שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרִיתֵי הַבָּשָׁן שֶׁבְּהַר שֹׁמְרוֹן, הַמְּעַקְּשׁוֹת אֶת הֶעָנִי וְהַמְּבַזְבְּזוֹת אֶת הֶעָשְׁרִים, שֶׁאָמְרוּ לַאֲדֹנֵיהֶם: "תָּבִיא לָנוּ וְנִשְׁתֶּה".
שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֤וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֔וֹן הָעֹשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹצְצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹמְרֹ֥ת לַאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה׃עמוס · פרק ד׳
הַצָּעָקָה עַל הָעֶשֶׂר וְהַסְּבָרַת הַעֲנָשָׁה
עָמוֹס מַזְכִּיר אֶת עֲצַת הָעֶשֶׂר וְאֶת הַמַּפְגָּשׁ הַבָּא עִם הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
עמוס ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַצָּעָקָה עַל הָעֶשֶׂר וְהַחַרְפָּה הַבָּאָה
הָאָדוֹן הַשֵּׁם נִשְׁבַּע בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָבֹאוּ עֲלֵיכֶם יָמִים, וְאֶעֱרוֹם אֶתְכֶם בְּמַזְלְגוֹת וְאֶשְׁלוֹחַ אֶת שְׁאֵרִיתְכֶם בְּסִירֵי דֶּגִים.
נִשְׁבַּ֨ע אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה׃הָנָשִׁים יֵצְאוּ בְּחַרְטֹם, וְתַשְׁלִיכוּ אֶתְכֶם אֶל הַהַר הַרְמוֹן, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם.
וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָֽה׃על המילים
הַחַרְטֹם הוא חלק הגוף שבין העיניים לאף, ומשמעותו כאן היא בושה או חרפה.
בֹּאוּ אֶל בֵּית אֵל וּעֲבֹרוּ אֶת הַפֶּשַׁע, בְּעַצְמוֹת הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לַחֲטָא, וּבִאוּ לַבֹּקֶר אֶת זִבְחֵיכֶם וְאֶת מַעַשְׂרוֹתֵיכֶם.
בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃הַסְּבָרַת הַעֲנָשָׁה בְּעַד הַחֲזָרָה
תעלו עולה של בצק, תעלו תודה ותקריאו נדבות, ותשמעו אותן. כי כך אהבתם את בני ישראל, אמר ה'.
וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וגם אני נתתי לכם רעב בשיניים בכל עריכם, וחסר לכם לחם בכל מקומותיכם, ולא שבתם אליי, אמר ה'.
וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃וגם אני מנעתי מכם את הגשם שלושה חודשים לפני הקציר, והורדתי גשם על עיר אחת ולא על עיר אחרת. חלק אחד יקבל גשם, וחלק אחר שלא ירד עליו גשם יתייבש.
וְגַ֣ם אָנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם בְּע֨וֹד שְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ לַקָּצִ֔יר וְהִמְטַרְתִּי֙ עַל־עִ֣יר אֶחָ֔ת וְעַל־עִ֥יר אַחַ֖ת לֹ֣א אַמְטִ֑יר חֶלְקָ֤ה אַחַת֙ תִּמָּטֵ֔ר וְחֶלְקָ֛ה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ תִּיבָֽשׁ׃שלוש ערים או שתיים יברחו לעיר אחת כדי לשתות מים, אך לא יספיק להם המים, ולא שבתם אליי, אמר ה'.
וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃הכרעת ישראל והאזהרה למפגש עם אלוהים
הכיתי אתכם בצרבת ובצריבה; המון גינותיכם, כרמיכם, תאייכם ועצי הזית שלכם ייאכלו על ידי המזיק, ולא חזרתם אליי, אמר ה'.
הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֮ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)שלחתי בכם דבר בדרך מצרים; השמדתי בחרב את חורייכם יחד עם שבי סוסיכם, והעליתי עליכם את האש במחנותיכם ובכעסכם, ולא חזרתם אליי, אמר ה'.
שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סֽוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃הפכתי בכם כהפיכת אלוהים את סדם ואת עמורה, והפכתם כמו גפת עץ שנשרפה, ולא חזרתם אליי, אמר ה'.
הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְׂרֵפָ֑ה וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)לכן כך אעשה לך ישראל; בעקבות כך אעשה לך; התכונן למפגש עם אלוהיך, ישראל.
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל עֵ֚קֶב כִּֽי־זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃עֶצֶם מַלְכוּת הַשֵּׁם
כי הנה, זה שיוצר הרים ובונה רוח, זה שמגלה לאדם את מחשבתו, זה שעושה שחר ואפלה, וזה שצועד על מרומי הארץ, שמו הַשֵּׁם אֱלֹהֵי צבאות.
כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַצָּעָקָה עַל הָעֶשֶׂר וְהַחַרְפָּה הַבָּאָה
שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֤וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֔וֹן הָעֹשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹצְצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹמְרֹ֥ת לַאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה׃
נִשְׁבַּ֨ע אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה׃
וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָֽה׃
בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃
הַסְּבָרַת הַעֲנָשָׁה בְּעַד הַחֲזָרָה
וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְגַ֣ם אָנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם בְּע֨וֹד שְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ לַקָּצִ֔יר וְהִמְטַרְתִּי֙ עַל־עִ֣יר אֶחָ֔ת וְעַל־עִ֥יר אַחַ֖ת לֹ֣א אַמְטִ֑יר חֶלְקָ֤ה אַחַת֙ תִּמָּטֵ֔ר וְחֶלְקָ֛ה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ תִּיבָֽשׁ׃
וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
הכרעת ישראל והאזהרה למפגש עם אלוהים
הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֮ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סֽוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְׂרֵפָ֑ה וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל עֵ֚קֶב כִּֽי־זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃
עֶצֶם מַלְכוּת הַשֵּׁם
כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַחַרְפָּה עַל הָעֶשֶׂר וְאֶת הַסִּבּוֹת לַעֲנָשָׁה, וְאֶת הַהַכְרָעָה הַבָּאָה.
הַצָּעָקָה עַל הָעֶשֶׂר וְהַחַרְפָּה הַבָּאָה
הַנָּבִיא עָמוֹס מַצְעִיק אֶת הָעֲשִׁירִים שֶׁבְּשֹׁמְרוֹן שֶׁמְּנַצְלִים אֶת הֶעָנִי. הַשֵּׁם מַתְרִיע עַל עָנָה וְעַל חֻרְבָּן שֶׁיָּבוֹא, כְּשֶׁהַמִּשְׁפָּחָה הַמְּיוֹחֶֶת תִּתְפָּרֵס בְּמַזְלְגוֹת, וְעַל תְּפִילוֹת שֶׁהֵן רַק טוּס בַּחֲטָא וּבְקַרְקַע שֶׁל עֲבִירָה.
הַסְּבָרַת הַעֲנָשָׁה בְּעַד הַחֲזָרָה
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם שָׁלַח רָעָבוֹן, צָמָא וְחֶסְרוֹן בַּגֶּשֶׁם כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֲרָטָה. הַנָּבִיא מְצַיֵּן שֶׁלֹּא הָיָה כָּל הַמַּצָּב אֶחָד בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אַךְ כָּל הַמַּצָּב הָיָה כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת הַחֹסֶר בְּחֶזְקַת הַקֶּשֶׁר עִם הַשֵּׁם.
הכרעת ישראל והאזהרה למפגש עם אלוהים
הנביא עמוס מתאר סדרת אסונות שפקדו את ישראל, כולל רעב, חרב ומחנה צבאי, כעונש על אי-חזרתם אל ה'. התוכנית האלוהית היא להפוך את מצב האומה לחמור כזה של סדם ועמורה, ועל כן עליהם להתכונן למפגש עם אלוהיהם.
