שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאֲנִי מְבַכֶּה עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.
שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י נֹשֵׂ֧א עֲלֵיכֶ֛ם קִינָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃עמוס · פרק ה׳
קינת בית ישראל וקריאה לצדק
הנבואה על החורבן הקרב, הדין על העוול החברתי והקריאה למצוא את הַשֵּׁם דרך צדק ומשפט.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
עמוס ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קינת בית ישראל
נָפְלָה הַבַּת הַיְּצָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִיא לֹא תָקוּם עוֹד. הִיא נֶעֱזְבָה עַל הָאֲדָמָה שֶׁלָּהּ, וְאֵין שֶׁיָּקִים אוֹתָהּ.
נָֽפְלָה֙ לֹֽא־תוֹסִ֣יף ק֔וּם בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל נִטְּשָׁ֥ה עַל־אַדְמָתָ֖הּ אֵ֥ין מְקִימָֽהּ׃כִּי כָּךְ אָמַר אֲדֹנָי, הַשֵּׁם: הָעִיר שֶׁתֵּצֵא אֶלֶף, תַּשְׁאִיר מֵאָה; וְהָעִיר שֶׁתֵּצֵ אַתָּה מֵאָה, תַּשְׁאִיר עֶשֶׂר לְבֵית יִשְׂרָאֵל.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הָעִ֛יר הַיֹּצֵ֥את אֶ֖לֶף תַּשְׁאִ֣יר מֵאָ֑ה וְהַיּוֹצֵ֥את מֵאָ֛ה תַּשְׁאִ֥יר עֲשָׂרָ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)כִּי כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם לְבֵית יִשְׂרָאֵל: חַפְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם וְחָיוּ.
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל דִּרְשׁ֖וּנִי וִֽחְיֽוּ׃קְרִיאָה לַחֲדָשׁוּת וְהַצְלָת הַמִּשְׁפָּט
אל תחפשו את בית אל, אל תבואו לגלגל, ואל תעברו בבאר שבע, כי גלגל יתגלגל ובית אל יהפוך לחורבן.
וְאַֽל־תִּדְרְשׁוּ֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּל֙ לֹ֣א תָבֹ֔אוּ וּבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע לֹ֣א תַעֲבֹ֑רוּ כִּ֤י הַגִּלְגָּל֙ גָּלֹ֣ה יִגְלֶ֔ה וּבֵֽית־אֵ֖ל יִהְיֶ֥ה לְאָֽוֶן׃חפשו את ה' ותחיו, פן יבער כלהבה את בית יוסף, ובית אל יישרף ולא יהיה מי שיכבה אותו.
דִּרְשׁ֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וִֽחְי֑וּ פֶּן־יִצְלַ֤ח כָּאֵשׁ֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאָכְלָ֥ה וְאֵין־מְכַבֶּ֖ה לְבֵֽית־אֵֽל׃אלה שהופכים את המשפט לצרות ואת הצדק לאדמה.
הַהֹפְכִ֥ים לְלַעֲנָ֖ה מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה לָאָ֥רֶץ הִנִּֽיחוּ׃הַשֵּׁם, שֶׁעוֹשֶׂה כִּימָה וְכִסִיל, הַהוֹפֵךְ אֶת הַבֹּקֶר לְצַלְמָוֶת וְאֶת הַיּוֹם לְלַיְלָה חֹשֶׁךְ, הַקּוֹרֵא לַיָּם וּמַשְׁפִּיךְ אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.
עֹשֵׂ֨ה כִימָ֜ה וּכְסִ֗יל וְהֹפֵ֤ךְ לַבֹּ֙קֶר֙ צַלְמָ֔וֶת וְי֖וֹם לַ֣יְלָה הֶחְשִׁ֑יךְ הַקּוֹרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃ (ס)הדין על חוסר הצדק והעוול
השודד שרץ על העז, והשודד שרץ על המבצר, יבואו.
הַמַּבְלִ֥יג שֹׁ֖ד עַל־עָ֑ז וְשֹׁ֖ד עַל־מִבְצָ֥ר יָבֽוֹא׃שונאים בשער את מי שמתריע, ומגעילים במי שדבר אמת.
