כשדוד ישב בביתו, הוא אמר לנתן הנביא: הנה אני יושב בבית עץ ארזים, בעוד ארון ברית השם נמצא תחת אריחים.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָֽאֲרָזִ֔ים וַאֲר֥וֹן בְּרִית־יְהוָ֖ה תַּ֥חַת יְרִיעֽוֹת׃דברי הימים א׳ · פרק יז׳
הבטחת הבית והממלכה לדוד
דוד שואף לבנות בית לה', אך ה' מבטיח לו שהוא זה שיבנה בית לשושלתו, וקובע את נצחיות הממלכה והבית.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הבטחת הבית וסירוב הבנייה
נתן אמר לדוד: כל מה שאתה חושב לעשות, עשה, כי אלוהים איתך.
וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔יד כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ס)ובאותה לילה, דבר השם הגיע אל נתן ואמר:
וַֽיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי֙ דְּבַר־אֱלֹהִ֔ים אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃לך ואמור לדוד עבדי: כך אמר השם, אתה לא תבנה לי בית למגורים.
לֵ֤ךְ וְאָמַרְתָּ֙ אֶל־דָּוִ֣יד עַבְדִּ֔י כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹ֥א אַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י הַבַּ֖יִת לָשָֽׁבֶת׃ה–ח
הבטחת הבית לדוד
כי לא ישבתי בבית מהיום שהעליתי את ישראל עד היום הזה, אלא הייתי מאוהל לאוהל וממשכן למשכן.
כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָֽאֶהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל וּמִמִּשְׁכָּֽן׃בכל הדרך שבה הלכתי בכל ישראל, האם דיברתי עם אחד משופטי ישראל שצוויתי לרעות את עמי, ואמרתי לו: למה לא בנית לי בית עץ ארזים?
בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים׃ועכשיו, כך תאמר לעבדי לדוד: כך אמר ה׳ צבאות, אני לקחתי אותך מהמרעה, מאחרי הצאן, כדי שתהיה נשיא על עמי ישראל.
וְ֠עַתָּה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗יד (ס) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מִֽן־אַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן לִהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃והייתי איתך בכל הדרך שבה הלכת, והכריתתי את כל אויביך לפניך, ועשיתי לך שם גדול כמו השמות הגדולים שבארץ.
וָֽאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥ית אֶת־כָּל־אוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃ט–יב
הבטחת הבית והממלכה לדוד
אֲנִי אֶתְן מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, אֶתְקַע אוֹתָהּ בָּאָרֶץ, וְהִיא תִּשְׁכֹּן תַּחְתָּיו. הִיא לֹא תֶרְעַד עוֹד, וּבְנֵי עַוְלָה לֹא יוֹסִיפוּ לְהַרְסָהּ, כְּמוֹ שהִיהָּ בַּתְּחִלָּה.
וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּ֙יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹא־יוֹסִ֤יפוּ בְנֵי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה׃וּלְיָמִים שֶׁצִּוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, הִכְנַעְתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ. וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲנִי אֲסַבֵּךְ לְךָ: הַשֵּׁם יִבְנֶה לְךָ בַּיִת.
וּלְמִיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִכְנַ֖עְתִּי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶ֑יךָ וָאַגִּ֣ד לָ֔ךְ וּבַ֖יִת יִֽבְנֶה־לְּךָ֥ יְהוָֽה׃וְהָיָה כְּשֶׁיִּמְלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם אֲבֹתֶיךָ, אֲנִי אֶקִים אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, מִבְּנֵיךָ, וְאֶכּוֹן אֶת מַלְכוּתוֹ.
וְהָיָ֗ה כִּֽי־מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִֽימוֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַהֲכִינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ׃הוּא יִבְנֶה לִי בַּיִת, וַאֲנִי אֶכּוֹן אֶת כִּסְאוֹ לְעוֹלָם.
ה֥וּא יִבְנֶה־לִּ֖י בָּ֑יִת וְכֹנַנְתִּ֥י אֶת־כִּסְא֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃יג–טז
הבטחת הבית לנצח ותפילת דוד
אני אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן, ולא אוריד ממנו את החסד שלי, כפי שהסרתי אותו ממה שהיה לפניך.
אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹא־אָסִ֣יר מֵֽעִמּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ׃ואני אעמיד אותו בביתי ובממלכה שלי לנצח, והכיסא שלו יהיה יציב לעולם.
וְהַֽעֲמַדְתִּ֛יהוּ בְּבֵיתִ֥י וּבְמַלְכוּתִ֖י עַד־הָעוֹלָ֑ם וְכִסְא֕וֹ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃כמו כל הדברים האלה וכמו כל החזון הזה, כך דיבר נתן אל דוד.
כְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הֶחָז֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽיד׃ (פ)ואז הלך המלך דוד וישב לפני יהוה ואמר: מי אני, יהוה אלוהים, ומי ביתי, שהבאת אותי עד עכשיו?
וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִֽי־אֲנִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם׃יז–כ
דוד מודה לה' על הברית
זה נראה קטן בעיניך, אלוהים, כשדיברת על בית עבדך לעתיד רחוק, וראיתי שזה התנהגות האדם, הַשֵּׁם אלוהים.
וַתִּקְטַ֨ן זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָאָדָ֛ם הַֽמַּעֲלָ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃מה עוד יכול דוד להוסיף כדי לכבד אותך, עבדך, כשאתה כבר הכרת את עבדך?
מַה־יּוֹסִ֨יף ע֥וֹד דָּוִ֛יד אֵלֶ֖יךָ לְכָב֣וֹד אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ וְאַתָּ֖ה אֶֽת־עַבְדְּךָ֥ יָדָֽעְתָּ׃הַשֵּׁם עשית כל הגדולה הזאת עבור עבדך ועבור לבך, כדי להודיע את כל הגדלות.
יְהוָ֕ה בַּעֲב֤וּר עַבְדְּךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כָּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהֹדִ֖יעַ אֶת־כָּל־הַגְּדֻלּֽוֹת׃אין כמוך הַשֵּׁם, ואין אלוהים מלבדך מכל מה ששמענו באוזנינו.
יְהוָה֙ אֵ֣ין כָּמ֔וֹךָ וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים זוּלָתֶ֑ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּ׃כא–כד
תפילת דוד על הברית
ומי דומה לעם שלך, ישראל? זה עם אחד בארץ שהאל הלך כדי לגרום לו להיות עם, כדי לתת לך שם של גבורה ונוראות, ולהרחיק מעצמך עמים שפדית ממצרים.
וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֤וּם לְךָ֙ שֵׁ֚ם גְּדֻלּ֣וֹת וְנֹרָא֔וֹת לְגָרֵ֗שׁ מִפְּנֵ֧י עַמְּךָ֛ אֲשֶׁר־פָּדִ֥יתָ מִמִּצְרַ֖יִם גּוֹיִֽם׃ונתת את עמך ישראל לעצמך לעם לנצח, ואתה, ה', היית להם לאלוהים.
וַ֠תִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ועכשיו, ה', הדבר שדיברת על עבדך ועל ביתו, שיתקיים לנצח, ועשה כפי שדיברת.
וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ יֵאָמֵ֖ן עַד־עוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ויהי כן, ושמך יתגדל לנצח, כדי שיאמרו: ה' צבאות, אלוהי ישראל, אלוהים לישראל, ובית דוד עבדך עומד לפניך.
וְ֠יֵֽאָמֵן וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית־דָּוִ֥יד עַבְדְּךָ֖ נָכ֥וֹן לְפָנֶֽיךָ׃כה–כז
תפילת דוד על הברית
כי אתה אלוהיי שגלית לאוזנו של עבדי את הבשורה לבנות לו בית, ולכן עבדי מצא את הכוח להתפלל לפניך.
כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י גָּלִ֙יתָ֙ אֶת־אֹ֣זֶן עַבְדְּךָ֔ לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּ֑יִת עַל־כֵּן֙ מָצָ֣א עַבְדְּךָ֔ לְהִתְפַּלֵּ֖ל לְפָנֶֽיךָ׃ועכשיו, השם, אתה הוא האלוהים, ודיברת על עבדי הטובה הזאת.
וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה אַתָּה־ה֖וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַתְּדַבֵּר֙ עַֽל־עַבְדְּךָ֔ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת׃ועכשיו רצית לברך את בית עבדי כדי שיהיה לפניך לנצח, כי אתה השם שברכת, וכל המבורך יהיה מבורך לעולם.
וְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הבטחת הבית וסירוב הבנייה
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָֽאֲרָזִ֔ים וַאֲר֥וֹן בְּרִית־יְהוָ֖ה תַּ֥חַת יְרִיעֽוֹת׃
וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔יד כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ס)
וַֽיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי֙ דְּבַר־אֱלֹהִ֔ים אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃
לֵ֤ךְ וְאָמַרְתָּ֙ אֶל־דָּוִ֣יד עַבְדִּ֔י כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹ֥א אַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י הַבַּ֖יִת לָשָֽׁבֶת׃
ה–ח
הבטחת הבית לדוד
כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָֽאֶהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל וּמִמִּשְׁכָּֽן׃
בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים׃
וְ֠עַתָּה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗יד (ס) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מִֽן־אַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן לִהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וָֽאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥ית אֶת־כָּל־אוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃
ט–יב
הבטחת הבית והממלכה לדוד
וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּ֙יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹא־יוֹסִ֤יפוּ בְנֵי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה׃
וּלְמִיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִכְנַ֖עְתִּי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶ֑יךָ וָאַגִּ֣ד לָ֔ךְ וּבַ֖יִת יִֽבְנֶה־לְּךָ֥ יְהוָֽה׃
וְהָיָ֗ה כִּֽי־מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִֽימוֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַהֲכִינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ׃
ה֥וּא יִבְנֶה־לִּ֖י בָּ֑יִת וְכֹנַנְתִּ֥י אֶת־כִּסְא֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
יג–טז
הבטחת הבית לנצח ותפילת דוד
אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹא־אָסִ֣יר מֵֽעִמּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ׃
וְהַֽעֲמַדְתִּ֛יהוּ בְּבֵיתִ֥י וּבְמַלְכוּתִ֖י עַד־הָעוֹלָ֑ם וְכִסְא֕וֹ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃
כְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הֶחָז֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽיד׃ (פ)
וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִֽי־אֲנִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם׃
יז–כ
דוד מודה לה' על הברית
וַתִּקְטַ֨ן זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָאָדָ֛ם הַֽמַּעֲלָ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
מַה־יּוֹסִ֨יף ע֥וֹד דָּוִ֛יד אֵלֶ֖יךָ לְכָב֣וֹד אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ וְאַתָּ֖ה אֶֽת־עַבְדְּךָ֥ יָדָֽעְתָּ׃
יְהוָ֕ה בַּעֲב֤וּר עַבְדְּךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כָּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהֹדִ֖יעַ אֶת־כָּל־הַגְּדֻלּֽוֹת׃
יְהוָה֙ אֵ֣ין כָּמ֔וֹךָ וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים זוּלָתֶ֑ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּ׃
כא–כד
תפילת דוד על הברית
וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֤וּם לְךָ֙ שֵׁ֚ם גְּדֻלּ֣וֹת וְנֹרָא֔וֹת לְגָרֵ֗שׁ מִפְּנֵ֧י עַמְּךָ֛ אֲשֶׁר־פָּדִ֥יתָ מִמִּצְרַ֖יִם גּוֹיִֽם׃
וַ֠תִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ יֵאָמֵ֖ן עַד־עוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
וְ֠יֵֽאָמֵן וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית־דָּוִ֥יד עַבְדְּךָ֖ נָכ֥וֹן לְפָנֶֽיךָ׃
כה–כז
תפילת דוד על הברית
כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י גָּלִ֙יתָ֙ אֶת־אֹ֣זֶן עַבְדְּךָ֔ לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּ֑יִת עַל־כֵּן֙ מָצָ֣א עַבְדְּךָ֔ לְהִתְפַּלֵּ֖ל לְפָנֶֽיךָ׃
וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה אַתָּה־ה֖וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַתְּדַבֵּר֙ עַֽל־עַבְדְּךָ֔ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת׃
וְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את הדיאלוג בין דוד לבין ה' לגבי בניית בית המקדש והבטחת השושלת המלוכהית.
פסוקים א–ד
הבטחת הבית וסירוב הבנייה
דוד מביע רצון לבנות בית להשם, ונתן הנביא מעודד אותו. אולם בלילה זה נשלח דבר השם לנתן, המורה לדוד שלא יבנה בית למגורים.
פסוקים ה–ח
הבטחת הבית לדוד
הקשר בין ה׳ לדוד מתואר דרך דוגמה של נשיאות ומרעה. ה׳ מציין כי לא ביקש מכל שופט ישראל לבנות לו בית עץ ארזים, ומצהיר כי הוא בחר בדוד מקרב הצאן כדי להפוך אותו לנשיא ישראל. ה׳ מבטיח ללוות את דוד, להביס את אויביו ולהעניק לו שם גדול.
פסוקים ט–יב
הבטחת הבית והממלכה לדוד
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְדָוִד לְקַבֵּעַ מָקוֹם בָּטֹוחַ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל לְלאֹךְ בְּשַׁלְוָה לְלאֹךְ עַל הָאָרֶץ. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְדָוִד לְהַכְנִיעַ אֶת אוֹיְבָיו וּלְהָקִים אֶת בֵּיתוֹ, כְּשֶׁזַּרְעוֹ יִמְלֹךְ וְיִבְנֶה בַּיִת לַהַשֵּׁם.
