הוא בנה לעצמו בתים בעיר דוד, והכין מקום עבור ארון האלוהים והקימו שם אוהל.
וַיַּֽעַשׂ־ל֥וֹ בָתִּ֖ים בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיָּ֤כֶן מָקוֹם֙ לַֽאֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיֶּט־ל֖וֹ אֹֽהֶל׃דברי הימים א׳ · פרק טו׳
הכנת המקום לארון האלוהים והעלאתו לירושלים
דוד אוסף את מנהיגי הלויים, מתכנן את השירות בבית המקדש ומביא את ארון הברית בשמחה לעיר דוד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ טו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הכנת המקום לארון האלוהים
אז אמר דוד שלא צריך להרים את ארון האלוהים אלא רק על ידי הלויים, כי יהוה בחר בהם כדי לשאת את ארון יהוה ולשרת אותו לנצח.
אָ֚ז אָמַ֣ר דָּוִ֔יד לֹ֤א לָשֵׂאת֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֖י אִם־הַלְוִיִּ֑ם כִּי־בָ֣ם ׀ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לָשֵׂ֞את אֶת־אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה וּֽלְשָׁרְת֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ (ס)דוד קיבץ את כל ישראל לירושלים כדי להעלות את ארון יהוה למקום שהוא הכין לו.
וַיַּקְהֵ֥ל דָּוִ֛יד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְהַעֲלוֹת֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה אֶל־מְקוֹמ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃דוד אסף גם את בני אהרן ואת הלויים.
וַיֶּאֱסֹ֥ף דָּוִ֛יד אֶת־בְּנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת־הַלְוִיִּֽם׃רשימת מנהיגי משפחות הלויים
בני קהת: אוריאל השר ואחיו, אחד עשרים ואחד.
לִבְנֵ֖י קְהָ֑ת אוּרִיאֵ֣ל הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֖יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ (ס)בני מררי: עשיה השר ואחיו, מאתיים ועשרים.
לִבְנֵ֖י מְרָרִ֑י עֲשָׂיָ֣ה הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֖יו מָאתַ֥יִם וְעֶשְׂרִֽים׃ (ס)בני גרשום: יואל השר ואחיו, מאה ושלושים.
לִבְנֵ֖י גֵּרְשׁ֑וֹם יוֹאֵ֣ל הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֖יו מֵאָ֥ה וּשְׁלֹשִֽׁים׃ (ס)בני אליצפן: שמעיה השר ואחיו, מאתיים.
לִבְנֵ֖י אֱלִֽיצָפָ֑ן שְׁמַֽעְיָ֥ה הַשָּׂ֖ר וְאֶחָ֥יו מָאתָֽיִם׃ (ס)קריאת דוד להעלאת הארון
בנות חברון: אליאל השר ואחיו שמונים.
לִבְנֵ֖י חֶבְר֑וֹן אֱלִיאֵ֥ל הַשָּׂ֖ר וְאֶחָ֥יו שְׁמוֹנִֽים׃ (ס)בנות עזיאל: עמינדב השר ואחיו מאה ושתיים עשר.
לִבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל עַמִּינָדָ֣ב הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֕יו מֵאָ֖ה וּשְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃ (ס)דוד קרא לצדוק ולאביתר הכהנים, וללויים: אוריאל, עשיה, יואל, שמעיה, אליאל ועמינדב.
וַיִּקְרָ֣א דָוִ֔יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּֽהֲנִ֑ים וְלַלְוִיִּ֗ם לְאֽוּרִיאֵ֤ל עֲשָׂיָה֙ וְיוֹאֵ֣ל שְׁמַֽעְיָ֔ה וֶאֱלִיאֵ֖ל וְעַמִּינָדָֽב׃הוא אמר להם: אתם ראשי המשפחות של הלויים, התקדשו אתם ואחיכם ותעלו את ארון יהוה אלוהי ישראל למקום שהכנתי לו.
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַתֶּ֛ם רָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לַלְוִיִּ֑ם הִֽתְקַדְּשׁוּ֙ אַתֶּ֣ם וַאֲחֵיכֶ֔ם וְהַֽעֲלִיתֶ֗ם אֵ֣ת אֲר֤וֹן יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־הֲכִינ֖וֹתִי לֽוֹ׃הכנת הלוויים להעלאת הארון
כי בפעם הראשונה לא אתם, הַשֵּׁם אלוהינו פרץ בנו, מפני שלא חיפשתם אותו כפי שצריך.
כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה לֹ֣א אַתֶּ֑ם פָּרַ֨ץ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בָּ֔נוּ כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ כַּמִּשְׁפָּֽט׃והכהנים והלוויים התקדשו כדי להעלות את ארון הַשֵּׁם אלוהי ישראל.
וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְהַעֲל֕וֹת אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ובני הלוויים נשאו על כתפיהם את ארון האלוהים בעזרת מוטות, בדיוק כפי שציווה משה לפי דברי הַשֵּׁם.
וַיִּשְׂא֣וּ בְנֵֽי־הַלְוִיִּ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה בִּכְתֵפָ֥ם בַּמֹּט֖וֹת עֲלֵיהֶֽם׃ (פ)ודוד אמר למנהיגי הלוויים להעמיד את אחיהם השרים, שמנגנים בכלי שיר, נבלים, כינרות וצלצלים, כדי שישמיעו קול רם ושמחה.
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִיד֮ לְשָׂרֵ֣י הַלְוִיִּם֒ לְהַֽעֲמִ֗יד אֶת־אֲחֵיהֶם֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים בִּכְלֵי־שִׁ֛יר נְבָלִ֥ים וְכִנֹּר֖וֹת וּמְצִלְתָּ֑יִם מַשְׁמִיעִ֥ים לְהָרִֽים־בְּק֖וֹל לְשִׂמְחָֽה׃ (פ)מינוי הלוויים והזמרים
הלוויים מינו את הימן בן יואל, ואת אחיו אסף בן ברכיהו, ומבני מררי אחיהם את איתן בן קושיאהו.
וַיַּעֲמִ֣ידוּ הַלְוִיִּ֗ם אֵ֚ת הֵימָ֣ן בֶּן־יוֹאֵ֔ל וּמִ֨ן־אֶחָ֔יו אָסָ֖ף בֶּן־בֶּֽרֶכְיָ֑הוּ (ס) וּמִן־בְּנֵ֤י מְרָרִי֙ אֲחֵיהֶ֔ם אֵיתָ֖ן בֶּן־קֽוּשָׁיָֽהוּ׃ועמם היו אחיהם המפקחים: זכריה בן ויעזיאל, שמירמות, יחיאל, עני, אליאב, בנייהו, מעשיהו, מתתיהו, אליפלהו, מקניהו, עובד אדם ויעיאל השערים.
וְעִמָּהֶ֖ם אֲחֵיהֶ֣ם הַמִּשְׁנִ֑ים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל ׀ וְעֻנִּ֡י אֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ וּמַתִּתְיָהוּ֩ וֶאֱלִ֨יפְלֵ֜הוּ וּמִקְנֵיָ֨הוּ וְעֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם וִֽיעִיאֵ֖ל הַשֹּׁעֲרִֽים׃הזמרים היו הימן, אסף ואיתן, שהשתמשו בצִלְתַּיִם מנחושת כדי להשמיע קול.
וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים הֵימָ֥ן אָסָ֖ף וְאֵיתָ֑ן בִּמְצִלְתַּ֥יִם נְחֹ֖שֶׁת לְהַשְׁמִֽיעַ׃וזכריה, ועזיאל, ושמירמות, ויחיאל, ועני, ואליאב, ומעשיהו, ובניהו, ניגנו בנבלים על משם גבוה.
וּזְכַרְיָ֨ה וַעֲזִיאֵ֜ל וּשְׁמִֽירָמ֤וֹת וִֽיחִיאֵל֙ וְעֻנִּ֣י וֶֽאֱלִיאָ֔ב וּמַעֲשֵׂיָ֖הוּ וּבְנָיָ֑הוּ בִּנְבָלִ֖ים עַל־עֲלָמֽוֹת׃רשימת הנגנים והלוויים בשירות הארון
וּמַתִּתְיָהוּ, וְאֱלִיפְלֵהוּ, וּמִקְנֵיָהוּ, וְעֹבֵד אֶדּוֹם, וְיִיעְיֶאל, וְעֲזַזְיָהוּ, מְנַגְנְמִים בְּכִנּוֹרוֹת, בַּטּוֹנִים הַשְּׁמִינִי, לְהַוֹדָאָה.
