הוֹי הַבְּלֵימִים בְּצִיּוֹן וְהַבּוֹטְחִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הַמְּהַבְּלִים אֶת רֵאשִׁית הָעַמִּים, שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.
ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃עמוס · פרק ו׳
הצדקה החסרה בציון ובשומרון והעונש על הביטחון המופרח
הנביא עמוס מוכיח את האנשים החיים בביטחון עצמי כוזב, המתענגים על עושר ונוחות בזמן שהחברה קורסת מבפנים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
עמוס ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַצַּדְקָה הַחֲסֵרָה בְּצִיּוֹן וּבְשׁוֹמְרוֹן
עִבְרוּ כְמוֹ נְהָר וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם, אֶל חֲמַת רַבָּה, וְרִדְמוּ אֶל גַּת פְּלִשְׁתִּים; הַאִם הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה טוֹבוֹת יוֹתֵר מִכֶּם, אִם גְּבוּלָן רָחָב יוֹתֵר מִגְּבוּלְכֶם?
עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם׃הַמְּצַפִּים לְיוֹם רָע, וְהֵבֵאתֶם אֶת הַשְּׁבִיָּה שֶׁל חָמַת.
הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס׃הַשּׁוֹכְבִים עַל מִטּוֹת פֶּשְׁטָן וְנָעִים עַל עַרְשׂוֹתֵיהֶם, וְאוֹכְלִים בְּבָשָׂר כְּבָשִׂים וּבְקָרוֹת מִתּוֹךְ הַמַּרְבֵּק.
הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק׃העונש על הבטחה לכיף וזלזול בחורבן
הם מנגנים על הנבל כמו דוד, ומתכננים לעצמם כלי שיר.
הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר׃הם שותים מהמזיגות של היין ומשים על עצמם את הטוב ביותר של השמנים, אבל הם לא מתצערים על החורבן של יוסף.
הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽףלכן, עכשיו הם יהיו ראשের המובלים בגלות, והעשירים והמתעטפים בבגד יתרחקו.
לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים׃ (פ)השם אמר: אני נשבע בנפשי, אמר אדון הצבאות, שכל הגאווה של יעקב וכל הארמונות שלו מעוררים בי סלידה, ואני אמסור עיר עם כל תוכנה.
נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃הַחֶרְבּוֹן עַל הַבָּתִים הַגְּדוֹלִים
וְהָיָה, אִםְ יִשָּׁאֲרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד, הֵם יָמוּתוּ.
וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ׃הַדּוֹד וְהַמְסַרֵּף שֶׁלּוֹ יִקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מֵהַבַּיִת, וְיֹאמַר לְמִי שֶׁנִּצָּב בְּצִדֵּי הַבַּיִת וְעוֹד עִמְּךָ: "לֹא צָרִיךְ", וְיֹאמַר בַּעֲצָרָה: "הַס!
וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֮ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃על המילים
הַמְסַרֵּף הִוא אֲמִירָה עַל מַעֲשֵׂה הַבְּרִיָה הַמְטַהֲרָה אֶת הַגֶּפֶן.
כִּי הִנֵּה הַשֵּׁם מְצַוֶּה, וְהוּא יַכֶּה אֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל בִּרְסִיסִים, וְאֶת הַבַּיִת הַקָּטָן בִּקְעִים.
כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃הַאִם סוּסִים יָרוּצוּ עַל הַסֶּלַע כְּמוֹ שֶׁחֹרְשִׁים בַּבְּקָרִים? כִּי הָפַכְתֶּם אֶת הַמִּשְׁפָּט לְרֹאשׁ וְאֶת פְּרִי הַצֶּדֶק לְקִלְלָה.
הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה׃הביטחון המופרח בנצחון
השמחים בלי שום דבר, אומרים: לא בגלל הכוח שלנו הצלחנו להשיג קרניים וניצחון.
הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם׃כי הנה, אני ה', אלוהי צבאות, מעלה על בית ישראל עם עם שידכא אתכם מבור חמת ועד נחל הערבה.
כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַצַּדְקָה הַחֲסֵרָה בְּצִיּוֹן וּבְשׁוֹמְרוֹן
ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם׃
הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס׃
הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק׃
העונש על הבטחה לכיף וזלזול בחורבן
הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר׃
הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף
לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים׃ (פ)
נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃
הַחֶרְבּוֹן עַל הַבָּתִים הַגְּדוֹלִים
וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ׃
וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֮ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃
הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה׃
הביטחון המופרח בנצחון
הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם׃
כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את מצב הביטחון המדומה של השבטים המובילים ואת התוצאה העתידית של התנהגותם.
הַצַּדְקָה הַחֲסֵרָה בְּצִיּוֹן וּבְשׁוֹמְרוֹן
הנביא עמוס מוכיח את הנהגת ישראל, המתבטאת בביטחון עצמי כוזב וברווחה מופרזת. הוא קורא לעמים אחרים לבדוק את מצבם מול חורבן הבתים הבטוחים בציון ושומרון, ומציין את התענוג המוגזם של העשירים שמתעלמים מיום הרע ומחוסר הצדק.
העונש על הבטחה לכיף וזלזול בחורבן
הפסוקים מתארים אנשים העוסקים בהנאות ובילויים מופרזים, תוך התעלמות מהחורבן המתרחש בבית יוסף. בגלל אלו, הם יחוו גלות וביטול מעמדם. אדון הצבאות נשבע שסולד מגאווה זו ומהארמונות המפוארים, ומתכנן להחריב עיר שלמה.
הַחֶרְבּוֹן עַל הַבָּתִים הַגְּדוֹלִים
הַנָּבִיא אַמּוֹס מַזְהִיר עַל הַחֶרְבּוֹן הַבָּא עַל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. הַמִּשְׁפָּט יַחֲרֹב אֶת הַבָּתִים וְיַהֲרֹס אֶת הַמָּעוֹן, כִּי הַמְּשַׁלְחִים הָפְכוּ אֶת הַצֶּדֶק לְקִלְלָה וְאֶת הַמִּשְׁפָּט לְעָוֶל.
הביטחון המופרח בנצחון
הפסוקים מתארים אנשים שמרגישים בטוחים מדי וסבורים שהניצחונות שלהם הם בזכות כוחם האישי. בתגובה, ה' מטיח בהם את הנבואה על בואו של עם זר שיכבש את שטח בית ישראל, החל מבור חמת ועד נחל הערבה.
הפסוקים מסיימים באזהרה מפני חורבן בלתי נמנע שייבוא על ערי ישראל בשל גאוותם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשַּׁלְשֶׁל שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַשְּׁקֵטָה
״דָּבָר אַחֵר, וְהוּא יַשְׁקִט, נָתַן שַׁלְוָה לַעֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים, מִי בָּא וְחִיְּבָן. מַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם (עמוס ו, א): הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין,״
הַנָּבִיא עָמוֹס מַצִּיעַ בְּמַצְבָּע כָּבֵד כְּבָר אֶל אֵלֶּה הַחַיִּים בְּשַׁלְוָה כְּזֶה. הוּא פּוֹנֶה אֶל הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְאֶל הַבּוֹטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן, אֶל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְקוֹרֵא לָהֶם לִתְבּוֹנָה. הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהֶם, הַמְּחַפְּשִׂים הֶבְלֵי כֹּחוֹשׁ וּמִתְבּוֹדְדִים בְּעֹשֶׁן הַמַּעֲשִׂים הַדַּרְשִׁיִּים, הֵם רֶגַע שֶׁל תַּעֲנוּג שֶׁיִּסְתַּיֵּם בְּאֵסֶר. הַמִּקְרָא מְתָאֵר אֶת הַמּוֹפֵת הַקַּרְתִּית שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַזֹּאת. הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּדְמִים חֲכָמִים, עֲשִׁירִים אוֹ גִּבֹּרִים, יִגָּלוּ כְּשֶׁיָּבוֹא בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַנָּבִיא מַצִּיעַ תְּמוּנָה שֶׁל מַלְכּוֹת וּמְלָכִים רְחוֹקִים שֶׁנִּדְמִים בְּעַצְמָם, אֲבָל הַמְּצִיאוּת תִּתְגַּלֶּה בְּאֶמֶת. הַתְּמוּנָה הַמְּזֹרֶת שֶׁל הַמִּטּוֹת הַסְּרֻחוֹת וְהָאֲכִילָה הַמְּשֻׁבֶּרֶת שֶׁל הַצֹּאן מְבַטְּעִים אֶת הַשּׁוֹבֶר הַפְּנִימִי שֶׁל הַמּוֹלָכִים.
