הֵם הֵבִיאוּ אֶת אַרְיוֹן הָאֱלֹהִים וְשִׂמּוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל שֶׁדָּוִד הֶצִּיב לוֹ, וְהִקְרִיבוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֣יגוּ אֹת֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָֽטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑יד וַיַּקְרִ֛יבוּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃דברי הימים א׳ · פרק טז׳
הבאת הארון לירושלים והודיה בשירה
דוד מביא את ארון הברית לירושלים, מודה להשם בשירה ומקריא את הברית עם אבות ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַבָּאת הָאָרוֹן לְירוּשָׁלַיִם וְהַחְלָקַת הַמִּשְׁאָרִים
דָּוִד אָכַל מֵהָעֹלוֹת וּמֵהַשְּׁלָמִים, וּבֵרַךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם.
וַיְכַ֣ל דָּוִ֔יד מֵהַעֲל֥וֹת הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־הָעָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃הוּא חִלֵּק לְכָל אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל, גֶּבֶר וְאִשָּׁה, כַּר לֶחֶם, אֶשְׁפָּר וְאַשִׁישָׁה.
וַיְחַלֵּק֙ לְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֑ה לְאִישׁ֙ כִּכַּר־לֶ֔חֶם וְאֶשְׁפָּ֖ר וַאֲשִׁישָֽׁה׃הוּא נָתַן לִפְנֵי אַרְיוֹן הַשֵּׁם מֵהַלְוִיִּם הַמְשָׁרְתִים, כְּדֵי שֶׁיַּזְכִּרוּ, יַודּוּ וְיַלְלוּ אֶת הַשֵּׁם, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּתֵּ֞ן לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה מִן־הַלְוִיִּ֖ם מְשָׁרְתִ֑ים וּלְהַזְכִּיר֙ וּלְהוֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)הודיה בשירה ובנגינה
אסף הוא המנהיג, ואיתו זכריה, יעיאלו, שמירמות, חיאל, מתתיה, אליאב, בנייהו, עובד אדום ויעיאל, מנגנים בכלי נבל וכנורות, ואסף מנגן במצילתיים.
אָסָ֥ף הָרֹ֖אשׁ וּמִשְׁנֵ֣הוּ זְכַרְיָ֑ה יְעִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִֽיחִיאֵ֡ל וּמַתִּתְיָ֡ה וֶאֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָהוּ֩ וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֜ם וִֽיעִיאֵ֗ל בִּכְלֵ֤י נְבָלִים֙ וּבְכִנֹּר֔וֹת וְאָסָ֖ף בַּֽמְצִלְתַּ֥יִם מַשְׁמִֽיעַ׃בנייהו ויחזיאל הכהנים תוקעים בחצוצרות כל הזמן לפני ארון הברית של אלוהים.
וּבְנָיָ֥הוּ וְיַחֲזִיאֵ֖ל הַכֹּהֲנִ֑ים בַּחֲצֹצְר֣וֹת תָּמִ֔יד לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן בְּרִית־הָאֱלֹהִֽים׃באותו היום דוד מינה את אסף ואת אחיו להודות לה' .
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אָ֣ז נָתַ֤ן דָּוִיד֙ בָּרֹ֔אשׁ לְהֹד֖וֹת לַיהוָ֑ה בְּיַד־אָסָ֖ף וְאֶחָֽיו׃ (פ)הודיעו לה' קראו בשמו וספרו לעמים על מעשיו הגדולים.
הוֹד֤וּ לַֽיהוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָֽיו׃הזמנה לשבח ולחיפוש ה'
שירו לו, אמרו לו שירים, וספרו על כל הנסים שהוא עשה.
שִׁ֤ירוּ לוֹ֙ זַמְּרוּ־ל֔וֹ שִׂ֖יחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹתָֽיו׃התגאו בשמו הקדוש, והלב של מי שמחפש את ה׳ יתענג.
הִֽתְהַֽלְלוּ֙ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֔וֹ יִשְׂמַ֕ח לֵ֖ב מְבַקְשֵׁ֥י יְהוָֽה׃חפשו את ה׳ ואת העוצמה שלו, ובקשו את פניו תמיד.
דִּרְשׁ֤וּ יְהוָה֙ וְעֻזּ֔וֹ בַּקְּשׁ֥וּ פָנָ֖יו תָּמִֽיד׃זכרו את הנסים שהוא עשה, את המופתים שלו ואת המשפטים שהוא אמר.