וּמַתִּתְיָ֣הוּ וֶאֱלִֽיפְלֵ֗הוּ וּמִקְנֵיָ֙הוּ֙ וְעֹבֵ֣ד אֱדֹ֔ם וִֽיעִיאֵ֖ל וַעֲזַזְיָ֑הוּ בְּכִנֹּר֥וֹת עַל־הַשְּׁמִינִ֖ית לְנַצֵּֽחַ׃וְכְנַנְיָהוּ, רַבְּיַת הַלְוִיִּים, הָיָה אַחֲרֵי הַמַּשָּׂא, כִּי הוּא הָיָה מֵבִין בַּמַּשָּׂא.
וּכְנַנְיָ֥הוּ שַֽׂר־הַלְוִיִּ֖ם בְּמַשָּׂ֑א יָסֹר֙ בַּמַּשָּׂ֔א כִּ֥י מֵבִ֖ין הֽוּא׃וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה הָיוּ הַשֹּׁעֲרִים לָאָרוֹן.
וּבֶֽרֶכְיָה֙ וְאֶלְקָנָ֔ה שֹׁעֲרִ֖ים לָאָרֽוֹן׃וּשְׁבַנְיָה, וְיֹשַׁפָּט, וּנְתַנְאֵל, וַעֲמָשַׂי, וּזְכַרְיָהוּ, וּבְנָיָהוּ, וְאֶלִיעֶזֶר, הַכֹּהֲנִים, הָיוּ הַמְּחַצְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְעֹבֵד אֶדּוֹם וְיִחְיָה הָיוּ הַשֹּׁעֲרִים לָאָרוֹן.
וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י וּ֠זְכַרְיָהוּ וּבְנָיָ֤הוּ וֶֽאֱלִיעֶ֙זֶר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מחצצרים [מַחְצְרִים֙] בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וִֽיחִיָּ֔ה שֹׁעֲרִ֖ים לָאָרֽוֹן׃העלאת ארון הברית לירושלים
דוד, זקני ישראל ושרים אלףיים שהלכו להעלות את ארון ברית ה' מבית עובד-אדם בשמחה.
וַיְהִ֥י דָוִ֛יד וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְשָׂרֵ֣י הָאֲלָפִ֑ים הַהֹֽלְכִ֗ים לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מִן־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם בְּשִׂמְחָֽה׃ (ס)ה' עזר את הלוויים שנשאו את ארון ברית ה', והם שחטו שבע פרות ושבע אילים.
וַֽיְהִי֙ בֶּעְזֹ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶ֨ת־הַלְוִיִּ֔ם נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה וַיִּזְבְּח֥וּ שִׁבְעָֽה־פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃דוד היה לבוש מעיל בופה, וכל הלוויים שנשאו את הארון ומי שעבדו בו, וכנעןיה שר המשימה שעבדו בו, וכנניה היה שר המשימה, ודוד לבש אפוד בד.
וְדָוִ֞יד מְכֻרְבָּ֣ל ׀ בִּמְעִ֣יל בּ֗וּץ וְכָל־הַלְוִיִּם֙ הַנֹּשְׂאִ֣ים אֶת־הָאָר֔וֹן וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וּכְנַנְיָ֛ה הַשַּׂ֥ר הַמַּשָּׂ֖א הַמְשֹֽׁרְרִ֑ים וְעַל־דָּוִ֖יד אֵפ֥וֹד בָּֽד׃על המילים
בּוּץ - סוג של בד פשוט.
כל ישראל העלו את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר, בחצוצרות, במצילתיים, בנבלים ובכינורות.
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מַעֲלִים֙ אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בִּתְרוּעָה֙ וּבְק֣וֹל שׁוֹפָ֔ר וּבַחֲצֹצְר֖וֹת וּבִמְצִלְתָּ֑יִם מַשְׁמִעִ֕ים בִּנְבָלִ֖ים וְכִנֹּרֽוֹת׃הגעת הארון לעיר דוד
ארון ברית יהוה הגיע לעיר דוד. מיכל בת שאול הביטה מהחלון וראתה את המלך דוד רוקד ושמח, אך היא בבטחה בלבּה בּוז לו.
