וְהַלְוִיִּ֖ם בַּמְלָֽאכֶת׃אנחנו מקדימים קרבנות בבוקר ובערב, שורפים קטורת דבש, מכינים לחם על השולחן הנקי, ומדליקים את נרות המנורה הזהב בכל ערב, כי אנחנו שומרים על המשימה של הַשֵּׁם אלוהינו, בעוד שאתם עזבתם אותו.
וּמַקְטִרִ֣ים לַיהוָ֡ה עֹל֣וֹת בַּבֹּֽקֶר־בַּבֹּ֣קֶר וּבָעֶֽרֶב־בָּעֶ֣רֶב וּקְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת לֶ֜חֶם עַל־הַשֻּׁלְחָ֣ן הַטָּה֗וֹר וּמְנוֹרַ֨ת הַזָּהָ֤ב וְנֵרֹתֶ֙יהָ֙ לְבָעֵר֙ בָּעֶ֣רֶב בָּעֶ֔רֶב כִּֽי־שֹׁמְרִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַתֶּ֖ם עֲזַבְתֶּ֥ם אֹתֽוֹ׃והנה, האלוהים וכהניו איתנו, וכן שופרי התרועה יתקעו נגדכם, בני ישראל; אל תילחמו עם הַשֵּׁם אלוהי אבותיכם, כי לא תצליחו.
וְהִנֵּה֩ עִמָּ֨נוּ בָרֹ֜אשׁ הָאֱלֹהִ֧ים ׀ וְכֹהֲנָ֛יו וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה לְהָרִ֣יעַ עֲלֵיכֶ֑ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אַל־תִּלָּֽחֲמ֛וּ עִם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֵיכֶ֖ם כִּי־לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃התבוסה של ירבעם
ירבעם הפך את המלחמה כך שבא מאחוריהם, והם היו מול יהודה והמלחמה הייתה מאחוריהם.
וְיָֽרָבְעָ֗ם הֵסֵב֙ אֶת־הַמַּאְרָ֔ב לָב֖וֹא מֵֽאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּֽהְיוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְהַמַּאְרָ֖ב מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃יהודה פנו והנה המלחמה הייתה מול eyes וגם מאחוריהם, והם צעקו אל הַשֵּׁם והכהנים תקעו בשופרות.
וַיִּפְנ֣וּ יְהוּדָ֗ה וְהִנֵּ֨ה לָהֶ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ פָּנִ֣ים וְאָח֔וֹר וַֽיִּצְעֲק֖וּ לַיהוָ֑ה וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים מחצצרים [מַחְצְרִ֖ים] בַּחֲצֹצְרֽוֹת׃איש יהודה קרא בקול, ובעת קריאת איש יהודה, אֱלֹהִים הכה את ירבעם ואת כל ישראל לפני אביה ויהודה.
וַיָּרִ֖יעוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֑ה וַיְהִ֗י בְּהָרִ֙יעַ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֗ים נָגַ֤ף אֶת־יָֽרָבְעָם֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֥י אֲבִיָּ֖ה וִיהוּדָֽה׃בני ישראל נסו מפני יהודה, והאל מסר אותם בידם.
וַיָּנ֥וּסוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִפְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּתְּנֵ֥ם אֱלֹהִ֖ים בְּיָדָֽם׃המלחמה בין אביה לירבעם
אביה ועמו הכו אותם מכה קשה, וחמש מאות אלף גברים ישראלים נפלו הרוגים.
וַיַּכּ֥וּ בָהֶ֛ם אֲבִיָּ֥ה וְעַמּ֖וֹ מַכָּ֣ה רַבָּ֑ה וַיִּפְּל֤וּ חֲלָלִים֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִ֥ישׁ בָּחֽוּר׃בזמן הזה בני ישראל נכנעו, אבל בני יהודה התחזקו כי הם נשענו על הַשֵּׁם אלוהי אבותיהם.
וַיִּכָּנְע֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וַיֶּֽאֶמְצוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה כִּ֣י נִשְׁעֲנ֔וּ עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃אביה רדף אחרי ירבעם ותפס ממנו את הערים בית אל ובנותיה, את ישנה ובנותיה, ואת עפרים ובנותיה.