זִכְר֗וּ נִפְלְאֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה מֹפְתָ֖יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיהוּ׃הברית עם אבות ישראל
זרע ישראל הוא עבדו, בני יעקב הם הבחירה שלו.
זֶ֚רַע יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֔וֹ בְּנֵ֥י יַעֲקֹ֖ב בְּחִירָֽיו׃הוא ה׳ אלוהינו, וכל משפטיו קיימים בכל הארץ.
ה֚וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־הָאָ֖רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃זכרו תמיד את הברית שלו, את הדבר שציווה לאלף דור.
זִכְר֤וּ לְעוֹלָם֙ בְּרִית֔וֹ דָּבָ֥ר צִוָּ֖ה לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃זו הברית שהוא כרת עם אברהם, והשבועה שלו ליצחק.
אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ אֶת־אַבְרָהָ֔ם וּשְׁבוּעָת֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ברית עולם והבטחה לארץ
הוא קבע עבור יעקב, כחוק עבור ישראל, ברית עולם.
וַיַּעֲמִידֶ֤הָ לְיַעֲקֹב֙ לְחֹ֔ק לְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃הוא אמר: אני אתן לך את ארץ כנען, חלק הנחלה שלכם.
לֵאמֹ֗ר לְךָ֙ אֶתֵּ֣ן אֶֽרֶץ־כְּנָ֔עַן חֶ֖בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃זה קורה בזמן שאתם עוד כמעט סופרים, ומתגוררים בה רק כזרים.
בִּֽהְיֽוֹתְכֶם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר כִּמְעַ֖ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃הם נסעו מאומה לאומה ומממלכה לעם אחר.
וַיִּֽתְהַלְּכוּ֙ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֔וֹי וּמִמַּמְלָכָ֖ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃התוכחה והשירה לעולם
המלוכים נתנו תוכחה לאנשים ולא אפשרו לאף אחד לרדוף את חבריו.
לֹא־הִנִּ֤יחַ לְאִישׁ֙ לְעָשְׁקָ֔ם וַיּ֥וֹכַח עֲלֵיהֶ֖ם מְלָכִֽים׃אל תפגעו בנבואיי, ואל תעשו רע לנשיא המשורץ.
אַֽל־תִּגְּעוּ֙ בִּמְשִׁיחָ֔י וּבִנְבִיאַ֖י אַל־תָּרֵֽעוּ׃ (פ)על המילים
הטקסט המקורי כולל הערה המציינת את השם 'פ'.
שירו להשם כל הארץ, וספרו על גאולתו מיום ליום.
שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־אֶל־י֖וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ׃ספרו בין העמים את כבודו ואת פלאיו בכל קבוצות העם.
סַפְּר֤וּ בַגּוֹיִם֙ אֶת־כְּבוֹד֔וֹ בְּכָל־הָעַמִּ֖ים נִפְלְאֹתָֽיו׃שירת שבח להשם
כי הַשֵּׁם גדול וראוי מאוד להלל, והוא נורא מעל כל האלים.
כִּי֩ גָד֨וֹל יְהוָ֤ה וּמְהֻלָּל֙ מְאֹ֔ד וְנוֹרָ֥א ה֖וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃כי כל אלוהי העמים הם חסרי תועלת, אבל הַשֵּׁם עשה את השמים.
כִּ֠י כָּל־אֱלֹהֵ֤י הָעַמִּים֙ אֱלִילִ֔ים וַיהוָ֖ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה׃יש כבוד והדר לפניו, וכוח ושמחה במקומו.
ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃תנו לַשֵּׁם את משפחות העמים, תנו לַשֵּׁם כבוד ועוצמה.
הָב֤וּ לַֽיהוָה֙ מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֔ים הָב֥וּ לַיהוָ֖ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃קריאה להלל ולהכיר במלכות ה'
תנו להשם כבוד לשמו, הביאו מנחה ובואו לפניו, השתחוו להשם בהדרת קודש.
הָב֥וּ לַיהוָ֖ה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂא֤וּ מִנְחָה֙ וּבֹ֣אוּ לְפָנָ֔יו הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַיהוָ֖ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃יתרוגגו לפניו כל הארץ, וגם העולם יתייצב ולא יפול.