וַיְהִ֗י אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה בָּ֖א עַד־עִ֣יר דָּוִ֑יד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ מְרַקֵּ֣ד וּמְשַׂחֵ֔ק וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הכנת המקום לארון האלוהים
וַיַּֽעַשׂ־ל֥וֹ בָתִּ֖ים בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיָּ֤כֶן מָקוֹם֙ לַֽאֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיֶּט־ל֖וֹ אֹֽהֶל׃
אָ֚ז אָמַ֣ר דָּוִ֔יד לֹ֤א לָשֵׂאת֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֖י אִם־הַלְוִיִּ֑ם כִּי־בָ֣ם ׀ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לָשֵׂ֞את אֶת־אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה וּֽלְשָׁרְת֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ (ס)
וַיַּקְהֵ֥ל דָּוִ֛יד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְהַעֲלוֹת֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה אֶל־מְקוֹמ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃
וַיֶּאֱסֹ֥ף דָּוִ֛יד אֶת־בְּנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת־הַלְוִיִּֽם׃
רשימת מנהיגי משפחות הלויים
לִבְנֵ֖י קְהָ֑ת אוּרִיאֵ֣ל הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֖יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ (ס)
לִבְנֵ֖י מְרָרִ֑י עֲשָׂיָ֣ה הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֖יו מָאתַ֥יִם וְעֶשְׂרִֽים׃ (ס)
לִבְנֵ֖י גֵּרְשׁ֑וֹם יוֹאֵ֣ל הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֖יו מֵאָ֥ה וּשְׁלֹשִֽׁים׃ (ס)
לִבְנֵ֖י אֱלִֽיצָפָ֑ן שְׁמַֽעְיָ֥ה הַשָּׂ֖ר וְאֶחָ֥יו מָאתָֽיִם׃ (ס)
קריאת דוד להעלאת הארון
לִבְנֵ֖י חֶבְר֑וֹן אֱלִיאֵ֥ל הַשָּׂ֖ר וְאֶחָ֥יו שְׁמוֹנִֽים׃ (ס)
לִבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל עַמִּינָדָ֣ב הַשָּׂ֔ר וְאֶחָ֕יו מֵאָ֖ה וּשְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃ (ס)
וַיִּקְרָ֣א דָוִ֔יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּֽהֲנִ֑ים וְלַלְוִיִּ֗ם לְאֽוּרִיאֵ֤ל עֲשָׂיָה֙ וְיוֹאֵ֣ל שְׁמַֽעְיָ֔ה וֶאֱלִיאֵ֖ל וְעַמִּינָדָֽב׃
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַתֶּ֛ם רָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לַלְוִיִּ֑ם הִֽתְקַדְּשׁוּ֙ אַתֶּ֣ם וַאֲחֵיכֶ֔ם וְהַֽעֲלִיתֶ֗ם אֵ֣ת אֲר֤וֹן יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־הֲכִינ֖וֹתִי לֽוֹ׃
הכנת הלוויים להעלאת הארון
כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה לֹ֣א אַתֶּ֑ם פָּרַ֨ץ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בָּ֔נוּ כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ כַּמִּשְׁפָּֽט׃
וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְהַעֲל֕וֹת אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׂא֣וּ בְנֵֽי־הַלְוִיִּ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה בִּכְתֵפָ֥ם בַּמֹּט֖וֹת עֲלֵיהֶֽם׃ (פ)
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִיד֮ לְשָׂרֵ֣י הַלְוִיִּם֒ לְהַֽעֲמִ֗יד אֶת־אֲחֵיהֶם֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים בִּכְלֵי־שִׁ֛יר נְבָלִ֥ים וְכִנֹּר֖וֹת וּמְצִלְתָּ֑יִם מַשְׁמִיעִ֥ים לְהָרִֽים־בְּק֖וֹל לְשִׂמְחָֽה׃ (פ)
