דוד אמר: זהו בית ה׳ האלוהים, וזה המזבח לעולה עבור ישראל.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)דברי הימים א׳ · פרק כב׳
הכנות דוד לבניית בית ה'
דוד אוסף משאבים, חומרים ופועלים, ומעביר את האחריות על בניית המקדש לבנו שלמה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ כב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הכנות דוד לבניין בית ה'
דוד אמר להכניס את הגרים שנמצאים בארץ ישראל, והוא מינה חתכים כדי לחצוב אבני גזית לבניית בית האלוהים.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד לִכְנוֹס֙ אֶת־הַגֵּרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲמֵ֣ד חֹֽצְבִ֗ים לַחְצוֹב֙ אַבְנֵ֣י גָזִ֔ית לִבְנ֖וֹת בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃דוד הכין הרבה ברזל למסמרים, לדלתות השערים ולחיבורים, אבל אין משקל רציני לנחושת שהייתה שם.
וּבַרְזֶ֣ל ׀ לָ֠רֹב לַֽמִּסְמְרִ֞ים לְדַלְת֧וֹת הַשְּׁעָרִ֛ים וְלַֽמְחַבְּר֖וֹת הֵכִ֣ין דָּוִ֑יד וּנְחֹ֥שֶׁת לָרֹ֖ב אֵ֥ין מִשְׁקָֽל׃עצי ארז היו בכמות שלא ניתן לספור, כי הצדונים והצורים הביאו לדוד המון עצי ארז.
וַעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים לְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר כִּֽי הֵ֠בִיאוּ הַצִּֽידֹנִ֨ים וְהַצֹּרִ֜ים עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים לָרֹ֖ב לְדָוִֽיד׃ (פ)הכנת דוד לבניית בית ה'
ודוד אמר: שלמה בני, אתה עוד נער ורך, והבית צריך להיבנות עבור ה' כדי להגדיל לו כבוד ותפארת בכל הארצות. אני מתכוון להכין לו הכל, ודוד הצליח להכין המון דברים לפני מותו.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד שְׁלֹמֹ֣ה בְנִי֮ נַ֣עַר וָרָךְ֒ וְהַבַּ֜יִת לִבְנ֣וֹת לַיהוָ֗ה לְהַגְדִּ֨יל ׀ לְמַ֜עְלָה לְשֵׁ֤ם וּלְתִפְאֶ֙רֶת֙ לְכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אָכִ֥ינָה נָּ֖א ל֑וֹ וַיָּ֧כֶן דָּוִ֛יד לָרֹ֖ב לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃ואז הוא קרא לשלמה בנו וציווה עליו לבנות בית עבור ה' אלוהי ישראל.
וַיִּקְרָ֖א לִשְׁלֹמֹ֣ה בְנ֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)ודוד אמר לשלמה בנו: בני, היה לי רצון עז לבנות בית לשם ה' אלוהיי.
וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖יד לִשְׁלֹמֹ֑ה בנו [בְּנִ֕י] אֲנִי֙ הָיָ֣ה עִם־לְבָבִ֔י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃אבל דברי ה' באו אליי ואמר: שפכת הרבה דמים ועשית מלחמות גדולות, לכן לא תוכל לבנות לי בית, כי שפכת הרבה דמים על הארץ לפניי.
וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹֽא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי׃הבטחת ה' לשלמה ולדוד
הנה, נולד לך בן, הוא יהיה איש של מנוחה, ואני אתן לו מנוחה מכל האויבים מסביב. כי שלמה יהיה שמו, ואת שלום ושקט אתן לישראל בימיו.
הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֣ד לָ֗ךְ ה֤וּא יִהְיֶה֙ אִ֣ישׁ מְנוּחָ֔ה וַהֲנִח֥וֹתִי ל֛וֹ מִכָּל־אוֹיְבָ֖יו מִסָּבִ֑יב כִּ֤י שְׁלֹמֹה֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמ֔וֹ וְשָׁל֥וֹם וָשֶׁ֛קֶט אֶתֵּ֥ן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּיָמָֽיו׃הוא יבנה בית לשמי, והוא יהיה לי לבן, ואני לו לאב, ואכין את כסא מלכותו על ישראל לעולם.