שָׂנְא֥וּ בַשַּׁ֖עַר מוֹכִ֑יחַ וְדֹבֵ֥ר תָּמִ֖ים יְתָעֵֽבוּ׃לכן, בגלל שתתביישו בגלל הדל, תצטרכו לשאת מס גבייה ממכם. בתי גזית בניתם, אך לא תגורו בהם. כרמי חמד נטעתם, אך לא תשתו את היינות שלהם.
לָ֠כֵן יַ֣עַן בּוֹשַׁסְכֶ֞ם עַל־דָּ֗ל וּמַשְׂאַת־בַּר֙ תִּקְח֣וּ מִמֶּ֔נּוּ בָּתֵּ֥י גָזִ֛ית בְּנִיתֶ֖ם וְלֹא־תֵ֣שְׁבוּ בָ֑ם כַּרְמֵי־חֶ֣מֶד נְטַעְתֶּ֔ם וְלֹ֥א תִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃כי ידעתי את הרבים מפשעיכם ואת החטאים החמורים שלכם. רודפי צדיק, לוקחי שוחד ואבונים בשער, הפכתם.
כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ רַבִּ֣ים פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וַעֲצֻמִ֖ים חַטֹּֽאתֵיכֶ֑ם צֹרְרֵ֤י צַדִּיק֙ לֹ֣קְחֵי כֹ֔פֶר וְאֶבְיוֹנִ֖ים בַּשַּׁ֥עַר הִטּֽוּ׃הקריאה לצדק ולחיים
לכן, בתקופה הזאת, האדם הנבון ישתוקק ולא ידבר, כי זהו זמן רע.
לָכֵ֗ן הַמַּשְׂכִּ֛יל בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא יִדֹּ֑ם כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃חפשו טוב ולא רע, כדי שתחיו, ואולי הַשֵׁם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת יהיה איתכם כפי שאמרתם.
דִּרְשׁוּ־ט֥וֹב וְאַל־רָ֖ע לְמַ֣עַן תִּֽחְי֑וּ וִיהִי־כֵ֞ן יְהוָ֧ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֛וֹת אִתְּכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּֽם׃שנאו את הרע ואהבו את הטוב, והוציאו משפט ושגרה בשער, אולי הַשֵׁם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת ירחם על שארית בית יוסף.
שִׂנְאוּ־רָע֙ וְאֶ֣הֱבוּ ט֔וֹב וְהַצִּ֥יגוּ בַשַּׁ֖עַר מִשְׁפָּ֑ט אוּלַ֗י יֶֽחֱנַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁאֵרִ֥ית יוֹסֵֽף׃ (ס)לכן כך אמר הַשֵׁם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, אֲדֹנָי: בכל רחובות מספד ובכל סמטאות העיר יקוננו אנשים, החקלאי יבכה על האבל והמתים על הבכי.
לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֲדֹנָ֔י בְּכָל־רְחֹב֣וֹת מִסְפֵּ֔ד וּבְכָל־חוּצ֖וֹת יֹאמְר֣וּ הוֹ־ה֑וֹ וְקָרְא֤וּ אִכָּר֙ אֶל־אֵ֔בֶל וּמִסְפֵּ֖ד אֶל־י֥וֹדְעֵי נֶֽהִי׃האופל של יום ה'
בכל כרמים יקיחו בכי, כי אעבור בתוככם, אמר ה'.
וּבְכָל־כְּרָמִ֖ים מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־אֶעֱבֹ֥ר בְּקִרְבְּךָ֖ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)אוי לאלו שמחכים ליום ה', למה אתם מחכים לו? יום ה' הוא חושך ולא אור.
ה֥וֹי הַמִּתְאַוִּ֖ים אֶת־י֣וֹם יְהוָ֑ה לָמָּה־זֶּ֥ה לָכֶ֛ם י֥וֹם יְהוָ֖ה הוּא־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃זה יהיה כמו אדם שבורח מפני אריה ואז פוגש דב, או שנכנס לבית ונתמך בקיר ונהרג מעקישת נחש.
כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֥וּס אִישׁ֙ מִפְּנֵ֣י הָאֲרִ֔י וּפְגָע֖וֹ הַדֹּ֑ב וּבָ֣א הַבַּ֔יִת וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־הַקִּ֔יר וּנְשָׁכ֖וֹ הַנָּחָֽשׁ׃האם יום ה' הוא לא חושך ולא אור, וגם אפלה ולא זוהר?
הֲלֹא־חֹ֛שֶׁךְ י֥וֹם יְהוָ֖ה וְלֹא־א֑וֹר וְאָפֵ֖ל וְלֹא־נֹ֥גַֽהּ לֽוֹ׃דחיית העבודה הטקסית
שנאתי, דחיתי את החגים שלכם, ואני לא איהל במועדי שמחתכם.
שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹֽתֵיכֶֽם׃כי גם אם תעלו לי עולות ומנחות, אני לא ארצה, וגם שלמי קרבנותיכם לא אסתכל.
כִּ֣י אִם־תַּעֲלוּ־לִ֥י עֹל֛וֹת וּמִנְחֹתֵיכֶ֖ם לֹ֣א אֶרְצֶ֑ה וְשֶׁ֥לֶם מְרִיאֵיכֶ֖ם לֹ֥א אַבִּֽיט׃תסירו ממני את רעש שיריכם, ואת זמירות המעשים המגעילים שלכם אני לא אשמע.
הָסֵ֥ר מֵעָלַ֖י הֲמ֣וֹן שִׁרֶ֑יךָ וְזִמְרַ֥ת נְבָלֶ֖יךָ לֹ֥א אֶשְׁמָֽע׃וצדק יזרם כמו מים, ומשפט כמו נחל שלא נגמר.
וְיִגַּ֥ל כַּמַּ֖יִם מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה כְּנַ֥חַל אֵיתָֽן׃גלות ישראל
בית ישראל, הגשתם לי זבחים ומנחות במדבר במשך ארבעים שנה.
הַזְּבָחִ֨ים וּמִנְחָ֜ה הִֽגַּשְׁתֶּם־לִ֧י בַמִּדְבָּ֛ר אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ותשאו איתכם את סוכת מלךכם ואת כיוון צלמיכם, את כוכב אלוהיכם שעשיתם לעצמכם.
וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם׃ואגלתי אתכם מחדla לדתמשק, כך אומר הַשֵּׁם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
וְהִגְלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵהָ֣לְאָה לְדַמָּ֑שֶׂק אָמַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קינת בית ישראל
שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י נֹשֵׂ֧א עֲלֵיכֶ֛ם קִינָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
נָֽפְלָה֙ לֹֽא־תוֹסִ֣יף ק֔וּם בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל נִטְּשָׁ֥ה עַל־אַדְמָתָ֖הּ אֵ֥ין מְקִימָֽהּ׃
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הָעִ֛יר הַיֹּצֵ֥את אֶ֖לֶף תַּשְׁאִ֣יר מֵאָ֑ה וְהַיּוֹצֵ֥את מֵאָ֛ה תַּשְׁאִ֥יר עֲשָׂרָ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל דִּרְשׁ֖וּנִי וִֽחְיֽוּ׃
קְרִיאָה לַחֲדָשׁוּת וְהַצְלָת הַמִּשְׁפָּט
וְאַֽל־תִּדְרְשׁוּ֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּל֙ לֹ֣א תָבֹ֔אוּ וּבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע לֹ֣א תַעֲבֹ֑רוּ כִּ֤י הַגִּלְגָּל֙ גָּלֹ֣ה יִגְלֶ֔ה וּבֵֽית־אֵ֖ל יִהְיֶ֥ה לְאָֽוֶן׃
דִּרְשׁ֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וִֽחְי֑וּ פֶּן־יִצְלַ֤ח כָּאֵשׁ֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאָכְלָ֥ה וְאֵין־מְכַבֶּ֖ה לְבֵֽית־אֵֽל׃
הַהֹפְכִ֥ים לְלַעֲנָ֖ה מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה לָאָ֥רֶץ הִנִּֽיחוּ׃
עֹשֵׂ֨ה כִימָ֜ה וּכְסִ֗יל וְהֹפֵ֤ךְ לַבֹּ֙קֶר֙ צַלְמָ֔וֶת וְי֖וֹם לַ֣יְלָה הֶחְשִׁ֑יךְ הַקּוֹרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃ (ס)
