השטן נעמד נגד ישראל וגרם לדוד לערוך מניין של ישראל.
וַיַּֽעֲמֹ֥ד שָׂטָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֙סֶת֙ אֶת־דָּוִ֔יד לִמְנ֖וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃דברי הימים א׳ · פרק כא׳
דוד וספירת ישראל
ספירת העם על ידי דוד, המלחמה במוסר דוד, שלוש אפשרויות העונש, המכה בישראל, קניית המטחנה והקמת המזבח, והמצב בבית המקדש בגבעון
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
דוד וספירת ישראל
דוד אמר ליוואב ולמפקדי העם: לכו, תספרו את ישראל מבער שבע ועד דן, ותביאו לי את התוצאות כדי שאדע מה מספרם.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד אֶל־יוֹאָב֙ וְאֶל־שָׂרֵ֣י הָעָ֔ם לְכ֗וּ סִפְרוּ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וְעַד־דָּ֑ן וְהָבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְאֵדְעָ֖ה אֶת־מִסְפָּרָֽם׃יוואב אמר: יהיה ה' על עמך מאה פעמים, ככה הם, כולם שייכים לי אדוני המלך, לעבדיך. למה אדוני רוצה לבקש זאת? למה זה יהיה אשמה לישראל?
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב יוֹסֵף֩ יְהוָ֨ה עַל־עַמּ֤וֹ ׀ כָּהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים הֲלֹא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֻּלָּ֥ם לַאדֹנִ֖י לַעֲבָדִ֑ים לָ֣מָּה יְבַקֵּ֥שׁ זֹאת֙ אֲדֹנִ֔י לָ֛מָּה יִהְיֶ֥ה לְאַשְׁמָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃דבר המלך היה חזק על יוואב, ויוואב יצא וסייר בכל ישראל וחזר לירושלים.
וּדְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ חָזַ֣ק עַל־יוֹאָ֑ב וַיֵּצֵ֣א יוֹאָ֗ב וַיִּתְהַלֵּךְ֙ בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם׃מפקד ישראל וחרטת דוד
יואב מסר לדוד את נתוני המפקד של העם. כל ישראל היו מיליון ומאה אלף איש שולפי חרב, ויהודה היו ארבע מאות ושבעים אלף איש שולפי חרב.
וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־דָּוִ֑יד וַיְהִ֣י כָֽל־יִשְׂרָאֵ֡ל אֶ֣לֶף אֲלָפִים֩ וּמֵאָ֨ה אֶ֤לֶף אִישׁ֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וִֽיהוּדָ֕ה אַרְבַּע֩ מֵא֨וֹת וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃לוי ובנימין לא נכללו במפקד, כי דברי המלך יואב סתרו.
וְלֵוִי֙ וּבִנְיָמִ֔ן לֹ֥א פָקַ֖ד בְּתוֹכָ֑ם כִּֽי־נִתְעַ֥ב דְּבַר־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־יוֹאָֽב׃הדבר הזה היה רע בעיני אלוהים, והוא הכה בישראל.
וַיֵּ֙רַע֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיַּ֖ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)דוד אמר לאלוהים: חטאתי מאוד שעשיתי את הדבר הזה, ועכשיו אנא מחא את עונת עבדך, כי טעיתי מאוד.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים חָטָ֣אתִֽי מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְעַתָּ֗ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲו֣וֹן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃ (פ)שלוש אפשרויות העונש
השם דיבר אל גד, שראה את דוד.
וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־גָּ֔ד חֹזֵ֥ה דָוִ֖יד לֵאמֹֽר׃הוא אמר: לך ודבר עם דוד ותגיד לו כך: השם אמר: שלוש אפשרויות אני מציב נגדך. בחר לך אחת מהן, ואני אעשה לך.
