כְּשֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁל רְחַבְעָם הִתְחַזְּקהָה וְהִתְבִּסְּסָה, הוּא עָזַב אֶת תּוֹרַת הַשֵּׁם, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עִמּוֹ.
וַיְהִ֗י כְּהָכִ֞ין מַלְכ֤וּת רְחַבְעָם֙ וּכְחֶזְקָת֔וֹ עָזַ֖ב אֶת־תּוֹרַ֣ת יְהוָ֑ה וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃ (פ)דברי הימים ב׳ · פרק יב׳
מַלְכוּת רְחַבְעָם וּפְיִישַׁת שִׁישַׁק
רְחַבְעָם מְחַפֵּשׂ עֶזְרָה מֵעֶצֶר, שִׁמְעֶיהָּ הַנָּבִיא מְבַשֵּׂר עַל הַמִּלְחָמָה, וּשְׁלִיחַת שִׁישַׁק לְבַזְּבֵז אֶת אוֹצְרוֹת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים ב׳ יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מַלְכוּת רְחַבְעָם וּפְיִישַׁת שִׁישַׁק
בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לִמְלָכות רְחַבְעָם, שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם הִתְכּוֹנֵן לִתְקָפָה עַל יְרוּשָׁלַיִם, כִּי הֵם בָּגְדוּ בַּשֵּׁם.
וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הַֽחֲמִישִׁית֙ לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֔ם עָלָ֛ה שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּ֥י מָעֲל֖וּ בַּיהוָֽה׃הָיוּ לוֹ אֶלֶף וּשְׁתַּיִם מֵאוֹת רְכָבוֹת, וְשִׁשִּׁים אֶלֶף פרָשִׁים, וְלָעָם שֶׁבָּא עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לֹא יָכְלוּ לִמְנוֹת, וּבְתוֹךְ הַכֹּל הָיוּ לוּבִים, סֻכִּים וְכוּשִׁים.
בְּאֶ֤לֶף וּמָאתַ֙יִם֙ רֶ֔כֶב וּבְשִׁשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ין מִסְפָּ֗ר לָעָ֞ם אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ עִמּוֹ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לוּבִ֥ים סֻכִּיִּ֖ים וְכוּשִֽׁים׃הוּא כִּבֵּשׁ אֶת הָעָרִים הַמְּלוּכָה שֶׁל יְהוּדָה, וְהִגִּיעַ עַד יְרוּשָׁלַיִם.
וַיִּלְכֹּ֛ד אֶת־עָרֵ֥י הַמְּצֻר֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֖א עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס)נבואת שמעיה הנביא על כניעת המלך ושרי יהודה
שמעיה הנביא בא אל רחבעם ואל שרי יהודה שהתאספו בירושלים מפני שישק, ואמר להם: כך אמר ה'. עזבתם אותי, וגם אני עזבתי אתכם ביד ששק.
וּֽשְׁמַֽעְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ בָּ֣א אֶל־רְחַבְעָ֔ם וְשָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־נֶאֶסְפ֥וּ אֶל־יְרוּשָׁלִַ֖ם מִפְּנֵ֣י שִׁישָׁ֑ק וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אֹתִ֔י וְאַף־אֲנִ֛י עָזַ֥בְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־שִׁישָֽׁק׃שרי ישראל והמלך נכנעו ואמרו: ה' צדיק.
וַיִּכָּנְע֥וּ שָׂרֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֖וּ צַדִּ֥יק ׀ יְהוָֽה׃כשראה ה' שהם נכנעו, דברי ה' באו אל שמעיה ואמרו: כיוון שהם נכנעו, לא אשמיד אותם. השארתי להם רק שארית קטנה, וכעסי לא יישפך בירושלים ביד ששק.