הדין על חוסר הצדק והעוול
הַמַּבְלִ֥יג שֹׁ֖ד עַל־עָ֑ז וְשֹׁ֖ד עַל־מִבְצָ֥ר יָבֽוֹא׃
שָׂנְא֥וּ בַשַּׁ֖עַר מוֹכִ֑יחַ וְדֹבֵ֥ר תָּמִ֖ים יְתָעֵֽבוּ׃
לָ֠כֵן יַ֣עַן בּוֹשַׁסְכֶ֞ם עַל־דָּ֗ל וּמַשְׂאַת־בַּר֙ תִּקְח֣וּ מִמֶּ֔נּוּ בָּתֵּ֥י גָזִ֛ית בְּנִיתֶ֖ם וְלֹא־תֵ֣שְׁבוּ בָ֑ם כַּרְמֵי־חֶ֣מֶד נְטַעְתֶּ֔ם וְלֹ֥א תִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃
כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ רַבִּ֣ים פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וַעֲצֻמִ֖ים חַטֹּֽאתֵיכֶ֑ם צֹרְרֵ֤י צַדִּיק֙ לֹ֣קְחֵי כֹ֔פֶר וְאֶבְיוֹנִ֖ים בַּשַּׁ֥עַר הִטּֽוּ׃
הקריאה לצדק ולחיים
לָכֵ֗ן הַמַּשְׂכִּ֛יל בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא יִדֹּ֑ם כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃
דִּרְשׁוּ־ט֥וֹב וְאַל־רָ֖ע לְמַ֣עַן תִּֽחְי֑וּ וִיהִי־כֵ֞ן יְהוָ֧ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֛וֹת אִתְּכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּֽם׃
שִׂנְאוּ־רָע֙ וְאֶ֣הֱבוּ ט֔וֹב וְהַצִּ֥יגוּ בַשַּׁ֖עַר מִשְׁפָּ֑ט אוּלַ֗י יֶֽחֱנַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁאֵרִ֥ית יוֹסֵֽף׃ (ס)
לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֲדֹנָ֔י בְּכָל־רְחֹב֣וֹת מִסְפֵּ֔ד וּבְכָל־חוּצ֖וֹת יֹאמְר֣וּ הוֹ־ה֑וֹ וְקָרְא֤וּ אִכָּר֙ אֶל־אֵ֔בֶל וּמִסְפֵּ֖ד אֶל־י֥וֹדְעֵי נֶֽהִי׃
האופל של יום ה'
וּבְכָל־כְּרָמִ֖ים מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־אֶעֱבֹ֥ר בְּקִרְבְּךָ֖ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
ה֥וֹי הַמִּתְאַוִּ֖ים אֶת־י֣וֹם יְהוָ֑ה לָמָּה־זֶּ֥ה לָכֶ֛ם י֥וֹם יְהוָ֖ה הוּא־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃
כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֥וּס אִישׁ֙ מִפְּנֵ֣י הָאֲרִ֔י וּפְגָע֖וֹ הַדֹּ֑ב וּבָ֣א הַבַּ֔יִת וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־הַקִּ֔יר וּנְשָׁכ֖וֹ הַנָּחָֽשׁ׃
הֲלֹא־חֹ֛שֶׁךְ י֥וֹם יְהוָ֖ה וְלֹא־א֑וֹר וְאָפֵ֖ל וְלֹא־נֹ֥גַֽהּ לֽוֹ׃
דחיית העבודה הטקסית
שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹֽתֵיכֶֽם׃
כִּ֣י אִם־תַּעֲלוּ־לִ֥י עֹל֛וֹת וּמִנְחֹתֵיכֶ֖ם לֹ֣א אֶרְצֶ֑ה וְשֶׁ֥לֶם מְרִיאֵיכֶ֖ם לֹ֥א אַבִּֽיט׃
הָסֵ֥ר מֵעָלַ֖י הֲמ֣וֹן שִׁרֶ֑יךָ וְזִמְרַ֥ת נְבָלֶ֖יךָ לֹ֥א אֶשְׁמָֽע׃
וְיִגַּ֥ל כַּמַּ֖יִם מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה כְּנַ֥חַל אֵיתָֽן׃
גלות ישראל
הַזְּבָחִ֨ים וּמִנְחָ֜ה הִֽגַּשְׁתֶּם־לִ֧י בַמִּדְבָּ֛ר אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם׃
וְהִגְלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵהָ֣לְאָה לְדַמָּ֑שֶׂק אָמַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים קינה על נפילת ישראל, קריאה לחיפוש אחר ה' ודחייה של עבודת הטקס לטובת צדק אמיתי.