הֽוּא־יִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י וְהוּא֙ יִהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֔ן וַאֲנִי־ל֖וֹ לְאָ֑ב וַהֲכִ֨ינוֹתִ֜י כִּסֵּ֧א מַלְכוּת֛וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃עכשיו בני, יה אלוהים איתך ותצליח, ותבנה את בית ה' אלוהיך, כפי שהוא דיבר אליך.
עַתָּ֣ה בְנִ֔י יְהִ֥י יְהוָ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִצְלַחְתָּ֗ וּבָנִ֙יתָ֙ בֵּ֚ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר עָלֶֽיךָ׃רק אלוהים ייתן לך שכל ובינה, ויצוויך על ישראל, כדי שתשמור את תורת ה' אלוהיך.
אַ֣ךְ יִֽתֶּן־לְּךָ֤ יְהוָה֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה וִֽיצַוְּךָ֖ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלִשְׁמ֕וֹר אֶת־תּוֹרַ֖ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃הכנות לבניין בית ה'
אז תצליח, אם תשמור לעשות את החוקים ואת המשפטים שהצווה ה' את ישראל. היה חזק ואמיץ, אל תפחד ואל תרתע.
אָ֣ז תַּצְלִ֔יחַ אִם־תִּשְׁמ֗וֹר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת׃והנה, בעודי עני, הכנתי לבית ה' זהב במאה אלף ככרים, וכסף במיליון ככרים. לנחושת ולברזל אין משקל כי היו הרבה מאוד, והכנתי גם עצים ואבנים וגם להוסיף עליהם.
וְהִנֵּ֨ה בְעָנְיִ֜י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־יְהוָ֗ה זָהָ֞ב כִּכָּרִ֤ים מֵֽאָה־אֶ֙לֶף֙ וְכֶ֗סֶף אֶ֤לֶף אֲלָפִים֙ כִּכָּרִ֔ים וְלַנְּחֹ֤שֶׁת וְלַבַּרְזֶל֙ אֵ֣ין מִשְׁקָ֔ל כִּ֥י לָרֹ֖ב הָיָ֑ה וְעֵצִ֤ים וַאֲבָנִים֙ הֲכִינ֔וֹתִי וַעֲלֵיהֶ֖ם תּוֹסִֽיף׃ועמך יש הרבה פועלים, חצבי אבן וחצבי עץ וכל מומחה בכל מלאכה.
וְעִמְּךָ֤ לָרֹב֙ עֹשֵׂ֣י מְלָאכָ֔ה חֹצְבִ֕ים וְחָרָשֵׁ֥י אֶ֖בֶן וָעֵ֑ץ וְכָל־חָכָ֖ם בְּכָל־מְלָאכָֽה׃לזהב, לכסף, לנחושת ולברזל אין מספר. קום ועשה, והשם יהיה איתך.
לַזָּהָ֥ב לַכֶּ֛סֶף וְלַנְּחֹ֥שֶׁת וְלַבַּרְזֶ֖ל אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר ק֣וּם וַעֲשֵׂ֔ה וִיהִ֥י יְהוָ֖ה עִמָּֽךְ׃דוד מצווה על בניית המקדש
דוד ציווה את כל שרי ישראל לעזור לשלמה בנו.
וַיְצַ֤ו דָּוִיד֙ לְכָל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעְזֹ֖ר לִשְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃האם ה' אלוהיכם לא איתכם? הוא ייתן לכם מנוחה מכל העבר, כי הוא נתן לי בידי את יושבי הארץ, והארץ נכבשה לפני ה' ולפני עמו.
