אחרי זה, מלך בני עמון, נחש, מת, ובנו מלך במקומו.
וַיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּ֕מָת נָחָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵי־עַמּ֑וֹן וַיִּמְלֹ֥ךְ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃דברי הימים א׳ · פרק יט׳
מות מלך עמון והמלחמה מול עמון וארם
לאחר מות מלך עמון, חלו שינויים פוליטיים שהובילו לעימות צבאי בין ישראל לבין כוחות עמון וארם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מות מלך עמון והתגובה ליוזמת דוד
דוד אמר: "אעשה חסד עם חנון בן נחש, כי אביו עשה עמִי חסד". לכן דוד שלח שליחים כדי לנחם את חנון על מות אביו, ועבדי דוד הגיעו לארץ בני עמון אל חנון כדי לנחמו.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֣סֶד ׀ עִם־חָנ֣וּן בֶּן־נָחָ֗שׁ כִּֽי־עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמִּי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛יד מַלְאָכִ֖ים לְנַחֲמ֣וֹ עַל־אָבִ֑יו וַיָּבֹאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜יד אֶל־אֶ֧רֶץ בְּנֵי־עַמּ֛וֹן אֶל־חָנ֖וּן לְנַחֲמֽוֹ׃שרי בני עמון אמרו לחנון: "דוד מכבד את אביך בעיניך כשהוא שלח לך מנחמים. האם לא באו עבדיו אליך כדי לחקור, להפוך ולבדוק את האדמה?"
וַיֹּאמְרוּ֩ שָׂרֵ֨י בְנֵי־עַמּ֜וֹן לְחָנ֗וּן הַֽמְכַבֵּ֨ד דָּוִ֤יד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־שָׁלַ֥ח לְךָ֖ מְנַחֲמִ֑ים הֲלֹ֡א בַּ֠עֲבוּר לַחְקֹ֨ר וְלַהֲפֹ֤ךְ וּלְרַגֵּל֙ הָאָ֔רֶץ בָּ֥אוּ עֲבָדָ֖יו אֵלֶֽיךָ׃ (פ)חנון לקח את עבדי דוד וגילח את זקנם, וחתך את חלק המפשעה שלהם עד האמצע, ואז שילח אותם.
וַיִּקַּ֨ח חָנ֜וּן אֶת־עַבְדֵ֤י דָוִיד֙ וַֽיְגַלְּחֵ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶת־מַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַד־הַמִּפְשָׂעָ֑ה וַֽיְשַׁלְּחֵֽם׃התגובה של עמון וגיוס כוחות מן ארם
הם הלכו וסיפרו לדוד על האנשים, והוא שלח אליהם אנשים שיפגשו אותם, כי האנשים התביישו מאוד. המלך אמר: שבו בירחו עד שהזקנים שלכם יגדלו ותחזרו.
וַיֵּלְכוּ֩ וַיַּגִּ֨ידוּ לְדָוִ֤יד עַל־הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּי־הָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַ֛ד אֲשֶׁר־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃בני עמון ראו שדוד גרם להם בושה, ולכן חנון שלח לבני עמון אלף כספי כסף כדי לשכור להם רכב ופרשים מארם נהרייים, מארם מעכה ומצבואה.
וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י הִֽתְבָּאֲשׁ֖וּ עִם־דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַ֣ח חָ֠נוּן וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן אֶ֣לֶף כִּכַּר־כֶּ֗סֶף לִשְׂכֹּ֣ר לָ֠הֶם מִן־אֲרַ֨ם נַהֲרַ֜יִם וּמִן־אֲרַ֤ם מַעֲכָה֙ וּמִצּוֹבָ֔ה רֶ֖כֶב וּפָרָשִֽׁים׃הם שכרו עבורם שלושים ושניים אלף רכב, ואת מלך מעכה ואת עמו, והם הגיעו וענו לפני מדיבוא. בני עמון התאספו מהערים שלהם ובאו למלחמה.
וַיִּשְׂכְּר֣וּ לָהֶ֡ם שְׁנַיִם֩ וּשְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֜לֶף רֶ֗כֶב וְאֶת־מֶ֤לֶךְ מַעֲכָה֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וַיָּבֹ֕אוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֣י מֵידְבָ֑א וּבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן נֶאֶסְפוּ֙ מֵעָ֣רֵיהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ לַמִּלְחָמָֽה׃ (פ)דוד שמע על כך ושלח את יואב ואת כל צבא הגיבורים.
וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַח֙ אֶת־יוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כָּל־צָבָ֖א הַגִּבּוֹרִֽים׃התמודדות יוֹאָב עם שתי חזיתות
בני עמון יצאו וארגו מלחמה בפתח העיר, והמלכים שהגיעו לבד עצמם עמדו בשדה.
וַיֵּצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הָעִ֑יר וְהַמְּלָכִ֣ים אֲשֶׁר־בָּ֔אוּ לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃יואָב ראה שהמלחמה פונה אליו מצד אחד ומצד השני, אז הוא בחר מכל הבחורים בישראל וארג כוח מול ארם.
וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי־הָיְתָ֧ה פְנֵי־הַמִּלְחָמָ֛ה אֵלָ֖יו פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכָּל־בָּחוּר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם׃הוא נתן את שאר העם ליד אחיו אבשאי, והם ארגו כוח מול בני עמון.
וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַיַּ֣עַרְכ֔וּ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃הוא אמר: אם ארם תתגבר עליי ותהיה לי לישועה, ואם בני עמון יתגברו עליך, אני אציל אותך.
וַיֹּ֗אמֶר אִם־תֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נִּי֙ אֲרָ֔ם וְהָיִ֥יתָ לִּ֖י לִתְשׁוּעָ֑ה (ס) וְאִם־בְּנֵ֥י עַמּ֛וֹן יֶֽחֶזְק֥וּ מִמְּךָ֖ וְהוֹשַׁעְתִּֽיךָ׃ניצחון ישראל על ארם ועמון
תתחזק ותעשה למעננו ולמען ערי אלוהינו, ומה שהשם יראה שטוב, הוא יעשה.
חֲזַ֤ק וְנִֽתְחַזְּקָה֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ואת יואב והעם שהיה איתו הוא פגש את ארם למלחמה, והם ברחו ממנו.
וַיִּגַּ֨שׁ יוֹאָ֜ב וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ לִפְנֵ֥י אֲרָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּנ֖וּסוּ מִפָּנָֽיו׃ובני עמון ראו שארם בורח, וגם הם ברחו מפני אבשי אחיו והגיעו לעיר, וגם יואב הגיע לירושלים.
וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּי־נָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנ֣וּסוּ גַם־הֵ֗ם מִפְּנֵי֙ אַבְשַׁ֣י אָחִ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑ירָה וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)וארם ראה שהם הובסו בפני ישראל, אז הם שלחו שליחים והוציאו את ארם שמעבר לנהר, ושר הצבא הדדעזר היה לפניהם.
וַיַּ֣רְא אֲרָ֗ם כִּ֣י נִגְּפוּ֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־אֲרָ֔ם אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשׁוֹפַ֛ךְ שַׂר־צְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽם׃ניצחון דוד על ארם
הודיעו לדוד, והוא אסף את כל ישראל, עבר את הירדן ובא אליהם, וערך עמם סדר וסדר.
וַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗יד וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֲלֵהֶ֑ם וַיַּעֲרֹ֨ךְ דָּוִ֜יד לִקְרַ֤את אֲרָם֙ מִלְחָמָ֔ה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹ׃אולם ארם נסוגה לפני ישראל, ודוד הרג מארם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי, וגם את שר הצבא הרג.
וַיָּ֣נָס אֲרָם֮ מִלִּפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜יד מֵאֲרָ֗ם שִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וְאֵ֛ת שׁוֹפַ֥ךְ שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הֵמִֽית׃עבדי חדעדצר ראו שהם הובסו לפני ישראל, ובכך הם הצטרפו לדוד ועבדו אותו, אך ארם לא רצתה להציל את בני עמון יותר.