לֵךְ֩ וְדִבַּרְתָּ֨ אֶל־דָּוִ֜יד לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁל֕וֹשׁ אֲנִ֖י נֹטֶ֣ה עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֛ אַחַ֥ת מֵהֵ֖נָּה וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃גד הגיע אל דוד ואמר לו: כך אמר השם, קבל את זה:
וַיָּ֥בֹא גָ֖ד אֶל־דָּוִ֑יד וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה קַבֶּל־לָֽךְ׃או שלוש שנות רעב, או שלושה חודשים שבהם תהיה במנוסה לפני אויביך וחרב אויב תכה אותך, או שלושה ימים של חרב השם ודבר בארץ, ושהמלאך של השם יהיה משמיד בכל גבול ישראל. ועכשיו תראה מה אענה לשולחך.
אִם־שָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים רָעָ֗ב וְאִם־שְׁלֹשָׁ֨ה חֳדָשִׁ֜ים נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֮ וְחֶ֣רֶב אוֹיְבֶ֣ךָ ׀ לְמַשֶּׂגֶת֒ וְאִם־שְׁלֹ֣שֶׁת יָ֠מִים חֶ֣רֶב יְהוָ֤ה וְדֶ֙בֶר֙ בָּאָ֔רֶץ וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה מַשְׁחִ֖ית בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה רְאֵ֔ה מָֽה־אָשִׁ֥יב אֶת־שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ (פ)הפתעתו של דוד והמכה בישראל
דוד אמר לגד: קשה לי מאוד. בבקשה, תעשה אצלי טעות בידי ה', כי רחמיו של ה' גדולים מאוד, ואל תיפול בידי אדם.
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה־נָּ֣א בְיַד־יְהוָ֗ה כִּֽי־רַבִּ֤ים רַחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽל׃והשם הביא רעה בישראל, ושבעים אלף אנשים נפלו מישראל.
וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃האל שלח מלאך לירושלים כדי להחריב אותה, וכשהוא החריב, הראה ה' ונת悔 (התחרט) על הרע הזה, ואמר למלאך המשמיד: מספיק, עכשיו תוריד את ידך. ומלאך ה' עמד עם גרזן ארנן היבוסי.
וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים ׀ מַלְאָ֥ךְ ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֮ לְהַשְׁחִיתָהּ֒ וּכְהַשְׁחִ֗ית רָאָ֤ה יְהוָה֙ וַיִּנָּ֣חֶם עַל־הָֽרָעָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר לַמַּלְאָ֤ךְ הַמַּשְׁחִית֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד עִם־גֹּ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃ (ס)על המילים
המילה נת悔 מופיעה במקור כביטוי לשינוי כוונה או התחרטות על הפעולה.
דוד הרים את עיניו וראה את מלאך ה' עומד בין הארץ לשמיים, כשהחרב שלו שלופה בידו ומוטה לעבר ירושלים. ודוד והזקנים נפלו עם פניהם מכוסים בשקים.
וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜יד אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֗ד בֵּ֤ין הָאָ֙רֶץ֙ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֔יִם וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ נְטוּיָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיִּפֹּ֨ל דָּוִ֧יד וְהַזְּקֵנִ֛ים מְכֻסִּ֥ים בַּשַּׂקִּ֖ים עַל־פְּנֵיהֶֽם׃תפילת דוד והפקודה להקים מזבח
ודוד אמר לאלוהים: הרי אמרתי למנות את העם, ואני זה שחטאתי ועשיתי רע מאוד, אבל הצאן הזאת לא עשתה דבר. ה' אלוהיי, שיהיו ידי עליי ועל בית אבי ועל עמי, ולא למגפה.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֣יד אֶֽל־הָאֱלֹהִ֡ים הֲלֹא֩ אֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי לִמְנ֣וֹת בָּעָ֗ם וַאֲנִי־ה֤וּא אֲשֶׁר־חָטָ֙אתִי֙ וְהָרֵ֣עַ הֲרֵע֔וֹתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֗י תְּהִ֨י נָ֤א יָֽדְךָ֙ בִּ֚י וּבְבֵ֣ית אָבִ֔י וּֽבְעַמְּךָ֖ לֹ֥א לְמַגֵּפָֽה׃ (ס)ומלאך ה' אמר לגד: לדוד, כי דוד יעלה להקים מזבח לה' בבורן ארנון היבוסי.
וּמַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה אָמַ֥ר אֶל־גָּ֖ד לֵאמֹ֣ר לְדָוִ֑יד כִּ֣י ׀ יַעֲלֶ֣ה דָוִ֗יד לְהָקִ֤ים מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבֻסִֽי׃ודוד עלה לפי דברי גד, אשר דיבר בשם ה'.
וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר־גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃וארנון חזר וראה את המלאך, וארבעת בניו היו איתו כשהם מתחבאים, וארנון דש חיטים.
וַיָּ֣שָׁב אָרְנָ֗ן וַיַּרְא֙ אֶת־הַמַּלְאָ֔ךְ וְאַרְבַּ֧עַת בָּנָ֛יו עִמּ֖וֹ מִֽתְחַבְּאִ֑ים וְאָרְנָ֖ן דָּ֥שׁ חִטִּֽים׃דוד קונה את המטחנה של ארנון
דוד הגיע עד ארנון, וארנון ראה את דוד, יצא מהמטחנה והשתחווה לדוד עם פניו אל האדמה.
וַיָּבֹ֥א דָוִ֖יד עַד־אָרְנָ֑ן וַיַּבֵּ֤ט אָרְנָן֙ וַיַּ֣רְא אֶת־דָּוִ֔יד וַיֵּצֵא֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לְדָוִ֛יד אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃דוד אמר לארנון: תן לי את המקום של המטחנה ואבנה בו מזבח להשם. תן לי אותו במחיר מלא של כסף, כדי שהמגפה תיעצר מעל העם.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־אָרְנָ֗ן תְּנָה־לִּי֙ מְק֣וֹם הַגֹּ֔רֶן וְאֶבְנֶה־בּ֥וֹ מִזְבֵּ֖חַ לַיהוָ֑ה בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃ארנון אמר לדוד: קח לעצמך, ואדוני המלך יעשה מה שטוב בעיניו. הנה נתתי את הבקר לעולה, ואת חומר העצים, ואת החיטה למנחה; הכל נתתי.
וַיֹּ֨אמֶר אָרְנָ֤ן אֶל־דָּוִיד֙ קַֽח־לָ֔ךְ וְיַ֛עַשׂ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֩ נָתַ֨תִּי הַבָּקָ֜ר לָֽעֹל֗וֹת וְהַמּוֹרִגִּ֧ים לָעֵצִ֛ים וְהַחִטִּ֥ים לַמִּנְחָ֖ה הַכֹּ֥ל נָתָֽתִּי׃אבל המלך דוד אמר לארנון: לא, אני אקנה אותו במחיר מלא של כסף, כי אני לא אעלה להשם קרבן ששייך לך בחינם.
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאָרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַיהוָ֔ה וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃מזבח דוד בגורן ארנון
דוד נתן לארנון במקום הזה שש מאות שקל זהב.
וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃דוד בנה שם מזבח להשם, ועלה עליו עולות ושלמים, וקרא להשם, והשם ענה אותו באש מהשמים על מזבח העולה.
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיַּֽעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃ (פ)ואז אמר השם למלאך להחזיר את חרבו למקומה.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃באותו זמן, כשדוד ראה שהשם ענה לו בגורן ארנון היבוסי, הוא זבח שם.
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּי־עָנָ֣הוּ יְהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃הַמִּשְׁכָּן בְּגִבְעוֹן וְחֲסַר הַקִּרְבּוֹן
וְהַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר וְהַמִּזְבַּח לְעֹלָה בָּעֵת הַזֹּאת הָיוּ בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן.
וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠הוָה אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖ה בְּגִבְעֽוֹן׃דָּוִד לֹא יָכַל לָלֶכֶת אֶל הַמִּשְׁכָּן כִּי לֹא יָכַל לִדְרֹשׁ אֶת אֱלֹהִים, כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ הַשֵּׁם.
