דוד התייעץ עם שרי אלפי ומרכבות בכל אחד מהמנהיגים.
וַיִּוָּעַ֣ץ דָּוִ֗יד עִם־שָׂרֵ֧י הָאֲלָפִ֛ים וְהַמֵּא֖וֹת לְכָל־נָגִֽיד׃דברי הימים א׳ · פרק יג׳
הבאת ארון האלוהים ומות עוזה
ההתייעצות להבאת הארון, העלייה מקרית יעריים וסיפורו של עוזה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
דברי הימים א׳ יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ההתייעצות להבאת הארון
דוד אמר לכל עם ישראל: אם זה טוב בעיניכם ומגיע מהשם אלוהינו, שנצא ונלחם באחינו שנותרו בכל ארצות ישראל, ושהכהנים והלוויים בערים שבהן הם גרים יתאספו אלינו.
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לְכֹ֣ל ׀ קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־עֲלֵיכֶ֨ם ט֜וֹב וּמִן־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ נִפְרְצָה֙ נִשְׁלְחָ֞ה עַל־אַחֵ֣ינוּ הַנִּשְׁאָרִ֗ים בְּכֹל֙ אַרְצ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל וְעִמָּהֶ֛ם הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַלְוִיִּ֖ם בְּעָרֵ֣י מִגְרְשֵׁיהֶ֑ם וְיִקָּבְצ֖וּ אֵלֵֽינוּ׃ונחזיר אלינו את ארון אלוהינו, כי בימי שאול לא חיפשנו אותו.
וְנָסֵ֛בָּה אֶת־אֲר֥וֹן אֱלֹהֵ֖ינוּ אֵלֵ֑ינוּ כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ בִּימֵ֥י שָׁאֽוּל׃כל העם אמר שצריך לעשות כך, כי זה נראה נכון בעיני כל האנשים.
וַיֹּאמְר֥וּ כָֽל־הַקָּהָ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֑ן כִּֽי־יָשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֥י כָל־הָעָֽם׃הַעֲלַת הָאָרוֹן מִקִּרְיַת יְעָרִים
דָּוִד הַקְהִיל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מֵשִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבֹא חֲמָת, כְּדֵי לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים.
וַיַּקְהֵ֤ל דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־שִׁיח֥וֹר מִצְרַ֖יִם וְעַד־לְב֣וֹא חֲמָ֑ת לְהָבִיא֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים מִקִּרְיַ֖ת יְעָרִֽים׃דָּוִד וְכָל יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּשִׂמְחָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים שֶׁל יְהוּדָה, כְּדֵי לְהָעֲלוֹת מִשָּׁם אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֲרוֹן הַכְּרוּבִים שֶׁשִּׁמְנוֹ הַקְּרוֹא הַשֵּׁם.
וַיַּ֨עַל דָּוִ֤יד וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ בַּעֲלָ֔תָה אֶל־קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵת֩ אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֧ים ׀ יְהוָ֛ה יוֹשֵׁ֥ב הַכְּרוּבִ֖ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שֵֽׁם׃הֵם הָשָׂמוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב, וּזְרָעָתוֹ עֻזָּה וְאַחְיָה נָהֲגוּ בָּעֲגָלָה.
וַיַּרְכִּ֜יבוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עַל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה מִבֵּ֖ית אֲבִינָדָ֑ב וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֔וֹ נֹהֲגִ֖ים בָּעֲגָלָֽה׃דָּוִד וְכָל יִשְׂרָאֵל חָגְגוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל כֹּחַ, עִם שִׁירִים, כִּנּוֹרוֹת, נְבָלִים, תּוּפִּים, מְצִלְתַּיִם וְחֲצֹצְרוֹת.
וְדָוִ֣יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַׂחֲקִ֛ים לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִ֖ים בְּכָל־עֹ֑ז וּבְשִׁירִ֤ים וּבְכִנֹּרוֹת֙ וּבִנְבָלִ֣ים וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְצִלְתַּ֖יִם וּבַחֲצֹצְרֽוֹת׃מות עוזה בגלל נגיעה בארון
הם הגיעו עד גורן כידון, ועוזה הושיט את ידו כדי להחזיק את ארון הברית כי הפרות מעדו.
וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן כִּידֹ֑ן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶת־יָד֗וֹ לֶאֱחֹז֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃הַשֵּׁם כָּעַס עַל עוּזָּה והכה אותו בגלל שהושיט את ידו אל ארון הברית, והוא מת שם לפני אלוהים.
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔א וַיַּכֵּ֕הוּ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ עַל־הָאָר֑וֹן וַיָּ֥מָת שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃דוד כעס כי הַשֵּׁם עשה פריצת מים (הפרצה) בעוזה, והוא קרא למקום הזה פץ-עוזה עד היום הזה.
וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔יד כִּֽי־פָרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑א וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔א עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃על המילים
המילה פֶּרֶץ משמשת כאן גם כשם המקום וגם לתיאור האירוע המפתיע.
דוד פחד מאלוהים באותו יום ואמר: "איך אבוא איתי את ארון אלוהים?"
וַיִּירָ֤א דָוִיד֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר הֵ֚יךְ אָבִ֣יא אֵלַ֔י אֵ֖ת אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃ארון האלוהים בבית עובד אדום
דוד לא העביר את הארון אליו לעיר דוד, אלא הפנה אותו אל בית עובד אדום הגתי.
וְלֹֽא־הֵסִ֨יר דָּוִ֧יד אֶת־הָאָר֛וֹן אֵלָ֖יו אֶל־עִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּטֵּ֕הוּ אֶל־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם הַגִּתִּֽי׃ארון האלוהים נשאר בבית עובד אדום בביתו במשך שלושה חודשים, והשם בירך את בית עובד אדום ואת כל מה שהיה לו.
וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים עִם־בֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם בְּבֵית֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ההתייעצות להבאת הארון
וַיִּוָּעַ֣ץ דָּוִ֗יד עִם־שָׂרֵ֧י הָאֲלָפִ֛ים וְהַמֵּא֖וֹת לְכָל־נָגִֽיד׃
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לְכֹ֣ל ׀ קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־עֲלֵיכֶ֨ם ט֜וֹב וּמִן־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ נִפְרְצָה֙ נִשְׁלְחָ֞ה עַל־אַחֵ֣ינוּ הַנִּשְׁאָרִ֗ים בְּכֹל֙ אַרְצ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל וְעִמָּהֶ֛ם הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַלְוִיִּ֖ם בְּעָרֵ֣י מִגְרְשֵׁיהֶ֑ם וְיִקָּבְצ֖וּ אֵלֵֽינוּ׃
וְנָסֵ֛בָּה אֶת־אֲר֥וֹן אֱלֹהֵ֖ינוּ אֵלֵ֑ינוּ כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ בִּימֵ֥י שָׁאֽוּל׃
וַיֹּאמְר֥וּ כָֽל־הַקָּהָ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֑ן כִּֽי־יָשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֥י כָל־הָעָֽם׃
הַעֲלַת הָאָרוֹן מִקִּרְיַת יְעָרִים
וַיַּקְהֵ֤ל דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־שִׁיח֥וֹר מִצְרַ֖יִם וְעַד־לְב֣וֹא חֲמָ֑ת לְהָבִיא֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים מִקִּרְיַ֖ת יְעָרִֽים׃
וַיַּ֨עַל דָּוִ֤יד וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ בַּעֲלָ֔תָה אֶל־קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵת֩ אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֧ים ׀ יְהוָ֛ה יוֹשֵׁ֥ב הַכְּרוּבִ֖ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שֵֽׁם׃
וַיַּרְכִּ֜יבוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עַל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה מִבֵּ֖ית אֲבִינָדָ֑ב וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֔וֹ נֹהֲגִ֖ים בָּעֲגָלָֽה׃
וְדָוִ֣יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַׂחֲקִ֛ים לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִ֖ים בְּכָל־עֹ֑ז וּבְשִׁירִ֤ים וּבְכִנֹּרוֹת֙ וּבִנְבָלִ֣ים וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְצִלְתַּ֖יִם וּבַחֲצֹצְרֽוֹת׃
מות עוזה בגלל נגיעה בארון
וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן כִּידֹ֑ן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶת־יָד֗וֹ לֶאֱחֹז֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔א וַיַּכֵּ֕הוּ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ עַל־הָאָר֑וֹן וַיָּ֥מָת שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔יד כִּֽי־פָרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑א וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔א עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וַיִּירָ֤א דָוִיד֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר הֵ֚יךְ אָבִ֣יא אֵלַ֔י אֵ֖ת אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃
ארון האלוהים בבית עובד אדום
וְלֹֽא־הֵסִ֨יר דָּוִ֧יד אֶת־הָאָר֛וֹן אֵלָ֖יו אֶל־עִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּטֵּ֕הוּ אֶל־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם הַגִּתִּֽי׃
וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים עִם־בֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם בְּבֵית֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
סיפור על הבאת ארון האלוהים מקריית יעריים ועל האירוע שהוביל למותו של עוזה.
ההתייעצות להבאת הארון
דוד מתייעץ עם מנהיגי הצבא ועם כל עם ישראל בנוגע למשימה להביא את ארון אלוהינו. הוא מציע לצאת למרדף אחרי האחים שנותרו בארצות ישראל כדי לאסוף גם את הכהנים והלוויים, ולהחזיר את הארון שזנחנו בימי שאול. כל העם מסכים ומקבל את ההצעה הזו.