הֲלֹ֨א יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵנִ֥יחַ לָכֶ֖ם מִסָּבִ֑יב כִּ֣י ׀ נָתַ֣ן בְּיָדִ֗י אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֛רֶץ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וְלִפְנֵ֥י עַמּֽוֹ׃עכשיו תנו את לבכם ואת נפשכם לחפש את ה' אלוהיכם. קומו ובנו את מקדש ה' אלוהים, כדי להביא את ארון הברית של ה' ואת כלי הקודש של אלוהים אל הבית שנבנה לשם ה'.
עַתָּ֗ה תְּנ֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְנַפְשְׁכֶ֔ם לִדְר֖וֹשׁ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְק֗וּמוּ וּבְנוּ֙ אֶת־מִקְדַּשׁ֙ יְהוָ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהָבִ֞יא אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֗ה וּכְלֵי֙ קֹ֣דֶשׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים לַבַּ֖יִת הַנִּבְנֶ֥ה לְשֵׁם־יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הכנות דוד לבניין בית ה'
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד לִכְנוֹס֙ אֶת־הַגֵּרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲמֵ֣ד חֹֽצְבִ֗ים לַחְצוֹב֙ אַבְנֵ֣י גָזִ֔ית לִבְנ֖וֹת בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃
וּבַרְזֶ֣ל ׀ לָ֠רֹב לַֽמִּסְמְרִ֞ים לְדַלְת֧וֹת הַשְּׁעָרִ֛ים וְלַֽמְחַבְּר֖וֹת הֵכִ֣ין דָּוִ֑יד וּנְחֹ֥שֶׁת לָרֹ֖ב אֵ֥ין מִשְׁקָֽל׃
וַעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים לְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר כִּֽי הֵ֠בִיאוּ הַצִּֽידֹנִ֨ים וְהַצֹּרִ֜ים עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים לָרֹ֖ב לְדָוִֽיד׃ (פ)
הכנת דוד לבניית בית ה'
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד שְׁלֹמֹ֣ה בְנִי֮ נַ֣עַר וָרָךְ֒ וְהַבַּ֜יִת לִבְנ֣וֹת לַיהוָ֗ה לְהַגְדִּ֨יל ׀ לְמַ֜עְלָה לְשֵׁ֤ם וּלְתִפְאֶ֙רֶת֙ לְכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אָכִ֥ינָה נָּ֖א ל֑וֹ וַיָּ֧כֶן דָּוִ֛יד לָרֹ֖ב לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃
וַיִּקְרָ֖א לִשְׁלֹמֹ֣ה בְנ֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖יד לִשְׁלֹמֹ֑ה בנו [בְּנִ֕י] אֲנִי֙ הָיָ֣ה עִם־לְבָבִ֔י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹֽא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי׃
הבטחת ה' לשלמה ולדוד
הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֣ד לָ֗ךְ ה֤וּא יִהְיֶה֙ אִ֣ישׁ מְנוּחָ֔ה וַהֲנִח֥וֹתִי ל֛וֹ מִכָּל־אוֹיְבָ֖יו מִסָּבִ֑יב כִּ֤י שְׁלֹמֹה֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמ֔וֹ וְשָׁל֥וֹם וָשֶׁ֛קֶט אֶתֵּ֥ן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּיָמָֽיו׃
הֽוּא־יִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י וְהוּא֙ יִהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֔ן וַאֲנִי־ל֖וֹ לְאָ֑ב וַהֲכִ֨ינוֹתִ֜י כִּסֵּ֧א מַלְכוּת֛וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃
עַתָּ֣ה בְנִ֔י יְהִ֥י יְהוָ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִצְלַחְתָּ֗ וּבָנִ֙יתָ֙ בֵּ֚ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר עָלֶֽיךָ׃