מינוי הלוויים והזמרים
וַיַּעֲמִ֣ידוּ הַלְוִיִּ֗ם אֵ֚ת הֵימָ֣ן בֶּן־יוֹאֵ֔ל וּמִ֨ן־אֶחָ֔יו אָסָ֖ף בֶּן־בֶּֽרֶכְיָ֑הוּ (ס) וּמִן־בְּנֵ֤י מְרָרִי֙ אֲחֵיהֶ֔ם אֵיתָ֖ן בֶּן־קֽוּשָׁיָֽהוּ׃
וְעִמָּהֶ֖ם אֲחֵיהֶ֣ם הַמִּשְׁנִ֑ים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל ׀ וְעֻנִּ֡י אֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ וּמַתִּתְיָהוּ֩ וֶאֱלִ֨יפְלֵ֜הוּ וּמִקְנֵיָ֨הוּ וְעֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם וִֽיעִיאֵ֖ל הַשֹּׁעֲרִֽים׃
וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים הֵימָ֥ן אָסָ֖ף וְאֵיתָ֑ן בִּמְצִלְתַּ֥יִם נְחֹ֖שֶׁת לְהַשְׁמִֽיעַ׃
וּזְכַרְיָ֨ה וַעֲזִיאֵ֜ל וּשְׁמִֽירָמ֤וֹת וִֽיחִיאֵל֙ וְעֻנִּ֣י וֶֽאֱלִיאָ֔ב וּמַעֲשֵׂיָ֖הוּ וּבְנָיָ֑הוּ בִּנְבָלִ֖ים עַל־עֲלָמֽוֹת׃
רשימת הנגנים והלוויים בשירות הארון
וּמַתִּתְיָ֣הוּ וֶאֱלִֽיפְלֵ֗הוּ וּמִקְנֵיָ֙הוּ֙ וְעֹבֵ֣ד אֱדֹ֔ם וִֽיעִיאֵ֖ל וַעֲזַזְיָ֑הוּ בְּכִנֹּר֥וֹת עַל־הַשְּׁמִינִ֖ית לְנַצֵּֽחַ׃
וּכְנַנְיָ֥הוּ שַֽׂר־הַלְוִיִּ֖ם בְּמַשָּׂ֑א יָסֹר֙ בַּמַּשָּׂ֔א כִּ֥י מֵבִ֖ין הֽוּא׃
וּבֶֽרֶכְיָה֙ וְאֶלְקָנָ֔ה שֹׁעֲרִ֖ים לָאָרֽוֹן׃
וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י וּ֠זְכַרְיָהוּ וּבְנָיָ֤הוּ וֶֽאֱלִיעֶ֙זֶר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מחצצרים [מַחְצְרִים֙] בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וִֽיחִיָּ֔ה שֹׁעֲרִ֖ים לָאָרֽוֹן׃
העלאת ארון הברית לירושלים
וַיְהִ֥י דָוִ֛יד וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְשָׂרֵ֣י הָאֲלָפִ֑ים הַהֹֽלְכִ֗ים לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מִן־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם בְּשִׂמְחָֽה׃ (ס)
וַֽיְהִי֙ בֶּעְזֹ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶ֨ת־הַלְוִיִּ֔ם נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה וַיִּזְבְּח֥וּ שִׁבְעָֽה־פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃
וְדָוִ֞יד מְכֻרְבָּ֣ל ׀ בִּמְעִ֣יל בּ֗וּץ וְכָל־הַלְוִיִּם֙ הַנֹּשְׂאִ֣ים אֶת־הָאָר֔וֹן וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וּכְנַנְיָ֛ה הַשַּׂ֥ר הַמַּשָּׂ֖א הַמְשֹֽׁרְרִ֑ים וְעַל־דָּוִ֖יד אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מַעֲלִים֙ אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בִּתְרוּעָה֙ וּבְק֣וֹל שׁוֹפָ֔ר וּבַחֲצֹצְר֖וֹת וּבִמְצִלְתָּ֑יִם מַשְׁמִעִ֕ים בִּנְבָלִ֖ים וְכִנֹּרֽוֹת׃
הגעת הארון לעיר דוד
וַיְהִ֗י אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה בָּ֖א עַד־עִ֣יר דָּוִ֑יד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ מְרַקֵּ֣ד וּמְשַׂחֵ֔ק וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התהליך המאורגן של דוד להעלאת ארון הברית לירושלים, החל מהכנת המקום ועד למינוי הנגנים והלוויים המשרתים אותו.
הכנת המקום לארון האלוהים
דוד בנה בתים בעיר דוד והכין מקום מיוחד לארון האלוהים תחת אוהל. הוא קבע שהלויים בלבד הם אלו שצריכים לשאת את הארון, כיוון שהם נבחרו לכך על ידי יהוה. לצורך כך, דוד קיבץ את כל עם ישראל לירושלים ואסף גם את בני אהרן ואת הלויים כדי להעלות את הארון למקומו החדש.