וַיִּרְדֹּ֣ף אֲבִיָּה֮ אַחֲרֵ֣י יָרָבְעָם֒ וַיִּלְכֹּ֤ד מִמֶּ֙נּוּ֙ עָרִ֔ים אֶת־בֵּֽית־אֵל֙ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יְשָׁנָ֖ה וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וְאֶת־עפרון [עֶפְרַ֖יִן] וּבְנֹתֶֽיהָ׃כוחו של ירבעם לא נחלש עוד בימי אביהו, אך הַשֵּׁם הכה אותו והוא מת.
וְלֹֽא־עָצַ֧ר כֹּֽחַ־יָרָבְעָ֛ם ע֖וֹד בִּימֵ֣י אֲבִיָּ֑הוּ וַיִּגְּפֵ֥הוּ יְהוָ֖ה וַיָּמֹֽת׃ (פ)סיומו של שלטון אביה
אביהו התחזק, והוא לקח לעצמו ארבע עשרה נשים. היו לו עשרים ושניים בנים ושש עשרה בנות.
וַיִּתְחַזֵּ֣ק אֲבִיָּ֔הוּ וַיִּ֨שָּׂא־ל֔וֹ נָשִׁ֖ים אַרְבַּ֣ע עֶשְׂרֵ֑ה וַיּ֗וֹלֶד עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ בָּנִ֔ים וְשֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה בָּנֽוֹת׃ (ס)עוד נכתבו בפירוש הנביא עדו על דבריו, דרכיו ומעשיו של אביה.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲבִיָּ֔ה וּדְרָכָ֖יו וּדְבָרָ֑יו כְּתוּבִ֕ים בְּמִדְרַ֖שׁ הַנָּבִ֥יא עִדּֽוֹ׃אביה נדם ונקבר עם אבותיו בעיר דוד. בנו אסה מלך במקומו, ובימיו הארץ הייתה בשלווה במשך עשר שנים.
וַיִּשְׁכַּ֨ב אֲבִיָּ֜ה עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּ֑יו בְּיָמָ֛יו שָׁקְטָ֥ה הָאָ֖רֶץ עֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מלחמת אבייה וירבעם
בִּשְׁנַ֛ת שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יָרָבְעָ֑ם וַיִּמְלֹ֥ךְ אֲבִיָּ֖ה עַל־יְהוּדָֽה׃
שָׁל֣וֹשׁ שָׁנִ֗ים מָלַךְ֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מִיכָיָ֥הוּ בַת־אוּרִיאֵ֖ל מִן־גִּבְעָ֑ה וּמִלְחָמָ֥ה הָיְתָ֛ה בֵּ֥ין אֲבִיָּ֖ה וּבֵ֥ין יָרָבְעָֽם׃
וַיֶּאְסֹ֨ר אֲבִיָּ֜ה אֶת־הַמִּלְחָמָ֗ה בְּחַ֙יִל֙ גִּבּוֹרֵ֣י מִלְחָמָ֔ה אַרְבַּע־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ בָּח֑וּר (ס) וְיָרָבְעָ֗ם עָרַ֤ךְ עִמּוֹ֙ מִלְחָמָ֔ה בִּשְׁמוֹנֶ֨ה מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ בָּח֖וּר גִּבּ֥וֹר חָֽיִל׃ (ס)
וַיָּ֣קָם אֲבִיָּ֗ה מֵעַל֙ לְהַ֣ר צְמָרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֹּ֕אמֶר שְׁמָע֖וּנִי יָרָבְעָ֥ם וְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃
מרד ירבעם וקריסת שלטון רחבעם
הֲלֹ֤א לָכֶם֙ לָדַ֔עַת כִּ֞י יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָתַ֨ן מַמְלָכָ֧ה לְדָוִ֛יד עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם ל֥וֹ וּלְבָנָ֖יו בְּרִ֥ית מֶֽלַח׃ (ס)
וַיָּ֙קָם֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט עֶ֖בֶד שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑יד וַיִּמְרֹ֖ד עַל־אֲדֹנָֽיו׃
וַיִּקָּבְצ֣וּ עָלָ֗יו אֲנָשִׁ֤ים רֵקִים֙ בְּנֵ֣י בְלִיַּ֔עַל וַיִּֽתְאַמְּצ֖וּ עַל־רְחַבְעָ֣ם בֶּן־שְׁלֹמֹ֑ה וּרְחַבְעָ֗ם הָ֤יָה נַ֙עַר֙ וְרַךְ־לֵבָ֔ב וְלֹ֥א הִתְחַזַּ֖ק לִפְנֵיהֶֽם׃