אַ֣ךְ יִֽתֶּן־לְּךָ֤ יְהוָה֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה וִֽיצַוְּךָ֖ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלִשְׁמ֕וֹר אֶת־תּוֹרַ֖ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
הכנות לבניין בית ה'
אָ֣ז תַּצְלִ֔יחַ אִם־תִּשְׁמ֗וֹר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת׃
וְהִנֵּ֨ה בְעָנְיִ֜י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־יְהוָ֗ה זָהָ֞ב כִּכָּרִ֤ים מֵֽאָה־אֶ֙לֶף֙ וְכֶ֗סֶף אֶ֤לֶף אֲלָפִים֙ כִּכָּרִ֔ים וְלַנְּחֹ֤שֶׁת וְלַבַּרְזֶל֙ אֵ֣ין מִשְׁקָ֔ל כִּ֥י לָרֹ֖ב הָיָ֑ה וְעֵצִ֤ים וַאֲבָנִים֙ הֲכִינ֔וֹתִי וַעֲלֵיהֶ֖ם תּוֹסִֽיף׃
וְעִמְּךָ֤ לָרֹב֙ עֹשֵׂ֣י מְלָאכָ֔ה חֹצְבִ֕ים וְחָרָשֵׁ֥י אֶ֖בֶן וָעֵ֑ץ וְכָל־חָכָ֖ם בְּכָל־מְלָאכָֽה׃
לַזָּהָ֥ב לַכֶּ֛סֶף וְלַנְּחֹ֥שֶׁת וְלַבַּרְזֶ֖ל אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר ק֣וּם וַעֲשֵׂ֔ה וִיהִ֥י יְהוָ֖ה עִמָּֽךְ׃
דוד מצווה על בניית המקדש
וַיְצַ֤ו דָּוִיד֙ לְכָל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעְזֹ֖ר לִשְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃
הֲלֹ֨א יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵנִ֥יחַ לָכֶ֖ם מִסָּבִ֑יב כִּ֣י ׀ נָתַ֣ן בְּיָדִ֗י אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֛רֶץ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וְלִפְנֵ֥י עַמּֽוֹ׃
עַתָּ֗ה תְּנ֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְנַפְשְׁכֶ֔ם לִדְר֖וֹשׁ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְק֗וּמוּ וּבְנוּ֙ אֶת־מִקְדַּשׁ֙ יְהוָ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהָבִ֞יא אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֗ה וּכְלֵי֙ קֹ֣דֶשׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים לַבַּ֖יִת הַנִּבְנֶ֥ה לְשֵׁם־יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
דוד מתכונן להקמת בית המקדש על ידי איסוף כל הציוד הנדרש ומעמיד תחת פקודת בנו את כל הנהגת ישראל.
הכנות דוד לבניין בית ה'
דוד מצהיר כי המבנה המיועד הוא בית ה' ומזבח לעולה לישראל. הוא מכין את התשתית על ידי הכנסת הגרים ומינוי חתכים לאבנים. דוד דואג לאספקת ברזל רב למסמרים ולשערים, וכן עצי ארז בכמות עצומה שהובאו על ידי אנשי צידון וצור.
הכנת דוד לבניית בית ה'
דוד מכין את כל הציוד לבניית בית המקדש ומורה לשלמה בנו לבנות אותו. דוד מבטא את רצונו העז לבנות את הבית, אך ה' מבהיר לו שבעקבות המלחמות והדם ששפך, הבנייה תתבצע בידי שלמה.
הבטחת ה' לשלמה ולדוד
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לדוד על הולדת בנו שלום. ה' מבטיח שלום מאויבים, בניית בית לה', והמשכיות מלכותו של שלמה לעולם. דוד מברך את בנו שלמה שיצליח בבניית המקדש וישמור את תורת ה'.
הכנות לבניין בית ה'
דברי דוד למשלם המלך על המשך הבנייה. דוד מדגיש את החשיבות של שמירת מצוות ה' כדי להצליח. הוא מפרט את כמויות הזהב, הכסף, הנחושת והברזל שהכין, ואת שפע הפועלים והחומרים העומדים לרשות המלך להשלמת המלאכה.