רשימת מנהיגי משפחות הלויים
הפסוקים מפרטים את רשימת המנהיגים והמספרים של משפחות הלויים מבית קהת, מררי, גרשום ואליצפן. בכל משפחה מצוין שם השר וסך כל האחיו המשתתפים.
קריאת דוד להעלאת הארון
הפסוקים מפרטים את רשימת השבטים והשרים מחברון ומעזיאל שהשתתפו בתהליך. לאחר מכן, דוד מזמן את הכהנים והלויים, ומתנו את עליית ארון יהוה להתקדשות הראשי המשפחות ואחיהם.
הכנת הלוויים להעלאת הארון
לאחר שהוכרז כי הכשל הקודם נבע מחוסר חיפוש אחר הַשֵּׁם, הכוהנים והלוויים התקדשו. בני הלוויים נשאו את ארון האלוהים על כתפם בדרך שציווה משה. דוד גם מינה את השרים הלוויים לנגן בכלי נבל, כינור וצלצלים כדי ליצור שמחה קולנית.
מינוי הלוויים והזמרים
הפסוקים מפרטים את שמות הלוויים שהוצבו לתפקידי זמרים ומפקחים. הרשימה כוללת את הימן, אסף ואיתן כזמרים המנגנים בכלי נחושת, ואת קבוצת המפקחים והנגנים בנבלים.
רשימת הנגנים והלוויים בשירות הארון
רשימת הנגנים, הלוויים והכהנים שהשתתפו בשינוי השירות ביום הבאת הארון. הכתוב מפרט את שמות הנגנים בכינורות, את תפקידו של כנניהו המנהיג, את שמות השומרים על הארון ואת הכהנים התוקעים בחצוצרות.
העלאת ארון הברית לירושלים
דוד, זקני ישראל ושרים אלפיים מעלים בשמחה את ארון ברית ה' מבית עובד-אדם. ה' מסייע ללוויים הנושאים את הארון, והם מקריבים זבחים. דוד לבוש מעיל בופה ואפוד בד, וכל העם מלווה את המעמד בכלי נגינה ותרועות.
הגעת הארון לעיר דוד
ארון ברית יהוה מגיע לעיר דוד. מיכל בת שאול צופה מהחלון במלך דוד הרוקד בשמחה, אך היא חשה בוז וזלזול כלפיו בלבּה.
הארון מגיע לירושלים תחת שירה וניגון, ומתואר הרגע שבו הלוויים נושאים אותו לעיר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חלוקת הציוד והלקח מעבודת הקודש
״ויקח משה את העגלות ואת הבקר. הרי משה, נוטלו ומחלקן לפי דעתו את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון ואת ארבע העגלות ואת״
הספרי מפרש את חלוקת העגלות והבקר שאסף משה, ומראה כיצד משה חילק אותן לפי דעתו בין בני גרשון לבני מררי. שמעיה הסופר מציין כי חלוקה זו דומה גם לחלוקת ראשי המשמרות של דוד המלך בין בני אלעזר לבני איתמר. לפי פירוש זה, יש קשר בין אופן החלוקה לבין המעמד של בני הלוים. רבי נתן משתמש בנתונים אלו כדי להסבר מדוע דוד נכשל בנשיאת הארון בעגלה ולא בכתף, כפי שציווה משה. הוא מסביר כי דוד שכח שהלוים מבית קהת חייבים לשאת את הארון בכתפם, ודווקא בגלל כך ה' כעס עליו. המסקנה היא שדוד נדרש לחזור לציווי המקורי של משה, שבו הלוים נושאים את הארון בכתפם במוטות, כפי שמתואר בדברי הימים.
ספרי במדבר מ״ו:א׳ ↗ההבדל בין נשיאת הארון על כתף לבין נשיאה בעגלה
״ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים״
בפי רב נתן מהספרי, דוד המלך לא פעל לפי הדרך שבה משה רבנו ציווה. לפי הפירוש, כשהארון הובא בעגלה ולא על הכתף, זה גרם לכעס הַשֵּׁם ולתלאות שהגיעו לדוד. רב נתן מסביר שדוד נתקל בקושי כי הוא לא למד ממשה, שמורה על בני קהת שחובה עליהם לשאת את הארון על הכתף בלבד. הפרשן מדגיש שדוד ניסה לתקן את הטעות על ידי קריאה לראשי הלוויים להתקדש ולהעלות את הארון כראוי. המטרה הייתה לחזור למצוות המקוריות שבהן בני הלוויים נושאים את הארון במוטות על כתפם, כפי שנצטוה במדבר. לפי הפירוש הזה, דוד רצה להשכין את הסדר המדויק שנקבע על ידי משה ומפי הבורא.