חִ֤ילוּ מִלְּפָנָיו֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּבֵ֖ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃השמים ישמחו והארץ תתענג, ויגידו בין העמים: ה' מלך.
יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם יְהוָ֥ה מָלָֽךְ׃הים ירעי וכל מה שבו, והשדה יקפץ וכל אשר בו.
יִרְעַ֤ם הַיָּם֙ וּמְלוֹא֔וֹ יַעֲלֹ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־בּֽוֹ׃שירת ההודיה והתחנונים
אז ישירו העצים ביער לפני ה', כי הוא בא לשפוט את הארץ.
אָ֥ז יְרַנְּנ֖וּ עֲצֵ֣י הַיָּ֑עַר מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כִּי־בָ֖א לִשְׁפּ֥וֹט אֶת־הָאָֽרֶץ׃הודו לה', כי טוב הוא, כי חסדו לעולם.
הוֹד֤וּ לַיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃תגידו: הושיענו אלוהי ישענו, ואסוף אותנו והציל אותנו מהעמים, כדי להודות לשמך הקדוש ולהתגאות בשבחך.
וְאִמְר֕וּ הוֹשִׁיעֵ֙נוּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔נוּ וְקַבְּצֵ֥נוּ וְהַצִּילֵ֖נוּ מִן־הַגּוֹיִ֑ם לְהֹדוֹת֙ לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֔ךָ לְהִשְׁתַּבֵּ֖חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃ברוך ה', אלוהי ישראל, מהעולם ועד עולם. וכל העם אמרו אמן והללו את ה'.
בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָעוֹלָ֖ם וְעַ֣ד הָעֹלָ֑ם וַיֹּאמְר֤וּ כָל־הָעָם֙ אָמֵ֔ן וְהַלֵּ֖ל לַֽיהוָֽה׃ (פ)מינוי המשרתים ואחריות הכהנים
הוא השאיר שם, לפני ארון ברית ה', את אסף ואת אחיו, כדי שישרתו לפני הארון באופן קבוע, יום אחר יום.
וַיַּֽעֲזָב־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה לְאָסָ֖ף וּלְאֶחָ֑יו לְשָׁרֵ֞ת לִפְנֵ֧י הָאָר֛וֹן תָּמִ֖יד לִדְבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃היו שם ששים ושמונה עובדי אדום ואת אחיהם, ועובד אדום אחד, בן ידיתון, ואת חוסה ששמרו על השערים.
וְעֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם וַאֲחֵיהֶ֖ם שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁמוֹנָ֑ה וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֧ם בֶּן־יְדִית֛וּן וְחֹסָ֖ה לְשֹׁעֲרִֽים׃הוא גם מינה את צדוק הכהן ואת אחיו הכהנים לעמוד לפני משכן ה' בבמה שבגבעון.
וְאֵ֣ת ׀ צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֗ן וְאֶחָיו֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה בַּבָּמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃תפקידם היה להעלות לעלייה לה' על מזבח העולה באופן קבוע, בבוקר ובערב, וכל מה שכתוב בתורת ה' שציווה על ישראל.
לְֽהַעֲלוֹת֩ עֹל֨וֹת לַיהוָ֜ה עַל־מִזְבַּ֧ח הָעֹלָ֛ה תָּמִ֖יד לַבֹּ֣קֶר וְלָעָ֑רֶב וּלְכָל־הַכָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃הודיה עם ישראל ושירת דוד
יחד איתם היו היימן ויתון ושאר הברוכים שקראו בשמותיו, כדי להודות לה' כי חסדו הוא לעולם.
וְעִמָּהֶם֙ הֵימָ֣ן וִֽידוּת֔וּן וּשְׁאָר֙ הַבְּרוּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לְהֹדוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃יחד איתם היו היימן ויתון עם שופרות ותופיים כדי להשמיע קול, וכלי שיר של אלוהים, ובני יהתון עמדו בשער.
וְעִמָּהֶם֩ הֵימָ֨ן וִֽידוּת֜וּן חֲצֹצְר֤וֹת וּמְצִלְתַּ֙יִם֙ לְמַשְׁמִיעִ֔ים וּכְלֵ֖י שִׁ֣יר הָאֱלֹהִ֑ים וּבְנֵ֥י יְדוּת֖וּן לַשָּֽׁעַר׃כל העם הלכו לבתיהם, ודוד פנה לברך את ביתו.
