כשעלה זמן היציאה של המלכים, יואב הנהיג את צבא ישראל והשמיד את ארץ בני עמון. הוא הגיע ורב רבה, ודוד ישב בירושלים, ואז יואב כבש את רבה והרס אותה.
וַיְהִ֡י לְעֵת֩ תְּשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָכִ֗ים וַיִּנְהַ֣ג יוֹאָב֩ אֶת־חֵ֨יל הַצָּבָ֜א וַיַּשְׁחֵ֣ת ׀ אֶת־אֶ֣רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן וַיָּבֹא֙ וַיָּ֣צַר אֶת־רַבָּ֔ה וְדָוִ֖יד יֹשֵׁ֣ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥ךְ יוֹאָ֛ב אֶת־רַבָּ֖ה וַיֶּֽהֶרְסֶֽהָ׃דברי הימים א׳ · פרק כ׳
כיבוש רבה ופעולות דוד
דוד מביס את הפלשתים, כובש את רבה ומתמודד עם ענק מגת
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
כיבוש רבה ופעולות דוד
דוד לקח את כתר המלך מעל ראשו, שמשקלו היה כככר זהב ועליו אבן יקרה, והניח אותו על ראשו. השלל מהעיר היה רב מאוד.
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֣יד אֶת־עֲטֶֽרֶת־מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וַֽיִּמְצָאָ֣הּ ׀ מִשְׁקַ֣ל כִּכַּר־זָהָ֗ב וּבָהּ֙ אֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַל־רֹ֣אשׁ דָּוִ֑יד וּשְׁלַ֥ל הָעִ֛יר הוֹצִ֖יא הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃את האנשים שהיו בעיר הוא הוציא בפרק כזה ובכזה, עם מסורים, כלי ברזל ומגרעות, וכך יעשה דוד לכל ערי בני עמון. לאחר מכן דוד וכל העם חזרו לירושלים.
וְאֶת־הָעָ֨ם אֲשֶׁר־בָּ֜הּ הוֹצִ֗יא וַיָּ֨שַׂר בַּמְּגֵרָ֜ה וּבַחֲרִיצֵ֤י הַבַּרְזֶל֙ וּבַמְּגֵר֔וֹת וְכֵן֙ יַעֲשֶׂ֣ה דָוִ֔יד לְכֹ֖ל עָרֵ֣י בְנֵי־עַמּ֑וֹן וַיָּ֧שָׁב דָּוִ֛יד וְכָל־הָעָ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)על המילים
הביטוי "במגרה ובחרצי ברזל" מתאר ענישה קשה מאוד של פירוק הגוף.
אחרי מכן פרצה מלחמה בגזר מול הפלשתים. אז הכה סיבכאי החשתי את סיפי מלידי הרפאים, והם נכנעו.
וַיְהִי֙ אַחֲרֵיכֵ֔ן וַתַּעֲמֹ֧ד מִלְחָמָ֛ה בְּגֶ֖זֶר עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֞ה סִבְּכַ֣י הַחֻֽשָׁתִ֗י אֶת־סִפַּ֛י מִילִדֵ֥י הָרְפָאִ֖ים וַיִּכָּנֵֽעוּ׃מלחמות עם הפלשתים וענק בגת
שוב הייתה מלחמה עם הפלשתים, ואלחנן בן יעור, אחיו של גלית הגתי, תקף את לחמי ואת חרב העץ שלו, שהייתה כמו מיתר ערוג.
וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֞ךְ אֶלְחָנָ֣ן בֶּן־יעור [יָעִ֗יר] אֶת־לַחְמִי֙ אֲחִי֙ גָּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹרְגִֽים׃שוב הייתה מלחמה בגת, ובו הופיע איש שהיה רחב מאוד, עם אצבעות באורך שש עשרה וארבע אצבעות, והוא נולד להיות מרפא.
וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ מִדָּ֗ה וְאֶצְבְּעֹתָ֤יו שֵׁשׁ־וָשֵׁשׁ֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבַּ֔ע וְגַם־ה֖וּא נוֹלַ֥ד לְהָרָפָֽא׃הוא עשה נזק לישראל, אבל יהונתן בן שמעא, אחיו של דוד, הכה אותו.
וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֙הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־שִׁמְעָ֖א אֲחִ֥י דָוִֽיד׃אדם כזה נולד להיות מרפא בגת, והם נפלו בידי דוד ובידי עבדיו.