וְלֹא־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
דוד וספירת ישראל
וַיַּֽעֲמֹ֥ד שָׂטָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֙סֶת֙ אֶת־דָּוִ֔יד לִמְנ֖וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד אֶל־יוֹאָב֙ וְאֶל־שָׂרֵ֣י הָעָ֔ם לְכ֗וּ סִפְרוּ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וְעַד־דָּ֑ן וְהָבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְאֵדְעָ֖ה אֶת־מִסְפָּרָֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב יוֹסֵף֩ יְהוָ֨ה עַל־עַמּ֤וֹ ׀ כָּהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים הֲלֹא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֻּלָּ֥ם לַאדֹנִ֖י לַעֲבָדִ֑ים לָ֣מָּה יְבַקֵּ֥שׁ זֹאת֙ אֲדֹנִ֔י לָ֛מָּה יִהְיֶ֥ה לְאַשְׁמָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וּדְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ חָזַ֣ק עַל־יוֹאָ֑ב וַיֵּצֵ֣א יוֹאָ֗ב וַיִּתְהַלֵּךְ֙ בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם׃
מפקד ישראל וחרטת דוד
וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־דָּוִ֑יד וַיְהִ֣י כָֽל־יִשְׂרָאֵ֡ל אֶ֣לֶף אֲלָפִים֩ וּמֵאָ֨ה אֶ֤לֶף אִישׁ֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וִֽיהוּדָ֕ה אַרְבַּע֩ מֵא֨וֹת וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃
וְלֵוִי֙ וּבִנְיָמִ֔ן לֹ֥א פָקַ֖ד בְּתוֹכָ֑ם כִּֽי־נִתְעַ֥ב דְּבַר־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־יוֹאָֽב׃
וַיֵּ֙רַע֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיַּ֖ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים חָטָ֣אתִֽי מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְעַתָּ֗ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲו֣וֹן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃ (פ)
שלוש אפשרויות העונש
וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־גָּ֔ד חֹזֵ֥ה דָוִ֖יד לֵאמֹֽר׃
לֵךְ֩ וְדִבַּרְתָּ֨ אֶל־דָּוִ֜יד לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁל֕וֹשׁ אֲנִ֖י נֹטֶ֣ה עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֛ אַחַ֥ת מֵהֵ֖נָּה וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃
וַיָּ֥בֹא גָ֖ד אֶל־דָּוִ֑יד וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה קַבֶּל־לָֽךְ׃
אִם־שָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים רָעָ֗ב וְאִם־שְׁלֹשָׁ֨ה חֳדָשִׁ֜ים נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֮ וְחֶ֣רֶב אוֹיְבֶ֣ךָ ׀ לְמַשֶּׂגֶת֒ וְאִם־שְׁלֹ֣שֶׁת יָ֠מִים חֶ֣רֶב יְהוָ֤ה וְדֶ֙בֶר֙ בָּאָ֔רֶץ וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה מַשְׁחִ֖ית בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה רְאֵ֔ה מָֽה־אָשִׁ֥יב אֶת־שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ (פ)
הפתעתו של דוד והמכה בישראל
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה־נָּ֣א בְיַד־יְהוָ֗ה כִּֽי־רַבִּ֤ים רַחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽל׃
וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים ׀ מַלְאָ֥ךְ ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֮ לְהַשְׁחִיתָהּ֒ וּכְהַשְׁחִ֗ית רָאָ֤ה יְהוָה֙ וַיִּנָּ֣חֶם עַל־הָֽרָעָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר לַמַּלְאָ֤ךְ הַמַּשְׁחִית֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד עִם־גֹּ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃ (ס)
וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜יד אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֗ד בֵּ֤ין הָאָ֙רֶץ֙ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֔יִם וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ נְטוּיָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיִּפֹּ֨ל דָּוִ֧יד וְהַזְּקֵנִ֛ים מְכֻסִּ֥ים בַּשַּׂקִּ֖ים עַל־פְּנֵיהֶֽם׃
תפילת דוד והפקודה להקים מזבח
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֣יד אֶֽל־הָאֱלֹהִ֡ים הֲלֹא֩ אֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי לִמְנ֣וֹת בָּעָ֗ם וַאֲנִי־ה֤וּא אֲשֶׁר־חָטָ֙אתִי֙ וְהָרֵ֣עַ הֲרֵע֔וֹתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֗י תְּהִ֨י נָ֤א יָֽדְךָ֙ בִּ֚י וּבְבֵ֣ית אָבִ֔י וּֽבְעַמְּךָ֖ לֹ֥א לְמַגֵּפָֽה׃ (ס)
וּמַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה אָמַ֥ר אֶל־גָּ֖ד לֵאמֹ֣ר לְדָוִ֑יד כִּ֣י ׀ יַעֲלֶ֣ה דָוִ֗יד לְהָקִ֤ים מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבֻסִֽי׃
וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר־גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
וַיָּ֣שָׁב אָרְנָ֗ן וַיַּרְא֙ אֶת־הַמַּלְאָ֔ךְ וְאַרְבַּ֧עַת בָּנָ֛יו עִמּ֖וֹ מִֽתְחַבְּאִ֑ים וְאָרְנָ֖ן דָּ֥שׁ חִטִּֽים׃
דוד קונה את המטחנה של ארנון
וַיָּבֹ֥א דָוִ֖יד עַד־אָרְנָ֑ן וַיַּבֵּ֤ט אָרְנָן֙ וַיַּ֣רְא אֶת־דָּוִ֔יד וַיֵּצֵא֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לְדָוִ֛יד אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־אָרְנָ֗ן תְּנָה־לִּי֙ מְק֣וֹם הַגֹּ֔רֶן וְאֶבְנֶה־בּ֥וֹ מִזְבֵּ֖חַ לַיהוָ֑ה בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃
וַיֹּ֨אמֶר אָרְנָ֤ן אֶל־דָּוִיד֙ קַֽח־לָ֔ךְ וְיַ֛עַשׂ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֩ נָתַ֨תִּי הַבָּקָ֜ר לָֽעֹל֗וֹת וְהַמּוֹרִגִּ֧ים לָעֵצִ֛ים וְהַחִטִּ֥ים לַמִּנְחָ֖ה הַכֹּ֥ל נָתָֽתִּי׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאָרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַיהוָ֔ה וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃
מזבח דוד בגורן ארנון
וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיַּֽעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּי־עָנָ֣הוּ יְהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃
הַמִּשְׁכָּן בְּגִבְעוֹן וְחֲסַר הַקִּרְבּוֹן
וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠הוָה אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖ה בְּגִבְעֽוֹן׃
וְלֹא־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המהלך שהוביל למכה בישראל בעקבות ספירת העם, את הבחירה בין שלוש אפשרויות העונש, ואת הקמת המזבח בגורן ארנון.
דוד וספירת ישראל
השטן מעורר את דוד לבצע מניין של ישראל. דוד מורה ליוואב ולמפקדים לספור את האוכלוסייה מבער שבע ועד דן. יוואב מתנגד למשימה וחושש מהתוצאות ומהאשמה שתבוא על עם ישראל, אך דוד מתעקש על דבריו, ויוואב יוצא לבצע את הספירה בכל הארץ.
מפקד ישראל וחרטת דוד
יואב מגיש לדוד את תוצאות המפקד, המפרט את כמות הלוחמים בישראל ויהודה, תוך השמטת שבטי לוי ובנימין. המעשה מעורר את חמת אלוהים וגורם להלקת ישראל. דוד מתוודה על חטאו הגדול ומבקש מהאל מחילה על טעותו.
שלוש אפשרויות העונש
השם מורה לרואה דוד, גד, להציע למלך דוד בחירה בין שלוש אפשרויות של עונש: שלוש שנות רעב, שלושה חודשים של מנוסה מאויבים, או שלושה ימים של מגפה וחרב של השם על ארץ ישראל.