וּבִרְא֤וֹת יְהוָה֙ כִּ֣י נִכְנָ֔עוּ הָיָה֩ דְבַר־יְהוָ֨ה אֶל־שְׁמַֽעְיָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר נִכְנְע֖וּ לֹ֣א אַשְׁחִיתֵ֑ם וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֤ם כִּמְעַט֙ לִפְלֵיטָ֔ה וְלֹא־תִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בִּירוּשָׁלִַ֖ם בְּיַד־שִׁישָֽׁק׃הסיבה היא שהם יהיו לו לעבדים, ויכירו את עבודתי ואת עבודת הממלכות השונות.
כִּ֥י יִהְיוּ־ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים וְיֵדְעוּ֙ עֲב֣וֹדָתִ֔י וַעֲבוֹדַ֖ת מַמְלְכ֥וֹת הָאֲרָצֽוֹת׃ (ס)שבית אוצרות ירושלים על ידי ששישק
המלך מצרים, ששישק, עלה לירושלים. הוא לקח את כל האוצרות של בית ה׳ ושל בית המלך, כולל את מגני הזהב ששלומה הכין.
וַיַּ֨עַל שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם֮ עַל־יְרוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֞ח אֶת־אֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־הַכֹּ֖ל לָקָ֑ח וַיִּקַּח֙ אֶת־מָגִנֵּ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה שְׁלֹמֹֽה׃המלך רחבעם הכין במקום המגנים האלו מגני נחושת. הוא מינה שומרים בפתח בית המלך, שהיו מפקדים על ידי שרי הרצים.
וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֤לֶךְ רְחַבְעָם֙ תַּחְתֵּיהֶ֔ם מָגִנֵּ֖י נְחֹ֑שֶׁת וְהִפְקִ֗יד עַל־יַד֙ שָׂרֵ֣י הָרָצִ֔ים הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים פֶּ֖תַח בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃בכל פעם שהמלך נכנס לבית ה׳, הרצים היו באים, מרים את המגנים ומחזירים אותם למקום שלהם בפתח בית המלך.
וַיְהִ֛י מִדֵּי־ב֥וֹא הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בָּ֤אוּ הָרָצִים֙ וּנְשָׂא֔וּם וֶהֱשִׁב֖וּם אֶל־תָּ֥א הָרָצִֽים׃כשהמלך נכנע, גם כעס ה׳ נסוג ממנו, והוא לא הושמד לגמרי. גם ביהודה היו דברים טובים.
וּבְהִכָּֽנְע֗וֹ שָׁ֤ב מִמֶּ֙נּוּ֙ אַף־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א לְהַשְׁחִ֖ית לְכָלָ֑ה וְגַם֙ בִּֽיהוּדָ֔ה הָיָ֖ה דְּבָרִ֥ים טוֹבִֽים׃ (ס)סוף מלכות רחבעם
המלך רחבעם התחזק בירושלים ושלט שם. רחבעם מלך ארבעים ואחת שנים, ובתוך כך מלך בירושלים שבע עשרה שנים. ירושלים היא העיר שבחר ה' לשים בה את שמו מכל שבטי ישראל. שם אמו הייתה נעמה, שהייתה עמונית.
וַיִּתְחַזֵּ֞ק הַמֶּ֧לֶךְ רְחַבְעָ֛ם בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיִּמְלֹ֑ךְ כִּ֣י בֶן־אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמָלְכ֜וֹ וּֽשֲׁבַ֨ע עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה ׀ מָלַ֣ךְ בִּֽירוּשָׁלִַ֗ם הָ֠עִיר אֲשֶׁר־בָּחַ֨ר יְהוָ֜ה לָשׂ֨וּם אֶת־שְׁמ֥וֹ שָׁם֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָֽעַמֹּנִֽית׃הוא עשה רע, כי לא הכין את ליבו לחפש את ה'.
וַיַּ֖עַשׂ הָרָ֑ע כִּ֣י לֹ֤א הֵכִין֙ לִבּ֔וֹ לִדְר֖וֹשׁ אֶת־יְהוָֽה׃ (ס)כל דבריו של רחבעם, הראשונים והאחרונים, כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החוזה. גם המלחמות של רחבעם וירבעם מתועדות לאורך כל הימים.