וַיִּרְא֞וּ עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥ימוּ עִם־דָּוִ֖יד וַיַּֽעַבְדֻ֑הוּ וְלֹא־אָבָ֣ה אֲרָ֔ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־בְּנֵי־עַמּ֖וֹן עֽוֹד׃ (פ)על המילים
הַדַּדְעֶזֶר הִיא הַשֵּׁם הַמְּשֻׁנֶּה לְחַדְעֶדֶר.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מות מלך עמון והתגובה ליוזמת דוד
וַיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּ֕מָת נָחָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵי־עַמּ֑וֹן וַיִּמְלֹ֥ךְ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֣סֶד ׀ עִם־חָנ֣וּן בֶּן־נָחָ֗שׁ כִּֽי־עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמִּי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛יד מַלְאָכִ֖ים לְנַחֲמ֣וֹ עַל־אָבִ֑יו וַיָּבֹאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜יד אֶל־אֶ֧רֶץ בְּנֵי־עַמּ֛וֹן אֶל־חָנ֖וּן לְנַחֲמֽוֹ׃
וַיֹּאמְרוּ֩ שָׂרֵ֨י בְנֵי־עַמּ֜וֹן לְחָנ֗וּן הַֽמְכַבֵּ֨ד דָּוִ֤יד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־שָׁלַ֥ח לְךָ֖ מְנַחֲמִ֑ים הֲלֹ֡א בַּ֠עֲבוּר לַחְקֹ֨ר וְלַהֲפֹ֤ךְ וּלְרַגֵּל֙ הָאָ֔רֶץ בָּ֥אוּ עֲבָדָ֖יו אֵלֶֽיךָ׃ (פ)
וַיִּקַּ֨ח חָנ֜וּן אֶת־עַבְדֵ֤י דָוִיד֙ וַֽיְגַלְּחֵ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶת־מַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַד־הַמִּפְשָׂעָ֑ה וַֽיְשַׁלְּחֵֽם׃
התגובה של עמון וגיוס כוחות מן ארם
וַיֵּלְכוּ֩ וַיַּגִּ֨ידוּ לְדָוִ֤יד עַל־הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּי־הָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַ֛ד אֲשֶׁר־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃
וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י הִֽתְבָּאֲשׁ֖וּ עִם־דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַ֣ח חָ֠נוּן וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן אֶ֣לֶף כִּכַּר־כֶּ֗סֶף לִשְׂכֹּ֣ר לָ֠הֶם מִן־אֲרַ֨ם נַהֲרַ֜יִם וּמִן־אֲרַ֤ם מַעֲכָה֙ וּמִצּוֹבָ֔ה רֶ֖כֶב וּפָרָשִֽׁים׃
וַיִּשְׂכְּר֣וּ לָהֶ֡ם שְׁנַיִם֩ וּשְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֜לֶף רֶ֗כֶב וְאֶת־מֶ֤לֶךְ מַעֲכָה֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וַיָּבֹ֕אוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֣י מֵידְבָ֑א וּבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן נֶאֶסְפוּ֙ מֵעָ֣רֵיהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ לַמִּלְחָמָֽה׃ (פ)
וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַח֙ אֶת־יוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כָּל־צָבָ֖א הַגִּבּוֹרִֽים׃
התמודדות יוֹאָב עם שתי חזיתות
וַיֵּצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הָעִ֑יר וְהַמְּלָכִ֣ים אֲשֶׁר־בָּ֔אוּ לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃
וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי־הָיְתָ֧ה פְנֵי־הַמִּלְחָמָ֛ה אֵלָ֖יו פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכָּל־בָּחוּר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם׃
וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַיַּ֣עַרְכ֔וּ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
וַיֹּ֗אמֶר אִם־תֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נִּי֙ אֲרָ֔ם וְהָיִ֥יתָ לִּ֖י לִתְשׁוּעָ֑ה (ס) וְאִם־בְּנֵ֥י עַמּ֛וֹן יֶֽחֶזְק֥וּ מִמְּךָ֖ וְהוֹשַׁעְתִּֽיךָ׃
ניצחון ישראל על ארם ועמון
חֲזַ֤ק וְנִֽתְחַזְּקָה֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
וַיִּגַּ֨שׁ יוֹאָ֜ב וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ לִפְנֵ֥י אֲרָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּנ֖וּסוּ מִפָּנָֽיו׃
וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּי־נָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנ֣וּסוּ גַם־הֵ֗ם מִפְּנֵי֙ אַבְשַׁ֣י אָחִ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑ירָה וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
וַיַּ֣רְא אֲרָ֗ם כִּ֣י נִגְּפוּ֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־אֲרָ֔ם אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשׁוֹפַ֛ךְ שַׂר־צְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽם׃
ניצחון דוד על ארם
וַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗יד וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֲלֵהֶ֑ם וַיַּעֲרֹ֨ךְ דָּוִ֜יד לִקְרַ֤את אֲרָם֙ מִלְחָמָ֔ה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹ׃
וַיָּ֣נָס אֲרָם֮ מִלִּפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜יד מֵאֲרָ֗ם שִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וְאֵ֛ת שׁוֹפַ֥ךְ שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הֵמִֽית׃
וַיִּרְא֞וּ עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥ימוּ עִם־דָּוִ֖יד וַיַּֽעַבְדֻ֑הוּ וְלֹא־אָבָ֣ה אֲרָ֔ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־בְּנֵי־עַמּ֖וֹן עֽוֹד׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התגובה של עמון ליוזמת דוד ואת המלחמה המורכבת שהתפתחה מול עמונו וארם.