הפתעתו של דוד והמכה בישראל
דוד מבקש מגד שייפול בטעות בידי ה' ולא בידי אדם. בעקבות כך, השם שולח מכה בישראל שבה נספים שבעים אלף איש. המלאך המשתמט נבלם על ידי ה' ברגע של חורבן ירושלים, ודוד רואה את המלאך עם חרב שלופה ונופל בפחד.
תפילת דוד והפקודה להקים מזבח
דוד מודה בחטאו למניית העם ומבקש שהמגפה לא תפגע בבית אביו ובעמו, בעוד הצאן חפה עליה. מלאך ה' מורה לדוד לעלות להקים מזבח בבורן ארנון. דוד פועל לפי דברי הנביא גד, וארנון, שדש חיטים, רואה את המלאך יחד עם ארבעת בניו המתחבאים.
דוד קונה את המטחנה של ארנון
דוד מגיע לארנון ומבקש לקנות את המטחנה שלו כדי לבנות שם מזבח להשם ולמנוע מגפה מהעם. למרות שארנון מציע את כל התרומות בחינם, דוד מתעקש לשלם את מלוא המחיר בכסף כדי שלא להעלות קרבן שאינו שלו בחינם.
מזבח דוד בגורן ארנון
דוד נתן לארנון שש מאות שקל זהב ובנה שם מזבח להשם. לאחר שהשם ענה באש מהשמים, המלאך החזיר את חרבו למקומה. כשראה דוד שהשם ענה לו בגורן ארנון, הוא זבח שם עולות ושלמים.
הַמִּשְׁכָּן בְּגִבְעוֹן וְחֲסַר הַקִּרְבּוֹן
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת מִיקוּם הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה וְהַמִּזְבַּח בְּגִבְעוֹן בָּעֵת הַזֹּאת. דָּוִד רָצָה לִדְרֹשׁ אֶת אֱלֹהִים בַּמִּשְׁכָּן, אַךְ הוּא לֹא יָכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת כִּי מַלְאַךְ הַשֵּׁם עָמַד לְפָנָיו עִם חֶרֶב וּבְעָרָה.
הטקסט מסתיים בתיאור הפער בין המזבח בגורן ארנון לבין המזבח בבית המקדש בגבעון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
תרומת הלשכה וסדר הנהגת ישראל
״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם (שמות ל' י"ב). ילמדנו רבינו כמה פעמים בשנה תורמין את הלשכה כך שנו רבותינו בשלשה פרקים בשנה [תורמין״
הפסקה מתוך פסיקתא רבתי מפרשת את הפסוק "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְפֻקְדֵיהֶם". רבנים מלמדים שבתקופת בית המקדש היו גובים את תרומת הלשכה של כל ישראל שלוש פעמים בשנה, בראש חודש ניסן, בראש חודש עצרת ובראש חודש פסח. הגבייה החלה כבר בתחילת חודש אדר כדי לא להכביד על העם. הכסף שימש לקניית התמיד היומי עבור כל ישראל, ובכך כולם היו שותפים בקרבן. הדברים כוללים השוואה בין דרכו של עשו, שהיא כמו סוכה של קוצים שמתחדקת מצד אחד, לבין דרכו של ה—השם, שהיא אורח ישר וסלול. חז"ל מסבירים שהקב"ה קבע את מניין ישראל כך שיהיה להם תיקון ורפואה דרך כפרת השקלים. בנוסף, מוסבר דין הסנהדרין הגדולה בירושלים, שדנה דיני נפשות, שהייתה יושבת בצורה מעגלית למחצה כדי שכל החברים יוכלו לראות זה את זה ולדון בתורה בגלות ובהירות.