וְדִבְרֵ֣י רְחַבְעָ֗ם הָרִאשֹׁנִים֙ וְהָאֲ֣חַרוֹנִ֔ים הֲלֹא־הֵ֨ם כְּתוּבִ֜ים בְּדִבְרֵ֨י שְׁמַֽעְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא וְעִדּ֥וֹ הַחֹזֶ֖ה לְהִתְיַחֵ֑שׂ וּמִלְחֲמ֧וֹת רְחַבְעָ֛ם וְיָרָבְעָ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃רחבעם נדם עם אבותיו ונקבר בעיר דוד. בנו אבייה מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב רְחַבְעָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲבִיָּ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מַלְכוּת רְחַבְעָם וּפְיִישַׁת שִׁישַׁק
וַיְהִ֗י כְּהָכִ֞ין מַלְכ֤וּת רְחַבְעָם֙ וּכְחֶזְקָת֔וֹ עָזַ֖ב אֶת־תּוֹרַ֣ת יְהוָ֑ה וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃ (פ)
וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הַֽחֲמִישִׁית֙ לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֔ם עָלָ֛ה שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּ֥י מָעֲל֖וּ בַּיהוָֽה׃
בְּאֶ֤לֶף וּמָאתַ֙יִם֙ רֶ֔כֶב וּבְשִׁשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ין מִסְפָּ֗ר לָעָ֞ם אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ עִמּוֹ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לוּבִ֥ים סֻכִּיִּ֖ים וְכוּשִֽׁים׃
וַיִּלְכֹּ֛ד אֶת־עָרֵ֥י הַמְּצֻר֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֖א עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
נבואת שמעיה הנביא על כניעת המלך ושרי יהודה
וּֽשְׁמַֽעְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ בָּ֣א אֶל־רְחַבְעָ֔ם וְשָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־נֶאֶסְפ֥וּ אֶל־יְרוּשָׁלִַ֖ם מִפְּנֵ֣י שִׁישָׁ֑ק וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אֹתִ֔י וְאַף־אֲנִ֛י עָזַ֥בְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־שִׁישָֽׁק׃
וַיִּכָּנְע֥וּ שָׂרֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֖וּ צַדִּ֥יק ׀ יְהוָֽה׃
וּבִרְא֤וֹת יְהוָה֙ כִּ֣י נִכְנָ֔עוּ הָיָה֩ דְבַר־יְהוָ֨ה אֶל־שְׁמַֽעְיָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר נִכְנְע֖וּ לֹ֣א אַשְׁחִיתֵ֑ם וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֤ם כִּמְעַט֙ לִפְלֵיטָ֔ה וְלֹא־תִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בִּירוּשָׁלִַ֖ם בְּיַד־שִׁישָֽׁק׃
כִּ֥י יִהְיוּ־ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים וְיֵדְעוּ֙ עֲב֣וֹדָתִ֔י וַעֲבוֹדַ֖ת מַמְלְכ֥וֹת הָאֲרָצֽוֹת׃ (ס)
שבית אוצרות ירושלים על ידי ששישק
וַיַּ֨עַל שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם֮ עַל־יְרוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֞ח אֶת־אֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־הַכֹּ֖ל לָקָ֑ח וַיִּקַּח֙ אֶת־מָגִנֵּ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה שְׁלֹמֹֽה׃
וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֤לֶךְ רְחַבְעָם֙ תַּחְתֵּיהֶ֔ם מָגִנֵּ֖י נְחֹ֑שֶׁת וְהִפְקִ֗יד עַל־יַד֙ שָׂרֵ֣י הָרָצִ֔ים הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים פֶּ֖תַח בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֛י מִדֵּי־ב֥וֹא הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בָּ֤אוּ הָרָצִים֙ וּנְשָׂא֔וּם וֶהֱשִׁב֖וּם אֶל־תָּ֥א הָרָצִֽים׃
וּבְהִכָּֽנְע֗וֹ שָׁ֤ב מִמֶּ֙נּוּ֙ אַף־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א לְהַשְׁחִ֖ית לְכָלָ֑ה וְגַם֙ בִּֽיהוּדָ֔ה הָיָ֖ה דְּבָרִ֥ים טוֹבִֽים׃ (ס)
סוף מלכות רחבעם
וַיִּתְחַזֵּ֞ק הַמֶּ֧לֶךְ רְחַבְעָ֛ם בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיִּמְלֹ֑ךְ כִּ֣י בֶן־אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמָלְכ֜וֹ וּֽשֲׁבַ֨ע עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה ׀ מָלַ֣ךְ בִּֽירוּשָׁלִַ֗ם הָ֠עִיר אֲשֶׁר־בָּחַ֨ר יְהוָ֜ה לָשׂ֨וּם אֶת־שְׁמ֥וֹ שָׁם֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָֽעַמֹּנִֽית׃
וַיַּ֖עַשׂ הָרָ֑ע כִּ֣י לֹ֤א הֵכִין֙ לִבּ֔וֹ לִדְר֖וֹשׁ אֶת־יְהוָֽה׃ (ס)
וְדִבְרֵ֣י רְחַבְעָ֗ם הָרִאשֹׁנִים֙ וְהָאֲ֣חַרוֹנִ֔ים הֲלֹא־הֵ֨ם כְּתוּבִ֜ים בְּדִבְרֵ֨י שְׁמַֽעְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא וְעִדּ֥וֹ הַחֹזֶ֖ה לְהִתְיַחֵ֑שׂ וּמִלְחֲמ֧וֹת רְחַבְעָ֛ם וְיָרָבְעָ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב רְחַבְעָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲבִיָּ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסְּפֶר מְתָאֵר אֶת הַתְּקִיפָה שֶׁל שִׁישַׁק עַל יְהוּדָה בְּיָמָיו שֶׁל רְחַבְעָם וְאֶת הַנְּבוּאָה שֶׁל שִׁמְעֶיהָּ הַנָּבִיא.
מַלְכוּת רְחַבְעָם וּפְיִישַׁת שִׁישַׁק
הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת תְּקוּפָתוֹ שֶׁל רְחַבְעָם בְּעֵת כִּישׁוֹן תּוֹרַת הַשֵּׁם, וְאֶת הַפְּנִיָּה הַצָּבְאָה שֶׁל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם בִּכְשֹׁר הַכּוֹחוֹשׁ הַמִּצְרִי הַגָּדוֹל וְהַכִּבּוּשׁ שֶׁל עָרֵי יְהוּדָה.
נבואת שמעיה הנביא על כניעת המלך ושרי יהודה
שמעיה הנביא מודיע לרחבעם ולשרי יהודה שהם ננטשו על ידי ה' בגלל עזיבת האל. לאחר שהם מודים בטעותם, ה' מבטיח שלא ישמיד את ירושלים לגמרי, אלא ישאיר שארית קטנה כדי שישקעו בעבודת ה' ובעבודת הממלכות.
שבית אוצרות ירושלים על ידי ששישק
המלך ששישק ממצרים פלש לירושלים ולקח את כל אוצרות בית ה׳ ובית המלך, כולל מגני הזהב של שלמה. רחבעם החליף את מגני הזהב במגני נחושת ומינה שומרים בפתח בית המלך. לאחר מכן, כשהמלך נכנע, כעס ה׳ נסוג ממנו ולא הושמד עם יהודה.