עֶצֶם מַלְכוּת הַשֵּׁם
פסוק זה מתאר את כוחו המוחלט של הַשֵּׁם כבורא העולמות. הוא השליט בכל תהליכי הטבע, החל מיצירת ההרים והרוח ועד לתנועת גרמי השמים והאור והחושך. התיאור מדגיש את הידע המוחלט של האל ואת השליטה המוחלטת שלו על כל רחבי הארץ ועל כל פרטי הבריאה.
הַפֶּסֶק מִסְתַּיֵּם בְּתִּיאּוּר עֶצֶם מַלְכוּתוֹת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
עוֹשְׁקוֹת הַדַּלִּים וְהַבְּשָׂר הַמְּבֻלְבָּל
״בַּעֲוֹן גֵּזֶל הַגּוֹבַאי עוֹלֶה, וְהָרָעָב הוֹוֶה, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים״.״
הַמִּקְרָא בַּגְּמָרָא מְסַבֵּל אֶת הַמַּצָּב הַנּוֹבֶה בְּעוֹשְׁקֵי הַדַּלִּים. הַגְּמָרָא מְסַבֵּל כִּי הָעוֹשְׁקִים מְבִיאִים עַל עַצְמָם רָעָב וְחֶרְבָּן, עַד כִּי הַבְּנֵי אָדָם יֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂר בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. הַמְּקוֹר הַזֶּה מְצַטֵּט אֶת הַנְּבִיאִים הַמְּדַבְּרִים עַל הָעוֹשְׁקִים בְּשׂוֹמְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הָפָרוֹת הַבַּשָּׁן הַמְּעַשְׁקוֹת אֶת הֶעְנִיִּים. רַבָּא מְשַׁלֵּשׁ אֶת הַמַּצָּב הַזֶּה לְדֻגְמָה מֵהַנָּשִׁים בְּדִמְחוֹזָא. הַמַּטְרָה שֶׁל הַגְּמָרָא הִיא לְהַמְצִיא דֻגְמָה חַיָּה וּמֻבְהֶנֶת לַמַּצָּב הַנָּוֹזֶה בַּתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים, וְהִיא מְשַׁלֶּבֶת בֵּין הַמַּקְצִים הַנְּבִיאִיִּים לְבֵין הַמְּצָאִים הַמְּקוֹחִים מֵהַמְּצָאִים הַמְּשֻׁלְשֵׁלִים בְּהַקְשָׁה הַמְּבִיאָה תְּמונה מְזֻעֶזַע.
שבת ל״ב ב:ט׳ ↗עמוס כנביא המצביע על העוול החברתי
״כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש״
הספרי מפרש את הפתיחה של ספר עמוס ומתייחס לתקופת פעילותו של הנביא. עמוס חזה בשנות של ירבעם בן יואש ומלך יהודה עוזיהו. לפי הספרי, דבריו של עמוס התמקדו בתוכחות על חטאים ספציפיים. הוא מדגיש כי הנביא הציג בבירור את המצב החברתי בערים כמו שומרון. הפרשנות מסבירה כי הדימויים החזקים של עמוס, כמו תיאור הפרות העושקות, נועדו להוכיח את עוצמת העוול. הנביא מציג תמונה של עשירים שחוללים עוול על העניים ועל חלשים. הגישה כאן היא שהנביא השתמש בתוכחה ישירה כדי להעיר על חוסר הצדק בבית דינם ובחברה כולה.
ספרי דברים א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
העונש והבריחה הכושלת
״ופרצים תצאנה אשה נגדה. ובפרצי החומה תצאנה שם לנוס:״
בפרק הזה בספר עמוס, הנביא עמוס פונה אל הנשים העשירות של שמרון, המכונות "פרצי בנות חרמון". הוא מתאר אותן כמי שמעמידות את רעבן ודכדכא של העניים מעל הכל, ומדרשות את היתר לאכול ושותות תוך התעלמות מהסבל מסביבן. הנביא מנבא שהן יצטרך לברוח מהכיבוש ויילקחו בכוח אל מחוץ לגבולות המדינה. הטקסט מציג דימוי של כוח וגבורה שמתפרק בעת המלחמה. רש"י מפרש את המילה "פרצים" בהקשר של פרצי החומה, ומסביר שהנשים הללו יצאו וברחו מחוץ לחומות העיר בעת ההרס. הפירוש מדגיש שהבריחה הזו אינה מצליחה להציל אותן מהעונש שבא על הבית של ישראל.