וַיֵּלְכ֥וּ כָל־הָעָ֖ם אִ֣ישׁ לְבֵית֑וֹ וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֖יד לְבָרֵ֥ךְ אֶת־בֵּיתֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַבָּאת הָאָרוֹן לְירוּשָׁלַיִם וְהַחְלָקַת הַמִּשְׁאָרִים
וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֣יגוּ אֹת֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָֽטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑יד וַיַּקְרִ֛יבוּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃
וַיְכַ֣ל דָּוִ֔יד מֵהַעֲל֥וֹת הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־הָעָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
וַיְחַלֵּק֙ לְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֑ה לְאִישׁ֙ כִּכַּר־לֶ֔חֶם וְאֶשְׁפָּ֖ר וַאֲשִׁישָֽׁה׃
וַיִּתֵּ֞ן לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה מִן־הַלְוִיִּ֖ם מְשָׁרְתִ֑ים וּלְהַזְכִּיר֙ וּלְהוֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
הודיה בשירה ובנגינה
אָסָ֥ף הָרֹ֖אשׁ וּמִשְׁנֵ֣הוּ זְכַרְיָ֑ה יְעִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִֽיחִיאֵ֡ל וּמַתִּתְיָ֡ה וֶאֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָהוּ֩ וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֜ם וִֽיעִיאֵ֗ל בִּכְלֵ֤י נְבָלִים֙ וּבְכִנֹּר֔וֹת וְאָסָ֖ף בַּֽמְצִלְתַּ֥יִם מַשְׁמִֽיעַ׃
וּבְנָיָ֥הוּ וְיַחֲזִיאֵ֖ל הַכֹּהֲנִ֑ים בַּחֲצֹצְר֣וֹת תָּמִ֔יד לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן בְּרִית־הָאֱלֹהִֽים׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אָ֣ז נָתַ֤ן דָּוִיד֙ בָּרֹ֔אשׁ לְהֹד֖וֹת לַיהוָ֑ה בְּיַד־אָסָ֖ף וְאֶחָֽיו׃ (פ)
הוֹד֤וּ לַֽיהוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָֽיו׃
הזמנה לשבח ולחיפוש ה'
שִׁ֤ירוּ לוֹ֙ זַמְּרוּ־ל֔וֹ שִׂ֖יחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹתָֽיו׃
הִֽתְהַֽלְלוּ֙ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֔וֹ יִשְׂמַ֕ח לֵ֖ב מְבַקְשֵׁ֥י יְהוָֽה׃
דִּרְשׁ֤וּ יְהוָה֙ וְעֻזּ֔וֹ בַּקְּשׁ֥וּ פָנָ֖יו תָּמִֽיד׃
זִכְר֗וּ נִפְלְאֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה מֹפְתָ֖יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיהוּ׃
הברית עם אבות ישראל
זֶ֚רַע יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֔וֹ בְּנֵ֥י יַעֲקֹ֖ב בְּחִירָֽיו׃
ה֚וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־הָאָ֖רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃
זִכְר֤וּ לְעוֹלָם֙ בְּרִית֔וֹ דָּבָ֥ר צִוָּ֖ה לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃
אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ אֶת־אַבְרָהָ֔ם וּשְׁבוּעָת֖וֹ לְיִצְחָֽק׃
ברית עולם והבטחה לארץ
וַיַּעֲמִידֶ֤הָ לְיַעֲקֹב֙ לְחֹ֔ק לְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
לֵאמֹ֗ר לְךָ֙ אֶתֵּ֣ן אֶֽרֶץ־כְּנָ֔עַן חֶ֖בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃
בִּֽהְיֽוֹתְכֶם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר כִּמְעַ֖ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃
וַיִּֽתְהַלְּכוּ֙ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֔וֹי וּמִמַּמְלָכָ֖ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃
התוכחה והשירה לעולם
לֹא־הִנִּ֤יחַ לְאִישׁ֙ לְעָשְׁקָ֔ם וַיּ֥וֹכַח עֲלֵיהֶ֖ם מְלָכִֽים׃
אַֽל־תִּגְּעוּ֙ בִּמְשִׁיחָ֔י וּבִנְבִיאַ֖י אַל־תָּרֵֽעוּ׃ (פ)
שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־אֶל־י֖וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ׃
סַפְּר֤וּ בַגּוֹיִם֙ אֶת־כְּבוֹד֔וֹ בְּכָל־הָעַמִּ֖ים נִפְלְאֹתָֽיו׃
שירת שבח להשם
