כָּךְ הִרְאִיתִי אֲדֹנָי הַשֵּׁם, וְהִנֵּה סְלָה מְלֵאָה בִּפְרִי קַיִץ.
כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ׃עמוס · פרק ח׳
חֲזוֹן הַסְּלָה הַמְּלֵאָה, הָרֶעָב לַדָּבָר וְהַמִּשְׁפָּט
עָמוֹס מַתְרֵעַ עַל הַסְּעָרָה הַבָּאָה, עַל הַחֶרְפָּה שֶׁל הַכֶּבֶס וְעַל הַצָּמָא לַדְּבָרִים שֶׁל הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
עמוס ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חֲזוֹן הַסְּלָה הַמְּלֵאָה
וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רוֹאֶה, עָמוֹס? וַאֲנִי עָנִיתִי: סְלָה מְלֵאָה בִּפְרִי קַיִץ. וַיֹּאמֶר הַשֵּׁם אֵלַי: הַקֵּץ בָּא עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אֲבוֹא עוֹד לְעִבְרָתוֹ.
וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃וְהֵילִילוּ שִׁירִים בַּהֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם הַשֵּׁם. הַפֶּגֶר יִהְיֶה רַב בְּכָל הַמָּקוֹם, וְהוּא יִשְׁלִיךְ לְמַטָּה.
וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃ (פ)שִׁמְעוּ אֶת זֹאת, הַמְּחַפְּשִׂים עֹשֶׁק וּמְשַׁבְּטִים אֶת עַנְוֵי הָאָרֶץ.
שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית ענוי־[עֲנִיֵּי־] אָֽרֶץ׃התועלת המרמה והעונש הקרב
הם אומרים: מתי יחלוף החודש וכבר לא יהיה שבר, ומתי יחלוף השבת וכבר תיפתח המכולת, כדי להקטין את האפרור ולהגדיל את המשקל, ולעוות את מאזני המרמה.
לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה׃כדי לקנות בעזרת כסף עניים ובוטים אפילו בשביל זוג נעליים, ולשבור את העני בגלל קניית שבר.
לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר׃הַשֵּׁם נשבע בגאון יעקב, שאם אשכח לעולם את כל מעשיהם.
נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם׃הארץ תרעד בגלל זה, וכל יושביה יתאבלו; היא תעלה ותתנועע ותשקע כמו המכולת במצרים.
הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה [וְנִשְׁקְעָ֖ה] כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃ (ס)על המילים
המילה 'בַּר' בטקסט המקור יכולה להתפרש כחלק ממכלת או כקנה, ההקשר מתייחס למדידות שגויות.
הַרָעָב לַדָּבָר
כָּךְ יֶהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא, כֹּחַ הַשֵּׁם אֲדֹנָי, שֶׁאֶגְעַן אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּצהָרַיִם וְאֶחְשַׁךְ אֶת הָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃וְאֶהְפֹּךְ אֶת חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְאֶת כָּל שִׁירֵיכֶם לְיַגְעֵן, אֶעֱלֶה שַׂק עַל כָּל הַכֹּתְפַיִם וְקַרְחָה עַל כָּל הָרֹאשׁ, וְאֶהְיֶה כְּאֵבֶל שֶׁל יָחִיד, וְסוֹפוֹ יִהְיֶה כְּיוֹם מָר.
וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ קָרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר׃הִנֵּה בָּאִים יָמִים, אומר הַשֵּׁם אֲדֹנָי, שֶׁאֶשְׁלַח רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶת וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם.
הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃וְיִשּׁוטְטוּ מַיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח לְחַפֵּשׂ אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם, וְלֹא יִמְצְאוּ.
וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשֽׁוֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃צמא ומשפט
ביום הזה הנערות היפות והבחורים יסבלו מאוד מעצב ומצמא.
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃אלו שנשבעים באשמת שומרון ואומרים: "חי אלוהיך, אשפט כמו דרך באר שבע" - הם יפלו ולא יקומו יותר.
הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָפְל֖וּ וְלֹא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חֲזוֹן הַסְּלָה הַמְּלֵאָה
כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ׃
וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃
וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃ (פ)
שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית ענוי־[עֲנִיֵּי־] אָֽרֶץ׃
התועלת המרמה והעונש הקרב
לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר׃
נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם׃
הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה [וְנִשְׁקְעָ֖ה] כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃ (ס)
הַרָעָב לַדָּבָר
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃
וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ קָרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר׃
הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃
וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשֽׁוֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃
צמא ומשפט
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃
הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָפְל֖וּ וְלֹא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנְּבִיאָה עָמוֹס רוֹאֶה חֲזוֹנוֹת הַמְּסַדְּרִים אֶת הָעֲבוּרָה הַקְּרֵבָה עַל יַד הַשֵּׁם.