מות מלך עמון והתגובה ליוזמת דוד
לאחר מות המלך נחש, בנו חנון יורש את המלוכה. דוד, כהוקרה לטוב שהעניק לו אביו, שלח שליחים לנחום חנון. עם זאת, יועציו של חנון פירשו את ביקור עבדי דוד כפעולת ריגול, ובתגובה חנון השפיל את עבדי דוד בדרכים אכזריות.
התגובה של עמון וגיוס כוחות מן ארם
לאחר שדוד גרם לבני עמון בושה, חנון מנסה לפצות אותם על ידי שכירת צבא גדול של רכב ופרשים מארם נהרייים, מארם מעכה ומצבואה. הכוחות החדשים מגיעים למדיבוא, ובתגובה דוד שולח את יואב ואת כל צבא הגיבורים למלחמה.
התמודדות יוֹאָב עם שתי חזיתות
בפרק זה מתוארת המלחמה בשתי חזיתות: בני עמון ארגו מלחמה בפתח העיר, בעוד המלכים עמדו בשדה. יוֹאָב, המנהיג הצבאי, מנהל את הכוחות ובוחר חלק מהלוחמים להתמודד עם ארם, בעוד אחיו אבשאי מוביל את שאר העם נגד עמון. יוֹאָב מציב תנאי לישועה מול האיום הארמי.
ניצחון ישראל על ארם ועמון
הפסוקים מתארים את התחזקות העם למלחמה נגד ארם. יואב והצבא מביאים את בריחת ארם, מה שגורם גם לבני עמון לברוח. בסופו של דבר, שר הצבא הארמי מדדעזר מוביל את הכוחות שמעבר לנהר לאחר שראו את תבוסת ארם.
ניצחון דוד על ארם
הטקסט מתאר את התכוננותו של דוד למלחמה מול ארם ואת ניצחונו המוחץ. דוד השמיד כוחות גדולים של האויב, ורשמי ארם נכנעו לו, אך המלחמה לא הצילה את בני עמון.
הפרק מסתיים בניצחון מוחלט של דוד ושל כוחות ישראל על ארם ועמון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שם ושמו: שובך ושינוי השם
״בני עמון באו בנצחונו של שובך כו' כתיב שובך וכתיב שופך רב ושמואל חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך וחד אמר״
המשנה בסוטה דנה בכפל השמות של שובך, שמו של אחד הגיבורים בסיפור המלחמה מול בני עמון. המקרא משתמש בשמות שונים כדי לתאר אותו, כגון שובך וכשופך רב. המפרשים מציעים שתי גישות שונות להסבר השמות הללו. רב ושמואל מתווכחים אם השם המקורי הוא שובך או שופך. רב טוען ששמו הוא שופך, ושם זה מרמז על כך ששמו של הגיבור דומה למילה שובך. מנגד, יש הסבר אחר ששמו הוא שובך, וזאת משום שכל מי שרואה אותו מרגיש כאילו הוא נשפך לפניו כמו קיתון מלא נוזל. מדובר בפרשנות חז"ל המנסה להסביר את הניסוח המקראי המבלבל.
סוטה מ״ב ב:י״א ↗החרב שנפתחה על חנון בן נחש
״ד"א חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש, כיון שמת אביו שלח דוד לנחמו, מה עשה חנון, נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא (פי' ליצנות)״
התנחומא בובר מסביר כי המשפט "חרב פתחו רשעים" מתייחס לחנון בן נחש. כאשר אביו מת, הוא ניצל מהעונש שחיכה לו על ידי שליחת דוד לנחום. בתגובה, חנון השתמש בעבדי דוד וביצע בהם מעשה של לעג וקצץ את זקנם ומדוותיהם. פעולה זו הייתה ניסיון להשפיל את כבודם של אנשי המלך. כדי להתגבר על המצב, חנון שכר שלושים ואלף רכב מארם נהרים, בנוסף לאוכלוסיות שהיו לו כבר. הוא התבסס על כוח צבאי גדול כדי להתייצב למלחמה. המדרש מביא תפילה לה' שהחרב שתפתחה על הרשעים תבוא לתוך לבו של חנון עצמו. כתוצאה מכך, יואב ואבישי תקפו את כוחותיו והרגו את כל האוכלוסיות שלו. הפרשנות כאן מפרשת את הפסוקים דרך זיהוי דמות ספציפית והסבר המניע לפעולותיה.
