אחר כך דוד הביס את הפלשתים וכנע אותם, והשתלט על גת ועל הבנות שלה מידי הפלשתים.
וַיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֛ח אֶת־גַּ֥ת וּבְנֹתֶ֖יהָ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃דברי הימים א׳ · פרק יח׳
ניצחונותיו של דוד המלך
דוד מביס את עמים שונים, משתלט על ארם ואוסף שלל רב, ומבסס את שלטונו עם שרים נאמנים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
ניצחונו של דוד על עמים שונים
הוא גם הביס את מואב, ומואב הפכו לעבדים של דוד שמשלמים לו מס.
וַיַּ֖ךְ אֶת־מוֹאָ֑ב וַיִּהְי֤וּ מוֹאָב֙ עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֔יד נֹשְׂאֵ֖י מִנְחָֽה׃דוד הביס את הדדעזר, מלך צובה, בחמתה בזמן שעבר שם כדי להשתלט על נהר הפרת.
וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָ֖ה חֲמָ֑תָה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהַצִּ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר־פְּרָֽת׃מדוד לקיד מהצבא שלו אלף רכב, שבעת אלפים פרשים ועשרים אלף חיילי רגלים, והוא השמיד את כל הרכב ורק מאה רכב נותרו לו.
וַיִּלְכֹּד֩ דָּוִ֨יד מִמֶּ֜נּוּ אֶ֣לֶף רֶ֗כֶב וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ פָּֽרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃ה–ח
ניצחון דוד על ארם וצבירת עושר
ארם דרמשק באה לעזור להדעדזר, מלך צובה. דוד הביס את הארמים בעשרים ושניים אלף איש.
וַיָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק לַעְז֕וֹר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִיד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃דוד השתלט על ארם דרמשק, והארמים הפכו לעבדים של דוד שנושאים מתנות. ה׳ הביא побеד לדוד בכל אשר הלך.
וַיָּ֤שֶׂם דָּוִיד֙ בַּאֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק וַיְהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔יד עֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ לְדָוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃דוד לקח את כלי הזהב שהיו על עבדיו של הדעדזר והביא אותם לירושלים.
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗יד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ עַ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃מדמי הכבשה ומערים של הדעדזר, דוד לקח נחושת רבה מאוד. בשנה הזאת שלמה הכין ממנה את ים הנחושת, את העמודים ואת כלי הנחושת.
וּמִטִּבְחַ֤ת וּמִכּוּן֙ עָרֵ֣י הֲדַדְעֶ֔זֶר לָקַ֥ח דָּוִ֛יד נְחֹ֖שֶׁת רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד בָּ֣הּ ׀ עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־יָ֤ם הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְאֶת־הָֽעַמּוּדִ֔ים וְאֵ֖ת כְּלֵ֥י הַנְּחֹֽשֶׁת׃ (פ)ט–יב
ניצחונות דוד והקדשת השלל
מלך חמת שמע שדוד הכה את כל צבא הדדעזר מלך צובה.
וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עוּ מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔יד אֶת־כָּל־חֵ֖יל הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָֽה׃הוא שלח את בנו הדורם אל המלך דוד כדי לשאול לשלומו ולברך אותו על כך שנלחם בדדעזר, אבל דוד הכה אותו, כי הדדעזר היה איש מלחמה, והוא לקח ממנו את כל כלי הזהב, הכסף והנחושת.
וַיִּשְׁלַ֣ח אֶת־הֲדֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִיד לשאול־[לִשְׁאָל־] ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרֲכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עוּ הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃גם את אלה הקדיש המלך דוד להשם, יחד עם הכסף והזהב שלקח מכל העמים: מאדום, ממוואב, מבני עמון, מפלישתים ומעמלק.
גַּם־אֹתָ֗ם הִקְדִּ֞ישׁ הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לַיהוָ֔ה עִם־הַכֶּ֙סֶף֙ וְהַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר נָשָׂ֖א מִכָּל־הַגּוֹיִ֑ם מֵֽאֱד֤וֹם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵֽק׃ואבשי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח, ושמונה עשר אלף חיילים היו שם.
וְאַבְשַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֗ה הִכָּ֤ה אֶת־אֱדוֹם֙ בְּגֵ֣יא הַמֶּ֔לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃יג–טז
ניצחונו של דוד ומשכה של הממלכה
הוא מינה תחנות בתוך אדום, וכל אדום הפך לעבדים של דוד. הַשֵּׁם נתן לדוד ניצחון בכל אשר הלך.
וַיָּ֤שֶׂם בֶּֽאֱדוֹם֙ נְצִיבִ֔ים וַיִּהְי֥וּ כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑יד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃דוד מלך על כל ישראל, והוא פעל בצדק ובהגינות עם כל העם שלו.
וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖יד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֗י עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃יואב בן צרויה היה מפקד הצבא, ויהושפט בן אחילוד היה המזכיר.
וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃צדוק בן אחיטוב ואבימלך בן אביתר היו כהנים, ושוא היה הסופר.
וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲבִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וְשַׁוְשָׁ֖א סוֹפֵֽר׃יז–יז
השרים של דוד
ובניהו בן יהוידע כיהן בתפקיד כרתי ופלטי, ובני דוד הראשונים היו נמצאים לצד המלך.
וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־הַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵי־דָוִ֥יד הָרִאשֹׁנִ֖ים לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
ניצחונו של דוד על עמים שונים
וַיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֛ח אֶת־גַּ֥ת וּבְנֹתֶ֖יהָ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיַּ֖ךְ אֶת־מוֹאָ֑ב וַיִּהְי֤וּ מוֹאָב֙ עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֔יד נֹשְׂאֵ֖י מִנְחָֽה׃
וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָ֖ה חֲמָ֑תָה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהַצִּ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר־פְּרָֽת׃
וַיִּלְכֹּד֩ דָּוִ֨יד מִמֶּ֜נּוּ אֶ֣לֶף רֶ֗כֶב וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ פָּֽרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃
ה–ח
ניצחון דוד על ארם וצבירת עושר
וַיָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק לַעְז֕וֹר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִיד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
וַיָּ֤שֶׂם דָּוִיד֙ בַּאֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק וַיְהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔יד עֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ לְדָוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗יד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ עַ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃
וּמִטִּבְחַ֤ת וּמִכּוּן֙ עָרֵ֣י הֲדַדְעֶ֔זֶר לָקַ֥ח דָּוִ֛יד נְחֹ֖שֶׁת רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד בָּ֣הּ ׀ עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־יָ֤ם הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְאֶת־הָֽעַמּוּדִ֔ים וְאֵ֖ת כְּלֵ֥י הַנְּחֹֽשֶׁת׃ (פ)
ט–יב
ניצחונות דוד והקדשת השלל
וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עוּ מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔יד אֶת־כָּל־חֵ֖יל הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָֽה׃
וַיִּשְׁלַ֣ח אֶת־הֲדֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִיד לשאול־[לִשְׁאָל־] ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרֲכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עוּ הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
גַּם־אֹתָ֗ם הִקְדִּ֞ישׁ הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לַיהוָ֔ה עִם־הַכֶּ֙סֶף֙ וְהַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר נָשָׂ֖א מִכָּל־הַגּוֹיִ֑ם מֵֽאֱד֤וֹם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵֽק׃
וְאַבְשַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֗ה הִכָּ֤ה אֶת־אֱדוֹם֙ בְּגֵ֣יא הַמֶּ֔לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃
יג–טז
ניצחונו של דוד ומשכה של הממלכה
וַיָּ֤שֶׂם בֶּֽאֱדוֹם֙ נְצִיבִ֔ים וַיִּהְי֥וּ כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑יד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃
וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖יד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֗י עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃
וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃
וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲבִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וְשַׁוְשָׁ֖א סוֹפֵֽר׃
יז–יז
השרים של דוד
וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־הַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵי־דָוִ֥יד הָרִאשֹׁנִ֖ים לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את ההרחבות הצבאית של דוד ואת צבירת העושר והכוח של הממלכה.