חֲזוֹן הַסְּלָה הַמְּלֵאָה
הַנָּבִיא עָמוֹס רוֹאֶה חָזוֹן שֶׁל סְלָה מְלֵאָה בִּפְרִי קַיִץ, הַמְּסַמֶּל אֶת הַקֵּץ הַבָּא עַל יִשְׂרָאֵל. הַפְּסֻקִּים מְתֶאֶרֶת אֶת הַשִּׁבְרוֹן הַחַלָּשׁ וְאֶת הַתַּקְלָה הַמּוּסָרִית שֶׁל הָעֹשְׁקָנִים הַמְנַצְלִים אֶת הֶעָנִי.
התועלת המרמה והעונש הקרב
הפסוקים מתארים אנשים הממתינים לסיום החגים כדי לחזור לרמות מסחרית, תוך ניצול עניים ושימוש במאזנים כוזבים. על מעשים אלו, הַשֵּׁם נשבע שלא ישכח את עוולה, ומתאר רעידת ארץ והתמוטטות כקריסת מכולת במצרים.
הַרָעָב לַדָּבָר
הַנָּבִיא אָמוֹס מַתְכַּנֶּה מַהֲלָךְ שֶׁל חֲשֵׁכָה וְאֵבֶל בְּיוֹם הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מַתְכַּנֶּה רָעָב מְסֻמָּם בָּאָרֶץ, שֶׁאֵינוֹ מַתְמִיר בְּמַזּוֹן אֶלָּא בְּחֶסְרוֹן הַיְּכֹלֶת וְהָרָצוֹן לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם, עַד כְּדֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים יְשׁוֹטְטוּ בְּכָל הָעוֹלָם וְלֹא יִמְצְאוּ אֶת הַדָּבָר.
צמא ומשפט
הפסוקים מתארים תקופה של סבל קשה, שבה גם הצעירים והיפים ביותר יסבלו מצמא ועצבות. בנוסף, נאמר על אלו הנשבעים בשם אלוהים בדרכים שקע במעשה רע, שהם יחרבו ולא יוכלו לקום מחדש.
הַפֶּסַק מְתַאֵר אֶת הַחֲשָׁכָה הָרוּחָנִית וְאֶת הַעֲנֻשׁ הַקָּרֵב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
זמני החיוב בנדר
״עַד הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ, עַד שֶׁיַתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכַּלּוֹת. עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. עַד הַקָּצִיר, עַד שֶׁיַּתְחִיל הָעָם לִקְצֹר, קְצִיר חִטִּין אֲבָל״
המשנה במסכת נדרים מסבירה כיצד קובעים את תוקף הנדר לפי עונות השנה וסדרי הטבע. החיוב בנדר נמשך עד לשינוי משמעותי בטבע או בלוח הזמנים החקלאי, כגון כניסת הקיץ, קצירת החיטים או קיפול המקצועות. כל פרט בתהליך הטבע קובע מתי התקופה של הנדר מסתיימת. ההסבר בטקסט מראה שהתוקף של הנדר תלוי במיקום הגידול ובסוג הקציר. אם הנדר נועד למקום מסוים בהר או בבקעה, התקופה תלויה במה שקורה באותו מקום ספציפי. הגישה בפרשת המשנה מתמקדת בדיוק הזמנים כדי למנוע אי-בהירות בביצוע הנדרים.
משנה נדרים ח׳:ד׳ ↗הפיכת החגים לאבל: משמעות המספר שבעה
״מְנַיִין לָאֵבֶל מִן הַתּוֹרָה שִׁבְעָה. וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. וּלְמֵידִין דָּבָר קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא שָׁמַע לָהּ מִן״
בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר מוֹעֵד קָטָן, דּוֹרְשִׁים אֶת הַפּסוּק "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל". הַמְפַרְשִׁים כְּמוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְקַשְׁרִים אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁבַּתּוֹרָה לַמַּצָּב שֶׁנִּתְּנוּ בָּעֵת הַזֹּאת. כְּשֶׁם שֶׁהַשֵּׁם שָׁמַר עַל הָעוֹלָם שִׁבְעָה יָמִים בִּימֵי הַמַּבּוּל, כָּךְ עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל אֲחֵינוּ שִׁבְעָה. הַתַּלְמוּד מְבִיא מַעֲלוֹת וְגוֹרָאוֹת שׁוֹנוֹת בְּמַשְׁמָעוּת הַמִּסְפָּר שִׁבְעָה. יֵשׁ הַמְבִיאַים מִמְצוֹאוֹת שֶׁבָּעֵת הָאֵבֶל הַשִּׁבְעָה הָיוּ כְּמוֹ הַסְגֵּרָה אוֹ הֶחְלֵטָה, וְיֵשׁ הַמְדַבְּרִים עַל אֲפִילוּ אֵבֶל שֶׁל יוֹמַיִם אוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַמְפַרְשִׁים בַּתַּלְמוּד מְנַסִּים לְהַסְבִּיר אֵיךְ הַמִּסְפָּר שִׁבְעָה מְבַטֵּל אֶת הַחַג הַשְּׁמֵחַ וְהוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְזְכַר בְּכִיָּה וְאֵבֶל.
