המלך דוד אמר לכל העם: אלוהים בחר בשלמה בני כעוד נער צעיר ורך, והמשימה גדולה מאוד, כי היא לא מיועדת לאדם חזק, אלא שייכת להשם אלוהים.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֥י אֶחָ֛ד בָּֽחַר־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֤א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַיהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃דברי הימים א׳ · פרק כט׳
דוד מכין את המשאבים למקדש
דוד אוסף משאבים למקדש, השרים והעם תורמים מרצון, דוד מודה להשם ושלמה מוכתר למלך.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
דוד מכין את המשאבים למקדש
ככל כוחי הכנתי עבור בית אלוהים את הזהב, את הכסף, את הנחושת, את הברזל, את העצים, את אבני השהם, את אבני הפוך, את הרקמה, את כל האבן היקרה ואת אבני השייש בכמות גדולה.
וּֽכְכָל־כֹּחִ֞י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַ֗י הַזָּהָ֣ב ׀ לַ֠זָּהָב וְהַכֶּ֨סֶף לַכֶּ֜סֶף וְהַנְּחֹ֣שֶׁת לַנְּחֹ֗שֶׁת הַבַּרְזֶל֙ לַבַּרְזֶ֔ל וְהָעֵצִ֖ים לָעֵצִ֑ים אַבְנֵי־שֹׁ֨הַם וּמִלּוּאִ֜ים אַבְנֵי־פ֣וּךְ וְרִקְמָ֗ה וְכֹ֨ל אֶ֧בֶן יְקָרָ֛ה וְאַבְנֵי־שַׁ֖יִשׁ לָרֹֽב׃ועוד, כי רציתי בבית אלוהי, יש לי אוצר של זהב וכסף, ונתתי לבית אלוהי יותר מכל מה שהכנתי עבור בית המקדש.
וְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֤תִּי לְבֵית־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכָּל־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ׃שלושה אלף כיכר זהב מזהב אופירי, ושבעת אלפים כיכר כסף טהור לחיזוק קירות הבתים.
שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֤ים כִּכַּר־כֶּ֙סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים׃תרומת השרים לבית האלוהים
עבור הזהב, הזהב, הכסף, הכסף, ועבור כל מלאכה בידי חרשים, מי מבין אלו יתנדב להביא ליד מלאה להשם היום?
לַזָּהָ֤ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכָל־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַיהוָֽה׃ושרים של האבות, ושרים של שבטי ישראל, ושרים של האלפים והמאות, ושרים של עבודת המלך, התנדבו.
וַיִּֽתְנַדְּבוּ֩ שָׂרֵ֨י הָאָב֜וֹת וְשָׂרֵ֣י ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְשָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְהַמֵּא֔וֹת וּלְשָׂרֵ֖י מְלֶ֥אכֶת הַמֶּֽלֶךְ׃והם נתנו לעבודת בית האלוהים: זהב בשערים חמשת אלפים ואדרכונים רבים, וכסף בשערים עשרת אלפים ונחושת רבים ושמונה אלף שערים, וברזל מאה אלף שערים.
וַֽיִּתְּנ֞וּ לַעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים זָהָ֞ב כִּכָּרִ֣ים חֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִים֮ וַאֲדַרְכֹנִ֣ים רִבּוֹ֒ וְכֶ֗סֶף כִּכָּרִים֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וּנְחֹ֕שֶׁת רִבּ֛וֹ וּשְׁמוֹנַ֥ת אֲלָפִ֖ים כִּכָּרִ֑ים וּבַרְזֶ֖ל מֵֽאָה־אֶ֥לֶף כִּכָּרִֽים׃על המילים
כִּכָּר refers to a unit of weight or measure; here translated as 'שערים' (units/measures) to reflect the quantitative aspect in modern Hebrew.
ומה שנמצא אצלו, אבנים, הם נתנו לאוצר בית יהוה בידי יחיאל הגירשוני.