וְעַתָּ֣ה ׀ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֗ים לְהִתְחַזֵּק֙ לִפְנֵי֙ מַמְלֶ֣כֶת יְהוָ֔ה בְּיַ֖ד בְּנֵ֣י דָוִ֑יד וְאַתֶּם֙ הָמ֣וֹן רָ֔ב וְעִמָּכֶם֙ עֶגְלֵ֣י זָהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה לָכֶ֛ם יָרָבְעָ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
העמידה על נאמנות השירות
הֲלֹ֤א הִדַּחְתֶּם֙ אֶת־כֹּהֲנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְהַלְוִיִּ֑ם וַתַּעֲשׂ֨וּ לָכֶ֤ם כֹּהֲנִים֙ כְּעַמֵּ֣י הָאֲרָצ֔וֹת כָּל־הַבָּ֗א לְמַלֵּ֨א יָד֜וֹ בְּפַ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ וְאֵילִ֣ם שִׁבְעָ֔ה וְהָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְלֹ֥א אֱלֹהִֽים׃ (ס)
וַאֲנַ֛חְנוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ וְלֹ֣א עֲזַבְנֻ֑הוּ וְכֹ֨הֲנִ֜ים מְשָׁרְתִ֤ים לַֽיהוָה֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן וְהַלְוִיִּ֖ם בַּמְלָֽאכֶת׃
וּמַקְטִרִ֣ים לַיהוָ֡ה עֹל֣וֹת בַּבֹּֽקֶר־בַּבֹּ֣קֶר וּבָעֶֽרֶב־בָּעֶ֣רֶב וּקְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת לֶ֜חֶם עַל־הַשֻּׁלְחָ֣ן הַטָּה֗וֹר וּמְנוֹרַ֨ת הַזָּהָ֤ב וְנֵרֹתֶ֙יהָ֙ לְבָעֵר֙ בָּעֶ֣רֶב בָּעֶ֔רֶב כִּֽי־שֹׁמְרִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַתֶּ֖ם עֲזַבְתֶּ֥ם אֹתֽוֹ׃
וְהִנֵּה֩ עִמָּ֨נוּ בָרֹ֜אשׁ הָאֱלֹהִ֧ים ׀ וְכֹהֲנָ֛יו וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה לְהָרִ֣יעַ עֲלֵיכֶ֑ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אַל־תִּלָּֽחֲמ֛וּ עִם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֵיכֶ֖ם כִּי־לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃
התבוסה של ירבעם
וְיָֽרָבְעָ֗ם הֵסֵב֙ אֶת־הַמַּאְרָ֔ב לָב֖וֹא מֵֽאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּֽהְיוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְהַמַּאְרָ֖ב מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃
וַיִּפְנ֣וּ יְהוּדָ֗ה וְהִנֵּ֨ה לָהֶ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ פָּנִ֣ים וְאָח֔וֹר וַֽיִּצְעֲק֖וּ לַיהוָ֑ה וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים מחצצרים [מַחְצְרִ֖ים] בַּחֲצֹצְרֽוֹת׃
וַיָּרִ֖יעוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֑ה וַיְהִ֗י בְּהָרִ֙יעַ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֗ים נָגַ֤ף אֶת־יָֽרָבְעָם֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֥י אֲבִיָּ֖ה וִיהוּדָֽה׃
וַיָּנ֥וּסוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִפְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּתְּנֵ֥ם אֱלֹהִ֖ים בְּיָדָֽם׃
המלחמה בין אביה לירבעם
וַיַּכּ֥וּ בָהֶ֛ם אֲבִיָּ֥ה וְעַמּ֖וֹ מַכָּ֣ה רַבָּ֑ה וַיִּפְּל֤וּ חֲלָלִים֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִ֥ישׁ בָּחֽוּר׃