תנחומא בובר, לך לך ז׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של המילה מדויהם
״מדויהם. כמו מדו בד (ויקרא ו'):״
בפסוק זה מופיעה המילה מדויהם. רש"י מסביר שהמילה הזאת מגיעה מהשורש ד-ב, כמו המילה מדו בד. הכוונה היא למשהו שהוא בדומה לבד או רך. הפירוש של רש"י מתמקד בדומה למקור המקראי בויקרא. הוא מנסה להבהיר את השורש של המילה כדי שהקורא יבין את התחושה או את המצב המתואר בטקסט.
רש״י על דברי הימים א׳ 19:4:1 ↗המשמעות של שובך שר צבא
״ושופך שר צבא. (ובשמואל כ"ט) כתיב ושובך שר צבא פירשו רבותינו בסוטה שובך שהוא גבוה כשובך שופך שהיה שופך דמים כמים:״
בפסוק הזה מתואר כיצד אדום ועתי, יחד עם שאר הכוחות, נלחמים נגד דוד. בטקסט כתוב שהם "שובך שר צבא". המפרשים, ביניהם רש"י המבוסס על דברי חז"ל במסכת סוטה, מסבירים את המילה "שובך" כדבר גבוה ונישא, כמו שחלקו של עץ הוא גבוה. לצד זה, המילה "שובך" יכולה להתפרש גם כפעולה של שפיכה. לפי גישה זו, הכוונה היא שהמלחמה הייתה קשה מאוד ושר הצבא שפך דמים רבים כמו מים. הפירוש מדגיש את עוצמת הלחימה ואת גובה הנזק שנגרם בשדה הקרב.
רש״י על דברי הימים א׳ 19:16:1 ↗פירוש המילה מדו
״מדויהם. לבושיהם, מן "מדו בד" (וי' ו,ג):״
בְּפִרוּשׁ הַדָּברים בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, הָרַדָּ"ק מַסְבִּיר אֶת הַמִּלִּים "מְדוֹיָם וּלְבֻשֵׁיהֶם" שֶׁנִּמְצְאוּ בְּפֶרֶק יְטֵים-עֶשֶׂר. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלָּה "מְדוֹ" לַמִּלָּה "מְדוֹד" שֶׁמוֹפֶעֶת בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַסְבִּיר מָה סוּג הַבְּגָדִים וְהַכִּסּוּיִים שֶׁהָיוּ לַחַיִל הַמִּצְרִי. הַרַּדָּ"ק מַתְחִיל בְּבָחֲנַת הַמִּלָּה וּמְצִיאָה כְּבָר הַפַּעַם שֶׁמִּקְשָׁר אֶת הַמִּלָּה לַמָּקוֹר הַמִּקְצָעִי בַּתּוֹרָה. הַפְּרָשׁ מְנַסֶּה לְתַקֵּן אֶת הַמִּלָּה וּלְתַתֵּן לָהּ מָשׁוֹרָה בַּלָּשׁוֹן הָעַתִּיקָה.
רד״ק על דברי הימים א׳ 19:4:2 ↗ההבדל במספר כוחות הרכב והרגלים
״שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי. ובספר שמואל: "שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים" (ש"ב י,יח)! מה שאמ' בספר שמואל "שבע מאות רכב" רוצ'״
בפסוק זה מפורטים כוחות הצבא של דוד המלך, הכוללים שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי. ישנו הבדל מספרי בין התיאור כאן לבין מה שכתוב בספר שמואל, שם מצוין שיש שבע מאות רכב וארלות אלף פרשים. רד״ק מסביר את הפער הזה בכך שהספר כאן מנה את כל כמות הרכב שהייתה לדוד, בעוד שספר שמואל התמקד רק בשבע מאות רכב של לוחמים מיומנים. בנוסף, הוא מציין שהספר כאן מנה את כמות הרגלים, בעוד שספר שמואל מנה את כמות הפרשים.
רד״ק על דברי הימים א׳ 19:18:1 ↗