וְהַנִּמְצָ֤א אִתּוֹ֙ אֲבָנִ֔ים נָתְנ֖וּ לְאוֹצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֑ה עַ֥ל יַד־יְחִיאֵ֖ל הַגֵּרְשֻׁנִּֽי׃שִׂמְחַת הַתְּרוּמָה וּשְׁבַח דָּוִד
הָעָם שָׂמַח עַל הַכְּלִילָה הֶחֶפְצִית שֶׁלָּהֶם, כִּי הֵם נָתְנוּ לַיהוָה בְּלֵב שָׁלֵם, וְגַם הַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה.
וַיִּשְׂמְח֤וּ הָעָם֙ עַל־הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּ֚י בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַיהוָ֑ה וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (פ)דָּוִד בֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם לִפְנֵי כָּל הַקָּהָל וְאָמַר: בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם.
וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃לְךָ הַשֵּׁם הַגְּדֻלָּה, הַגְּבוּרָה, הַתִּפְאֶרֶת, הַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֶׁלְּךָ, הַשֵּׁם, הַמַּמְלָכָה וְהַשִּׁלְטוֹן בְּכָל הַגְּבָה.
לְךָ֣ יְ֠הוָה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד בָּאִים מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה הַמּוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה, וּבְיָדְךָ הַיְּכֹלֶת לְהַגְדִּיל וּלְחַזֵּק אֶת כֻּלָּם.
וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל׃הודאה על המתנות והתלות בהשם
ועכשיו, אלוהינו, אנחנו מודים לך ומהללים את שמה של תפארתך.
וְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃כי מי אני ומי עמי, כדי שנוכל לתת תרומה כזו בכוח רצון? הכל שלך, וממך ידך נתנו לך.
וְכִ֨י מִ֤י אֲנִי֙ וּמִ֣י עַמִּ֔י כִּֽי־נַעְצֹ֣ר כֹּ֔חַ לְהִתְנַדֵּ֖ב כָּזֹ֑את כִּֽי־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ׃כי אנחנו רק זרים לפניך ותושבים כמו כל אבותינו, ימינו על הארץ הם כמו צל, ואין לנו עתיד יציב.
כִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתוֹשָׁבִ֖ים כְּכָל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃השם אלוהינו, כל כל האוצרות הללו שהכנו כדי לבנות לך בית לשם קדושתך, הם מידך והכל שייך לך.
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כֹּ֣ל הֶהָמ֤וֹן הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֲכִינֹ֔נוּ לִבְנֽוֹת־לְךָ֥ בַ֖יִת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ מִיָּדְךָ֥ היא [ה֖וּא] וּלְךָ֥ הַכֹּֽל׃תפילת דוד והתמסרות העם
ידעתי, אלוהיי, שאתה בודק את הלבבות ואהוב לך היושר. ביושר לבבי תרמתי את כל הדברים האלה, ועכשיו עמך שנמצא כאן תרם הכל בשמחה.
וְיָדַ֣עְתִּי אֱלֹהַ֔י כִּ֤י אַתָּה֙ בֹּחֵ֣ן לֵבָ֔ב וּמֵישָׁרִ֖ים תִּרְצֶ֑ה אֲנִ֗י בְּיֹ֤שֶׁר לְבָבִי֙ הִתְנַדַּ֣בְתִּי כָל־אֵ֔לֶּה וְעַתָּ֗ה עַמְּךָ֙ הַנִּמְצְאוּ־פֹ֔ה רָאִ֥יתִי בְשִׂמְחָ֖ה לְהִֽתְנַדֶּב־לָֽךְ׃השם, אלוהי אברהם, יצחק וישראל, אבותינו, תשמור את זה לעד, את המחשבות של לב עמך, ותכין את לבבותיהם אליך.
יְהוָ֗ה אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שֳׁמְרָה־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ׃ותן לשלמה בני לב שלם, כדי שישמור את מצוותיך, את עדותיך ואת חוקיך, ויעשה הכל ויבנה את ההיכל שהכנת.
וְלִשְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֗י תֵּ֚ן לֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם לִשְׁמוֹר֙ מִצְוֺתֶ֔יךָ עֵדְוֺתֶ֖יךָ וְחֻקֶּ֑יךָ וְלַעֲשׂ֣וֹת הַכֹּ֔ל וְלִבְנ֖וֹת הַבִּירָ֥ה אֲשֶׁר־הֲכִינֽוֹתִי׃ (פ)ודוד אמר לכל הקהל: "אנא, ברכו את השם אלוהיכם". וכל הקהל בירך את השם אלוהי אבותיהם, וכולם השתחוו לשם ולמלך.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל בָּֽרְכוּ־נָ֖א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וַיְבָרֲכ֣וּ כָֽל־הַקָּהָ֗ל לַיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לַיהוָ֖ה וְלַמֶּֽלֶךְ׃חגיגת המלכת שלמה
הם זבחו לה׳ זבחים, ועלו עולים לה׳ ביום ההוא, אלף פרים, אלף אילים, אלף כבשים עם נסכיהם, ועוד זבחים רבים לכל ישראל.
וַיִּזְבְּח֣וּ לַיהוָ֣ה ׀ זְ֠בָחִים וַיַּעֲל֨וּ עֹל֜וֹת לַיהוָ֗ה לְֽמָחֳרַת֮ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒ פָּרִ֨ים אֶ֜לֶף אֵילִ֥ים אֶ֛לֶף כְּבָשִׂ֥ים אֶ֖לֶף וְנִסְכֵּיהֶ֑ם וּזְבָחִ֥ים לָרֹ֖ב לְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃הם אכלו ושתו לפני ה׳ ביום ההוא בשמחה גדולה, ומינו שוב שלמה בן דוד למלך, ומשחו את צדוק הכהן לנשיא.
וַיֹּאכְל֨וּ וַיִּשְׁתּ֜וּ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיַּמְלִ֤יכוּ שֵׁנִית֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֔יד וַיִּמְשְׁח֧וּ לַיהוָ֛ה לְנָגִ֥יד וּלְצָד֖וֹק לְכֹהֵֽן׃שלמה ישב על כסא ה׳ כמלך במקום דוד אביו, והוא הצליח, וכל ישראל שמעו לו.
וַיֵּ֣שֶׁב שְׁ֠לֹמֹה עַל־כִּסֵּ֨א יְהוָ֧ה ׀ לְמֶ֛לֶךְ תַּֽחַת־דָּוִ֥יד אָבִ֖יו וַיַּצְלַ֑ח וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃כל השרים, הגיבורים וכל בני המלך דוד נתנו את ידם תחת שלמה המלך.
וְכָל־הַשָּׂרִים֙ וְהַגִּבֹּרִ֔ים וְגַ֕ם כָּל־בְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד נָ֣תְנוּ יָ֔ד תַּ֖חַת שְׁלֹמֹ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃סִיכּוּם מַלְכוּת דָּוִד וְעֲלִיַּת שְׁלֹמֹה
הַשֵּׁם הֶעֱלִית אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעֲלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וּנתַן לוֹ כָבוֹד מַלְכוּת שֶׁלֹּא הָיָה לְאַף מֶלֶךְ שֶׁלְּפָנָיו בְּיִשְׂרָאֵל.
וַיְגַדֵּ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֧ה עַל־כָּל־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)וְדָוִד בֶּן יִשַׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
וְדָוִיד֙ בֶּן־יִשָׁ֔י מָלַ֖ךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃וְהַיָּמִים שֶׁבֶּת דָּוִד מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלַיִם מָלַךְ שְׁלוֹשִׁים וָשֶׁלֶשׁ שָׁנִים.
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלִַ֥ם מָלַ֖ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֽוֹשׁ׃וְדָוִד מֵת בְּזִקְנָה טוֹבָה, שְׂבַע יָמִים, עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וּשְׁלֹמֹה בְנוֹ מָלַךְ בְּמַחֲלָתוֹ.