סוף מלכות רחבעם
פסוקים אלו מתארים את סוף שלטונו של רחבעם בירושלים, העיר שנבחרה על ידי ה'. מצוין כי רחבעם עשה רע כי לא ביקש את ה', וכי דבריו והמלחמות שלו מתועדים אצל הנביאים. בסוף ימיו הוא נדם ובנו אבייה מלך במקומו.
הַטֶּקְסְט מְסַיֵּם בְּפֶּרֶט הַמַּלְכוּת שֶׁל רְחַבְעָם וְסִיוּם יְמֵי שִׁירָתוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הסיבות לבוא עמלק ורפידים
״[ויבא עמלק] ר' יאשיה ור' אלעזר חסמא אומרין מקרא זה רשום ומפורש על ידי איוב (ח' י"א) היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים״
במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מובאות פרשנות רבות על הפסוק "וַיָּבֹא עֲמָלֵק". חז"ל דנים בשאלה מדוע הגיע עמלק וכיצד זה קשור לחטא ישראל. רב יאשיה ורב אלעזר חסמא מסבירים כי כפי שאין בוץ ללא מים, כך לא ייתכן שהתורה תבוא לתרעומת ללא חטא, ולכן בא השונא כעונש על העבירה. רב יוסי בן חלפתא מציע שגם עמלק הגיע בתכנון כדי להעניש את ישראל. ישנם דעות שונות לגבי מיקום ומהירות פעולת עמלק. חלק מהחכמים טוענים שהוא הגיע מהררי שעיר מרחוק, ואחרים אומרים שהוא בא כעונש על חוסר הכרת הטוב. לגבי רפידים, רב יהושע מציין כי עמלק גנב נפשות מישראל תחת ענני הכבוד. בנוסף, רב חניניה מביא דברי רב אליעזר המסבירים כי ישראל נגאלו בחמורים בלבד בגלל גזירת המלך מלכי המלכים, שכן לכל אחד היו חמורים טעונים אוצרות שנועדו למצוא בעלים.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ז:ח׳ ↗הקשר בין רפיון ידיים למלחמה
״אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין רְפִידִים אֶלָּא שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ עֲמָלֵק בָּא עֲלֵיהֶם. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל יְדֵי רִפְיוֹן יָדַיִם מִן״
מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְסַבֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין חֻלְשָׁה רוּחָנִית לְבִיתוֹת הַמִּלְחָמָה. כְּבָר בְּיָמֵי רְפִידִים, הַמּוֹרִים אוֹמְרִים שֶׁהוּא וַחֲבֵרוֹ שָׂרְפוּ אֶת יְדֵיהֶם מֵהַתּוֹרָה, וּבִגְלַל זֶה עֲמָלֵק בָּא עֲלֵיהֶם. הַמְּדַרֵשׁ מְחַבֵּר אֶת זֶה לְעִקָּרוֹת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. לְפִי הַמַּדְרֵשׁ, הַשּׂוֹנֵא מְנַצֵּחַ אֶת הָעָם רַק כְּשֶׁיֵּשׁ רִפְיוֹן יָדַיִם מֵהַתּוֹרָה. דּוּגְמָה לְכָךְ הוּא מֶלֶךְ רְחַבְעָם, שֶׁכְּשֶׁהִתְחַזֵּק הוּא עָזַב אֶת תּוֹרַת הַשֵּׁם, כְּלָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עִמּוֹ. הַעֲנָשָׁה הָיְתָה שֶׁשִּׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה עַל יְרוּשָׁלַיִם וְלָקַח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה.
מדרש תנחומא, בשלח כ״ה:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הכפלה למטרת הדגמה
״נכנעו לא אשחיתם. דוגמא למטה (יד) עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו ה' אלהינו דרשנו וגו', כן דרך הפסוק כשמפסיק בנתים כופל עוד התיב' לאומרה דוגמא״
הפסוק מתאר כיצד דוד המלך ולוחמיו התגייסו כדי להילחם באשחית, ומציין שהם נכנעו בפניו כדי שלא להשמיד אותו. רש"י מסביר ששימוש בכפלת מילים בפסוקים הוא אמצעי ספרותי שנועד להציג דוגמה או הדגמה למקרה אחר. לפי פירוש רש"י, המבנה הזה מופיע גם במקומות אחרים בתנ"ך, כמו בפרשת בירון במדבר, שם חזרה על דברים נועדה להדגיש את ההבטחה להצלחה. רש"י מתייחס לכך כאל סגנון כתיבה מקובל המעניק משמעות עמוקה יותר למעשה המתואר.