קינת בית ישראל
הנביא עמוס מביא שיר קינה על נפילת ישראל. הוא מתאר את שורד העיר מצומצם מאוד ומדגיש כי הדרך לחיים היא בחיפוש אחר ה'.
קְרִיאָה לַחֲדָשׁוּת וְהַצְלָת הַמִּשְׁפָּט
הַנְּבִיאָה עַל אָבְדַן מַקְדָּשִׁים וְקֶרָאָה לַחֲדָשׁוּת. הַנְּבִיאָה מַתְרִיעָה כִּי בֵּית אֵל יִחָרַב וְקוֹרֵאת לַעֲבוֹדַת ה' הַנֶּחְיָרֶת, כְּדֵי לְהִמְנַע מֵחָרָבָן. הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת כֹּחַ הַבּוֹרֵא אֲשֶׁר שׁוֹלֵט בַּטֶּבַע וּבַמִּשְׁפָּט.
הדין על חוסר הצדק והעוול
הנביא אמוס מזהיר מפני פלישת שודדים כתוצאה מהתנהלות העם. הוא מבקר את השנאה לאמת, את ניצול העניים ואת השחיתות המשפטית בשער, ומנבא שכל העושר והבתים שנבנו לא ישרתו את בני ישראל בשל חטאיהם.
הקריאה לצדק ולחיים
קריאה לתשובה וצדק.
האופל של יום ה'
הנביא עמוס מזהיר את ישראל מפני יום ה', שהוא לא יום של גאולה אלא יום של חושך וענישה. הוא משתמש בדימויים של מפגש עם חיות מסוכנות כדי להראות שאין מנוח מהאבדון המתוכנן.
דחיית העבודה הטקסית
הנביא עמוס מביא את דברי ה' המבטאים סלידה מהחגים והקרבנות של ישראל בשל חוסר הצדק. ה' מסרב לקבל את השירים והטקסים הריקניים של העם, וקורא למציאות שבה הצדק והמשפט יזרמו בעוצמה וברציפות כמו נחל קבוע.
גלות ישראל
הנביא אמוס מודיע שבית ישראל הביא זבחים ומנחות במדבר במשך ארבעים שנה, אך המשיך לעבוד עבודה זרה עם סוכות וצלמים. בשל כך, הַשֵּׁם יגלה את ישראל מארץ חלאה אל דמתק.
הפסוקים מסתיימים בנבואה על גלות ישראל וגלות השבטים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקינה על הגלות והתנחמות הקדוש ברוך הוא
״[ד] כה אמר י"י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה וגו' (ירמיה ט:טז). ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן. ר' יוחנן א' למלך שהיה לו שני בנים,״
בפסיקתא דרב כהנא מובאת שתי גישות על הקינה שחזה עמוס על ישראל. רב יוחנן מדמה את המצב למלך שגלה את שני בניו בגלל כעס. הוא מסביר שגם הקדוש ברוך הוא גלה את עשרת השבטים בגלל מעשיהם, וכאשר גלו גם יהודה ובנימין, ה' קרא למקוננות כדי לבטא את כאבו על שברי. לפי גישה זו, הקינה היא ביטוי לצער אלוהי על נדוד בניו. מצד שני, ריש לקיש מפרש שהמלך הכועס גרם לבניו למות, ולא נותרה לו ברירה אלא לקרוא למקוננות עבורם. כך גם על עשרת השבטים שגלו, ה' קרא למקוננות כי אין לו כוח לקונן בעצמו. רבנן מציגים תמונה של אובדן הדרגתי, שבו הקינה הסופית והמלאה מגיעה רק לאחר שכולם אבדו, כפי שמתואר גם באיכה. הפירושים מציעים שגם אם הקינה היא מצד המקוננות, היא מבטאת את המציאות הכואבת של הגלות.