הַעֲלַת הָאָרוֹן מִקִּרְיַת יְעָרִים
דָּוִד מַאַגֵּד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְמַסָּע אֶל קִרְיַת יְעָרִים כְּדֵי לְהַבִּיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. הָאָרוֹן הוּעֲלָה עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה בְּלִיווי דְּבִי הַמִּשְׁפָּחָה, וְכָל הָעָם חָגְגוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְמִשְׂרֵי כִּנּוֹר וְתֹף.
מות עוזה בגלל נגיעה בארון
הקטע מתאר את המפגש בגורן כידון, שם עוזה הושיט יד לארון הברית כדי למנוע נפילתו כשהפרות מעדו. בעקבות כך הכה אותו הַשֵּׁם ומת לפני אלוהים. האירוע גרם לדוד פחד גדול, והוא קרא למקום זה פץ-עוזה, וחש חשש להעלות את הארון לירושלים.
ארון האלוהים בבית עובד אדום
דוד לא העביר את ארון האלוהים לעיר דוד, אלא הניח אותו בביתו של עובד אדום הגתי. הארון שהה שם במשך שלושה חודשים, ובזמן הזה הברך השם את עובד אדום ואת כל רכושו.
הארון נשאר בביתו של עובד האדם בקריית יעריים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מַהוּ מֹורִיָּה?
״ד"א מוריה [אמר ר' יהושע בן לוי] מקום שהצדיקים מורין לפני הקב"ה והוא עושה, שנאמר (ויחלק) [ויחלקום] בגורלות (דה"א כד ה). אמר ר' שמואל בר״
בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה, הַמְּבוּא בְּתַנְחוּמָא בּוּבֶר, מְסֻרִים דַּרְכֵי פֵּרוּשׁ שׁוֹנוֹת לְמַשׂמָעַת הַמִּצְעַר מֹורִיָּה. רַבִּי יֵשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רוֹאֶה בּוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הַצַּדִּיקִים מַלְחִימִים לִפְנֵי הַשֵּׁם וְהוּא מְבַצֵּעַ אֶת דְּבָרָם, כְּמוֹ שֶׁהַגּוֹרָל קוֹבֵעַ אֶת הַחֶלְקִים. מִקּוֹר הַמִּדְרָשׁ, רַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן נַחְמָן מְפֵרֵשׁ אֶת הַמָּקוֹם כְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם מַנְחִית אֶת הָרְשָׁעִים לַגֵּיהִנּוּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל צֹאן הַיֹּרְדִים לַשְּׁאוֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְחַבֵּר אֶת הַמָּקוֹם לַמָּקוֹם הַמְּכוּוּן נֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. הַמִּדְרָשׁ מַצִּיג גַּם פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים עַל מַשְׁמָעוּת הַשֵּׁם מֹורִיָּה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּלַמָא מְקַשֵּׁר אוֹתוֹ לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אַבְרָהָם רָצָה לָלֶכֶת כְּשֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ מָקוֹם יָשָׁר וּקְשׁוּר, בְּלִי שֶׁיִּקְרָה לוֹ נִזּוֹק. רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בֶּן חַמָּא רוֹאֶה בּוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָעוֹלָם מְקַבֵּל אֶת הַמְּרוֹתָיו שֶׁל הָעוֹלָם. הַתַּמְעָה הַזוֹ מְצִיגָה מְסִבּוֹת וּמַשְׂמָעוֹת שׁוֹנוֹת לְמַשְׁמָעוּת הַמָּקוֹם, מִשְׁתַּנּוֹת לְפִי הַתְרַכִּים שֶׁל הַמַּדְרִישִׁים.
תנחומא בובר, וירא מ״ה:ב׳ ↗תשע ברכות ומידת הרחמים בראש השנה
״דבר אל בני ישראל לאמר (באחד לחודש השביעי) [בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש] (ויקרא כ"ג כ"ד): ילמדנו רבינו כמה״
בקטע זה מתוך פסיקתא רבתי, מובאים דברי חז"ל על משמעות יום ראש השנה. רבי יצחק מסביר מדוע אנו מתפללים תשע ברכות ביום זה, וקושר זאת לתשע הזכירות המופיעות בפרשת חנה. דרך דברי המדרש אנו לומדים על רצון ה' לדון את העולם בזכות ולא בחובה, כפי שרבי יהודה בר נחמן מצטט את ריש לקיש, המדגיש שהקב"ה חפץ לזכות את בריותיו גם כשנראה שהוא מנצח על ידי השמדת הרשעים. הפרשה מפרטת כי בראש השנה ה' דן את הבריות, וזהו זמן שבו אנו קוראים בשופרות כדי להזכיר לו את עקידת יצחק ולזכות את הכל. ר' תנחומא בר אבא מדגיש שהעולם יכול לעמוד בדין רק בזכות מידת הרחמים של ה'. לפי רבי חנינא, לולא רחמים אלו, לא היה העולם נוצר מלכתחילה, שכן בראת העולם תוך התבוננות במעשי הרשעים.