כִּי֩ גָד֨וֹל יְהוָ֤ה וּמְהֻלָּל֙ מְאֹ֔ד וְנוֹרָ֥א ה֖וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃
כִּ֠י כָּל־אֱלֹהֵ֤י הָעַמִּים֙ אֱלִילִ֔ים וַיהוָ֖ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה׃
ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃
הָב֤וּ לַֽיהוָה֙ מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֔ים הָב֥וּ לַיהוָ֖ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃
קריאה להלל ולהכיר במלכות ה'
הָב֥וּ לַיהוָ֖ה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂא֤וּ מִנְחָה֙ וּבֹ֣אוּ לְפָנָ֔יו הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַיהוָ֖ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃
חִ֤ילוּ מִלְּפָנָיו֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּבֵ֖ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃
יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם יְהוָ֥ה מָלָֽךְ׃
יִרְעַ֤ם הַיָּם֙ וּמְלוֹא֔וֹ יַעֲלֹ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־בּֽוֹ׃
שירת ההודיה והתחנונים
אָ֥ז יְרַנְּנ֖וּ עֲצֵ֣י הַיָּ֑עַר מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כִּי־בָ֖א לִשְׁפּ֥וֹט אֶת־הָאָֽרֶץ׃
הוֹד֤וּ לַיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃
וְאִמְר֕וּ הוֹשִׁיעֵ֙נוּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔נוּ וְקַבְּצֵ֥נוּ וְהַצִּילֵ֖נוּ מִן־הַגּוֹיִ֑ם לְהֹדוֹת֙ לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֔ךָ לְהִשְׁתַּבֵּ֖חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃
בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָעוֹלָ֖ם וְעַ֣ד הָעֹלָ֑ם וַיֹּאמְר֤וּ כָל־הָעָם֙ אָמֵ֔ן וְהַלֵּ֖ל לַֽיהוָֽה׃ (פ)
מינוי המשרתים ואחריות הכהנים
וַיַּֽעֲזָב־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה לְאָסָ֖ף וּלְאֶחָ֑יו לְשָׁרֵ֞ת לִפְנֵ֧י הָאָר֛וֹן תָּמִ֖יד לִדְבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
וְעֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם וַאֲחֵיהֶ֖ם שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁמוֹנָ֑ה וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֧ם בֶּן־יְדִית֛וּן וְחֹסָ֖ה לְשֹׁעֲרִֽים׃
וְאֵ֣ת ׀ צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֗ן וְאֶחָיו֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה בַּבָּמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃
לְֽהַעֲלוֹת֩ עֹל֨וֹת לַיהוָ֜ה עַל־מִזְבַּ֧ח הָעֹלָ֛ה תָּמִ֖יד לַבֹּ֣קֶר וְלָעָ֑רֶב וּלְכָל־הַכָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
הודיה עם ישראל ושירת דוד
וְעִמָּהֶם֙ הֵימָ֣ן וִֽידוּת֔וּן וּשְׁאָר֙ הַבְּרוּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לְהֹדוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃
וְעִמָּהֶם֩ הֵימָ֨ן וִֽידוּת֜וּן חֲצֹצְר֤וֹת וּמְצִלְתַּ֙יִם֙ לְמַשְׁמִיעִ֔ים וּכְלֵ֖י שִׁ֣יר הָאֱלֹהִ֑ים וּבְנֵ֥י יְדוּת֖וּן לַשָּֽׁעַר׃
וַיֵּלְכ֥וּ כָל־הָעָ֖ם אִ֣ישׁ לְבֵית֑וֹ וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֖יד לְבָרֵ֥ךְ אֶת־בֵּיתֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
דוד מביא את ארון ה' לירושלים ומקים חגיגה של שבח, שירה וזמרה.
הַבָּאת הָאָרוֹן לְירוּשָׁלַיִם וְהַחְלָקַת הַמִּשְׁאָרִים
דָּוִד מֵבִיא אֶת אַרְיוֹן הָאֱלֹהִים לָאֹהֶל שֶׁהֶחֱזִיק, מַקְרִיב עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְבָרֵךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם וּמְחַלֵּק לְכָל הָעָם מִשְׁאָרֵי הַזֶּבַח. גַּם הוּא מְמַנְתֵּל אֶת הַלְוִיִּים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּהוֹדָאָה וּבִשְׁבַח.