וַיָּ֙מָת֙ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֔ה שְׂבַ֥ע יָמִ֖ים עֹ֣שֶׁר וְכָב֑וֹד וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃סיומת דברי דוד
דברי המלך דוד הראשונים והאחרונים כתובים בדברי שמואל הרואה, בדברי נתן הנביא ובדברי גד החוזה.
וְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאֲחרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָרֹאֶ֔ה וְעַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַחֹזֶֽה׃עם כל מלכותו וגבורתו, והזמנים שעברו עליו, על ישראל ועל כל ממלכות הארצות.
עִ֥ם כָּל־מַלְכוּת֖וֹ וּגְבוּרָת֑וֹ וְהָעִתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר עָבְר֤וּ עָלָיו֙ וְעַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאֲרָצֽוֹת׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
דוד מכין את המשאבים למקדש
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֥י אֶחָ֛ד בָּֽחַר־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֤א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַיהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
וּֽכְכָל־כֹּחִ֞י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַ֗י הַזָּהָ֣ב ׀ לַ֠זָּהָב וְהַכֶּ֨סֶף לַכֶּ֜סֶף וְהַנְּחֹ֣שֶׁת לַנְּחֹ֗שֶׁת הַבַּרְזֶל֙ לַבַּרְזֶ֔ל וְהָעֵצִ֖ים לָעֵצִ֑ים אַבְנֵי־שֹׁ֨הַם וּמִלּוּאִ֜ים אַבְנֵי־פ֣וּךְ וְרִקְמָ֗ה וְכֹ֨ל אֶ֧בֶן יְקָרָ֛ה וְאַבְנֵי־שַׁ֖יִשׁ לָרֹֽב׃
וְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֤תִּי לְבֵית־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכָּל־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ׃
שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֤ים כִּכַּר־כֶּ֙סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים׃
תרומת השרים לבית האלוהים
לַזָּהָ֤ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכָל־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַיהוָֽה׃
וַיִּֽתְנַדְּבוּ֩ שָׂרֵ֨י הָאָב֜וֹת וְשָׂרֵ֣י ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְשָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְהַמֵּא֔וֹת וּלְשָׂרֵ֖י מְלֶ֥אכֶת הַמֶּֽלֶךְ׃
וַֽיִּתְּנ֞וּ לַעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים זָהָ֞ב כִּכָּרִ֣ים חֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִים֮ וַאֲדַרְכֹנִ֣ים רִבּוֹ֒ וְכֶ֗סֶף כִּכָּרִים֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וּנְחֹ֕שֶׁת רִבּ֛וֹ וּשְׁמוֹנַ֥ת אֲלָפִ֖ים כִּכָּרִ֑ים וּבַרְזֶ֖ל מֵֽאָה־אֶ֥לֶף כִּכָּרִֽים׃
וְהַנִּמְצָ֤א אִתּוֹ֙ אֲבָנִ֔ים נָתְנ֖וּ לְאוֹצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֑ה עַ֥ל יַד־יְחִיאֵ֖ל הַגֵּרְשֻׁנִּֽי׃
שִׂמְחַת הַתְּרוּמָה וּשְׁבַח דָּוִד
וַיִּשְׂמְח֤וּ הָעָם֙ עַל־הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּ֚י בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַיהוָ֑ה וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (פ)
וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
לְךָ֣ יְ֠הוָה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃
וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל׃
הודאה על המתנות והתלות בהשם
וְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃
וְכִ֨י מִ֤י אֲנִי֙ וּמִ֣י עַמִּ֔י כִּֽי־נַעְצֹ֣ר כֹּ֔חַ לְהִתְנַדֵּ֖ב כָּזֹ֑את כִּֽי־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ׃
כִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתוֹשָׁבִ֖ים כְּכָל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כֹּ֣ל הֶהָמ֤וֹן הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֲכִינֹ֔נוּ לִבְנֽוֹת־לְךָ֥ בַ֖יִת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ מִיָּדְךָ֥ היא [ה֖וּא] וּלְךָ֥ הַכֹּֽל׃
תפילת דוד והתמסרות העם
וְיָדַ֣עְתִּי אֱלֹהַ֔י כִּ֤י אַתָּה֙ בֹּחֵ֣ן לֵבָ֔ב וּמֵישָׁרִ֖ים תִּרְצֶ֑ה אֲנִ֗י בְּיֹ֤שֶׁר לְבָבִי֙ הִתְנַדַּ֣בְתִּי כָל־אֵ֔לֶּה וְעַתָּ֗ה עַמְּךָ֙ הַנִּמְצְאוּ־פֹ֔ה רָאִ֥יתִי בְשִׂמְחָ֖ה לְהִֽתְנַדֶּב־לָֽךְ׃
יְהוָ֗ה אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שֳׁמְרָה־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ׃
וְלִשְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֗י תֵּ֚ן לֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם לִשְׁמוֹר֙ מִצְוֺתֶ֔יךָ עֵדְוֺתֶ֖יךָ וְחֻקֶּ֑יךָ וְלַעֲשׂ֣וֹת הַכֹּ֔ל וְלִבְנ֖וֹת הַבִּירָ֥ה אֲשֶׁר־הֲכִינֽוֹתִי׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל בָּֽרְכוּ־נָ֖א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וַיְבָרֲכ֣וּ כָֽל־הַקָּהָ֗ל לַיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לַיהוָ֖ה וְלַמֶּֽלֶךְ׃
חגיגת המלכת שלמה
וַיִּזְבְּח֣וּ לַיהוָ֣ה ׀ זְ֠בָחִים וַיַּעֲל֨וּ עֹל֜וֹת לַיהוָ֗ה לְֽמָחֳרַת֮ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒ פָּרִ֨ים אֶ֜לֶף אֵילִ֥ים אֶ֛לֶף כְּבָשִׂ֥ים אֶ֖לֶף וְנִסְכֵּיהֶ֑ם וּזְבָחִ֥ים לָרֹ֖ב לְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּאכְל֨וּ וַיִּשְׁתּ֜וּ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיַּמְלִ֤יכוּ שֵׁנִית֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֔יד וַיִּמְשְׁח֧וּ לַיהוָ֛ה לְנָגִ֥יד וּלְצָד֖וֹק לְכֹהֵֽן׃
וַיֵּ֣שֶׁב שְׁ֠לֹמֹה עַל־כִּסֵּ֨א יְהוָ֧ה ׀ לְמֶ֛לֶךְ תַּֽחַת־דָּוִ֥יד אָבִ֖יו וַיַּצְלַ֑ח וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְכָל־הַשָּׂרִים֙ וְהַגִּבֹּרִ֔ים וְגַ֕ם כָּל־בְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד נָ֣תְנוּ יָ֔ד תַּ֖חַת שְׁלֹמֹ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃
סִיכּוּם מַלְכוּת דָּוִד וְעֲלִיַּת שְׁלֹמֹה
וַיְגַדֵּ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֧ה עַל־כָּל־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וְדָוִיד֙ בֶּן־יִשָׁ֔י מָלַ֖ךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלִַ֥ם מָלַ֖ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֽוֹשׁ׃
וַיָּ֙מָת֙ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֔ה שְׂבַ֥ע יָמִ֖ים עֹ֣שֶׁר וְכָב֑וֹד וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
סיומת דברי דוד
וְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאֲחרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָרֹאֶ֔ה וְעַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַחֹזֶֽה׃
עִ֥ם כָּל־מַלְכוּת֖וֹ וּגְבוּרָת֑וֹ וְהָעִתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר עָבְר֤וּ עָלָיו֙ וְעַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאֲרָצֽוֹת׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
דוד מכין את כל הציוד והמשאבים לבניית בית השם, ואחרי התרומות הגדולות מגיעה חגיגת המלכת שלמה.