אֵ֛ל נוּלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖א בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖יד וּבְיַד־עֲבָדָֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
כיבוש רבה ופעולות דוד
וַיְהִ֡י לְעֵת֩ תְּשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָכִ֗ים וַיִּנְהַ֣ג יוֹאָב֩ אֶת־חֵ֨יל הַצָּבָ֜א וַיַּשְׁחֵ֣ת ׀ אֶת־אֶ֣רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן וַיָּבֹא֙ וַיָּ֣צַר אֶת־רַבָּ֔ה וְדָוִ֖יד יֹשֵׁ֣ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥ךְ יוֹאָ֛ב אֶת־רַבָּ֖ה וַיֶּֽהֶרְסֶֽהָ׃
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֣יד אֶת־עֲטֶֽרֶת־מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וַֽיִּמְצָאָ֣הּ ׀ מִשְׁקַ֣ל כִּכַּר־זָהָ֗ב וּבָהּ֙ אֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַל־רֹ֣אשׁ דָּוִ֑יד וּשְׁלַ֥ל הָעִ֛יר הוֹצִ֖יא הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
וְאֶת־הָעָ֨ם אֲשֶׁר־בָּ֜הּ הוֹצִ֗יא וַיָּ֨שַׂר בַּמְּגֵרָ֜ה וּבַחֲרִיצֵ֤י הַבַּרְזֶל֙ וּבַמְּגֵר֔וֹת וְכֵן֙ יַעֲשֶׂ֣ה דָוִ֔יד לְכֹ֖ל עָרֵ֣י בְנֵי־עַמּ֑וֹן וַיָּ֧שָׁב דָּוִ֛יד וְכָל־הָעָ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
וַיְהִי֙ אַחֲרֵיכֵ֔ן וַתַּעֲמֹ֧ד מִלְחָמָ֛ה בְּגֶ֖זֶר עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֞ה סִבְּכַ֣י הַחֻֽשָׁתִ֗י אֶת־סִפַּ֛י מִילִדֵ֥י הָרְפָאִ֖ים וַיִּכָּנֵֽעוּ׃
מלחמות עם הפלשתים וענק בגת
וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֞ךְ אֶלְחָנָ֣ן בֶּן־יעור [יָעִ֗יר] אֶת־לַחְמִי֙ אֲחִי֙ גָּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹרְגִֽים׃
וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ מִדָּ֗ה וְאֶצְבְּעֹתָ֤יו שֵׁשׁ־וָשֵׁשׁ֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבַּ֔ע וְגַם־ה֖וּא נוֹלַ֥ד לְהָרָפָֽא׃
וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֙הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־שִׁמְעָ֖א אֲחִ֥י דָוִֽיד׃
אֵ֛ל נוּלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖א בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖יד וּבְיַד־עֲבָדָֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את המשך המלחמות של דוד נגד הפלשתים, הכיבוש של עיר רבה והניצחונות בקרבות מול לוחמים פלשתיים עזים.
כיבוש רבה ופעולות דוד
פרק זה מתאר את כיבוש עיר רבה על ידי יואב במהלך עונת היציאה של המלכים. יואב השמיד את ארץ עמון, כבש את רבה והרס אותה, ודוד לקח את כתר מלך העיר. הפרק מתאר גם את שיטת הענישה הקשה שבה נהגו בבני עמון ואת המלחמה שהתפרצה לאחר מכן בגזר מול הפלשתים.
מלחמות עם הפלשתים וענק בגת
הפסוקים מתארים המשך קרבות מול הפלשתים. אלחנן בן יעור תקף את דוד, ובהמשך מתואר איש ענק מן המרפאים בגת, שגופו היה חריג מאוד. איש זה גרם נזק לישראל, אך יהונתן בן שמעא הכה אותו, ובסופו של דבר ענקי גת ונשואיו נפלו בידי דוד ועבדיו.
הקטע מסתיים בתיאור המלחמות של דוד נגד הפלשתים וניצחונותיו בשדות המלחמה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כללים לכתיבה וקריאה מדויקים
״אלו כותבין וי"ו וקוראין יו"ד (אסורים) [אסורי] אבוגיל אנועך אולי אושר ארוצם בעוני (ביד) [בור] בהליכתם החפשות (דרכי) התעיף (המכעיסנו) [הכעסוני] הישר הנתינים המבינים ברזות״
המשנה במסכת סופרים מפרטת רשימה ארוכה של מקרים מורכבים בכתיבת אותיות וקריאתן. הטקסט מתאר מצבים שבהם האות ו' נכתבת אך קוראים אותה כיו'. הוא מפרט קבוצות של מילים, שמות ומונחים שבהם קיימת אי-בהירות או צורה כתיבתית מיוחדת. חלק מהמילים משתמשות בביטויים שקשה להבין במידה מלאה בגלב השפה העברית המודרנית, כגון תיאורי מצבים של חוסר יציבות או שינוי. הטקסט כולל רשימה של מילים ומושגים שונים, חלקם נראים כמו רצף של אותיות וסימנים שנועדו להגדיר כללים של כתיבה תקינה. המפרשים מסבירים שחלק מהמילים הללו מתארות תופעות של שינוי או קושי בתנועה ובצורה. מטרת הכללים היא לשמור על דיוק מרבי בקריאת כתבי יד, כדי למנוע טעויות בפירוש המילים על ידי שינוי תנועות או אותיות.