פסיקתא דרב כהנא ט״ו:ד׳ ↗התעבות האמת והעמדת השופט בשער
״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, (עמוס ה, י): שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ, דַּהֲוָה אֲמַר לְהוֹן, רֵיקִים אַתֶּם מַנִּיחִים מִי שֶׁקּוֹלוֹ שׁוֹבֵר אֲרָזִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְעֵץ יָבֵשׁ, וּלְפִי״
בְּמַקְור הַמִּקְרָא, הַנִּבְדָּל מִן הַפֵּרוּשׁ הַמִּקְרָאִי, בְּרֵאשִׁית רַבָּה, מְסֻרְכָה הַנִּדְחִית הַחַבְרָתִית בְּעוֹד הִיא נִמְצֵאת בְּעֵת הַשִּׁפְטוּת. הַמִּקְרָא מַצִּיג אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָעָם שָׂנֵא אֶת הַמּוֹכִיחַ וְאֶת הַדּוֹבֵר בְּתָמִים. הַפֵּרוּשׁ הַמִּקְרָאִי, הַמְיֻחָס לְמַסּוֹרַת הַחֲזַ"ל, מַסְבִּיר שֶׁהַמַּצָּב הַזֶּה הוּא מַעֲמָד שֶׁל הַשְּׁהוּת בְּעֵת הַקֵץ, כְּשֶׁהָאֲנָשִׁים מְזַלְזְלִים בְּקֶלַע הָאֱמֶת וּמִתְפַּלְלִים לֶעֶצֶב לְעֵץ יָבֵשׁ. הַתּוֹכֶן מְצַיֵּן שֶׁמִּסְבָּרָה זוֹ מְבִיאָה לְחֶרְמָה וּלְכִלָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל דּוֹר הַמַּיִם. הַמַּעֲמָד הַמַּקְרִי בָּעֵת הַזּוֹ מְתָאֵר חֶרְמָה שֶׁל כָּל מִי שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת הָרֶע, וְזֶהוּ הַסְּבָרָה הַמְּשַׁלֶּמֶת לַמַּצָּב שֶׁל חֻטְא וּגְזֵל. הַמַּקְור מַבְחִין בְּעַצְמוֹ בֵּין הַמֵּצֵא אֶת הַמַּצָּב הַמִּקְרָאִי לְבֵין הַמַּתַּסִיעַ שֶׁל הַמְּסוֹרָה הַמּוּרָעַת.
בראשית רבה ל״א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הפיכת המשפט ל curse
״ההופכים ללענה משפט. ואינם זוכרין הפיכותי שאני הופך וכו':״
בַּקְטַע הַזֶּה מֵסֵפֶר עֲמוֹס, הַנָּבִיא מְבַשֵּׂר אֶל יִשְׂרָאֵל בְּלוֹנָה עַל הַמַּצָּב הַקַּיָּם. הוּא מְתָאֵר אֶת הַמַּטָּר הַנָּורָא שֶׁבֶּן הַמִּשְׁפָּט הָפַךְ לְקִלָּה. הַמְּבַשֵּׂר מְצַייֵן שֶׁאֵין תִּקְוָה לַמְּשׂוֹרָה שֶׁכְּבָר נֶעֶשְׂתָה, כִּי הַצֶּדֶק הָפַךְ לְרֶשַׁע. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הִיא הַהַפְכָּה שֶׁל הַמִּשְׁפָּט לְקִלָּה. הַפְּרָשׁ מַצִּיעַ שֶׁהָעוֹנִים לֹא זוֹכְרִים אֶת הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּהֶם לְהַפוֹךְ דְּבָרִים, וּמַעֲבִירִים אֶת הַמִּשְׁפָּט מִמַּצָּב שֶׁבו הוּא מַצִּיל, לַמַּצָּב שֶׁבו הוּא מְבִיא קוֹטֶר.