ספרי במדבר מ״ו:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הבחירה בלוויים והשיענוי על העגלה
״כי אם הלוים כי בם בחר. כלומר בלוים בחר ולא בעגלה שלפי שהרכבנוהו בעגלה נענש עוזה וזהו שאמר למטה כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'״
הקטע מתמקד בהסבר על הבחירה המיוחדת של הלוויים לשמש לפני ארון הַשֵּׁם. לפי רש"י, הבחירה הייתה בלוויים עצמם ולא בעגלה ששימשה להובלת הארון. הוא מסביר שהעגלה גרמה לעונש, כיוון שהלויים לא פעלו לפי הדרך הראויה והצדיקות הנדרשת. רש"י מדגיש שהשימוש בעגלה מעיד על כך שלא נהגו כראוי במשפט הַשֵּׁם. השוני בין הדרך הנכונה לבין מה שנעשה מובא כסיבה לכך שהלויים לא היו שותפים מלאים בתוכנית המקורית של הובלת הארון בדרך המקודשת.
רש״י על דברי הימים א׳ 15:2:1 ↗תפקידו של כנניהו כשר הלוים
״וכנניהו שר הלוים במשא. במה היה שר במשא בנשאות השיר:״
בְּקֶצֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבּוֹאִים לְהַעֲלִית אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, כְּנַנְיָהוּ מְשַׁלֵּם עַל הַמַּשָּׂא שֶׁל הַלְוִיִּים. הַפֶּסַח מְתָאֵר אוֹתוֹ כְּשַׂר הַלְוִיִּים בַּמַּשָּׂא, מַעֲטֶה הַכְּנָתָה שֶׁל תַּפְקִיד הַנְּשִׂיאוּת בַּשִּׁיר וּבַזִּמְרָה. רַשִׁ"י מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "בְּמַשָּׂא" וּמְסַבֵּר כְּנַנְיָהוּ הָיָה שַׁר הַלְוִיִּים בַּעֲנִיָּן שֶׁל הַנְּשִׂיאוּת בַּשִּׁיר. הַמְּפרֵשׁ מַתְחִיל בְּהַסְבָּרַת הַתַּפְקִיד הַסְּפֵצִיפִי שֶׁל כְּנַנְיָהוּ בְּתוֹךְ הַקְּבוּצָה הַלְוִיִּית.
רש״י על דברי הימים א׳ 15:22:1 ↗1ַ וַיֹּאמֶר דָּוִד לַכֹּהֲנִים לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן בְּרִית אֱלֹהִים אֶל־יְרוּשָׁלִָם וְלָקַחְתֶּם אֶת־הָאָרוֹן וְשֵׂאתֶם אֹתוֹ וְעִמּוֹ אֶת־הַכְּפֹרִים וְאֶת־כָּל־הַקֶּדֶשׁ וְאָמַתָּם׃ 2 וַיֹּאמְרוּ כֹּהֲנִים לְדָוִד אֲנַחְנוּ עֹוד לֹא הֶעֱשׂוּ כֵן מִמֶּרִץ הַיָּמִים הָאֵלֶּה׃ 3 וַיֹּאמֶר דָּוִד לַכֹּהֲנִים וְעַתָּה הָבִיאוּ אֶת־ easily הָאָרוֹן אֶל־יְרוּשָׁלִָם וְעָשׂוּ לְמַעַן רְצוֹן יְהוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם׃ 4 וַיֹּאמְרוּ כֹּהֲנִים לְדָוִד וְעָשׂוּ כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֹתָם לַעֲשׂוֹת׃ 5 וַיֹּאשֵׂמוּ דָוִד אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־כָּל־הַכְּפֹרִים אֲשֶׁר הָיוּ בּוֹ וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ הַזָּהָב וְאֶת־כָּל־כֵּלִי הַקֹּדֶשׁ וַיִּשָּׂאוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הָאָרוֹן׃ 6 וְהֶעֱלָה דָוִד אֶת־כָּל־הָאָרוֹן מִצִּיאוֹן וּמִתְקִיעַ וּמִגְבָעִים וּמֵהָרִים וּמֵעֵמֶק וּמִמֶּרֶץ הַיָּמִים הָאֵלֶּה׃ 7 וַיֹּאמֶר דָוִד לַלְוִיִּם לְהַעֲלֹת אֶת־הָאָרוֹן אֶל־יְרוּשָׁלִָם וְלָקַחְתֶּם אֶת־הַלְוִיִּם אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּפֹרִים אֲשֶׁר־בּוֹ וְאֶת־כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ׃ 8 וַיֹּאמֶר