מסכת סופרים ז׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של המילה "על ראש דוד"
״ותהי על ראש דויד. יש מפרשים על ראש דוד ממש ויש לתמוה היאך ראשו סובלת ורבותינו פירשו אבן שואבת היתה בה ושמעתי בנרבונא כי מנהג״
הפסוק מתאר מצב שבו משהו נמצא "על ראש דוד". ישנם מפרשים שמתקשים להבין איך דבר כזה יכול להיות מונח פיזית על ראשו של המלך, שכן זה נראה כעומס לא סביר על הראש. רש"י מציע הסבר המבוסס על מנהג שהיה נפוץ בארצות שמשתעבדים לעמים אלו. לפי רש"י, הכתר המסמל את מלכותו של ה—ה—שם נתלה מעל המלך, בעוד דוד יושב על כסאו למטה. הכתר נראה כאילו הוא על ראשו של דוד, אך הוא תלוי מעליו.
רש״י על דברי הימים א׳ 20:2:2 ↗האדם המיוחד במידותיו
״ויהי איש מדה. דוגמא אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) כלומר איש גדול ולפי שהוא גדול כל כך שצריך למדדו קורהו איש מדה:״
בפסוק זה מתוארת דמות של אדם המוגדר כ"איש מדה". רש"י מסביר את הביטוי הזה ומפרש שכוונת הכוונה היא לאדם גדול מאוד, כזה שהגודל שלו כל כך יוצא דופן, שצריך למדוד אותו באופן מיוחד. הפרשנות של רש"י נשענת על דוגמה דומה המופיעה בספר במדבר, שם מתוארים אנשים כבעלי מידות. לפי גישה זו, המילה מדה אינה מתארת רק תכונה, אלא גודל פיזי או עוצמה יוצאת דופן שקשה להכיל בתיאור רגיל.
רש״י על דברי הימים א׳ 20:6:1 ↗הכתר הכבד על ראשו של דוד
״ותהי על ראש דויד. שואלים: היאך היה סובל אותה, ומשקלה היה ככר זהב? ואומרים כי תלויה היתה למעלה מראשו, והוא היה יושב על הכסא תחתיה״
בפרשת דברי הימים מתוארת המלחמה של דוד עם עשת, שבה מופיע הכתר הכבד שדוד לקח על ראשו. רד"ק מפרש את הקושי בשאלה כיצד דוד יכול היה לשאת משקל כזה, ששווה ככר זהב. הוא מציע שייתכן שהכתר היה תלוי מעל ראשו בזמן שישב על הכסא, או שבאמצעות אבן יקרה מיוחדת הוא נשמר באוויר מעל ראשו. הפרשן גם מציין אפשרות שהכתר לא נשב על ראשו באופן קבוע. הוא מסביר שייתכן שהכתר הונח על ראשו רק לזמן קצר מאוד, מה שהפך את הנשיאה לוודאית. הפירוש מתמקד בניסיון למצוא הסבר הגיוני למשקל הכתר המתואר במקרא.
רד״ק על דברי הימים א׳ 20:2:1 ↗המשמעות של המילה "מדה"
״איש מדה. רוצה לומ': מדה גדולה; וכן "אנשי מדות" (במ' יג,לב). ובספר שמואל אומר "איש מדון" (ש"ב כא,כ); והנו"ן במקום הכפל, כנו"ן "מעֻזניה" (יש' כג,יא),״
בְּפֶרֶק הַזֶּה, הַרַּדַּ"ק בְּפֵרוּשׁוֹ עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים, בּוֹחֵן אֶת הַמִּלָּה "מִדָּה" שֶׁנִּתְקָלְטָה בַּסְּפָרִים לְבִשְׁעַת תּוֹךַ. הוּא מַסְבִּיר כְּשֶׁכָּתוּב "אִישׁ מִדָּה", הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁמְּדוּטֶרֶת הַמִּדָּה אוֹ שֶׁמְּדוּטֶרֶת הַגְּדֻלָּה שֶׁל הָאִישׁ. הַרַּדַּ"ק מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלָּה לְבִלְשׁוֹנוֹת דּוֹמוֹת בַּמקֹרְאוֹת, כְּמוֹ הַמִּלָּה "מִדּוֹן" בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל אֲדּוֹנִי, וּמְצַיֵּן אֶת הַבְּלִישׁוֹן בַּאוֹת נּוּן בַּמִּקְרָא. הַתּוֹדָעָה שֶׁל הַרַּדַּ"ק הִיא לִינְגְבִיסְטִית, כְּשֶׁהוּא מְנַתֵּחַ אֶת הַכְּתִיבָה הַמִּקְרָאִית וְאֶת הַהֶבְלֵי הַכְּתִיב בֵּין הַמִּלִּים הַדּוֹמוֹת. הוּא מַבְחִין בֵּין הַמִּלִּים שֶׁבָּאוֹת לְהַדְגִּישׁ מַעֲמָד וּבֵין הַמִּלִּים שֶׁבָּאוֹת לְצֶמֶד אוֹ הֶחְסֵר. הַמַּתְחִיל בַּנִּתּוּחַ הַלָּזִי, מַעֲמִיד מִקְרָאִים שׁוֹנִים כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין הַכְּכָבִים הַלְּשׁוֹנִיִּים בַּטֶּקְסְט.
רד״ק על דברי הימים א׳ 20:6:1 ↗