פסיקתא רבתי י׳:א׳ ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּצְווֹת לְהַשְׁרָאַת עַם יִשְׂרָאֵל
״יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרב (מלכים א' ד' כ'). ילמדנו רבינו מאימתי משמיעים על השקלים כך שנו רבותינו באחד באדר משמיעים״
הַפֶּסִיקְתָא מְסַפֶּרֶת עַל הַמִּתְמַצְתְּעוּת הַמַּדְהִימָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ. הַמְּקוֹר מְסַבֵּל אֶת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִשְׁמַר וּמִתְרַבֶּה לַמֶּרְחָב כִּי הוּא מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁבַּחֶקְלָהּ הַזֶּרַע מְקַיֵּם אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לִהְיוֹת חַי. הַמְּקוֹר מְצַטֵּט אֶת הַדִּרְשָׁה שֶׁל רַבִּי תַּנְחוּמָא בִּי רַבִּי אַבָּא עַל הַמָּשָׁל לְאֶגוֹז. הַמָּשָׁל מַקְשִׁיב לְשִׁנּוּי הַמַּצָּב: כְּשֶׁהָאֶגוֹז נִפְגָּע, שָׁרָשָׁיו נִגְלִים וְהוּא מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, וְכֵן יִשְׂרָאֵל, שֶׁגַּם כְּשֶׁהוּא מִתְפַּרְעֵם, הוּא שׁוֹב מִתְרַבֶּה. הַמְּקוֹר מְסַבֵּל כְּנִיעוֹת שׁוֹנוֹת: הָאֶגוֹז הוּא חַד לְתִנּוֹק וּתְעַנוּג לַמְּלָכִים, וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנֵּיהֶם הַטּוֹבִים. הַמְּקוֹר מְסִיק שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל דְּבוּקִים בַּחֲכָמִים, הֵם זוֹכִים לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.
פסיקתא רבתי י״א:א׳ ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של עֲווֹן בִּתְפִלָּה
״ועתה העבר נא את עוון עבדך. עוון זה מלא בשני ווי"ן כלומר העבר נא על העון המלא שעשיתי וד' מלאים הן בקריאה וזה אחד מהם״
בַּפֶּסוּק הַזֶּה, הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לְהַעֲבִיר אֶת עֲווֹנוֹ. רַשִּׁי מְסַבֵּר שֶׁלַמִּלָּה "עֲווֹן" יֵשׁ מַשְׁמָעוֹת רַבּוֹת. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמֶּלֶת יְשַׁלֵּם עַל חֵטְא מְלֵא וּמְשֻׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁמְּבַקְשִׁים לְמַחֵל עַל חֵטְא שֶׁהוּא מְלֵא בְּעֲווֹן מַתְחִילָה. הַמְּבִיאִים אֶת הַדִּיקּוּק הַזֶּה מְסַבֵּים שֶׁמִּלַּת הָעֲווֹן מְצַיֶּנת חֲטָא שֶׁקָּרוֹ בְּלִי כַוָּנָה אוֹ חֲטָא כָּבֵד מְאֹד. הַסְּבָרָה זוֹ מִתְבַּסְּסָה עַל הַבְּהִירוּת בַּמִּקְרָא וְעַל פְּרָשִׁים, וְהִיא מְסַבֶּתֶת אֶת הַדְּרוּשׁ לַעֲווֹן הַמְּשֻׁלֵּם שֶׁמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ לְהַסִּיר מֵעַל רֹאשׁוֹ.
רש״י על דברי הימים א׳ 21:8:1 ↗פירוש המילה מורג
״והמורגים לעצים. נסרים שדשין בהם התבואה כמו ששנינו בע"ג עזיא דקירקסא דדיישא דישתא דומה למורג חרוץ חדש:״
בפסוק זה מופיע הביטוי "הַמּוֹרְגִים לָעֵצִים". רַשִׁ"י מַסְבֵּר אֶת הַמָּשׁמַע הַקִּינִי שֶׁל הַמִּלָּה הַזֹּאת. הוּא מַסְבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְדִבּוּר עַל עֵצִים שֶׁנִּסְרוּ וְהָיוּ מְשֻׁמָּשִׁים לְכָל הַתְּבוּאָה שֶׁעָבְרָה בָּהֶם. הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ נִדְמָה לְכָךְ שֶׁאֲדָמָה הַמְּעֻבֶּדֶת בְּכָל כְּלִי חֵרֶב חָדָשׁ. רַשִׁ"י מְבַסֵּס אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁלוֹ עַל מַצָּב שֶׁל תְּבוּאָה רַבָּה וּמְצֻפִּית. הוּא מְשַׁוֶּה אֶת הַמַּצָּב לְכָךְ שֶׁהַתְּבוּאָה נִכְנֶסֶת לַכְּלִי כְּמוֹ שֶׁנֶּלְמַד בְּסִפּוּרִים אַחֵרִים עַל תְּבוּאָה רַבָּה בְּכָל שְׁדוֹשׁ. הַפֵּרוּשׁ הוּא פֵּרוּשׁ לְכָלִית הַמַּצָּב הַקִּיּוּםִי שֶׁל הַכְּלִי וְהַתְּבוּאָה.