פסוקים א–ד
ניצחונו של דוד על עמים שונים
הפסוקים מתארים את התרחבות ממלכת דוד דרך ניצחונות צבאיים. דוד כובש את גת והבנותיה מפי הפלשתים, הופך את מואב לעמיתים המשלמים מס, ומביס את מלך צובה בדרכו אל נהר הפרת. בקרב זה הוא צובר כוחות עצומים של רכב, פרשים ורגלים, תוך השמדת רוב כוח הרכב של האויב.
פסוקים ה–ח
ניצחון דוד על ארם וצבירת עושר
דוד מביס את ארם דרמשק ואת מלך צובה, הדעדזר. כתוצאה מהניצחון, ארם הופכת למספקת מתנות לדוד, והוא צובר זהב ונחושת רבה. נחושת זו שימשה מאוחר יותר את שלמה להכנת כלי המקדש.
פסוקים ט–יב
ניצחונות דוד והקדשת השלל
הפסוקים מתארים את ניצחונות המלך דוד על ממלכות שכנות. מלך חמת שולח את בנו הניסיון לשלום, אך דוד מביס אותו ולוקח שלל יקר. דוד מקדיש את כל השבויים והמתכות להשם. בנו של יואב, אבשי, מנצח באדום ומביא מספר גדול של חיילים הרוגים.
פסוקים יג–טז
ניצחונו של דוד ומשכה של הממלכה
פסוקים אלו מתארים את התרחבות ממלכת דוד, שכל אדום הפכה תחתיו לעבדים בזכות עזרת הַשֵּׁם. דוד מלך על ישראל בצדק ובהגינות. הפרק מפרט את שמות פקידיו הבכירים בממלכה, ביניהם יואב מפקד הצבא, יהושפט המזכיר, הכהנים צדוק ואבימלך, ושוא הסופר.
פסוקים יז–יז
השרים של דוד
הפסוק מציין את בניהו בן יהוידע, שעמד בראש קבוצת הכרתים והפלטים. הוא וכן בני דוד הראשונים היו משרתים שנמצאו לצד המלך.
הפסוקים מפרטים את רשימת השרים ששירתו את דוד ואת אופן ניהול המדינה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמִּשְׁפָּט לְהַזדַמְּנוּת הַמַּלְכוּת
״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל (תהלים קמז, יט). דְּבָרָיו, אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה. חֻקָּיו, אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת. וּמִשְׁפָּטָיו, אֵלּוּ הַדִּינִין. לֹא״
הַמִּדְרָשׁ מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַהֶבְלֵי הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַתּוֹרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַמְּפַרְשׁ, שֶׁהוּא מִמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, מַבְחִין בֵּין דִּבְרֵי תּוֹרָה, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמִּשְׁפָּטִים הַמְּדֻיָּקִים הֵם נְחָלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְלֹא לְכָל הַגּוֹיִם. אַף עַל פִּי שֶׁלְּבְנֵי נֹחַ יֵשׁ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים בְּסֵכֶר, כְּמוֹ הַצְּדָקָה וְהַדִּינִים הַבְּסִיסִיִּים, אֲבָל לַנָּכְרִים לֹא יֵשׁ אֶת הַדִּקְדּוּקִים הַמְּיֻחָדִים שֶׁל הַדִּין הַיִּשְׂרָאֵלִי. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁוִית אֶת הַדִּינִים הַיִּשְׂרָאֵלִיִּים לְדִין הַמַּמּוֹנִים וְהַנְּפָשׁוֹת, הַמַּחְמִירִים מִמִּשְׁפְּטֵי בְּנֵי נֹחַ. הוּא מְצַיֵּן כְּדֻגְמָה אֶת בֶּן זַכַּאי וְאֶת הַדִּינִים הַמְּדֻיָּקִים שֶׁבַּמִּשְׁפָּט. לְפִי הַמִּדְרָשׁ, הַגְּדִילָה שֶׁל מְלָכִים וּמִשְׁפָּטִים בְּיִשְׂרָאֵל נוֹבְעַת מִדִּקְדּוּקֵי הַדִּין. הַמִּדְרָשׁ מְצַטֵּט אֶת שִׁבְחוֹ שֶׁל דָּוִד וְשֶׁל שְׁמוּאֵל כְּאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ עַל מִשְׁפָּט וְצֶדֶק, וְלֹא עַל עוֹשֶׁר אוֹ כָּבוֹד.