הודיה בשירה ובנגינה
פסוקים אלו מתארים את קבוצת הנגנים בראשות אסף, הכוללת נבלים, כנורות ומצילתיים, ואת הכהנים התוקעים בחצוצרות. ביום זה דוד מינה את אסף ואת אחיו להוביל את ההודיה לה', תוך קריאה בשמו וסיפור מעשיו הכבירים בפני העם.
הזמנה לשבח ולחיפוש ה'
פסוקים אלו קוראים לעבודת השבח לה'. הם מפרטים את הדרכים לעשות זאת: דרך שירה, סיפור הנסים, התפשטות בשם הקדוש וזכירת מעשיו. בנוסף, הם מורים למחפשי ה' לדבוק בעוצמתו ולבקש את פניו ללא הרף, תוך התמקדות בנפלאות ובמשפטיו.
הברית עם אבות ישראל
פסוקים אלו מתארים את הקשר העמוק בין ה׳ לעם ישראל, המוגדר כעבדיו וכבחירו. הטקסט מזכיר את נצחיות הברית ואת הציווי שעבר לאלף דורות, החל מהברית עם אברהם והשבועה ליצחק.
ברית עולם והבטחה לארץ
הפסוקים מתארים את קביעת ברית עולם ליעקב ולעם ישראל. הַשֵּׁם מבטיח לו את ארץ כנען כנחלה קבועה. הבטחה זו ניתנה בזמן שהעם היה עדיין קטן במספרם וחי בערבות זרות, כשהם עוברים ממקום למקום בין אומות וממלכות שונות.
התוכחה והשירה לעולם
פסוקים אלו מדברים על המלוכים שהזהירו מפני עושק ורדיפת חברים. לאחר מכן מופיעה קריאה עולמית לשיר להשם, להודות על גאולתו ולספר בין כל העמים על כבודו ועל פלאיו הנפלאים.
שירת שבח להשם
פסוקים אלו הם חלק משיר הלל המהללים את גדלות הַשֵּׁם. השיר מדגיש את עליונות הַשֵּׁם על פני אלוהי העמים, שאינם דבר מלבד פסלים חסרי תועלת. הדובר קורא לכל משפחות העמים להכיר בכבודו, בעוצמתו ובשמחה הקיימת לפניו.
קריאה להלל ולהכיר במלכות ה'
פסוקים אלו קוראים לעם להביא מנחה ולהשתחווה לפני ה' בהדרת קודש. כל הארץ צריכה לרעוד לפניו כדי שהעולם יתייצב. השמים והארץ יחגגו, וכל העמים יכריזו על כך שהשם מלך, בעוד הטבע כולו, כולל הים והשדות, רועד וקופץ משמחה לפניו.
שירת ההודיה והתחנונים
פסוקים אלו מתארים שירת הודיה המהדהדת בכל הטבע, מעצי היער ועד כל עם ישראל. השירה כוללת שבח על חסד ה' הנצחי, בקשה לישועה ולהצלה מן העמים, וסיומת של ברכה ואישור (אמן) מצד כל הקהל.
מינוי המשרתים ואחריות הכהנים
הפסוקים מתארים את המשך ההסדר בבית המקדש: אסף ואחיו משרתים את ארון הברית קבוע, ששים ושמונה עובדי אדום ואת חוסה שומרים על השערים, וצדוק הכהן ואחיו משרתים במשכן שבגבעון. תפקידם הוא להעלות עולות בבוקר ובערב לפי ציווי התורה.
הודיה עם ישראל ושירת דוד
הפסוקים מתארים את סיום הטקס, שבו המקהלה בראשות היימן ויתון, יחד עם נגני כלי השיר ובני יהתון, הודית לה' על חסדו הנצחי. לאחר שהעם חזר לבתיו, דוד פנה לברך את משפחתו.