וַיִּכָּנְע֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וַיֶּֽאֶמְצוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה כִּ֣י נִשְׁעֲנ֔וּ עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃
וַיִּרְדֹּ֣ף אֲבִיָּה֮ אַחֲרֵ֣י יָרָבְעָם֒ וַיִּלְכֹּ֤ד מִמֶּ֙נּוּ֙ עָרִ֔ים אֶת־בֵּֽית־אֵל֙ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יְשָׁנָ֖ה וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וְאֶת־עפרון [עֶפְרַ֖יִן] וּבְנֹתֶֽיהָ׃
וְלֹֽא־עָצַ֧ר כֹּֽחַ־יָרָבְעָ֛ם ע֖וֹד בִּימֵ֣י אֲבִיָּ֑הוּ וַיִּגְּפֵ֥הוּ יְהוָ֖ה וַיָּמֹֽת׃ (פ)
סיומו של שלטון אביה
וַיִּתְחַזֵּ֣ק אֲבִיָּ֔הוּ וַיִּ֨שָּׂא־ל֔וֹ נָשִׁ֖ים אַרְבַּ֣ע עֶשְׂרֵ֑ה וַיּ֗וֹלֶד עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ בָּנִ֔ים וְשֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה בָּנֽוֹת׃ (ס)
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲבִיָּ֔ה וּדְרָכָ֖יו וּדְבָרָ֑יו כְּתוּבִ֕ים בְּמִדְרַ֖שׁ הַנָּבִ֥יא עִדּֽוֹ׃
וַיִּשְׁכַּ֨ב אֲבִיָּ֜ה עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּ֑יו בְּיָמָ֛יו שָׁקְטָ֥ה הָאָ֖רֶץ עֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את המאבק בין אביה בן מעון לבין ירבעם בן ירובבעם, את המרד נגד רחבעם ואת השתלשלות האירועים בממלכת ישראל.
מלחמת אבייה וירבעם
בתקופת מלכותם של ירבעם (בשנת השמונה עשר למלכותו) ואבייה, התחוללה מלחמה בין ממלכות ישראל לממלכת יהודה. אבייה, בנו של אוריאל מגבעה, הוביל כוח של ארבע מאות אלף לוחמים, בעוד ירבעם עמד עם שמונה מאות אלף לוחמים. אבייה עלה אל הר צמריים כדי לשאת דברים לירבעם ולעם ישראל.
מרד ירבעם וקריסת שלטון רחבעם
הפסוקים מתארים את קיומו של הברית הנצחי בין ה' למלוכת דוד, ואת המרד של ירבעם בן נבט בשלמה. ירבעם מצליח לגייס אנשים רשעים נגד רחבעם בן שלמה, שהוא מלך חלש ורך לב, ומשתמש בעגלי הזהב שייצר כדי לערער את נאמנות העם לממלכת דוד.
העמידה על נאמנות השירות
כהן גדולה מטיץ את בני ישראל על כך שדחקו את הכהנים והלוויים לטובת פולחן זר המבוסס על קורבנות פשוטים. הוא מדגיש את נאמנותו לשירות המסורתי של הכהנים, הכולל הקרבת קרבנות וטיפול במנורה, ומזהיר שהם נלחמים נגד הַשֵּׁם וייכשלו.
התבוסה של ירבעם
במהלך המלחמה, ירבעם שינה את כיוון המלחמה כדי לתקוף את יהודה מאחור. כשהמלחמה הקיפה את יהודה מכל הכיוונים, בני יהודה צעקו להשם והכהנים תקעו בשופרות. בתגובה לקריאה, אֱלֹהִים הכה את ירבעם ואת כל ישראל, וגרם לבני ישראל לברו מול יהודה כשאלוקים מסר אותם בידם.
המלחמה בין אביה לירבעם
הקטע מתאר את המלחמה בין אביה לירבעם, שבה אביה מכה את ישראל מכה קשה וגורם למאות אלפי הרוגים. למרות כיבוש ערים מסוימות על ידי אביה, כוחו של ירבעם לא נחלש בימי אביהו, עד שהַשֵּׁם הכה אותו והביא למותו.