מדרש תנחומא, שופטים א׳:א׳ ↗הקשר בין שופטים לשוטרים
״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. שׁוֹפְטִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. שׁוֹטְרִים, אֵלּוּ הַפַּרְנָסִים שֶׁמַּנְהִיגִין אֶת הָעֵדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אִם אֵין שׁוֹטֵר אֵין שׁוֹפֵט. כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיֵּב אָדָם בְּבֵית דִּין״
הַפֶּרֶק הַזֶּה מְסַבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַשּׁוֹפְטִים לַשּׁוֹטְרִים. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר כִּי הַשּׁוֹפְטִים הֵם הַדַּיָּנִים, וְהַשּׁוֹטְרִים הֵם הַפַּרְנָסִים הַמַּנְהִיגִים אֶת הָעֵדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר טוֹעֵן שֶׁבְּלִי שׁוֹטֵר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שׁוֹפֵט. כִּי אִם אָדָם נִגְזַר עָלָיו דִּין בְּבֵית דִּין, הַדַּיָּן לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּט בְּעַצְמוֹ. הוּא צָרִיךְ לָתֵת אֶת הַמִּשְׁפָּט לַשּׁוֹטֵר, וְהַשּׁוֹטֵר הוּא שֶׁמּוֹצִיא אֶת הַתְְּשׁוּמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מְקַשֵּׁר זֹאת לַמַּעֲשֶׂה שֶׁל דָּוִד וְיוֹאָב. הוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה דָּוִד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ אִלּוּ לֹא הָיָה יוֹאָב הַמְּפַצֶּה בַּצָּבָא. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵעַ לַדִּין, מְשַׁלְּמִים אֶת הַמִּשְׁפָּט בְּכוחוּ שֶׁל יוֹאָב. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁתֵּף גַּם אֶת אִיּוֹב, שֶׁמִּשְׁפָּט וּבְדִיקָה לֹא הָיוּ מְקַבְּלֵי הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ, וְהוּא הָיָה רוֹצֶה לְהַעמיק בָּעֶמֶק הַדִּין.
מדרש תנחומא, שופטים ב׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ההגבלה על כמות הסוסים של דוד
״ויותר ממנו מאה רכב. לא ירבה לו סוסים הא כדי מרכבתו מותר:״
בְּפֶסַק הַמַּעֲשֶׂה עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֲנוּ לומְדִים שֶׁהוּא לָקַח מִן הַכְּנַעֲנִים מֵאָה רֶכֶב וְעוֹד. מִכָּךְ אֲנוּ רוֹאִים אֶת הַהוֹצָאוֹת הַמִּתְמַקְּמְקִים שֶׁל הַמַּלְכוּת וְאֶת הַמִּצְעִים הַמִּתְקַדְּמִים שֶׁל דָּוִד בַּגְּבוּרוֹתָיו. רַשִׁי מְסַבֵּר שֶׁהַמִּצְעָה הַזֹּאת מְגַבֶּרֶת אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁדָּוִד לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים. הַכַּכְתָּב מְצַיֵּן שֶׁהַכְּמוּת שֶׁהוּא לָקַח הִיא רַק כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הָרֶכֶב, וְלֹא כְּדִי לְהַגְדִּיל אֶת מִסְפַּר הַסּוּסִים בְּעַצְמָם. רַשִׁי מַסְבִּיר שֶׁהַכַּכְתָּב מַדְגִּישׁ שֶׁהַסּוּסִים הָיוּ רַק לְשֵׁם הַרֶכֶב הַתָּמִים וְלֹא לְמַטָּרָה שֶׁל הַרְבָּיָה מִיּתּוֹר.