פסוקים יג–טז
הבטחת הבית לנצח ותפילת דוד
השם מבטיח לדוד שבצאצאיו ימשיך לשאת את מלכותו, ושהחסד שלו לא יוסר ממנו לעולם, בדומה למה שקרה עם שאול. נתן הנביא מוסר את הבטחה זו לדוד. בתגובה, דוד מתיישב לפני יהוה ומביע פליאה על כך שהאל הגיע אותו למעמד כזה.
פסוקים יז–כ
דוד מודה לה' על הברית
דוד מביע ענווה לפני ה' ומתאר כיצד הבטחות ה' לעתיד ביתו נראות לו כמעט בלתי יתכנת. הוא מודה לה' על הידיעה האישית של עבדו ועל כל הגדלות שנעשו עבורו ועבור רצון הלב, ומסיים בשבח לה' שאין לו שני כמותו.
פסוקים כא–כד
תפילת דוד על הברית
דוד מודה לה' על בחירת ישראל כעם מיוחד, ומתחנן שההבטחה האלוהית להקים את ביתו תתממש, כדי ששם ה' יתעלה בתוך עם ישראל ובבית דוד לעד.
פסוקים כה–כז
תפילת דוד על הברית
דוד מודה להשם על כך שהגלה לו את התוכנית לבנות בית. הוא מצהיר כי ה' הוא האלוהים היחיד וכי הברכה שנתן להמשכיות ביתו היא נצחית. דוד מסיים בשבח לה' על ברכתו הנצחית.
הפרק מסתיים בתפילת דוד המודה לה' על הברית הנצחית ועל גדלות מעשיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
גבולות לימוד התורה ופרנסת התלמידים
״הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. הָא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן אֲפִילוּ כַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וַיִשְׁלָחֶם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים״
המשנה והתלמוד דנים כאן בשאלות הלכתיות לגבי זמן היציאה ללימוד ותמיכה בתלמידי חכמים. לפי דברי רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, תלמידים לא אמורים לצאת ללימוד תורה ללא רשות בני ביתם למשך שלושים יום, אך מותר להם לצאת גם למשך כמה ימים. בנוסף, מוזכרת שליחת עשרת אלפים לכיוון לבנון למטרות מסוימות. רבי אבין מביא רעיון עמוק לגבי הערך של עולם התורה. הוא מסביר שהקדוש ברוך הוא אוהב את פירות עמל התורה יותר מבית המקדש. כהוכחה הוא מציין את הפער בין הזמן שחודש בלבנון לבין הזמן שחודש בבית המקדש. רב מוסיף שכל מי שמתמיד בלימוד בשיטה של חודש אחר חודש, זוכה לברכה לאורך כל שנות השנה.
תלמוד ירושלמי כתובות ה׳:ז׳:ג׳ ↗הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין מְהִירוּת בַּמְּלָאָכָה לְהַצְלָחָה
״ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה' וגו' (מלכים א' ז' נ"א). ילמדנו רבינו נר של חנוכה שהותיר שמן מהו צריך לעשות לו״
הַטֵּקְסְט מֵהַפְּסִיקְתָא רַבְּתִי מְסַבֵּל הֶתְכּוּנָה עַל הַקְּשֶׁר שֶׁבֵּין מְהִירוּת בַּמַּטָּלָה לְבֵין הַצְלָחָה מִקְּדָמִית. הַמְּקוֹר מְסַבֵּל בִּיקוּר בְּמַעֲמַד הַמִּקְצָע שֶׁל הַמְּלָכִים וְהַמַּנְהִיגִים, מִתְחַלָּה עַל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל בֵּית הַשֵּׁם בְּיְמֵי שְׁלֹמֹה וְעַל הַחֲנוּכָה שֶׁנִּעֶשְׂתָה בְּעֵת סִיּוּם הַמְּלָכָה. הַמְּקוֹר מְפַרֵט כְּבָר הַצְלָחָה כְּבָר קַייֶמֶת כְּשֶׁמְּהַסְּכָכִים מִתְמַקְּמְקִים בַּמְּלָאָכָה, כְּמוֹ שֶׁל יוֹסֵף, מֹשֶׁה וְדָנִיאל. רַבִּי תְּנַחוּם בִּי וְאַחֵרִים מְפַרְשִׁים אֶת הַמִּשְׁנָה שֶׁל "אִישׁ מַהִיר בְּמְלָאכְתּוֹ" כְּמַדְרִיכָה לַמְּהַזְּרִינִים בַּעֲבוֹתָם. הַפֵּרוּשׁ הַמְּקוֹרִי מְקַשֵּׁר אֶת הַמְּהִירוּת לְהַצְלָחָה לִפְנֵי מְלָכִים, וּמַבְחִין בֵּין מְהִירוּת שֶׁהִיא חָיוּת לְבֵין מְהִירוּת שֶׁהִיא חֹלָה וּמְבַטֶּלֶת אֶת הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְאַהֲרֹן בְּעֵת הַמַּצּוּרָה לְפָרְעֹה. הַמְּקוֹר מַבְחִין בֵּין הַדְּמוּיוֹת שֶׁל יוֹסֵף, מֹשֶׁה וְדָנִיאל בְּמַטָּלָה הַשּׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם.