דוד מכין את המשאבים למקדש
המלך דוד פונה לעם ומודיע כי שלמה נבחר על ידי אלוהים למשימה הקשה של בניית המקדש. דוד מפרט את כל המשאבים היקרים שהכין מראש, כולל מתכות, אבנים ואצילת זהב וכסף, ומציין כי הוא תרם מעצמו מעבר לכל מה שהוקצה לבנייה.
תרומת השרים לבית האלוהים
הפסוקים מתארים את התנדבות המנהיגים והשרים להבאת מתנות יקרות ערך עבור עבודת בית האלוהים. התרומות כללו זהב, כסף, נחושת וברזל בכמויות עצומות, וכן אבנים שנמצאו אצל התורמים, הועברו לאוצר הבית בתחתית פיקוחו של יחיאל הגירשוני.
שִׂמְחַת הַתְּרוּמָה וּשְׁבַח דָּוִד
הָעָם וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׂמְחוּ עַל הַתְּרוּמוֹת הֶחֶפְצִית לַהֵיכָל. דָּוִד מְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם בְּשִׁיר שֶׁל שֶׁבַח, וּבוֹ הוּא מְכַרְתֶּת אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם, אֶת שִׁלְטוֹנוֹ עַל הַיְּקוּם, וְאֶת הַמְּקוֹר הָאֱלֹהִי לְכָל הָעֹשֶׁר, הַכָּבוֹד וְהַכֹּחַ בָּעוֹלָם.
הודאה על המתנות והתלות בהשם
דוד מודה לה' על כך שכל המשאבים שהוכנו לבניית בית המקדש הגיעו ממנו. הוא מצהיר כי עם ישראל הם זרים וניידים, ושאין לאדם כוח לתת דבר בלי רצון האל, שכן הכל שייך לה'.
תפילת דוד והתמסרות העם
דוד מודה לאלוהים על היכולת לתרום מתוך יושר ושמחה. הוא מבקש שהאל ישמור את כוונת לב עמו ויכין אותם אליו. הוא מתפלל גם עבור שלמה שבנו, שישמור את המצוות ויבנה את ההיכל, וכל העם מברך את השם ומשתחווה למלך.
חגיגת המלכת שלמה
הפסוקים מתארים את סיום המעמד המרשים שבו זבחו המוני קורבנות לה׳ בשמחה גדולה. עם סיום הזבחים, שלמה בן דוד מוכתר כמלך על כסא ה׳, כשהוא זוכה להכרה מלאה מצד הכהן, השרים, הגיבורים וכל בני דוד המלך.
סִיכּוּם מַלְכוּת דָּוִד וְעֲלִיַּת שְׁלֹמֹה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת סִיכּוּם יְמֵי מַלְכוּתוֹ שֶׁל דָּוִד בֶּן יִשַׁי, אֲשֶׁר מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם. הַטֶּקסט מְצַיֵּן אֶת הַעֲלִיָּה שֶׁל שְׁלֹמֹה בְּעֵינֵי כָּל הָעָם וְאֶת הַכָּבוֹד שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם. הַפסוקִים מְסַיְּמים בְּמִסְפָּר יְמֵי מְנוּחָתוֹ שֶׁל דָּוִד וְעֲלִיַּת שְׁלֹמֹה לַכִּסֵּא.
סיומת דברי דוד
פסוקי סיום של דברי המלך דוד, המציינים את מקור התיעוד ההיסטורי: דברי שמואל הרואה, נתן הנביא וגד החוזה. הכתובים כוללים את תיאור מלכותו, גבורתו, וכן את תקופות הזמן שעברו על דוד, על עם ישראל ועל ממלכות העולם כולו.