רש״י על דברי הימים א׳ 21:23:1 ↗הסתירות במספר הלוחמים והפתרונות להן
״אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב. ובספר שמואל: "ישראל שמנה מאות אלף" ו"יהודה חמש מאות אלף"״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מופיעים שְׁנֵי מִסְפָּרִים שׁוֹנִים לְכַמּוּת הַמִּלְחָמִים. אֶחָד אוֹמֵר שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ אֶלֶף אֶלֶף וּמֵאָה אֶלֶף וּיְהוּדָה הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף. לְעֶצֶם, בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל הַמִּסְפָּרִים שׁוֹנִים וְקְטַנִּים יוֹתֵר. הָרַדָּק מְסַבֵּר אֶת הַסְּתִירָה הַזֹּאת בְּשְׁתֵּי דֶּרֶכִים שׁוֹנוֹת. הַדְּרֵךְ הָרִאשׁוֹנָה הִיא שֶׁהַמִּסְפָּרִים הַנֶּעֶלִים הָיוּ כְּבָר כְּבוּלִים בַּמְּסָרִים הַמַּלְכִיִּים וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לְהֵעָלֵד לַמִּנְיוּן הַצִּבָּה. הַדְּרֵכִים הַשְּׁנִיּוֹת מַסְבִּרוֹת אֶת הַחֶסְרוֹן בְּיְהוּדָה כְּתוֹסֶפֶת לַמַּגֵּפָה. הַרַּדָּק מְצַיֵּן שֶׁיָּבוֹא הַמְּכַרֵעַ, כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַפֶּרֶט הַנֶּעְלָם. הוּא מַצִּיעַ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמּוֹתָם שֶׁל לְפָחוֹת שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ מִיְּהוּדָה בַּמַּגֵּפָה, וְזֶה הַמִּסְפָּר שֶׁנֶּעֶשָׂר מִמּוֹסָף בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל. הַסְּבָרָה זוֹ מְבַסֶּסֶת עַל הַמִּצְוָה לְמַצֵּא טַעַם לַמַּסָּרוֹת הַשּׁוֹנוֹת בַּמקֹרְאוֹת.
רד״ק על דברי הימים א׳ 21:5:1 ↗המחיר השונה של הקנייה
״ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. ובספר שמואל: "ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים" (ש"ב כד,כד)! אמרו רבותי' ז"ל״
הפסוק מציין שדוד נתן לארנן שש מאות שקלי זהב עבור המקום שבו הוקם המזבח. רד"ק מסביר שיש הבדל בין הנתון כאן לבין מה שנכתב בספר שמואל, שם נאמר שהקנייה של הגרן והבקר עלתה רק חמישים שקלי כסף. הוא מציע שהמחיר הגבוה ששולם בזהב הוא עבור כל השדה והמקום כולו, ולא רק עבור הבקר והגרן בלבד. הפירוש מבוסס על דברי חז"ל, המפרשים שהסכום הכולל של שש מאות שקלי זהב חולק בין כל שבטי ישראל. לפי גישה זו, כל שבט תרם חמישים שקלים ששווים למשקל זהב, ובכך הבית נבנה בתרומה רחבה של כל העם. רד"ק משתמש בשיטת הפרשנות הזו כדי ליישב את הקושי בין שתי המקורות השונים.
רד״ק על דברי הימים א׳ 21:25:1 ↗