ויקרא רבה ה׳:ג׳ ↗הַבְּטִיחוֹן הַשָּׁגוּי וְהַסַּכָּנָה הַמִּשְׁתַּלֶּחֶת
״הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ו, א): הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וגו', זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג. (עמוס ו, א): וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן, אֵלּוּ״
בַּקְּטִיעַ זֶה מֵבִּקּוּרֵי הַחֲזַ"ל עַל עָמוֹס, מַתְחִילִים בְּזִיהוּי הַמְּשַׁבְּחִים אֶת עַצְמָם בְּצִיּוֹן וּשְׁמוֹרֶת, אֵלּוּ הַמִּתְבַּטְּחִים בְּבִטָּחוֹן שֶׁגָּבוֹהַּ מִדַּי בְּעַצְמָם. הַמּפרשים מְפַרְשִׁים אֶת הַבְּרִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּחֵלֶק גָּדוֹל וְטוֹב שֶׁנִּתַּן לָהֶם, אַךְ הַתַּצְפִּית הַנָּבִיא מְזַהִּיר עַל כְּדַאי וְחַמְדַּת הַמְּלָכִים וְהַעֲשִׁירִים שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַדָּבָר. הַמְּס näherת הַתּוֹכֶן מַדְגִּישָׁה שֶׁהַמִּשְׁמַעְתִּים שֶׁל הַמִּשְׁטָרִים הַנָּבִיִּים הֵם כְּבָר מַשְׁמָעִים אֶת הַסַּכָּנָה הַמֻּתְחֶכֶת. הַמְּחַפְּשִׂים לְהַרְחִיק אֶת הַיּוֹם הָרָע מִלֵּבָם, מְשַׁוִּים אֶת זֶה לְמַחְפְּשִׂים לְהַסְתִּיר אֶת הַגָּלוּת. הַקְּשָׁרָה זוֹ מְסַבֶּתֶת אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל כְּלוּם מֵהַמַּלְכִים וְהַעֲשִׁבִים הַנִּמְצָאִים בְּשַׁבְתָּה וּבְמַעֲשֵׂי חָמָס, כְּשֶׁהֵם מַתְעַסְקִים בְּהוֹדָעָה וּבְהוֹדָעָה בְּעַצְמָם וּבְמַלְכְחוּתָם, וּמַחְלִישִׁים אֶת הַמְּשׁוּרָה הָרוּחָנִית שֶׁל הַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
במדבר רבה י׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הביטחון הכוזב של עמוס
״מרבק. מקום כנוס העגלים ובלע"ז קופל"א:״
בפרק הזה מספר הנביא עמוס על קבוצת אנשים בבלית וביהודה שחיים בבטחה מוחלטת ומתעלמים מהסכנה. הם נהנים מהעושר ומהנוחות, יושבים בבתי עשבייה ונהנים מכל הטוב, אך חוסר המודעות שלהם למצב הלאומי והמוסרי הוא גורם לאסון. הנביא מתאר את אורח החיים המפואר שלהם כדי להדגיש את הפער בין התענוגות שלהם לבין הדין שעומד לבוא. הטקסט מציג תמונה של אדם שמרגיש בטוח בכיסאו בזמן שהסביבה שלו קורסת. לפי רש"י על פסוק ארבע, המקום שבו מתוארת הישיבה המפוארת (קופל"א) הוא מקום שבו נאספים העגלים, מה שממחיש את השפע והעשירות של אותם אנשים. רש"י מתמקד בפירוט הפיזי של המקום כדי להמחיש את רמת הפינוק והעושר שבהם הם נהנים.