דוד ממנה את הכהנים לשירות ה' ושיר המהלווים את הארון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקִּרְבָּה וְהַמַּרְחָקִים בֵּין הָאָדָם לַשֵּׁם
״הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. יְשַׁעְיָה אָמַר, דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ (ישעיה נה, ו). וְדָוִד אָמַר, דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ וְגוֹ' (דה״א טז, יא). לָמָּה אָמַר, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד״
הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁהַצּוּר תָּמִים בְּמַעֲשָׂיו, אַךְ הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ אֵלָיו מִשְׁתַּנֶּה. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא דֻּגְמָאוֹת מִפְּסוּקֵי הַמִּקְרָא כְּדֵי לְהַדְהִים אֶת הַקּוֹרֵא: פַּעַם הַשֵּׁם נִרְאָה וּפַּעַם הוּא נֶעְלָם, פַּעַם הוּא עוֹנֶה וּפַּעַם הוּא נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן שֶׁבְּעֵת שֶׁמּוֹשֶׁה וְעַם יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי חִפְּשׁוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, הַשֵּׁם הִתְגַּלָּה, אַךְ כְּשֶׁהַתְּמוּנָה נֶעֶלְמָה, שָׁמְעוּ רַק קוֹל. אֲפִלּוּ בְּמַצָּרִים הָיָה שִׁמְעָה, אַךְ בִּגְלַל הֶחָטָא הַשֵּׁם לֹא הֶאֱזִין. כָּךְ גַּם בְּדָוִד וּבִשְׁמוּאֵל, פַּעַם הַתְּמוּצָה מִתְקַבֶּלֶת וּפַּעַם לֹא. הַמַּכְרָע הוּא הַתְּשׁוּבָה: כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים לַדֶּרֶךְ, הַשֵּׁם קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו, אַךְ בְּלִי תְּשׁוּבָה הַקֶּשֶׁר נֶעֱלָם.
מדרש תנחומא, האזינו ד׳:א׳ ↗החשיבות של ילדי בית הספר
״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ״, ״אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי״ — אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, ״וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ״״
בְּמַקוֹם שֶׁבָּא הַפּסוּק "אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחַי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ", רַב יְהוּדָה מְסַבֵּל כֹּחַ לַמִּשְׁאָה הַזֹּאת. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּשְׁעָה "אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחַי" מְתַחַבֶּת לַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וְהַמִּשְׁעָה "וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" מְתַחַבֶּת לַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים. רֵיש לָקִישׁ מְבִיא מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם רַק בִּשְׁבִיל הֶבֶל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. כְּשֶׁרַב פַּפָּא שָׁאַל אֶת אַבַּיֵּי אִם הַדְּברים שֶׁהוּא אוֹמֵר וְהַדְּברים שֶׁהוּא מְצִיאוֹת שְׁווִים, אַבַּיֵּים עָנָה שֶׁהֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא אֵינוֹ דוֹמֶה לֶחֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. רֵיש לָקִישׁ מוֹסִיף שֶׁאֲפִלּוּ לִבְנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֲנַחְנוּ לֹא מְבַטְּלִים אֶת הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. הוּא מְצַטֵּט אֶת אֲבוֹתָיו שֶׁכָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ, וְרַבִּינָא מְאַשֵּׁשׁ אֶת הַדָּבָר וְאוֹמֵר שֶׁמַּחְרִימִין אוֹתָהּ.
שבת קי״ט ב:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הקשר בין כוח, ארון והשם
״דרשו ה' ועזו. מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תהילים ע״ח:ס״א) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (שם״
בפירושו לדברי הימים, רש"י מסביר את המילה "עזו" כביטוי לכוח ולארון הברית. הוא מציין שבתהילים מתוארים הארון והכוח כדברים דומים, שכן הארון נלקח בשבי וגם הוא מכונה "עזו". לפי רש"י, גם השם אלעזר נקרא כך כי הוא שמר את הארון, ומוסיף כי יש קשר בין המספר ארבע מאות שקל כסף לערך הגמטריא של השם עפרן. רש"י משתמש בדוגמאות נוספות מהכתובים כדי להראות איך מילים מסוימות קשורות למשמעויות אחרות. הוא מזכיר את המשפטים "דן ידין עמו" ו"יהודה יודוך אחיך" כדי להדגים את המבנה הלשוני הזה. הפרשנות שלו מתמקדת בקישור בין המילים בטקסט לבין מושגים של כוח ושמירה.