רש״י על עמוס 5:7:1 ↗התגלות השנאה למעשה בטקסים דתיים
״בעצרותיכם. קורבן כנישתכון כשאתם קוראי' עצר':״
בפסוק הזה, אֲמֹוס הַנָּבִיא מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַתְּחוּמָה שֶׁבָּהּ הַתְּפִלָּה וְהַחֲגָגוֹת הֹפְכוּ לַעֲבוֹדָה זֶרָה. הַנָּבִיא מְתָקֵף אֶת הַטֶּקסִים הַדָּתִיִּים שֶׁהַקְּרָבָנוֹת בָּהֶם וְהַחֲגָגוֹת הַשִּׁירִיִּים נִתְפָּסִים כְּמַעֲשֶׁה רָע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם. הַמַּטָרָה הִיא לְהַבְחִיל בֵּין דִּבּוּר וּבֵין מַעֲשֶׂה, כְּשֶׁהַמְּבַצִּעִים מַמְשִׁיכִים בַּטֶּקס הַחִיצוֹנִי כְּאִלּוּ הַכֹּל תַּקֵּן. רַשִׁי מְסַבֵּר כְּבָר בַּפֶּרֶט אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁבַּמִּלִּים "קֹרְבַן כְּנִישַׁתְכֶם". הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא כְּשֶׁהָעָם מְקַבֵּל אֶת הַחֲגָגוֹת וְהַמּוֹעֲדוֹת כְּמַעֲשֶׂה הַנְּסָךְ וְהַחֲגִיגָה, כְּאִלּוּ הֵם מִתְעַלִּים בְּעַצְמָם בַּזְּמַן שֶׁהֵם מְקַבְּצִים אֶת הָעָם לַעֲצָרוֹת הַשִּׁירִיִּים.
רש״י על עמוס 5:21:1 ↗הצדק שמתחבא בתוך המשפט
״ההופכים - המלכים הם השופטים.״
בפסוק הזה מספר עמוס מתאר מצב שבו השופטים והמנהיגים הופכים את הדין. במקום שהצדק יתקיים, הם משנים את סדר הדברים כדי להפוך את הצדק לאשליה. הדין הופך למשהו הפוך מהמציאות, כך שהאמת נעלמת בתוך המערכת המשפטית. רבנו אבן עזרא מפרש את המילה "ההופכים" כך שהמלכים הם השופטים שמשנים את הדין. לפי גישה זו, המנהיגים משתמשים בכוחם כדי לעוות את ההכרעות המשפטיות. הפרשן מתמקד בזה שהשינוי נעשה על ידי בעלי הסמכות במקום להגן על הדין.
אבן עזרא על עמוס 5:7:1 ↗החיפוש אחר אור בתוך החשיכה
״הלא - הטעם איך תתאוו לבוא היום והנה חשך והאור הוא תאוה לעינים, לא האפילה.״
בספר עמוס, הנביא מביא קינה על עם ישראל. הוא מתאר מצב שבו היום שבו צריכים לשמוע את דברי ה’ אינו יום של אור, אלא יום של חושך. הנביא מזהיר שהצדק והאור שהעם מצפה להם יהפכו לערפל וחושך. אבן עזרא מסביר את הפסוק הזה בכך ששואל מדוע העם רוצה שהיום יבוא, כשהוא רואה שהאור נעלם. הוא מפרש שהחשיכה היא לא רק היעדר אור פיזי, אלו תחושה שבה האור הופך למשהו שאינו נעים לעיניים. המפרש מתמקד בשינוי בתחושת האור והחשיכה עבור העם.
אבן עזרא על עמוס 5:20:1 ↗