רש״י על עמוס 6:4:3 ↗הביטחון המדומה של עמי ישראל
״רסיסים. שיהא מרוסס לבקיעות דקות:״
בספר עמוס, הנביא פונה אל אלו שחיים בראש שורת הנינוק והבטחה עצמית. הם מרגישים בטוחים מאוד בתוך העושר והנוחות שלהם, אבל עמוס מזהיר שהביטחון הזה הוא אשליה. הם נהנים מהמותרות של השפע, אך הם מתעלמים מהריסון המוסרי ומהצדק החברתי. הנביא מתאר מצב שבו הכל נראה יציב, אך בפועל הכל בדרך להרס. רש"י, בפירושו על הפסוק החלומי, מסביר שחלק מהחורבן יבוא בצורה של רסיסים, כלומר שברים קטנים ודקים שנובעים מההתפרקות המהירה של המבנים והחומות. הגישה כאן היא שהחורבן אינו רק אירוע גדול אחד, אלו שברים קטנים ורבים שמעידים על קריסה מוחלטת.
רש״י על עמוס 6:11:1 ↗הביטחון המנומס של אדם רגוע
״השוכבים, וסרוחים - מגזרת וסרח העודף והוא שם התואר, כמו עצומים כדרך מתפשטים כמו שמת"י.״
בפרק הזה מספר הנביא עמוס על קבוצת אנשים שמרגישים בטוחים מדי בעצמם. הם נהנים מחיים של נוחות גדולה, אוכלים ומקיימים משתה מפואר. הם שוכבים על מיטות רחבות ונהנים מכל הטוב שבעולם, אך חוסר המודעות שלהם לסבל של אחרים הוא המקור למצוקתם. הטקסט מתאר מצב של שפע יתר ופרישה מהמציאות. אבן עזרא מסביר על המילה "וסרוחים" שהיא מתארת מצב של עודף, כמו אדם שמתפשט או מתפרס ברווחה רבה. המפרש רואה כאן תיאור של אנשים שמתרחבים ומתפשטים בגלל העושר הרב שלהם, מה שמדגיש את התחושה שהם חיים בתוך נוחות מוגזמת.
אבן עזרא על עמוס 6:4:1 ↗הַצְוָּה הַמְּבַטֶּלֶת
״כי, מצוה - גוזר, כמו: כי הוא צוה ונבראו.״
בְּפֶרֶק הַשִּׁשִּׁי שֶׁל עָמוֹס, הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּתִקָּצָה הַמְּבַטֶּלֶת אֶת הַבִּטָּחוֹן הַשָּׁוּי שֶׁל הַמְּשׂוֹשִׂים בְּצִיּוֹן וּבְשַׁמְרוֹן. הַנָּבִיא מַתְרִיעַ נֶגֶד הַבִּטָּחוֹן הַשָּׁוּי שֶׁל אֵלֶּה, הַחוֹשֵׁב כְּבָר כְּדֶרֶךְ קְבוּעָה וְלֹא יִכְבַּשׁ אֶת הַמַּטָּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁבָּאוֹת עַל הָאָרֶץ. הַמִּפרֵשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁמָע הַמִּקְרָאִי שֶׁל הַמִּלָּה "מִצְוָה". הוּא מַסְבִּיר שֶׁכְּשֶׁהַתְּוֹכַת הַנָּבִיא אוֹמֶרֶת כִי הַמַּטָּר יַעֲבֹר, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַדָּבָר הוּא צָו שֶׁנִּכְסָף לְהִתְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא כְּתוֹךְ צִוָּה. אָז הַכַּוָּנָה הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמְּקוֹר הַנֶּעֱלֶה שֶׁל הַגּוֹזֵר אֶת הַגְּזֵרָה.
אבן עזרא על עמוס 6:11:1 ↗