סיומו של שלטון אביה
פסוקים אלו מתארים את סוף ימיו של אביה, את משפחתו ואת ריבוי ילדיו. הם מציינים כי פרטים על מעשיו נשמרו בכתבי הנביא עדו. בסוף התקופה, אסה בנו עלה לשלטון, ובתקופתו נהנתה הארץ משלווה של עשר שנים.
הפרק מסתיים בתיאור מותו של אביה ועלייתו של רחבעם למלוכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
עשר המנורות וניסי המעטה בזהב
״עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וַיַּעַשׂ אֶת מְנוֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטוֹ. אּין תֵּימַר. חָמֵשׁ בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ בַּדָּרוֹם. וַהֲלֹא אֵין הַמְּנוֹרָה כְשֵׁירָה אֶלָּא בַדָּרוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת״
הַתַּלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי בַּסֵּדֶר שֶׁקָלִים מְסַפֵּר עַל הַמְּנוֹרוֹת שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה. שְׁלֹמֹה עָשָׂע עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת מִזָּהָב, חָמֵשׁ בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ בַּדָּרוֹם. הַתַּלְמוּד מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲמָד הַהֲלַכָּתִי שֶׁהַמְּנוֹרָה הַנּוֹדֶעֶת בַּתּוֹרָה מְשׂוֹמֶתֶת בַּדָּרוֹם, וְלוֹטֶט אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין מְנוֹרוֹת הַזָּהָב שֶׁל שְׁלֹמֹה לְמְנוֹרַת הַזָּהָב שֶׁל מֹשֶׁה. רַב יְהוּדָה בְּשֵׁם אַסִּי מְסַפֵּר עַל הַתְּהוּמָה שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה בְּזָהָב הַטָּהוֹר, כְּשֶׁהֶעֱבִיר אוֹתוֹ בַּכּוּר שְׁמוֹנִים פְּעָמִים עַד שֶׁנִּהְיָה כִּכָּר אֶחָד. בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה, מֻסְבָּר שֶׁמְּנוֹרַת הַזָּהָב שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הָיְתָה יְתֵירָה בְּדֵינָר אֶחָד. הַמְּנוֹרָה הֻכְנְסָה לַכּוּר שְׁמוֹנִים פְּעָמִים וְלֹא חָסְרָה כְּלוּם, מִשֶּׁמֶּצֶע עַד שֶׁהַמְּנִיעוּת שֶׁל הַמַּעֲמָד הַהֲלַכָּתִי הָיְתָה כְּדֵי לְהַשְׁלֵים אֶת הַחֶסְרוֹן הַקָּטָן.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:ג׳:ד׳ ↗מנורות הזהב בבית המקדש
״עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה, וְלֹא הָיוּ מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת מְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב״.״
הַמְּקוֹר הוּא מִמַּנְחוֹת, וְהוּא מְסַפֵּר עַל הַמְּנוֹרוֹת שֶׁבָּנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. הַמִּקְרָא מְצַיֵּן שֶׁהַמְּנוֹרוֹת הָיוּ עֶשֶׂר, אֲבָל הַדְּלָקָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה תְּלוּיָה בְּצַוְּוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הַדָּבָר מִתְבַסֵּס עַל הַכְּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַל אֲפִישׁוּת הַבַּעֲרָה שֶׁל נֵרוֹת הַזָּהָב בָּעֶרֶב. הַמְפַשֵׁר בַּמַּסָּה מַצִּיעַ כְּךָה, שֶׁלַּעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת לְמַסּוֹרָה מֵעֵת מֹשֶׁה. הַמְפַשֵׁר לֹא טוֹעֶה בְּהַבְחָנָה בֵּין הַכְּתָב שֶׁל שְׁלֹמֹה לְבֵין הַמְּצַוֶּה מֵעֵת מֹשֶׁה, וְהוּא מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּצֶב הַקַּיָּם שֶׁל הַהֲלָכָה.