פסיקתא רבתי מ׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הגבולות של דוד המלך
״מן שיחור מצרים ועד לבא חמת. דוגמא מלבוא חמת עד נחל מצרים:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הַגְּבוּלוֹת הַגְּדּוֹלִים שֶׁנִּמְצָאוּ תַּחַת שִׁלְטוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד. הַטֶּקְסְט מַרְכִּיז אֶת הַמֶּרְחָק הַגֶּאעִים שֶׁמָּלַךְ, מֵעַד לַגְּבוּל הַמִּצְרִי וְעַד לְבָאוּ חַמַּת. רַשִּׁי מַסְבִּיר בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק כִּי הַגְּבוּל הַמְּדֻיָּק שֶׁמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַט בּוֹ הוּא מֵעַד לְנַחַל מִצְרַיִם וְעַד לְבָאוּ חַמַּת. הַמּוֹרֶה מַצִּיעַ אֶת הַגְּבוּל הַזֶּה כְּדֻגְמָה לַמֶּרְחָק הַמְּדֻיָּק שֶׁנִּמְצָא בַּמֶּלֶךְ.
רש״י על דברי הימים א׳ 13:5:1 ↗מְקוֹם מְנוּחַ וּמְקוֹם מוּת
״וימת שם לפני אלהים. לפני ארון אלהים (בשמואל ב ו׳:ז׳) כתיב וימת שם עם ארון האלהים:״
הַפֶּסַק מְתַקְפֵּט עַל מְנוּחָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁמֵּת לְפָנֵי אֱלֹהִים. הַטֶּקְסְט מַצִּיג אֶת הַקִּידּוּשׁ שֶׁל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נֶעֶשְׂתָה הַמִּפְגָּשׁ עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁמֻּצָּג בְּשִׁמְעוּאֵל בְּ. רַשִׁ"י מְסַבֵּר עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה כְּבָר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמָּוֶת הַקָּרָה לְפָנֵי הָאָרוֹן. הוּא מְקַרְבֵּט אֶת הַכְּתִיבָה בַּדְּבָרִים הַמִּתְכַלְכְּלִים בַּמְּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה הָאָרוֹן.
רש״י על דברי הימים א׳ 13:10:2 ↗הסכמת העם וההנהגה
״כי ישר הדבר בעיני כל העם. פעל עבר, כי הוא חציו פת"ח:״
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְבַקֵּשׁ לְהַעֲלֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים לְיְרוּשָׁלַם. הַדָּבָר הָיָה מְקֻבָּל וְטָבוּחַ בְּעֵינֵי כָּל הָעָם, כְּאִטֵּר לְהַצְנָחַת הַהֶחְלֵטָה הַמְּלָכִית בְּהַסְכָּמָה רְחָבָה. רַדַּ"ק בְּפִרְשָׁתוֹ מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים "כִּי יָשָׁר הַדָּבָר" וְטוֹעֵן שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָיָה נָכוֹן וּמְקוּבָל עַל כָּל הָעָם. הוּא מַצְהִיר שֶׁהַמִּלָּה "יָשָׁר" בַּמָּקוֹם הַזֶּה מְסֻמֶּכֶת עַל מִשְׁקָל הַפְּעֻלּוּת הַמְּקוּבֶלֶת, וְזֶהוּ הַסְּבָרָה אַחַת שֶׁלּוֹ לַמִּלָּה הַנִּמְצֵאת בַּתּוֹרָה.
רד״ק על דברי הימים א׳ 13:4:1 ↗הטעות של דוד בהבאת הארון
״על אשר שלח ידו על הארון. והוא לא היה לוי. ובזה שגה דוד; כי על ידי לוים היה לו להביאו ולא בעגלה, כמו שכתו' "ולבני״
הפסוק מתאר כיצד דוד שלח את ידו על הארון והחזיק אותו. הרד"ק מסביר שדוד טעה בדרך שבה הוחזר הארון. לפי הכתוב, הלוים הם אלו שצריכים לשאת את הארון על כתפיהם ולא בעגלה. דוד חשב שמאחר שהמשכן כבר לא נמצא במדבר, ניתן להשתמש בעגלה כפי שהיה נהוג בעבר. הרד"ק מציין שדוד חשב שאין חטא בשימוש בעגלה בזמן שאין משכן. עם זאת, הוא טועה כי מצוות נשיאת הארון על הכתף היא קבועה. בנוסף, העגלה הגיעה משדה פלשתים, דבר שהוסיף לטעות. הרד"ק מפרש את המקרא ומראה שהחובה לשאת את הארון על הכתף היא חלק מעבודת הקודש של הלוים.
רד״ק על דברי הימים א׳ 13:10:1 ↗