דָוִד לְלֵוִי לָקַחַת אֶת־הַלְוִיִּם וְהַעֲלֹת אֶת־אֲרוֹן־בְּרִית אֱלֹהֵיכֶם אֶל־עוֹלָה׃ 9 וְהָיוּ לְפָנֵי הַכֹּהֲנִים וְלִפְנֵי הַלְוִיִּם וְהֶעֱלֻּ אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ אֶל־עוֹלָה׃ 10 וְהֶעֱלָה דָוִד אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַלְוִיִּם וְאֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּפֹרִים וְאֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ בְּיֹום הַשַּׁבָּת בַּסְּפַר הַשְׁמִנָּה׃ 11 וַיַּעֲלוּ כֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּפֹרִים וְאֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ וְאֶת־הַלְוִיִּם וְאֶת־דָּוִד אֶל־עוֹלָה׃ 12 וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ הַזָּהָב הֶעֱלוּ אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ׃ 13 וְהֶעֱלוּ אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּפֹרִים וְאֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ וְאֶת־הַלְוִיִּם וְאֶת־דָּוִד בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂרִים וּבְתֹרַעֲתָה וּבְקול תְּרוּעָה וּבְקול שׁוֹפָר׃ 14 וְהֶעֱלוּ אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־הַכְּפֹרִים וְאֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר־בּוֹ וְאֶת־הַלְוִיִּם וְאֶת־דָּוִד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מְאֹד וְהָיְתָה שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל גְדוֹלָה מְאֹד׃
״אל הכינותי לו. פי': אל המקום אשר הכינותי לו. וכן "מהשלל הביאו" (דה"ב טו,יא): אשר הביאו; ואחרים זולתם, כמו שהבאתי אותם בספר המכלל בחלק הראשון״
אל הכינותי לו. פי': אל המקום אשר הכינותי לו. וכן "מהשלל הביאו" (דה"ב טו,יא): אשר הביאו; ואחרים זולתם, כמו שהבאתי אותם בספר המכלל בחלק הראשון מן הספר (נ.).
רד״ק על דברי הימים א׳ 15:12:1 ↗המשמעות של המילה יסר בתיאור עֶבֶד הַשֵּׁם
״יסר במשא כי מבין הוא. פי': לבד חכמת השיר שהיתה לו, היה שר וגדול בנבואה כי מבין הוא. ויש מפרש': בהגבהת הקול, מן "וישא את״
בְּפֶרֶק הַמִּדּוּשׁ עַל דּוֹרִי הַנּוֹשֵׂׂא אֶת הָאָרוֹן, הַרַּדַּ"ק מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "יָסֵר" הַמְּתֶאֶרֶת אֶת עֶבֶד הַשֵּׁם. הוּא מְסַבֵּל שְׁתֵּי הֶבְלֵעוֹת בְּעַצְמוֹ: הָרִאשׁוֹנָה הִיא שֶׁהַמִּלָּה מְצַיֶּרֶת אֶת הַחָכְמָה הַמְּצֻיֶּנֶת שֶׁהָיְתָה לוֹ, וְהַשֵּׁנִית הִיא שֶׁהַמִּלָּה מְצַיֶּרֶת אֶת הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ בַּנְּבִיאָה. כְּמוֹ שֶׁהַרַּדַּ"ק מְצִיעַ, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ קוֹל חָזָק וּמַעֲלֶה בַּשִּׁיר, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מִבִּרְאֵית הָעוֹלָמוֹת. הַמְּפַרֵשׁ מְצַיֵּן גַּם שֶׁיֵשׁ סְפָרִים הַמְּקַיְּמִים כְּתוּבָה זוֹ כְּמִלָּה אַחֶרֶת, וְזֶה מְבִיא אֶת הַמַּשְׁמָעוּת לְמִמְדָּה שֶׁל מַעֲמָד וּמְשִׁירוּת.
רד״ק על דברי הימים א׳ 15:22:1 ↗