רש״י על דברי הימים א׳ 18:4:2 ↗הקמת נציבים באדום
״וישם באדום נציבים. שלטונים שלא רצה להמליך עליהם מלך:״
בפסוק זה מתוארת פעולה של דוד המלך באדום. הוא מינה שם נציבים, שהם מפקדים או שליטים מקומיים. דוד בחר להנהיג את האזור הזה באמצעות מנהלים ולא להפוך אותו לממלכה עצמאית תחת מלך עצמאי. רש"י מסביר את משמעות המילה "נציבים" בהקשר זה. לדעתו, דוד מינה שם שליטים בכוונה, כדי שלא תיווסת שם מלכות חדשה שתתנגד לשלטונו. לפי פירוש זה, המבנה המנהלי נועד לשמור על שליטה ישירה של דוד על האזור.
רש״י על דברי הימים א׳ 18:13:1 ↗הצורך בבניית כוח צבאי
״ויותר ממנו מאה רכב. כדי צרכו:״
בְּפֶסַק הַמִּקְרָא, הַמּוֹלָךְ דָוִד כִּבַּשׁ אֶת אֲדֹם וְלָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה רֶכֶב. הַרַּדַּק, בְּפִרְשׁוּתוֹ עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים, מַסְבִּיר שֶׁהַכִּיבוּשׁ הָעַצְמוֹ הָיָה כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ לְכַלּוֹת אֶת הַמִּסְפָּר הַגָּדוֹל שֶׁל הָרֶכֶב אֵצֶל הָאוֹיֵב. הַמַּטָרָה הָיְתָה לְהַגְבִּיר אֶת הַצָּבָא שֶׁל דָוִד עַצְמוֹ. הַרַּדַּק מַתְחִיל אֶת הֶעָלָה הַזּוֹ בְּמִילָה "וְיֹתֵר מִמֶּנּוּ", וּמַסְבִּיר אֶת הַכַּוָּנָה הַמִּצְעָרִית וְהַמַּעֲשִׂית שֶׁבַּלֶּקֶט הַצָּבָא. הוּא מַתְחִיל בְּצִיּוּן הַמִּסְפָּר הַמַּדּוּק שֶׁל הָרֶכֶב, וּמְקַשֵּׁר אוֹתוֹ לְצורך הַמִּצְעָרִית בְּהַגְבָּרַת הַכּוֹחַ הַצָּבָאי שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
רד״ק על דברי הימים א׳ 18:4:3 ↗השוני בפרטי המלחמה ובמספר הכוחות
״ואבשי בן צרויה וכו'. יש לשאול כי בספר תהלים זוכר מלחמה זאת בשם יואב ואומר "שנים עשר אלף" (ס,ב), והנה זוכר אותה בשם אבשי ואומר״
בפסוק זה מופיע אבשי בן צרויה כמנהיג המלחמה נגד אדום, ומוזכר מספר הכוחות שעמדו מולו. ישנו קושי בנתונים: ספר תהלים מציין את המלחמה בשם יואב עם שנים עשר אלף לוחמים, בעוד כאן מופיע אבשי עם שמונה עשר אלף. גם יש הבדל בזיהוי האויב בין אדום לארם. הרד״ק מסביר שאבשי הוביל את שלב תחילת המלחמה והכה שש אלף איש. לאחר מכן יואב הגיע והשלים את הניצחון עם שנים עשר אלף נוספים. זה מסביר מדוע בספר תהלים המלחמה נזכרת בשם יואב ובמספר אחר. בנוסף, המלחמה כללה כוחות מאדום ומארם, ולכן השמות משתנים לפי הדגש על כל קבוצה.
רד״ק על דברי הימים א׳ 18:12:1 ↗