רש״י על עמוס 4:3:1 ↗העונש הכבד על העושר והעוול
״עם שבי סוסיכם. שיהרגו גם הסוסים:״
בפרק זה מספר הנביא עמוס על מצב של עוול חברתי קשה. הוא פונה לנשים העשירות בבנות צדון, שמתעשקות בכיבוד גברים ודוחקות את העניים למצוקה. הנביא מתאר כיצד אלו יחוו שפל ובושה מול המצב הקיים. הפסוקים מתארים סדרה של אזהרות ואירועים שקורים כעונש. עמוס מציין שהעם לא שב למסלול הנכון למרות האזהרות הקודמות. רש"י מסביר שחלק מהעונש כולל גם אובדן רכוש יקר, כמו שגם הסוסים יירצחו ותהיה שבי של הסוסים.
רש״י על עמוס 4:10:2 ↗השבר בחומה והעברת השבויים
״ופרצים - תעשינה פרצים בחומה.״
בפרק הרביעי של ספר עמוס, הנביא פונה אל הנשים העשירות של שמרון. הוא מתאר איך הן לוחצות על העניים ומדכאות את החלשים כדי ליהנות מהמותרות שלהן. הנביא מנבא שיום הדין יגיע, ואז הכללים ישתנו. הוא מתאר מצב שבו השבויים יילקחו מהבתים שלהן בכוח. בגרסה זו, הם יירד לקומוס ויעברו דרך השערים, כשהחלקים העליונים של הבתים ייפרצו ויילקחו. זהו תיאור של הרס ושל אובדן הביטחון בבתים. הפירוש של אבן עזרא על הפסוק השלישי מסביר שהמילה "פרצים" מתייחסת לפריצה בחומה. לפי הבנתו, הכוונה היא שהחלקים העליונים של הבתים יקרסו או יפרצו כדי שניתן יהיה לקחת את השבויים. אבן עזרא מתמקד במשמעות הלשונית של הפעולה הפיזית של הפריצה בבנייה. הוא מראה איך המילים מתארות את פעולת ההרס והחילוץ מהבתים.
אבן עזרא על עמוס 4:3:1 ↗הַשּׁוֹלְחִים אֶת הָעֲנִיִּים לָרָעָב וְלָרָעָב
״באש מחניכם - באף העוברים.״
בַּסֵּפֶר עָמוֹס, הַנָּבִיא מְבַקֵּר אֶת הַנָּשִׁים הָעֲשִׁירוֹת בְּשֶׁמְּנַצְּלוֹת אֶת הָעֲשִׁיר בְּשֶׁהוּא מְנַצֵּל אוֹתָן. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַסֵּפוֹת שֶׁהֵן מְבַקְּשׁוֹת מִן הָגֶבֶר, מִשְּׁמֶשׁ הַלֶּחֶם וּמִשְּׁמֶשׁ הַיַּיִן, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲנִיִּים לְהַשְׂתּוֹת בְּהֶדֶק וּבְלֶכֶט. הַנָּבִיא מְצַיין כִּי הַשֵּׁם שָׁלַח עֲלֵיהֶם רָעָב, רֶעֶב וְצָמָא, וְשִׁבְרוֹן וְאֶבֶר וְדֶרֶךְ הָעֶצֶם. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל אֲבֵן עֶזְרָא עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה מַסְבִּיר שֶׁהַמַּעֲשִׂים הָרָעִים הֵם שֶׁבִּגְלָלָם הַשֵּׁם כּוֹעֵס עַל הָעוֹבְרִים אֶת הַמִּצְוֹת. הַנָּבִיא מַתְרִיעַ שֶׁלֹּא הִתְעוֹרְרוּ וְלֹא שָׁבוּ אֶל הַשֵּׁם בַּמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה.
אבן עזרא על עמוס 4:10:2 ↗