הפרק מסכם את תקופת מלכותו של דוד ואת עלייתו של שלמה למלוכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר שבין כפות הידיים למבנה המקדש
״וְכַפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמָיִם אָמַר רִבִּי אַיְיבוּ כְּגוֹן הָדֵין נֶקְרִיס הָיָה עוֹמֵד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא כַּכַּפַּיִם הַלָּלוּ שֶׁלֹּא נָטְפוּ בְּבִנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּלוּם.״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּבַרְכוֹת חַלָּק א', עַמְתָּה בְּפֶרֶט הַקֶּשֶׁר שֶׁל כַּפּוֹת הַיָּדַיִם לַמְּבִנִּים. רַבִּי אַיְייבוּ מְסַבֵּר כְּגוֹן אִישׁ הַנֶּקְרִיס, שֶׁכְּשֶׁהוּא עוֹמֵד, כַּפּוֹת יָדָיו נִפְרָשׂוֹת וּמְכַסּוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם. הַדָּבָר מְתָאֵר הַרְחָבָה וּמַעֲמָקִים רַבִּים. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא מוֹסִיף הַקְשָׁרָה לַמִּקְדָּשׁ. הוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא קָייַם דָּבָר בַּכַּפּוֹת הָלָּלוּ, שֶׁלֹּא נָטְפוּ בְּבִנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ כַּפּוֹת יָדַיִם כְּכָל הַמַּעֲמָקִים הַנֶּעֱלִים שֶׁהַשָּׁמַיִם מְכַסִּים. הַמְפרש מְתָאֵר כֹּחַ וְהַשְׁפָּעָה שֶׁל עֲבוֹדָה וּבְנִיָּה.
תלמוד ירושלמי ברכות א׳:ה׳:י״ג ↗עוז המלך וצדקת המשפט
״ואלה המשפטים וגו' (שמות כא א). זש"ה ועוז מלך משפט אהב (תהלים צט ד), כל העוז והגבורה והשבח להקב"ה הן, אמר דוד לך ה' הגדולה״
בְּקֶצֶת דְּבָרָיו שֶׁל דָּוִד, הוּא מְבִיא אֶת הַמְּעַנֶה שֶׁל הַכֹּל לַהַשֵּׁם. כָּל הָעֹז, הַגְּבוּרָה וְהַשֶּׁבַח שֶׁבָּעוֹלָם שׁוֹתִיקִים לִפְנֵי הַכֹּל, כִּי הָעֹז הַמְּאתֶה אֶת הַמֶּלֶךְ הוּא הָעֹז שֶׁל הַשֵּׁם. בְּשֶׁנֶּעֶשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁל מִשְׁפָּט, הַשֵּׁם מַפְלִיא כִּי הוּא בַּעַל זְרוֹעַ וּמַעֲבִיר עַל הַמִּשְׁפָּט, בְּשֶׁנֶּעֶשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁל צֶדֶק, הוּא מְכַוֵּן אֶת הַמִּישָׁרִים. תַּנְחוּמָא בּוֹבֶר מְסַבֵּל הֶסְפֵּר עַל שְׁנֵי חֲמֹרִים שֶׁהָיוּ שׁוֹנְאִים אֶחָד אֶת הָשֵׁני. כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם רָאָה אֶת חֲמֹר שׁוֹנְאוֹ רָבַץ, הוּא בָּחַר לַעֲזֹר לוֹ וּלְטַעֵן אוֹתוֹ. הַדָּבָר הִתְחִיל כְּשֶׁהוּא זָכַר אֶת הַתּוֹרָה הַמְּצַוָּה לַעֲשׂוֹת צֶדֶק. בִּזְכִירוּת הַמִּשְׁפָּט, הַשְּׁנַיִם הָפְכוּ לַחֲבֵרִים, אָכְלוּ וְשָׁתוּ יַחַד. הַמֵּדְרָשׁ מַסְבִּיר שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַמַּדְרִיכָה שֶׁל הַשָּׁלוֹם.