פסיקתא רבתי ו׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
משמעות המילה נוה
״מן הנוה. נוה הרועים וגדרות צאן:״
רש"י מפרש את המילה "נוה" בפרק י"ז, פסוק ז', כמי שעוסק ברעיית צאן ובהגנת הכלולים. לפי הפירוש, המילה מתארת אדם שתפקידו לדאוג לצרכי הצאן ולשמור על הגדרות סביבם. הפרשן מתמקד בהסבר מעשי של המילה, ומציע כי הכוונה היא למנהל או למשגיח על רעיית הצאן והגדרים. הגישה של רש"י כאן היא לשחזר את המשמעות המקצועית של התפקיד כפי שהיא עולה מההקשר המקראי.
רש״י על דברי הימים א׳ 17:7:2 ↗התפילה של דוד וכל ימינו
״בכל אשר שמענו באזנינו. כל ימינו:״
בפסוק זה, דוד מודה להשם על כך שדבריו ופלאותיו בולטים לעיניים וברורות לכל. הוא מביע התפעלות מעמיקה ממעשי האלוהות שנחשפו לפניו. התפילה מפרקת את הידיעה שמה שקרה הוא לא מקרה, אלא חלק מתוכנית אלוהית גלויה. רש"י מסביר על החלק "בכל אשר שמענו באזנינו" ועל הביטוי "כל ימינו", שהכוונה היא שכל מה שקרה וקורה, וכל מה שקרה לאורך כל ימינו, נשמע ונודע לנו. לפי הפירוש, התפילה מתייחסת למכלול המעשים האלוקיים המלווים את העם לאורך כל תקופת השושלת.
רש״י על דברי הימים א׳ 17:20:3 ↗המשמעות של נוה
״מן הנוה. גדרות הצאן נקרא "נוה", כמו שאמ' "נות כרות רועים וגדרות צאן" (צפ' ב,ו):״
בפסוק זה מופיעה המילה "נוה" בהקשר של הצאן והגדרות. הרד"ק מסביר שהמילה הזו מתארת גדרות שנועדו להגן על הצאן, בדומה לביטוי המופיע בספר צדק ב'. הפרשן מראה כיצד המושג הזה קשור להגנה וסדר סביב עדרים. הוא משתמש במקור מקראי אחר כדי להבהיר את המשמעות של הגדרות הצאן כחלק מהמושג נוה.
רד״ק על דברי הימים א׳ 17:7:1 ↗גבורת הַשֵּׁם בַּגְּלוּת הָעַמִּים
״לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים. זה היה לך שם גדלות ונוראות, שפדיתם מבית עבדים ממצרים, וגרשת מפניהם גוים – והם שבע אומות. ובספר״
הַפּסוּק מְדַבֵּר עַל הַשֵּׁם שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת הָעַמִּים מִפְּנֵי עַמּוֹ, אֲשֶׁר הִפְדּוֹ מִמִּצְרַיִם. הַרַּדַּק מְסַבֵּר כִּי הַגְּדִילָה וְהַנּוֹרָאוּת שֶׁל הַשֵּׁם בָּאוּ מִכָּךְ שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת הָעָם מִבֵּית עֲבָדִים וְגֵּרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם שֶׁבַּע אֻמּוֹת שׁוֹנוֹת. הַרַּדַּק מְצַיֵּן כִּי בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל מַצְגִּים כְּתִיבָה מְעַט שׁוֹנָה, שֶׁמַּדְגִּישָׁה שֶׁהַשֵּׁם הִכָּה גּוֹיִם וְגַם אֶת אֱלֹהֵיהֶם. הַסִּפּוּר הַבִּבְלִי מַדְגִּישׁ אֶת הַכֹּחַ הַמֻּחְלָט שֶׁל הַשֵׁם עַל הַהִיסטוֹרְיָה וְעַל הָעַמִּים.
רד״ק על דברי הימים א׳ 17:21:1 ↗