רש״י על דברי הימים ב׳ 12:7:1 ↗ההכנה למלחמה ושינוי המגנים
״ובהכנעו שב ממנו חרון אף ה'. היה לו לומר למעלה מיד כשאמר ויעל שישק וגומר אלא שהפסיק בנתים לצורך ויעש תחתיהם מגיני נחשת:״
הפסוקים מתארים את ההיערכות של דוד וכל ישראל לקראת המלחמה, כשהם מתאספים בבקעה ומתחמשים. כל שבט מתארגן בדרכו שלו עם כלי נשק וציוד מתאים, מה שמעיד על כוח רב ועניין משותף של כל העם להגן על המלך. ברשימה זו אנו רואים את הנהגת דוד ואת האחדות של השבטים השונים תחת מנהיג אחד. רש"י מפרש את הכתוב לגבי המגנים שנבנו מנחושת. הוא מציין שדווקא בזמן שהיה כעס אלוהי, היה יכול להיות כתוב שהמגנים הוכנו מיד. אולם, הטקסט עוצר כדי לתאר את תהליך בניית המגנים החדשים מתחת למגנים הישנים. רש"י מסביר שהפסקה בכתוב נועדה לצורך פירוט של תהליך העבודה והשינוי במבנה המגנים.
רש״י על דברי הימים ב׳ 12:12:1 ↗ההכנה של דוד למלחמה
״אל תא הרצים. אל חדר הרצים:״
בְּפֶרֶק הַתְּחִלָּה, אֲנוּ רוֹאִים אֶת דָּוִד אוֹסֵף כּוֹחוֹת בְּעֵת הַלְּחִיצוֹת. הַטֶּקסט מַתְחִל בְּפְּקֻדָּה לְדָוִד לְהֶצֶּב בְּחַדְרֵי הָרֶץ, כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לַמִּלְחָמָה. הַמִּקְצָע הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַצֶּבֶק וְאֶת הַהַכָּנָה הַמִּקְצוֹת שֶׁנִּדרְשׁוּ אֶת הַצָּבָא. הַרַּדַּק, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק, מַסְבִּיר שֶׁהַמְּקוֹם שֶׁבוֹ דָּוִד הָיָה צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן הוּא חַדְרֵי הָרֶץ. הַמְּפַרֵשׁ מַתְרִיע כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ הַמִּצְעָדִים לְהַעֲמִיד אֶת הַחַיָּלִים לַמִּמְעָד, וְלֹא כְּדֵי לְהַבְהִיל אוֹ לְהַרְצִים אֶת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 12:11:1 ↗ההתעקשות של שמעיה ועדו
״להתיחש. פי': דברי שמעיה ועדו הנביאים היו בדברי המלכים ובהתיחשם:״
הקטע עוסק בשמעיה ועדו, שהיו נביאים בתקופת המלכים. הטקסט מציין שהם התעקשו מול המלך בנוגע למעשיו. הרד"ק מסביר שהתעקשותם הייתה ממוקדת בדברי המלכים, כלומר הם ניסו להשפיע על החלטותיו ועל דרכו. הפירוש מדגיש שהנביאים לא רק הביאו מסר, אלא ניסו לשנות את דעת המלך. לפי רד"ק, ההתעקשות שלהם הייתה חלק מניסיונם להדריך את השליט בדרכי הַשֵּׁם.
רד״ק על דברי הימים ב׳ 12:15:1 ↗