דוד מצווה על בניית המקדש
דוד מורה לכל שרי ישראל לסייע לשלמה בנו במשימת בניית המקדש. הוא מזכיר להם שה' אלוהיהם איתם וכי הוא כבש את הארץ עבור עמו. דוד קורא להם להקדיש את לבם ואת נפשם לחיפש את ה', ולקום לבנות את בית ה' עם ארון הברית וכלי הקודש.
ההכנות כוללות הקצאת כספים, מתכות, אבנים ופועלים מיומנים לטובת המלאכה הקדושה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין צום לבין תענית בתוך הספד
״הלכה: מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאיר אָמַר. דִּי לָא לְמִיסְפַּד. אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת. וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת. מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד. וְדִי לָא סְתָם. כְּדִי לָא לְהִתְעַנְיָיא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה.״
הַמַּתְנִיתָא בְּסוֹף הַקֶּטעֶת מְבִיאָה אֶת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר עַל הַהֲלָכָה שֶׁל צְום בְּעֵת הַסְפֵּד. כְּשֶׁהַסְפֵּד הוּא רַק לְמַטְרָה לְהַזְכִּיר אֶת הַמֵּת, אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת. אֲבָל כְּשֶׁהַסְפֵּד הוּא בְּכַוָּנָה שֶׁל צַעַר וְעֶצֶב, הַצְּמוֹם מֻתָּר. רִבִּי יוֹנָה מְסַבֵּל אֶת הַמִּלִּים הַכְּפוּלוֹת בַּאַרָמִית, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מְסַבֵּר שֶׁהַכְּפוּלּוּת מַלְמֶדֶת שֶׁהַלַּיְלָה מֻתָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה מְבִיא אֶת דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן, הָעוֹמֵד לְהַסְבִּיר מָתַי צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת הַדִּבְרִים הַכְּפוּלִים. הוּא מְבִיא הוכָחָה מִדִּבְרֵי רִבִּי זְעוּרָה בְּשֵׁם רַב חוּנָה, שֶׁהַדָּבָר נָכוֹן לְכָל הַלֵּילוֹת שֶׁל שַׁבָּת וְגַם לְכָל יוֹם שֶׁל שַׁבָּת.
תלמוד ירושלמי תענית ב׳:י״ב:ב׳ ↗מידות המזבח ובית המקדש
״אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ – ״וַיֹּאמֶר דָּוִיד: זֶה הוּא בֵּית ה׳ הָאֱלֹהִים, וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל״ – כִּי בַּיִת; מָה בַּיִת שִׁשִּׁים״
בְּפֶרֶק הַזֶּה, רַב יוֹסֵף מְסַבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר הַמּוּבָנִית בֵּין הַדְּבָרִים הַמִּתְאַבְּרִים בַּפָּסוּק. הוּא מִקְשֵׁר אַתְּרִים בֵּין הַכְּתִיבָה עַל בֵּית הַשֵּׁם לְעַל הַמִּזְבֵּחַ. הַבָּעַל הַמִּקְרָא מִבִּינוּת הַמִּלִּים שֶׁהַכְּתִיבָה מְאַפְשֶׁרֶת לִמְצֹא דְּאָרָה בֵּין הַמִּדּוֹת. הַפֵּרוּשׁ מַסְבִּיר שֶׁכְּמוֹ שֶׁבַּקֶּרֶת הַבַּיִת הָיְתָה בְּמִדָּה שִׁשִּׁים אַמָּה, גַּם הַמִּזְבֵּחַ הָיָה בְּמִדָּה שִׁשִּׁים אַמָּה. רַב יוֹסֵף מַקְשִׁיר בֵּין הַמִּבְנֶה לַמִּזְבֵּחַ עַל בִּינוּי הַמִּדּוֹת הַזּוֹת בְּאוֹתוֹ הַמִּסְפָּר.