רש״י על דברי הימים א׳ 16:11:1 ↗שִׁיר הַהוֹדָיָה וְהַתְּפִילָה עַל הַשֵּׁם
״ירעם הים ומלואו. כל בריות שבים דוגמא רנו שמים כי עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים:״
הַפֶּסַת הַמַּעֲשֶׂה הַנִּלְוָה לְדִבְרֵי הַיּוֹם בַּסּוֹף מְתַקֵּן אֶת הַשִּׁיר שֶׁכָּתַב דָּוִד כְּדֵי לְהַודוֹת לַהַשֵּׁם עַל הַחֲזָרַת הָאָרוֹן. הַטֶּקסט מַתְחִיל בְּקֶרֶן הַהוֹדָיָה לְכָל הַבְּרִיּוֹת, מִן הַיָּם וְעַד מְלֹאוֹ, כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מְבַשְּׂרִים עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם. הַשִּׁיר מְבַטֵּא אֶת הַשִּׂמְחָה הָעֲמוּקָה בְּהַחְזָרַת הָאָרוֹן לִירוּשָׁלַיִם וּבְהַצְלָחַת הַמַּשְׁאָה כְּבָר הַקְּדֵמוֹת. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן בַּפֶּסֶת הַזֹּאת, מַסְבִּיר אֶת הַקֶּצֶע שֶׁל הַשִּׁיר. הוּא מְצַיֵּן כִּי כָּל הַבְּרִיּוֹת שׁוֹבְרוֹת וְרוֹעֲנוֹת מֵהַשִּׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁהַשָּׁמַיִם רוֹעֲנִים מִכָּךְ שֶׁהַשֵּׁם הֶחְזִיר לָעַם אֶת הָאָרוֹן. רַשִׁי מַקְשִׁיר גַּם אֶל הַחֶרְפּוֹן שֶׁחָל בָּפְלִשְׁתִּים, שֶׁכְּבָר נִשְׁלְחוּ מַלְאָכֵי חֲבָלָה לְעַשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט, כְּמַעֲשֶׂה הַנִּסִּים שֶׁנֶּעֶשְׂיָה לְיִשְׂרָאֵל.
רש״י על דברי הימים א׳ 16:32:1 ↗הקשר בין ארון הברית לעוז הַשֵּׁם
״דרשו יי' ועזו. הארון נקרא "עזו", כמו שכת' "ויתן לשבי עזו" (תה' עח,סא):״
בְּפֶרֶק הַשִּׁיר שֶׁכָּתַב דָּוִד, מופיע הַקּוֹל הַקּוֹרֵא לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם וְאֶת עֻזּוֹ. הַמְפָרֵשׁ רַדַּ"ק מְסַבֵּל כָּאן הֶבֶל פְּשׁוּט וּמַעֲמִיק, וְהוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלָּה "עֵז" לְאֲרוֹן הַבְּרִית. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהָאֲרוֹן נִקְרָא "עֵז", וְהוּא מְבִיא עֵדָה מִתְּהִלִּים שֶׁבָּהּ מִתְאָרֵשׁ עַל שְׁבוּיִם כְּ"עֵז". הַדָּרָשׁ הַזֶּה מַבְחִין בֵּין הַמַּשְׁמָע הַפְּשׁוּט שֶׁל הַמִּלָּה לְעוֹצְמָה, לְבֵין הַקְּשֶׁר הַמְּתֻק שֶׁל הַכָּבוֹד הַנּוֹשֵׂב אֶת הָאֲרוֹן.
רד״ק על דברי הימים א׳ 16:11:1 ↗תפילה עבור קבוץ הגולים
״ואמרו הושיענו אלהי ישענו וגו'. כלומ': ואמרו גם כן עתה "הושיענו", כלומ': בכל יום ויום התפללו על קבוץ גליות שעתיד להיות:״
בסוף השיר שדוד שר להשם, הנביאים והמדברים מבקשים: "הושיענו אלהי ישענו". הם קוראים לעזרה ולהצלה מאת אלוהים. התפילה הזו מביעה תקווה גדולה לישועה. הרד״ק מסביר שהמילים "הושיענו" נאמרו גם בתקופה שבה העם היה בגלות. לפי פירושו, בני ישראל התפללו ביום וביום על איסוף הגולים והחזרתם לארצם. התפילה הזו היא בקשה קבועה לישענו של עם ישראל.
רד״ק על דברי הימים א׳ 16:35:1 ↗