מנחות צ״ט א:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
התחדשות המלוכה והשפלת עבד שלמה
״ויקם ירבעם. עבד שלמה וגו' ועל זאת יש בזיון גדול:״
הפסוק מתאר את קומתו של ירבעם בן ירובאם, שהיה עבד שלמה המלך. על פי רש"י, העובדה שירבעם היה עבד שלמה מדגישה את הבזיון הגדול שנגרם למלוכת יהודה. רש"י מתמקד בנקודה הזו כדי להראות כמה המצב היה משפיל עבור המלוכה. הפרשן מסביר שהעובדה שעבד לשעבר מצליח לקום ולהתקיים כמלך היא הוכחה למשבר השלטון. הגישה של רש"י כאן היא התמקדות בבושת המלוכה המקורית מול העלייה של ירבעם.
רש״י על דברי הימים ב׳ 13:6:1 ↗הסיבה למכת הַשֵּׁם בִּירָבְעָם
״ולא עצר כח וגו'. ויגפהו ה' לירבעם:״
רַשִׁ"י מַסְבֵּר אֶת הַמִּקְרָא בְּחֵרוּת וּבְפֶשְׁטוּת. הוּא מַסְבֵּר לָנוּ לָמָּה הַשֵּׁם הִכָּה אֶת יָרָבְעָם וְלֹא נָתַן לוֹ כֹּחַ. הַסִּבָּה לַמִּכָּה הַזֹּאת הִיא שֶׁהַשֵּׁם הִכָּה אוֹתוֹ וְהִכְתִּית אֶת כֹּחוֹ.
רש״י על דברי הימים ב׳ 13:20:1 ↗הכוח של אבייאה ופרשנות המלוכה
״נער רך לבב וכו'. והלא בן ארבעים ואחת שנה היה במלכו (דה"ב יב,יג)! אלא פרושו: כנער, שלא היה אמיץ לב להלחם:״
בַּקֶּצֶת הַדַּרְכִּים שֶׁל דְּבָרִים בְּשֵׁנִי, אנו רוֹאִים אֶת הַקִּימוֹן שֶׁל הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַדְּמוּיוֹת שֶׁל הַמַּלְכִים. הַפֶּסֶק מַתְכּוֹןֵן לְהַצִּיג אֶת הַמַּעֲמָד הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל הַמַּלְכִים וְהַקְּצִינִים בָּעֵת הַהוּא. הַדַּת הַתּוֹרָתִית מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַקִּימוּם הַמּוּסָד שֶׁל הַמִּשְׁמָר וְהַהוֹדָעָה הַמַּשְׁלִיטָה. רַדַּ"ק, בְּעֵת פֵּרוּשׁוֹ אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַנַּעַר הָרַךְ לֵב, מַצִּיעַ הֶסְכֵּה שֶׁלֹּא כּוֹשֵׁל בַּמִּלִּים הַמְּשַׁנּוֹת אֶת הַמָּזוֹן. הוּא מַסְבִּיר שֶׁלֹּא מִתְכּוֹנֶנֶת כָּאן גִּיל הַנַּעַר, שֶׁהָיָה בְּחֶדְלָתוֹ בַּמַּלְכוּת, אֶלָּא הַתְּכוּנָה הָאֲנוֹשִׁית שֶׁלּוֹ. לְפִי רַדַּ"ק, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהוּא לֹא הָיָה אֵמוּץ לֵב בַּלֶּחֶם, וְזֶה מַדְגִּישׁ אֶת הַחֻלְשָׁה הַפְּנִימִית בִּמְקוֹם הַגִּיל הַכּוּלָם.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 13:7:1 ↗מכה רבה ושינוי הפנים
״ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה. לפי הפשט פרושו לפניו – ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש. ויש בו דרש (ירוש' יב' פב,ב): למה״
בפסוק זה מתואר כיצד אביה ועמו הוכו מכה רבה. לפי הפירוש הפשוט, הכוונה היא למכה קטלנית שגרמה למותם של חמש מאות אלף איש מישראל. המקרה הזה מראה את עוצמת המכה שהחטיע הַשֵּׁם על האויבים. חז"ל מציעים פרשנות נוספת למילה "מכה רבה". רב אבא בר כהנא מסביר שהמכה גרמה לכך שהחיילים לא יכירו עוד את פניהם של בני ביתם, מה שמנע מהנשים להמשיך איתם בחיים. רב אמי מפרש שהמכה גרמה לשינוי חיצוני כל כך משמעותי, עד שהצורה שלהם השתנתה תוך שלושה ימים בלבד.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 13:17:1 ↗