תלמוד ירושלמי מועד קטן ג׳:ה׳:י״ד ↗בעקבות המפרשים
חזון הסיום והעונש
״רב הפגר. סגי פגרי קטולין:״
בספר עמוס, הנביא רואה חזון של ארבעת העונות, שמסמל את סוף הימים. הַשֵּׁם מראה לעמוס שכל מה שקרה בעבר יקרה שוב, וזה סימן לסיום תקופה. ביום הזה, השבט יהיה מלא בצרות שאי אפשר לברוח מהן. הנביא מתאר רגעים קשים שבהם אנשים יתאבלו על אובדן דברים יקרים להם. רש"י מפרש על הפסוקים הללו שסוף הימים יהיה קטלני וקשה מאוד. לפי פירושו, המילה "פגרי" מציינת שהמוות יהיה נפוץ וקשה. הפירוש מתרכז בעוצמת העונש ובחומרת המצב שהנביא מתאר בחזון.
רש״י על עמוס 8:3:2 ↗הַצְּעָקָה בְּעֵת הָאֲבֵלָה
״כאבל יחיד. כאב שמתאבל על בן יחיד:״
בַּחֲזוֹן הַנְּבִיאָא עָמוס, הַשֵּׁם מַרְאֶה לָעָם סְלָא שֶׁל פְּרִיחָה אַחַת וּשְׁנַאת עֲנָבִים, מַסְתִּיכִים אֶת הַמְּרִירוּת שֶׁל הַעֲצָב. הַנְּבִיאָא מְתַקְצֵר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַשְּׁקִיעָה הַמְּפַרֶקֶת אֶת הַיּוֹם וְהַחֹשֶׁךְ מַתְחִיל לֶאֱחֹז. הַחֲזוֹן מְתָאֵר אֵיךְ הַשִּׂמְחָה הַנּוֹרְמָלִית בְּחַגִּים תַּהְיֶה הֶבֶל, כְּשֶׁהַנְּבִיאָא מְתַקֵּן אֶת הַמְּצִיאוּת הַמְּפֹרֶקֶת. רַשִּׁי מְסַבֵּר אֶת הַדְּמוּי הַכְּבֵד שֶׁל הַצְּעָקָה בַּחַג הַזֶּה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַצְּעָקָה הַמְּתֻאָרֶת בַּפֶּסוּק הַעֲשִׁיר הִיא כְּמוֹ הָאֵבֶל שֶׁל אדם שֶׁמְּאַבֵּד אֶת בְּנוֹ הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ. הַתְּעוּפָה הַמְּפֹרֶקֶת בַּחֲגוֹג הַשִּׂמְחָה הַופֶּכֶת לְהַרְגָשָׁה שֶׁל אֲבֵל כְּבָר שֶׁל אֶחָד יָחִיד.
רש״י על עמוס 8:10:3 ↗קול הצרחה ביום הדין
״והילילו, רב הפגר - החללים.״
בספר עמוס, הנביא מציג חזון של סוף מגיע. הוא מתאר איך הצעקות המרה של קשיים ימלאו את המקום. הצעקות הללו יגיעו לרגע שבו האנשים לא יוכלו לשאת את הכאב של השבר והאובדן. הנביא מזהיר מפני יום שבו הכל יתמוטט. הפירוש של אבן עזרא על הפסוק השלישי מסביר שהמילה "הילילו" מתייחסת לחללים או לצלילים המהדהדים של הצרחה. לפי גישה זו, מדובר בקולות של כאב עמוק שמהדהדים בכל עבר. החזון מזהיר מפני קריסת הסדר הקיים ועצמת הכאב שבתקופת המשפט.
אבן עזרא על עמוס 8:3:1 ↗סוף המרות
״ואחריתה כיום מר - שלא נראה כמוהו.״
בספר עמוס, הנביא מראה חזון של ארבעת סלי קציר של פירות קיץ. החזון הזה מתווה את סופיות המשפט על עם ישראל. הנביא מתאר איך הרעב והצמא יגיעו, ואיך השמחה בחגים תהפוך לאבל עמוק וקשה. זהו תיאור של תקופה שבה הכל נגמר ואין מנוח. בפסוק עשירי, הנביא מדבר על כך שהשמחה בחגי ישראל תהפוך לאבל. אבן עזרא מסביר על הביטוי "ואחריתה כיום מר", וכותב שהכוונה היא למשהו שלא נראה כמוהו מרוב מרירות. הפירוש שלו מתמקד בעוצמת הסוף הבלתי נתפס, אך חשוב לזכור שיש פרשנים אחרים שעשויים לפרש את עוצמת המרה בדרכים שונות.
אבן עזרא על עמוס 8:10:2 ↗