זבחים ס״ב א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
ההיכל הגדול של דוד
״להגדיל למעלה. גדל מאד שהגביהו שלמה עד מאה ועשרים אמה כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו':״
הפסוק מתאר את התכנון של דוד המלך לבניית בית המקדש. דוד החליט להכין מראש חומרים רבים, כמו ברזל, נחושת, עץ וזהב, כדי שהבנייה תוכל להתרחש בצורה מלאי הכנה. הוא רצה שהמבנה יהיה עצום ומרשים מאוד. רש"י מסביר שההכנות הללו גרמו לכך שהיכל הבית יהיה גדול וגבוה מאוד. הוא מציין שההיכל הגיע לגובה של מאה ועשרים אמה, כפי שנכתב בספר מלכים א'. רש"י מדגיש את ההיקף המרשים של המבנה שהוכן עבור שלמה.
רש״י על דברי הימים א׳ 22:5:2 ↗הכנת הכלים למקדש
״נער ורך. לפי שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש וגו' (שמות ל"ג) שהרי יהושע לא מלך אחרי משה״
בפסוק זה דוד מצהיר שהוא הכין המון חומרים יקרים לבניית הבית, כמו ברזל, נחושת, עץ וקש, וכן אבנים יקרות. הוא עושה זאת כדי שהבנייה תתחיל כשהבנוי הבא, שלמה, יתחיל במלאכתה. רש"י מסביר את המילים "נער ורך" לגבי שלמה. הוא מציין שבמקרא המילה "נער" יכולה להתייחס גם לאדם מבוגר, כמו יהושע בן נון שהיה נער בגיל ארבעים ושתיים. לכן, כדי שלא נחשוב ששלמה היה מבוגר, כתוב שהוא היה "רך", כלומר צעיר מאוד, רק בן שתים עשרה, כשהתחיל למלוך.
רש״י על דברי הימים א׳ 22:5:1 ↗ההכנה המפורטת לבניית בית המקדש
״ולמחברות. לחבר קרש אל קרש במסמרים:״
בקטע זה מתואר דוד המלך כמי שאסף וקיים כמות עצומה של חומרים עבור בניית בית ה’שם. הוא הכין ברזל, נחושת, בדי, צמר, פשתן ועוד. דוד קבע גם את כמות הפועלים, כולל כרוכים, כרוכות, כרושים ומשגיחים, שכל אחד מהם עסק בתפקיד ספציפי וחשוב. הרד"ק מסביר את המשמעות של המילה "למחברות" בתוך רשימת החומרים. לפי פירושו, הכוונה היא לחבר קרש אל קרש באמצעות מסמרים. דברי הרד" קודמים לפרשנות המקובלת ומדגישים את הדיוק הטכני שבתהליך ההכנה.
רד״ק על דברי הימים א׳ 22:3:1 ↗העושר והענווה של דוד
״והנה בעניי הכינותי וכו'. שלא היה לו עשר גדול, והיה מוציא הוצאות במלחמות. ובדרש (ירוש' ב"מ ג,א): אם משבאו לידו, עשיר היה; אם קודם שבאו״
בפסוק זה דוד מתאר את הכנות שהכין למקדש, ואומר שהיה עני בנכסיו. הרד"ק מסביר שדוד לא היה בעל רכוש גדול, כי הוא הוציא הרבה כסף על המלחמות. יש פרשנות אחרת בדרש, שאומרת שדוד היה עשיר, אבל רק כשמגיעים אליו. אם בודקים את זה רחוק ממנו, הוא נראה עני, כי אדם לא יכול להקדיש דבר שאינו שלו. ישנה גם דעה אחרת, לפיה המילה "בעני" מתארת מצב שבו אין עושר אמיתי לפני ה'. לפי דעה זו, דוד היה מתענה ומקדיש את האוכל שלו לשמיים. הרד"ק מציג את האפשרויות הללו כדי להסביר את המושג עוני בהקשר של הקדשת רכוש למקדש.
רד״ק על דברי הימים א׳ 22:14:1 ↗