תנחומא בובר, משפטים א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
השמחה בנתינת המתנות
״ואדרכונים רבו. קצונ"ש בלע"ז:״
בְּקֶצֶת דְּוִד, הַמֶּלֶךְ מַקְדִּישׁ אֶת כָּל הָעֹשֶׂה אֶת הַמְּלָאכָה לְבִנְיַן הַבַּיִת, וְהוּא מַעֲלֶה מִן הַתְּכֻשׁוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת שֶׁהוּא וְעַם יִשְׂרָאֵל הָכינוּ. הַכֹּל מִתְנַת מִן הַלֵּב, וְהַכֹּל מִתְבִּיעַ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת. הַכֹּל הָיָה מִנְחָה מְדֻיֶּקֶת וּמְפֹאָרֶת שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְשֶׁל הָעָם. רַשִׁי מְסַבֵּל עַל הַמִּלִּים "וְאֶדְרָכִים רַבּוֹ" בַּפֶּרֶק. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלִּים הַשֶּׁלֹּת בַּלָּעַז (הַשָּׂרָה וְהַלָּשׁוֹן הַזַּר) מְתַרְגְּמוֹת אֶת הַכַּוָּנָה לְדַבְּרִים רְבַדִּים וּמְפֻסָּפְסִים, כְּבָר מְדֻיָּקִים וּמְרַחֲבִים.
רש״י על דברי הימים א׳ 29:7:1 ↗הכהן מצדוק וסוגיית המשיכה
״ולצדוק לכהן. לפי שמשח אביתר את אדוניהו:״
בפסוק זה מופיע שצדוק הכהן עומד בראש הכהונה. רש"י מסביר את חשיבות תפקידו על ידי השוואה למקרה שבו אביתר משח את אדוניהו למלך. לפי פירוש זה, נוכחותו של צדוק ככהן בכיר היא הוכחה למעמד המוסד הכהונתי התקין. הפרשן מתמקד בשינוי המעמד של כהנים אחרים בתקופות משבר, כדי להדגיש את היציבות של צדולוג בתקופה זו. יש המפרשים זאת כהתייחסות להמשכיות השושלת הכהונית בבית דוד.
רש״י על דברי הימים א׳ 29:22:4 ↗המשמעות של המילה אדרכנים
״ואדרכנים רבו. מטבע ידוע אצלם:״
בפסוק זה, דוד מוסר את המתנות למנהיגי העם. המקרא מציין שהמתנות ניתנו לאדרכנים. הרד"ק מסביר כי מדובר בביטוי מוכר לתקופתם, שמשמעותו היא שהמתנות ניתנו למנהיגים או לאנשים בעלי מעמד וסמכות. הפירוש מתמקד בהבנת המושג המקצועי או התפקידי של האנשים הללו. הרד"ק מפרש את הטקסט על ידי הסבר המונח המקשה, ומראה שהתפקיד של הקבוצה הזו היה רלוונטי למבנה ההנהגה והניהול של העם באותה תקופה.
רד״ק על דברי הימים א׳ 29:7:1 ↗המלכת שלמה בפני כל ישראל
״וימליכו שנית לשלמה. כי פעם אחרת המליכהו דוד כשבאה בת שבע אליו ונתן הנביא, ואותו היום צוה למשחו ולהמליכו כמו שכת' בספר שמואל (הש' מ"א״
בפסוק זה מתאר המקרא את הרגע שבו שלמה המלך מוכתר שוב כמלך. לפי הרד"ק, המלכה זו הייתה שונה מהמלכה שקרתה בעבר. בפעם הראשונה, כשהייתה בת שבע אצל דוד ונתן הנביא, המלכה נעשתה בעיקר בנוכחות אנשי ירושלים בלבד. בפרשתנו מתוארת מלכה רחבה ומפורמלית יותר. דוד הקהיל אליו את כל שרי ישראל מכל השבטים, והמלים את שלמה בפני כולם. הפרשן מדגיש את ההבדל בין המלכה המצומצמת לבין המעמד הלאומי הגדול, שבו כל מנהיגי העם נוכחים. כך נוצרת הכרה רחבה ורשמית של כל עם ישראל בשלטון שלמה המלך.
רד״ק על דברי הימים א׳ 29:22:1 ↗